אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות קידושין › תשובה ס

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות קידושין · תשובה ס

תשובה נט

יוסיף דעת לעקור ולטעת בשכלו הזך ודעת מכרעת ה"ה כבוד אהו' מחו' וש"ב ידידי הרב המאוה"ג הגאון המפורסי' כ"י פ"ה ע"ה כש"ת מוהרר יוסף נ"י אב"ד ור"מ בק"ק זאמישטץ והגליל יצ"ו:

מכתבו הרמה הגיעני וערבים עלי דברי דודים הנאמרים בטוב טעם והשכל ולכבודו הרב פניתי אל לבי לעיין בהם היטב ואשר שם ה' בפי אותו אדבר והוא יצילני משגיאות להבין שמועות:

ע״ד אשר מעכ"ת חוזר על ראשונות לחזק דבריו דיש לפסול עד שעבר חרם שהחרימו עליו שיחזיר ממונו של פלוני. דאף להפוסקים דאינו נפסל לעדות עבור חרם דדומה לשבועה דלהבא כשהוא משום ממון שפיר מפסיל כמ"ש מהרי"ט ח"ב סי' מ"ג הנה במכתבי ראשון כתבתי שדעת מהרי"ק שורש קכ"ו אינו כך וס"ל דדוקא אם עבר עבירה שיש בה מלקות מפסיל אבל אי משום ממון עבר עבירה שאין בה מלקות לא מיפסל דליכא רק שני מיני פסולים או רשע דמלקות או רשע דחמס ואם עבור שלא החזיר ממונו של פלוני לא פסלינן לי' משום רשע דחמס כמ"ש מהר"ם לובלין תשו' פ"א בשם הריב"ש לא נוכל לצרף לזה עבור שעבר על החרם לפסלו דהא לא לקי וליכא לא רשע דחמס ולא רשע דמלקות ומהרי"ט לא כוון לזה רק כוונתו שהוא רשע דחמס כמו כופר במלוה דבלא שבועה לא מפסיל דאמרינן דעבד לאשתמוטי נפשי' אבל אם נשבע אין תולין לאשתמוטי דמשום זה לא הי' נשבע ע"כ דעתו לכפור והוי רשע דחמס אבל אי לאו רשע דחמס הוא לא שמענו שנצטרף השבועה להכפירה דליהוי רשע אולם מעכ"ת התחזק בסברתו משבועת הפקדון דשם נמי אינו לוקה ומפסיל אומר אני הא מבואר בפ' שבועת הפקדון דאינו ברור שאינו לוקה וע' בלח"מ ה' שבועות אך אף אם נאמר שאינו לוקה אף לטעמי' דמעכ"ת לא ניחא דאיך מיישב בשבועות העדות למה נפסל הא שם נמי לא לקי ואינו עושה כך עבור ממון והרי לריב"ש לא תני שבועת ביטוי דאיכא דלא לקי קשה משבועת פקדון ושבועת עדות:

לכן נראה ליישב דה"ט דפסול בשבועת פקדון ועדות אף דאינו לוקה משום פקדון ועדות מ"מ יש שבועת ביטוי רק דקרא גלי לן ?משום אחת אתה מחייבו כו' ואם נשבע מפטור לפטור או שאין בו שוה פרוטה לוקה משום שבועת ביטוי והרי הוא רשע א"כ בשביל ששוה יותר ורצה לפטור עצמו מחיוב אין סברא שלא יהי' רשע רק קרא גלי לן לחייבו משום שבועת פקדון ומ"מ רשע הוא כמו אלו לא הי' שוה פרוטה וכן בעדים אם אינו כשר לעדות פסול הוא כשנשבע לשקר ובשביל שהוא כשר לעדות ונשבע על שקר אין סברא שיהי' כשר. אך אכתי קשה בנשבע מפי אחרי' בשבועת הפקדון למה יפסול הא ליכא שבועת ביטוי רק שבועת הפקדון וע"ז לא לקי וגם מהרי"ט גמגם בחובל ויש שוה פרוטה דלא מפסיל אף דבאין שוה פרוטה מפסיל. לכן נראה בשבועת פקדון פסול לעדות דהוי רשע דחמס דהא כופר בפקדון הוא גזלן רק אכתי אינו מיושב בשבועות עדות למה הוא פסול אולם יראה בעיני דפסול הוא לשבועה דחשוד לישבע בשקר הרי הוא חשוד לאותו דבר ואמת דקשיא לי על הריב"ש דהכריע בשביל דלא לקי אשבועת ביטוי אינו חשוד לשבועה מ"מ הוא חשוד לאותו דבר וא"ל כיון שהוא אינו במלקות קיל לי' (דכן צ"ל לרש"י דאף דלקי על עבר אינו חשוד דקיל לי' שבועה שאינו מוציא מפיו כן צ"ל לריב"ש בשביל דלא לקי קול לי' השבועה) דמ"מ קשה הא לשבועה שרוצה להשביעו על כפירת ממון נמי לא לקי דהרי הוא כשבועת פקדון. ועכ"פ יש טעם לשבועות עדות דנעשה ע"י שבועה זו חשוד לשבועה אבל לעדות באמת אינו פסול אי נשבע עפ"י אחרים דאינו שבועת ביטוי וכן מבואר ברמב"ם דלענין חשוד על שבועה פ"ב מה' טוען זכר הנשבע שבועת ביטוי ופקדון ועדות לשוא ושקר וכן הפסול לעדות פי"ב לא הזכיר שבועת פקדון ועדות ע"כ ס"ל בשבועה דלא לקי אינו פסול לעדות והשתא לפ"ז אין לפסול העובר על החרם לעדות ואף שהי' בשביל ממון אי י"ל שהיא אבידה וליכא רשע דחמס ולא מלקות:

ומה שכתב מעכ"ת הא בשבועת הפקדון כתיב נמי מצא אבידה וכחש יש להשיב דהרי מ"מ מודה מעכ"ת בכופר באבידה אינו פסול לעדות כמ"ש מהרמ"ל אף דכופר בפקדון פסול א"כ גם מצד השבועה אינו מועיל רק לפוסלו לשבועה ולא לעדות בנשבע עפ"י אחרים דליכא שבועת ביטוי רק בנשבע מעצמו יש לצדד דכיון דאי לא הי' כפירת ממון הי' נפסל בשבועה זו אף ביש כפירת ממון יפסל. ומ"ש מעכ"ת לפלפל בדין הכחשה לדעתי דברי תשו' פני משה הם ישרים דהא ה"ט דמחלקינן בין שתי כתי עדים לכת א' דב"ש מודה בב' כתות עדים המכחישים זא"ז א' אומרת חמש ואחת שתים דמהני עדותן על שתים דמשום דמ"מ איכא תרי סהדי על שנים רק דפליגי אי אמרינן יש בכלל מנה מאתים אבל במקום שדי בע"א נמי א"צ שיהי' בכלל והוי כמו ב' כתות לב"ש:

ומה שהקשה מעכ"ת א"כ בא' מת וא' נהרג ל"ל למימר הטעם הואיל אלו ואלו מודים שאינו קיים ולא קאמר דסגי בע"א וודאי דמפרש הפ"מ הטעם דאיכא עכ"פ ע"א שאינו קיים ממ"נ והיינו דקאמר הואיל ומודים שאינו קיים אף דהוי הכחשה מ"מ ינשאו דהא ממ"נ יש ע"א שאינו קיים לאפוקי א' אומר מת וא' אומר לא מת ובזה ניחא נמי מה דקשה על הפוסקים דמפרשים הך דאומר מת כו' בצרות דוקא דלא מהני הכחשה של צרה דא"כ ל"ל הואיל שתיהם מודים שאינו קיים דהיינו נמי ע"ד זה כיון שעכ"פ לפי דברי שתיהן מותרות אף דהוי הכחשה כ"א מותרות עפ"י עצמה שעפ"י עדותה נמי מותרת לאפוקי אם אחת אומרת לא מת זו אסורה:

ומ"ש מעכ"ת דמשמע שאדם אחד מותר לישא שתיהן ע ע"כ מטעם דאין זה חשוב הכחשה א"כ הה"ד בע"א דעלמא לדעתי אין זה ראי' דאף דבעלמא הוי הכחשה הכא שרי בב"א אף דע"כ א' אומר שקר כיון שעכ"פ אחת אומרת אמת אין איסור כי נשא שתיהן ואף דאם אומרת שקר הרי היא נתרת עפ"י צרתה אין קפידא כי אנו אומרים ע"כ צרתה אומרת אמת אם היא משקרת דהא דצרתה אינה נאמנת היא משום די"ל שמשקרת אבל אם אומרת אמת שריא על פי' וע' בכתובות פ"ב בשבויות דשרי בב"א אם אפשר ששתיהן אומרת אמת וכן במ"ל ה' חמץ כ"ש הכא דאין קפידא בב"א אם יתכן שאחת אומרת אמת אבל בע"א דהוי הכחשה בחקירות שני העדות בטלים אולם דעת פ"מ כיון שדי בע"א אינו בטלי והאמת דיש לעיין בזה בדיני ממונות בעדות המכחישים זה את זה אף שבועה א"צ ע' באורים ותומים בשם חכמי לוניל מ"ש א"כ מוכח דשניהם בטלים אך אכתי י"ל דוקא אם באו להצטרף להעיד ביחד ממון והא' נתבטל אינו מועיל כלל והרי אף אם השלישי אמר איני יודע נחלקו בעלי תריסין אם אין כל העדות בטל ע' בתשו' כ"י ובתומים סי' ל"ג כ"ש בשני עדים המכחישים זא"ז בחקירות כיון דא' משקר בחקירות הרי לא כוון עדותו ולא גרע מאינו יודע הרי העדות בטל אבל במקום שא"צ לצרף לעדות אינו דומה לנמצא קרוב דאף בג' בטל דמ"מ צרפנום לעדות אבל הכא אינו נכנס לצירוף כלל ואין כאן דין עדות כלל ומהני עדות ע"א לאפוקי במקום דצריך צירוף וא' לא כוון עדותו עדות בטל דלא גרע מאינו יודע דש"ס מדמה לנמצא א' קרוב ואף שכתבו תוס' במס' סנהדרין בב' כתות המכחישים לא שייך צירוף היינו בב' כתות דכ"א יכולה להעיד בפ"ע אבל בב' עדים אינו יכול להעיד כ"א בפ"ע ובאו להצטרף ואין עדותו מכוונת אף שנאמר שלא נפסל העד כדעת חכמי בריסק הובא בש"ך מ"מ הא אינו אומר בחקירה האמת לא גרע מאינו יודע ואי אפשר לצרפו לשני וכל העדות בטל ולא מהני ע"א נמי לשבועה שבטל העדות בצירופו אבל במקום שא"צ רק ע"א וא"צ לצרף לא מפסיל משום ששני לא כיון עדותו וזה ברור אולם בגוף הדין אם השלישי אמר א"י דמהני עדותו להרמב"ם והקשו עליו הא בש״ס מדמה זה לפלוגתות ר"ע ורבנן והרמב"ם פסק כר"ע א"כ יהי' עדותו בטל וע' בתומים מה שתירץ ולענ"ד אפשר ליישב כך דאנן קי"ל דבעי שיצטרפו בשעת ראי' ולהכי צריך שיהי' פסולו בשעת ראי' ומש"ה אם הכשר לא ידש בפסולו בשעת ראי' מכשירים ובזה לא קשה קו' תוס' בב' כתות להוי כנמצא א' קרוב דכאן הפסול בא בשעת עדות ובשעת ראי' לא הי' פסולים להכי אין העדות בטל רק תוס' הקשו כך והשיטה דסוברים דתלוי הצירוף בהגדה א"כ אי אומר א"י נמי בשעת ראי' ודאי הוי ידע והי' חזי להעיד להכי לא בטלו העדות אחרים משום צירופו והש"ס דמדמה לר"ע היינו לר' יוסי אבל לא לר' דקי"ל כוותי' דתלוי בראי' וזה ברור. ולפ"ז אי אפשר לחלק החילוק בין הא דלא משבעינן עפ"י ע"א ובין הך דבמקום שא"צ ע"א דהא אף במקום שבוע' נמי לא נתבטל העדות בראי' ומ"מ בטל העדות רק מ"מ יש לחלק כיון שאומר הכחשה בחקירות הרי אומר שבראיתו הי' שינוי ממה שראה האחר משא"כ במקום דא"צ צירוף אין דנין בזה דין עדות לומר דשניהם בטלים משום הכחשה:

ועפ"י דברים אלו יש ליישב נמי מאי דקשה בכת אחת א' אומר שתים וא' אומר שלש דבטל העדות לב"ש ולב"ה אמרינן בכלל חמש שתים לפי מה שכתבו תוס' דמיירי שהנודר אומר איני יודע קשה נמי הא ע"א נאמן באיסורים וליהני ע"א האומר שתים ולא יהי' עדות בטל אף במונה שאינו בכלל חמש. ומעכ"ת הקשה כך על שתיקה ואמת בשתיקה י"ל כיון שבכת אחת עדותן בטלה אין שתיקתו ראי' דסבור שא"צ להשיב דהא הם בטלים אבל בב' כתות דעדותן קיימת לא הי' לשתוק ע"כ הודה עכ"פ לשתים אבל באומר א"י קשה ליהני ע"א. אך למ"ש ניחא די"ל מ"מ הם באו להעיד כשני עדים שיועיל עדותן אם מכחישם ולא יאמר א"י דלגבי חד מהני ולא לגבי תרי אם יכחיש לגמרי שלא נדר ולא שנשאל א"כ כיון שהם מצטרפים להעיד בטל עדותן ולא דמי לאומר מת ונהרג דא"צ להצטרף כלל להעיד ביחד ולהכי אין עדותן בטילה ולא דמי לשלשה אף ששנים מועילים בפ"ע בלאה"נ מ"מ השלישי בא להצטרף עמהם דבלא הם לא יועיל עדותן אבל במקום שדי בע"א אינן מצטרפים להעיד ולא בטל א' משום חבירו אף שאינו מכוין החקירות ודו"ק ומ"ש מעכ"ת להקשות למה א' אומר מאה וא' אומר מאתים משלם מאה ובנזיר באומר שתים וחמשה בטל במונה. תמיהני על מעכ"ת באמת אם זה אמר צרור זה וזה אמר צרור זה נמי בטל ע' בפוסקים אבל א' אומר מאה וא' ר' היינו זה אומר מנה מאה וזה אמר שהוסיף עוד מאה והיינו דומיא דשתים וחמש בפורט להכי עדותן קיימת שלפי דברי שניהם נתן לו ק' רק זה הוסיף שנתן עוד מאה אבל באומר שאמר הלשון שתים וזה אומר שאמר חמש הרי הכחשה בלשון איך אמר להכי עדותו בטל:

ובזה מיושב למנ"ד מה שהקשו על הרמב"ם ה' נזירות כתב בב' כתות עדות קיימת ובה' עדות כתב בכת א' קיים די"ל בנזירות מיירי שלא פרט רק אמר בכלל וזה לא מהני בכת אחת ובשני כתות מהני דיש ב' עדים עכ"פ על שתים. אף דלפי פי' רש"י אף ב' כתות כה"ג הוי הכחשה אבל תוס' לא פירשו כך וי"ל הרמב"ם מפרש כפי' תוס' ולהכי בב' כתות עדות כה"ג לא הוי הכחשה ובה' עדות כתב זה אמר שמנה ק' וזה אומר שמנה ק' ועוד נוסף ק' וכה"ג אף בכת אחת לא נחלוק העדות ובכולל סמך עצמו על מ"ש בה' נזירות ובפורט סמך עצמו על מ"ש בה' עדות דדא ודא אחת היא כן נלענ"ד נכון:

ומה שבא בדבריו הקו' מה שמקשי' על חכמי בריסק דס"ל בב' עדים המכחישים זא"ז דאין שניהם פסולי' דאינו מוכחש מב' עדים א"כ מאי פריך במס' שבועות בא' אומר גבוה ג' קומות וא' חמש דמצטרפין נימא בהדי סהדי שקרא ל"ל לר"ה הא אין נפסל עפ"י ב' לענ"ד נראה ליישב דמודי' חכמי בריסק אף שאינו נפסל בלא ב' עדים מ"מ הא ר"מ ור"י פליגי בעד זומם לר"י אינו נפסל רק חשוד הוי ונפסל לקולתא ולר"מ פסול הוא מגזה"כ ולא משום חשוד דנפסל משום חשוד אינו וודאי פסול כמבואר בבכורות ד' ל"ו א"כ י"ל אף שאינו נפסל בלא ב' עדים מ"מ א' מהם העיד שקר והוא חשוד לאותו דבר ואינו נאמן לקולתא ופריך שפיר לר"ח נימא שכ"א לא יעיד דהוא ספק חשוד אבל לפוסלן לגמרי אינו נפסל רק בשנים המכחישים אבל מדברי הר"ן הוכיח הש"ך שפיר דהם פסולים לגמרי דאי הוי רק חשוד א' מהם מ"מ צריכה גט ואינה מותרת לעלמא דחשוד הוירק ספק ע"כ דהם פסולים לגמרי וזה ברור. רק הראי' מריטב"א יש לדחות דמספק השטר פסול. ומ"ש מעכ"ת דהפוסקים דלא פי' כפי' הר"ן דאומר א' קרוב לו ע"כ לא קשיא להו קו' הר"ן דס"ל שאינו נעשה פסול אם אין נפסל עפ"י ב' כסברת חכמי בריסק. ואני כתבתי בחידושי במס' כתובות ד' כ"ב בס"ד מה שי"ל בקו' הר"ן דלכאורה קשה על קו' הר"ן נהי שזה שאומר נתגרשה העיד תוך כדי דיבור כשאמר נתקדשה אבל זה האומר לא נתגרשה י"ל שהי' אחר כד"ד להכי אינו נפסל אף שאמר שקר דלא נתגרשה דאינו נפסל על מה שאמר קודם א"כ לא קשה ממ"נ נפסל הא ליכא ממ"נ די"ל שניהם כשרים דהא א' העיד אחר כ"ד לא נתגרשה. אך י"ל דמ"מ שפיר הקשה דע"כ נתגרשה דאי לא נתגרשה א"כ זה שאמר נתגרשה העיד שקר תוך כ"ד ופסול לעדות שאמר נתקדשה וא"ל באמת אף זה שאמר נתגרשה נמי לא העיד תוך כ"ד כשאמר נתקדשה א"כ אינו נעשה פסול למפרע ובאמת אין דבריו של א' במקום שנים דא"כ קשה פשיטא ע"א אומר נתגרשה לא מהימן ע"כ קמ"ל דלא מהימן במגו דשתק דרצה לפסלה מכהונה כמ"ש תוס' ישינים א"כ מוכח דזה שאמר נתגרש' הי' תוך כ"ד ושפיר תקש' הך וצ"ל דתולין בטעות אך קו' זו קשה בא' אומר תנאי כו' אף דמבואר בסי' מ"ו בש"ך דמיישב הרמב"ן והריטב"א קו' זו שהרי א' מהעדים פסולים דמיירי שזה שאמר לא הי' תנאי אינו מכחישו בבירור רק שאינו יודע מהתנאי אך מ"מ קשה למה שכתבנו דמ"מ חשוד הוא דהעיד שקר א"כ בע"א אומר תנאי נימא נמי ע"כ שהי' התנאי דאל"כ הרי שקר בעדותו ואינו נאמן כלל על הלוואה שהרי שיקר בעדותו. ואי נימא גם שם מיירי שלא העיד תוך כ"ד שהי' התנאי וכשיטת הסוברים דאף שאין כו' ממקום אחר נאמן לומר שהי' תנאי א"כ א"צ הרמב"ן ליישב שאינו מכחישו אף אי מכחישי' זא"ז מ"מ אינו נפסל הראשון למה שהעיד קמי דהכחישו השני על התנאי ומועיל מה שתחלה העיד שקיים השטר כשנפסל אחר כ"ד ואם אין ממ"נ א' פסול אף שהשני העיד תוך כ"ד אין לפסול דזה בא בפ"ע כיון דליכא ממ"נ כ"ש שי"ל שגם השני העיד אחר כ"ד. אך י"ל אף שהעידו תוך כ"ד אף שהעיד שקר כיון שאינו נפסל רק שהוא חשוד י"ל כשהעיד העד דבר זה עדיין לא הי' חשוד דהי' יכול לחזור תוך כ"ד ע' ב"ק ד' ע"ב לפירש"י שם ובשיטה מקובצת לב"ק ביאר הדבר דאף אי הוזמו על עדות א' עדות השני בטל משום דהי' תוך כ"ד מ"מ לא אמרינן דפסולין היו אז רק דבטל משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והשתא י"ל אם הוא רק חשוד לאותו דבר לא אמרינן דבטל כולה אבל בהכחשה אם פסול הי' הוי אמרינן דבטלה כל עדות להכי מיישב ברמב"ן שאינו מכחישו עד השני שאומר לא הי' תנאי והשתא י"ל כך דלא נתגרשה נמי בהכי מיירי שאמר שלא ראה הגירושין אלו וליכא רק ע"א שאמר נתגרשה:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה