אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות קידושין › תשובה סה

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות קידושין · תשובה סה

תשובה סד

לאיש כלבבי. אך עצמי ובשרי וקרובי ידידי ורחימי רב חביבי ה"ה כבוד אוה"נ ש"ב הרב המאוה"ג המופלא ומופלג תנא תלת מאה הלכתא ביומא דתלג. בנן של קדושים גזע ישישי' נ"י פ"ה ע"ה כ"ש מוה' נפתלי הירש נ"י אב"ד דק"ק פרענצלויא:

הגיעני אמרותיו הנעימים שניו' מדברי סופרים ועשה חיזוק לדבריו הראשונים שנאמר בהם כי טוב. אולם כעת כי באו דבריו לידי הייתי טרוד להשיב שואלי דבר בעסק חמור בגט אשה הנצרך להלכה ולמעשה אשר נתחבטו גדולי הדור וראיתי כי אינו נחוץ לדינא להשיב לו כי הנלענ"ד כתבתי ואף הוא סמך ידו ע"ז ולא נצרכא אלא להרוחא לרווחא שמעתא משום יגדיל תור' לכן הקדמתי הנחוץ. ואחרי גמרי תשובה זו פקחתי עיני וראיתי מכתבו ופתח דבריו יעי"ר נתיב כי דרכו והלוכו בקדש כאשר נתגדל על ברכי הוריו ומוריו הקדושים אשר בארץ. ואמת כבר נודע לי מאז כי ת"ל ידיו רב לו אב"ע גמרא אב"ע סברא ואינו דומה שמיעה לראי' כי ראיתי דבריו הראשונים ומצאתי בהם טעם כעיקר בדאו' ואף כי השבתי עליהם עשיתי להראות דגל האהבה וכי דבריו יקרו' בעיני לטייל עמו בדבר הלכה. וראיתי כי רוצה להתחזק על מעמדו רציתי להשיב אחור ימיני כי ידעתי בידו להטות הטי' לטובה לברור בי"ג נפה הסלת הטוב והיפה. אך לחבת הקודש לא פרקתי מצוארי עול הפלפול הזה וחכם לב יקח מצוה להודות על האמת ומבלי להרבות אמרים אשר לא המה כי לב נכון וחכם בתחבולות יעשה מלחמה מלחמתו של תורה לפרוק ולטעון אבל אחרי כור הבחינה יצא כאור נוגה צדקי:

ראשון אמריו להשיב על מה שהבאתי ראי' במומר אי פוטר לדעת הגאונים והבאתי ראי' מש"ס דפוטר בכדי לקיים דברי האומר דזוקק והקשה ע"ז מאי ראי' צריך מבואר ברמב"ם. עילה מצא להקשות עלי היש ראי' מרמב"ם לסתור דברי הגאונים הרמב"ם ס"ל נמי דזוקק ואני באתי להביא ראי' מש"ס דכיון דבר נחלה הוא פוטר נמי ומדפוטר הה"ד דזוקק דהא בממזר מדמה הש"ס זוקק לפוטר ומעלתו השיב הא הב"ש רס"י ק"ג מחלק בין ממזר למומר דממזר אחיו הוא לא ידעתי מאי רצונו בזה נהי דמחלקינן בין ממזר למומר אבל מהא דמדמינן אח ממזר לבן ממזר ראי' דמדמינן אח מומר לבן מומר כל חד כדאית לי' דמה טעם לחלק בין אח לבן בממזר טפי מבמומר אם זה אח במצות גם זה בן במצות ומי שאינו אח בהא אינו בן ג"כ. ומ"ש בתשובתי דתה"ד למ"ד דעכו"ם אינו ערוה היא מדתפסי קידושין של מומר והשיב ע"ז נמי דחייתו דקידושין דלא תפסי בעריות יליף מדר' יונה ועכו"ם אינו מוזכר בפרשה לא יליף מדר' יונה דלא תפסי קידושין אין זה דחי' דהא שם מבואר דא"צ הקישא רק לאחות אשה ואשת אח אבל שאר עריות יליף מאחות אשה. רק אפשר לקיים דבריו נהי דעכו"ם כי מגייר גופא אחריני הוא ולא חשיב יש היתר מ"מ מומר יכול לחזור וחשוב יש היתר לאיסורו וליכא קו' מאחות אשה אך בלא"ה לרבנן דס"ל יש ממזר מח"כ לא ניליף מדר' יונה כלל כמ"ש תוס' מס' קידושין דף ס"ז ע"ב דכל ערוה נילף מאשת אב וא"צ להקישא דר' יונה כו' ולא אמרינן דל"ד מאי דיש היתר וכדומה ונראה אף מ"ש דבעי דומיא דאשת אב אינו נכון נמי דאי הווי ערוה גמורה ילפינן בלא דומיא רק בעכו"ם ועבד קאמר הדומיא אך אף אי נודה לו אף במקום דהוי ערוה אי אינו דומה לאשת אב אי לא תפסי לאחריני קידושין לא נילף. הנה יפה הקשיתי בתשו' א"כ מאי פריך דף ס"ט אר"א נימא דס"ל דלא בעי דומיא כר"ע ועכו"ם הוי ממזר דהוא איסור ערוה ושפיר קאמר אין ממזר אלא מערוה ומ"ש מעלתו דקשיא מעבד דלא הוי ערוה למה אינו ממזר אי לא בעי דומיא אין זו קו' דוודאי לר"ע דלא בעי דומיא מ"מ אין ממזר אלא מח"ל דיליף מאנוסת אביו ולא בעי דומיא עכ"פ מחייבי עשה אינו ממזר כיון דלא הווי ח"ל כאנוסת אביו דאף דלא בעי דומיא ליכא למילף רק ח"ל דכוותי' רק הא דס"ל למ"ד הולד ממזר בעכו"ם ועבד משום דדמיא לאשת אב דלא תפסי קידושין אף דאינו מח"כ כוותי' מ"מ ס"ל כיון דדמיא בהא דלא תפסי קידושין שפיר ילפינן מינה כמ"ש תוס' שם ומאן דמכשר סבר דלא חשיב דומיא כיון דלא תפסי לאחריני א"כ תרווייהו ס"ל דבעי דומיא אבל נחלקו אם זה חשיב דומיא מאי דלא תפסה בה קידושין א"כ י"ל דר"א ס"ל דלא חשיב דומיא כיון דלא תפסי לאחריני ומ"מ בעכו"ם הולד ממזר דלא בעי דומיא וכיון דהוא ח"כ כאשת אב הוי הולד ממזר אבל בעבד למה יהי' ממזר כמו דלא יליף ר"ע ח"ע מאנוסת אביו כך איהו לא יליף מאשת אביו אלא ח"כ אף דלא בעי דומיא עכ"פ צריך שיהי' ח"כ כאשת אב. א"כ מהיכא נילף עבד כיון דלא הוי ח"כ וגם לא דמי בענין תפיסת קידושין אבל עכו"ם יליף אף דלא הוי דומיא כיון שהוא ח"כ וזה פשוט:

ובר מן דין ראיית תה"ד נכונה דהא בעי למימר לר"א בעכו"ם אין הולד ממזר א"כ איך מיושב דקאמר אין ממזר אלא מערוה מאי כללא הוא זה הא איכא עכו"ם דהוי ערוה ואין הולד ממזר ע"כ זה לא חשיב ערוה כלל. ומה שרוצה לעשות סניגורין לדבריו דאשת איש נמי לא דמיא לאשת אב אלא מהקישא יליף תמיהני כי רוצה לעשות לזה סניגורין והראתי לו סתרו בראיות מופתי'. דהא מאן דמכשר בעבד מכשר אף באשת איש ואמאי גרע מכל אשת איש נילף בהקישא דר' יונה ע"כ א"א בעלמא לא נילף מר' יונה דשפיר הוי דומיא. כן צ"ל לפי תי' תוס' קידושין דף ס"ח ולתי' תוס' יבמות דף מ"ה דיליף מהקישא צ"ל מ"מ בעי דומיא דאשת אב אף מאי דיליף מהקישא וגם הרי הקשיתי לו הא אשת אב מיירי נמי בחיי אב והרי לא תפסי לאחריני ומ"ש ראי' מתוס' מוכח דלא נילף אשת איש מאשת אב בחיי בעלה דאל"כ מאי הקשו משום היתר לאיסורו. תמיהני נהי דמיירי בחיי האב איכא נמי איסורא מנ"ל אשת איש דקיל שיש היתר הא ליכא למילף מאשת אב דעכ"פ ממזר משום אשת אב. רק לענין דומיא יפה הוכחתי דכיון דלא תפסי קידושין עכ"פ משום אשת איש ומ"מ הוי ממזר א"כ שפיר הוי דומיא דאשת איש ואדרבה קשה להוי עבד נמי דומיא דהא לא תפסי באשת אב בחיי בעלה קידושי לאחריני ואפ"ה הוי הולד ממזר. ע"כ כמ"ש דזה חשוב תפסי קידושין לאחריני דשרי לבעלה משום דיש עלי' קידושין ראשונים ול"ד ליבם שכתבו תוס' דף מ"ט שהביא מעלתו לא הי' נעלם ממני אבל וודאי ל"ד דשם אין ענין לקידושין דיבם אין עליו קידושין כלל משא"כ אשת איש והרי תוס' מסכת קידושין כתבו דלרבנן דר"י א"צ להקישא ויליף הכל מאשת אב אף אשת איש ואין מהצורך להאריך בזה כי הוא פשוט וממושכלו' ראשונות רק התוס' יבמות כתבו דף מ"ה דבעי הקישא ומ"מ בעי נמי דומיא דאשת אב דאל"כ קשיא למה בעבד אינו ממזר באשת איש עי' בזה ודו"ק:

ומ"ש לישב תירוצו על הרמב"ם ולהסיר השגותי עליו אינם נכוני' על מ"ש דתוס' הקשו שפיר עמוני תוכיח ואף דלא לקי הא עבד לא לקי וכתב דעכ"פ לכהונה לקי שפיר קשיא עליו דא"כ איך יליף עבד הא איכא פרכא דאלמנה מתחללת ולקי לתרומה:

ומ"ש לקיים קושייתו בדוחקא להקשות לתני נתינה אף דפסול לקהל לימא דינא דא"ל דנ"מ אין מהצורך להשיב כי עין כל רואה דא"א לבנות דיק על קו' כזו. ובמ"ש דהאיך אפשר בבני ז' אומות לפסול אי רבא ס"ל כל שזרעו פסול בעמוני כר"י א"כ בני ז' אומות נמי אינו זרע פסול למה פוסל ע"ז כתב דגברא חזי ולא תיובתא דכאן לענין פסול כהונה ולא לפסול קהל. מה אעשה כי עצם עיניו מראות התיובתא דהא בעמוני כיון שאין זרעו פסול לקהל אינו פסול לכהונה א"כ בבני ז' אומות דאינן פסולים לקהל אינו פוסלים לכהונה ואינה מחוללת בביאתו א"כ איכא למפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מחוללת וליכא למימר שעשאה זונה הא מבני ז' אומות לא עשאה זונה ואם רצונו לומר דבאמת פוסל לכהונה שזרעו פסול לכהונה א"כ במצרי נמי נימא הכי מאי ראי' מייתי ר"י דכתיב מצרי דור שלישי יבא בקהל ה' זו הראי' היא על בן ז' אומות וק"ל ומ"ש בח"ל לא שייך לומר אדעתא דהכי לא קידשה נפשה והבאתי ראי' מקידושין וכתב מעלתו דע"כ אינו דומה קידושין ליבום דהא מוכה שחין קאמר אדעתא כו' ובנמצא מומי' ספק מקודשת ר"ל משמע אף מוכה שחין לדעתי מוכה שחין דקאמר אדעתא כו' היינו במוכה שחין בגלוי כדקאמר מסר למנוול ומוכה שחין ובגלוי שם הא סבר וקבל מש"ה לא הוציאו מוכה שחין מכלל המומין:

ומ"ש להשיב על דברינו לסייע להראב"ד ז"ל דמש"ה סוטה בעי חליצה דנילף מקרא מיבמתו דתפסי בה קידושין כמו ח"ל אבל רב לא בעי לאוקמי הכי דאיהו מוקי קרא לאסור יבום ולא להצריך חליצה ולאסור יבום א"צ קרא בסוטה דהא טומאה כתיב בה. והשיב הא לרב יליף נמי ח"ל ועשה מיבמתו אף דא"צ קרא לאסור תמיהני עליו הרי תוס' כתבו שם דלא בעי' לאוקמי לח"ל ועשה מטעם זה וצ"ל הפשט דהשתא דמוקי לח"ל גרידא תו לא מחלקינן בין ח"ל לח"ל ועשה לענין חליצה דמאי חילוק יש ביניהם כיון דבתרווייהו אסור יבום בזה משום דאינו דוחה ובזה מיבמתו א"כ למה נחלק בחליצה אבל וודאי קרא לא אתי לח"ל ועשה דאתי לאסור יבום בח"ל רק כיון דשם בעי חליצה תו לא נחלק אבל סוטה לא מצי למילף מח"ל דהא טומאה כתיב בה. רק אם נאמר מאי ראית שמא קרא אתי להכי ולא לח"ל ומשום יתורא נדחה סברות טומאה כתיב בה. ע"ז נאמר הא קרא לא להכי אתי ע"כ דקרא אתי לאסור יבום לרב וא"צ לסוטה וקרא לא מיירי בסוטה אבל למסקנא דאתי להיתר נוכל לומר דקאי על סוטה ולא לח"ל או דשקולים הם ויבואו שניהם כיון דאיכא לאוקמי קרא להכי דבתרווייהו תפסי בה קידושין לא נמעט סוטה מלא יחפוץ רק להחולקים על הראב"ד כתבתי דס"ל דאין להוציא סוטה מכלל ח"כ אף דתפסי קידושין והראב"ד משוה להו כיון דאיכא למימר קרא להכי אתי ונוקי קרא דמרבה כל הני דתפסי קידושין אבל לרב דע"כ קרא לאו להכי אתי ולא קשה מאי ראית מה"ת נדמה לח"ל מסברא וזה פשוט. ומ"ש דלא ניחא לי' מ"ש דרב ס"ל אם בעלו קנה דמשמע דרבא מותיב לי' מברייתא ולא מסברא אמת כי אין הכרח איך ס"ל לרבא דידע הברייתא ופליג על הסברא אי דלא ידע הברייתא ורבא מותיב מברייתא דפשיטא לי' דאי קרא להכי אתי אין לחלק בין תחלה לדיעבד אבל שינויא דחיקא לא משנינן אם הדבר דחוק בעיניו אמינא דא"צ זה לדברינו דדברינו אמורים שם דלא תקשה עלי אכתי הו"ל לאוקמי יבמתו לסוטה אף דקרא אתי לאסור ולא להתיר מ"מ קמ"ל דסוטה לאו בת יבום דאם בעלה לא קני לכן רציתי לומר לדידי' יבמתו לא להכי אתי דהא איתותב מזה על ח"ל ע"כ לא אסיק אדעתי' דבר זה. השתא אמינא ברווחא דלא מצי לאוקמי יבמתו להכי דל"ל יבמתו כיון בח"כ ידענו דלאו בת יבום היא כלל ואם בעלה לא קנה דהא אינו עולה לחליצה ואי אם בעלה קנה עולה לחליצה כמ"ש הרא"ש דמש"ה מהני חליצת נדה א"כ כיון דח"כ לאו בת יבום כלל ל"ל יבמתו לסוטה דלא תהא בת יבום דאם בעלה לא תקנה לו הא טומאה כתיב בה כעריו' ע"כ אתי להורות דתחלוץ הרי לרב קאי יבמתו לאסור יבום ולא להצריך חליצה ולא מצי קאי על סוטה אבל מה ראית פריך שפיר דלמא אתי לח"כ ולא יחפוץ קאי על ח"ל ובח"כ קמ"ל דלאו בת יבום ואם בעלה לא קנה דכיון דלא יחפוץ קאי על ח"ל אצטריך נמי בח"כ דאם בעלה לא קנה. אבל כיון דמוקמינן אם לא יחפוץ לח"כ תו א"צ קרא לסוטה לרבי להוציאה מכלל יבום וזה ברור:

ומה שהקשה על פירושי לדברי רש"י עב למיתב טן דו שנשאת לבעלה אף שספק שמא תהא זקוקה ליבם הא אף שתרצה שלא תהא זקוקה ליבם נמי היא תחת בעלה תמיהני עליו הלא קו' זו מבואר בתשובתי לפי' תוס' דפירשו דקאי מן האירוסין ודאי הבעל מקדשה אף בתנאי ומאי טב למיתב איכא להכי ע"כ טב למיתב קאי על היבם אבל לרש"י דמיירי נמי מן הנשואי' לא קשה דליכא אומדנא דהיא לא הי' מתקדשת בלא"ה הא אם הבעל לא הי' רוצה היתה מתקדשת בלא תנאי זה וא"ל מה"ת לא ירצ' וודאי י"ל דלא ניחא לעשו' בעילתו ב"ז מאי נאמר אף אם הוא אינו רוצה היא אינה רוצ' להתקדש באופן אחר הא לא אמרינן דטב למיתב כו' ותימה עליו איך מלאו לבו לפרש פי' אחר ברש"י דאם הוי קאי על המ"ש למאי כתב לרש"י נוח לה להתקדש לראשון שלם ומ"ש רש"י פי' כל דהו מפרש לשון טן דו והכל דהו דהכא דאף שתצטרך להזקק ליבם כיון דכל דהו ניחא לה נכנסת בתנאי זה וגם זה מבואר בלשון הש"ס כל דהו ניחא לה ומאי קשיא לי' טפי מרש"י ממה שיקשה מלשון הש"ס וקצת ראי' לרש ש"י דכל דהו קאי על הבעל ולא על המ"ש דקי"ל א"ה סי' קנ"ד דאין מניחים אותה לשמש עמו א"כ אף כל דהו ליכא דעיקר מאי דניחא לה דרוצה בקב ותפלות כדקאמר במס' כתובות פ' אעפ"י והכא ליכא טפלות ואמת לדעת המפורשים דקאי על יבם צריכים אנו לומר דמ"מ ניחא לה לדור עמו וזה דוחק לכן מסתברא דקאי אבעלה הראשון אולם מתה"ד הביא ראי' נכונה דלא מפרש כך בפי' רש"י. אך זה העתיק מאגודה. ואמת צ"ל דאגודה הי' לו גירסא אחרת ברש"י ולפי האמת העיקר הוא כמו שלפנינו דלאגודה ולרש"י אינו מזכה במקום יבם. ובתה"ד הביא תשובת רש"י דמזכין על כרחך באמת רש"י מפרש כפירושי ויש חילוק בין יבם מומר לבעל דכאן אמרינן טב למיתב תחת הבעל שהוא ישראל מה שאין כן אי בעלה מומר. ומה שהקשיתי על המהר"ם הא אינו עושה ב"ז לא כוונתי לקו' המרדכי רק כוונתי לדברי תוס' פ' נערה שנתפתתה דכתבו דלא נימא אומדנא דאמרינן בדבר שתלוי נמי בדעת המוכר ליכא אומדנא ואפשר שהמוכר לא הי' מתרצה ע"ש א"כ במן הנשואין אף שהיא לא ניחא לה להתקדש כ"א באופן שלא תהא זקוקה ליבם לא מהני אומדנא דשמא לא ניחא לבעלה לקדשה באופן זה שלא יהי' ב"ז רק לתוס' ניחא דכיון דאם תנשא תמחול רק כשלא תנשא תרצה שיהי' זה התנאי ניחא לבעלה ג"כ אבל אחר נשואים ליכא סברא וצריך לפרש דקאי על מאירוסין זו היא קושיתי' ובעיקר קו' סכ"ג הלא כיפי תליתי בקו' זו דשם לא שייך מחילה דאסור לקדשה בביאה ואפ"ה דחיתי הקו' ואיני רוצה לכנוס בסברות אלו איזה תקנה טובה לחכמי הש"ס ולא רצו ג"כ למסור כפרת כל ישראל ביד זה שאם ירצה מוחל:

ומה שהקשה שני קו' על פי' בדברי הגמ' לא תימא כיון שכנסה חדא הא אף לר"א דאמר תברא הא שמואל ס"ל הלכה כר"ג:

תמיהני עליו דלא רצה לעיין כלל בדברי ומקשה עלי הא זו עיקר סברתי דכיון דס"ל איהי מהימנא אין חילוק אי בועל תיכף או אח"כ אם יחוש לטענה זו אינו מועיל אימת שבעל ע"כ דאינו חש לזה דיהי' לו עדים שלא נולדו ברשותו א"כ אין נ"מ מתי יבעול אבל לאביי י"ל דחש לטענה זו ולהכי בועל מיד וקו' שני' שהקשה עלי שעיקר חסר מהספר דלעולם טעמי' משום דאינו עושה ב' תמיהני אם קרא דברי או אינם מסודרים בהעתק כי לא אוכל לידע כוונתו בזה. הלא כה דברי לטעמא דכיון שכנסה באמת וודאי מוחל משום חבת נשואים בלא ביאה. אבל לטעמא דאין עושה ב"ז מי מכריחו שימתין במחילה או בקידושין מחדש על הביאה שמא משום שיודע שיבעלנה מוחל תיכף שלא יהי' אח"כ ב"ז למה ימתין עד הביאה רק כתבתי ספיקא הוי שמא עדיין לא מחל עד ביאה ולהכי מספק צריכה גט בכנס אבל כתובה ל"ל והיינו דברי אביי דל"ת דתלוי בכניסה רק הטעם דמוחל משום הביאה ואימת דמחל לא הזכיר אביי דכן הוא לר"ן לא בא אביי לומר מתי מחל רק הטעם למה מחל ומזה נמשכו הדינים דל"ל כתובה דכיון דמחל משום הביאה לא נדע מתי מחל להכי ל"ל כתובה ומ"ש להשיב על תירוצי לקו' תוס' פ' האשה רבה בתנאי לטובתה אמרינן דלא מחלה לענין שלא יהי' לה כתובה ורצונה להתקדש למה תעשה כך והשיב שעושה כך שלא יירשנה רואה אנכי הוא מחפש בכל עוז לסתור דברי דמי שמע כזאת דאשה ניחא לה שתהי' קלה להוציאה ותצא בלא כתובה ותהי' אגודה בי' כדי שיירשו יורשי' ולא אשגחה לתקנתה בשביל יורשי' וגם מבואר פ' אעפ"י לכל יש כתובה ולא לכל יש פירו' דהיינו נ"מ א"כ ודאי דאורחא דמלתא דל"ל להוריש ליורשי':

ומ"ש לחלק על תירוצי לקו' הב"ש בין מומי' לנדרי' וכתב דלא הבין חלוקי אולי באו שם בקצרה ואבארם דודאי ל"ל שיקדשה מתחלה שאם אח"כ יבעלנה תהי' מקודשת למפרע דאנן אמרינן דאין רצונו למחול כלל תנאי מומין רק מחמת הכרח מוחל שלא יהי' ב"ז ואם הי' יודע שיש עלי' מומי' לא הי' בועלה ולא היה מבטל התנאי וניחא לי' שלא ישאנה א"כ למה יקדשה תחלה שיהיה הקידושין למפרע כדי שלא תתקדש לאחר ממ"נ אם אין עלי' מומי' לא תתקדש לאחר דקידושי שני אינן כלום ואם לא יתברר תהיה אסורה לשניהם למה תעשה כך ע"כ נחוש שיתברר שיש בה מומי' ז"א דאם יתברר שיש בה מומי' ניחא לי' דלא יבעלנה ולא תהיה מקודשת לו וניחא לי' שתתקדש להשני אבל לטעמא דכנסה מחל צ"ל אף אלו הי' יודע שיש בה מומי' ניחא לי' לכונסה דעכשיו מחמת חבה מוחל א"כ י"ל תחלה שפט בדעתו שמא אמחול מחמת חבה ותתקדש לאחר להכי מתנה שיחולו קידושין שלו משא"כ לטעמא דאין עושה ב"ז לא ניחא לי' מעולם למחול כשיתברר שיש בה מומין קודם שיבעול א"כ אם תתקדש לאחר לא יבעול ורוצה שיתבטלו הקידושין ואינו רוצה שתהי' קידושין למפרע ודו"ק:

ומה שהשיב על מ"ש על דברי הפ"י די"ל שנתרפאו המומין דשמע מסתמא ז"א דעל בדיקת חוץ אין לסמוך כ"ש באין מרחץ בעיר אינו ידוע. ומה דגמגם על תירוצי לקו' תוס' דאי אפשר למחול התנאי וישאר לענין כתובה התנאי דהוי מתנה על מ"ש בתורה דכאן אינו תנאי רק לא יתן הכתובה במ"כ לא עיין בסוגי' פ' אעפ"י ד' מ' מבואר שם אף אי מוחלת הכתובה הוי מתנה עמ"ש בתורה וכן במסלק עצמו מפירו הה"ד הכא אם אומר כשיהיו בה מומין תהי' אשת בלא כתובה זה אי אפשר להיות אשה בלא כתובה דהוי מתנה עמ"ש בתורה. ומה שהשבתי על קו' מהרש"א דהוי למנקט קידשה וכנסה על תנאי לרבותא דצריכה גט ואי בעי למתני רבותא בכתובה לתני קדשה וכנסה סתם גם בזה לא רצה מעלתו להפוך בזכותי וחשבם כמילי דכדי דחזר והקשה קו' מי מהרש"א תירוצי ואני כך אומר אמת דבעי למתני רבותא אף דמחל דצריכה גט ל"ל כתובה דלגבי הא לא מחל ודין זה לא נלמד מקדשה וכנסה על תנאי דשם ע"כ לא מחל הכתובה דאל"כ למה התנה וגם לא נלמד מקדשה וכנסה סתם דלא הוי ידעינן סברא זו רק הייתי אומר טעמי' דצריכה גט שמא לא קפיד כלל ול"ל כתובה ושמא קפיד ואזלינן הכא והכא לחומרא ומזה לא נשמע בקידשה על תנאי וכנסה סתם דעתו הי' לגט ולא לכתובה וזה פשוט:

שוב השיב עלי עמ"ש דהוי תרי ספיקא הא תוס' לא סבירא לי' סברא זו לא ידענא מאי קאמר אנן אמרינן לתוס' משום חבת נשואים מוחלת הכל אבל לחוש לב"ז אינה חוששת בתרי ספיקא. והן עתה בא לידי מכתבו עמ"ש שלישית להשיב עמ"ש ליישב דברי הב"ח דניחא לילף מק"ו מאלמנ' מאי דלא תפסי קידושין וליכא תוכיח מעמוני כדמוכח מדיליף ח ח"כ מאלמנה לכ"ג והשיב ע"ז הא לא ניחא לי' תירוצי דליכא תוכיח מעמוני דהוא ח"ל ונדה ח"כ משום דאלמנה נמי ח"ל א"כ זו בעינה קשה על דברי הב"ח הא אלמנ' נמי תפסי קידושין עכ"ד תמיהני זה הקו' מבואר במכתבי הראשון כתוב לפני אפשר חסר זה בהעתקה אך עתה ראיתי דדברי ב"ח נכונים דיליף ק"ו מאי דלא תפסי קידושין מאלמנה דתפסי וליכא יוכיח מעמון דתפסי קידושי' אבל מעלתו רוצה לומר דנילף ח"כ דחמירי מח"ל דקיל מבואר בחולין ד' ק"א מאן לימא לן דטומאת הגוף חמור דכרת דלמא טומאת בשר חמיר דל"ל כו' א"כ נדה י"ל דקיל מאלמנה וליכא ק"ו משום חומרא דח"כ וק"ל:

ומ"ש עוד והאריך בדברי ר' אברהם ולא אדע מה רצה אני השבתי על כל פרט ופרט לטעמא דאינו אח הוכחתי מממזר ולטעמא דערוה הוכחתי מיבמתו א"כ מה מועיל דארכבינהו ומ"ש מדברי רב בסוטה הלא החילוק מבואר סוטה הקשה הכתוב לעריות אבל עכו"ם אף דהוי ח"כ לא אשכחן פטור בקרא י"ל דנילף מיבמתו וגם הלא החזקתי בדברי הראב"ד דאין ראי' מרב דאיהו דרש יבמתו לאסור יבום משא"כ לדידן א"כ זו הטענה יש על מומר ומה שרוצה ליישב דבריו ליישב קו' תוס' דקאי על ח"כ ונ"מ למומר אף דליכא בו חליצה ולא מיירי בי' איכא נ"מ שבקי' דדחיק ומוקי אנפשי' א"צ ע"ז להשיב השבתי זה לכבודו אף כי קשה עלי לטרוח בזה כי ידעתי אלו הי' חפץ הי' משיב דבריו ברוחא עשיתי להפיק רצונו ואם יבא אי"ה בענין אחר הנוגע לדינא הנני מוכן להשיבו כאשר יורני מן השמים:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה