אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות כתובות › תשובה עט

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות כתובות · תשובה עט

תשובה עח

למנורת זהב כולה יקר מאבני סגולה ה"ה כבוד אהו' ש"ב ידידי וחביבי הרב המאוה"ג המופלא החריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוה' זאב וואלף נ"י אב"ד בק"ק ראדוויל יצ"ו:

מכתבו הנחמד הגיעני ואף שידוע לו טרדותי הרבים והעצומים אבל יען כי רמז לי שיש מכשול בדבר שהלך בעש"ג זה התובע לכן חשבתי דרכי דבר מצוה היא זו אפנה ואשיב למעכ"ת ומזכה אני במקומי כי לפי דינא דמתיבתא חייב להחזיר אבל מה שהשיב מעכ"ת בדברי הט"ז דקודם גירושין אין חיוב ובזה דבר מעכ"ת נכונה דאין זה ענין לדברי רמ"א ססי' קנ"ד דרמ"א לא כ"כ רק במקום שהוזכר יוציא ויתן כתובה אבל בנכפה לא הוזכר בשום דוכתא יתן כתובה. אבל זה אני אומר כיון בשהה י' שנים הוזכר יוציא ויתן כתובה ובזה ודאי הדין דראבי' שכתב רמ"א. א"כ בנ"ד כיון דהיא אינה צריכה להיות עמו ואי אפשר להתירו לישא אחרת כיון דרוצי' להתגרש ולחד דיעה הדין עמה א"כ האיך יתבטל מפרי' ורבי' וראוי לכוף אותו לגרשה משום ביטול פו"ר ונהי דאין כופין להוציא נשארי' דברי רמ"א שראוי לכופו ליתן נדוניתה כיון דחיוב לגרשה רק היא מעכבה ואזדא לה סברות הט"ז היכא דאין חיוב לגרשה לא יתן מעותיה הרי חיוב לגרשה משום ביטול פו"ר ודברי הט"ז קיימים אי קיים פו"ר כבר וזה ברור:

ותו אי לא ידעה מהמום בלא"ה הווי מקח טעות לענין ממון. ואף לענין לכוף לגרשה כתב הב"ש דיש לומר דכופין להוציא כ"ש לענין ממון וי"ל ודאי אמדינן דעת האב שלא הי' נותן לו ממון נהי דהיא ניחא לה למיתב טן דו האב לא הי' נותן לו ממון כ"כ. קרוב בעיני לדמות זה לדברי הרא"ש אי קידש בנבלה ותרמית בת גדולים הובא בב"י ריש סי' קנ"ד ונכפה שקידש גרע מזה לכן ודאי הראוי עכ"פ שישלש הנדן ובלא"ה כיון שמן הדין אין לו זכות על הממון ואפשר שיכלה יש לו להשליש. ותו כיון דיש פלוגתא אם יש סכנה ספק סכנה לחומרא ואסורה להיות עמו מתקנות חכמים דספק סכנה לחומרא וכיון שאסורה להיות עמו הרי היא באה מחמת טענה דאסורה לה להיות עמו וגם הרי הי' מקח טעות בבירור שכיון שאסורה להיות עמו ודאי לא הי' נותן לו מעות וזה ברור:

ובגוף דברי הט"ז שהביא הב"ש שדעתו במאיס עלי נמי אין צריך ליתן נדוניא עד שיגרש בתשו' שבות יעקב נחלק ע"ז ואף אני כתבתי בה' כתובות בש"ע כי תמוהי' דברי הט"ז דא"כ נפלה דינא דמתיבתא בבירא מה תקנה תקנו לה שלא תצא לתרבות רעה כיון שביד הבעל שלא לגרש' ושלא ליתן לה מה שהכניס'. ומה שהוכיח מעכ"ת כהט"ז מסי' קנ"ד דכתב רמ"א דכ"מ שיש פלוגתא חייב ליתן כתובה ר"ל דיתן כתובה מחמת שיש לה טענה מבוררת שאינה דרה עמו. ע"כ דרמ"א קמ"ל דצריך ליתן לה קודם הגט. במ"כ אין ראייתו נכונה חדא שם מיירי אף שיכולה לדור עמה ואינו מאיס עלי' רק שאינה רוצה ע"י שעבר על דת וכדומה זה אינו ענין למאיס עלי ותו דרמ"א קמ"ל במקום שיש פלוגתא צריך ליתן הכתובה וזה אינו במאיס עלי וכתב וכן הנדוניא אגב דקמ"ל שיתן הכתובה כתב ואצ"ל הנדוניא (ובחידושי ה' כתובות העליתי הרבה ראיות בס"ד דלא כט"ז וכן דעת מהרלב"ח ותשו' שבות יעקב וספר בית מאיר שנדפס מחדש) ודברי המרדכי שכתב דהווי כאלו הוציאה מרצונו אין ראי' לט"ז דבעינן שיוציאה מרצונו דכוונתו ודאי תקנות מתיבתא הי' לכופו להוציא רק ר"מ כתב דאין לכוף להוציא ומ"מ לענין ממון דן דינא דמתיבתא שיתן לה עכשיו כאלו הוציאה מרצונו דודאי דינא דמתיבתא שיוציא בע"כ ויהי' כאלו הוציאה מרצונו ולענין ממון נשאר דין מתיבתא בזה וזה ברור לענ"ד:

וגם יש ראי' דהא במאיס עלי קאמר לא כייפינן לה ופי' הפוסקים לא כייפינן להתעכב אצלו רק יגרשנה מיד ותפסיד הכתובה הרי דיותר יש לה טובה כשיגרשה מיד אף שתפסיד הכתובה:

ודינא דמתיבתא הקילו עלי' יותר ואיך אפשר שתיקנו שלא יגרשה רק כשירצה לגרשה יתן לה מה שהכניסה הרי זה יותר רעה לה שתתעכב אצלו. ואם נאמר דבאמת דינא דמתיבתא הי' שיגרשה. מ"מ קשה למהר"ם דס"ל דלא יגרשה מה דן דינא דמתיבתא על הכתובה מה תועלת יש לה טפי יניח על דין הש"ס. ע"כ הוא דן שיתן מיד נצ"ב ואז סמך שלא יעכב אותה דלא יועיל בעכובו כיון שלא הפסידה מה שהכניסה וזה יתן לה מה שהכניסה וכתובה ל"ל מסתמא יגרשנה תיכף אבל אם לא יצטרך ליתן מה שהכניסה עד שיתרצה לגרשה אין זה טובתה רק רעתה שיעכבנה מלגרשה כדי שלא יחזור מה שהכניסה לנדן וזה ברור לדינא לענ"ד.

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה