תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
הלכות יבום וחליצה · תשובה קיז
זאבים לו דרישה איהו מותיב ומפרק מתרץ ויקשה ידיו רב לו בתורת משה ה"ה כבוד הרבני המופל' האברך השנון זית רענן כ"ש מו' שמעון וואלף נ"י:
מכתבו הגיעני מגילה עפה אפיק שפה ועייל שפה עלהו לתרופה ואף כי רוב דברינו נוגעים לדינא דאתי עלה. רק רצונו לאחוי חורפי' דמחליא לשבח ואני עמוס התלאו' לא אוכל שבא בסדר קונטריסו אולם אאחוז בסיבת שנים ושלשה גרגרים בראש אמיר:
הנה ראשית דבריו לישב הב"י שכתב לחלק בין גמרו שעריו וצפרניו ללא גמרו דאי גמרו מחללין שבת משא"כ בלא גמרו והנה טרם שאכנס בדבריו אומר הנלענ"ד בזה דהנה וודאי לכאורה מאי פריך הש"ס מימהל היכי מהלינן וודאי אזלינן בתר רובא ורוב ולד בני קיימא כמ"ש תוס' יבמות ושבת והא דקפדינן ופדויו מבן חודש י"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וצ"ל הקושיא דהא היכא דאיכא לברורי לא אזלינן בתר רובא א"כ למה מהלינן נמתין עדיום ל' והנה וודאי הא דאנן ממתינין היינו אי ליכא נגד התורה והכא לכאורה הא איכא מצות ביום השמיני והאיך נדחה המצוה:
אך הקושיא על התורה גופי' היה לצוות להמתין והנה לכאורה י"ל טעם אחר דמהלינן ממ"נ דהא מקלקל פטור רק בחובל קאמר חייב מדאצטריך קרא למשרי מילה ואידך התם מתקן א"כ איכא ממ"נ אי בר קיימא הוא ומתקן שרי למול בשבת ואי לאו בר קיימא הוא מקלקל הוא רק מקלקל אסור מדרבנן רק נגד איסור דרבנן נשאר הרוב דהם בני קיימא ואי דאיכא לברורי הא ליתא כיון דתורה צותה למול ביום ח' ועל התורה לא קשיא דהא מן התורה מקלקל שרי האיך מצות חכמים לברר לעבור על ד"ת ואזלינן בתר רובא א"כ שפיר מהלינן משא"כ ספק בן ט' ספק בן ח' ליכא רובא דרוב נשים לט' ילדן ואין רוב לבן ז' טפי מבן ח' אף דיש איסור מדרבנן משום מקלקל אסור למול מספק דליכא רובא אך אם גמרו שעריו וצפרניו איכא רובא דמסייע ושרי למול כמ"ש הב"י משא"כ בלא גמרו ודברי ב"י נכוני' והא דלא קאמר הש"ס הך ממ"נ משום מקלקל משום דשם בעי לישב ברייתא דיליף מקרא ערלתו ולא ספק בן ז' ספק בן ח' ועל הקרא קשה הא שם נמי הוי הך ספק דא"ל דאסור מדרבנן כיון דליכא רובא אף איסור דרבנן לא שרינן היכא דאיכא לברורי דהא מן התורה מותר מקלקל ואמאי אסרה תורה ספק בן ט' ספק בן ח'. אף שתוס' כתבו שם דהוי אסמכתא לדעת הרי"ף ורא"ש ז"ל הוא מהתורה. ותו י"ל שם אזלא הסוגיא למ"ד מקלקל בחבורה חייב וליכא הך ממ"נ משא"כ לדידן ודוק היטב. ומתוך מה שכתבתי ממילא אדחי מ"ש מעלתו והאריך האיך מברכי' אסתם ולדו' וברכה מספק לא נברך. דהא ליתא כיון שהתורה הצריכה למול ביום השמיני הרי אנו עושים מצות התורה האיך לא נברך בש"כ וקשה על התורה גופי' למה לא צותה שלא למול ביום הח' אבל כיון שזה אדחי דאין כאן נ"מ מהתורה [וברכת המצות מדרבנן] עכ"פ כיון שהתורה צותה לעשות כך בביאור למה לא נברך הגע בעצמך אף מה שתקנו חכמים מברכים כמבואר פ' במה מדליקין דאין כאן ספק רק וודאי דרוב ולדו' בני קיימא הן והרי עיניו ראו מ"ש הב"י י"ד סי' ק"ח דהא דדייקינן ספק דבריהם לא בעי ברוכי משמע דאו' בעי ברוכי ודחה הרא"ש דווקא אם תקנו משום ספק תורה ולא ספק שאדם עושה מעצמו א"כ ספק שתורה צותה לעשות וודאי מברכים אף מספיקא דאו' כ"ש דהוא וודאי משו' רוב כמו דמברכי' על השחיטה ואי משום דלא ליתו להתיר בלא חליצה אין כדאי לפטור מברכה שחייבים ותו זה נמי רק דרבנן צריך חליצה ואין סומכין על הרוב משא"כ לענין חלב דהוא ספק דאו' ובלא"ה שבקי' לכל הני פוסקי' שנתנו טעם דלא נברך משו' ספק ברכה ואזל בתר טעמא דזבחי צדק שדחה הש"ך דבריו שכתב משו' התרת חלב וליתא ומ"ש עוד מעלתו דמה דפליג הרמב"ם ובע"ה לענין ברכה בכוי תלוי אי ספיקא דאו' לחומרא מהתורה או דרבנן דאי מהתורה לחומרא הוי הספק כוודאי יעיין מעלתו בחולין ד' כ"ג בתוס' ד"ה אצטריך קרא כו' מבואר דאינו כוודאי וע' מהרי"ט בריש תשובתו ליו"ד ופר"ח קונטרו' הספיקות אבל מעלתו דלה חספא ולא משכחת מרגינתא דהכי הוי לי' למימר כיון שמבואר פ' במה מדליקין ספק שתיקנו בדבריהם לא בעי ברוכי א"כ י"ל אי ספיקא דאו' מדרבנן לחומרא הוי ספק דבריהם שהם תיקנו מחמת ספק אבל אי ספק דאו' מדאו' להחמיר אינו נכנס בסוג ספק דבריהם וק"ל. ומה שהאריך להקשות למה מתירי' בלא חליצה ילדה בן ח' נימא רוב נשי' לתשעה ילדן ודלמא לאו אביו הוא ואי דאזלינן בתר רובא איכא רובא דלט' ילדן כנגדה לא קשה מידי דאיכא חזקה דגופא דנתעברה אח"כ ורוב בעילות ובש"ס פריך דלמא לאו אביו הוא והשתא זנתה וליכא חזקה דגופא משא"כ הכא איכא חזקה דגופא ורובא דרוב בעילו' וגם זה נכון הוא דהוי חזקה דאין בנו' ישראל מזנות כמבואר בכתובו' דקאמר טעמא במוכת עץ דמהימנא משו' דמוקמינן לה אחזקה ופי' הר"ן החזקה הוא דבנו' ישראל אינן מזנות וכן מוכרח שם דהא ליכא חזקה דגופא שם לענין ספק מ"ע ספק דרוסת איש והא דלא קאמר בחולין טעמא דחזקה דבעי למימר אף שידענו שזנתה מהני רובא ותו משום דאיכא חזקה כנגדה דנימא אח"כ נתעברה מאחר ואיכא חזקה דגופא ומה שהאריך בק' ש"ב הגאון מפראג דנימא אוקמי' בחזקת טהרה ולא בחזקת שאינה זבוחה ולא הי' נבילה בספק לא ידענא למה לא מקשה כך על הש"ס דתני נבילה היא ולמה מקשה על הרא"ש אבל באמת מה ענין זה לחזקת טהרה בחיי' למה לא מטמא' דלא הי' עליו שם טומאה אבל השתא שמתה וספק באיזה מוקמינן אחזקתה שאינה זבוחה והרי דכ' מטמאה. דחזקה לא שייך לומר רק אם נאמר לא נשתני' מכמו שהיתה והיא בחזקתה הראשונה:
אבל הכא אי אפשר שתהי' כמו שהיתה אם לא נאמר שנתחדש לה דבר דהיינו ששחטה וזה אינו בגדר חזקה דמעיקרא שאם לא נתחדש דבר הרי מתה היא ומטמאה ומ"ש מעלתו מענין תשעה חניות והתם בלא"ה י"ל דהוי ספק טומאה ברה"ר אבל אין צורך לכל זה עיקר כמ"ש אולם נשי' לב לענין שאלה דידי' הנוגע לדינא הנה לפמ"ש דאיכא חזקה דגופה שנתעברה אח"כ ואיכא רוב בעילו' דתולין בבעל הי' מקו' לומר דלא נחוש אף אי ילדה לח' והאמת כי קשה הי' עלי לומר הך סברא דרוב בעילו' כיון שזנתה קודם שבא עלי' בעלה י"ל מאי רובא איכא כיון שכבר נתעברה מזה דווקא אם תחת בעלה זנתה י"ל למה נתלה העיבור בו נתלה בבעלה אבל כה"ג שאני אולם מדברי רמ"א באה"ע מבואר אף אם היתה מנאפת פ"א תולין בבעלה שנשאה אח"כ וראיתי בתשו' זקיני הגאון מהרמ"פ עצמו בתשו' ל"ג שממנו מקור דין זה דכתב לסמוך על הרוב וגם משום חזקה דגופה ונתתי שבח לבורא יתעלה שכוונתי לדעת זקיני הגאון ז"ל אולם כ"ז שכתב זקיני הגאון היינו להתיר הוולד שלא יהי' ממזר אבל לסמוך ע"ז להתיר בלא חליצה לא שמענו אף בשם בנידון דידי' הי' נולד לח' ולפי החשבון של הניאוף הי' ראוי להיות בן ט' אך שם צדד הרבה צדדים שלא הי' הניאוף ברור והיה רק דבר מכוער ואף גם שהיא אמרה מהבעל הוא ושאר צדדי' ואף גם שכתב שנסעה תיכף אל הנשואי' וליכא רובא בעילו' בבעל לכן ברור שאינה פטורה מחליצה ואף דקי"ל באנוסה ומפותה אינה צריכה להמתין ג"ח להרמב"ם ומחבר סי' י"ג מ"מ יש לחוש שנתעברה ממנו כ"ש דרמ"א ס"ל דצריכה להמתין אף דטעמי' דגזרינן אטו נשואה אבל בזנות ליכא למיחש שנתעברה אך כאן שאמרה לו האשה שלא נתהפכה אין להקל. ואין להקשות על הגאון מהרמ"פ ברוב בעילו' אי נשאת אחר זנו' א"כ מנ"ל דר"י ס"ל אנוסה צריכה להמתין ג"ח אף אם תלד יהי' מיוחס אחר בעלה דאיכא רוב כ"ש לרבא דחש שמא ישא אחותו כאן אין איסור ז"א דלכתחלה איכא לברורי ולא נסמוך ארובא אבל בנ"ד אם לא עשתה מעשה שלא תתעבר או ששמשה במוך או נתהפכה או מערה ונופצת ע' בפ' המדיר או ששמשה בעמידה דדרשינן אסיר שלתיאל ששתלו מעומד יש להחמיר עלי' אבל מן הסתם פטורה דקי"ל אנוסה א"צ להמתין ואין לחוש כלל שנתעברה וזה ברור ה' יצילני משגיאות:
שוב עיינתי בב"ש וח"מ סי' ד' דפליגי בהך סברא אי אמרינן רוב בעילו' אחר הבעל לענין ביאה דמעיקרא ותימה שלא עיין במהרמ"פ ובמ"ש רש"י ד' ק' ביבמו' שניהם בזנו' י"ל משום דאי חדא בזנו' י"ל אשה זונה מתהפכת ויש לתלות הולד בבעלה וע' סוף פ' אלמנה לכ"ג בזנות לא תצא ומתהפכת אבל אי שניהם בזנו' ע"כ לא נתהפכה. עכ"פ לפי פי' הב"ש דאף בא' בזנו' וא' בנשואי' חוששת הה"ד נ"ד וחולצת מספק כמ"ש רק זה אינו רק באמרה שלא נתהפכה ודו"ק. ואפשר לומר במ"ש לישב על רש"י דאף דאינה מתהפכת מ"מ איכא רוב דלט' ילדן אף דאין עוברה ניכר כו' מ"מ אפשר לצדד דתולין דלא נתהפכה דע"כ יצאה מהרוב אך מ"מ למה נאמר שיצאה בשני דברי' מהרוב וק"ל: