תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
הלכות כתובות · תשובה פד
עוד להרב הגאון אב"ד מש"ל הנ"ל.
הגיעוני אמרותיו הנעימים בימי החג העבר ולטרדות המועדי' ואח"כ טרדות הו"ת לא יכולתי למלאות רצונו ואחר ועד עתה ובשבוע העברה פניתי לעיין בגוף הנדון והנה אני שולח אמרותיו המצורפי' פה אשר נמנינו אני ובית דיני וחכמי העיר יצ"ו ובקשתי לעיין בדברינו במתינות כי לפעמים אני מקצר וזה הקוצר סיבה שאני נותן לפעמי' מקום להשיב עלי כמו מ"ש מעכ"ת עלי במ"ש ליישב דברי רבינו סי' רצ"א וכוונתי שם אי ש"ש מסר לש"ח אין השומר שכר מחויב שבועה ואי"ל אם אומר שמא פשע השני דשבועת התורה היא ששמרה כראוי דאם נגנבה באונס פטור ונגנבה בפשיעה או סתם נגנבה חייב בש"ש ומעתה יאמר הש"ש שבועתי היתה ששמירתי כראוי אני אומר שלא נשמר כראוי רק נגנבה ע"י פשיעה ואני מ"מ פטור והיכן שבועה זו בתורה דנגנבה בלא פשיעה השבועה היא שלא נגנבה באונס אבל לא שישבע שלא נגנבה ע"י פשיעה ואם הי' אמר ברי שנאבד ע"י פשיעה אינו נשבע ע"ז שבועת התורה שהי' פשיעה שהוא מודה שלא הי' אונס מה שבועה הי' לו וכי הי' נשבע שהי' פשיעה היכן אשכחן שבועה זו. א"כ בא"י לא הוי מחויב שבועה ואי"ל וכיון שאין זה שבועת התורה הווי כאומר א"י אם התחייבתי לך. ובזה אפשר ליישב דברי רש"י ז"ל בב"מ ד' ל"ד דגרס לא הוי תיובתא. ותוס' השיגו על זה כיון דטעמא משום דלא שכיחי מ"ש אמר משלם ולדברי רבינו י"ל להך לשנא דטעמא משום דשכיחי משכחת דמקנה לשואל כפילא אי מסרו לשומר שרגיל זה להפקיד אצלו ויכול לפטור עצמו שזה פשע וטענה זו שכיחא אך בלא דברי רבינו הוא דחוק דמאן יודע שזה פשע שהוא לא הי' אצלו ומסתמא לא ידע אבל אי מספק פטור שפיר מקני' לי' כפילא שלא אמר שהוא מסופק וק"ל ומ"מ באמת לא מקני כפילא דכל הנאה שלו וס"ל בשלם מהני רק אמר טעמא דלא שכיחי דלא מהני אף בשלם כשלא מסר להם להפקיד אצלו והא לא ניחא לאוקמי שפטרו לשואל מהכל ושכיחי לפטור עצמו דא"כ לא שייך לקרותו שואל ובדבר מה שכתבתי לו בדין תנאי סילוק קודם אירוסי' דכתב הרשב"א דלא מהני והקשה מעכ"ת למה לא מהני תנאי מכח קושי' תוס' ר"פ הכותב יפה כתבתי לו דאף דיכול להתנות בדשלב"ל היינו דהקנין אינו חל באופן זה אבל כיון שהוא על מ"ש בתורה וחל על כרחו רק שהוא מוחל אף שחלו הקידושי' בלא תנאי אינו יכול למחול דבשלב"ל ובתנאי שאין לך שאר כסות י"ל כיון שהי' תנאי בשעת קידושי' המחילה היינו אחר שחלו הקידושי' וארוסה יכולה למחול משא"כ אם התנאי יהי' קודם שקידשה הקידושי' חלו במה שמקדשה אח"כ ומחילה דמעיקרא לאו כלום הוא אולם אמרתי בס"ד בחידושי דע"כ אין ראי' מש"ס דקודם אירוסי' לא מהני סילוק דהא ר' ינאי מוקי בעודה ארוסה ואיהו ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ל"ל ארוסה אך נראה הא דמוקי בעודה ארוסה דקודם בלא"ה מכרה קיים דהא נפלה עד שלא נתארסה בשלמא בכותב ועודה ארוסה ניחא דס"ל כתנאי דאמרו לו כמ"ש תוס' ר"פ אשה שנפלו ע"ב. אך קשה נוקי בנכסים שיפלו ואי דלא מהני לתוס' הא ר' ינאי ס"ל אדם מקנה דבשלב"ל מהני על שיפלו. ומזה הוכחתי כרש"י דעד שלא תתארס וניסת אינה מוכרת לכתחלה דדעת הפוסקי' מסתמא לא הי' הכוונה למה שיפלו והקשה הב"ש הא הרמב"ן מיישב קו' תוס' דמיירי בנכסי' שיפלו ומיישב כיון דאותן שנפלו בלא"ה קיים ע"כ כוון לשיפלו ואין זה ישוב מספיק דאכתי מנ"ל דקאי על שיפלו דלמא כתב משום דתמכור לכתחלה כמ"ש מהרש"א פ' הכותב דודאי הכוונה הי' אף על לכתחלה רק דאינה מוכרת לכתחלה משום ספק שמא כוון לירושה א"כ תמכור נכסי' שיפלו דנימא יד בעהש"ט על התחתונה וכיון לאותן שנפלו לענין מכירה לכתחלה והשתא נשאר הקושיא למה לא מוקי ר' ינאי קודם אירוסין דהא ס"ל מקנה דבשלב"ל ואי דבלא"ה קיים ל"ל שכוון לאותן שיפלו ואף די"א דלא מהני הא איהו ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ויכול להסתלק מאותן שיפלו. ע"כ דסתמא אין הכוונה לשיפלו ואם נאמר דמוכרת אף לכתחלה בלא נתארסה וניסת מ"מ קשה בהא ע"כ כוון לשיפלו ע"כ כר"י דאין מוכרת לכתחלה א"כ אמרינן מסתמא לא כוון לשיפלו רק כוונתו היא על לכתחלה ודוק:
אך י"ל דמוכיח הר"ן ס"פ ח"ה דמוקי בעודה ארוסה שם לא שייך תירוצי אך שם נמי מוקי ר' ינאי ונשאר הקושיא. רק י"ל דמייתי דר' ינאי דהכא א"כ לכאורה אין ראי' רק הקושיא להר"ן לא לייתי דר' ינאי ונוקי קודם אירוסי' וזה אינו הכרע כ"כ. והא לא קשיא נוקי שפטרו מהכל דלטעמא דלא שכיחי מקני לי' כפילא דא"כ אין עליו שם שואל אבל מ"ש יתכן שפיר: