אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות כתובות › תשובה עא

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות כתובות · תשובה עא

תשובה ע

בדבר שאלתו שאלת חכם ששאל בענין אשה שתפסה מעות למזונות אחר מות בעלה ויש מתנות שכ"מ ובע"ח אי תפיסתה מהני אחרי שהמנהג שיכולי' לסלקה ממזונות בפרעוך הכתובה ועתה אף שנמשך ולא סלקו לה הב"ד מ"מ כבר זכו מקבלי מתנה כיון שהי' אפשר לסלק והאריך בזה ע"ז אבוא בקצרה על סדר דבריו שבאו בדבר הזה:

ראשית דבריו הנה לכאורה כדין תפסה דמתנות שכ"מ לא מהני נגד מזונות כמבואר סי' צ"ג בא"ה ואף דרמ"א כתב בשם י"א דלענין מטלטלין שנתון אחרי' אינה גובה בספיקא דדינא נכסי' בחזקתה. ותו דשם מיירי שנתן בפירוש מטלטלין אלו לפלוני אבל כאן אמר ליתן לו מעזבונו כך וכך דלמא כונתו שיותן לו מן קרקעות ואז היא קודמת עכ"ד. ע"ז אומר על ב' הטענו' יש להשיב לטענה ראשונה י"ל עד כאן לא אמרינן נכסי' בחזקתה היינו במה שיש לה שיעבוד לגבות וספק אם חייבים לה מזונות נכסי' בחזקתה דכבר הי' משועבדים מקודם כמו דמיירי הב"ש שם ס"ק כ"א אבל בספק פלוגתא אם אלו נכסי' משועבדים לה האיך שייך לאוקמי בחזקתה שמא אינם משועבדים לה המטלטלין ותו זה אינו רק תקנות רבוותא ולא שייך נכסים בחזקתה:

וגם לטענה השני' שזכר וודאי אין אומרי' שכוונתו דווקא שיגבה קרקע רק כל עזבונו משועבד לזה דאל"כ אף אנו נאמר כיון שקרקעות נשרפו יפסיד לפי ערך כדקי"ל ח"מ סי' רנ"ג סעי' י"ג לענין אם אומר שיתנו מיין רק כיון שכאן אמר שיתן מעזבונו הכל משועבד לזה א"כ למה נדחהו ממטלטלין:

אך שני טעמי' אחרי' יש בנ"ד כעין הטעמי' שזכר מעלתו. חדא בנ"ד תפסה מעות ולא מפקינן מינה. ותו דהיא יכולה לגבות למזונות מקרקעי ולכתובה ממטלטלי. ותו המעיין שם במקור הדין במרדכי פ' נערה ופ' יש נוחלין ימצא הטעם שסמך שלא לגבות דווקא אי זיכה הדבר זה בעצמו למקבל מתנה דהוי כתפס יע"ש שהוכיח מהרי"ף דכתב כהדדי נינהו ומאי דתפס תפס מבואר בנ"ד שלא תפס המקבל והוא מחוסר גוביינא דיש לה מזונות אלא שמעכ"ת בא מצד אחר לזכות מקבל מתנה לומר דדמי להא דקי"ל סי' קי"ב מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשי' הה"ד בנ"ד כיון שהי' יכולת ביד היורשי' לסלקה אף שלא סלקו לה נאמר כבר זכו מקבל מתנה:

ע"ז אומר בנ"ד וודאי דל"ד להתם דדווקא ביורשי' שהנכסי' שלהם אמרינן כבר זכו ואף בבנות ס"ד בנכסי' מועטי' דזכו דאין לבני' כלום ודחי דהא יש להם למכור ע"ש אבל כאן שלא ייחד למקב' דבר רק מגיע לו כך בכך מעזבונו שנתן לו הווי מחוס' גוביינא ולא שייך שזכה בו. וכן מבואר בחידושי רמב"ן דמשו"ה זכו דהיורשי' זכו בשעת מיתה ואינהו לא זכו עד דאתי לידם דמתנה היא ע"ש ואף דקי"ל נמי סברא זו לענין כב"ד סי' קי"א והוא מבואר בש"ס פ' מי שהי' נשוי הווי נמי שם כאלו מטו לידייהו דהוי יורשי' משא"כ מקבל מתנה אכתי מחוסר גוביינא דנכסי של יתמי הווי. ובר מן דין אף אם הקנה להם דבר לא שייך דזכו דכיון דלגבי יורשי' גביא ולא אמרינן שזכו יורשי' כיון שיכולים לסלקה דכמה דלא סלקוה גובה כתובתה דכן הוא תנאי ב"ד ולא אמרינן דכיון שבידם לסלקם כבר זכו וזה מוכח קצת ר"פ שום היתומי' דאף דשם הרי יסלקו לה הכתובה והיא מרוצה בכך מ"מ אית לה כל ימי הכרזה מזונות אם הב"ד רוצ' להכריז רק שם פריך למה יעשו כך ויפסידו ליתומי' מזונות אבל משמע אם עשו כך הב"ד יתנו לה מזונות דזה הוא התנאי כתובה כמה דלא יסלקו לה יתנו לה מזונות ולא שייך לומר דזכו ואין לחלק בין היכי שבפשיעת יורשים לא סלקו לה הכתובה או באונס דמה לה לאונסא דידהו כמה דלא סלקו יש התנאי ב"ד ועדיין לא קאי נכסי' בחזקתייהו דאדרבה נכסי בחזקת אלמנה קיימי עד שיסלקו לה. ואף דס"ד בש"ס אלמנה לא תמעט כיון דאי מייתי כו'. אבל מ"מ לא הפסידה שלה עד שיסלקו לה. ואין להביא ראי' לדבריו דהא כתבו הראשונים למאי דקיי"ל אלמנה קודמת לבת לא שייך בעיא דתמעיט. ואם איתא נימא דבעי לבני גליל שיכולים לסלקה והא דקודמת מיירי דליכא כדי כתובה דז"א דהא בעי משום אי מייתה כו' ולא קאמר משום אי מסלקה ע"כ אינו ממעט משום זה:

שוב ראיתי ראי' ברורה לדברי ממ"ש הרמב"ן פ' נערה על מ"ש הרי"ף דהלכה כאנשי גליל ומוכיח מהא דבעי אי ממעט ולאנשי גליל וודאי לא ממעטא דהא בידם לסלקה. עכ"פ מבואר דיש לה מזונות כמה דלא סלקו לה אף נגד הבת ולא אמרינן דזכתה הבת דהי' לבני' לסלקה ויהי' להם מזונות עד שיבגרו. ע"כ דלא אמרינן כן כ"ש לענין מקבל מתנה דגרע מבנות דאין להם תפיסת יד בקרקע כבנות וזו ראי' ברורה לענ"ד. אך לכאורה י"ל לבא מצד אחר למ"ש הרמב"ן עוד ראי' דהלכה כאנשי גליל מדפריך פ' שום היתומים על הא דקאמר מכריזי' עלי' דלהווי לה מזונות ולאנשי גליל אין לה מזונות כיון שרוצ' למכור לסלק לה כתובה דהדבר תלוי ברצו ע"ש ואף שהעיכוב הי' לתועלת יתומים כדי שיתנו להם מעות יותר אין לה מזונות וכ"ש נ"ד שנתעכב כיון שרצו ליתן לה הכתובה כן נראה לכאורה:

אך לענ"ד בנ"ד גם הרמב"ן מודה דווקא בשעה שנתעסקו למכור וע"י זה גבתה כתובה אין לה מזונות אבל אין שום סברא לומר יען כי פעם אחד נתרצו היתומי' לשלם לה שיפטרו לעולם אף אם אח"כ נתעכב הדבר ותו דשם קאי לאנשי גליל דמדינא כך הוא אבל אנן קי"ל כאנשי יהודה רק מצד המנהג מסלקין ואין המנהג רק אי מסלקי' לה הכתובה יפטרו ממזונות אבל לא ברצו אף לענין צ' יום שזכר ב"ש בשם ריב"ש נמי ע"כ דאנו מחלקי' בין דין הש"ס למנהגינו דאל"כ מאי פריך הש"ס פ' שום היתומים הא מפסדינן מזונות כו' מאי קושיא דלמא מיירי תוך צ' יום דע"כ אית לה מזונות ע"כ לאנשי גליל אף שם אין לה מזונות ולאנשי יהודה תמיד אין יכולי' להפסיד לה מזונות והלכה כאנשי יהודה רק דאנו נוהגין לסלקה ומשום מנהג אין לנו לתקן להפסידה תוך צ' יום וזה ברור ופשוט:

והראי' שכתב עוד מעלתו מסי' ק' דלאנשי גליל גובה כתובתה ע"ש יל"ד כלל דשם הוא אינו ראוי דכבר הי' ביד בעלה לשלם אבל להפסיד האלמנה עבור זה שלא תגבה אינו ענין כלל:

והנה באמת הרמ"א מחלק כך משום דקשיא לי' קו' התשו' כמ"ש ב"ש שם. אך קשה ע"ז מדברי הרי"ף ז"ל פ' נערה דכתב דהלכה כאנשי גליל מהא דשלח רבין באגרתי' דמת גובה אלמנותו מתה הבת כו'. וע"ש ברמב"ן בזה. א"כ מוכח דלא כרמ"א דוודאי משם מוכח דבעל יורש את אשתו אף שיש שיעבוד אלמנה למזונות ואף דהווי ראוי ושם לדברי הרי"ף ז"ל כאנשי יהודה ס"ל ע"כ דאפ"ה לא חשיב ראוי לזה ע"כ צ"ל כדברי מהרי"ל שהביא הב"ש. ולענ"ד אפשר לחלק בדרך זה דווקא שם לענין ירושת הבעל חשוב מוחזק דהא אי שבחו הנכסי' עכשיו דידי' הוא דעיקרן של נכסי' הי' של אשתו ואף לו יש תפיסת יד א"כ אית לי' לירש אותם משא"כ לגבות כתובה אי השביחו עכשיו לא גביא אף שהיה הנכסים של בעלה דאינה נוטלת בראוי כו' א"כ אף אי מתה אלמנה לא גבי:

וגם סבור הייתי לחלק שם לענין כתובה נכסי' לאו בחזקתה קאי לא חשיב ראוי משא"כ לענין מזונות אבל לפי מה שהוכחתי מש"ס דקאמר מתה ניזונות כו' וקמ"ל דס"ד בעל יורש והוי כמו אחר ע"ש ברש"י. מוכח דלאו ראוי חשוב דאין לה רק מזונות אבל הוא יורש הווי. ואדרבה מכאן מוכח אפכא דהך סברא לא מהני אלא לענין אם מתה אלמנה או סלקו לה הכתובה גובה כתובתה אבל כל זמן שלא סלקו ניזונות אלמנה ולא אמרינן כבר זכתה היא בחובה שביד היורשי' לסלק להאלמנה הכתובה והמותר משועבד לה ע"כ כמה דלא סלקו אין יכולת להפסיד האלמנה וזה ברור. תו האריך מעלתו בדין מלוה ע"פ ומתנות שכ"מ ורצה מעלתו לומר דזה תלוי לפי דברי הרשב"ם דהטעם שזה חל קודם א"כ לענין מלוה ע"פ אינו גובה ולענ"ד רשב"ם לא פליג על ר"י מג"ש רק הוא יהב טעמא דהא מזונות חל אחר מיתה ותי' דחל קודם אבל מלוה ע"פ א"צ לזה דוודאי חל קודם ותדע דאי מלוה ע"פ אינו גובה ממקבל מתנה אמאי לא קאמר הש"ס שם בפ' יש נוחלין דנ"מ דהווי כמקבל מתנה לענין מלוה ע"פ. ע"כ דגבה נמי רק הרא"ה דס"ל דלא גבה י"ל דגרס כגירסא שהביא רשב"א הובא בב"י ח"מ סי' רנ"ב ע"ש אבל מאן דס"ל באלמנה דהיא קודם וגרס כגירס' הרי"ף ורשב"ם ע"כ מלוה ע"פ נמי גבה כמ"ש א"כ לדידן דקי"ל באלמנה ניזונות הה"ד במלוה דהא בהא תליא כמ"ש:

וגם לכאורה מוכח כך בב"מ ד' י"ט ע"ב דמוקי דלא יחזור שמא הוא כתבי' לאינש אחריני ואמרינן כתב לי' את כו' אמאי לא חיישינן דיש מלוה ע"פ לאביו ורוצה שזה יקח שטר מתנה שלא יגבה חובו ע"כ מ"מ גובה ודוק והדקדוק שנתלה מעלתו ממ"ש המחבר סי' רנ"ג יצא שטר אין כדאי לדחות פסק ערוך דמלתא פסיקתא נקט וגם לרבותא מ"מ מדחינן אותו ליורשי'. ומה שהקשה מעכ"ת למה אמרינן כאן כבר זכו היורשים ולענין בע"ח אם נתקלקלו גובה בע"ח מהם. והדבר פשוט דל"ד שם הבע"ח מחוסר גוביינא והכל בחזקת יורשים רק להם שיעבוד ושיעבודא לא פקע אבל בנות ממעטין תיכף ומפרשים להם מזונות והווי כאלו חלקו הנכסי' ולא חשיבי מחוסר גוביינא והוזל ברשותם ג"כ ותדע דהא כב"ד אף במעוטי' זכו הבנו' והא ע"כ לא שייך בבע"ח ע"כ הא חשבי' כגבוי ואף למאי דמסיק דיש להם תפיסת יד או מכרו כו' מ"מ לא מגרע כחם דחלקם הווי כגבוי ואין לבנו' שיעבוד רק על הנשאר דהווי נמי כמו שגבה חלקם ותובעי' בחייו אשתעביד קודם שזכו היורשים אבל כאן חיוב לאחר מיתה והם זכו בשעת מיתה מיד והן דברי הרמב"ן ז"ל וק"ל והתי' שתירץ מעלתו דהוא רק תקנתא דרבנן קשה לי א"כ בכב"ד למה אמרינן דזכו בני הגדולה נגד יורשי' דאו' ע"כ כמ"ש דהווי כחלקו ובעיקר דבריו בנ"ד למה יאמרו מקבל מתנה כבר זכינו טפי ממלוה ע"פ גם הם זכו דהא לא אמר בפירוש שזה שייך למקבל מתנה ואולי דעתו לפי ערך יפסידו אבל הדין ברור כמ"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה