אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות כתובות › תשובה פ

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות כתובות · תשובה פ

תשובה עט

עמד השואל ושאל כדת מה לעשות בא' שהיתה אשתו נכפית וכשנודע לו הרחיק הבעל נדוד ממנה ואח"כ כתבה לו שנתרפאית וחזר אלי' אבל בשראה צרות נפשו חזר וצווח ואמר לו אבי' שיסע עמה לכפר להיודעת להסיר ענין זה וחזרה ריקם לעומת שבאה כן הלכה והבעל צווח ונטל כתב מב"ד שאינו מוחל דבר זה ואבי האשה נטל כל אשר לבעל בעקיפין ועכשיו חוזרים ואומרים נתרפאית וצווח הבעל לפני חכמי הדור להתירוהו ממאסר העיגון ועד כמה ליצטער וליזיל:

וזאת תשובתי הנה כבר השיב חכם מחכמי הזמן ראשונה ותורף דבריו הם דיכול לגרשה ע"כ כמבואר סי' קי"ז דסכנה היא ואף דהיא טוענת שמחל לה מחילה לא מהני ואף דמשמע מתשו' מהר"ם לובלין דמהני מחילה היא גופה קשיא הא סכנה היא עכ"ד והאמת כ"כ הב"ש בהדיא וחלק על הח"מ ומהר"ם מלובלין שם לא בא לכלל זה אי נכפה הווי כמוכה שחין רק כתב כיון דמדין הש"ס יכול לגרשה ע"כ אין לנו לעשות משום התקנה דבר זה שלא לכופה לקבל גט במומין שכופין האיש לגרשה דבעובדא דידי' מחילה לא הי' ותו אף אם פליגי רבוותא אי מחילה מהני עכ"פ הוא ירא למיעבד עובדא בנפשי' ואי איהו שתק הב"ד יחושו משום ספק סכנה ומאי מהני מחילה דידי' ואף כ"ש שנותן אמתלא לשתיקתו סבור הי' שנתרפאי' והיכא דאיכא אמתלא וודאי דיכול לטעון כן דהרי מבואר סי' קי"ו דווקא אם בא עלי' ושהה אמרינן דמחל ואף שם דעת הב"ש דיכול לומר לא נודע לי המום כ"ש ומלתא דפשיטא כה"ג דיכול ליתן אמתלא דלא מחל לה כלל. ותו הא וודאי תליא ברברבתא במומי' גדולי' באיש דפליגי ר"מ וחכמים לסברות הפוסקי' לרבנן דווקא בהתנה אמרינן סברת וקיבלת אבל בהיו כ"ש נולדו כופין האיש. רק לרמב"ם ורמ"א פליגי חכמים רק בנולדו ולא בהיו:

והנה הב"ח הקשה הא קתני בהדיא בין שנולדו בין שהיו כו'. ומישב הב"ח היו היינו ולא הכירה בהם והקשה לנפשי' א"כ מאי קאמר לעיל מאן דתני נולדו כ"ש היו ע"כ בלא ידעה קאמר דאי ידעה אף מומין גדולי' אין כופין ובלא ידעה האיך קאמר סברת וקיבלת והחכם המשיב ראשונה רוצה לישב דברי הב"ח דתני היו ברישא להשמיענו דעכ"פ אין כופין אותה להיות עמו אף במומין קטנים ק"ו לגדולים ומסיפא לא מוכח דתני מקבלת דבהתנה מיירי להכי כופין אותה להיות עמו עכ"ד ולבד דקשה הא לרמ"ה חכמי' קאי על היו ג"כ ולפ"ד החכם הזה היו לא הוזכר בדבריהם מנ"ל דפליגי חכמי' אבל בר מן דין דברי הב"ח תמוהים כ"ש דברי החכם הזה מאי מקשה הב"ח מאי דקאמר מאן דתני נולדו כ"ש היו הא היו אף מומין גדולים לא מהני ע"כ מוכח דמיירי בהיו ולא ידעה מי הכריחו לכך דלמא בידעה ואי דקשיא הא אף במומין גדולים הדין כך. האמת הדין כך הוא רק הא מתני' משמיענו בנולדו אין כופין וכ"ש היו ולא השמיענו כלום בהיו והרבותא על נולדו כ"ש דקשה על החכם המשיב מאי קאמר נולדו כ"ש היו דלמא בהיו כופין אותה ומנ"ל דאין כופין אותה. ואי קושית הב"ח הוא למ"ד היו מאי קמ"ל ע"ז לא תי' הב"ח מידי דמיירי בלא ידעה ממום אי לא ידעה למה גרע מנולדו אמאי לא מהני בנולדו ובהיו מהני זה תימא:

ותו הא באמת קשה בפשיטות למ"ד היו האיך תני ברישא אין כופין ובסיפא כופין כיון דדינם שוה וע"ז לא שייך תירוץ החכם דתני משום דאין כופין אותה להיות עמו עכ"פ האיך תני ברישא אין כופין ובסיפא כופין ושווי' בדינם וב"ש הקשה באמת למ"ד היו ואין דרך לנטות רק לומר או כמ"ש הב"ש למ"ד היו באמת ע"כ בסיפא כופין אף כה"ג וכן מסתבר דהא למ"ד היו אף לרשב"ג כופין במומין כגון סימא עינו והדומה כ"ש ריח הפה ואינך ובריח הפה לא פליגי רשב"ג ות"ק או לומר דרישא ואלו כופין ר"מ קתני לה וזה פשוט:

אבל לענ"ד אף שאין תלמיד מכריע מ"מ כיון דכבר הכריע רמ"א יראה לענ"ד שיש לה סמוכי' ופנים כהלכה דקאמרי רבנן מעשה בצידון בבורסי שהי'לו אח בורסי כו' ואמרו רבנן יכולה לומר לאחיך הייתי יכול לקבל ולא לך ואי נימא דלרבנן בהיו לא אמרינן סברה וקבלה רק בהתנה בפי' מאי קאמר יכולה לומר לאחיך כו'. אף לאחי' נמי יכולה לומר איני מקבל לך יותר דהא לא הוזכר שהתנה אם אחי' והי' לומר שהיתה נשואה לבורסי והתנה עמה. ותו אי משום תנאי אתינן עלה פשיטא דאחיו אינו יכול לכופה דלא התנה עמה ע"כ דלא בעי תנאי וגם מוכח מהא דקאמר ריש יבמות מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנאמר לא תחסום וסמוך לי' כי ישבו כו' וקשה ל"ל קרא מי עדיף מבעלה דכופין אותו לגרשה בלא קרא ע"כ קרא קמ"ל אף שהי' בעלה מ"ש ונתרצי' לו אמרינן לו היתה יכולה כו'. ואי קשיא הא מ"ש לא מהני תנאי דז"א הש"ס נקט מ"ש וקרא אתי אף לבורסי. וכ"כ תוס' כתובות פ' אע"פ דף ס"ד ע"א ואי לא מהני היו רק תנאי בעי א"כ פשיטא שאין יבמה כופה דלא התני' עמו ואין לנו רק תנאי כמו שהתני' וזה ברור:

עכ"פ אף שאמרינן סבר וקיבל כל שידע מ"מ היכא שאומר אמתלא מהני כמ"ש ותו הא איכא חזקה אין אדם מפייס במומין וליכא רק חזקה דאין אדם שותה כו' ובמאי דחזקה לא אתרע דאמרינן לא ידע או שסבר נתרפאי' נשאר חזקה אין אדם מפייס במומין וזה ברור. ותו אמינא ברווחא עד כאן לא ס"ל לרמ"ה בהיו לכולא עלמא סברא וקיבלה משום דאמרינן אי לאו דסברא וקיבלה לא היתה נישאת לו ואף דאמרה סבור הייתי שאני יכולה כו' אי לאו דברי לה שתוכל לקבל לא היתה נישאת לו כי על כל פנים תהי' מקודשת ותלך אחר כך בדינא ודיינא ליקח גט וכן איהו אי ידע ובעל ע"כ דעתו לישא אותה שתהיה אשתו חבל כל שנולד אח"כ ונודע לו מאי הווי לי' למיעבד אף שלא צווח מיד לא היה בדעתו למחול עולמית. ולהכי לא מחלקינן בנולדו בין צווח מיד לשתיק ואחר כך צווח. (וכ"ש לענין חרם רגמ"ה כיון שעכ"פ אף שמחל אין כופין אותה להיות עמה כמ"ש הפוסקי' דאי אפשר להוליד בני שנואה והווי במקום בטול מצוה יש לצרף דעת הסוברי' דלא גזר במקום מצוה) וכ"ש נ"ד דיש סכנה דלא מהני מחילה כמ"ש ב"ש בהדיא סי' קי"ז:

ואף מה שטוענית נתרפאי' לבד זה די"ל דלא מהימנא כמ"ש מהר"א ששון בתשו' אף די"ל טעמי' דידי' דמעמידין על חזקה י"ל כיון שעשתה רפואו' הווי חזקה העשוי' להשתנו' אבל בלא"ה אף שנתרפאי' הא קי"ל סי' ל"ט אף נתרפאי' הווי מום דמאיסה עלי' ע"ש. אף אי נתרפאי' י"ל דמהני מחילה דשוב סכנה ליכא ואי דמאיסה מהני מחילה כ"ש אי האמתלא הוא ששתק שסבר הי' שנתרפאי' אלמא דמחיל אי נתרפאי' ואזדא כל הסברות שכתבתי מ"מ זה הסברא נשאר מה שכתבתי די"ל בידע מומי' שנולדו כיון דכבר היא אשתו אין ראי' דמחל לעולם כ"ש הכא נ"ד דגילה דעתו לב"ד ששתק מחמת אונס וודאי מהני גילוי דעתא ומ"ש החכם המשיב ראשונה להשביעו שלא מחל. לענ"ד אין מקום לשבועה דליכא דררא דממונא רק הנוגע לענין חרם אין להשביעו כמבואר ח"מ סי' פ"ז ואולי היא תבעתו מזונו' ובזה צ"ע אי נאמן בשבועה לענין מזונות להבא. אבל מ"ש הוא נכון דכל שנותן אמתלא טובה אין ראי' דמחל ומוקמינן אחזקתי' ויתר הפלפולי' שפלפל החכם המשיב אף שאינו נוגע לדינא לאהבת התורה אשיב אמרי' מה שהקשה לדברי הב"ח בהיו ולא ידעה כופין א"כ יתבטלו הקידושי' ואמאי ביאתה מאכילה בתרומה ניחוש לסמפון ע"כ גם באשה אמרינן אין אדם שותה כו'. ולענ"ד אי להכי אתין מאי יתרץ למאי דקאמר בכתובות ד' נ"ז בהגיע זמן אוכלת למשנה ראשונה דהבעל בודק שנותן לה מזונות והווי בדיקות חוץ הא אשה וודאי אינה בודקת דלא יהבה לי'. אבל אמת יורה דרכו דאין שום ה"א שהקידושין יהי' בטילי' אם נמצאו מומי' באיש דאף באשה אם נמצאו מומי' שאין פוסלי' הווי קידושי' דמסתמא אינו מקפיד בלא תנאי. א"כ באיש שלא מנו בו המומי' וודאי מסתמא הווי קדושי' רק מ"מ יכולה אשה לטעון שאינה חפיצה בו וכופין אותו לגרשה אבל הקידושי' קיימי':

ומה שהקשה עוד למאי דמחלקינן באשה נסתפחה שדהו אבל לא באיש א"כ מאי קו' הרא"ש דנכפה באיש מום מדהווי מום באשה ומזה למד דכופין באשה מדכופין באיש דלמא שאני אשה דנסתפחה שדהו משא"כ איש. לענ"ד לא קשה מידי דוודאי אף דנסתפחה שדהו מ"מ אינו משועבד לה שידור עמה תמיד רק יגרשה כשירצה אבל תקנות רגמ"ה רבוע עלה ומי עדיף תקנות רגמ"ה ממה שאשה חייבת לדור עם בעלה מד"ת ואפ"ה כופין אותו ומ"ש הב"ח דס"ד דאמרינן נסתפחה שדהו דידה היינו באשה דאי נסתפחה שדה תו אגידה בי' ולאו כל הימנה להפקיע עצמה ממנו אבל באיש אף אי נסתפחה שדהו מ"מ מדין הש"ס אף שהיא שדה שלו יכול לגרשה רק רגמ"ה תיקן כך ולא העדיף כח האשה מאיש שהיא תכוף אותו דבדידה לא אמרינן ששדה נסתפח כמ"ש הב"ש ועליו יעשה התקנה ויסתפח שדהו ויהי' גרע מאשה זה לא תיקן וזה ברור תבנא לדינא לענ"ד וודאי שהבעל' יכופה לגרשה רק טוב שיבורר אם לא נתרפאה אזי לית דינא ולית דיינא אבל אף אם נתרפאי' צ"ע אבל זה יכול להתברר ומלתא דעבידא לגלויי כו' ובין כך ובין כך מה שתפסו מהבעל לא טוב עשו וראוי לחכמי הדור לכפותם על העמוד בפרט שיצא הפסק מפי הגאב"ד מקראקא ז"ל וזה פשוט ואם יסרב הבע"ד לקיים ויתודע לנו נחלץ חושי' להפר עצת ערומי' וישכן בטח השומע לדברי חכמי' כ"ד הכותב:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה