תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
הלכות כתובות · תשובה פא
רח ונשא יהי' לו למחסה ויכתב עם כל הכתוב לחיים ביום כסה ה"ה כבוד אוה"נ ידידי וחביבי נצמד בקירות לבבי הרב הגדול המופל' החריף ובקי דיינא רבא ונחית לעומקא דדינא כ"ש מוה' דוד טעבלי נ"י:
זה שבועות שתים הגיעני מכתבו הנחמד והיקר בעיני מאלפי זהב וכסף נבחר ומן השמים עכבוני שלא להשיב עד כה מפני כבוד ת"ח הנכבד בעיני מאוד מחמת רעש השריפה ואודה לה' בקהל רב אהללו על החסד אשר עשה עמנו כה יוסף ה' להפליא עמנו לפניו נחי' ויקימנו. ועתה באתי להשיבו על ד"ת הבאים במכתבו הנחמד שאלתו שאלת חכם ותשובתו בצידו בדין עוברת על דת דבריו הם מיוסדי' על אדני פז נאמרים באמת. אך לאהבת חבת הקודש אשתשע עמו באהבי' תחילת דבריו הי' לפשוט בעוברת על דת אחר התראה דלא מהני חזרה שתחזו' עכשיו מש"ס בסוטה דפשט דבעי התראה מדבעי קנוי בארוסה א"כ מוכח ע"כ דאינה יכולה לחזור דאל"כ צריך הקינוי שלא יועיל אם תחזור באמת דבריו נכונים אבל לא אדע אם רצונו להוכיח אי לא בעי התראה דלא מהני חזרה הא זה מבואר בש"ס דבעי התראה דאי חזרה תחזור מבואר אי לא בעי התראה לא מהני החזרה וכן משמע ברש"י כמ"ש מעכ"ת ואם כוונתו לומר שמא למ"ד בעי התראה אלמא דמהני חזרה אפשר אף אי חזרה לאחר התראה מהני זה לא מוכח מהש"ס דפריך אי אילא בעי התראה קנוי ל"ל דאז לא מהני החזרה. רק מ"מ האמת אתו דאין סברא לחלק בין אי לא בעי התראה ובין בעי התראה ועברה ההתראה דלא מהני החזרה ותו מוכרע ממקומו דאי מהני החזרה אחר שעברה על התראה ל"ל התראה ממ"נ אי לא חזרה עכשיו למה לא יגרשה תיכף הא ההתראה רק שתחזור ואי תחזור מאי מהני התראה לאחר שתעבור נשאל אותה אם תחזור ע"כ חזרה לא מהני אחר התראה ועוד יש ראי' דאם נאמר אף לאחר שעברה על התראה מהני חזרה א"כ כדבעי לקמן אי בעל רשאי לקיימ' ע"כ דלא רצתה לחזור דאי רצתה לחזו' אין דינה כעוברת לפום סברא זו א"כ מאי פשט מדמקנין להלך בעלה למדה"י אף אי אין רשאין לקיימה נמי תקשי למה יקנא דלמא תחזור ולאחר קינוי חזרה לא מהני. ע"כ בעוברת התראה לא מהני חזרה. ולמ"ש לקמן יש לדחות זה דלענין איסור לא בעי התראה ולא מהני חזרה לכ"ע אך הדין דין אמת כדברי מעכ"ת כמ"ש:
ובדין אי בעי להתרות בפירוש על אבוד כתובה בהרא"ש בתשו' מבואר דצריך להתרות כך והמ"ל רוצה להוכיח כך דאל"כ למה באינו רוצה להשקותה יתן לה כתובה הא עברה על התראה ע"כ דבעי התראה להפסיד כתובה בעוברת וקינוי אינה על דרך זה. ובבית מאיר דחה זה דמשכחת נסתרה ואינה עוברת כגון שנסתרה עם קרובי' או שבעלה בעיר וכדומה. ומעכ"ת כתב די"ל כיון שיחדה אחר קינוי הווי עוברת. באמת בסי' כ"ג מבואר דאסורה להתיחד כה"ג אחר קינוי אבל התה"ד כתב דהווי פריצות שעברה על דברי בעלה אבל לא נשמע שזה איסור תורה שמזה עיקר ראיית תה"ד דיחוד הווי עוברת על דת שאסורה מהתורה והכא שאין איסור תורה י"ל דלא הווי עוברת ומ"ש מעכ"ת דהרי רגלים לדבר וחשבינן לוודאי זנות אין ראי' אם היא לא כוונה לזנו' ליכא איסורא נהי דאנן לא מהימנינן לה אבל כשידעה בנפשה שלא כוונה לזנות ליכא אסורה דיחוד רק משום פריצות שלא תעבור על דברי בעלה לא תעשה כך. אבל בזה אינה עוברת על דת וכן מבואר ריש סוטה זימנין דלא קנא ואמר קנא ותסתור ואין סוף ולכאורה למה ניחוש שתעבור על דת ע"כ ניחוש שתסתיר כשבעלה בעיר וכדומה וכ"כ רש"ל תסתיר סתירה כל דהו. רק זה אינו ראי' דהתם באמת לא קינה לה ליכא איסורא כה"ג ובז' ניחא מאי דקשי' על מאי דקאמר ברכות ד' ל"א אלך ואסתתר בפני אלקנה וכן הא דקאמר יסתתרו כל עקרות הא יחוד אסור מהתורה ולא ישמע לה ליחד עמה דתוכל לסתור כשבעלה בעיר דשרי וליכא רק פריצות וליכא איסור תורה ונוכל עוד לישב קושית מ"ל דמשכחת שקנא ע"י שני אנשי' ונסתרה ביחד עמהם דליכא נמי יחוד וקינוי יש כמבואר בהרמב"ם ובאמת לכאורה קשיא לי איך ישקה אותה ע"ז הא קי"ל אם יש עד טומאה במדה"י אינה שותה א"כ אם נסתרה עם שני אנשים הרי א' יודע בטומאת חבירו ואין המים בודקי' וניחא לי דמשכחת לה שהם קרובי' זה לזה ואינו יכול להעיד על הטומאה וכיון שאינו ראוי להעיד על הבועל בטל לגבה דידה לא מבעי' לשיטת הראב"ד בקרוב לא אמרינן פלגינן דיבורא רק לגבי עצמו או לאשתו דכגופה דמיא ואינו עד עליו ע"ש. אך אף להחולקי' עליו ליכא למפלג בדיבורא דממ"נ אם לא עם זה זנתה ע"א הוא ולא מהני עידותו ולא מהני רק עם זה שחינא וזה הוא קרובו ולהכי לא הווי עד. אך לשון הרמב"ם שכ' אפילו הם שני אחים משמע באינם קרובי' נמי הדין כך קשיא וצ"ל דהקינוי אינו שרוצה להשקותה רק לאוסרה עליו וצ"ע והרמב"ם שכתב אסורה עד שתשתה ר"ל היכי שיכול להשקותה כגון בשני אחים ואסורה היא בכל גווני אף באינם אחים:
אולם כ"ז אינו שוה לי ליישב קושית המ"ל שא"כ אף הא דבעי הש"ס לפשוט מארוסה נמי ניישב דבעי קינוי אם תסתור כשבעלה בעיר וכדומה וגם דחוק לאוקמי מתני' בכה"ג לכן העיקר כתי' המ"ל דכיון דרוצה לשתות לא קנסו משום עוברת וכך כתבו תוס' ביבמות ד' ל"ח ע"ב ומה דשדא מר נרגא אכתי ניחוש שמא תזנה יפה השיב מעכ"ת לשיטת הרמב"ם דתבדוק נמי אח"כ וגם לכאורה מוכח בש"ס דהחשש שמא זנתה דאל"כ באלמנה לכה"ג למה תפסיד כתובה משום שמא תזנה הא בעמוד והוציא קאי יגרשה תיכף ע"כ החשש שמא זנתה. רק הרא"ש כתב ב' טעמי' שמא זנתה ותזנה א"כ יש לקיים דבריו. ובגוף הדין אי נימא אף לאוסרה בעי התראה ושם ע"כ אין התראה משום כתובה א"כ אין לחלק בלשון הש"ס דקאמר בתרווייהו בעי התראה אבל דעת התה"ד לענין איסור לא בעי התראה. ונראה להוכיח כדבריו מדפשט דאם רצה מקיימה דמקנין למי שהלך בעלה למדה"י ואם איתי' מי עבדינן מאי דלא ניחא לי' ואי נימא דבעי התראה אכתי למה מקנין אי לא נקני' יהא מותר לקיימה דיהי' בלא התראה ע"כ דלא בעי התראה לענין איסור. אך לכאורה קשה א"כ למה תיבעי התראה לכתובה דשמא תחזור כיון דאין רשאי לקיימה למה יתן לה הכתובה הא נתנה אצבע בין שיני' עי' תוס' ביבמות ד' ל"ח וא"ל באמת להה"א דאינו רשאי לקיימה לא בעי התראה לכתובה דהא בלית לה אימתא דבעל מסיק לעיל דבעי התראה לכתובה לכ"ע ואפ"ה בעי למימר דאסורה בלא התראה כדהוכחתי א"כ למה לא תפסיד הכתובה הא היא נתנה אצבעיוצ"ל כיון דמדאו' שרי' לי' ומדרבנן אינו מקיימה לא הפסידה כתובתה אף שגרמה האיסור ודו"ק היטיב ובגוף הדין לפענ"ד מוכח דצריך להתרות שתאבד הכתובה מדפריך ריש פ' ארוסה משתי' הוא דלא שתי' הא קנוי מקני' פי' רש"י מדתנן לא נוטלת כתובה מוכח דהקינוי מועיל ופריך מנ"ל ק' מאי ראי' דמועיל הקינוי דלמא קינוי אינו מועיל ואפ"ה הפסידה הכתובה דעוברת על דת בהתראה היא ע"כ דבעי התראה שתאבד הכתובה ומתני' סתם לה משמע שהיה רק קינוי ואפ"ה הפסידה הכתובה ע"כ קינוי מהני ולענ"ד היא ראי' ברורה ועי' בתוס' יבמות דף ל"ח דכתבו בארוס' ושומרת יבם הווי עוברת על דת מוכח דלא בעי התראה שתאבד הכתובה וצ"ע ואפשר התם דעכ"פ אסורה עליו וגם עברה על דת להכי הפסידה הכתובה אבל אי לא היתה אסורה משום דעברה על דת לא הפסידה בלא התראה שתאבד הכתוב' ולהכי פריך שפיר מנ"ל דמהני קינוי ודו"ק ואי קשיא א"כ מאי מוכיח דעוברת על דת בעי התראה מדקני בארוסה דלמא באמת לא קני ומתני' תני הפסידה הכתובה משום דעברה על דת די"ל הכי פריך למה מקני כלל אי אינו מועיל כנ"ל ומתני' משמע שקינא לה דקאי על קינוי וסתירה דאל"כ למה תני אינה שותה ת"ל דלא קנא לה ע"כ דקאי על קנוי וסתירה. רק לעיל הוכחתינו מלשון רש"י דמפרש הקושיא מכתובה ע"כ בעי שיתרה על הכתובה בפירו' וגם לפי פירושינו מוכח דמאי פריך לעיל הקינוי הי' דבעי עדו' לעוברת על דת ע"כ קינוי אינו מועיל דאינה שתפסיד כתובה ומה שתי' מעכ"ת לקושי' משנה למלך דלא הווי עוברת על דת רק ברגילה ובעי שני פעמים שתהי' רגילה והא דפריך מארוסה ושומרת יבם היינו כיון שקינא לה על שנסתרה פעם א' אי אינה צריכה התראה בפעם ב' הווי רגילה אבל אי צריכה התראה לא קשה מקינוי דהתרו אותה קודם שהיתה רגילה עכ"ד:
באמת אינו מוכרח שהי' עדי' על סתירה הראשונה רק אם שמע שמרנני' אחרי' מקני' לה כמבואר ברמב"ם א"כ אין הכרח דמיירי ברגילה ואף גם שהשיב לו חכם א' דלמא מיירי שהוא עצמה ראה סתירה הראשונה ודחה מעכ"ת דבריו דהא צריכה שבועה ואינה יכולה לשבע דחשודה היא אומר כיון דהא דמפסדה כתובתה אינה מדאו' לא אמרינן בה שאין יכול לשבע וכן משמע בש"ך סי' תפ"ח ס"ק יו"ד וס"ק ל"ו וכן יש להקשות בתוס' סוטה שהרבו לפלפל אהא דמתו בעליהן לא נוטלת כתובתה לב"ה ע"ש ואי איתא הא חשודה היא ובלא"ה אינו גובה מיתומים אך י"ל דלאו חשודה היא דיתכן דהווי סתירה כל דהוא דהא לעיל ריש סוטה קאמר לדברי ר"י אין לדבר סוף דלא קנאי ואמר קנאי ולדבריו קשה אף אי קנוי ע"פ ב' אכתי יאמר שהוא קינא והיא עברה על דת ולא תהי' נאמנת בשבועה ע"כ שם יהי' רק סתירה כל דהוא כמ"ש רש"י דוודאי לא תעשה שתעבור על דת א"כ הק' תוס' שפיר היכי דהווי סתירה כל י דהוא למה אינו נוטלת כתובתה ודו"ק:
וזה יש להשיב אף על דברי מעכ"ת ואף גם לכאורה יש להשיב על דבריו לדברי הסמ"ע סי' פ"ב משו"ה חשודה אינה נוטלת לא תצא רק בשביל שנוהגים כך היהודי' בשטר דאשה רגילה להתפרע לא שייך זה בשבועה אי עברה על דת אך י"ל דהבעל נאמן במגו דיכול לומר פרעתיך אך האמת כמ"ש הח"מ וב"ש דרגילה לא בעי רק במה שנוכל לומר שלא כוונה לפריצו' אבל ביחוד שהוא לפריצות לא בעי רגילה ובלא"ה תמיהני מ"ש הרמ"א רגילה להתיחד מקרי עוברת על דת הא אינה רגילה נמי כיון שהתרה בה הווי קינוי ובלא"ה הפסידה כתובתה אי נסתרה ע"כ כוונת רמ"א כמ"ש תה"ד דלא בעי התראה כה"ג דל"ל אימתא דבעל' או דמיירי בלא התראה וקאי אי מצוה לגרשה ודו"ק ומ"ש עוד מעכ"ת ליישב קושי' הראב"ד מאי פריך בהמדיר מנא ידע דהכשילתו שמא היא מודי' משום די"ל אף בקנסא שקנסו חכמים מודה בקנס פטור כמ"ש רש"ל דלא כמ"ש הש"ך סי' שפ"ח ס"ק י"א אפשר להשיב ע"ז דאכתי משכחת לה שעדי' מעידים שאכל מזה והיא הודית תחילה שזה הי' אינו מעושר רק לא הודית שאכל מכרי זה וע"ז דהי' עדים ותוס' שכתבו דלא שכיחא שיהי' עדי' ר"ל שעדים יודעים שאינו מעושר אבל הא שכיחי שידע שאכל מזה הכרי והיא אמרה שאינו מעושר קודם שבאו עדים שאכל מזה ולא הודית כלל וק"ל:
ומה שהניח מעכ"ת דברי תה"ד בצ"ע לענ"ד יש ליישב דברי התה"ד בוודאי השיב יפה מעלתו לקו' שארי הגאון אב"ד דק"ק פפד"מ דלא חשוב יחוד בהא דת משה דלא לבעי התראה כיון דלא הכשילתו צריך התראה דאין זה רק משום פריצות אף דיחוד מהתורה ל"ד לדת משה לבית שמואל דא"צ התראה אך קושיתו על תה"ד הוא דא"כ הש"ס דפריך על פריעות ראש דאורי' לא קשיא לחשבי' גבי דת משה דהא לא דמי דבעי התראה רק הקשיא למה קרא דת יהודי' הא הוא דאו' ועל לשנא דמתני' מקשה א"כ אין ראי' בעלמא דכל מידי דאורי' הווי בכלל עוברת על דת א"כ מנ"ל דיחוד הווי עוברת דל"ד לפריעת ראש דמתני' חשיב לזה עוברת על דת ושאר מילי דאו' אינן לענין כתובה כעוברת על דת רק הש"ס פריך על לשון דמתני' עכ"ד ולפענ"ד הכי קאמר התה"ד מדהש"ס פריך למה תלי בעוברת על דת יהודי' הא דאוריי' היא ואי אמרינן אי דאורי' היא לא אבדה כתובתה אלא בשביל שהוא דת יהודי' שנהג כך הנשי' א"כ מאי פריך על פריעת ראש מאי בכך דדאו' היא היא ע"כ הש"ס פריך ל"ל שנוהגים כך אי דאו' היא והיא אינה נוהגת כך לא גרע מידי דאו' ממנהג היהודי' שהרי אין המתני' מחשבה לפרוצה עבור המעשה דפרועה רק בשביל שעוברת על דת היהודי' כדתנן העוברת על דת ובתר הכי תני ר"ש איזו עוברת וכו'. משמע שהפסידה כתובתה עבור שעבר על המנהג וע"ז פריך למה תלי במנהגי' דאו' היא ואי עברה על דאו' בצניעות נמי תפסיד הכתובה ומינה יליף התה"ד ליחוד שהוא מהתורה אי עברה הפסידה הכתובה וק"ל היוצא לדינא שצריכי' אנו להתרותה באבוד הכתובה וגם שלא תוכל לחזור אם אין בעלה רוצה לקיימה ובמקללת יולדיו יראה דאין מצוה לגרשה אי חזרה כדברי מעכ"ת: