תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
קונטרס תקנות עגונות · תשובה א
נשאלתי בדבר המעשה שהי' כך בא מכתב לק"ק ליסא שנכתב בק"ק הארשטיין וזה לשון הכתב שבא לידי לעיין בדינה העתקה מכתב שקבלתי מק"ק ליסא שהביאו איש אחד לאמר שמסרו לו איש אחד ושמו מהו' איסרל בק"ק פראג ואמר שמסרו לו אורח אחד שעבר שמה הנני נותן להאיש כ' ישראל פנחס מפרוט כתב הלז להעיד עליו שבא לכאן עם האיש המנוח כ' שמואל מליסא ונפטר כאן ונמצאת בין הכתבים שלו אגרת אשתו אלמנה מ' חנה בת מ' וואלף ובנה הילד כ' אהרן על כן נתתי לו לעדות ולראיי' בשביל אמירת קדושין ובשביל שלא תהא אשתו עגונה שבא לכאן עמו בחברותה ביום ב' לעת ערב כ"ז שבט ונפטר ער"ח אדר תקנ"ב לעת ערב כאן הורשטיין ונקבר ביום ה' אדר"ח אדר בק"ק הענא ג' פרסאות מק"ק פ"פ דמיין בשנת תקנ"ב על זאת באתי על החתום פה הורשטיין ב' דר"ח אדר תקנ"ב לפ"ק הקטון ליב בן כ' הירש שוחט זצללה"ה מפירדא ש"ץ ונאמן כאן הורשטיין ע"כ לשון הכתב מלה במלה. והן היום נשלח ליד האשה אמתחת הכתבים הנמצא ביד המנוח והיא האשה שכתבה האגרת הנ"ל. וגם נמצא תוך כתבים על שם בעלה וגם כתבים שהי' לבעלה בשותפות בית עם אחיו בק"ק ליסא. לכן דופקת אתרעא דבי דינא למצוא היתר להתירה מכבלי העיגון:
וזה אשר השבתי בנ"ד לכאו' יש מקום לומר להתיר' ע"פ עידותו של הכותב שכ' שנמצא באמתחתו שכתבה אליו אשתו האלמנה כו' נודע שאשה זאת היושבת פה היא שכתבה האגרת והרי מעיד האיש שזו שכתבה היא אשתו ותולין ששמע זאת ממנו או מהאיש שבא עמו והרי מעיד הוא על מיתת בעל האשה שכתבה האגרת ואף שהעדות הוא בכתב הסכימו להקל בעדות אשה וכבר כתבנו בס"ד סמוכי' לזה מדברי הרמב"ם דפסק בהלכות שגגות מלך חייב בשמיעת קול ותמהו עליו והכ"מ הבין דטעמא דמלך אינו חייב בשמיעת קול הוא מדרבנן דאין דנין אותו והוא תמוה דמבואר בפ' שבועת העדות מדאורייתא לא חזי וכן מבואר בהוריות משום הכי קאמר דפטור מכולן שאינו באחת ע"כ מהתורה אינו באחת דאי מהתורה חייב. נהי מדרבנן אינו עדות למה יפטור מכולן אך פשוט דמלך אינו מעיד כמבואר בסנהדרין דמשום והתעלמת אינו מעיד שאין כבודו להעיד לפני ב"ד א"כ יש לומר בעדות אשה דיכול להעיד ע"פ כתב חייב להעיד ע"פ כתבו לשלח עדותו בכתב דבעדות אשה אף ראוי לבילה לא בעי ומ"מ שפיר קאמר דאינו באחת דמדאו' עדות אשה כעדות דעלמא ולא מהני הכתב א"כ מהתורה אינו באחת. ובזה ניחא נמי דקשי' מתני' אהדדי דתחילה תני דפטור משמיעות קול ואח"כ תני חייב דהא כתבו הפוסקים משום הכי מהני הכתב דהוי כעד מפי עד וביבמות משני כאן קודם שהוחזקו כו' א"כ אף הכא י"ל קודם שהוחזקו תני דפטור משמיעות קול דלא מהני כתב ובתר שהוחזקו דעד מפי עד מהני אף כתב מהני' ויש חיוב בשמיעות קול ובפ' שבועות עדות דפוטר מלך וכן כתב הרמב"ם היינו בשאר עדות דהרי תני נמי ע"א פטור ובעדות אשה ע"א חייב וכן אשה ע"כ לא איירי מתני' בעדות אשה והרמב"ם בהלכות שגגות כתב לחייבו בשמיעות קול מיירי בעדות אשה דיכול להעיד ע"פ כתב וא"ל אף בלא כתב משכחת שיעיד לה ולא לב"ד די"ל עיקר החיוב שבועה שיעיד בב"ד אבל אינו יכול להשביע שיעיד חוץ לב"ד אבל להשביע שישלח כתבו לב"ד שפיר יכולה אשה להשביע ודו"ק ובדבר שהכתב אינו מקוים הסכימו כמו כן הח"מ להקל במקום עיגון אם הכתב של ישראל ותו בנידן דידן שהביא ישראל הכתב אין לחוש לאחד מהנשים או פסול דאורייתא שימסור לו כתב דודאי הישראל שמביא הכתב לא הי' נוטל מהם הכתב למסור לשלח לאשתו. וגם יראה דלנכרי הוא חשש רחוק שאינו חשוד לקלקל וכן פסול וגם אינו מצוי שנכרי יכתוב כתב ישראל וגם לפסול אין לחוש דרוב כשירי' הם אך לאחד מהנשים חשו ובנידן דידן אין לחוש לצרה דלמה נחשדי' שעבר על חרגמ"ה ונשא עוד אשה וחמות ובת בעלה אין לה לאשה זו וכן בת חמות רק יבמתה וגזה"כ שאין מיבמים מדינא אין יבמתה שונאה אותה ע' צ"צ רק דיש מחמירין כיון שלא התירו חכמים ע"פ עדות יבמתה אין לנו להמציא לעצמינו היתר מעדות שכבר הי' בכלל איסור וזה היא רק אם ודאי מעידה אבל אין לחוש לתלות עלי' שהיא כתבה הכתב לקלקלה דהא באמת אינה שונאה אותה אף שלא נאמין לעדותה לא נחוש עוד שהיא רצתה להעיד לקלקלה וכמו בעכו"ם דאי מעיד אינו נאמן אבל אין לחוש שהי' נכרי ורוצה לקלקלה דאינו חשוד לקלקלה כך היא יבמתה בזה"ז וגם נוכל להתודע שיבמתה אינו יכולה לכתוב כתב בלה"ק ע"כ ניחוש שתשכור אחד שיכתוב לה כתב זה ומספק לא נתלה בנכרי ופסול שיכתובו לה כמו שכתבתי לעיל דרוב ישראל כשירים ורוב נכרים אינו יכולים לכתוב כתב ישראל ולה"ק לכן מצד זה אין לפקפק וביותר בנ"ד כתב מהענא בן הרב המנוח שהי' אב"ד דשם שאמת הדבר שהש"ץ מהורשטיין בא לקהלתם ביום א' דר"ח אדר תקנ"ב עם מת ממדינת פולין ושנמצא אמתחת הכתבים אצל המת בפעקיל שלו ושלח הכתבים ליד אבי האשה לכן שפיר דמי לסמוך על הכתב אך מ"מ אין כאן היתר ברור לומר שנודע בבירור להאיש שזו שכתבה האגרת היא אשת המנוח אף שכתב שכתבה לו אשתו הוא שפט לפי המדומה אחרי שנמצאו הכתבים באמתחתו סבור האשה הזאת שכתבה אליו היא אשתו של הנפטר ולא חש לנפילה או שארי חששות וכן כתב ברמ"א אם יש קול אין לסמוך על הכתב שתולין שכתב כך משום הכתב אף הכא קרוב שנתלה שמשום זה כתב כך עבור שנמצא אצלו הכתבים וגם מהראוי הי' לחקור אצל האיש מה היא כוונתו כ"כ מהרי"ט בתשובה סי' דכה"ג לא אמרינן עדים בצד אסתן ועי' בתשו' שבות יעקב שעלה על דעת חכם א' בקידושין אף שאומר איני זוכר לחוש שמא אח"כ יזכור ויכול להתברר הדבר ומדמה לשבועה שאין להשביע במקו' שיבוא להתברר אך הש"י דחה זה דאינו חוזר ומגיד ע"ש אבל הכא וודאי יש לחוש שיתברר שלא ידע רק מאומד ותתקלקל האשה ובפרט שבן הרב מהענא כתב שהוא אינו יכול למצוא היתר אחר רק מה שנראה מתוך הכתבים שודאי אף השוחט מהורשטיין לא ידע יותר ממה שכתב א"כ לכאורה קשה להתיר מפאת הכתבים אלו ונראה אף דאין בהם חשש שאלה דלמה ישאיל לאחר אגרת מאשתו והפאס וכתב שותפות שלו והרב בח"מ בתשובת פנחס מארלען לא זכינו לראות סוף דעתו אם לסמוך על הכתבים כאלו אולם כבר נשתמשו בזה גדולים חקרי לב למצוא היתר ע"י כתבים כאלו דאין בהו חשש שאלה ולנפילה נמי לא חשו כדמוכח בש"ס דסמכו על כיס וארנקי דלא מושלי ולא חשו לנפילה אף שעל האגרת הי' מקום לחוש לנפילה דדווקא במאי דזהרי אנשי לא נחוש לנפילה אבל אגרת יש לחוש לנפילה אבל על הפאס וכתב השותפות שפיר נוכל לסמוך דמזדהרי בהו ואין לחוש לנפילה ואף שב"ש כתב בשם הב"י דאי סימנין דרבנן לא סמכינן אכיס וארנקי לא מושלי מ"מ כתבים כאלו שאין שייך שאלה כלל וודאי לא נחושי ותו הא ע"כ אף לסברא זו אוכף לא מושלי אנשי אמרינן דאנ"כ אף אי סמנין דרבנן חמור בעידי אוכף היכי מהדרינן נחוש לשאלה ע"כ לא חיישינן לשאלת אוכף (אולם במקום אחר ישבנו קושי' זו בטוב טעם) ומ"מ הסברא מצד עצמה נכונה דבכתבים כאלו וודאי דאין חשש שאלה לכל התירוצים שכתבנו שם. אולם בתשו' כנסת יחזקאל ראיתי שס"ל דנחוש באיסורא לנפילה וראיתי לכאורה נכונה דבה' גיטין פסק הב"י הך דכיס וארנקי ובסי' י"ז לא הביא ע"כ שם דנחוש לשני יב"ש לא נחוש לנפילה דחד ולשאלה אין לחוש דהני כיס וארנקי לא מושלי אבל לענין עגונה הוי נפילה דרבים חיישינן אף דרבא אינו מחלק בין נפילה דחד לנפילה דרבים באיסורא נחתינן דרגא ומחלקינן בין נפילה לחד לדרבים ותירוץ זה עלה בלבי טרם ראיתי תשו' הרב בכ"י. אך דחיתי זה דהא אביי קאמר ביבמות דף ט"ו לנפילה לא חיישינן הוא ס"ל בממונא נמי רק לנפילה דחד לא חיישינן ולא אנחית דרגא לחוש באיסור אף לנפילה דחד מאין לנו דלרבא נחתינן חד דרגא וגם בתו' שם מבואר דרבא לא חש אף באיסור לנפילה וגם בעיקר קושי' שלא הביא בסי' י"ז דין כיס כו' נראה לישב דהב"י כתב בתשובה דהרי"ף מפרש הך דמצאו קשור נאמן כשמצא הוא בעצמו משום מיגו ע"ש ונראה דס"ל כמו שכתב מהרש"א במס' גיטין בכלים ליכא סימן מובהק ואין להתיר על כיס וארנקי רק שמשכחת לה על ט"ע שמכיר בכיס ומהימן במיגו וזה לא שייך בעגונה וליכא מיגו כמו שכתב הב"י וצריכים אנו לפרש דבריו למה לנו מיגו בעגונה הא סמכינן אט"ע דגופא א"כ נסמוך נמי אט"ע דכיס וארנקי דס"ל בכלי' שלא שבעתו עין לא סמכי' אט"ע והכי קי"ל בח"מ רס' ותוס' בב"מ דכ"ד כתבו הא דהחזירו גט לרבה בט"ע ע"כ אתי' כרבנן דאף בלא שבעתו עין מהדרינן וע' חולין ד' צ"ו בט"ע כל דהוא דאף לצורבא מרבנן לא מהדרינן א"כ להכיר כיס וארנקי של הנהרג ע"י ט"ע לא רצו לסמוך דאין לאחר ט"ע בכליו של זה דוודאי לא שבעתו עין אבל בגיטין שמצא זה כיס וארנקי שלו יתכן ששבעתה עינו בכיסו ושם שפיר כתב ב"י דמהני מיגו שאמר שמכיר היטב אבל בעגונה אי אפשר לסמוך על הכיס דסימן מובהק ליכא וט"ע נמי אין לאדם אחר בכליו דמסתמא לא שבעתו עינו [ומיגו ליכא בהא ואין להאמינו ששבעתו עינו] ודברי ש"ע נכונים וזה ברור להמעיין בדברי ב"י בתשובה ובמ"א כתבנו עוד ישובי' א"כ בנידן דידן אין לנו לבדות מלבינו חשש נפילה ואף גם שכתבנו עוד חשש דהא הש"ע כתב במצאו קשור ניחוש לשאלה ששאלו לו הכיס וזה קשר בו גט ושכח אף דעל הגט לא שייך שאלה חשש ששאל הכיס וזה קשר הגט בתוכה ושכח א"כ לכאורה ניחוש בנ"ד ששאל לו האמתחת וזה נתן בהם הכתבים והחזיר לו האמתחת ושכח הכתבים אך א"כ מאי משני כיס וארנקי לא מושלי ניחוש שמא שאל בגדי' ושכח הכיס וזה הניח הגט בתוכה והחזיר הבגדים והכיס ושכח הגט ע"כ אין לחוש נמי ששכח הכיס דהיינו חשש נפילה דכיון דמזהרי בהו לא ישכחם רק בגט חשו לשכחה דשמא נמלך יב"ש אחר לגרש אשתו ולא חש להגט ושכחו אבל הכיס וודאי לא ישכח הה"ד בנ"ד אין לחוש לשכחת הכתבים אלו. תו אומר אני בנידן דידן אין לחוש כלל לא לנפילה ולא לשכחה לפי שיטת הרמב"ן דהא דרבא מוכיח ביבמות דף קט"ו דלא חיישינן לתרי יצחק היינו משום סברא כאן נמצא א"כ מוכיח מהך דחבי בר נאני דלא ניחוש דמסר לי' דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' א"כ פשיטא דלרבא לא ניחוש לנפילה נמי משום הך סברא דכאן נמצא בלא סברא דמזהרי זהיר דלא גרע מחשש דלמא מסר לי' דאין חשש לרבא משום כאן נמצא וכך אין חשש לנפילה בבירור ובזה נתיישב היטיב הסוגי' ב"ב ד' קע"ב דתחיל' מוכיח רבה דלא חיישינן לנפילה משני יב"ש ואח"כ דקאמר רבא א"צ להביא ראיי' מייתי ראיי' מאחין ע"ש ולא משני יב"ש ועי' בתשוב' נודע ביהודה שנתקשה בזה רק למ"ש ניחא דרבא לטעמי' דס"ל כאן נמצא א"כ משני יב"ש אין ראיי' דאין לחוש לא לנפילה ולא למסירה דאמרינן כאן נמצא אבל כשיש לו שטר שמסר לו מלוה ליכא סברא כאן נמצא דהא ע"כ הוא של אחר ואנו חוששים לפקדון או לנפילה אין כאן סברא כאן נמצא ואפ"ה רבא לא חש לזה ומייתי ראיי' מאחין שגם שם השטר הי' של אביהם רק הוא אמר שקנה מאחיו והם אומרים דחטף מהם וליכא סברא כאן נמצא אבל לעיל ע"כ רבה הוא דמייתי ראיי' ואיהו לא ס"ל כאן נמצא דשם אמר לו רב חסדא פוק עיין כדקאמר בגיטין בשיירות מצויות ע"ש בתרי שוירי ע"ש וגם שמוכח ממקומו מדלא מוכיח מאחין ע"כ לעיל הוא רבה ובהך דאחין הוא רבא וס"ל בעלמא בלא"ה אין חשש נפילה משום כאן נמצא אך לכאורה יש לעיין אמאי חשו לשאלה כמו דלא חשו שמא מסר לו כך לא ניחוש לשאלה ונימא על הבגדי' כאן נמצאו וכאן הי' ולכאורה הי' נראה באמת רבא לא חש לשאלה. אך ז"א דהא ביבמות מיישב כך לרבא ע"ש:
ומהרי"ט כתב אף אי לא ק"ל כרבא מ"מ כיון שזה יצחק שהי' בקורטבא נאבד לא אמרינן האי אזיל לעלמא והאי אחרינא הוא שבא לכאן ותלינן הוא הנמצא הוא שהי' ע"ש א"כ הכא נמי בבגדי' למה נתלה שאחר לבוש בבגדי' וזה שהם שלו נאבד ודומה לתרי יצחק והי' נלע"ד לומר משום הכי חיישינן לשאלה דוודאי אם העידו שאיש אחד יצא מקורטבא ומת וחסר א' מבני עיר אין תולין זה שחסר היו הבן עיר רק אומרים שמא אינש מעלמא יצא מאותו מקום אבל בשביל שהזכירו שם יצחק אין לחוש שיצחק אחר מעלמא בא לכאן כיון שלא נודע לנו שיצחק אחר בא לכאן והיינו דקאמר לא חיישינן לתרי יצחק אבל כשלא הזכירו שמו יתכן שאיש אחר יצא מכאן דמסתמא שכיחי אנשים שהי' באים בכאן. א"כ י"ל בחשש שאלה לא אמרינן כאן נמצא שיתכן שהשאיל להרבה אנשים אף דאינו דומה כ"כ לעיר כשלא הוזכרו שמו דשכיחי וודאי אנשים שבאו לעיר אבל בכליו לא שכיחי כ"כ שיתן לאחרים ממש די"ל חכמים חשו לזה שמצוי ששואלים ומזה הי' אפשר לסיים סבר' ח"צ דלא לחוש ששאל ליב"ש אחר דהיינו דומיא דחבי בר ננאי דאין לחוש למסר לו יב"ש אחר כך לא נחוש שהשאיל ליב"ש ובהא נשאר סברא כאן נמצא ואי קשי' א"כ מאי פריך ממצאו קשור הא שם יש חשש שהשאיל לאחר שיש לו גט מיב"ש שם נימא כאן נמצא י"ל דתו' כתבו בנדה גבי כתם באשה שהשאילה חלוקה לא אמרינן כאן נמצא כיון שהוא בשאלה אצלה א"כ משום שביד אחר בשאלה לא חשוב יציאה מרשות בעלי' והרי הוא ברשות בעלי' א"כ במצאו קשור אין אנו מוציאים הכיס מרשות זה שהכיס בידו רק אנו אומרים הוא שלו רק פעם אחר השאיל לאחר והחזיר לו ואין כאן נגד חזקת כאן נמצא לומר שמעולם לא השאיל לאדם דמשום שהשאיל פעם אחד לא יצא מרשותו וגם דלא איכפת לן כיון שעכ"פ השתא הוא שלו והגט הוא בעצמו אינו מכירו ואינו יודע שהוא שלו וליכא שם סבר' כאן נמצא ושפיר נחוש לשאלה אבל כשנמצא ההרוג בכליו ונאמר שהם אינם שלו רק ששאלם מיד האיש שהי' לבוש בכליו אמרינן כאן נמצא כאן הי' ודאי הם שלו מעולם א"כ בנידן דידן נמי אין חשש נפילה דהא נימא כאן נמצא ואין לחוש שאבד בעלה ומצא אחר ג"כ ששמו כשמו ואף דליכא שמו ושם אביו מ"מ בשמו ושם עירו נמי אין לחוש זה:
ותו דלרמב"ן הך דיצחק ר"ג אנן כו' לא הזכירו המעידים שמו ושם כינויו רק יצחק ואנו יודעים שאצלינו הי' יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי וכן פ' מהרי"ט דברי הגמ' ויתבאר עוד לקמן בס"ד והיינו דקאמר רבא לא חיישינן לתרי יצחק ולא הזכיר לתרי יצחק ר"ג או כינוי אחר דמשום סברא כאן נמצא אתינן דאין להחזיק אף כשנדע שם הנאבד לחוד שהי' אחד כאן ששמו כך הה"ד בחשש נפילה משום שמו לחוד אף שלא נאמר דהוי נפילה דחד בשביל שמו ושם עירו מ"מ כאן נמצא אמרינן וגם דעת כמה פוסקים דשמו ושם עירו עדיף משמו ושם אביו וכמו בשמו ושם אביו הוי נפילה דחד דמוכח אף באיסור לא חיישינן כדמוכח מכיס וארנקי בגיטין אף לתי' הכ"י הה"ד בשמו ושם עירו הוי נפילה דחד ואף אם נפקפק לומר דלא הוי משום זה נפילה דחד דמהרי"ק כתב שמו ושם עירו אינו כשמו ושם אביו אבל סברת כאן נמצא אמרינן אף בשמו לחוד כדקאמר לא חיישינן לתרי יצחק ולא הזכיר כלל הכינוי ומהרי"ט פי' עובדא דיצחק ר"ג שהם לא העידו שמת יצחק בר אחתי' דרב ביבי רק הם שלחו שבמקומם הלך יצחק כזה לקור טבא והם העידו שמת יצחק ע"ש לפי דבריו לא הוזכר כלל שהם העידו שמת יצחק ר"ג יתכן שאמרו שמת יצחק סתם דאם ההיתר הי' תלוי שאמרו שמת יצחק ר"ג הי' מוזכר זה דהא הך דקאמר ר"ג בר אחתי' אזל כו' אינו דברי המעידים שמת לפי דברי מהרי"ט מזה מוכח אף בשמו לחוד אין לחוש כשידוע שזה הלך למקום זה וכן לשיטת רמב"ן סמכינן בזה אסברת כאן נמצא אף בשמו לחוד כ"ש בשמו ושם עירו ודוק. אך ראיתי דיש להשיב על קושיתינו איך נחוש לשאלה נימא כאן נמצא דהא בלא"ה תיקשי למה נחוש לשאלה הא ק"ל חזקה מה שתחת יד אדם הוא שלו ע' ח"מ סי' צ״ח ע"כ הכא שאני דאיכא נגדה חזקת אשת איש א"כ י"ל אף חזקת כאן נמצא לא מהני נגד חזקת אשת איש אך ז"א דהא לרמב"ן לא חיישינן לתרי יצחק משום סבר' כאן נמצא נגד חזקת אשת איש:
אולם לפי מה שתירצו תוס' ביבמות דף קט"ו דאף שהוא מוחזק הוי חיישינן שהוא של אחר דמה שמוחזק אינו מועיל להוציא ממון שאינו מוחזק ע"ש י"ל לכאורה חזקת כאן נמצא מהני על השטר שכאן נמצא וכן כאן נמצא ביצחק מהני על יצחק שאומרים עליו כאן נמצא אבל בשביל שנאמר על החפץ כאן נמצא נאמר שהוא הוא זה האד' ע"ז אין לנו ראי' אך גם זה אינו דהא מוציאין הממון משום סברת כאן נמצא לכן נלפע"ד דאין חשש שאלה רק באין שמותם שוים דווקא כ"ש חשש נפילה דאינו מצוי דאף אם נדחוק בשאלה שמצוי להשאיל לא סמכינן אסבר' כאן נמצא נגד חשש נפילה וודאי יש לסמוך על כאן נמצא ואין לחוש שאבד בעלה הכתבים ומצא איש ששמו כשמו ושם עירו כשם עירו ואף שבהגדת העד זוכר שמואל מלעסא ובעלה הי' מליסא אין חשש שהיא עיר אחרת שלא נשמע עיר אחרת ששמה לעסא ותולין זה בהברת לשון העד והרי המרדכי כתב בנהר קייר אף שנכתב בשינוי אות אחת אין קפידא דמה תלוי בהברת לשונם כ"ש הכא והרי זה אורח שמסר הכתבים בפראג בקש לשלוח לליסא הרי ידע שכיון המעיד לאחד מליסא וגם הכתב שותפות שהיו ביד המעיד הוכיחו שהוא מליסא והרי כתב המעיד כיון שמעיד שזו אשתו בשביל האגרת וראה בכתב שהוא בידו נכתב ליסא ע"כ הוא ג"כ כוון שהוא מליסא רק לפי הגדת לשונו כתב לעסא ועי' בא"ע סי' קכ"ט ובתשו' מהר"א ששון סימן למד לענין גיטין באות המתחלף אין קפידא כשאין אחר ששמו כך ע"כ הה"ד הכא אין לתלות בעיר אחרת ששמה לעסא ותולין שזו העיר ליסא:
עוד יש היתר לאשה הנ"ל דכתב הרמב"ם אמר א' יצא עמנו מעיר פלוני מחפשין. אולם בתשו' בן לב ח"א סי' ו' וח"ב סי' צ' וכמה דוכתי הסכים לסמוך על רבינו ישעי' אם לא הזכיר שמו רק א' יצא מעיר פלוני לא מהני חפוש ושמו ושם עירו מהני חפוש וככה ראיתי בתשו' שהקשה אף בלא הזכיר שמו רק שם עירו למה לא מהני חפוש אם לא יצא אחד מעיר זאת ע"כ ניחוש שיצא אחד מזמן רב א"כ בשמו ושם עירו נמי ניחוש שיצא אחד מכבר אך לענ"ד לא קשה דוודאי הוא דבעי חפוש אך לפענ"ד הוא חילוק נכון בהזכיר שמו הוא דמחפשין אף בלא הוחזקו שנים ששמותיהם שווים דהיינו מסתמא יש בעיר מי ששמו כך דכמה יעקב איכא בשוקא כ"כ בתשו' מהר"מ לובלין לכן צריך חפושי וה"ה כתב בהוחזקו חיישינן היינו כשאנו מסופקין שמא הוא האחר שאנו מוחזקי' בו להכי צריך חיפוש לידע אותן ששמם כך מה הי' שהם שאם הם בכאן או יצאו ולא חזרו אבל כשמחפש ואותו שנודעו לנו בשם זה חזרו ואין להסתפק עליהם א"כ אין לנו לחוש שמא הי' בכאן עוד אחד ששמו כך ויצא זמן רב כיון שלא נודע לנו שהי' עוד אחד ששמו כך לא נחזיק שהי' עוד אחד ששמו כך דווקא בלא חיפוש כלל אנו סומכי' מסתמא יש עוד ששמם כך אבל כשנמצאו אנשים ששמם כך והם אתנו ואין להסתפק עליהם ויצטרך לחוש שהי' יותר אנשים ששמם כך ויצאו ולא חזרו זה לא הוחזק בעיר שהיו יותר אנשים ששמם בשם זה ממה שהוחזק לנו אטו הוחזק בעיר שימצאו אף אנשים ששמם כך א"כ חיפוש העיר מועיל אם נחפש כי ע"י חיפוש יתודע לנו בבירור אנשים ששמם כך וצריכים אנו לחקור עליהם אנה הלכו דאותן שהוחזקו צריך שלא יהי' עליהם ספק אבל כשאחר החפוש לא נודע לנו יותר מאדם ששמו כך לא נקרא הוחזק ואין לנו לחוש לזה וכ"פ מהר"ם מלובלין בתשוב' סי' ו' וכתב ועוד החשש שכמה אנשים שכיחי בשם זה ועוד הרי כתב ה"ה בהוחזקו ואחד קיים משיאי' אשתו של המת ואנו פה ת"ל כולנו חיים מהני וכ"כ בסי' נ"ז באריכות דשמו ושם עירו מהני על חפוש בלא שם אביו דהוי כלא הוחזקו והרי דלא חש דשמא יצא מזמן רחוק א' ששמו כך דהרי לא הוחזק לנו שהי' איש ששמו כך נוסף על המוחזקים שם וכ"כ הצ"צ בתשו' צ' והתיר בתשו' כ"ט ע"י חיפוש ודבריו שם צ"ע בלא הזכיר שמו מאי מהני חפוש לשנה אף שבשנה זו נהרג מי יודע מתי יצא מעיר ניקלשבורג אבל בהזכיר שמו ושם עירו לכ"ע שרי ע"י חיפוש ואין לחוש שהי' מזמן רב א' ששמו כך ונאבד וגם ראי' מדברי רמב"ן שזכרנו דהתיר משום כאן נמצא אף דשכיחו יצחק בעלמא כיון שהי' כאן אחד ששמו יצחק והלך מאתנו ולא חזר אין לנו לחוש שבא אחד מעלמא ששמו יצחק והלך מעירנו משום כאן נמצא כאן הי' הה"ד למה נאמר שהי' כאן אדם אחר מכבר תולין זה שהלך הוא זה שנודע לנו דוודאי אין חילוק אם אנו מסופקים על זה שאנו מסופקים עליו אם הוא תושב או אזרח דעיקר הסברא שאין תולין שהי' כאן א' שלא נודע לנו רק תולין בזה שנודע לנו שהי' שם ולא ניחוש שתושב אחר שהי' שמו כשמו לכן אחר החיפוש בליסא נראה ברור להתיר אשה זאת מכבלי עיגון ואח"ז בא העתק מפנקס מהענא ונכתב שם ליסא ועוד הוכחו' והותרה האשה בפשיטו':