אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות כתובות › תשובה עז

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות כתובות · תשובה עז

תשובה עו

מה דשאילנא קדמוהי בא' ששידך בתו עם בנו של פלוני ואבי הבת פסק נדוניא לבתו והניח מקצת הנדן ביד אבי החתן ואבי החתן נתן כתב על זה שסילק על הנדן סך זה וכהיום אבי הבת שביק חיים לכל ישראל האם יורשי' מחויבי' לקיים הפסיקה ואף אם הוא ספיקא דדינא האם הועיל תפיסת אבי החתן עבור הקנס וה"ה הרבני המופל' מוהר"ר דוד מקעמפנא כתב בזה לבני הרבני המופלא מוה' ליבש נ"י מה שהעלה בזה ושיחר פני לעיין בזה:

וזה אשר נלענ"ד לדינא הרבני הנ"ל כתב דהוא ספיקא דדינא אף דרמ"א כתב יורשיו פטורי' מקנס עבור כי המ"ל פ"ו מה' זכי' כתב דאין דברי מהרי"ו אמורי' אלא שבאם התחייב א"ע לפייס בתו ובאם לאו יתן קנס והמיתה אונסתו שלא הי' יכול לפייס בתו וודאי אנוס רחמנא פטרי' אבל הפוסק נדוניא והתנה אם לא יתן הנדוניא יתן קנס על היורשי' מוטל לקיים הפסיקה דאונס זה לא יפטרנו מהפסיקה ובאמת דרמ"א לא כתב כך וע' הב"ש סי' נון ס"ק י"א ולענ"ד דברי רמ"א י"ל נכונים דכיון דמצד החיוב אין היורשים חייבים לקיים הפסיקה מה בכך שאביהם התחייב א"ע בקנס אם לא יתן מה שפסק כיון שמת הוא אנוס לקיים הפסיקה אין עליו חיוב הקנס כמו אם קבל על עצמו הפיוס לבתו דפטור הוא אם מת כך פטור הוא אם קיבל על עצמו החיוב בקנס והוא אנוס שאינו יכול לקיים הנתינה דהא מת ויתומים אינם מחויבים לשלם פסיקתו דכבר זכו הם ולא זכה בזה הממון החתן אף שביד יורשים לתת הפסיקה זה אינם מחויבים ואביהם אינו מחויב הקנס דלא עבר התנאי שאם הי' בידו ליתן הי' נותן ועכשיו מת ואין לו לשלם והווי כהעני ולא משכחת חיוב על היורשים אלא אם התחייב א"ע כראוי והתנה שאם יעבור יתן קנס אז אם לא היה התנאי עם הקנס היו יורשים מחויבים לקיים חיובו א"כ אף עכשיו שהתנה ליתן הקנס היינו שיכול לפטור עצמו בקנס מהחיוב א"כ אף היורשים מחויבים לתת החיוב אם אינם נותנין הקנס אבל אם לא הי' דרך חיוב רק פסיקה מקנס אז אם לא הותנה הקנס היו יורשים פטורים מפסיקה דאין עליו החיוב מה בכך שיש חיוב קנס כיון שעליהם אין חיוב ואביהם הוא אנוס שאינו נותן הפסיקה שפסק ליכא חיוב קנס ודברי הרמ"א ז"ל ברורי' וישרים אולם בהא איכא פלוגתא אי קנין אתן מהני ולמ"ד מהני אזי יורשי' חייבים לקיים הפסיקה כ״ש אם כותבים בתנאים (כמו שנוהגים בפולין) לכתוב פלוני התחייב א"ע לנדן אז וודאי מהני הפסיקה וחייבים יורשים לקיים ואף אי לא נכתב הווי ספיקא דדינא בבירור:

ועתה נדון אי התפיסה מהני דהש"ך בספר תקפו כהן העלה אם יש שטר לא הווי הלוה מוחזק וראיתו מדנאמן בשטרא במגו ולא הווי מגו להוציא היכא דיש שטרא אלמא חשוב כגבוי ומ"מ אף לפי דבריו הי' ראוי להיות שטר גמור בעדי' או ממרנא לתיקון ארצו' דתיקנו שהוא כגבוי אבל כ"י בעלמא וודאי לא הווי כגבוי אבל אף על השטר יש לדון הרבה דמה"ת יהיה כגבוי הא קי"ל כב"ה דלאו כגבוי דמי. ונראה כדעת הש"ך דס"ל אם יש ספק על השטר אם נפרע לא אמרינן כגבוי דמי. אבל אם החוב לא נפרע רק שספק הוא בא מצד אחר אז הוי כגבוי כמו שמחלקי' תוס' במס' סוטה בהא דקאמר אנו השבחנו ע"ש:

אך מ"מ קשה קצת מסטראי דלפי דברי המלוה הרי נפרע השטר וצ"ל נמי בדעתו דזה חשוב שהספק על דבר אחר דלפי דברי המלוה לא קיבל ודאי על חוב זה וזה נאמן במגו נשאר השטר בתקפו וזה יתבאר לקמן בס"ד בארוכה ובזה נסתר מה שהקשה באורי' ותומי' על הש"ך דכל מה שהביא הוא הכל ספק בגוף השטר ובהא הלכה כב"ה:

אך לאחר העיון יש להתישב בכל זה דודאי צריך טעם בכל זה הא הטעם דאינו נאמן הלוה לומר פרעתי הוא משום שטרך בידי מה בעי א"כ צריך ישוב למה בסטראי המלוה נאמן במגו דהי' יכול לומר לא קבלתי כלל ואם הי' הלוה מכחישו ואומר נתתי לך ולא רציתי להחזיר השט"ח אינו נאמן הא בכאן לא שייך סברות שטרא בידי מאי בעי שהוא אומר שלא רצה להחזיר השט"ח ושלוחו הוא דעוות ואף אם נדחוק לומר דלא נחוש לגזילה ולעוות השליח קשה יותר אף במלוה בע"פ תוך זמנו אם אומר הלוה מכרתי לך חפץ ומגיע לי המעות עבורו ואחזיק דמי החוב ע"כ דאינו נאמן דאי נאמן בכה"ג א"כ למאי דבעי למימר דאמרינן מגו במקו' חזקה יהי' נאמן לומר פרעתיך תוך זמני במגו דיש לי בידך כנגדו מעות ע"כ גם יש לי בידך לא מהימן רק במגו דפרעתיך ולהכי תוך זמנו אינו נאמן וכל זה טעמא בעי אמאי אינו נאמן הא לא שייך שטרא בידי מאי בעי. לכן נראה לי הטעם בכל זה דקי"ל סי' פ"ה שנים שהוציאו שט"ח זה על זה דקי"ל כ"א עומד בשלו ומ"מ באם א' מכר השט"ח גובה הלוקח דהשיעבוד לא נפקא ע"י הלואה ובוודאי הה"ד אם גזל המלוה מהלוה מ"מ לא נפקע השיעבוד רק זה גובה וזה גובה רק משום הפוכי מטרתא כ"א עומד בשלו אבל החוב לא נפקע לכן אם זה אומר יש לי בידך כנגדו מ"מ מודה שהחוב חייב הוא רק רוצה לגבות מן החוב זה שיש לו בידו הוי כרוצה לגבות משאר חפיצי' לא מהני תפיסה בעדי' ואינו נאמן להחזיק מה שתפס רק במלוה ע"פ אחר זמנו נאמן לומר יש לי בידך ויכול לתפוס החוב במגו דיכול לומר פרעתיך אבל תוך זמנו דליכא מגו לא מהימן וכן במלוה בשטר והיינו נמי טעמא בסטראי כיון שהמלוה לא קיבל על החוב זה אף שאינו חייב לו חוב אחר ורוצה לגזלו משו"ה לא נפקע החוב ואינו דומה לפרעון בע"כ דשם אינו רוצה לגזול ונשאר ברשותי' דמרי' אבל הגוזל את חבירו אינו יכול ליתן לו זה בפרעון דשוב אינו ברשותו כמו שאינו יכול לתנו לאחר כך אינו יכול ליתן להגזלן בפרעון החוב אם אינו רוצה ונשאר החוב בתוקפו רק זה רוצה לתפוס החוב עבור שאומר שגזל ממנו בהא אינו נאמן אי לא הי' מודה המלוה שלקח מאתו דבר. להכי אם מודה שלקח מאתו המעות ואומר סטראי נאמן במגו דלהד"ם ואין זה מגו להוציא דהא חובו מוכרח לשלם לו ואין זה יכול לתפוס החוב עבור הגזילה כשאינו מודה שגזלו דיש לו מגו לכן נשאר בחזקתו החוב:

ובזה מיושב קו' הש"ך סי' פ"ב בתנאי אינו נאמן המלוה במגו שהי' תנאי וקיים תנאי דלפי דברי הלוה החוב בטל שלא קיים התנאי ואין השטר מועיל לו וזה ברור לענ"ד ודו"ק. אם כן זכינו לדין ה"ט דסטראי באמת דאין בעל השטר מוחזק רק דחשיב כאלו לוה תפוס מעותיו שאנו יודעים שנתן לו מעות ואינו רוצה להחזיר לו עבור תביעתו חשוב כתופס חפצו דאינו חשוב החוב כפרוע רק תופס חפצו עבור חובו בזה מהני שפיר המגו של המלוה דאי אמר להד"ם לא הי' בידו לתפוס חפץ שלו ומהני לי' בהא חזקת מרא קמא והה"ד שאינו יכול לתפוס הדמי' שחייב לו וכיון שהתופס לא הי' יכול לתפוס בלא מגו והכא ל"ל מגו להתופס רק שבא לזכות עבור שאומר המלוה שקבל מאתו מעות ואי לא הי' מודה זה לא הוי מצי לתפוס החפץ של זה ובא לזכות עבור הודאתו של מלוה נגד זה יש למלוה מגו והודאתו אינו מועלת לזה והוי כאלו לא הודה. אבל מ"מ אם יש ספק בדין דקי"ל אם תופס חפץ ויש ספיק' דדינא לא מהני מרא קמא כ"ש תופס בדמי הלואה דתפס ברשות כמבואר בתקפו כהן בארוכה בשם תה"ד להכי נלענ"ד דיכול לזכות במה שתפס ולא מהני השטר בהא ואף אם הוא ספיקא דדינא אין מוציאי' מיד המוחזק. כ"ש בנ"ד שלא הי' חוב גמור דאם הי' השידוך מתקיים לא הי' מגיע לאבי הבת כלום רק להחתן ועתה שנפרד השידוך בא חיוב הקנס ול"ד לחוב דעלמא ומה שאין החתן בעצמו מוחזק כבר מבואר בתשו' נודע ביהודה דאביו שייך בזה גם י"ל הקנס מגיע לאב דהוא צד המקיים:

ומ"ש הש"ך ראי' מהרי"ף דפסק בספק הכותב נכסי' לאשתו בבריא לא הפסיד הכתובה דהיא מוחזקת היינו שם הטעם משום מחילה לעולם יד הנמחל על התחתונה כמ"ש הב"ש סי' ס"ו בכתובה דהוי תרי לשנא אי בע"פ יכולה למחול מספק מחילה לא מהני ומייתי ראי' מח"מ סוף סי' ס"ה אך דברי הב"ח צ"ע דל"ד להתם שם זה המוחל הוא הנותן יכול לומר הקטן מחלתי אבל בספק דין אי מהני מחילה למה יהי' המוחל מוחזק אך דברי הרי"ף בלא"ה נכוני' דשם היא אומרת ברי שלא מחלה והוי א"י אם פרעתיך אבל בהך דמחלה בע"כ הוא גם לה ספק אם מצי למחול וטענו שניהם ספק לא מצי גבי' ול"ד לא"י אם פרעתיך ודוק:

ובגוף הדין שם בהך דבע"פ אי יכול למחול סוף ביאה יש לכאורה ראי' דהלכה כהך לשנא דפליגי בסוף ביאה (דבד' נ"א) משני שם על הא דקאמר לא כתב לה כו' גובה אי בעי' אימא ר' יהודא היא הכא לא כתבה התקבלתי פי' רש"י ואשמעינן דלא הוי מחילה קשה אף אי הוי מחילה הא לר"י לא מהני מחילה בע"פ ופירש"י מוכרח שם דהא תני נמי לא כתב אפרקינך כו' ושם וודאי הפשט דקמ"ל דלא מחלה דאי קמ"ל מחילה לא מהני שם לא עשו חיזוק דהא יכול לסלק עצמו מפירות כמבואר ד' נ"ו דלא שכיחא ועי' בא"ה סי' ס"ט סעיף ו' וסעיף ז' משמע אם הי' תנאי קודם נשואי' אף לשבי' מהני רק אח"כ אינה יכולה לומר אינה רוצה ליתן הפירות כו') ע"כ לומר דס"ל כמ"ד תחלת חופה אף לר"י מוחלת א"כ מוכח כהך לשנא דלא פליגי במחלה לתי' אי בעי' אימא רק יש ראי' אפכא מסתמא דתלמודא ד' נ"ו דהקשה מפירו' אכתובה הא שם הוא תחלת חופה ע"כ פליגי בתחלת חופה א"כ מודי' בסוף ביאה דא"י למחול כדברי המרדכי שם ודו"ק. וממס' כתובות ד' קי"ו דמשני בהא דאין נפרעי' אלא מזבורי' דמ"מ גובה מהחוב דתפס מבואר זה חשוב תפיסה אף שיש לאחר השטר על המעו' חשוב תפיסה לגבות מזה החוב דמי חובו והיינו כמ"ש דהחוב לא נפקע אבל לענין גבי' חשוב תפיסה כמו שתופס חפץ אחר כמו כן יכול לתפוס מה שחייב לו לזה וזה ברור להכי מהני נמי בספיקא דדינא תפיסה זו בבירור לענ"ד:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה