אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות קידושין › תשובה נט

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות קידושין · תשובה נט

הלכות קידושין

יוסף הוא מסביר פנים בהלכה מאלקיו ישא ברכה משנתו משנת חכמים סדורה וערוכה ה"ה כבוד אהו' ש"ב ומחו' ידידי הרב המאור הגדול הגאון המפורסם נ"י פ"ה ע"ה כש"ת מוהר"ר יוסף נ"י אב"ד דק"ק זאמישט והגליל יצ"ו:

כתבו דמר הגיעני וששתי באמרותיו כמוצא שלל רב. וע"ד המעשה הבאה לידו וחפץ מעכ"ת לשמוע דעתי הקלושה אף כי הוא דבר ערוה חמורה חשתי לקיים מצותיו ופניתי אל לבי לעיין בזה:

תורף המעשה הי' שנים העידו שא' קידש פלוני' ועל ע"א יש פסול שהוכרז כל מי שנמצא בידו גניבה שנגנב מפלוני יחזיר והוא עבר ולא החזיר כי אם ע"פ כפי' והאשה מכחשת אותם ורצה מעכ"ת לומר אף דעבר בשב ואל תעשה מ"מ כיון שלא החזיר ממון שמחויב להחזיר שאף אם מצא מחויב להחזיר בנאבד במקום שרובן ישראל א"כ פסלינן לי' כה"ג בעבר על החרם ומדמה זה לשבועת הפקדון דנפסל אף דעבר בשב וא"ת ואני אומר לשבועת הפיקדון ל"ד דהא דמחלקינן בקום ועשה לשב וא"ת היינו משום דלא לקי בשב וא"ת אבל ז"א רק בשבועה להבא שאחר שנשבע עבר אבל בשבועה לשעבר אכלתי ולא אכלתי אף שאין בו מעשה לקי כמבואר במס' שבועות וברמב"ם ה' שבועות א"כ בשבועת הפיקדון שנשבע לשקר אף בשב וא"ת לקי והוי רשע וגם בשעה שנשבע יצאה שבועה שקר מפיו ומפסל לכ"ע אבל לא בעבר אח"כ על השבועה אמת לכאורה הוי קשיא לי על מ"ש במשאת בנימין דעבר על החרם הוי נמי כשבועה דאוכל שלא יצאה שבועה מפיו די"ל הא בשעה שגזרו חרם כבר הי' ת"י הגניבה ולא רצה להחזיר ל"ד למ"ש רש"י פרק שבועות הדיינין דף מ"ו דבשבועות ביטוי איכא למימר בקושטא משתבע דהי' סבור שיקיים שבועתו ולא שייך זה כאן״ ותו ראי' משבועות עדות דקאמר שם דמפסיל ואיכא נמי שבועות עדות דהשביע לעדים שיעידו והם כפרו מיפסל אף דבשעה שהשביעו לא עברו עדיין עד שכפרו. הה"ד בגזרו בחרם שיחזיר ולא החזיר וכי היכא בשבועות עדות מיפסל הה"ד בעובר על חרם כה"ג חשוב יצאה מפיו לשקר. אך בתשו' מהר"ם לובלין סי' נ"ח כתב בשם רשב"א בשביל שהשביעהו אחרים והוא לא נשבע אינו חשוב שיצאה שבועה מפיו אף שהוא כבר עבר אז בשעה שנשבע. תו כתב דהכא נמי לא לקי דהוי שב וא"ת אינו דומה לאכלתי ולא אכלתי דנשבע לשקר אבל החרם שהחרימו שאמר האמת ולא אמר עבר אח"כ והוי שב וא"ת ולא לקי תו כתב הריב"ש סי' קע"ח דאינו דומה לשבועת עדות דגז"ה הוא דלא בעי שישבע מפי עצמו אבל בעלמא כשאינו נשבע מפי עצמו לא לקי. א"כ כיון דלא לקי כה"ג והרמב"ם ז"ל כתב במקום שאינו לוקה לא מפסיל משום רשע רק גנב פסול משום עד חמס בשביל שלוקח ממון של אחרים ודעת מהרי"ק אף דכתב רש"י במומר אוכל נבילות לתיאבון הוי עד חמס וחשוד לעבור עבור ממון. מ"מ לא מפסיל רק בעבירה שיש בה מלקות דאף דלרבא משום העבירה לחוד לא מפסיל מ"מ ס"ל כשעובר זה בשביל ממון מיפסיל אבל באין בה מלקות לא מפסיל רק בלוקח ממון אחרים:

א"כ בנ"ד דאין חיוב מלקות בשביל שעובר על החרם אף שהוכחנו דהוי כיצאה מפיו לשקר מ"מ לא לקי דאין בו מעשה תו אין לפוסלו בשביל שעשה זה עבור חמוד ממון למהרי"ק דאם נאמר לפוסלו בנ"ד משום שלוקח ממון אחרים א"צ לפסלו משום שעבר על החרם דהא לקח ממון אחרים פסול משום רשע דחמס אבל זה מבואר בתשו' מ"ב ומהר"ם לובלין סי' פ"א אף שמחויב להחזיר משום השבת אבידה מ"מ לא מפסיל בהכי וכ"כ הריב"ש דחולק עם הגנב לא מפסיל אלא גנב עצמו. א"כ אם נאמר בנ"ד שהי' מציאה כמ"ש מעכ"ת לא מפסיל משום חמס. א"כ אף שעבר נמי על החרם אי אפשר לפוסלו כיון שעבירה זו אין בה מלקות וחמס נמי לא הוי אין לפוסלו ואף דיש להקשות הא קי"ל אי מצא מציאה ונטלה ע"מ לגוזלה עובר משום לא תגזול ואמאי כתב המהר"ם דלא מיפסל וגם הריב"ש למה אינו פוסלו בחולק עם הגנב הא לא גרע מאבידה ואפשר דלא משמע לאנשי דקאי ע"ז לאו דלא תגזול להכי לא לקי או י"ל בחולק עם הגנב למאי דקי"ל סתם גניבה יאוש בעלים הוי יאוש ושינוי רשות וליכא חמס רק מצד המנהג מחזיר א"כ לא הוי רשע דחמס א"כ אף בנ"ד מנין נדע שהוא גנב הא כמו דחש מעלתו למציאה ככה נאמר שחלק עם גנב וליכא חמס ואף דהוא לא טען שחלק עם הגנב או שמצא מ"מ לא נוכל לפוסלו כמ"ש המ"ב תשובה נו"ן דאנו נטען בעדו כמו באשתמוטי אף דיש מקום לחלק שם לא נשאל ע"ז למה כפר אבל אם נמצא בידו גניבה ונשאל מהיכן בא לידו אפשר אף בשתק דלא נטען עבורו ובמס' יבמות דף קי"ח כתבו תוס' דאין טוענין עבורם שבאו בגמלא פרחא רק י"ל שם לא שכיחי אבל נ"ד אף דנימא אבידה לא שכיחא חולק עם גנב שכיח ושפיר נטעון ותו הא קי"ל אם הוזמו על הגניבה עדות טביחה בטל דשלו טובח. אף אם הוא לא טען שלקח מיד זה ואף בגודרת דאין לו חזקה מ"מ לא נחזיקו לגנב לענין קנס כך הוא לפוסלו כמו שאינו משלם ע"פ עצמו כך אינו נפסל ע"פ עצמו וזה ברור ואף שבכופר בפקדון א"צ שיבאו עדים רק שראו הפקדון בידו ולא שהפקיד בידו ואין תולין שבא לידו במציאה או בדרך אחר כמ"ש מהר"ם מלובלין שם היינו כיון שזה טוען ברי שהפקיד לו לא נתלה שבא לידו בדרך אחר אבל הכא אין שום טוען בברי שגנב א"כ אין ראי' דהוא רשע דחמס א"כ אין לפוסלו נמי משום שעבר על החרם כמ"ש לעיל:

אך לכאורה יש להקשות על המהרי"ק הא באוספי פירות שביעי' פסול כמ"ש רש"י דחשוד לעבור עבירה בשביל ממון אף דסוחר בפירות שביעית אינו עובר על לאו שיש בו מלקות דהוא לאו הבא מכלל עשה לאכלה ולא לסחורה אלמא דפסול אף שעבר עבירה שאין בה מלקות להנאת ממון וי"ל דמפסל בשביעית מדרבנן דמדרבנן פסול אף בעבירה שאין בה מלקות כמ"ש ב"י ח"מ סי' ל"ד כ"ש אם עשה להנאת ממון שיפסול מדרבנן אבל לא מיפסל מדאו':

ובזה נמי מיושב אף אם נפרש כמ"ש מהרי"ט בא"ה סי' מ"ג דמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' עדות טבח שבודק לאחרים ומוציא טריפה מת"י דמפסל דווקא לאחרים דעבר עבירה שאין בה מלקות היינו לפני עור להכי בעינן שיעשה עבור הנאת ממון אין בזה סתירה למהרי"ק דמוכח אף בעבירה שאין בה מלקות מפסיל אי עושה להנאת ממון די"ל מדרבנן וודאי מפסיל כה"ג כמו בסוחרי בפירות שביעית כ"ש דלפי מ"ש כ"מ שם חשדינן לי' שאוכל טריפות כדמשמע מלשון הרמב"ם א"כ אין ראי' משם לסתור דברי המהרי"ק אף שראי' שהביא המהרי"ק לדבריו יש לדחות דמה שהוכיח דלרבא ל"ל קרא דרשע פסול הא לא מפסיל רק חמס אליבי' ובלא"ה פסול משום חמס ע"כ מוכיח דקרא אתי אי עובר עבירה שיש בה מלקות בשביל הנאת ממון כמו אוכל נבילות לתיאבון ואינו גוזל אחרים דפסול י"ל רשע אצטרך לרע לשמים ולבריות אף דליכא הנאת ממון מ"מ מודה רבא דפסול בהא י"ל דבעי שיהיה עבירה שיש בה מלקות ואי קשיא אפכא ל"ל לפוסלו משום חמס ת"ל דהוא רע לשמים ולבריות ובהא אין מספיקי' דברי המהרי"ק לומר דמיירי שאוכל לתיאבון דהא חמס היינו גזלן ממש די"ל ע"ז רע לשמים ולבריות לא מפסל אלא בעבירה שיש בה מלקות ומשום חמס מפסיל אף דלא לקי בגזילה כיון שהוא לוקח ממון של אחרי' מיפסל כמו לאביי ומ"מ אף שיש לדחות ראיית מהרי"ק מ"מ אי אפשר להקל נגדו דלשון הרמב"ם מורה כדבריו וגם דעת ש"ג הוא דגנב אינו נפסל מדאו' לעדות קידושין ויש לתמו' הא בעד חמס לכ"ע מפסיל מדאו' וכתבתי בתשו' זה לי ימים רבים והובאה קצת התשו' בתשו' נודע ביהודה דהש"ג מוכיח זה מדברי הש"ס דמייתי עובדא דהעידו דגנב ולר' יוסי לא מפסיל אף דהוא עד חמס. א"כ מינה י"ל לאביי נהי דר"מ פליג על ר' יוסי ברשע דמחויב מלקו' מנ"ל דפליג ברשע דחמס על ר' יוסי דלר' יוסי לא מפסיל להכי ס"ל דלא פסול רק מדרבנן גנב בדיני נפשות והא דמייתי כתנאי מר"מ ור"י דבעד זומם לר"מ מדאו' מפסיל אף דקי"ל עדי' זוממין משלם ולא לקי ר"מ לטעמי' דס"ל במס' מכות דלוקה ומשלם בעד זומם ור"י ס"ל דווקא דבעי דיני נפשות ואף כשהעיד עדו' בן גרושה דלקי לא מפסיל לר' יוסי מזה מוכח דפליגי ברשע דמלקות אי מפסיל אבל רשע דחמס לכ"ע לא מפסיל אי ליכא מלקות רק כשאוכל עבור ממנו נבילות לתיאבון שעבר עבירה שיש בה מלקות פסול כדברי המהרי"ק אבל משום הנאת ממון גרידא אינו פסול לד"נ דלא עדיף מעד חמס ונפסל מדאו' לשאר עדות וע' בנודע ביהודה מה שהשיג שם עלי ולמ"ש דברי מיושבים בס"ד:

ובדרך חידוד הי' מקו' לישב קו' תוס' בב"ק דף ע"ב מאי חידוש הוא דמפסיל עד זומם הא לרב חסדא אף בהכחשה הוי סהדי שקרא די"ל בהכחשה לא משלמי ויש לפוסלם דעוברי' עבירה שיש בה מלקות אבל בהזמה הניזומים משלמין ואינן לוקים ואדרבה המזימים אי אמרי שקר עברי עבירה שיש בה מלקות והוי חידוש שהנזומים נפסלין. אך האמת יורה דרכו דעדים זוממים אף דמשלמין מ"מ חשוב דעברי עבירה שיש בה מלקות כיון דמשכחת דלקו על הלאו דלא תענה כשאין משלמין דהיינו בבן גרושה או הוכחשו בנפש עי' ב"ק דף ע"ד ע"ב אבל משום לא תגזול לעולם לא לקי כמבואר במס' מכות להכי צריך טעמא דחמס וגם מה שהקשיתי לאביי מנ"ל דר"מ פליג על ר' יוסי בעד חמס י"ל לר' מאיר הנקרא רשע פסול לעדות ומשו"ה הלוקה פסול לעדו' דנקרא רשע והה"ד גזלן נקרא רשע דחובל רשע גזילה לישלם כמבואר פ' הכונס ולהכי לאביי פסול. אך הא קשיא מנ"ל לרבא דמיפסיל באוכל לתיאבון הא לר' יוסי אף גנב לא פסול ולר"מ רע לשמים ולבריות פסול אבל מנ"ל דלר"מ באוכל נבילות לתיאבון מיפסיל דאינו רע לבריות ואף שהוא חמס מנ"ל דלר"מ מפסיל משום חמס דפליג בזה על ר' יוסי' ובתשו' נודע ביהודה רוצה לישב קושיתי זאת ובמ"כ דבריו אינם מחוורים שם ונראה דס"ל לרבא אף דלר' יוסי גנב לא מפסיל היינו מדכתיב רשע דקשה לר"י ל"ל רשע ע"כ דבעי חמס ורשע ובגנב לא מיירי דאינו רשע דהא אינו לוקה ע"כ דקאי קרא לאוכל נבילות לתיאבון דעבר עבירה שיש בה מלקות והווי חמס ורשע ולר"מ רשע אתי לרע לשמים ולבריות וחמס פסול באנפי נפשי' להכי גנב מפסיל אף שאינו לוקה דחמס לא בעי שיהי' רשע דמלקות דלדידי' רשע אתי לרע לשמים ולבריות ולהכי גנב פסול לר"מ משום חמס ומ"מ לא פליג על אוכל נבילות לתיאבון אף שאינו רע לבריות דהוא נמי בכלל חמס כמו לר"י:

והשתא י"ל דלא בעי שיהי' עבירה שיש בה מלקות דבחמס לר"מ לא בעי שיהי' חייב מלקות ואוכל לתיאבון נמי בכלל חמס להכי א"צ שיעבור עבירה שיש בה מלקות אבל לר"י דע"כ חמס בעי נמי רשע דאל"כ ל"ל קרא דרשע א"כ לא מפסיל משום חמס נמי רק בעובר עבירה שיש בה מלקות שנקרא רשע ואזדא ראי' מהרי"ק. ומ"מ אף שנוכל לפרש כך מ"מ אי אפשר לחלוק על המהרי"ק די"ל ר"מ בהא ס"ל כר"י אם אינו לוקח ממון אחרי' לא מפסיל כשאינו עובר עבירה שיש בה מלקות אף שיש בה חימוד ממון ובעובר עבירה שיש בה מלקות בלא"ה מפסיל משום רשע דמלקות וחמס דקרא ע"כ מיירי בגנב לר"מ ולא באוכל נבילות לתיאבון דממ"נ אי אין מלקות לא מפסיל וביש מלקות בלא"ה פסול משום רשע דמלקות אבל לר"י לא קאי חמס על גנב דבעי חמס ומלקות ע"כ קאי על אוכל נבילות דלדידי' משום מלקות לחוד אינו פסול להכי בעי נמי משום ממון דהוי חמס ומלקות אך למאי דמוקי רבא כר"מ ולא מיפסל משום מלקות שאינו רע לבריות ואפ"ה ס"ל לתיאבון פסול אף שאינו רע לבריות ע"כ משום חמס ובחמס לא בעי לר' מאיר עבירה דמלקות מוכח דלא כמהרי"ק רק אם נאמר כש"ג דמשום חמס לחוד לא מפסיל י"ל דבעי חימוד ממון ורשע למלקות ברע לשמים לחוד ורע לשמים ולבריות א"צ חמוד ממון. אבל אי חמוד לחוד פסול קשה לומר כמהרי"ק דכיון דבעי נמי רע לבריות א"כ למה יפסול אוכל נבילות לתיאבון לרבא בכלל רשע לא הוי דבעי שיהא רע לבריות ומשום חמס אין לפוסלו דלמה לי' מלקות הא בחמס פסול בלא מלקות ע"כ באמת לא בעי מלקות הוא אך י"ל רע לבריות בכלל חמס ולא בעי מלקות ואוכל נבילות בשביל רשע מיפסיל דיש חמוד ממון והוא נמי רשע דמנקו' כדברי מהרי"ק ודו"ק. א"כ לפי דברי מהרי"ק בנ"ד אין העד פסול דלאו עבירה שיש בה מלקות היא וחמס נמי לא הוי דמי יאמר שהוא גנבו אף שעבר החרם משום חמדת ממון כיון שאינו ממון אחרים שהוא גנב לא מפסיל:

ותו י"ל אף לפירש"י דמפסיל בעובר משום חמדת ממון עבירה שאין בה מלקות י"ל כיון שהוא לא נשבע קל הוא בעיניו ומ"מ לא יעבור להעיד שקר כמו לרש"י אף אי לקי אינו פסול שלא יצאה שבועה לשקר כך י"ל אי עבר משום ממון העבירה דפסול אינו פסול דלא יצאה שבועה מפיו ואף לריב"ש דהכריע ברשע דמלקות פסול אף שלא יצא שבועה מפיו היינו דרשע דמלקו' פסול מגז"ה דרשע פסול לעדות ולהכי מחלק בין שבועה לעדות שעדות פסול מגז"ה כמ"ש הרא"ש דאין הטעם משום דמשקר רק מגז"ה פסול לעדות ע' בבכורות בתוס' ורא"ש אבל בעובר עבירה משום חמוד מטעם חשדא אתינן עלי' שפיר נוכל לומר אף דחשוד לעבור שבועה שלא יצא מפיו אינו חשוד להעיד שקר ודו"ק:

ומצד מ"ש בשאלה דע"א אינו זוכר יום השבוע רק שהיה ביריד פלוני והשני אמר ג"כ ביריד ואמר שהי' ביום ב' בשבוע ובאמת היריד הי' ביום ה' הנה מצד שא"י היום כבר כתב הריב"ש סי' רמ"ט הובא בש"ך סי' מ"ג דאף שהוא כדין מרומה שאשה מכחשת מ"מ בא"י בחקירות אין עדות בטל דדומה לדיני ממונות ואף דש"ך שם נחלק עליו בזה בסימן למ"ד הניח הוא בצ"ע הדבר ובתשו' הנ"ל כתבתי באריכות בס"ד לדחות ראיות ש"ך ז"ל ואפשר הי' לומר אף אי קידושין לדיני ממונות דמיא מ"מ מדאו' דיני ממונות נמי בעי דרישה וחקירה והוי קידושין מדרבנן ואז מיפסל משום שעבר על החרם אף דלית בי' מלקות דמדרבנן פסול אף דלית בי' מלקות אולם כאן לא חשוב כלל כאומר א"י כיון שאומר שהי' ביריד פלוני וזה יוכל להתברר באיזה יום בשבוע' הי' והוי יכול להזים דוקא באיזה יום בשבוע ובחודש אי אמר א"י בטל דאם לא אמר על יום השבוע לא נוכל להכחישו ביום החדש שאמרו שטעו בעבורא דירחא וכן אם לא יאמרו יום החודש פשיטא שלא נוכל להזים משום יום השבוע אבל ביריד פלוני נוכל להזימן ולא אכפת לן בא"י יודע יום השבוע:

ומה שסתר העד דבריו באמרו יום ב' הי' והיריד הי' ביום ה' נמי לא נוכל לבטל העדות דהא כתבו תוס' במס' פסחים דף י"א ע"ב משו"ה תולין בטעות בעיבורא דירחא כיון שכוונו ימי השבוע ע"כ הי' טעות כיון שרגילין לשעות אבל בתרי עבורא אין רגילות לטעות להכי אין תולין בטעות אף שכוונו יום השבוע. א"כ בנ"ד שרגילין לטעות ביריד באיזה יום מיום השבוע הי' למה נחזקו שסותר דבריו טפי נתלה שטעה ביום השבוע אף די"ל התם אף בשעת ראית עדות טעה בימי החודש אבל כאן בתחלת ראיות העדות הרי ידע ימי השבוע למה נאמר עכשיו שטעה אך לא מסתבר לחלק בכך דכיון שרגילות לטעות אח"כ בימי השבוע נתלה בטעות ולא שסותר את דבריו ואף אם תחלה אמר ביום ב' הי' אינו כחוזר ומגיד במה שאמר שהיה ביריד כיון דיש לתלות בטעות כמ"ש תוספות שם וגם י"ל כיון שהי' בתוך כדי דבור יכול להיות חוזר ומגיד:

ובדבר הכחשה באיזה אצבע נתן לה הטבעת לענ"ד זה דומה למנה שחור ומנה לבן דאין רגילות לדקדק בזה כך כאן אין רגילות לדקדק באיזה אצבע נתן די שיראו שנתן בידה:

ואף דמבואר בח"מ סי' למ"ד דצריך שיתבע שניהם במנה שחור היינו משום דכיון שהוא מכחיש העד לא יוכל לצרפו לעדות אבל הכא דהרי הוא אינו מכחיש דאינו אומר באיזה אצבע נתן שפיר מצרפין העדים. ותו בלא"ה הא הר"ן כתב בפ' אשה שנתארמלה בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה דלא הוי הכחשה דטעו בין קרוב לו לקרוב לה הה"ד בנ"ד נמי י"ל דטעו ולא הוי הכחשה. לכן לענ"ד לא מלאני לבי לפטור האשה זאת בלא גט שתנשא לאחר וה' יאיר עיני במאור תורתו:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה