תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
הלכות כתובות · תשובה פו
רב שלום לאוצר בלום נופך ספיר ויהלום ה"נ כבוד אוה"נ ידידי וחביבי כנפשי ולבבי הרב המאוה"ג החריף והשנון זית רענן עוקר הרים מאיר לארץ ולדרים נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוהרר דוד טעבלי נ"י ראב"ד דק"ק ליסא יע"א:
אמרותיו הנעימים הגיעוני והמה חביבי' עלי עד לאחת כנודע דרכי לחבב דבריו הנעימים ותהלתו בפי תהלה לדוד. ואף כי לא הודעתיו אשר בלבבי לטובתו עיני ולבי כל הימי' ותאבני מתי יבא לידי להצמיח קרן לדוד ועצת ה' תקום:
וע"ד מעשה הבאה לידו באשה שטוענת על בעלה אין לו גבורות אנשים והוא מכחיש וכאשר היא אמרי' תאמר שאינו בא לידי קשוי ואח"כ פירשה הדברים שעושה פעולות להתקשות אבל אינו יכול כדרך כל הארץ לבא עלי' ועל דבריו הראשונים דן מעכ"ת אם יבדקו אותו אם יבא לידי קשוי שהוגד לו שמורי הגאון שהי' אב"ד פה צוה לבדוק האיש וקשיא לי' למעכ"ת מדוע לא הזכירו הפוסקים בדיקה זו וסמכו על החזקה הא איכא לברורי. אולם מהפוסקים אין ראי' דיכול להיות דמיירי כמ"ש בהגהת מיימוני ה' אישות בתשובה בשם ריצב"א דיתכן שיכול להתקשות אבל אינו יכול למרק ביאתו דהרי מבואר בש"ע אף שיכול לבעול אשה נאמנת שאצלה אינו יכול ויתן כתובה שאומרת הרי מסרתי עצמי לך א"כ אינו מועיל שום בדיקה וטפי הי' להקשות למעכ"ת מזה דמאי מהני בדיקה אולם י"ל דמיירי הכא כה"ג שאינו יכול לבדוק אבל אם אומרת שאינו יכול להתקשות י"ל מהני בדיקה ואין לתלות בה השינוי שאצלה אינו יכול להתקשות וע' ב"ש שפי' להרמב"ם אינו יורה כחץ נמי תלוי בזכות שאינו יכול להבנו' א"כ קשה מאי קאמר בגמ' איזל ואבדוק מאי מהני בדיקה שמא לא זכה ממנה להבנות ואצלה אינו יורה כחץ ואפשר ס"ל להב"ש אנו נוכל לומר עכשיו אינו יורה בשביל שאינו זוכה להבנות אבל עכשיו כשנטל אחרת יורה לא אמרינן שאצלה אינה יורה בזמן א' אין תולין כך הה"ד בקשוי פשיטא דאין תולין כך א"כ י"ל דמהני בדיקה ואף שמעכ"ת פקפק מטעם איסור אפשר משום שקשי' גירושי' התירו יחוד כמבואר בסנהדרין פ' כ"ג אפשר גם זה להתיר אך י"ל מה"ט לא הזכירו הפוסקים בדיקה זו כיון דסומכי' על החזקה מסתמא לא יתקשה למה נתיר איסור זה שיהרהר דסומכי' שלא יתקשה ויגרשנה ולא נועיל בבדיקה למה נעבור בחנם איסור אבל לדידן דאין סומכי' על החזקה שפיר דן מורי ז"ל דיש לבדוק לברר האמת דשמא יתברר שיתקשה ולא יגרשנה והבחינה שצוה לראות אם יש על הסדין כתמים זרע לדעתי אין זה בחינה דהרמב"ם כתב בריש ה' סוטה שאף שאינו מתקשה ואינו מוליד משמע שמ"מ מוציא זרע רק שאינו מוליד ואף דבמס' סוטה פ' ארוסה ד' כ"ז קאמר על שחוף שכבת זרע אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא אין ראי' דאינו מוציא זרע רק דבעי שכבת זרע דראוי להזריע כדקאמר בנדה דף מ"ג יליף שכבת זרע הראוי להזריע וכן מוכיח שם בתוס' דהקשו אמאי לא קאמר סריס ואי רבותא דשחוף דאינו מוציא זרע כלל מאי קושיא הא סריס ראוי להזריע אבל אינו מוליד כדאמר ביבמות ד' פ' ע"ב בסימני סריס כל ששכבת זרע דוחה הרי יש לו שכבת זרע ופשיטא דמקנין ע"כ שחוף נמי אית לי' ש"ז רק ס"ד דבעי ראוי להזריע וזה שייך אף בסריס ומ"מ כתבו דשחוף הווי רבותא טפי ולענין שפוסל בתרומה אין כאן רבותא דשם ה"א דתלה בלא יחלל זרעו ושניהם אינן מולידי' וקמ"ל דאינו תלוי בלידה א"כ מאי רבותא איכא ע"כ קנוי חשוב רבותא דמ"מ טפי אינו ראוי לשכיבה אבל זרע יש לו א"כ אין בדיקת סדין בדיקה כלל אולם אני חושש שהוא מחוי שאינו יכול לבעול בתולה אולי בעולה יכול לבעול והוא בבראשית רבה במגילת אסתר ע"ש במתנת כהונה הגירסא בפסוק ויפקד המלך. ואפשר אם היתה עושה כמעונו' של בית ר' הי' יכול להזדקק עמה. ואם אי אפשר לבא לידי בירור בלי ספק צריך הוא שבועה אם אינה מעכבה חנם דהווי כאומר הגיע זמן לשלם והוא אומר לא הגיע זמן. וכמ"ש הב"ש ס"ק ל"א גבי דידה ולדעתי כשהב"ד יודיעו לו חומר איסור שכבת זרע לבטלה ר"ל כי לפי דברי האשה שחת זרעו ארצה וגם מאי אהני' לי' רמאותי' הלא אם תשהה עמו עד עשר שנים יהי' מחויב לגרשה כי דל טענה זו הלא יכולה לבא מחמת טענ' וגם דאז רגלי' לדברים שדברים אמת אי לאו הוליד עד עשר שנים. וכן כתב מהרי"ק שורש ע"ב דאי לא ילדה יו"ד שני' הווי רגלי' לדבר ואיהו כתב אף פחות מיו"ד שני' הווי רגלי' לדבר ע"ש ולפי דבריו מיד נאמנת אשה עכשיו שכבר עברו שבעה שנים ואינה צריכה יו"ד שנים. ואף החלק עליו מודה בשהתה עשרה שני' לכן מה יועיל לבעל ההכחשה. לדעתי יגיד ויאמר הבעל האמת אחרי שישמע כל זאת או יראה להתעסק ברפואות ותרופות ומן השמים ירחמו ובענין כתובה הכריע רמ"א דאין נאמנת משום החזקה להוציא הכתובה והב"ש הקשה הא בסי' י"ז לא הכריע ע"ש אפשר לענ"ד לומר דשם הטעם דנאמנת אף על הכתובה משום דמספר כתובה נלמד כשתנשא לאחר ע' בר"ן פ"ב דכתובות ובמהרי"ק באריכות:
א"כ י"ל שם דעל פי דבורה נשאת לאיש וא"צ גט ממנו הרי כך הי' תנאי כשתנשאי תקח הכתובה דהרי מותרת היא להנשא ע"י דבורה מועיל דבורה נמי לענין כתובה דכך הי' תנאי מה שיועיל לתנשא לאחר יועיל שתגבה הכתובה משו"ה באומרה מת בעלי נוטלה הכתובה משום ספר הכתובה או משום הק"ו אם התרתם כו' אבל הכא אינה נשאת ע"פ דבורה רק ע"פ דיבורה מוכרח לגרשה אבל אין דבורה מבורר שתנשא לכן י"ל דאין מועיל בירור זה לענין כתובה דהוא התנה מה שגורם להשיאה מועיל שתטול הכתובה דהווי כמו גט או מיתה כך דבורה אבל הכא אין הדברים מתירים אותה ודו"ק:
וגם לטעמא דק"ו אם התרתם ערוה עפ"י עדותה תטול כתובה כאן ליכא ק"ו דהא אינה נתרת ע"פ דיבורה דנשאת ע"פ הגט ומשום שנשאת ע"פ הגט אינו נותן כתובה כשמוכרח לגרשה. ואין לעשות ק"ו דמתירי' ע"פ החזקה זו ערוה באומרת גרשני בעלי נסמוך על דיבורה כאן לענין כתובה י"ל כמו דכתב הרמב"ם הל' גרושין טעמא דאשה נאמנת לומר מת בעלי ולא מת יבמי אף שזה איסור כרת וזה איסור לאו אדרבה כיון שהוא איסור לאו קל בעיני' משא"כ כרת ובמקום אחר כתבתי בס"ד לישב דברי הגמרא עם דברי הרמב"ם אם כן שם נוטלת הכתובה דהא רוצי' להנשא מדסומכים עלי' על איסור כרת נותנין לה הכתובה אבל כאן לא תנשא בלא גט ואי שהי' ע"י כפי' אין כאן איסור דאורייתא וזה נכון:
אולם אם תמתין עד עשר שנים ותבא בטענה זו יתן לה הכתובה ג"כ כמ"ש רמ"א ומה שהקשה עליו דכתב דלא מהני שאמר אבדוק עצמי הא ביש לו בנים תולין בה המניעה ומ"ש אם יש לו בנים תחלה או אם אח"כ יולדו לו בנים נראה לענ"ד לומר דתוס' כתבו שיש לו בנים משמע שהם קיימים ובוודאי נוכל לומר דאם מתו בלא"ה כופין משום ששהה עשר שנים א"כ לדידן דאין כופין משום זה והבנים מועילים שאין המניעה מצדו די אף שעכשיו אין לו בנים שמתו רק שהי' לו בנים תחלה אך י"ל דעת רמ"א כך הוא דאף לדידן בעינן שיש לו עכשיו בנים דאז אין אומרים שתולין בו המניעה לומר שהוא לא זכה להיבנות אבל בדידה אין תולין דלא מפקדה דכיון שגם הוא יש לו בנים גם הוא לא מיפקד:
(דהא יש לבקר זרע זרעך שתבטל אין תולין בעונש) ולהכא כתב רמ"א בנים ולא די בן א' שיהי' בירור שהי' ראוי להוליד ע"כ בעי בנים שכבר קיים פו"ר להכי אין תולין בו המניעה אבל באין לו בנים אף שהי' לו ומתו תולין בו דהוא לא זכה להבנות ולהכי לא מהני שיאמר אבדוק עצמי דהא רמ"א כתב לדידן שאין נושאין ב' נשים ע"כ יגרש זו ולא ידור שוב עמה ובדיקתה רק משום הכתובה להכי לא מהני הבדיקה מה בכך שעכשיו יוליד מ"מ תחלה כשנשא זו לא הי' לו בנים ונענש אז שלא זכה להיבנו'. בשלמא אם הי' גם עכשיו דר עם זו הי' הבחינה אם גם עכשיו לא יוליד הרי אין המניעה מחמתו דהא תו לא מיפקד ואמאי אינה יולדת אבל לדידן דאינה דר עמה שע"כ גירשה קודם שתנשא השני' לא מהני הבדיקה דתחלה לא ילדה דהוא הי' מיפקד אז ודו"ק:
ותו אף אם הי' רשאי ליקח אחרת עלי' היא כשבאה בטענה אף שלא נתברר שמאתו הי' המניעה צריך לגרשה והבדיקה רק לכתובה וכיון שכבר גירשה לא מהני הבדיקה דאז לא הי' לו בנים לכן נענש ותולין בו. אך לכאורה קשה איך אפשר דמשום חזקה אין אשה מעיזה אינה נוטלת הכתובה הכא הא סוף נדרים רב המנונא דייק ממשנה אחרונה דוקא בלא ידע הבעל אינה נאמנת אבל בידע מהימן ע"כ מפרש הוא טעמא דמשנה ראשונה דאף בלא ידע אינה מעיזה א"כ מוכח מה"ט אף לכתובה מהימנא דהא למשנה ראשונה נוטלת הכתובה. ע"כ דאיכא למימר אף להסוברים סי' י"ז דאינה נאמנת לכתובה היינו משום דס"ל דלכתחלה לא תנשא וכ"כ הר"ן פ"ב דכתובות א"כ לפי דבריו הרי היא אשתו ול"ל כתובה אבל הכא שמאמינין לה שיגרשה יתן הכתובה וכ"ע מודה בהאי וצ"ל דס"ל אף דקי"ל כרב המנונא מ"מ הפשטי' ממתני' דחינן כדדחי רבא דטעמא משום כסופא סמכינן עלה דלא משקר למשנה ראשונה ואנן קי"ל דסברות אין אשה מעיזה סברא מעליותא היא אבל אין זה טעמא דמתני' דהכא. רק פסקינן כותי' דרב הונא הכי ס"ל אשת איש שפשטה ידה כו' עי' סוף המגרש ומ"ש מעכ"ת להשיג על מ"ש ידידינו בספר בית מאיר לדמות הך דסי' י"ז דלהני שם אומדנא כמו בסי' קנ"ד די"ל לענין איסור אשת איש אין סומכים על האומדנא דברי הרב ניתן לומר למ"ש בח"מ דמהר"ם חש לחומר' בעלמא לנשי' פרוצות א"כ יש מקום לסמוך על האומדנא אבל אין מקום לזה דהרי רמ"א לא הכריע אם שם תנשא משום חזקה זו. א"כ האומדנא לא מהני דהאומדנא אינו מועיל רק לסלק חשש דברי מהר"ם ונשאר חזקת אין אשה מעיזה במקומה וכן הוא במהרי"ק וכיון דשם אין סומכים על החזקה להתירה להנשא לכתחלה לא מהני האומדנא. אבל בסי' קנ"ד סומכים על הלידה לכופו ומהני האומדנא לסלק חשש מהר"ם שיש חצופי'. ולפי זה אף ביש אומדנא בסי' קנ"ד נמי אין מועיל לענין כתובה דהרי החזקה אינה מועיל לכתובה כמ"ש בש"ע ולפי זה ענ"ד אף אם הבעל ימתין עד אחר יו"ד שנים מ"מ לא יתן לה כתובה אם מגרשה ע"י כפי' בשביל אומדנא זו דהא אינו מועיל החזקה לכתובה אך אם תבא מחמת טענה יש לה כתובה זה אשר נלענ"ד בדיני' אלו ומעכ"ת יבין בשכלו הזך:
וימחול להודיעני דעתו הרחבה בכל מ"ש בזה:
גם אציע לפניו כי נלענ"ד הטעם דרמ"א לא הגי' על המחבר ביורה כחץ א"צ מחמת טענה דהאי וודאי זה הוא דעת הרמב"ם דצריך תרתי דמחמת טענה לא מהני בלא יורה כחץ:
אבל לרמ"א דמחמת טענה לחוד מהני למה נאמר יורה כחץ לחוד לא מהני דאפשר לומר דביורה כחץ י"ל עיני' נתנה ואי דשהתה עשר שנים הא י"ל ח"ל גורם ואין ראי' מעשר שנים להכי צריכה לבא מחמת טענה וצריך לגרשה דאף דהווי ח"ל גורם מ"מ צריך לגרשנה שבאה בטענה רק דלא הי' נותן כתובה דהא יש לו בנים להכי צריכה טענות יורה כחץ ואז אינה מפסדת הכתובה ולא אמרינן עיני' נותנה כיון שע"כ מגרשה. ולהכי בעי מחמת טענה לטענות יורה כחץ ביש לו בנים ובאין לו בנים די טענות מחמת טענה לחוד ודוק. ובזה יש לדחות הוכחת ח"צ דתוס' ס"ל בח"ל כופין דאל"כ מה הקשו ביבמות בדף ס"ב איך מיירי הך דיורה כחץ תוך יו"ד שנים נימא עיני' נתנה באחר ולאחר יו"ד שנים בלא"ה כופי' מאי קושיא מוקי דמיירי בח"ל דלמ"ש י"ל דלפי קושי' תוס' ע"כ לא מיירי שבאה מחמת טענה דאל"כ ל"ל יורה כחץ דלפי תי' תוס' זה לא קשה דמיירי דיש לו בנים להכי צריך יורה כחץ אבל בקושיתם אכתי לא אסקו דעתייהו חלוק זה א"כ ע"כ מיירי שאינה מחמת טענה א"כ אי בח"ל מיירי ניחוש שעיניה נתנה דאינה ראי' מדלא ילדה אחר יו"ד שני' שח"ל גורם ע"כ מיירי בארץ ישראל ודוק: