תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
הלכות כתובות · תשובה פז
נשאלתי באשה שזנתה שהפסידה כתובתה מה בנדוניא . שהכניסה לו כספי' ואינם בעין:
תשובה הב"ש כתב תוספות שליש לא הפסידה ואי אף נדוניא הפסידה כ"ש הוספת שליש. רק הב"ש בעצמו כתב סס"י תקנ"ו להשיג על ב"י שכתב נדוניא הווי כחוב ולא הפסידה דליתא כשאינה בעין הפסידה. א"כ ע"כ הכא מיירי שהרוויח במעות והריוח הוא בעין. אך דברי הב"י הם מבוארי' בתשובת הרא"ש כלל ל"ב סי' י"ג. אולם רשב"א בחידושי יבמות כתב להוכיח שהפסידה נדוניא דקאמר שם שהפסידה כתובות בנין דכרין דמ"ד לזרעה לא קנסו קמ"ל ואי ס"ד היא לא הפסידה נדוניא איך נקנוס לזרעה וכתב שהיא ראי' שאין עלי' תשובה וקשיא לי טובא על ראיתו באמת היא לא הפסידה הנדוניא דאינו בכלל כתובה אבל כב"ד הוא רק משום כתובה ולהכי בכלל הפסד כתובה היא. ונראה ראיית רשב"א היא כך דמבואר סי' קי"א במזונות בנים אף שזנתה לא הפסידה מזונות דלא קנסינן לזרעה. א"כ קשה למה הפסידו כב"ד ע"כ משום דכבר הפסידה הנדוניא. ולהכי ליכא כתובת ב"ד רק דס"ד דמ"מ יטלו הזרע אף שהפסידה קמ"ל דמ"מ לא יטלו כיון דליכא נדוניא ומוכיח הרשב"א דאי היא לא הפסידה נדוניא למה נקנסה לזרעה אף שמה שנוטלת זרעה הוא רק משום תנאי כתובה מ"מ אי לא נקנוס אותה ויש נדוניא לא נוכל לקנוס לזרעה אף מה שהוא משום תנאי כתובה כמו במזון בנות וזה ברור. והא לא קשיא כיון שהיא נוטלת אם הוא בעין למה לא יטלו כב"ד אם הנכסים בעין די"ל דגבי בני' הווי כאינו בעין דאין צריכין ליתן להו קרקע זו שהכניסה עי' בזה. א"כ מוכרח שאינה נוטלת הנדוניא כשאינו בעין. אולם דעת הב"ח כשמכר הנכסים גובה אף שאינו בעין ומ"מ וב"ש לא נחלקו עלי' רק בפשע דהוי פשיעה בבעלים א"כ הנדוניא שנטל והוציא לדעת הב"ח ישלם אך כיון שהוציא נדן אינו ראוי שישלם עי' סי' קט"ז. והב"ח י"ל דמיירי שלא מכר נדן דאין רשות למכור נצ"ב אבל במעות שרשות לו להוציא למה יתחייב. וברש"י כתובות ד' ק"א כתב משום כי ליתנהו לא שקלי דיכול לומר שמא היתה מתה והייתי יורשה וזה שייך נמי במעות נדוניא שהוציא אולם בחידושי כתבתי בס"ד לישב דברי רמ"א ז"ל סי' ע"ה דמחלק בנצ"ב ובין מה שהוציא למה שנגנב דבהוציא פטור ובנגנב חייב ופרשתי בהוציא פטור היינו עד אחר שימות דאז מחויב לשלם דאזדא טעם של רש"י דהייתי יורשה ובנגנבו חייב בא לומר דאינן כנ"מ דפטור אף לאחר מיתה אבל נצ"ב עכ"פ לאחר מיתה חייב ובהוציא בנ"מ חייב מיד ובנצ"ב פטור מיד אבל לא גרע מנגנבו. כן הי' נראה נכון. אולם א"כ קשה מכב"ד אמאי ל"ל נהי דהיא הפסידה שלא יתן כדי אבל בנים למה יפסידו. ותו הא בעלה שני אינו יורשה ואפ"ה אינו נותן נדוניא ע"כ דקנסינן לגמרי ואין לה נדוניא כ"ש תוס' שליש כשהכל נאבד מנדוניתה אף שהוא הוציא כשהוציא ברשות ואף אי הוציא שלא ברשות יש לעיין: