אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות קטן שקידש › תשובה קד

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות קטן שקידש · תשובה קד

תשובה קג

טובל רגליו בשמן המור גבור בתורת ד' כארי ונמר ידיו רב לו טעמו לא פג וריחו לא נמר מראש צורי' אראנו הר המור ה״ה כבוד אהו' ש"ב ידידי וחביבי נצמד במורשי לבבי:

הרב המאור הגדול הגאון המפורסים עטרת תפארת ישראל פאר הזמן והדרו על ראשו בהלו נרו כש"ת מו' דוד טעבל נ"י עיניו יחזו בשוב ה' סדר עבודה לירושלים ברנה וקול זמר ונפשו תשבע בצחצחות מיין המשומר ר"ד י"א:

מכתבו נחמד אף נעי' הגיעני וגילת רנן וכבוד והדר מעוטר ומפואר בכל מיני הוד והדר ובגופא דעובדא. וודאי היה מהראוי להטמין ידי כי אף אם הוא הי' מיקל ואני מחמיר הייתי מבטל דעתי כ"ש שהוא מחמיר אבל יען כי ידעתי כי חפץ האמת הוא מעכ"ת ואף הוא חפץ בהצדיק האשה שלא תכוה ח"ו בגחלת איסור חמור והוא בקש ממני לחוות דעתי על כן אומר מזכה אני במקומי. וטעמו ונימוקו של מעכ"ת עיקרו של שיש לקטן זכי' בדעת אחרת מקנה אותו והאשה מקני' עצמה לקטן במידי דאית לי' זכות. על זה אומר אי כדברי מעכ"ת חדא א"כ מצינו אישות לקטן והש"ס צווח דליכא אישות לקטן בקידושין ד' ומה שמחלק מעכ"ת היינו בזמן התלמוד אבל לא בנ"ד בזמן הזה י"ל דהוי אישות חדא דקרא מלא לא אשת קטן קרא דבר בכל הזמנים חלילה לעקור תורה שלימה לחלק בין הזמנים ותו אטו בזמן הש"ס לא אשכחן זנות הני דאסורי לבא בקהל ואין להם תקנה רק שישא גיורת דלא שכיחא אטו בהנהו יהי' קידושי קטן מועילי' או בזמן שהותרו שבט בנימין כו' אטו אז היה קידושי קטן מועילי' וקרא כתיב וחטפתם איש אשתו ולא קטן ותו אטו בזמן הש"ס לא הי' גזירת שתבעל לטפסר ואיכא צנועות דמסרן נפשייהו על ק"ה כ"ש שאינן נושאי' אנשים ואיכא זנות לקטן להשיאו ואין כל חדש תחת השמש וודאי מלומדים ישראל בעינוי ככל גזירות הש"י מהם. ועכ"ז לא נמצא פקפוק על קידושי קטן. ותו א"כ קידושי חרש דמבואר ר"פ חרש דלא הווי רק קידושי' מדרבנן ושם קאמר רב מלכי' פסק כתובה ומבואר שם דזכין לו שלא בפניו ע"ש. ולדברי מעכ"ת הוי קידושי חרש דאו' כיון דחשבינן לי' לזכות מה שנושא אשה אף קידש בעצמו היא מקודשת עצמה לו. ותו שוטה דאין אדם דר עם נחש בכפיפה וודאי זכו' הוא לו אם נושא אשה להוי קידושי' דאו'. ואף שהרמב"ם ז"ל כתב בשוטה אין מעשיו כלל וודאי למאן דס"ל קטן אית לי' זכו' מדאו' י"ל שהוא דווקא כשהגיע לעונת הפעוטו' ושוטה ל"ל אף דעת זה מ"מ הא וודאי איכא אף שוטה שיודע זה כהאי דאמר דבר תורה שוטה מתגרשת אי יודעת לשמור גיטה וכ"כ הגאון פ"י בגיטין ד' ס"ה ע"ש. א"כ יתכן קידושי דאו' בשוטה וזה תימה דהוא נגד הש"ס. ותו לדברי מהרי"ק דס"ל בקטן הוי זכו' וזוכה לו אביו א"כ האיך משכחת לה דאינן כלל קידושי קטן הא היא זכתה לו אבל לענ"ד הדבר ברור בקידושין לא מהני דעת אחרת מקנה אותו דדוקא במכר המקנה עיקר והוא המוכר אבל קידושין בעינן כי יקח ולא תלקח ונתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי ואף דהוי ספק היינו שהוא הנותן והסכי' למעשי' אבל כל שמעשיו אינן כלום והיא המקני' עצמה הוי תלקח וזה ברור. ותו אף אם דעת אחרת מקנה אותו הא קטן קנוי לא מקנה והאיך קנתה האשה הכסף ואין בזה שום פקפוק ומ"ש מעכ"ת די"ל חופה קונה מנ"ל ברור היינו אם היה רצונו לקדשה בחופה אבל כל שמקדשה בכסף אף שהיתה תחת החופה עמו הא דעתה הי' על הכסף ולא סמכה דעתה על החופה וזה ברור ופשוט ובגוף הדבר באומדנו' המוכיחו' שזכר מעכ"ת דהוי זכות לקטן להמציא לו אשה כבר כתבתי במכתבי הראשון וכי דוקא נצטרך שיהיה הקידושין גמורי' אף אם קידושי' אינן כלו' מ"מ יצא מזה ידי חשש הפחדי' וזה ניחא לי' לקטן שיצא מידי חשש ובידו יהיה לחזור ואין לומר שמא האשה תחזור דטפי תלינן בדעת האיש מדעת האשה דאתתא בכל דהוא כו' וכ"ש שהיא יותר חוששת לקול הפחד ואין להאריך בזה ולענ"ד הדין זה ברור כשמש דאין כאן שום איסור ח"ו ובוודאי מעכ"ת יוסף באומץ כח עיונו לצדד כחא דהתירא להסכי' עמנו בדברי הלכה זו ואם באולי ח"ו עם כל זה יהי' נשאר ספק בלב מעכ"ת עליו מוטל הדבר כראוי ליראי ה' המבקשי' דבר אמת כמי"ב למצוא תקנה זו שיחזור הקטן עכשיו דהא קטן יכול לחזור אי דעת אחרת מקנה ומלמדין אותו לחזור חזרה דמצוה טפי ממיאון דמצוה דמלמדין הקטנה שתמאן ולא עוד אלא שכופין אותו לחזור דבלא"ה אסורה עליו שוב ולדעת הרמב"ם במאיס עלי כופין ליתן גט אף דנחלקו עליו בגט בכה"ג לחזרה כופין וגם הב"ד שיודעים שזכותו הוא לחזור דלא יהי' אגוד בה דכמה דאגודא בי' לא יהבי לי' אחרית ראוי שהם יבטלו מעשיו ונעשים שלוחו בזה לזכותו וכל זה אמינא אם ח"ו יהיה לבי נוקפו הלא יש פתח תקוה אבל לבי אומר לי שאין צריך לכל זה והדבר ברור להתיר ומעכ"ת יסכי' עמנו בזה בס"ד. ובענין מ"ש מעכ"ת מאמירה ומעשה. נפלאתי דמחשיב מעכ"ת זה למעשה ומבואר ר"פ האיש מקדש דהוי רק דיבור לר"י אף נתינת מעות ליד אשה ובלא"ה לא דמי קידושי' להא דהא קי"ל אין קידושיו כלום ויסתור מעכ"ת זה עם הכלל דאמירה ומעשה והאמת צ"ל בשוטה דלהרמב"ם אין מעשיו כלום אף שהגיע לדעת עונת הפעוטות מ"מ בטלו חכמים מעשיו או דס"ל לרמב"ם קטן לית לי' זכי' דאו' רק דרבנן דלא כמהרי"ט ובשוטה לא תקנו חכמים כלום. ובמ"ש לעיל דחופה אינן כלום דכך י"ל להורות אם נמצא קידושי טעות שהיה טעות של כסף דאין הקידושין כלום אף שהי' חופה דעיקר סמכה על הקידושין כסף דהרי אמר תהא מקודשת בטבעת ולא בחופה. והרי אי בעל סומכי' על קידושי הראשונים בקידושי טעות כ"ש בחופה ודו"ק:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה