אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות גיטין › תשובה ק

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות גיטין · תשובה ק

תשובה צט

ע"ד הגט הניתן ע"י שליח בק"ק ליסא מבליעל א' מק' קראשניק ואח"ז קרא הבליעל לשני יהודים ואמר להם בזה"ל עטץ זענט שני עדים גיהט ארויף צו דעם אב"ד אין זאגט דער גט איז קיין גט ניכט ווייל דער שליח איזט איין שליח להולכה אין דער שליח איזט נאך בק"ק ראוויטש ווען זיא העט גימאכט איין שליח העט איך ניט גיקאנט. אבר היינט מאג איך טוהן וואס איך וויהל. אויב ער האט גיזאגט בטל ווישן מיר ניט קלאהר וגם ער האט גיזאגט מען קאן נאך שיקן דער שליח איז בק"ק ראוויטש עכ"ל העדות:

והנה הרב הגאון אב"ד דק"ק ליסא וב"ד הצדק פתחו להתיר משו' שלשון הביטול אינו מועיל דאינו גט לאו לשון ביטול הוא אין כאן מיחוש ואף שהמיר דתו לא חשו דיעבד שמא יבטל והאריכו בזה. וגיסו הרב הגאב"ד מקראשניק מקהי בה אקהיותא מארבעה טעמים. טעם א' משום דחש לומר דלמא הא דאמר אינו גט ר"ל בטלו כבר ואם אמר בטלו כבר נאמן במגו דהי'יכול לבטל עכשיו. וכעין זה הקשה הרשב"א בחידושיו על דין האומר גט זה פסול הוא ותירץ אם איתא דיש לו איזה פסול הי' מפרש וכאן לא שייך תי' הרשב"א דהא מסופק הוא שמא באמת אמר לשון בטול וביאר עוד דבריו אף דמצד ספק עדות שמסופקי' אם שמעו לא מחזקינן דשמעו ונשאר הגט על מעמדו כאן דמצד המגו ראוי להאמינו רק אנו מגרעי' נאמנו' שלו מטעם דלא פירש וכיון שאנו מסופקים שמא פירש למה נגרע המגו עכ"ד וע"ז יש להשיב דאם הי' מפרש דבריו שאינו גט משום פסול לא הי' מועילי' דבריו אף דא"ל מגו אינו נאמן בנ"ד כיון שהב"ד יודעים שאין בו פסול כמ"ש הרמב"ם אמר אינו גט אין בדבריו כלו' שהרי אנו יודעי' שהוא גט. ותו דהגט ביד השליח אינו נאמן להכחיש השליח שהוא פסול דמשו"ה צריך שיאמר בפני נכתב ושוב אין הבעל נאמן לערעור מחובר וכל הפסולים א"כ אף אם הי' מפורש דבר אחר אינו נאמן ורשב"א כתב התירוץ דהווי לי' לפרש אם אין אנו יודעים טיבו של גט אבל בנ"ד אינו נאמן על פסול אחר אף אי פירש רק אם פירש פסול בטל שבטלו כבר מהני והווי ספק אם כיון לפסול זה או לא פירש וכיון לפסול אחר ואינו נאמן הווי ספק מעלי' בשלמא אם נאמן בכל הפסולים רק אנו מגרעי' הנאמנו' משום דלא פי' יפה כתב גיסי נ"י אם ספק שמא פירש הפסול מהני אבל כל שאין דברים מועלי' רק בפירש דבר זה ואנו מסופקי' אם פירש דבר זה ואנו מסופקי' בכוונתו אין דבריו מועילי' ודו"ק:

ואולם בר מן דין לכאורה הסברא ישרה כיון שכדומה לעדים שאמר שבטלו ניחוש לזה וע"ז מהימן במגו ותו הכא ע"כ לא יתפרש כוונתו במה שיאמר אינו גט אלא בענין הביטול ולא שאומר הגט מצד עצמו אינו גט דהא אמר אם היא היתה עושה שליח לא הי' בידו לעשות ואם שהי' איזה גמגום בגט מה הי' מועיל שהי' שליח קבלה ע"כ כיון לביטול השליחות א"כ י"ל בדבר זה גילה כוונתו שהוא ענין ביטול ואף אי לא הווי כמפרש יש לספק שמא פירש כאשר העדים מסופקים:

והנה באמת הגהות רמ"א סי' קמ"א סעיף ס' פסק דאין הבעל נאמן לומר שבטלו אלא שהיא מודה או שיש עדי' וכ"כ ב"י בשם הג"ה אשר"י ומרדכי ובאמת בהגהו' אשר"י לא נמצא זה רק אפכא משמע דכתב השליח שני אינו נאמן שהוא השליח הבעל בלא עדים ואף הבעל אינו נאמן כשהגיע ליד אשה מבואר הא מקודם נאמן ע"כ משום מגו דיכול לבטל עכשיו א"כ הה"ד כשאמר שביטל בפני אחרים נאמן במגו אבל כבר כתב הב"ש דב"י מיירי שמכחיש השליח ע"ש והנה באמת קשה לכאורה על רשב"א אי נאמן במגו מאי מבעיא בטל מאי כו'. הא אית ליה מגו וע' בב"ש ולי נראה לישב באופן זה די"ל דל"ל מגו דהוא אינו חפץ לבטל עכשיו דירא שמא כבר הגיע הגט לשליח להכי אמר שביטל כבר ובזה מיושב קו' הרשב"א דלא פריך אמתני' גט בטל הוא מהא דרבה בר אבו' די"ל במתני' דתני הגיע בשליח כו' שפיר א"ל מגו דיבטל אבל בברייתא תני אף בלא שליח מהני ביטול ע"כ פירושו להבא דליכא מגו וגם דתני בהדי אי אפשי משמע להבא כמ"ש רשב"א ופריך שפיר א"כ בנ"ד שאמר ששלחו הב"ד השליח וגם שהי' ברור שהשליח עדיין בדרך שפיר א"ל מגו וסבור הייתי לומר דלא חיישינן שכוונתו שכבר ביטל דהא הרשב"א הקשה בגיטין דף י"ז מאי קאמר בריש השולח דקא מהדר לבטולי' כו' סד"א גילוי כו' הא הבעל קאמר בטלתי וחזינן דמהדר לבטל ניחוש שמא באמת ביטל כדחיישינן שמא פייס בדוכתי טובא דחזינן שדעתו שלא יחול הגט כ"ש במהדר לבטולי ותירץ דא"כ אהדורי אביטול ל"ל כיון שכבר ביטל וקשה לי הא י"ל בטל הוא היינו לעבר רק אנן אמרינן לשנא דמהני קאמר וכיון שיתבטל וזה ניחא קודם שהגיע הגט ליד האשה אבל משהגיע לידה נימא פירש דבריו שמודיע כבר ביטל וזה לשנא דמהני עכשיו ולא מוכחא מאי דמהדר עכשיו לבטולי דהוא נמי כוונתו להודיע שביטל כבר ואזדא לה תי' הרשב"א דמהדר להודיע שביטל כבר ולא שיבטל מחדש ע"כ להא נמי לא הווי צריך לאהדורי כיון שכבר ביטל א"כ בנ"ד שקרא לעדות ע"כ לא ביטל כבר לפני עדים דאל"כ ל"ל לאהדורי בתר סהדי לבטל. אך ז"א דחזינן דכוונתו הי' שיודיעו להרב ששלח אחרי השליח שלא יהי' תקלה אולם גם שם הרי חזי דהשליח רוצה ליתן לה פשיטא נימא דחש לתקלה ע"כ אין לחוש לזה דהא יתוודע הדבר והנה עלה בלבי סברא לומר אחרי שנתבונן קצת בפשט דברי הש"ס דקאמר הכא לשנא דמהני קאמר מאי לשנא דמהני שמא הוא אומר כבר בטלו נהי דאנו אין מאמינן לו אבל שמא כוונתו שכבר בטלו ודוחק דה"ק ממ"נ אי כבר ביטלו באמת נאמין לו ואם שקר הוא וודאי אינו אומר דבר זה דהי' אומר לשנא דמהני לבטל מיד. דא"כ היינו מגו והי' לישב בקצרה הכא איכא מגו ולכן היה נראה לכאורה ה"ק אין כוונתו ע"כ כבר ביטלו דלמה למינחת להאי הי' לו לבטל מיד. ע"כ שביטל מיד. א"כ ס"ל באינו גט נמי אין כוונתו שכבר בטל דאי לביטל נחוש הי' לו לבטל מחדש ולמה לאודעי שביטל כבר. בשלמא על פסול ניחא דאין רצונו לבטל והוי מגו אבל האומר שביטל ע"כ כיון לצערה דאי כוונתו לבטל הי' לבטל מיד רק על סברו' קלושי' כאלו לא נסמוך בפרט דהרשב"א לא כ"כ אף שכתב לס"ד דמקשה:

אבל הנראה בעיני נכון הוא זה דוודאי תמוהי' הדברי' בפשט הגמ' מאי דמהני קאמר דלמא הוא רצה להודיע שכבר ביטל ולא רצה לבטל עכשיו כמ"ש לעיל דירא הוא שבא כבר ליד אשה והי' נ"ל דה"ק אין אנו תולי' במה שאמר גט זה בטל הוא שכוונתו שביטל בעדים רק הוא אומר שהגט בטל ואולי כוונתו שבטלו ביני לב"ע או אולי קרא לי' בטל שיש בו פסול המבטלו שזה קרוי גט בטל בדברי הרמב"ם ונקט בשינה שמו נמי הגט בטל. ומאן יאמר שכוונתו שביטלו כלל. ואף אם כוונתו שביטלו מאן יימר שביטלו בעדים. ולהכי באמירת הגט בטל הוא אין בדבריו כלום כמו פסול הוא. ולהכי אמרינן דוודאי קאמר דבר דמהני דלמה נאמר שאמר דבר שאינו כלום אין מחזקי' שהוציא דבריו לבטלה. והא שכתב הרשב"א דסד"א טעמא דמתני' משום מגו הוא נאמינו שיש פיסול או ביטול בגט משום מגו אבל לפום קושטא טעמא דמתני' משום לשנא דמהני תו אמרינן מגו לא מהני דהי' לו לפרש הפסול או שבטלו בעדים או שיש פסול אחר כמו שתירץ על גט זה פסול הוא א"כ לפ"ז בנ"ד אף אם היה האמת שאמר תי' בטל כל שלא אמר באיזה אופן הביטול לא מהני דבריו אך כאן העירותי לעיל דמוכח כוונתו לבטל הגט לא שיש בו פסול ובטול מדהזכיר אלו היה שליח לקבלה לא הי' יכול לעשות דברי ולא נשאר רק סברא זו כל שלא אמר שבטלו לפני העדי' אמרינן כוונתו שהוא בטלו בינו לב"ע דאלו בטלו בעדות היה לפרש דבריו:

והנה הך סברא לחוד לומר אם אמר שבטלו שאנו נאמר שלא הי' בפני העדים הא סברא ליתא בוודאי דהא חיישינן בכמה דוכתי שמא פייס כל שראינו כוונתו להמשיך כ"ש אי כוונתו לבטל א"כ אי נאמינו מחמת מגו שהיה רצונו לבטל מתחלה למה לא נאמר שמא ביטל אז לפני עדים. ול"ד לבעל שאמר גרשתי את אשתי דאינו נאמן במגו למפרע דהתם אם נאמינו למפרע יהי' גירושי' חלין מקודם. אבל לענין ביטול לא נ"מ אף אם יבטל עכשיו הגט בטל מכל כמו למפרע וזה ברור ולא נשאר רק הך סברא דאם איתא דביטל היה מפורש לפני העדים וזה אינו כדאי לבנו' עלי' דייק דנימא אמר שבטלו כדינא אבל הא י"ל אף שאמר אינו גט כוונתו שאינו גט שרצונו בכך לא הי' כיון שלא הזכיר שבטלו אמרינן דאינו מוכח שבטלו וכיון שהעדים לא שמעו י"ל דלא מהני דבריו:

תו הי' נראה בעיני סבראי דהנה תוס' הקשו מאי קאמר סד"א לצעורא קא מכווין מה"ת נימא לצעורא מכווין הא צווח שביטל:

ויראה דה"ק סד"א מדבחר לומר לשון בטל נהי דאנן אמרינן דאהני קאמר נימא לא הי' כוונתו לבטל רק אמר לצעורא קמ"ל דלא אמרינן הכי וזה ברור לפ"ז אם אומר לא יהא גט ולא אמר לשון ביטול ע"כ לצעורי כיון וליכא מגו דיבטל עכשיו אינו רוצה לבטל רק לצעורי ול"ד לפסול דחשבי' הרשב"א למגו ואף שסתם הרשב"א זה לה"א במתני' חדא המקשה ס"ד כן ואין ראי' כ"כ ותו שמא בטל עדיף שמודיע שבטל משא"כ אין זה גט אף שגילה כוונתו משום ביטול שליחות אינו גט מ"מ מדבחר האי לשנא ע"כ לצעורי קא מכווין ולכאורה מוכרח כן לפום קושטא דא"כ היא גופי' קשיא למה נקט מתני' לשון בטל אף אין זה גט מהני במגו רק לזה י"ל דלא מצי למתני הכי משום דבעי למתני הגיע גט לידה אינו יכול לבטל ומוקי לה דמהדר לבטולי כו' וס"ד אגלי מלתא דמעיקרא דעתי' הכי הווי ואי הווי אינו גט מה בכך דחזינן דדעתו לומר מתחילה כך הא שם מיירי לפי הפי' רשב"א שלא הספיק לומר עד שנתן לידה א"כ ליכא מגו מה בכך שהי' אז דעתו לומר כך כיון שאין לומגו לא מהימן. ותו לפי' תוס' דבאמת אמרינן כוונתו כך הי' רק דברי' שבלב היה ואי הווי תני שאמר שהיה מתחלה בטל מה בכך דהוי דברים שבלב אנן מהימנינן לי' שהאמת אתו בשלמא ביטול של עכשיו אינו מועיל אף שהאמת אתו אבל מה שמודיע מה שבטל מעיקרא אף דברים שבלב מהני וזה ברור ואי קשיא א"כ להמקשה איך מיושב סיפא להרשב"א דכתב ס"ד טעמא דמתני' משום מגו. ז"א המקשה לא חש להקשות כ"כ מדיוקא ופריך מברייתא ברווחא דע"כ אינו משום מגו כמ"ש לעיל:

והנה עלה בלבי לכאורה היתר שאמר לשליח שיאמר גט זה אינו גט והוא לא הגיד שהוא אומר אינו גט והוי כמו דאמר רב ששת מבטל גיטא ע"ש. רק אם נאמר דכוונתו שהוא כבר ביטל הגט יש לחוש. אבל בסוף לשונו שאמר היום אני יכול לעשות מה שאני רוצה משמע דכוונתו שעושה דבר חדש וכל שלא הזכיר שביטל עכשיו אינו מועיל. אבל אני חוכך שאמר לשלוח אחר שליח הוי כביטל השליחות. וא"ל שמצוה להגיד לשליח וכמה דלא הגידו לו לא בטל דהא בשליח ששלח אחריו שליח לא בטל עד שיגיע בו כו' כדמוכח מהא דקאמר דס"ד לא עדיף משלוחא קמא כו'. ואם איתא דבטל כשיאמר לפניו לא הוי משום שליחות. רק י"ל כיון דחד הוא לא בטל. אבל האמת יורה דרכו דשלח אחריו צריך שיפגע בו קודם שנתן וכ"כ ב"ש סי' צ"ז. אבל מ"מ בנ"ד לא אמר שיאמרו לשליח רק שלחם לב"ד והב"ד שלחו אחר השליח. כי אחרי שכבר הודיע להם זה עליהם מוטל להודיע לשליח. וסבור הייתי לומר עוד כוונה אחרת שעשה לאלו העדי' שלוחי' הם יבטלו במקומם וכל שלא אמרו ודעתם לבטל אינו מועיל. אבל כיון שאמר אתם עדי' דעתו לבטל בפניהם. אבל לפום קושטא הא נמי ליכא למיחש לביטול של עכשיו רק לביטול קודם:

והנה יש למצא פתח וראי' לדברינו באומר ביטל סתם לא מהני כמ"ש הרא"ש בתשובה הובא בב"י הש"ע ססי' ט"ו באם האשה אומרת נתקדשתי ולא הזכירה שהיה בפני העדים אין בדבריה כלום. וכן משמע בש"ס פ' האומר במס' קידושי' ד' ס"ד דמוקי לה דאמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני כו' משמע דווקא אם אמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני אי לא"ה אינו מועילים הדברים דאל"כ הוי לי' לשנוי' בקצרה שמא נתקדשה בפני פלוני ופלוני רק הא י"ל דווקא אי חוזרת מדיבורה ואמרה לא נתקדשתי בעדי' הוא דמהני הא סתמא לאו. ולהכי מוקי שאמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני דאז חזרתה לא מהני. וע' סי' מ"ח בח"מ וב"ש:

אולם יש לדון דווקא בקידושי' י"ל סתמא בעדים קאמר אבל הכא י"ל כתי' הש"ס אם איתא דפייס קלא א"ל אף שרש"י פי' דווקא משום ששכני' מרגישים משום דשם הקושיא שמא ביטל בינו לב"ע בפני א'. אבל לחשש שמא ביטל לעדים דשלא בפני השליח ואשה בעי עדים ומבטל בעדים וודאי קלא א"ל דלא גרע ממחאה. ואף דהש"ס קאמר תרי לית לי' קלא כבר הרגיש הרשב"א דווקא לוקח מפיק קלא ע"ש ועוד תי' דהכא בעינן קלא מעליא טפי דמ"מ חשו חכמים ותיקנו שיהיה בפני ג'. והנה לתי' הראשון של הרשב"א יש לעיין בד' ס"ג ב"ב מבואר דפליגי אי לוקח הוי כמחאה ומחאה עדיף אלמא כל שאומר בהדיא דבר זה מועיל טפי והכא דמבטל גיטא וכוונתו שיתפרסם כמו שראינו שרצה לפרסם למה נחוש שלא פרסמו העדים הדבר. ותי' הב' וודאי רק לכתחלה תיקנו כך אבל מ"מ סמכינן דליכא קלא לא תלינן במאי דלא שכיחא:

ויותר הי' נ"ל לקושי' הרשב"א לישב דחיישינן שיבטל במקום רחוק כיהודה וגליל דאז ליכא קלא ע' ב"ב ד' ל"ח ע"ב. אבל באותו העיר דרך להתודע וכמ"ש תוס' במחאה דרך לומר בשעת הליכות העדים לפרסם. כ"ש ביטל הגט א"כ כיון שלא זז המגרש מהעיר דבר רחוק לומר דלית לי' קלא להכי אין לחוש שביטל בעיר וכדמשני הש"ס על שמא פייס קלא א"ל ובהכא הווי ניחא לי דמשני אהאי דקאמר שמא פייס באומר נאמנת עלי כו' מאי מהני נאמנות שמא ביטל שלא בפניהם. ע"כ לשלא בפניו לא חיישינן דקלא א"ל אי ביטל בעדים ובהא הוי ניחא כמה קו' רשב"א שם אבל וודאי לחומר הנושא אם הבעל היה אומר בטלתי הגט לא הייתי סומך להקל כלום משום אלו הסברות בפרטו' שהם נגד דברי רשב"א אבל כאן שלא ידענו אם כוונתו כך. ולפי ענין הדברי' נראי' שלא ביטל כבר שאמר היום אני יכול לעשות מה שאני רוצה אם ביטל כבר היה אומר הי' בידי לעשות מה שרציתי לכן אין לחוש שביטל כבר ויש לצרף אלו הסברות אבל הוצב כחומה שזה בעצמו לשון בטול הוא שאמר הם ישלחו אחר השליח ואמר שהיום בידו מה שאני רוצה הוי כאומר אי אפשי בכל זה י"ל לאו דברי' שבלב הוא כי אם בפה מלא גילה דעתו לבטל הגט אבל מה שאני מצדד להקל עוד י"ל מטעם זה שעשאן שלוחים שהם יאמרו להרב בשמו שאין זה גט הרי עשאן שלוחי' שיבטלו והעדים לא אמרו בתורת שליחות יכולים הם לומר שהם אינם רוצים להיות שלוחים לבטל רק מה שאמרו לב"ד סבורי' הי' שביטל בפניהם אבל שהם יבטלו עבורו זה לא רצו העדים ואין הגט בטל. ומה שהאריך גיסי מחמת לשון אינו שמשמשת ג"כ להבא לומר דער גט איז מבוטל וכל שיש לו שני הוראות י"ל דאמר מלתא דמהני. ומוכיח זה מדפשיט דהרי מהני בחרס כדמהני הרי זה הקדש ורש"י בהראי' דקאמר הרי הן מקודשי' ולשון מקודשי' משמע להבא (ואף שלא הביא ראי' לדבריו ע"כ ראייתו ממתנה זה מבוטלת). ע"כ דמ"מ כיון שיתכן לשון הרי על להבא תפסינן כך דבריו על מה דמהני בהרי הוא חרס עכ"ד. ואני אומר וודאי אין פשוט הלשון מבוטל משמע להבא כי הוא אדרבה משמע לשעבר על משקל מפוקדת והוא מבנין פעל הדגש מעולם לא נשמע שיהא הלשון להבא אבל כוף אזניך ושמע דהפי' דשמעתתא וודאי באדם המבטל הגע צריך לומר שהוא עושה מעשה מחודש ומבטל הגט שאם אומר בטל י"ל הוא מעצמו דבר בטל מעולם וזה אינו כי הי' פ"א גט כשר להכי ס"ד דלא מהני ומסיק דמשמע נמי ליבטל הוא מצוה שיהא כך ואם אמר מבוטל הרי גילה פי' כוונתו שנעשה ביטול על גט זה וזה נאמן אם שיהי' כוונתו שבטלו בזמן מהזמנים או ברגע זו מבטל כיון שאומר שנעשה ביטול חדש עכ"פ אין אנו מצריכי' אותו שיאמר הוראת הזמן משום ביטול רק שיודיע לנו שגט זה נתבטל לא שהיה מעולם בטל מפאת עצמו ואם אמר שהוא ביטל כבר נאמן במגו והרשב"א דהקשה יהיה נאמן במגו כשאומר בטל במגו דיבטל לה"א היינו כשאין אנו יודעי' מה נעשה בהגט אפשר הי' מתחלה דבר ביטול כמו שהקשה על הרשב"א על פסול ע"ש ובמתנה כשאומר מתנה זו בטילה הודה שאין קבלתו כלום שהיה מעולם דבר בטל ובאומר הן מקודשי' נמי כוונתו שנעשי' הקדש רק שם בנדרים היה המעשה שניתן לו במתנה ואמר אם שלי הם הרי הן מקודשים שם אם הכוונה רק שנעשו הקדש בפ"א הא שם לא הי' שלו מעולם והאיך יאמר הרי הקדש ע"כ הרי מתפיס על להבא שיהא כך הה"ד האומר חרס אבל לשון הרי מועיל שהוא מתפים שיהא כך כמו בהקדש ע"כ הלשון אינו של נ"ד הוא ג"כ ידוע הוראת המלה רק להודיע שהדבר כך ואם יאמר עכשיו כוונתו להודיע שעכשיו כך הוא ויתכן לומר איז גוועזן לשעבר כך המעשה עכ"פ כל שאומר הגט איז קיין גט הוא מודיע שהוא אינו גט לא שהוא עשאו לאינו גט וזה לא מהני וזה ברור ומזה נסתר נמי מ"ש גיסי הר"ב נ"י בהערה השלישי לישב תמיה' תוס' בככר זה הקדש דמהני דהתם מהני לשון עבר כהקדש והא דפשט מהרי הקדש מדנקט בכל דוכתי לשון זה אלמא לשון הוא לשעבר. ובמ"כ לא כן הדבר ק' תוס' מככר של הפקר שם בנדרים ד' ל"ז תיקנו ככר זה הקדש ושם אי הקדש מעבר לא מהני ע"כ להבא משמע שמתפיסו עכשיו. ומשאר דוכתי אין ראי' וודאי דשם מהני הודעה וזה ברור:

ומ"ש גיסי הר"ב נ"י דהוי פירשן להחמיר ואי מפרש דבריו דהכי כוונתו אנן מהימנינן לי' לא הוי דברים שבלב. אני אומר דלא נהירא דבר זה דהכא הרי לא מפרש דהוא מבטל עכשיו רק הוא מודיע שאין זה גט והודעתו לאו כלום הוא דהוא צריך לבטל עכשיו ומה שאמר שעתה תלוי ברצונו אכתי הרי לא ביטל ולשונו שאמר אין זה גט אינו סובל שאומר שהגט לא יהי' גט רק אומר שאינו והרי ישנו עלי' רמיא לומר שישתנה מכמות שהי'. נהי דאתי דבור ומבטל הדיבור אבל הכוונה לא מבטל הדיבור וזה ברור. ובדבר ההערה הרביעית שכתב גיסי הרב נ"י דאיכא למימר כיון שזה הוחזק דמהדר לבטלו. י"ל שמא יבטל ושמא ביטול. ובמומר בעלמא דעתו דמדינא חששו שמא יבטל דשמא ימות חיישינן. והאמת מבואר בקידושי' ד' מ"ד דלא חיישינן שמא יקדש כיון דעכשיו אינו איסור. ולענין שמא ימות אסורה לאכול מיד. רק להא אפשר לומר שמא יבטל ובטל. רק לענ"ד בנ"ד אין כאן חשש ביטול כיון דחזינן דאיהו מהדר לבטולי מחצה שלא יהי' רק להודיע להרב ושליח א"כ אין לחוש לביטול כלל שרצה להכשילה בסתר ע"ז לא מצינו שרצונו בכך אדרבה רצוני שתהיה אגיד בי' וכיון שלא בא שום אדם לומר שביטל בפניו אין ראי' ממאי דמהדר לבטולי שביטל בפני אחרים וזה ברור ובענין שהעדים אומרים שאינן יודעים בבירור אם אמר לשון בטל ודימוהו חכמי ליטא לספק קרוב לו. והנה אם העדים היו אומרים שאינם זוכרים אם אמר לשון בטל וודאי ל"ד לספק קרוב לו. דשם היה ספק בשעת הקידושי' אם הי' קרוב לו וי"ל הא לא ראו הקידושי' כמ"ש הב"ש אבל כל שהוא יודע מהקידושין וספק לו האיך הי' אז המעשה וודאי יש לחוש טובא וע' ח"צ סי' קל"ה באמר אינו זוכר חייש לקידושי' רק שם ע"א יודע בבירור אבל הכא בחזקת א"א יש לחוש ואם הספק הוא שלא שמעו דהי' ספק בשעת מעשה נמי ל"ד לספק קרוב לו אף דכתב הרמב"ם דהכא נמי אין דבר שבערוה פחות מב' אבל הא התוס' כתבו ריש השולח ד' ל"ב ע"ב ד"ה ורב נחמן דבטלו בפני א' מדרבנן אינו מבוטל דמה כח ב"ד יפה ואינו דומה לספק קרוב לו אבל ודאי בלא"ה כיון שהעדים אינם שומעים אף שאפשר שאמר אין חשש בהא קאמר אותיבו קרי באודנייכו אף ביטול לא מהני כיון שלא שמעו ואין בזה ספק אבל אם השתא מסופקים אם שמעו אז ל"ד לספק קרוב לו והוי ספק ואיכא א"א בבירור אבל אם מסופקים בשעת מעשה אם אמר דבר זה ודאי אין כאן חשש וע״כ טפי מספק קרוב לו דהתם עכ"פ ראו הקידושין רק לא יודעים על מועילים אבל הכא לא יודעי' כלל מביטול וע' ב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ג והכא עדיף טפי וזה ברור. והנראה בעיני לצדד בהיתר הוא אחרי שבאמת הרמ"א פסק דאין נאמן לומר שביטול והב"ש כתב דזה נאמן במגו ונדחק הב"ש ליישב זה ולענ"ד נראה דלק"מ דבאמת י"ל דאינו נאמן לומר שבטלו דאין אדם משום עצמו רשע ובהא אינו נאמן אף במקום דא"ל מגו כמ"ש הש"ך יו"ד סי' קס"ח ס"ק ע"ט. ומה שהקשה שם הש"ך על הרמ"א שנראה דס"ל דנאמן במלוה ע"פ א"כ מוכח דרמ"א ס"ל דנאמן במגו אף היכא דמשים עצמו רשע. א"כ אי אפשר ליישב כאן דשרי רמ"א כמ"ש אף אתה אמור דקו' הש"ך לק"מ דבודאי כמה דהלוה לא נתן הרבית לא עבד כלום דאין אצלו רק הלאו לא תשיך אבל לא תשימון ליכא. ועי' משנה למלך פ' ד' מה' מלוה ולוה אף דכתב המ"ל דמ"מ לפני עור איכא ואיהו מפרש הכי הסוגיא דבר בניתוס מוכח שם דאין אדם משים עצמו רשע אף משום לפני עור רק ז"א דודאי אף המלוה לא עבר משום לא תשימון אלא במלוה בשטר דעביד לי' שומא כמ"ש התוס' פ' המניח ד' ל"ב ע"ב שהוא תמוה למה יעבור אף בשטר אי מפרש הריבית הא לא יבא לידי גוביינא נהי דמ"מ אמרינן משעת כתיבה עביד שומא אבל בע"פ לא עביד מידי אף שהבטיחו ליתן ריבית וכן מוכח ר"פ איזה נשך דלענין זה אין כגבוי דמי ע"ש בתוס' ודוק א"כ הכא דבע"פ מיירי ואין הלוה רוצה ליתן הרבית אכתי לא עבר כלום. ובלא"ה משכחת לה גוונא דלא מיפסל הלוה משום לפ"ע כמ"ש המ"ל שם דהי' מלוה בלא"ה עכ"פ לא משמע לי' איסורא בהכי ע"ש. א"כ הדרינן למלתי' דרמ"א נמי ס"ל אף במקום מגו אין אדם משים עצמו רשע נהי דהא לא נהירא לי לומר עבור שתקנו חכמים שלא יבטל אינו נאמן שעבר על תקנות חכמים דודאי מאן דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא אבל רשע לא מקרי ולא מיפסל בהכי דוקא בעובר על עבירה שנפסל עבורה אמרינן אין אדם משים עצמו רשע דקרוב הוא ופסול על עצמו לעדות כמ"ש רש"י במס' סנהדרין בהדיא אבל עבירה דהוי רק עבריינא לא נ"מ לגבי נאמן (ועי' תוס' שם בא"נ ברבית דרבנן לא מיפסל היכא דאינו עושה להנאתו) ולהכי נוחין דברי הרשב"א שיהי' נאמן לומר שבטל הגט במגו. אבל לפי מנהגינו שאנן משבעינן המגרש שלא יבטל השליחות והגט ודאי א"א משים עצמו רשע שעבר על השבועה ואין נאמן לומר שביטל ועבר על השבועה ורשב"א כתב לדינא דש"ס דאין כאן שבועה. ותו הרי רשב"א לא כתב זה רק ליישב דלא פריך ממתני' הייתי מיישב דקאי בראשונה שמבטל אף בלא שליח ולא עבר על דרבנן נמי. ותו מתני' תני הגיע בשליח ויכול לבטל וברייתא דפסול שהקשה יהי' נאמן במגו נמי ניחא דברייתא משמע אף שאמר לשליח כך ודוק. ותו י"ל הייתי מפרש בטל הוא שיש בו פסול המבטלו ולא שבטלו כבר. א"כ דברי הרמ"א מיושבי' היטב ודוק א"כ בנ"ד שאמר דער גט איז קיין גט לא נחוש שמא בטלו דאף אם אמר זה אינו נאמן כמו שכתבתי. ולפי"ז אף אם נניח שאמר בטל איכא למימר כיון דבטל עבר משמע רק אנו אומרי' מאי דאהני' לי' קאמר וכ"ז בסתם אבל כיון שהתחיל על שעבר שאינו גט למה נאמר שחזר ואומר שמבטל טפי י"ל שכוונתו שבטלו כבר וזה אינו נאמן רק זה דחיתי לעיל כיון שהלשון דער גט איז קיין גט הוא הודאה ולא שמהוה עתה הווי' מחודשת עכ"פ יכול לפרש למה אני אומר שאינו גט כי אני מבטלו ותו הא אמר שהעדים יאמרו בשמו שאינו גט כי בטלו בשעה שעדים יאמרו יפה יאמרו על העבר כי עתה ביטל ובשעה שיאמרו לפני אב"ד יהי' עבר ודוק. רק ההיתר הוא אם העדים אינם יודעים כלל ולא שמעו דבר זה באופן שאף בשעת מעשה לא הרגיש ובזה אין כאן מיחוש רק אם מסופקים שמא אז ידע ועכשיו שכחו יש להחמיר אי לא"ה לא:

והנה ראיתי בדברי גיסי הר"ב נ"י שכתב בנ"ד לא שייך א"א משים עצמו רשע כיון שמפורסים בהמרתו ואף מקודם היה בליעל. ע"ז אני אומר הא צריכים אנו להשים לב מאי דלמד הסמ"ג דאין נאמן לומר שנתן ביו"ד סי' ס"ח הובא בש"ך משום דא"א משים עצמו רשע הא הסברא דא"א משים עצמו רשע קאמר בש"ס סנהדרין לענין פלוני רבעני כו' וכן בעובדא דבר בניתוס בפ' ז"ב וכן בהרגנוהו פ"ב דיבמות ובכל הני דוכתי הסברא דאין אנו פוסלי' אותו לעדות משום דקרוב הוא לגבי' ולא נפסל בעדותו אבל היכי שאינו בא לפסול עצמו רק ספר הדברים למה לא יהי' נאמן בעדות בז"ה הוא קורבה פסול אף משה ואהרן וצ"ל כיון שבא לומר דבר שנפסל על ידו ולא מהימנינן לי' לפסול עצמו תו לא מהימן בכל מה שיאמר והנה ודאי אף שהוא מומר אינו נאמן על עצמו לומר שעבר עוד עבירה למחייבו מלקות מחמת דא"א משים עצמו רשע א"כ למה נאמינו ג"כ לכול' מלתא דידי' כמו דאמרינן הואיל דאינו נאמן לפסול עצמו אינו נאמן לכול' מלתא הה"ד בהא. וקצת ראי' הי' נראה מהא דקא' בקידושין ד"נ במזיד לא משים עצמו רשע. וקשה הא אכתי מוכח דהא סתמא קתני אף שהי' רשע בלא"ה אינו נאמן לומר בלבו הי' כו' דאיהו ודאי מצי אמר מזיד הייתי כיון דרשע בלא"ה היה מקודם ליכא קרבן דיתכן דהוא רשע ולא לאותו דבר ומ"מ תו לא שייך לא משווי נפשי' רשיעא דרשע הוא עכ"פ. אך ראי' זו נדחית לפי מ"ש תוס' פ' כיצד דשם קאמר אינו אומר ברצון כך ומ"מ מהימן ע"ש אבל מ"ש מתחלה נכון. ותו אמת שראיתי בר"ן כתובות בסוגיא העדים שאמרו דמשו"ה כשרות מהימן אבל המעיין יראה דהה"ד שאינו נאמן על עצמו שעשה דבר חדש שחייב מלקות וכדומה א"כ אף בזה הבליעל י"ל א"א משים עצמו רשע שנשבע לשקר ואף שעבר על חרם רגמ"ה ונשא ב' נשים ודאי אינו דומה שבועה שיצאה מפיו לחרם הגאונים ותו כבר כלה החרם כמ"ש רמ"א ססי"א ותו הכא במה שנדר להמיר לא נחשד לשבוע' לשקר כמ"ש מהרי"ק הובא בא"ה ברמ"א סי' ז' בנדרה להמיר אינה אסורה לבעלה דאמרינן דלא זנתה וכמו שהוכיח מהרי"ק מאלך ואעבור בסנהדרין פ' ד' מיתות וכן מישראל ההולך לתרפות בעכו"ם ד' ל"ד דשרי לתת ולשאת עמו דמימלך א"כ אי אמרינן דלא עבר על השבוע' ומאי שאמר שביטל אינו נאמן ואין לחלק התם באמת אח"כ חזרה וכן ההולך לתרפו' אז אין אנו יודעי' שמא יחזור. דז"א דודאי מהרי"ק התיר האשה אף ששעה אחת רצתה להמיר מה בכך שחזרה אח"כ נימא דזנתה ע"כ כמה דלא עברה מעשה אנו תולין שאין עושה מעשה חמור בעבירה א"כ מה בכך שבסוף עשה המעשה מ"מ כמה דלא עביד אינו חיישינן ואין לדמות להא בפ' השוחט הוכיח סופו על תחלתו דאמרינן דחשוב בשחיטה היינו דכיון דהוא מעשה א' אמרינן ודאי תחלת המעשה הי' עבור זה אבל לתלות שעשה מעשה אחר זו לא שמענו ואף שם קי"ל דלא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו בח"מ סי' רמ"ה ובי"ד סי' ד' פסקו רק לחומרא באכילה ע"ש:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה