אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות יבום וחליצה › תשובה קיג

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות יבום וחליצה · תשובה קיג

תשובה קיב

זאב יטרוף בכלי מלחמתו חוגר. בן יקיא דברי חכמי' אוגר חכם חרשים סוגר ואין פותח פותח ואין סוגר ה"ה אוה"נ ש"ב ידידי הרב המאוה"ג הגאון המפורסים נ"י פ"ה ע"ה כ"ש מוה' זאב וואלף נ"י אב"ד דק"ק דובנא רבתי יצ"ו:

מכתבו הנחמד אף נעים הגיעני ואף אשר כוננו אצבעותיו ויהי ידיו אמונה וצריף לקודש חד דעימי' ה"ה הרבני המופלא החריף מו' משה נ"י ואת הכל ראתה עיני צרף ושקל בשקל מאזני שכלו למצוא מזור למחלת אשה אנושה וענושה אין דן דינה למזור אלמנה שומרת יבם אשר יבמה איננו ולא נודע מקומו אי' ורבי' האומרי' שאין לה כתובה עד שתחלוץ והדברי' עתיקי' ומבוארים בדברי ראשונים ואחרונים ומעכ"ת חפץ בהצדקה והמציא לה איזה דרך ישכון אור אולם מטיבותי' השליכו יהבם עלי. ואני אין בי דעת מכרעת ולפניו נגלו כל חלקי הסותר בדין זה. אך אין מסרבין לגדול ואף גם אשה זו עזובה וקשת רוח לכן אף אני אענה חלקי הנלענ"ד לזכות האלמנה ולאדם מערכי לב ולה' המענה:

ראשית דברי הלא כבר נצב לריב אלמנה הרמ"א ז"ל אורן של ישראל שכתב בסי' קס"ה למ"ד מצות חליצה קודמת צריך ליתן לה כתובה מיד אף שראה דברי חולקי' הכריע כרד"ך ואף שהב"ש והנ"ש שדו בי' נרגא ממ"ש הרמ"א סי' קס"ד במקום שכופין אז אינו יורש משמע אבל אם אין כופין יורש והם לא הזכירו שכופין ובאמת ודאי יש מקום לומר דמ"ש למ"ד מצות חליצה קודמת היינו כופי' דהב"ש כתב שם דלר"ת ורא"ש נמי כופין אם א"י שמכוין לשם מצוה והיינו בסתמא א"כ שם כופי' משו"ה כתב רמ"א שפיר דאז נוטלת כתובה ובסי' קס"ה התנה דוקא במקום שכופי' דשם לאחר שמתה מיירי וי"ל שהיא היתה חפיצה ביבום ואז אין כופין להכי כתב רמ"א במקום שכופי' אף כה"ג. אבל כאן בח"י מיירי והיא אינה רוצה להנשא ואז כופי' אי מח"ק לכ"ע להכי סתם רמ"א כך הי' אפשר לומר. אך מ"מ קשה לא הוי לי' לרמ"א לסתום למ"ד מח"ק דהא דעת ר"י דאין כופי' בכל גווני ודברי הרמ"א מורין במ"ש והמנהג כסברא הראשונה דאין כופי' לחלוץ היינו לא משום ספק אין כופי' לחלוץ רק דסברא ראשונה ס"ל דאין כופי' לחלוץ אף אם מח"ק והאמת טעם המנהג דחשו למ"ד מי"ק וכן למ"ד אין כופי' אף אם מח"ק וכ"כ מהר"ם פדוואה בתשו' ח"י שממנו מקור הדין של הרמ"א ולענ"ד נראה עוד לישב ולומר דלמ"ד מח"ק אף שאין כופי' מ"מ מכריע לענין כתובה כופי' דמהרמ"פ כתב דהוא מסתפי לצוות לכוף כיון דאיכא הני רבוותא דס"ל אין כופי' לא רצה להכריע לענין איסורא אבל לענין ממון דעתו שתקבל כתובתה כיון שאינה רוצה להתיבם אבל התם אם מתה אזי י"ל שהי' רצונה להתיבם ואז לא היתה מחבלת הכתובה והכריע רמ"א במקום שנוהגין לכוף אזי אינה יורשה. ועוד נ"ל ליישב דברי הרמ"א דהכרעתו כך הוא אם היא קיימת כיון שספק הוא אם הוא מיבמה או חולץ לה וספק אי קאי ליבום או לחליצה הוי היא ודאי והוא ספק דמ"ד שהוא נוטל הכתובה אינו רק משום שיש לו אישות בה כמ"ש ריא"ז הובא פ' אשה שנפלו ויתבאר עוד לקמן בס"ד אבל אי מתה הוי ספק וספק ולהכי לא הכריע דאינה יורשה רק במקום דכופי' ומעתה נשים לב לדברי מהרלב"ח שחלק על דין זה עפ"י דברי תוס' גיטין ד' ל"ה ד"ה גט יבמין דהקשו על רש"י הא אין לה כתובה עד שתחלוץ אף דהתם היא קיימא לחליצה דהא משנתן לה גט פסלה על כל אחי'. והנה לענ"ד נראה לחלק בזה דהנה רש"י ז"ל כתב בהחולץ אף דלענין קבורה אמרינן דקוברה וקאי הכתובה ברשותו דיבם כאחר דמי לענין ירושה לא אמרינן הכי. ולכאורה היא הלכתא בלא טעמא ונ"ל דהיינו טעמא דהא דאמרינן דנתנה כתובתה לגבות משום דיבם כאחר כו' א"כ עיקר זכותה בשביל שתנשא לו ע"כ קיימא לאינסובי ולהכי יורשה משא"כ לענין קבורה אדרבה אם הוא זוכה דקיימא לאינסובי לא יהי' חייב בקבורתה א"כ עיקר זכותה משום דהיא קיימא לאינסובי לי' א"כ אם נתן לה גט ופסלה אדרבה לא קיימא לאינסובי ואסורה נמי לכ"ע ואין אני קורא לכשתנשא לאחר ולהכי ל"ל כתובה משא"כ למ"ד מח"ק קורא אני כשתנשא לאחר דהא בידה להתרצות להתיבם אליו ואז תהי' יכולה להנשא לו דהוי כאחר דודאי לא בעינן שתנשא רק שיהא יכולת בידה להנשא ומגיע לה הכתובה והוא אין לו בה צד אישות דעדיין לא זכה הוא בכתובה שיכול להיות שיחלוץ אבל היא יכולה לגבות הכתובה דהא בידה להנשא אליו קורא אני כשתנשא לאחר כו'. א"כ יצא לנו מזה אם הדין שתחלוץ ואסורה ליבם גרע טפי ואין לה כתובה עד שתחלוץ שאין אני קורא כשתנשא. ודברי הרמב"ם שכתב כל יבמה שחולצת כו' יתפרשו כמו שפי' רלב"ח דאחר חליצה יש לה כתובה ע"ש א"כ אין סתירה מד"ת לדין של רד"ך ועוד נ"ל והוא יותר נכון בעיני דיוקא התם קאי אי מי"ק א"כ מיד שמת אחיו זכה היבם בנכסים ויש לו צד אישות א"כ במה נפקע זכותו משום הגט משום זה לא נפקע דאין אני קורא כשתנשא לאחר כו' דמחמת גט שלו אינה מותרת לאחר א"כ צד אישות שלו שהי' לו עליו וזכות שהי' לו בה שאין לה לטול כתובה עד שתנשא לאחר זה לא נפקע בגט זה. דהא עדיין אין אני קורא כשתנשא לאחר משא"כ למ"ד מח"ק אין לו בה צד אישות ולא זכה בכתובה ומשום בעל הראשון קורא אני כשתנשא לאחר דיבם כאחר דמי ורשות בידה להנשא לו. ותי' זה ברור בעיני לענ"ד ונדחה ראיית מהרלב"ח העיקרית. ומעתה אומר אני אף הראיו' שלו מהא דכל הסוגיא דשומרת יבם דוחק דאתיא למ"ד מי"ק. אינה ראי' די"ל הכא מיירי שרצונה להתיבם. אבל אם אמרה שאינה רוצה להתיבם ואז וודאי אין כופין אותה ולא הפסידה כתובתה ולא קיימא ליבום א"כ אין לו בה צד אישות דלא קיימא ליבום ודברי מהרד"ך נכוני' וכהכרעת רמ"א ז"ל אולם בנ"ד אין צורך לכל זה כיון שיש לו אשה אחרת אף דהב"ש כתב דיש חולק ע"ז דמ"מ אין כופין מ"מ נלענ"ד אם היא אינה רוצה להתיבם מטעם דלא ניחא לה צרה לכ"ע שומעין לה והרי מדינא דש"ס לר' אמי ביבמו' פ' הבא על יבמתו ס"ל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן לה כתובה רק רבא ס"ל נושא והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו ומטעם זה תיקן הגאון שלא לישא שתי נשים דמסתמא אי אפשר למיקם בספוקייהו כך פי' טעם דבריו הרבה מרבוותא וכמה דלא אפשר למיקם בסיפוקייהו מדינא יוציא ויתן לה כתובה אם אין האשה מתרצית לדור עמו ובלי ספק במדינות אלו שכולם נושאי' אשה אחת אי אפשר לה לסבול שידור עם שני נשי' ואין אמתלא וטענה מבוררת יותר מזה ולכ"ע יוציא ויתן כתובה בכפי' א"כ מדינא כופין על הכתובה. אף גם בנ"ד בהא נמי הדין עמה דאין מוציאין אותה לארץ אחרת כמבואר סי' ע' בהא כ"ע מודים שאין ביד הבעל להוציאה לארץ אחרת כ"ש שאינה צריכה להתיבם על אופן זה ואף גם שהוא מוכתב למלחמה ואיכא סכנה כמ"ש מעכ"ת ואף שיש מקום עיון מהא דכתב רמ"א סי' ל"ו אם יש לו אמתלא צריכה לילך אחריו ואכתי היא מה פשעה מה בכך שיש לו אמתלא הא ביש לו סכנה להיו' פה אין אמתלא גדולה מזו אפ"ה אינה צריכה לילך אחריו ואפשר לחלק בין אם ארעו אונס אח"כ או שבתחלה הטעה אותה וצ"ע עכ"פ לכתחלה אינה צריכה להתיבם שתלך אחריו וכופין אותו בבירור לחלוץ ואף גם זאת הא במורדת איכא האידנא דינא דמתיבתא להחזיר לה הנדן אם אומרת אמתלאו' מבוררי' במ"ע ואין אמתלאו' מבוררי' ממה שיש להאשה זאת שהיא רע מעללי' אם תאמר מאיס עלי נותנין לה הנדוניא שלה דלא כב"ח ואף שכתב הט"ז שאין נותנים לה עד הגט היינו משום דלא נתנה כתובה לגבות מחיי' משא"כ הכא הוא לא זכה כלל בכתובתה כיון שעומדת לחלוץ אף הט"ז מודה. ובלא"ה אין דברי הט"ז ברורי' דהאמת התקנה הי' לכוף אותו באומרת מאיס עלי ומ"מ לענין איסורא לא עשו מעשה אבל לענין ממון עשו מעשה וכ"כ מהרלב"ח בתשו' זו באריכו' ואף גם בזקינה דעת ההגהו' דמח"ק לכ"ע ע' ד"מ לכן הדין ברור ואמת לסלק להאלמנה כפי תקנו' קהלו' וכפי הסכמתכם מינה לא תזוז רק שתשבע מתחלה השבעת כתובתה כדת ה' יאיר עינינו במאור תורתו כ"ד צבי הירש מזאמושטץ:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה