תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
הלכות קטן שקידש · תשובה קג
על דבר ההוראה שהורה להתירא ה"ה כבוד ש"ב ובד"ז הרב המאוה"ג המפורסים ענותן שפל ברך ויקר הערך כבוד מו' צבי הירש נ"י אב"ד דק"ק לאקאטש.
וכ"ד בדבר קטן שקידש ונשא אשה והוא כבן ט' שנים ועכשיו הוא כבן י"א שקידושיו ונשואיו בטילי' וא"צ ליתן גט:
וקצתן מהנדזיין בדבר ואמרתי לבטל העוררי' מהוראה זו ואף כי מתחלה עלה בלבי שלא להאריך בראיות ולהביא סברו' הנדחות כאשר כתב הגאון מהר"ם פאדוה בתשו' רמ"א סי' מ"ח מתלונן על הגאון רמ"א שכתב הרבה סברות דחוי' באמרו כי בזה אדרבה יתן מקום לכשנגדו להשיב אבל יען כי נגלו טעמים של המהנדזין בדבר הלכה ברורה זו ולא יאמרו ידינו רמה בסברו' חזקות ובצורו' ולגזור גזירות לכן אראם כי אף לסתור דבריהם ידינו ת"ל לא אסורות ונוציא אסורים בכושרות ומתחלה נרד לעומק הענין שלא יסתור לפסק זה דברי מהרי"ק שורש ל"א שהביא דעה הנדחה דקטן שקידש לו אביו יש לחוש לקידושין דזכין לאדם שלא בפניו דוודאי איהו בעצמו תברי' לגזיזי' וכתב כל הפוסקים חולקי' ע"ז והרב ב"י כתב סי' מ"ג דבריו תמוהי' ולא משמע כן בכל הש"ס ופוסקים והרי מבואר במשנה כתובות דף צ' ע"א קטן שהשיאוהו אביו כו' משמע דאינה מקודשת כלל דאל"כ פשיטא דאית לה כתוב' ומינה מוכיחים תוס' פ' הנשרפין דף ע"ו ע"ב דלא חשיב ב"ז אבל קידושין לא הוי. ואף מאן דכתב להחמיר וודאי עיקר דבריו סמך אהא לכשתגדיל גדלו הקידושין. וע"ז נחלקו הרבה ועל סברא זו דזכין כו' לא הזכיר מהרי"ק שום דחי' כי ממילא הדבר נדחה כמו שיתבאר בס"ד והמחמיר סמך עצמו רק על טעם דכי גדלו כו'. א"כ בנ"ד דהכל הוא עדיין בקטנות פשיטא אין מי שחוכך להחמיר בדין זה. ותדע דהרי לטעמא זכין לאדם כו' יש לתמו' הרבה עליו חדא דהרי בש"ס קידושין אמרינן דלמא ארצוי' ארצה כו' מבואר אי לא ארצי קמי' לא אמרינן זכו' הוא לו כו' וכן כתבו כל הפוסקים אף גבי בת אנן חיישינן לארצוי' היינו דאתתא בכל דהו ניחא לה משא"כ בן וכ"כ הגהו' מרדכי מס' קידושין בהדיא א"כ האיך תסיק אדעתי' דליהני מטעם זכו' ואף אם במקום דיש לחוש שיהי' דין המלכו' לבטל נישואי' ח"ו על כל זה מאן לימא לן דבהא ניחא לי' לבן דלמא הי' נושא אחרת אם הי' בר דעת ותו מאי להני זכות דקאמר הש"ס בב"מ י"ד ע"א זכי' מדרבנן אית לי' לקטן א"כ וודאי אף משום זכי' אין כאן קידושין דאו' כמ"ש המשנה למלך בשם מהרי"ק פ"ג מה' גירושין ואף לפי ספרים דגרסי סתמא אית לי' זכות כמ"ש תוס' כתובות ד' י"א דאז אפשר אית לי' זכו' מדאו' מ"מ הסכימו תוס' דהוא דווקא במקום דאית ליה זכות גמורה שאין כאן שום חוב אז מהני זכות והכא הרי מתחייב בשיעבודי אשתו וגם שמא יחפוץ באחרת אין לדמות וודאי לזכות גמור וזה ברור לכל רואי שמש ובר"פ בן סורר ד"ה קטן כתבו תוס' ברוב ספרים גרסינן מדרבנן ע"ש. ותו אף לפי מ"ש תוס' דזכות דאו' אית לי' במקום שזכות גמור הוא לו מ"מ נ"ל דווקא זכות דהוא יכול לזכות אף אחרים זכין לו. אבל לגבי קידושין כיון דהוא בעצמו אינו זוכה ליקח אשה האיך יזכו לו אחרים. הא ש"ס ארוך הוא מס' נזיר דף י"ב מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושלוחי' מצי עביד והה"ד זכות דמטעם שליחות אתרבאי אף שכתבו תוס' בכתובות דף י"א כיון שזכות גמור הוא יש לו שליחות הא שליחו' גופי לא מהני במידי דאיהו לא מצי עבד ול"ד לזכות דאית ליה זכות לעצמו מדאו' אי דעת אחרת מקנה אותו אבל בקידושין דאיהו לא זכי האיך שלוחי' זכי לי' והנה בס' אורח מישור הקשה הא סוגיא דנזיר עם הסוגיא דקידושין דף כ"ג ע"ב אהדדי דשם מסיק הש"ס אע"ג דאנן לא מצינן למיעבד שלוחא דידן מצי עביד כיון דשייך בתורת גיטין. והאמת לענ"ד לא קשה מידי דהתם בנזיר אף השליח אינו בידו עכשיו ועושה אותו שליח על אח"כ משא"כ בקידושין השליח יכול לעשות עכשיו. א"כ לפ"ז יש מקום לומר דיש זכות לקטן דהמזכה יכול לעשות מיד. אבל מ"מ לא מהני דהדבר נסתר מצד סוגי' דקידושין דהרי אינו בתורת גיטין וקידושין ולא מצי משוי שליח כלל. א"כ זכות וודאי לא מהני. ותו אמינא גדולה מזו אף לדברי מהרי"ק היינו אם האב השיא אותו וקידש לו אשה אבל כל שנעש' ברצון האב והבן בעצמו קידש האשה למה ליהני קידושין אלו ואין לדמות זה למאי דקי"ל סי' ל"ז בקידושי קטנה שהאב יכול לקבל הקידושין על בתו ויעמוד אצלה היינו משום דמהני קבלת הקידושי' מטעם חצירו וידו משא"כ בבן הנותן קידושין והאב אינו נותן מי מהני ואף למאי דסוברים דיכול לומר צאי וקבלי קידושין לא מבעיא למאן דס"ל הטעם משום ערבות או משום שנותן זכותו לה לא שייך הכא דלית לי' זכות לאב עלי' אלא אף לרא"ש דס"ל דלזכותו נעשה שליח הכא לא מצי האב למשוי שלוחא לבן כיון שהוא לית לי' זכות עלי' רק הוא זוכה לבן שהוא כשלוחו והאיך יעשה הוא שליח לבן ליזכה לעצמו והבן לית לי' זכות בקידושין. ותו הרי מוכח מרא"ש גופי' מדהוצרך להשיב בהך דאומר לקטנה צאי וקבלי כו'. דהא דמשום הכא זכיא במעות היא דאית לה זכות ולא קאמר בפשיטות דהיא שלוחו של אב. על כרחך אף דהיא שלוחו מכל מקום לא זכיא בכסף קידושין והם בטלי':
והוצרך לומר קטן אית לי' זכי' אם כן אף אם הי' בן שלוחו של אב א"י לזכו' בהאשה ותו אף אם זוכה לטובתו האיך יקנה להאשה המעות קידושין בשליחות האב והרי וודאי צריך השליח שיאמר הרי את מקודשת וכאן הרי האב לא אמר כלו' וקטן לא הוי שלוחו של האב לזכות לעצמו וכל זה ברור וא"כ מבואר בנ"ד אף החולקי' במהרי"ק יודו בנ"ד אין כאן קידושין כלל ואף שכתב הב"ח להחמיר בקטן שהגיע לפרקו היינו שנה אחת אבל לא בן ט' שני' ואף ע"ז כל הפוסקי' הקשו על הב"ח וכתבו כי דבריו תמוהי'. ועיקר ראיית הב"ח מסי' קמ"א דכתב הטור והמחבר אם הבעל רך בשני' טוב לבדוק הבעל שאין קטן עושה שליח והקשה ממ"נ הא קידושי קטן אינם כלל ומזה מוכיח שיטתו' ומדברי תוס' ב"ב ד' קנ"ו מוכח דלא כוותי' דהקשו הך קו' ע"ש וק"ל. והד"מ תי' דנ"מ אי נתיחד אחר הגט דאף דהוי גט ישן לא תצא וקטן שנתיחד חיישינן לקידושי' ותצא עכ"ד ולענ"ד דבריו צ"ע דוודאי ע"כ כוונת הד"מ דנ"מ אי נתיחד קודם שבא הגט לידה אחר שיתן לשליח דאי אחר שבא גט לידה אף בגדול קי"ל אי נתיחד אחר גט חיישינן לקידושין דאין אדם עושה בעילתו ב"ז (ואם נאמר ביחוד לחוד אינו וודאי שבא עלי' א"כ אף קטן שיחד עצמו אחר הגט לא ניחוש שבא עלי' ודוק בזה ע' סי' קמ"ט) ע"כ חייש שמא יבא עלי' קודם שיבא הגט לידה דבעלמא אין חוששין אף לביטול הגט לא שייך אין אדם עושה בעילתו ב"ז דאף שאינו מבטל הגט כל זמן שלא בא הגט לידה מותר לו לבא עלי' משא"כ קטן שהגדיל בא לשם קידושין ע' מ"ל פ"ג מה' גירושין ודו"ק ולפ"ז קשה למה כתב הטור שאין קטן עושה שליח אף אי עשה שליח מ"מ חיישינן בקטן כיון שאינו עושה בעילתו ב"ז ע"כ בא עלי' לשם קידושין א"כ ממילא בטל שליחות הראשון. ומ"ש המ"ל הפשט בדברי הטור דבודקין שמא לא הוי גט כלל לפסול לכהונה ע"ז נמי קשה ל"ל שאין קטן עושה שליח ת"ל דאינה צריכה גט שהי' קטן כשקידש. ותו הא תוס' כתבו ב"ב ד' קנ"ו למה לא פריך הש"ס ממ"נ אי הי' קטן כשקידש א"צ גט ואי הי' גדול מהני הגט ואי הי' ספיקא ניזיל לחומרא מדאו' דחיישינן שמא נשרו. ולכאורה דבריהם תמוהי' מה בכך דהי' ספיקא ממ"נ מהני הגט. וצ"ל דה"פ משו"ה צריך בדיקה דשמא בשעת קידושין לא נתברר מה שהי' ונבדקי' עכשיו אם נמצא שאין לו שערו' נפטרה בלא גט ע"ז הקשו הא חיישינן שמא נשרו וזה בעיני קשה על תי' של המ"ל ודו"ק:
אך לענ"ד בלא"ה ניחא דברי הטור משו"ה בודקין אותו דהרואה דמשוי שליח יסבור שהוא גדול ויסמוך עליו לשוי' לדידי' שליח ושאר מילי דנ"מ. עכ"פ דברי הב"ח גופי' חלוקי' עליו כל האחרונים. ואין לסייע סברתו מיבמות ד' ס"ט דקתני אונס ושוטה לא פוסלין ולא תני קטן ותוס' הרגישו בדבר ותירצו לא שייך עברה וכוונתם דקטן אינו מוליד וקשה לכאורה למ"ד ר"פ בין סורר דקטן מוליד קשה למה לא תני קטן ע"כ משו' דלא פסיקא לי' דסמוך לפרקו פוסל מדרבנן כדברי כ"ע דהוי קידושי דרבנן:
אך אין זה ראי' דש"ס הקשה שם וניחוש שמא עיברה ומשני בזנות לא חיישינן וכתבו תוס' שוטה מאי א"ל ותירצו אין אדם דר עם נחש ומתהפכת א"כ בקטן אינה מתהפכת ופוסל דחיישינן שמא עיברה. רק תוס' הקשו ליתני קטן למ"ד קטן אינו מוליד דלא חיישינן שמא עיברה ותירצו שפיר משו' סיפא עיברה לא תני קטן משא"כ למ"ד קטן מוליד בלא"ה ניחא דלא תני קטן דחיישינן שמא עיברה ודוק. עכ"פ יהי' איך שיהי' בקודם שהגיעה לפרקה כ"ע מודי' דאין קידושי קטן כלו' כשקידש הוא עצמו ומ"ש רמ"א סי' ס"ז שהשיאנה ב"ד והניחו דבריו בתימה ח"מ וב"ש אין לדחוק ולומר דס"ל דיש קידושין דרבנן בשום זמן כמו שעלה על דעת המפקפקי' בהודאה דהא וודאי ליתא כיון למ"ש הב"י דהשיאוה ב"ד לא מהני אף דב"ד פסקו הכתובה דמהני בשוטה בקטן לא מהני ואף שנעשה עפ"י אביו והב"ד פסקו לה הכתובה ותו כמו דהאב יכול להשיא סמוך לפרקו ואינן קידושי' להחולקי' על הב"ח כך הב"ד משיאין אבל אינן מועילי' הקידושין. וא"ל דברי רמ"א שהב"ד השיאו בטעות שסברו דהוא גדול דא"כ מאי ענין נשואי ב"ד הוא בעצמו התחייב א"ע שסבור שגדול הוא. ותו א"כ פשיטא דאין לה כתובה דהי' בטעות החיוב ומ"ש חד מרבוותא (לא רציתי לפרוט בשמי' כי לדעתי לא ניחא לי' דלתאמרי האי שמעתא משמי' וכעין זה התנצל הגאון חו"י בהקדמת ספרו ע"ש) די"ל בדורו' דחשו לביטול נשואי' ח"ו דומה לשוטה דלא אתי לכלל נשואי' ותקנו רבנן נשואי' לדעתי וודאי כתב כך רק להפיס דעת השואל. ומעולם לא עלה על לבו לחדש גזירות ותקנות גזירה עבידא דבטלא ומאן דביש לי' בהאי מתא כו'. וגם אף שאין קידושין מועילים כיון שאין ב"ז וכשיגדיל יקיימה תו אין חשש גזירת נשואי' של המלכות עליו למה נתקן לי' נשואי' כ"ש שלא תיקן שום אדם תקנה זו. ומה שהוכיח מדמברכין בשעת נשואי קטן וודאי הדבר דחוי עפ"י מ"ש בתשו' מיימוני דברכה מהני לאחר גדלות ע"ש א"כ יצא הדבר כשחר פרוס ע"פ דינא א"צ גט כלל בנ"ד כאש' הורה הר"ב הנ"ל נ"י עד כה דברתי לחבת הקודש תורתינו הקדושה אבל אני אומר על מה זה קול הרעש שיבאו איש נגד רעהו בדבר קנטורי' כי אינני אף מי שרצה להחמיר יהי' כוונתו שלא לש"ש וודאי התורה חוגרת שק אם עושי' אותה כינור האיך יעשו' כרומח וקרדומו' ללחום בה שלא לש"ש ע' בתשו' חו"י שלמד זכו' על שנמצא בש"ס פעמי' דברי קנטורי' כמו תרדא וקבסתן וכדומה שאין לו מוח כו' (ובזה שגג החו"י דכתב רב שקלי' למטרפסי' דאמרו עליו כינוים כו' דרב לא אמר כדומה שאין לו מוח רק ר' רבינו הקדוש אמרה יבמות ד' ס') וכתב שעש' לעורר לב תלמידיו שלא ירגילו להבהיל שכל' אבל כיון דליכא האי טעמא אלו ואלו דברי אלקי' חיים ואחרי רבי' להטות וחזינן דמר אמר שבועתא דהכי אמר רב כו' דלבי' אנסי' וקפץ בר קפרא ונשבע ביבמו' וקפץ ר"ח ונשבע כו' אי לבי' אנסי' מאי הו"ל למיעבד לכן חלילה לא ישמע בדבר זה דברי קנטורין ומכאן והלאה חושבנא אם יתחזק שום אדם נגד דבר זה וודאי ידע אשם בנפשו והרי ר"ח נידה למערער על הגט שלא כדין שלא לעגן בנו' ישראל והה"ד כזה לעגן בת ישראל בחנם הייטב בעיני ה' ואמר רב לשמואל אכול ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא הובא בתוס' פ' אין מעמידין אבל אינני מסתפק בחכמי לב ישרי' בלבותם לא יטו עקלקלותם ושלו' על ישראל ויודו על האמת כאשר עשו רבותינו מעולם הדר בי' רב חזרו ב"ה להורו' כב"ש ואמר ר"י דברי' שאמרתי לפניכם טעות הם בידי כו' כך מדת חכמי' לקבל האמת ממי שאמרו וזה תהלו' מעלו' חכם אמיתי ובפרטות כי מלתא דרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא בשל סופרי' הלך אחר המיקל כחא דהתירא עדיף וכבר הסכי' הגאון המפורסים ש"ב דק"ק דובנא להתיר ואף אנא נקיטנא בשיפולי גלימא והדבר ברור להתיר וכן הלכה דברי הכותב למען אמת ושלום היום יום ג' כ"ט אדר שני להק"ת נביאי' לפ"ק:
גם אין להחמיר להמתין צ"א יום מטעם הבחנה דקי"ל קטן אינו מוליד אין חשש ודומה למאי דקי"ל סי' י"ג בקידושי טעו' והיא קטנה א"צ להמתין דמלתא דלא שכיח לא גזרו רבנן. כ"ש כיון שאין נשואי' אינו בגדר גזירת חכמים וזה פשוט. ובלא"ה ד' ניסן יכלו צ"א יום מיום התרה' גם זאת אגיד דתמו' דברי מהרי"ק אם נאמר דאית לי' זכי' לאב עבור בנו מדאו' כמ"ש מ"ל בשמו הא בש"ס קדושין ד' י"ט מבואר דאין אישו' לקטן ולמהרי"ק משכחת כה"ג. ע"כ סמך מהרי"ק על הסברא כי גדולי כו' וגם ברש"י יבמות ד' צ"ו מבואר ברש"י דאין קידושי קטן אף מדרבנן מועילי' אף דס"ל סמוך לפרקה הוא קודם י"ג אי יגדיל י"ל דלא הוי קידושין ובפ"ב מה' סוטה שכתב הרמב"ם דאם הקטנה נשאת לגדול וכן קטן שנשא גדולה אינה שותה היינו משום דאין אישות לקטן אבל מ"ש הרמב"ם וכייל קטן בהדי הנך שאסורה לבעלה ואשת קטן שריא לבעלה דאין כאן קידושין ואינה אסורה אי זנתה תחתיו ע"כ לאו דווקא נקט רק בא לומר אסורה לבעלה אבל קטן אינו בעלה וזה ברור ודו"ק: