אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר קונטרס תקנות עגונות › תשובה ג

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

קונטרס תקנות עגונות · תשובה ג

תשובה ב

על דבר אשה הנעצבת וקשת רוח בוכה ומבכה על בעלה הנעלם ממנה ונמצאו שני הרוגים בק"ק קלוואן מונחים תוך המים והוציאו אותם וניכר א' ע"י סי' שהי' חוטם בסוף עגול ופרריסען ובין העינים איינגעפאלין וכל בגדים שעליו הכירו שהוא הנער שהלך עם בעל אשה זו והוליך סוסיו רק איש האחר שמצאו? לא הי' בו שום היכר פנים ולא הי' מלובש רק הזאקין ווהמכנסים והגעלי בענדליך שהי' עליו הי' עליו בחיים ג"כ זה תורף דברי עדים ועוד מבואר בהעדים שהעד ראה הנער במלבושיו ואח"כ ראה אותו והכיר אותן בסימני' של בגדים וגם הכיר אותו כמו שהי' החוטם בחייו עגול בסוף ופרריסען ואיין געפאללען בין עינים ע"כ תורף השאלה:

והנה כבר האריך בזה הרב המאו"ה אב"ד דק"ק קלוואן ושורש היתר שלו הוא. כי רוצה לסמוך שזה הנער הנמצא הוא שהוליך הסוסים מחמת סי' שבפניו וט"ע בבגדיו ויש לסמוך על דברי מהר"ל מפראג דאיכא ממ"נ אי סימנים דאורייתא חיישינן לשאלה ואי סימני' דרבנן לא חיישינן לשאלה א"כ ממ"נ סמכינן עלי' ועוד רוצה לסמוך על תשו' ח"צ דלא חיישינן לשאלה דיחיד ואחרי שזה הוא הנער אז סמך על תשוב' מ"ב דאם בשנים נמצאו בדרך הרוגים ומכירים א' מהם אומרים שגם השני הוא שהלך עמו דאנן תולין שאחר נתלוה עמו לדעת הרא"ש דסומכי' להתיר באומר פלוני שיצא עמו מת עכ"ד. ואמת כי בא עוד בדברי הרב הנ"ל שהכיר הנער בט"ע אף דאישתהי. ואם היה הדבר כך וודאי הדבר ברור הוא דאין לחוש לשאלה שיזדמן שצורתו נדמה לזה שהשאיל לו וכ"כ בתשו' הגרשוני והארכתי בזה במקום אחר בס"ד רק בג"ע מבואר דההכרה הי' על הסימני' ולא שההכרה הי' בט"ע לכן קשה לסמוך על זה. אך בסי' וט"ע דבגדים כבר דברו מזה כל האחרונים אם יש לסמוך על דברי מהר"ל מפראג והנה באמת השינוי לשון בש"ס ביבמות מייתי האב"א כלים בחוורי וסומקי בתר הא דמייתי ואלא הא דתניא מצאו קשור כו' ובמס' בבא מציעא מייתי מעיקרא בחוורי וסומקי ובתר הכי אלא הא דתניא וזה מורה דלא כמהר"ל מפראג דאז ניחא השינוי בב"מ דלא מייתי מעיקרא תנאי ובא להוכיח דסימנים דרבנן מהא דתנן אין מעידים אע"פ שיש סימנין ודחי לי' הטעם דחיישינן לשאלה ובתר הכי מאי הוי לי' להקשות ממצאו קשור מוכח דלא חיישינן לשאלה ע"כ סימנים דרבנן א"כ פשיטא קשה על מתני' דהתם אמאי מהני מצאו קשור ואי הוא בעצמו מצאו ונאמן במיגו כמ"ש תוס' א"כ אף חשש שאלה ליכא כמ"ש מהרש"א. ע"כ המקשה בא להוכיח תי' השני דכלים בחוורי וסומקי ולא חיישינן לשאלה וסימנים דאורייתא ומוקמינן מצאו קשור שלא מצאו בעצמו כמ"ש מהרש"א משא"כ ביבמות פריך שפיר ממצאו קשור ואי דקשי' ממ"נ למה קשור מהני הא סימן כלים לא מהני באמת ניישב תנאי היא וזה פשוט א"כ מוכח אף דכבר תי' הש"ס כלים בחוורי וסומקי אפ"ה טרח הש"ס לאקשוי' על תי' הראשון ובא להוכיח תי' השני אלמא אף דאין לנו הכרח מכח קושי' לחדש דין שאלה כיון דיש לנו תי' אחר אפ"ה הוכרח הש"ס להכרח הדין א"כ אף סימנים דרבנן ואין לנו הכרח לחוש לשאלה אפ"ה י"ל דחיישינן לשאלה. רק י"ל דוקא אי מוקמינן כלים בחוורי וסומקי הוא קצת דחוק אכתי יש לחוש לתי' דחיישינן לשאלה. אבל אי סימנים דרבנן ודאי אין לחוש לשאלה. אולם הב"י רוצה לומר אי סימנים דרבנן אף בהנהו כלים דלא מושלי אין לסמוך להתיר ובאמת הדבר תמה מאד א"כ האיך מהדרינן חמור בסימני אוכף או בעידי אוכף ניחוש לשאלה אולם יראה ליישב זה דהנה דעת ח"צ לשאלה דחד לא חיישינן יראה לכ"ע אין לחוש אם הוא אומר סימנים על החמור ויש לו עידי אוכף א"כ ע"כ אנו צריכים לומר שהשאיל אוכף למי שיש לו חמור כמותו בסימנים אלו דוודאי הא דסימני' דרבנן אין החשש שראה אצל חבירו סימן כזה דאל"כ אמאי לא מהני סימן גופו במת ע"כ הטעם דאתרמי שיש לאחר ג"כ סימן כזה א"כ אין לחוש לשאלה כה"ג דהוי שאלה דחד ותו מאין הי' יודע שאחר שהשאיל לו האוכף נאבד לו חמור בסימן כזה ולהכי מהדרינן אבל הש"ס פריך על אוכף אי סימנים דאורייתא ע"כ מיירי שאינו אומר סימן על החמור דאל"כ ל"ל האוכף להכי פריך שפיר וניחוש לשאלה אבל אי סימנים דרבנן מתוקם כה"ג שפיר ודו"ק:

אולם באמת דברי הח"צ תמוהין חדא כבר הקשה בכנסת יחזקאל הא רבא לא מפליג בין נפילה דרבים לדיחיד:

ומוכיח דלא חיישינן כלל לנפילה דאי הוי חיישינן אין לנו לחלק בין דרבים לדיחיד א"כ אף אי חיישינן לשאלה אין לנו לחלק מדעתינו ותו מה נענה ביום שידובר בו ש"ס ערוך ביבמות דף קט"ו דקאמר אביי אי לנפילה מזהר זהירי כו' פי' תוס' דהוי נפילה דיחיד ואי פקדון כיון ששמי' כשמי' כו' מבואר אי לאו הך סברא דשמי' כשמי' הוי חייש אף דהוי פקדון דחד נהי מהא דקאמר דלמא מסר לי' כנ"ל לא קשי' דהוי דחד די"ל מסר ליה בכדי שלא יצטרך שטר מכירה ויגבה בשטר זה אבל על פקדון קשה ע"כ גבי פקדון אין לחלק בין דחד לדרבים והה"ד שאלה:

ואף גם בהא דפריך אלא מצאו קשור נדחק הח"צ גופי' דפריך הי' ליתן גט אחר דהא שם הוי שאלה דחד וכל זה דוחק אך גברא רבא אמר מלתא נ"ל לקיים דבריו באופן זה. דהנה וודאי לכאורה שאלה גופי' קשה הא מחזקינן כל מה שהוא לאדם הוא שלו למה ניחוש לשאלה רק תוס' הקשו בענין קושי' זו בדף קט"ו ביבמות על דלמא מסר לי' ותירצו דמ"מ אינו יכול להוציא המעות מלוה א"כ לא מהני הך סברא רק דהמוחזק מחזיק בשלו אבל להתיר האשה על חזקתו לא סמכינן על זה כיון דלהא אינו מוחזק וזה ברור אך הא קשי' כיון דלרמב"ן הא דיצחק ר"ג אמרינן כאן נמצא כאן הי' ומתירים האשה א"כ לגבי בגדים נמי נימא כאן נמצא כאן הי' כיון שנמצאו בגדים עליו לעולם הי' עליו או אפכא כיון שידוע שאיש שאנו מסופקים בו שמת הלך לבוש באותן בגדים למה נחוש שאחר כך פשט אותם ולבשם אחר. ונהירנא כד הוינא טליא הי' מתקשה בזה מורי הגאון ש"ב אב"ד דק"ק גלוגא אבל איני זוכר מה אסיק בי' ולכאורה קשי' טובא דהא בחבי בר נאני דמש"ה לא חיישינן למסירה כיון דנמצא הדבר ברשותי' ע"ש א"כ למה ניחוש לשאלה. אך לענ"ד הדבר ברור דלא קשה מידי דודאי אם אמרו סתם א' אזל מקורטבא לאספמיא ומת וידענו שרק איש א' נחסר מקורטבא אין אומרים כאן נמצא כאן הי' שלא הי' אחר שבא לקורטבא והלך משם רק בהאי אמרינן כאן נמצא דלא נחוש שיזדמן דשמי' כשמיה למה נחוש שבא איש כזה לכאן והיינו דקאמר לא חיישינן לתרי יצחק א"כ בשאלה דרבים די"ל דהשאיל לאיזה אדם בעולם לא סמכינן אסברא כאן נמצא לחוד לפי זה י"ל בשאלה דחד אמרינן כאן נמצא כנ"ל דליחוש שהשאיל לאיש אחר ושמי' כשמיה שוה להך דיצחק ר"ג ולא חיישינן כלל. והא דפריך הש"ס ממצאו קשור כו'. י"ל דפריך אף אי הוחזקו ושיירות מצויות למה לא נחוש דאז ליכא שאלה דחד ואף דגבי חבי בר נאני לא חייש היינו משום דשם הוי ממונא משא"כ לענין אסור כמ"ש תוס' שם ע"ש:

והשתא ניחא דקאמר אי פקדון כו' דשם אביי קאמר למלתא איהו לא ס"ל כאן נמצא דע"ז סובב שם דברי הש"ס ורבא דמייתי במס' ב"ב ראי' דלא חיישינן לנפילה משני יב"ש אף דהתם י"ל כאן נמצא אך שם הוחזקו ושוה לעלמא ובממון אמרינן כאן נמצא אף בשכיחי רבים ודוק:

אולם בזה יש לעיין אף אם נקיים סברא זו מ"מ הא דמדמה ח"צ סימנים שאינן מובהקים לחששא דב' יב"ש אין דמיונו יפה דהא חזינן בלא הוחזקו בממון לא חיישינן לב' יב"ש:

ואי סימנים דרבנן אף בממון מן התורה לא מהדרינן רק מדרבנן מהדרינן ע"כ אין החששות שוים. א"כ אף די"ל לתרי יב"ש לא חיישינן אי איכא סברות כאן נמצא אבל שיזדמן בסימני' כמותו י"ל חיישינן אף אי איכא סברות כאן נמצא אך הא י"ל כיון בחבי בר ננא דס"ל לרבא אף אם הוחזקו לא חיישינן משום סברות כאן נמצא מדמינן לא הוחזקו בסימני' באיסורא להוחזקו יב"ש בממון והא שפיר יש לדמות א"כ כיון שנתקיימו דברי ח"צ לדינא ודאי שיש לסמוך על ט"ע בבגדים וסימנים שאין מובהקים שזה ההרוג הוא הנער שהלך עם בעל האשה ורבים אשר אתנו שסומכים עצמם כה"ג להתיר בט"ע בבגדיו וסימן בגופו וגם שנמצא עליו טלית קטן ורבים הסוברים בציצית לא חיישינן לשאלה וגם בכל בגדים אולם אם נאמר כיון שנתברר שזה הוא הנער אם נסמוך שהשני הוא בעל האשה דאין לחוש שזה שנתלוה עמו הלך למקום אחר בהא ודאי אף הרמב"ם מודה דאין לחוש שזה הלך למקום אחר ואחר נתלוה עמו כיון שהסוסים הי' של בעל האשה וזה הי' משרתו והם הכירו הסוס אצל הרצחנים למה ניחוש שהוא הלך מהמשרת והניח סוסו וסחורתו אצל המשרת וודאי אף הוא הלך עמו א"כ אין לחוש שהלך לעלמא ואחר בא בחריקאו וגם ודאי הוא הי' באותו מעשה שנמצא אף חגורה וסידור וצעטליך בכל תוך הסידור מונח על שפת המים א"כ וודאי הי' שם זה האיש אך מ"מ לבי נוקפי דל"ד כלל לעובדא דמ"ב ולא לדברי הרא"ש דודאי אם עדים מעידים שזה שהלך עמו מת אין לחוש שמא איש אחר נתלוה עמו וזה שיצא עמו הלך ממנו דלמה נימא שהלך מאתו בלא טעם כיון שדעתו הי' לילך עמו למקום פלוני אבל כה"ג ניחוש שמא עוד אחד נתלוה עמהם בדרך זה ובעלה ערק כשבאו הרצחנים עליו וזה שנתלוה נהרג. ולכאורה קצת ראיי' דחייש אף דאמרה חזו גברא דלמא אינש אחרינא אזיל לאצולי והוא אזל רק התם שאני דאשכחן פס ידא ע"כ הי' איש אחר שם אבל עכ"פ אף בלא ראי' מנין לנו לדמות זה לזה וכבר כתב מהרח"ש דאם בדבר קל אינו דומה לדברי הרא"ש אין לחלק ובהא מלתא ודאי צריכא רבה דהחילוק מבואר דוקא לומר שהוא הלך לדרכו ואחר בא במקומו אין לחוש לכן אם אומר כל החבורה מתו אין לחוש שאחר בא ביניהם וזה הלך קודם שמתו או נהרגו. אבל כאן י"ל שזה הלך ג"כ ואחר ג"כ בא ביניהם ובשעת הריגה ערק ואזל לעלמא והאחר נהרג אך אחר העיון בדברי המ"ב שאלה מ"ד מבואר דדומה נידן דידן לנידן דידי' דשם התיר לנשים אחרים עבור שהכירו א' מהם ואין תולין שנתלוה אחר עמהם בדרך. ומתחילה עלה בדעתי לומר דהתם י"ל שאלו שמצאו ההרוגים הכירו אנשים אלו שהלכו עם יצחק טירקל שנמצאו שהם הם אותן שהלכו עמו כשהי' עמהם אבל לא היו יודעים מי הם וכיון שהוכר א' מי הוא ואנו יודעים מי הלך עמו מתירים דאין לחוש שמא נתפרדו טרם שראו אותם אלו הישמעאלים דלהא לא חיישינן ובשעת הריגה לא נתפרדו שהם העידו שהם הם שראו תחילה:

אבל בשעת הריגה י"ל שהלך ואחר נתלוה עמו ג"כ תחילה והוא ההרוג אבל כפי שראיתי דברי מ"ב ע"כ אי אפשר לפרש כך דשם מבואר בהג"ע שאמרו הישמעאלים שיאמרו להם היהודים שהלכו מאתנו מעיר יאס נשארו עבור שבת ואח"כ מצאום הרוגים. א"כ אי מיירי שהכירום שההרוגים הם הם שהלכו מעמהם מעיר יאס אין חשש שנתלוה אחר בדרך שהרי העידו שיצאו עמהם מעיר יאס ע"כ שם לא מיירי שהכירום רק עיקר מה שסמך המ"ב על אותן שאמרו שראו ששה הרוגים וא' הי' זה שהכירו והם אינם יודעים כלל מי הלכו עמו רק כיון שמצאו הרוגים תולין שהם שהלכו עמו הם שנהרגו ולא חשש לחששא דידי שכתבתי לעיל א"כ יש להתיר אף בנידן דידן העגונה היא אשת ר' אברהם בר ברוך שהלך עם הנער ואם הי' הדבר שבא בג"ע שהזאקין והמכנסיים עם געלי בענדליך כך הי' עליו בחייו אם הכירו בט"ע אז אין כאן רק חשש שאלה. והי' מקום לומר לסמוך על המבי"ט אם נאבד א' בדרך ונמצא הרוג הוי כמים שאל"ס כ"ש אם הי' אצל הרוצחים שהרי מצאו צעטיל שלו ואח"כ נשתקע שמו וכיון דהוי מידי דרבנן י"ל דלא חיישינן לשאלה אך לדעתי משמעות הג"ע שראו המכנסיים עם הבענדליך ולא שהכירו בט"ע רק מהזאקין משמע קצת שהי' ט"ע אולם בלא"ה במקום עיגון כזה ואומדנות המוכיחים טובא דהוא וודאי עדיף ממים שאל"ס שפיר יש לסמוך על המ"ב. אך אני עמוס התלאות איני רוצה לסמוך על דעתי באיסור חמור כזה עד שיסכים עמי או ש"ב הגאון מוה' סענדר או הגאב"ד מק"ק זאלקוויא אז גם דעתי להתירה מכבלי העיגון עפ"י ב"ד של שלשה. וד' יאיר עיני במאור תורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו הכ"ד היום יום א' ר"ח סיון תק"מ לפ"ק בראד הק' צבי הירש מזאמשטץ

ובלאו הכי חשש שאלה בזמן קרוב שהוא בדרך ולחוש שהשאיל אז הבגדים שהם צריכים לגופו ובמקום שלא נזדמן לו אחרים לקנות ומשום חשש חלוף נמי הוא חשש רחוק בבגדים כאלו לדעתי חשש שאלה הוא אם הוא בביתו ובזמן דיש לחוש שהוא קונה לעצמו בגדים אחרים אבל כה"ג הוא חשש רחוק ואף לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה עכ"פ אומדנו' טובות והוכחות הם לצרף לסניף להתירה:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה