אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר קונטרס תקנות עגונות › תשובה ב

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

קונטרס תקנות עגונות · תשובה ב

תשובה א

פה בראד

אשה אשה אחת מנשי בני הנביאי' צעקה לאמר אישי מת והנושא בא לקחת אותי ואת ילדיי לפרנסם כי נשארתי ערו' וערי' מבעל נעורי ה"ה כבוד הרב המנוח המפורסי' הקדוש מ' אהרן הי' אב"ד בק"ק חאטין ונשלח אלי הגביות עדות לעיין בשריותא דהאי אתתא והנה החכם השואל והמשיב ראשונה הוא כבוד ש"ב הרב המאוה"ג המופלא מו"ה זאב וואלף אב"ד דק"ק ראדוויל ואף כי ידי איני ברשותי למשקל ומטרח בשמעתתא דא כי מוטל עלי עבודה קשה לרבוץ תחת משא דבר ה' פה קהילתינו המעוטר' יוסף ד' עליהם אלף פעמים ככה אבל פניתי אני את לבי מכל הטרדות ולעסוק במצוה רבה זו להתיר אשת חבר מכבלי עיגון:

תורף המעשה הי' שנמצא הרב הנ"ל ועוד שני אנשי' עמו שנסעו יחד על עגלה וידוע הי' בדרך הזה הלכו בע"ש רק הרב ואנשים הנ"ל נמצאו אחר ג' ימים ממיתתו והכירוהו בטב"ע ופרצוף פניו הי' שלם וגם הכירו כל בגדיו ע"י סי' מובהקים וט"ע וגם מצאו כיס שלו וכתבי' ופאסין שלו והנה הצדדי היתר שיש בזה כתב ש"ב הרב הנ"ל כאשר ידוע בספרי הפוסקים אחד משום דברי המבי"ט דהוי רק ספיקא דרבנן בידוע שהלכו בזה הדרך ע"ש ובדברי המבי"ט כבר האריכו כל האחרונים אם לסמוך על זה והרב בעל שב יעקב מייתי ראי' מהך דפסחים קבר שאבד הוא הנמצא ע"ש:

ולענ"ד ל"ד כלל להדדי דשם כיון שהקבר מונח כאן והוא דבר שאינו זז מכאן למה נתלה בשני דברים שיש שני קברים כיון שע"כ זה הקבר הנאבד פה מונח למה נאמר שיש עוד קבר כאן אבל זה שהלך בדרך זה ונשכח זכרו מנ"ל לתלות שהוא מונח פה ונהרג וטפי הי' מקום ללמוד דברי המבי"ט מהך דיצחק ר"ג דאזיל מקורטבא לאספסיא כו' ע"ש. ולפי פי' דברי הרמב"ן טעמא דלא חיישינן לתרי יצחק משום דאמרינן כאן נמצא כאן הי' כיון שידוע שיצחק הלך מכאן וידוע שהי' כאן יצחק כזה אין תולין זה הוא האחר רק אותו שהי' כאן זה הוא שהלך דתולין אותו שהלך הי' לעולם כאן אבל אף זה אינו דומה לומר כיון שידוע שזה הלך על דרך זה ונהרג אחד וזה נאבד זכרו נימא זהו הנהרג דלא דמי כלל להדדי. דשם למה נאמר שהי' כאן עוד יצחק אחר שא"י לנו אם הי' כאן לומר לזה כוונו המעידים יצחק מת אבל כאן עוברים ושבים מצוים ויתכן ששניהם עברו דרך זה ואין ראיי' רק שנאבד זכרו מנ"ל דמקילין משום זה וכבר הארכתי בתשובה לפלפל בהך תשו' הרא"ש בעובדא דמכלוף בן מלול הנראה סותר לתשוב' המבי"ט:

שוב האריך ש"ב הרב הנ"ל לסמוך על עה"ג דס"ל זה הוא דבר רחוק שידמה אדם אחר ג' ימים לזה האיש שהי' הכליו שלו והוא השאילם לאותו האיש שיש לו דמות כזה זה הוי דבר רחוק ובכנסת יחזקאל חוכך בזה דיש לחוש לשאלה אף כה"ג וש"ב הרב נמי מסייע לי' קו' הגמ' וליחוש לשאלה בגיטין אף דשם ע"כ צ"ל שהי' שמות השואל ומשאיל שוים ע"כ חיישינן כה"ג האמת בזה כבר הרגיש הח"צ בתשו' קל"ד דס"ל ג"כ דשוה שאלה דיחיד לנפילה דיחיד ומרגיש מכח קו' הגמ' להכי ס"ל גט שאני דאפשר להשיג גט אחר. אבל לבבי לא כן ידמה דזה דוחק:

וגם דקשי' קצת אי כדברי עה"ג מאי פשיט שם ביבמות דר"י ב"ב לקולא פליג דהתיר הנטבע אפימא דשושבינא דלמא הם הכירו ג"כ בגדים בט"ע ולא חיישינן כה"ג לשאלה וגם לשון המתני' אף שמסייע הרב בעל עה"ג לדבריו לענ"ד איפכא משמע דקתני אין מעידים אלא תוך ג' ימים משמע דקאי ארישא מה דתני לעיל על פרצוף פני' אינו מועיל רק תוך ג' ואח"כ תו אין שום עדות אבל ש"ב הרב נ"י רוצה לסמוך שנמצא הכיס ובזה לשאלה לא חיישינן רק לנפילה יש לחוש וזה דבר רחוק שיפלו ממנו כל בגדיו ע"כ השאילם לזה שמצא הכיס והוי נפילה דיחיד. ולא ידענא מה הועיל אנן אמרינן המציאה הי' קודם ומצאם מי שמצאם ואיתרמי שהשאיל לזה שמצא הכיס שלו. אבל אני תמה עליו למה לא קאמר ברווחא טפי דהא טעמא דעה"ג טובה היא. דאינו נכון שידמה זה לצורתו זה שהשאיל לו ודחינו דבריו דלשאלה כה"ג חיישינן. אבל בכיס ע"כ נחוש אנן לנפילה והוי נפילה דחד שמצא איש שנדמה צורתו לזה שנאבד ממנו. אבל זה היסוד אינו מונח קיים שכבר נסתפקו האחרונים אי סמכינן על הך סברא כיס לא מושלי כנ"ל. וב"י פסק דחיישינן לשאלה אבל כי דייקינן וודאי נראה דיש לפסוק כך. דהב"ש כתב הטעם דיש לחוש לשאלה משום דאם סימנים דרבנן י"ל אף אהך סברא דכיס וארנקי לא מושלי אין לסמוך ואני תמה ע"ז א"כ הך דקשור בכיס וארנקי. האיך יתרץ מ"ד סימני' דרבנן ניחוש לשאלה. ותו בלא"ה דעת מהר"ל מפראג אי סימנין דרבנן אין לחוש לשאלה וראייתו דאל"כ למה תני סימני' בכליו לא מהני אף ט"ע לא מהני וצריך לפרש דבריו דלמ"ד דאורייתא לא קשה למה לא תני אף ט"ע לא מהני די"ל אי סימני' דאו' אין נ"מ מאי דתני דמ"ש סימני' מט"ע אבל למ"ד דרבנן קשה ע"כ צריכי' אנו לתרץ קושייתו דתני סימני' משום הנהו כלים דלא חיישינן לשאלה א"כ ע"כ מוכח למ"ד סימני' דרבנן אין לחוש בהני כלי' לשאלה האמת מ"ש לעיל לתמו' על דברי הב"ש דכתב אי סמנין דרבנן חיישינן בהני כלים לשאלה. א"כ האיך יתורץ הך מתני' דקשור בכיס כנ"ל ראיתי דיש מקום לש"ב ע"פ דברי מהרש"א ז"ל דאי סימנים דרבנן מתוקמי ע"כ שמצא בעצמו השליח דנאמן במיגו. א"כ תו ליכא למיחוש לשאלה. די"ל דמיירי שידע השליח שלא השאיל לשום אדם והש"ס פריך אי סימנים דאו' ע"ש אבל האמת לדינא דברי המרש"א דחוקים לבנות עליהם. דיש לומר דהש"ס פריך למ"ד סימני' דאו'. דאכתי נהי דמצי מיירי שמצאו אחר מנ"ל להקשות דלמא מיירי שמצא השליח רק לדעתי הוכחת הש"ס דאל"כ ל"ל דנקט כיס וארנקי לינקט אי מכיר הגט ע"כ קמ"ל דלא חיישינן לשאלה ומיירי שא"י אם השאיל לשום אדם תוראי' נ"ל דהא חמור בסי' או עידי אוכף מהדרינן דלמ"ד חיישינן לשאלה אף בממון חיישינן מהתורה כמבואר בתו' יבמות דף ק"ד דהש"ס על התורה פריך. וזה שכתבו שם אבל קשה ר"ל דהש"ס פריך כך ע"ש ודוק והך דמצא פירות בכלי דמהדרינן היינו מדרבנן. ומעתה תמה ש"ב הרב מראדוויל בחנם על כנסת יחזקאל דס"ל דלשאלה חיישינן טפי לאביי והא בממון לא חש. דז"א דהיינו מתקנתא דרבנן. באבידה לא חיישינן לשאלה אבל מהתורה חיישינן ומשו"ה פריך הש"ס חמור כנ"ל ע"כ אף למ"ד סימני' דרבנן צריכים אנו לומר אוכף לא מושלי כנ"ל דאל"כ למה מהני עידי אוכף ולאחר כמה שנים שכתבתי זה נדפס ספר נודע ביהודה והקשה ג"כ כך. ובתשו' אחרות כתבתי ישוב לזה בס"ד א"כ סמכינן אסברא זו אף אי סימני' דרבנן דהנהו כלים לא מושלי דאין לחלק דווקא אוכף לא מושלי אבל בהנהו כליו תלי בסברא אי סימני' דאורייתא. דזו מנין לנו. כיון דבש"ס הוזכרו שניהם בשוה וזה ברור. א"כ מבואר בהנהו כלים אין לחוש לשאלה רק אם נבוא לחוש לנפילה רק הא חזינן סתמא דש"ס לא חייש הכא לנפילה דמש"ה לא חייש בארנקי רק י"ל שם הוי נפילה דחד אבל א"צ לזה דהא קי"ל לנפילה לא חיישינן אף דרבים:

ומה שהקשה בכנסת יחזקאל האיך יהי' סברות אביי ורבא מהיפך אל היפך דאביי יחוש לנפילה והכא ס"ל סימני' דרבנן ונימא הכא לא חיישינן לשאלה ולרבא נימא דיחוש לשאלה ושם לא חייש לנפילה נלע"ד לומר דוודאי שאלה חששא טפי מנפילה דכ"א מיזהר זהיר ואינו נאבד ממנו ומשו"ה מרעינן שטרא דנפל דלאו אורחא שיפול ממנו שטר כשר. רק לשאלה חיישינן טפי מנפילה והא דחייש התם לנפילה לאביי משום שהלה טוען לאו דידך היא אבל מסתמא אין לחוש לנפילה רק לשאלה פליגי אביי ורבא אי חיישינן מן הסתם אבל בנ"ד אין צורך לזה דהוי נפילה דחד משום סברות עה"ג. דלא יתרמי שימצא מי שידמה צורתו לזה שאבד הכלים. אבל בסבר' עה"ג עדיין אני נבוך. דבריש יש בכור לחד שינוי קאמר הש"ס דהא דצריך פרצוף עם החוטם משום חומרא ומבואר במשנה אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו חיישינן לשאלה ואין מעיד אלא אם יש פרצוף עם החוטם ובלא חוטם אינו מעיד וחיישינן לשאלה אע"ג דהוא נמי רק דרבנן ומ"ש הך מלתא דרבנן דהרחיק עה"ג דלא ניחוש לשאלה כה"ג ומ"ש הך מלתא דרבנן פרצוף בלא חוטם ואפשר הי' לומר דהך שינוי קאי אי סימנים דרבנן ואין הטעם משום דחיישינן לשאלה אבל קשה עלי לדחוק השמיעות מסתברא דחיישינן לשאלה בכל גווני וסברא אמינא דאין זה ענין לשאלה דחד דדווקא בנפילה דע"כ רק אחד מצא אמרינן האיך מתרמי שמצא תוך כמה בני אדם דווקא זה המיוחד אבל שאלה יתכן שהשאיל כליו לכמה בני אדם בזא"ז ובתוכם הי' גם זה המיוחד ובהכי ניחא דקשה לכאורה לאביי דס"ל סימני' דרבנן לתנא דמתני' למה נקט סימני' ולא ט"ע דניחוש לנפילה דאביי חשש לנפילה וזה שייך בכל הכלים רק למ"ש ניחא דר"ל אף על פרצוף בלא חוטם אין מעידי' וזה חשש רחוק שידמה לו בפרצוף הוי נפילה דחד וכמו כן ניחא דפריך הש"ס מגט דא"ל דהוי דבר רחוק שישאיל לזה שיש לו שמו כשמו דקשה א"כ בפרצוף בלא חוטם למה נחוש א"כ דברי עה"ג מוכרחים דהוי שאלה דחד רק בשאלה אף כה"ג חיישינן מטעם שכתבתי דיתכן דהשאיל לכמה בני אדם בזא"ז אבל לנפיל' אין לחוש א"כ סמכינן אהנהו כלים באם יש ט"ע אחר ג' ימים:

וזה ברור לענ"ד ודוק:

תו נראה בנ"ד כ"ע מודו לסבר' המבי"ט דהוי דרבנן. כיון שנאבד זכרו זה כמה שנים והוא הי' גברא רבה לכ"ע אמרינן ביבשה היכן שהי' הולך קלא אית לי' ועדיף ממים דהתיר ר"מ אשת חסא וכ"כ בפסקי' וכתבים של מהרא"י סי' ל"ט בהדי' ועיין מרדכי שילהי יבמות דרצה להתיר בכל אדם אם לא נודע זמן רב ע"ש ועכ"פ לכ"ע אין כאן איסור דאו' וגם דיש הוכחה לדבר שבאותו יום אמר ישמעאל שנתפס עגלה עם ג' יהודים ומצאנו עגלה עם ג' נימא מסתמא אלו נהרגו וכיון שהי' באותו יום שהלכו אין לחוש לשאלה כל בגדי' בזמן מועט כיון שאלו שנמצאו נהרגו באותו יום כמו שאמר הישמעאל. וכה"ג לא חיישינן לשאלה וכ"כ ח"צ בתשובה קל"ד ואף יש לצרף כיון שעל העגלה נמצאו ספרים שאולים דאין לחוש שהשאילם לאחר רק שהי' עגלה סמוכה לנהרגים מ"מ כיון שראה הישמעאלי שתפס עגלה עם ג' אנשים ואלו נמצאו הרוגים וגם העגלה ע"כ אלו הרוגים ישבו על עגלה זו שהספרים עליה ואין לחוש לשאלה. ע"כ הוא האיש בעלה של זו וגם יש מקום להתיריכיון שכבר התירו נשי אלו ב' אנשים שנמצאו עמו תו לא דייקינן ואמרינן נתברר לב"ד שאלו הם שנסעו עם הרב מו' אהרן הי"ד והם נהרגים דכה"ג מנין הוי סימן ולא תלינן שנתלוה אחר עמהם כדעת הרא"ש א"כ השלישי וודאי מו' אהרן ז"ל ותו כה"ג מנין הוי סימן כמ"ש בתשוב' מ"ב סוף סי' ס"ג כל שידוע שנהרגו במקום אחד הוי סי' כ"ש כאן שאמר הישמעאלי שראה נתפסי' ג' אנשים וגם הי' סי' שלא הי' שוים במלבושיהם א' הי' לבוש כספרד וב' כאשכנזים וזה הוי סימן ומועיל לכ"ע וכן הסכים עה"ג בתשובה מ"ב ואף שמלשון הרמב"ם וש"ע סעיף י"ז מדייקינן דחיישינן שנתלוה אחר עמהם בנ"ד כ"ע מודו כיון שידוע שהלך על עגלה שלהם וודאי לא נפרד מהם שיקחו איש אחר על עגלה שלהם במקומו וגם י"ל כל שידוע שכולם הלכו למקום אחד שאמרו לנו שילכו למקום אחד אין לחוש שנתפרדו נגד מחשבתם הראשונה והרי בהך דמכלוף בן מלול כתב הח"מ ס"ק ל"ח שההיתר משו' שידעינן שהלך ע"ד שילך למילטולא אמרינן בעלה הי' זה שמת ולא חיישינן שחזר ממחשבתו כ"ש כאן שידעינן שוודאי הלך לביתו ולא יחזור ממחשבתו למה נפרד מחבורתו וכ"ע מודים ולמה נשוה פלוגתא רחוקה בין הרמב"ם ורא"ש וזה ברור:

וכן יש להביא ראיי' מד' קי"ד ע"ב דחייש שמא פינן ומחמת זה מדמה הך דב' ת"ח די"ל דאזיל לעלמא והני אחריני נינהו כו' ושם דווקא מיירי במידי דרגילות לפנות כמ"ש תו' שם אבל היכא דאין רגילות אין לנו לחוש שמא פינן והה"ד דאזלי לעלמא לא חיישינן במה שאין רגילות דבש"ס לא אשכחן הספק רק ברגילות ולמה נחמיר באין רגילות כמו בנ"ד דאין רגילות שילך זה מהעגלה ששכר לעצמו לילך לביתו והך דב' ת"ח שאני דשם י"ל שספינה שלהם הלך למקום אחר או שנטבעו במים שאין להם סוף ויצאו ליבשה ואחרים נמצאו במים אבל נ"ד וודאי אין רגילות וכ"ע מודו דלא חיישינן שמא פינן וכן מוכח נמי מד' קט"ו שהביא הט"ז ראיי' דלא כרא"ש דחיישינן דאחר נתלוה:

ושם קאמר אינש אחרינא אזיל לאצולי ואיהו ערק לעלמא מחמת כיסופא מדלא קאמר בפשיטות שמא אחר הוא ע"כ דאין לחוש לדבר שאינו מצוי דליזיל כל שאין דרך לילך לעלמא וקאמר משום כיסופא כו' אי לא"ה לא חיישינן שמא פינן ואף בהך דגוזלות שהביא ט"ז ראיי' אין חשש בש"ס רק מצא שנים אבל מצא כמו שהניחו לא חיישינן דאזלו לעלמא והני אחרינא נינהו לכן ברור לסמוך על זה שידוע שהלכו למקום אחד על דעת שלא לפרד זה מזה ונמצאו כול' הרוגי' ושני' נודעו דתולין שהב' מהם הי' ולא נתלוה אחר כ"ש שראה הישמעאלי שתפס ג' על העגלה לא נחוש לשמא פינן וגם לא נחוש שיבוא האיש השני שמצא כיסו שלו במקומו וגם שנשתנה צורתו לאותן שנאבד וגם מלתא דרבנן הוא כנ"ל בשם פוסקים וכתבים וכ"כ מהרי"ט בתשובה להקל כשנדע שבעלה הי' על הדרך לכן לענ"ד אתתא דא שרא להתנסבא אבל כבר הסכימו כל האחרונים שאין להתיר רק בב"ד של ג' וכ"כ דודי הגאון מוה' משה בשם א"ז הגאון מוה' יעקב שור בספר שב יעקב שהצריך תלתא דוקא. לכן אם יסכימו שני רבנים מפורסמים ומובהקים אז אהי' סניף וטפל לעושי מצוה להקל על אשה זו הכ"ד הכותב הק' צבי הירש מזאמשטץ חונה פה ק"ק בראד:

תו נראה לומר דמש"ה יש להורות היתר דכבר כתבתי לעיל הקושי' שהקשה הש"ס מגט אעגונה אף דשם חשש רחוק הוא שיזדמן ששאל לאיש כזה ששמו כשמו. רק הקושי' על מי שיש לו הכרת פרצוף בלא חוטם דהוי נמי רק חששא דרבנן ואפילו הכי ניחוש לשאלה ומדמה הש"ס שפיר להדדי וכל זה להך שנוי' דבעי חוטם מדרבנן אבל להתי' השני בבכורות הכרה לחוד כו' ובעי היכירא מדאורייתא ל"ד כלל לגט וי"ל כיס וארנקי מושלי דלא קשה כלל מגט אעגונה. רק הש"ס פריך להך תי' דהכרת חוטם בעי מדרבנן ובזה מיושב קו' הב"ש דגבי גט פסק סי' קל"א דסומכי' אם נמצא בכלי' אלו ע"כ דלא מושלי ובעגונה מחמיר ולא סמך על כליו לא מושלי כו' די"ל דכיון דלהך שינויא בבכורו' דמהתורה לא מהני היכר בלא חוטם לא קשה מגט וי"ל דמושלי אינשי הני כלים להכי חש לחומרא בעגונה דאנן מספקינן שמא כתי' השני. אבל גבי גט פסק הש"ע ממ"נ שפיר דכשר בכיס וארנקי דאי נימא דמושלי אינשי ע"כ לחשש רחוק לא חיישינן א"כ פשיטא כשר בגט אף בכל הכלים לא נתיר בשאר כלים רק דנחוש שמא פרצוף בלא חוטם הוי נמי רק חשש ואפ"ה חיישינן לשאלה ע"כ דחיישינן אף לחשש רחוק וע"כ טעמא דמתני' דכיס וארנקי לא מושלי א"כ בהני כלים עכ"פ ממ"נ שרי ודוק א"כ אף בעגונה אחר ג' ימים מתירין כמו בגט דהוי נמי ממ"נ זה או דלא חיישינן לחשש רחוק כמ"ש עה"ג וזה דומה לגט או אי חיישינן לחשש רחוק ע"כ כיס וארנקי לא מושלי ושרי ממ"נ ודוק:

עפ"ז נ"ל ליישב קושי' הב"ח בתשובה שהקשה על הפוסקים דס"ל אי סימנים דרבנן א"צ לומר חיישינן לשאלה להכי לא חיישינן כיון שאין הכרח לזה א"כ אף למ"ד סימני' דאוריי' דמשני בחוורי וסומקי אין הכרח לומר דחיישינן לשאלה ואמאי פריך בש"ס במס' ב"מ הקושי' ממתני' אי חיישינן לשאלה בתר דקאמר אב"א ע"ש וצריכים להבין דבריו מאי דעתי' ולטעמי' הא ע"כ לשנוי' דחוורי וסומקי לא חיישינן לשאלה דאל"כ מאי אריא חוורי וסומקי אף ס"מ לא מהני וא"ל משום כלים דלא מושלי נקט חוורי וסומקי דהא המקשה לא ידע מכיס וארנקי לא מושלי כנ"ל ומאי פריך על אב"א ואף דידע דאוכף לא מושלי אבל זה אינו שייך בעגונה דב"ש כתב כיס וארנקי צריך שיהיה אצלו וזה לא שייך כ"כ גבי אוכף ודוחק דנקט חוורי וסומקי משום כלים שאולים בידו דאמרינן אין השואל רשאי להשאיל ולא חיישינן לשאלה דאכתי מה שבק למתני כלים שלו ונקט כלים שאולים בחוורי ולא נקט שהם שלו וסימן לא מהני וצ"ל דהכי מקשה הב"ח אי נימא כל שאין הכרח בדבר לא חיישינן לשאלה א"כ כיון דידע מאב"א תו נחזור מתי' הראשון ומאי פריך ע"כ אף דיתכן תי' הב' יש לנו לומר תירוץ אחר בלא הכרח ופריך לתי' הא' רק למ"ש ניחא דקשה למה לא בעי לומר כתי' הא' כלים בחוורי וסומקי וצ"ל דא"כ מאי קמ"ל פשיטא לא הוי סימן כלל רק לתי' ב' י"ל דקמ"ל אף שיש פרצוף בלא חוטם והוא רק חששא אפ"ה לא מצרפינן כלים חוורי וסומקי וזה לתי' דבכורות דרק מדרבנן בעי חוטם אבל אי דאורי' הוא ליכא למימר חוורי וסומקי דמק"ל א"כ תי' הא' הכא ס"ל כתי' ב' דבכורות ותי' ב' דהכא ס"ל כתי' א' דבכורות א"כ להך תי' אין ברירה לומר כלים בחוורי וסומקי ע"כ כתי' ראשון חיישינן לשאלה א"כ אף דידע מאב"א פריך לתי' קמא משום דלהך תי' הכרח הוא לומר חיישינן לשאלה רק זה סותר למ"ש לעיל דהקושי' קאי לתי' קמא דבכורות ולפי מה שכתבתי ע"כ פריך מתי' א' דהכא והיינו כתי' ב' דבכורות אבל זה על דרך פלפול ומ"ש תחילה הוא לדינא נכון בס"ד ודוק:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה