אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות גיטין

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות גיטין

הלכות כתובות

תשובה צ

ע"ד אשה הנעצבת בק"ק סטעפאן שנתגרשה מבעלה מימי' ימימה בשם אסתר דמתקרי' עטי' (והי' ראוי לכתוב המכונה רק אין זה קפידא וגם היוצא משם הקודש ס"ל לס"ש דכותבין דמתקרי') ואח"כ ניסת לבעל ונתגרשה מבעלה השני בשם עטי' ונמצא הגט ראשון בשם הנ"ל ואבי האשה אמר ששם שלה לא היה אסתר משנולדה אולם אח"כ אמר שהוא לא היה בביתו כשקראו לה שם לכן אמר שהוא אינו יודע משם אחר רק עטי' ולא אסתר:

והנה מחו' הרב המאוה"ג דק"ק הנ"ל הראה לי מה ששקל וטרי בדין זה וראשית דבריו הי' להוכיח אם נתן אמתלא לדבריו מהני אף שנתחייב בב"ד. ובאמת זה לא הי' צריך להוכיח כי כך מבואר בסי' פ' בש"ך ס"ק ב' דכתב אפי' לא נתחייב כו'. מבואר דמיירי נמי בנתחייב. אולם אי להתם מדמינן לה א"כ ביצא מב"ד נדמה להתם ג"כ דלא מהני אמתלא. אולם הדבר פשוט דלא דמי להתם דווקא הבע"ד אינו נאמן משא"כ העד וזה מבואר בסי' כ"ט דמהני אמתלא לעדות רק שלא יהא בהיפוך מדברי' הראשוני' והטעם משום כיון שהגיד כו' ושם הפי' אמתלא אם אומר טעם למה שתק מתחלה מהני אבל הטעם למה העיד שקר לא מהני אבל פי' לדבריו יכול לומר. ובלא"ה עדו' שלא העיד בב"ד כדרך עדי' רק שאמר זה לספור בפני רב יכול לחזור וזה מבואר בא"ה סי' יו"ד בב"ש בשם תשובת הר"ן ע"ש אולם לכאורה בלא"ה מה זו שאלה וכי ס"ד דהאב נאמן לאוסרה אחרי שכבר מעשה ב״ד בידה ונתגרשה עפ"י מעב"ד מאין הרגלי' שהאב יהי' נאמן וע' תשב"ץ סי' א' ד' ה' כתב לאחר מעשה ב"ד אין שום ערעור מועיל אולם הא איכא לעיוני כיון שהדין שכותבין השמות עפ"י ע"א אפי' אשה או קרוב א"כ עכשיו שהאב מכחיש הווי חד וחד דדווקא אם הב"ד עשו עפ"י שני' אז וודאי אינו מועיל ערעור זה אבל כיון שזה כותבין עפ"י חד הווי חד וחד וא"ל כיון שבאו בזא"ז וכבר נעשה המעשה עפ"י ע"א הווי חד ותרי דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן תרי דאף מה דמהימן מסברא הווי כתרי אם כבר נעשה המעשה כדקאמר בכתובות ד' כ"ב הא דקאמר מת הווי כתרי כו' וע"ש בתוס' ובש"ך יו"ד סי' קכ"ז דלענ"ד נראה ברור דלא דמי להתם דווקא אם א' אומר מת וא' אומר לא מת דהאי דקאמר לא מת לא מהימן כבי תרי אף אם הוא הי' הבא מקודם להכי חשבינן לי' לגבי מאן דאמר מת כחד אבל הכא אם זה שאמר ששמה הי' עטי' ולא אסתר הי' בא מתחלה הי' הוא נאמן כבי תרי אף שזה בא מתחלה שאמר ששמה אסתר לא מהימן טפי מן זה שאמר שמה עטי':

ובזה הי' נראה ליישב ק' תוס' בכתובות שם דהקשו ל"ל דאמר לא נתגרשה אף מאן דאמר נתגרשה אינו מועיל ולפי מ"ש ניחא דמיירי שזה שאומר לא נתגרשה אומר שזה שגירשה לא הי' בעלה או שלא הי' שמו כך וכה"ג אי לאו דאיהו מכחיש להך סהדא דאמר נתגרשה ששמו כך ושזה בעלה הי' מהימן הך סהדא אבל השתא לא מהימן אף דהוא אתא מעיקרא והי' בזא"ז דהכא שניהם שוי' בנאמנו' ואוקי אתתא בחזקת אשת איש אך תי' זה לא יתכן לדעת הרמב"ם ז"ל הובא בש"ע סי' י"ז דבבת א' אם ניסת לא' מעדי' ל"ת א"כ אי אפשר לאוקמי כה"ג נהי דאין דינו כבזא"ז כיון דהם שניהם שוי' בנאמנות לא גרע מב"א ואכתי למה תצא בניסת לא' מעדים והוא נקט סתם בנתגרשה תצא משמע אף דניסת לא' מעדים לא מהני דהא לעיל בשנים אומרים מת תני לא תצא משום ניסת לא' מעדים והאיך סתם הכא תצא. ובאמת רבו החולקים על הרמב"ם ז"ל ובמקום אחר הארכתי בס"ד בכמה דרכים ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל והקרוב לפשוטו משום דאיכא תרי לישני במס' יבמות אם עד א' כשר נגד שני פסולי' הוי פלגא ופלגא או דאזלינן בתר רוב דיעות ולהך לישנא דאזלינן בתר רוב דיעות מסולק קו' הרמב"ן מעל הרמב"ם דנוקי בב"א וניסת לא' מעדים ואומרת ברי לי דא"כ הווי הוא ועד תרי נגד העד שאומר לא מת והר"ן שנחלק על רש"י דלא פי' ברי לי ממש משום דהיא מהימנא דהא לא מהני נגד שני עדים אבל נגד ע"א מהני אי אזלינן בתר רוב דיעות משא"כ הרמב"ם דפסק כהך לשנא דהוי פלגא ופלגא אתי שפיר דלא תנשא אבל אביי בעי לשנויי אף להך לשנא דאזלינן בתר רוב דיעות להכי מוכרח לשנויי בזא"ז ומיושבי' דברי הרמב"ם ז"ל:

אולם אף לדברי הרמב"ם ז"ל ניחא מה שתירצנו לעיל דדוקא בב"א דע"א אומר מת כו' ס"ל להרמב"ם דל"תי משום דאיכא חזקת אשת איש דחזקה אשה דייקא מרע להך חזקה. משא"כ בנתגרשה כה"ג אף שכתבו תוס' דאיכא חזקה דדייקא שיראה שלא יוזמו עדים או שיופסלו לענין עדי' כה"ג שמעיד שזה שמו או שזו אשתו לא שייך הזמה כיון שאומר שמכירו ופסול דגזלנות ליכא דכה"ג י"ל אף פסול נאמן בגלוי מלתא בעלמא רק ז"א דגזלן ודאי פסול אף לעדות זה כמו דפסול לומר מת ולהכי הוזכר בסי' קכ"ו דמהני אשה וקרוב ע"ש ולא גזלן. עכ"פ כיון דאינו חוששת להזמתן וגזלן לא שכיחא י"ל דמודה הרמב"ם ז"ל דתצא ודוק בכל זה. אך י"ל כיון שמעיד רק א' דייקא שמא יבואו ב' ויכחישנו תבנא לדינא דעכ"פ הווי הכא חששא דחד וחד ואסורה להנשא אך מ"מ יש לצדד להתיר דהוי ס"ס חדא אף חד וחד הוי ספק וספק שהיו שנים אז ויש לדחות זה דהוי שם חד אם שמה כך או כך וא"ל דספק א' מתיר יותר מחבירו דמשום חד וחד תצא אם לא ניסת לא' מעדים לכ"ע ומשום הך ספיקא שריא דהא ליתא דמ"מ הספק רוצה להתיר לגמרי נהי דאנו אין מאמינין לזה שאמר מת מ"מ אין בזה בגדר מתיר יותר מחבירו וזה פשוט אולם לדעת מהר"י בר ברוך בכתובות ד' כ"ו היכי שהתירו להנשא אית לה חזקת היתר א"כ בנ"ד אף דהוי חד וחד מוקמינן לה בחזקת היתר:

והנה יש לי להכריח שיטת מהר"י בר ברוך הנ"ל דכבר נתקשה הפ"י וח"צ בתשו' דפ' חזקת הבתים מבואר דטעמא דר' מנחם בר יוסי משום זילותא דבי דינא וביבמות ד' פ"ח ע"ב קאמר הא דקדשתי בפני כו' משום דר"מ בר יוסי ע"ש מבואר מדאו' תצא א"כ מאי מהני זילותא דבי דינא ולשיטת מהר"י בר"ב הנ"ל ניחא דהנה תוס' הקשו אמאי לא אמרינן אוקי אתתא בחזקת א"א ותירצו חזקה אשה דייקא מרע להך חזקה והנה שם קאי מדינא דאו' כהך דדופנו ובדאו' לא סמכינן אסברא דאשה דייקא דמשו"ה מהתורה אינה נאמנות רק משום חומר שהחמירו חכמים סמכו אאשה דייקא א"כ מדאורייתא איכא חזקת אשת איש ותצא. ותו דהא שם פי' רש"י דמיירי דאמרו העדים קיים הי' מתחלה ועכשיו מת וכן מוכרח שם דאי לא"ה לא הוי איסור כהונה ע"ש. א"כ כיון שעכשיו באמת מת בעלה ליכא סברות דדייקא דמה שנשאת מתחלה לא שייך דייקא כמ"ש תוס' פ' חזקת דהא כמה דליכא עדים דאמרו לא מת לא דייקא ותירצו דעכשיו דייקא כיון שבאו עדים עכשיו ואמרו לא מת יריאה לעמוד תחתיו והכא כיון שבאמת מת עכשיו אינה יריאה ואי משום שהיא זונה כבר מתחלה היא זונה אף אי לא תעמוד עכשיו תחתיו נמי אסורה לכהן משום מעיקרא ולא נוסף עלי' חומרא במה שתעמוד תחתיו א"כ לא דייקא והוי חזקת א"א והי' לנו לומר דתצא בבאו עדים ואח"כ ניסת. ע"כ כדברי מהר"י בר ברוך דליכא חזקת אשת איש כיון שכבר ניסת ולהכי ל"ת. וכל זה ניחא שם אבל לדידן דאיכא חזקת דייקא כו' א"כ אף באו עדים ואח"כ ניסת נמי אינו מדאו' דתצא רק מדרבנן ואז בניסת ואח"כ באו עדים ל"ת משום זילותא דבי דינא ודוק היטיב. א"כ יש ראי' להר"י בר ברוך. אך מ"מ לא נתקע עצמינו בדבר זה כיון דאיכא פלוגתא דתוס' בשם ר"י דנחלקו על הר"י בר"ביאולם כאן וודאי יש להקל כיון שעשה האב פירוש לדבריו לא גרעינן סהדותא דהך שנעשה עפ"י מעב"ד וזה ברור:

ובדבר שנשתקע שם אסתר ודאי יש לצדד אולי אז אזלא נשתקע השם וכמ"ש מעלתו ג"כ ותו דעת הספר שמות והגט פשוט להכשיר בדיעבד במקום עיגון ואין דיעבד גדול מזה שכבר ניסת אח"כ לכן יש לסמוך להתיר לאשה להנשא ואף גם זאת יש לצדד עפ"י דברי הב"ש כיון דהוא כינוי לשם אסתר דרוב נשים קורין אותן שיש להם שם עטי' בשם אסתר ליכא חשש אף בנשתקע כמ"ש הב"ש לכן הדבר ברור להתיר וה' יצילני משגיאות הכ"ד:

תשובה צא

יהודא יעלה. לו נאוה תהלה בכתם פז לא יסולה ה"ה אוה"נ ידידי הרב הגדול המופלא ומופלג חכם וסופר אשכול הכופר כשק"ת מוה' יהודא לייב נ"י אב"ד ור"מ בק"ק פאדהייץ יצ"ו (בעה"מ ס' לב ארי' על מס' חולין):

אמרותיו הגיעוני ימים מספר והנאני בביאות מכתבו הנעים ויקר ואף חכמתו עמדה לו נהניתי מאמרותיו הבנוים על קו הישר והשכל דובר משרים אך לחומר הנושא מאוד חפצי להשתמט מענין זה כי כבר דשו בה רבים בתשובותיהם האוסרים והמתירים ולא מסקינן אלא כדמסיק תעלא כו' כי יסוד הדבר בנוי על שקול הדעת אם דומה שם האב לשם דירה או לשם לידה ואי אפשר להכריע זה בסברא מופתיו'. אך אחר שובי נחמתי להשיב מפני הכבוד ולפלפל בדבריו הנעימים ואשר יורני מן השמים אותו אדבר:

הנה ראשית דבריו להכריח דשינה וכתב כהן על שאינו כהן לא גרע מכתב סתם על כהן וראיתי מדכתב הש"ע בכתב חכם על שאינו חכם כשר ולא הקשה הב"ש על זה ועל לא כתב חכם על חכם הקשה דהוי שינוי אלמא זה גרע טפי לכתוב סתם על הנקרא בשם חכם הה"ד בכהן יש יותר לחוש בכתב סתם על כהן מכהן על אינו כהן וכיון דרמ"א מכשיר בדיעבד בסתם הה"ד בשינה וכתב כהן ואני אומר משם אין ראי' דודאי אם כתב חכם על אינו חכם אינו קפידא דיאמר דפלגי לי' יקרא כמו שכתב הטור. אבל השמיט חכם איכא קפידא דיאמרו למה יזלזלו אותו ע"כ אחר הוא משא"כ אי כתב כהן ליכא יקרא טפי יתלו בשינוי אי כתב כהן מדלא כתב כהן דהשמיט כינויו דאטו צריך לכתוב לו כל הכינוים כיון שאין זה זלותא אי לא כתב כהן. וגם הרגילות לקרא אותו בפי כל בשמו ולא בשם כהן נהי שבכתב רגילין לכתוב כהן לא הוי שנוי דהוי חניכה שהכל קורין אותו וכשר. משא"כ חכם רגילות תמיד לקרותו לכן ס"ד דב"ש דהוי שינוי (ובאמת קו' הב"ש לא קשה על המגרש אף שהוא חכם כיון שהוא לשון עצמו אין קפידא דאף בחתימתו אינו מכנה לעצמו חכם רק קושייתו על שם אבי המגרש ובאביו אין כ"כ קפידא בכינוי וגם עכשיו רגילות כך לכתוב בגט בלא כינוי חכם והכל יודעי' לכן לא הוי שינוי) אבל בכהן הסברא אפכא למה יכתבו כהן אם אינו כהן מה יקר נעשה לו בזה. ואם לא כתבו כהן על כהן י"ל דאינו שינוי כיון שאינו נקרא בפי כל בכינוי כהן אף שנקרא לס"ת וחותם עצמו כך הוי כמו חניכה שהכל קורי' וכשר אולם התה"ד דכתב דכותבי' סי' על שאינו כהן בסתם מוכח קצת דפסול דאל"כ הדרא קושיא לדוכתי' מה מועיל הסימן הא הסימן אינו מועיל רק שמחמתו אין צריכי' לגרש זה בפני זה דאין לחוש דממטי לי' לאתתא דחברי' ואי כשר בדיעבד אכתי דלמא יתן לאשת הכהן ותנשא. והב"י רוצה להוכיח מדברי תה"ד אלו דכשר בלא כתב כהן והם תמוהי' דאדרבא מוכח אפכא וכבר הקשה מהר"א ששון בלא"ה דאין ראי' להכשיר ובגט פשוט נדחק לישב זה ובתשו' עה"ג מישב זה מלשון התה"ד מוכיח מדכתב אף שאין הפרש. ואי דיעבד פסול הרי יש הפרש גדול ע"ש אך קושיתי לכאורה היא חזקה הא יכול לאמטי לאתתא דחברי' כיון דדיעבד כשר. וכן קשה על רמ"א דכתב להכשיר אם כתב על כהן בסתם א"כ איך כתב סי' קל"ו שהווי סי' אם אחד כהן וא' אינו כהן מאי סימן הוא זה אכתי לימטי לאתתא דהאיך ודוחק לומר דהסי' הוא דהיינו שיכתבו כהן דמשמע דקאי אתרווייהו ותו דא"כ למה הביא זה בשם מהר"א הא ש"ס ערוך הוא יכתבו כהן ע"כ כיון נמי אפכא דסתמא הוא סימן וקשה מה שהקשיתי.

ויראה דלא קשה דוודאי אין לחוש שאותו שאינו כהן ימטי לאשת כהן אף דבעלמא מגורשת דיעבד אי לא כתב כהן מ"מ בשני יב"ש איך תתגרש אשת כהן אי אין כתב כהן הא ליכא סימן ותצטרך עדים שנתגרשה בפני האחר והב"ד יחקרו ע"ז כמ"ש תוס' במס' ב"ב בפשט הגמ' דף קנ"ז ואם נקשה אפכא שאיך נכשיר ביוצא מתחת אשת שאינו כהן גט כזה דלמא כתב הגט הכהן ושינה שמו שכתב על עצמו סתם ואמטי להך אתתא זה אין לחוש נהי דדיעבד כשר מ"מ היכא דיש שני יב"ש דייקו העדי' ולא יכתבו בלא סימן כהן לאותו שהוא כהן דכן צ"ל למהרא"י דאף בהא דייק' העדי' כתי' תוס' על כהן דדייקי העדים אף דבעלמא על מנה שבשטר הם מעידים הכי דייקי נמי אפכא שלא יכתבו סתם על כהן ומה שהקשה באו"ת על רמ"א מאי מהני סי' כהן הא הוא ס"ל בח"מ סי' מ"ט דמה שכותב בעצמו לא מעידי' רק על מנה א"כ גט שהוא כתוב בלשון עצמו מאי מהני הסימן ומעלתו יפה השיב כיון דפסול בשינה כהן וודאי דייקו העדי' בגט אך מה שבא להוכיח דדיעבד נמי פסול. ובמ"כ לא דקדק דהא מבואר דאפכא נמי הווי סימן אם כתב סתמא ושם בדיעבד כשר לרמ"א אמאי הווי סימן. אך אמת יורה דרכו אף במה שאינו פסול דיעבד נמי אמרינן דעדי' מדקדקים כיון שעכ"פ צריך לכתוב כך לא יניחו העדים מלדקדק וכ"כ בתשו' פנים מאירות סי'. אך לכאורה לא הי' צריך לכל זה דבגט צריך לכתוב שיהא מוכח מתוכו כמ"ש הב"ש סי' קל"ו שם משו"ה מצריך הרמ"א סימן ולא יגרש בפני חבירו א"כ וודאי העדי' דקדקו שזה אינו כהן וזה כהן שיהא מוכח מתוכו. וגם בזה צ"ל לרמ"א כיון דלכתחלה צריך לבאר כהן הווי סתם נמי מוכח מתוכו. וזה מוכרח דאל"כ למה כשר באם כתב סתם דלמא העדים לא דקדקו אם הוא כהן דהא לא אכולהו מלתא מסהדי וא"ל דהעדי' כיון שכותבין לסימן מדקדקים דמנ"ל שרצו לכתוב סתם לסימן ע"כ דמוכח דאל"ה לא הי' כותבים סתם שאינו מוכח מתוכו או בגט תמיד מדקדקים כיון דלכתחלה פסול בשינה כהן:

אך לכאורה יש לתמו' על דברי תוס' שתרצו דהיכי דיש שני יב"ש וודאי מדקדקים העדים הא תוס' ביארו שם ב"ב דף קמ"א דעיקר הקושיא דלמא ממטי דהעדים לא ידעו שיש שני יב"ש ויאמרו פלוני גירש ולא ידקדקו ותי' כיון דהב"ד יודעים שיש שני יב"ש הם יחקרו אם הי' השני בפניו א"כ מאי מהני כהן להוציא ממון אכתי יאמר הכהן העדי' לא ידעו שיש שני יב"ש וזה שאינו כהן אמר שהוא כהן ולא דקדקו העדי' דבליכא שני יב"ש לא מדקדקי' וכמו כן קשה זה על הגט למה הווי כהן סימן וא"צ לגרש בפני חבירו שמא לא ידעו העדים שיש שני יב"ש ולא דקדקו העדי' דהיכא דליכא ב' יב"ש לא מדקדקים ואיך סומכי' ב"ד על הסימן כיון שלא הי' בפני חבירו ואפשר לומר כיון שכתב כהן ואין רגילים בימי התנאים לכתוב כהן אז יחושו העדים שמא כוונתו להערים ויחקרו אחר זה אם יש יב"ש אחר ואז ידקדקו בזה מי הוא הכהן ואם נאמר כך נפשט ספיקו של ש"ג דאפכא לא מהני אם לא יכתבו כהן אין ראי' דשמא העדים אינן יודעים שיש שם שני יב"ש דאז אין חוקרין כיון שאינו כתוב כהן. אך א"כ אזדא כל מ"ש בדעת מהרא"י דמהני סתמא דמדקדקי' העדים על זה. ונראה דס"ל כמ"ש מהרש"א ב"ב שם דעידי חתימה ידקדקו דהווי כמעשה ב"ד אף שקצת דחוקים דברי מהרש"א בשטרות לומר דעדי חתימה ידקדקו דהווי כב"ד אך בגיטין נתקיימו דבריו כדאמרינן סתם ספרי דדיינא מיגמר גמירי וכן העדי' דאנן צריכין לחוש ג"כ לר"מ שצריך שיהי' הגט כשר לכ"ע א"כ בגיטין אין לחוש לזה ואתי שפיר כל מה שכתבנו ודו"ק:

ובזה מיושב נמי קושי' או"ת משו"ה מהני סימן כהן בגיטין אף שהוא לשון הבעל דשם ע"כ צ"ל דעדי חתימה מדקדקי' אם יש יב"ש אחר ואז מדקדקים שמא זה הוא כהן דבשני יב"ש דהווי סימן מדקדקים שלא ימסור לאתתא דהאיך כמ"ש מהרש"א א"כ בהא נמי מדקדקים כיון שבלא כהן לא יגרש בפני השני וסמכינן בהא אדיוקא דעדי' בגט לכ"ע אף שבשטר שכתב הוא עצמו אין מעידין על זה וזה ברור. והב"ש סי' ק"ב ס"ק ד' כתב לתוס' אין צריכי' עדי' לחוש בלא הוחזקו ולמ"ש העידי חתימה צריכי' לחקור אחר זה כמו שהוכחתי לעיל וס"ל להב"ש דעכ"פ מדקדקים אף באין יודעים שיש עוד יב"ש שלא יהי' שינוי משום כהן:

ומה שהקשה מעלתו למה לא תני דמעלי' מגיטין ליוחסי' דשם מדקדקי' העדי' לרמ"א כיון דשינה בזה פסול לדעתי לא קשה דוודאי כשהעדים חוקרים אם הוא כהן די אם אומרי' קרוב או פסול כך כמו שדי על גוף השם ששמו כך כך די לכהונה ולא יחושו לשינוי שם ומ"מ אין מעלין ליוחסי' ע"פ אותן שהעידו לפניהם ובאמת הא דכתבו תוס' דמעלין משטרות ליוחסי' בשני יב"ש נמי קצת צ"ע וצ"ל שם בעי שידעו עדים עדות ברור שהוא כך לסימן אבל בלא שני יב"ש אף בגט דבעינן שידעו עדי' שהוא כהן מהני עפ"י קרוב ולא מהני ליוחסי' ואמת כי צ"ע א"כ בגיטין ליבעי שיעידו שני עדים בשני יב"ש לסימן אם הוא כהן ואל"ה לא יכתבו. וכיון דלא נהיגי כן לכן אין מעלין ליוחסי' אף בשני יב"ש דיתכן דכתבו כך ע"פ קרובים דסמכו שלא ישקרו שיש לו סי' זה ולא קשה קו' הב"ח וש"ך ח"מ מ"ט ע"ש ובלא"ה י"ל משו"ה אין מעלי ליוחסי' אף בשני יב"ש דוודאי אין העדים צריכין דווקא להכיר שזה כהן דהא העיקר מה שהעדים חוששין דאין כותבין אלא א"כ מכירי' שם הלוה הוא שלא יחייב לאדם אחר ששמו כך וצ"ל אם יודעים ששמו כך אין חוששים שאחר נמי שמו כך כמה דלא הוחזקו רק אם אין יודעים ששם הלוה כך חוששים שאחר יש לו שם זה (ומזה ראי' למה שכתבתי לעיל בשטרות אין עדי חתימה חוקרים ליב"ש אחר וע"כ נקטינן דברי מהרש"א ב"ב הנ"ל לענין גט כמ"ש לעיל דא"צ לחוש בלא הוחזקו לענין ממון דהא קי"ל דלא חיישינן לתרי יצחק בממון ובאיסור חיישינן להרי"ף ודו"ק) וגם י"ל דאם יודעים שמו אף שי"ל גם אחר שמו כך לא קפדי דהא לא יפסיד האחר דהא אין מוציאי' שט"ח על שני יב"ש אבל הא לא צריכים העדי' לחוש שמא גם הוא גם אחר אינו בשם זה ויפסיד המלוה דמה לנו לזה אם המלוה מאמינו ונוטל ממנו השטר מה לנו לזה רק עיקר שאנו חוששין שלא יחייב לאחרים א"כ בשני יב"ש וא' כותב על עצמו כהן אין העדים צריכים לחוש רק שמא האחר כהן וזה אינו כהן ונפסיד להאחר אבל אם העדים יודעים שהאחר אינו כהן א"צ לחוש שמא זה ג"כ אינו כהן דא"כ לא יגבה משניהם וזה לא אכפת להעדי' כיון שלא יפסיד האחר והמלוה יחקור עליו אם הוא כהן מה להעדי' בזה. א"כ אין ראי' שהעדים ידעו שזה כהן להכי כתבו סי' זה דיתכן נמי שידעו שאחר אינו כהן להכי לא אכפת להו אם הוא ג"כ אינו כהן כיון שלא יהי' הפסד לאחר ולהכי אין מעלי' ליוחסי' ולהערמה אין לחוש דאינן כותבין אלא שידעו בבירור או שזה הוא בבירור כהן או שהאחר בבירור אינו כהן אבל אין מעלין ליוחסי' דשמא נתברר להעדים שאחר אינו כהן וליכא פסידא לאחר מה להם לחוש שיפסיד המלוה ולא יגבה משום אחד מהם כיון שהמלוה מרוצה בשטר זה וזה ברור ודו"ק:

ובאמת צ"ע על תוס' דכתבו דמעלי' ליוחסי' בכה"ג. ואפשר דס"ל להתוס' דסמכינן על המלוה דכיון שאחר אינו כהן ע"כ ידע שזה כהן דאל"כ למה נטל שטר כזה. וסמכינן בהא דמלוה מידק דייק כמו דסמכינן על פסולים על חזקה זו לר"מ כתובות דף י"ח ע"ב וצ"ע וא"ל הא ליוחסים בעינן תרי דעכ"פ מעלי' לצרפו עם ע"א או נ"מ דהמלוי' שנים וכל זה לא הונח לי וצ"ע בעיני כעת:

ובגוף הדין מה דמסיק מעלתו סוף דבריו ראי' להתיר מדלא הווי שינוי אי כתב חכם על אינו חכם דנראה חכם הווי טפי שם שרגיל בו מדהקשה הב"ש על שלא הזכיר חכם ולא הקשה על ימי המשנה כשלא הזכיר כהן וכן על רמ"א דמכשיר דיעבד ע"כ זה חשוב לב"ש שם שרגיל טפי וכיון בחכם כשר דיעבד אי שינה הה"ד כהן עכ"ד כבר דחיתי זה בפתח דברינו דוודאי שינוי חכם הווי תלינן דפלגי לי' יקרא ולא חשיב שינוי משא"כ כהן. וכן מה דלא הקשה על ימי המשנה היינו דשם כהן אין רגילות לקרותו תמיד פלוני כהן וכיון שלא הי' רגילי' לכתוב גם כן מאי חשש יש משא"כ חכם בפי כל נקרא חכם וגם לדידן החילוק מבואר בלא כהן הווי שם שרגילי' לקרות כמ"ש הב"י משא"כ בלא חכם אף גם הב"ש לא רצה לפסול דיעבד בלא חכם והרי נהוגי' כך בלא פקפוק כלל (וכבר ביארנו על המגרש עצמו אין חשש שאינו מכנה לעצמו חכם ועל אביו אין חשש כ"כ אם אינו מזכיר כל כינויי אביו) משא"כ בכהן אולם נראה מד"ת מה שיש לדין בדין זה:

גוף ד"ת מבוארי' בשטרות בלא הי' כהן וכתב כהן כשר ומשמע בתוס' הה"ד בגט אף שבספר גט פשוט מדחיק הפשט די"ל בגט פסול משום לעז לא משמע כך דתוס' ז"ל לא הזכירו כלל בדבריהם לעז ואף שבנודע ביהודה כתב גם כן בד"ת כדברי הגט פשוט אף הוא מודה שפשט ד"ת לא משמע כך רק לא רצה שיסמוך השואל בפשיטות על ד"ת אף שע"כ לכאורה התוספות מחלקי' היכי דאיכא לעז פסול בשינה אף במקום שאין צריך לכתוב דאל"כ קשה ממקום דירה למה פוסל בשינה דהא הר"י ס"ל אף במקום דירה שלא נכתב כשר כמ"ש בשמו המרדכי והג"ה אשרי פ' השולח יראה דטעמא דר"י לאו משום לעז רק דהווי מזויף מתוכו מזה נראה טעמי' דר"י דפסול בשינה שם דירה דס"ל זה הי' תקנות חכמי' לכתוב ומשו"ה בשינוי זו פסול כיון דצריך לכתוב מתיקון חכמי' אף שאם לא כתבו כשר מ"מ אם שינה פסול דהעדי' קאי על זה והוא מזויף מתוכו ובזה מיושב מאי דקשה על תוס' דלעיל ד' כ' כתבו בהדיא דאף דשינה פסול אי לא כתבו כשר מדלא תני לא כתבו ולכאורה סתרו דבריהם למ"ש כאן. אך מבואר דאף דלא כתבו כשר אם שינה פסול במה שצריך לכתוב עכ"פ לכתחלה אבל מ"ש א"צ לכתוב אף לכתחלה בזה כשר וזה מבואר בלשון תוס' וכ"כ בגט פשוט אות מ"ג ע"ש בשם גדולי' ראשוני' ובתשובות פני' מאירו' שאל כ"ב ותמהני על הגאון מהר"א ברודא מה נתחבט לישב קו' העולם מהי' במערב ולא שת לבו לישב מני' ובי' שכתבו תוס' ע"כ לא כתב כשר דאל"כ לתני רבותא טפי כו' איך אפשר דלא כתבו כשר למה שינוי פסול ע"כ כמ"ש דבמקום שצריך לכתוב מצד התקנה אם שינה פסול דהוי מזויף מתוכו כמ"ש הג"ה אשרי פ' השולח בשם הר"ז ופשט כוונת תוס' שנדחק בגט פשוט לישב מה דכתבו דאתיא כר"מ הא אף כרבנן אתיא פשוט כוונתם מדקאמר שם מודים חכמי' לר"מ משמע דהוי רק פסול דרבנן כמו דס"ל לר"מ באינך ולמאי דמסקו תוס' לר"מ לא כתבו פסול מהתורה א"כ אי מיירי שינה ממש ולר"מ מהתורה פסול אז עכצ"ל הא דקאמר מודי' לר"מ היינו לענין פסול תורה דלר"מ פסול מהתורה משום כיון דשינה עכ"פ לא מוכח מתוכו ולא גרע מלא כתבו כלל א"כ קשה לתני לא כתבו דמה"ט דשינה פסול מהתור' הה"ד לא כתבו וכי היכי דמודי' לי' דפסול בשינה הה"ד לא כתבו ולימא מודי' חכמי' לר"מ בלא כתבו וא"ל לרבנן שינה פסול מדרבנן ולא כתבו כשר מדרבנן דאיך תני מודים חכמי' לר"מ הא לר"מ פסול מדאו' ולדידהו פסול מדרבנן ע"כ אף לדידהו פסול מהתורה ע"כ טעמא משום דלא מוכח א"כ הה"ד לא כתבו לתני לא כתבו כלל דמודי' אבל לפי מסקנתם מיירי בשינה שם השני אין ראי' בלא כתבו איך הדין וי"ל דפסול לדידהו עכ"פ מדרבנן מכ"ש משינה שם דגליל ואפשר אף דאו' ונקט מלתא אחריתי שאינו שינוי ממש ובזה מסולק כל קו' הגט פשוט וע' פי' המהרש"א ז"ל שפי' ג"כ בענין אחר ופירושינו מרווח טפי בס"ד ודו"ק עכ"פ מבואר דתוס' ז"ל לא נחתו לחלק דמשום לעז מיפסל דאל"כ מאי בעי תוס' להוכיח מר"מ דשינה לא הוי רק פסולא דרבנן כמו לר"מ תפוק לי' כיון דלא נקט לא כתבו ע"כ דכשר בלא כתבו ולמה פסול בשינה ע"כ משום לעז וזה הוי רק מדרבנן אי משוה לעז מיפסיל ע"כ די"ל אף דאי לא כתבו כשר אי כתבו פסול דאו' דהוי מזויף מתוכו כיון שהצריכו חכמי' לכתחילה קאי עלי' העדי' ובזה פלפלו אי יש פסול דאורייתא או דרבנן ולא משום לעז א"כ למה יפסל לשיטת תוס' בכהן בגיטין טפי משטרו' והדבר ברור לדעת התוס' אי אפשר לפסול בשינה כהן ואף לדידן כשר דהא אף בימי אמוראי' כתבו כהן כמ"ש תה"ד ואפ"ה כשר בשטר הה"ד בגיטין לשיטת תוס' כמ"ש אבל לשיטות הרא"ש ז"ל דס"ל היכי דהכל מכירי' בשם זה פסול משום לעז צ"ע בשינה כהן אי זה נמי הוי שינוי שהכל מכירי' אם יש להכשיר. ובמקום אחר ת"ל ביארתי הפשט מה בין הכל מכירי' או מקצת אטו יש לעז להרבה אנשי' ולא למיעוט. וניחא לי אם הכל מכירי' לא יתלו טעותא בעדי' דמסתמא גם הם מכירי' דוודאי לא יתלו שיניחו העדי' לכתוב שקר רק באין הכל מכירי' יתכן שאינן יודעי' העדי' ולאו אכולהו מלתא מסהדי אבל כשהכל יודעי' לא יתלו בטעות עדים טפי יאמרו זה אחר הוא ואף אם העדים אינן יודעים רק עפ"י האחרים תולין שאחרי' לא הי' משקרי' דהוי עבידא לגלויי להכי תולין שזה הוא אחר אבל מה שאין הכל יודעים יתלו בטעות שהעדי' לא ידעו או שהפסולי' שהעידו לפניהם אמרו שקר דלא עבידא לגלויי משא"כ בדבר הגלוי לכל לא יתלו בטעות רק יאמרו שזה אחר הוא א"כ אף בכהן י"ל שהכל מכירי' ופסו'. אולם נחזי אנן הנה בשם אבי המגרש מבואר בטור סי' קכ"ט בשם הרא"ש דפסול שיאמרו אין זה המגרש ובגט פשוט הקשה על הרא"ש בתשו' כיון דס"ל דצריך לכתוב שם אביו בלא"ה פסול דהעדי' הם פסולי' כיון שצריך לכתוב קאי עלי' העדות:

ולכאורה תמי' על הג"פ אמאי לא קשיא לי' בדברי הרא"ש בפירושו גופי' שכתב הטעם לשינה שם דירה שהכל יודעי' ויאמרו לא זה הוא תיפוק לי' דהעדי' פסולי' ואפשר לדחוק דהרא"ש נתן טעם זה אף אם אין עדי' חתומי' דהגט פסול ע"כ מה"ט. אך באמת לענ"ד קו' הג"פ לא קשה דאין העדי' פסולי' כיון שמותרי' לחתום עפ"י המגידי' לפניהם אם אינהו העידו שקר מה להם לעדי' לזה והרא"ש כתב הכא אף אם שינ' הסופ' בלא הגדה לפני העדי' בשקר נמי כשר במקום לידה דעדים לא קאי על זה אבל שם י"ל דבעי ליתן טעם אף כשהגידו לפניהם ששמו כך עפ"י שהי' רגיל לקרו' שמו אחר אבי אביו וסברו שכך שמו וליכא פסול להעדי':

כתב דפסול משום שנוי והגאון מהוררא"י סי' קפ"ד כתב טעמא דהרא"ש דחייש לטעות משום שצריך לכתוב ואי לא"ה לא הוי חש לטעות והב"י כתב אף במקום שא"צ לכתוב היכא דאיכא קלקולא חיישינן (ולשון הב"י אינו מתוקן כ"כ דוודאי תוס' כתבו טעמא דא"צ לכתוב משו"ה שינוי כשר אך הב"י השיב מהרא"ש ולא מתוס' רק כוונתו דעד כאן לא מכשרי אלא בליכא קלקולא ובמקום דאיכא קלקולא חיישי ובאמת לא נעלם זה ממהרא"י דהרי כתב בהדיא טעמא דשינה מקום דירה פסול משום דאיכא לעז וקלקול רק דס"ל למהרא"י גם שם אבי המגרש ומגורשת אינו ניכר לכל והי' מקום לדמות ללידה וכתב דמ"מ פסול כיון שצריך לכתוב יהי' קלקול ובמקום שא"צ לכתוב לא חיישינן לקלקול. אך זה צ"ע דא"כ למה לי' להרא"ש לכתוב טעמא דשינה מקום לידה כשר דאינו ניכר לכל הי' לו לכתוב טעמא דא"צ לכתוב. וא"ל אי הוי צריך לכתוב אף שאינו ניכר היה פסול. דא"כ למה לא כתב הרא"ש בשינה דירה דפסול משום שצריך לכתוב. ואפשר ס"ל למהרא"י בדעת הרא"ש אף שם הדירה לא חשיב לצורך לכתוב להכי צריך הרא"ש טעמא דקלקול ובשינה שם אביו ס"ל למהרא"י דאינו ניכר לכל ופסול להרא"ש משום שצריך לכתוב. א"כ לשיטת מהרא"י ז"ל בשינה שם אביו אין הפסול משום שניכר רק משום שצריך לכתוב ובכהן א"צ לכתוב כמ"ש תוס' בהדיא ואף בימי אמוראי' כשר בשאר שטרות משום שאין צורך. נהי דאם המגרש כהן דפוסל מהרא"י ע"כ לאו מטעם שצריך לכתוב דהא לא תיקנו בשום מקום לכתוב כהן רק מטעמא כיון דרגילי' לכתוב הוי כאלו הכל מכירין ודומה לשם דירה דכתב הרא"ש משום דאתי למטעי כיון שנקראי' על שם הדירה הה"ד כהן לדידן. אבל בשינה שם אבי האשה בענין זה שהשינוי היה בכהן על אבי' כנ"ד למהרא"י שרי דהא גוף שם אבי' לדידי' לא הווי שינוי רק משום שצריך לכתוב שם אביהם ולא משום דהכל מכירי' אלמא דס"ל דאינן נקראי' כ"כ בשם אביהם. א"כ נהי בשם אביהם בשם העיקר פוסל בשינה משום שצריך לכתוב אתי למטעי אבל בשינוי כהן א"צ לכתוב אף למגרש ולא מיפסל רק משום שנקרא על שם כהן ועל שם אביהם הא ס"ל דלא נקרא כו' דנחוש דאתי למטעי א"כ היא שלא נקראת על שם כהונתה וא"צ נמי לכתוב דלא תקנו חכמים אף שנוהגים לכותבו וא"כ למה יפסל וכשר אליבא דמהרא"י בבירור ודו"ק:

אך לדברי הב"י דס"ל טעמא דפסול בשינה שם אביהם משום דנקראי' ע"ש אביהם והוי כידוע לכל אז לכאורה י"ל הה"ד אם אביהם כהן נמי כיון דרגילי' לקרות בשם כהן ורגילי' לקרא אותם על אביהם ואביהם רגילים בשם הכהן אפשר דשינוי פוסל אך האמת יורה דרכו דאף לב"י נהי דאשה נקראת ע"ש אביה אבל הא לא אמרינן דכ"ע יודעי' ומכירי' מי אבי' ומה הוא רק הטעות הוא משום דנקראת ע"ש אבי' לומר שהיא בת ראובן אבל אין הכל מכירים מי הוא זה ראובן. ומשו"ה באמת בתשו' ראנ"ח כתב דקל לחלק בין שם המגרש להמתגרשת הובא בגט פשוט דכוונתו דמתגרשת אינה נקראת לתורה ואינה רגילה לחתום עצמה כ"כ שיהא נודע שם אבי' א"כ אף אם נאמר הכל קורי' אותה בת פלוני אף שאשה נקראת בשם בעלה לרוב כמו שדרשו רז"ל ויקח את בת לוי ותהר האשה עד שלא נשאת קרוי' בת לוי כו'. מ"מ אף אם נאמר כיון דתחלה היתה נקראת בשם אבי' חשוב הכל מכירי' עכ"פ לא נקראת בשם אבי' כהן א"כ וודאי דזה לא חשיב כהכל מכירי' אף להב"י א"כ ברור דיש להקל במקום עגון ודחק דהא לשיטת תוס' לא הוזכר כלל טעמא דלעז רק דתלו אי תיקנו לכתוב ושם כהן לא תיקנו חכמים לכתוב ולתו' כשר בשטרות ואין טעם לחלק בין שטרות לגיטין כיון דהם לא כתבו טעם דלעז רק שם דירה לדידהו פסול משום דצריך לכתוב מתיקון חכמי' להכי שינה פסול ולדעת מהרא"י בשם הרא"ש שם אביהם ליכא לעז רק מיפסל משום שצריך לכתוב שם אביהם אבל לא משום דנקראת ע"ש אביהם א"כ אם אביהם כהן דא"צ לכתוב כהן בשום מקום אף דאם השינוי במגרש גופי' בכהונה פוסל מהרא"י לאו משום שצריך לכתוב הוא רק משום דדומה לשם דירה לרא"ש דנקרא ע"ש כהן א"כ אם השינוי באבי המתגרשת בכהן דא"צ לכתוב שאבי' כהן ואינה נקראת ע"ש אביה ליכא פסול ולב"י דפסול משום דנקראת ע"ש אבי' יראה דמודה נמי שאינה נקראת ע"ש כהונת אבי' ומודה נמי ב"י דאין כאן שינוי ואף אם נאמר לב"י נקראת נמי ע"ש זה מ"מ הא לתוס' ומהרא"י כשר וגם למה נפיש בפלוגתא למהרא"י גוף שם אביהם לא חשוב נקראת על שמם ולב"י אף על שם כהונתם נקראו'. כ"ש דלהראנ"ח דבקל משוי חילוק בין מגרש למתגרשת בשם אבי' וודאי דיש חילוק בריווח בשם כהונה מהמגרש למתגרשת דאינה נקראת לתורה לכהונה וכשר לענ"ד לכ"ע הגט בשעת הדחק כדמיקל הרמ"א בשינה מקום לידה וא"ל כיון דלדידן מחמירין לכתחלה שלא ליתן גט זה הי' לעדי' לדקדק דא"כ האיך מיקל הרמ"א בשינה מקום לידה בשעת הדחק הא נמי מחמירין לכתחלה ע"כ אין חשש משום עדי' דהא העדי' כותבי' עפ"י פסולי' וקרובי' ויתכן שהם שקרו לפניהם והעדי' נקיים וכשרי.

והנה בגוף הדין בשינה שם אבי המגרש ומגורשת כתב בתשו' עה"ג סי' נ"ה להתיר וראיתו מדכותבין שם אביהם עפ"י עצמם ולא חיישינן לשינוי כמו שהוכיח תוס' על שינוי שם לידה. וא"ל דטעמא דהוי עבידא לגלויי דמ"מ הם עצמם למה הם נאמני' אהא לא סמכינן אעבידא לגלויי כמו בחליצה ע"כ דכשר אי שינה עכ"ד ואמת הראי' מחליצה אינה ראי' דשם לא סמכינן עלייהו דשמא אין זה יבמה ורוצה להשתמט מיבמה אהא לא סמכינן עליו לומר מת יבמי כדי שתנשא אף דעבידא לגלויי משום שהוא איסור קל בעיני' כמ"ש הרמב"ם א"כ הכא נמי שמא יחלוץ לה שאינה יבמה אבל קי"ל נאמנת לומר מת בעלי. א"כ הכא בגט אין חשש שתשקר לקלקל עצמה ותקבל גם מאיש אחר בעבידא לגלויי הוא ואין לחוש שרוצה לקלקל אשה אחרת שתמסור לה הגט דליכא יצרה תקפה ולא משקרא בעבידא לגלויי שיתגלה שאין שם אשת המגרש לפנינו ככתוב בגט וגם אף אם הוא רוצה לקלקל אשה אחרת אין לחוש משו' דעבידא לגלויי ולא תעש' זה האשה אחרת ליקח גט ממנו או ממנה דעבידא לגלויי ולא תקלקל עצמה ואין לחוש שעושה כך משום הכתובה כמ"ש רש"י דבהא סמכינן על עבידא לגלויי לענין ממון כיון דליכא יצרה תקפה ול"ד ליבמה שרוצת להנשא ודוק:

אך מ"מ ראיות עה"ג נכונה מגט גופי' דלא סמכו על עצמם בשמותם ובשמות אביהם סמכו עליהם ע"כ דאין לחוש אשינה שם אביהם וראיתי בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ע' כתב בלשון מדברת גדולות על הגאון עה"ג וכתב דהפשט בתוס' שהביאו ראי' מדכותבי' עפ"י עצמם שם הלידה דזה לא הי' לכתוב כלל כיון דא"צ אבל שם אביהם צריך לכתוב אין ראי' מאי דכותבי' עפ"י קרובי' כיון שיש הכרח לכתוב לא סגי בלא"ה והוסיף עוד דתוס' לא כוונו להכשיר אי שינה במקום שא"צ לכתוב רק הקדימו שא"צ כדי שיהי' הוכחה מדכותבי' עפ"י עדי' פסולי' עכ"ד באמת מה שהוסיף גרע דוודאי בתוס' ורא"ש מבואר דמה שא"צ כשר אם שינה רק די"ל אם שינה אביהם פסול דשמא צריך לכתוב או שיש לעז על זה כתב העה"ג להוכיח דלא אמרינן כך מדכותבי' עפ"י עצמם והדחי' שכתב בכנסת יחזקאל דכיון שהוא הכרח לכתוב לא קשה למה כותבים עפ"י פסולי' כיון שאין ברירה. לתי' הא' של תוס' אי אפשר לומר כך דא"כ מה הקשו מאשתמודעינהו הא התם הכרח להכיר ומאי קושיא רק לתי' ב' של תוס' התם משם עגונה הקילו אפשר לקיים דבריו דהכא הקושיא כיון שא"צ למה יכתבו אבל שם הכרח להכיר וסמכו על הפסולי' אף זה אינו נכון דתוס' כתבו בהדיא שם משום עגון הוכרחו להקל ומאי עגון יש בשם אביהם אף שיש לכתוב הא ליכא פסול אם לא יכתבו וליכא עגון ולא הי' לכתוב כיון שיבא לידי פסול אם ישנו וגם אכתי לא השיב על דברי עה"ג דמה ראו לחלק בין שמם לשם אביהם דבשמם לא סמכו עליהם ושם אביהם סמכו עפ"י עצמם מ"ש הכרה זו מזו ע"כ בהא שינה כשר. ובצ"צ כתב חשש אחר דכיון שהוא ע"י שליח יש חשש אחר טפי שלא גירש לאשה זאת. וודאי אם באמת יש לחוש יפה כתב ואין חילוק משום במומר הוי שליח לקבלה דמ"מ שמא מסר המומר לאשה אחרת מה בכך שהוא קבל לזו אבל כל שעדי' מעידים ששלח לגרש אשה זאת בגט זה ועשה אותו שליח ובפניו נכתב ונחתם לאשה זאת שצוה למסור לה אין כאן רק השינוי ושינוי כשר במקום שא"צ לכתוב. ולכ"ע אינו חשש זה דאו' רק דרבנן דהוי לעז דאף שינה מקום דירה נמי אינו פסול דאו' להרא"ש דאינו רק משום לעז וכ"כ בגט פשוט סי' קכ"ח ס"ק יו"ד ד"ה מ"ש מהר"א ירושלמי א"כ אף אם נדמה שינה שם אביהם לשינה דירה להרא"ש אינו פסול רק מדרבנן וכיון דיש הרבה פוסקים המכשירי' בשינה שם אביהם והסכי' בגט פשוט להכשיר דיעבד ובשינה כהן נמי ביארנו דתוס' מכשירי' ואין הכרע מי שחולק ע"ז כ"ש בשינה האב בכהונתו שביארנו למהרא"י כשר ולב"י נמי נראה דכשר דאין אשה נקרא' על שם אביה לכן נלענ"ד ברור דנוכל להתיר במקום עגון בשעת דחק לסמוך על המתירי'. רק לחומר הנושא איני מסכי' להתיר עד שיסכימו עוד תרי רבנן דסמיכי מפורסמי' בחכמה ויראת חטא אז גם אני סניף לדעתם והי' יצילנו משגיאות ויאר עינינו במאור תורתו:

תשובה צב

כהן וחרש חכם חרשי' רועה צאן קדשי' מבנן של קדושי' ה"ה כבוד אהו' שארי ידיד נפשי הרב המאוה"ג המופלא הפלא ופלא חריף ובקי משנתו רב ונקי חרוץ ושנון זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמו נאה לו מוה' יושע העשיל הכהן נ"י אב"ד דק"ק לאדמור והגליל יצ"ו:

בענין שם גדלי' שכתב מעלתו הנה המגיד שדחה דברי הט"ז אף שמעכ"ת יפה כתב לענ"ד לא דק כלל ראשית דבריו שכתב על דברי ת"ה דכתב מסתמא נקרא על שם הראשוני' מ"מ כשלא נקראי' האמוראי' על שם הראשוני' להם אף אנן אינן נקראי' על שמם. זה גרם לו שלא ראה דברי תה"ד עצמו סי' רל"ג וראה רק דברי הב"ש. ותה"ד הכי כתב ממ"נ אם האמוראי' נקראים בשם חזקי' מסתמא האחרוני' נקראים על שם הראשוני' וכיון דהאחרוני' תפסו שם חזקי' אף אנן נתפוס שם חזקי' עכ"ל מבואר הפשט דוודאי האמוראי' נקראי' על שם הראשונים רק תפסו השם כפי שנכתב במלכים בתחלת מלכותו א"כ נקרא על שם זה דלא כמו שהבין המגי' ואף גם מ"ש המגי' דהראי' דמכנין כך מדכינו חכמי' במ"כ הם דברי תימה אטו ראי' צריך שמכנין כך רק וודאי הכא מיירי שאינו ידוע לנו הכינוי אם מכנין אותו גדלי' ובידוע שהכל קורי' אותו גדלי' אין ספק רק דמיירי שלא נודע האיך מכנין אותו שהוא במקום הנתינה לא נודע בכנוי זה או דקאי על שם האב והראי' של חזקי' כך הוא דאם נאמר שאינו שם אחר רק שהי' נקרא חזקיהו רק כשהש"ס מדבר מהם כינו אותן בלשון חזקי' א"כ אף אנן ראוי לכנות אותן בשם זה כיון דהש"ס מכנה האנשי' הנקראי' כך אבל מאי ענין זה לגדלי' שלא נודע שמכנין כך. אך מעלתו מצא דהש"ס מייתי גדלי' מדמה לחזקי' על זה יש להשיב דתיפוק לי' הא מצינו במסורה ה' פעמי' גדלי' על גדלי' בן אחיקם ע"י ספר שמות רק אנן בתר רובא אזלינן א"כ מה בכך דהש"ס מייתי בקיצור שם גדלי' בן אחיקם כיון שמצאו כך כתוב במסורה שמו אבל י"ל איש אחר הנקרא בשם גדלי' קורי' אותו כמו הנמצא ברוב פעמי' אבל בחזקי' הראי' הוא שכל השמות של אנשים אחרי' המובאי' בש"ס כולן הש"ס קורין אותן בשם זה מסתמא כך כינוים:

אבל גדלי' הש"ס מייתי אותו בשם גדלי' על גדלי' עצמו כיון שנקרא הוא כך לפעמי' ואנן אזלינן בתר הנקרא לרוב פעמי' ושארי אנשי' אינן נקראים כלל בשם גדלי' רק גדליהו אבל בחזקי' כל אנשי' הנקראים כך נקראו כך תמיד בש"ס ולא נמצא שנקראו באופן אחר יש לילך בתר הכינוי שנתנו להם חכמי הש"ס וזה ברור. א"כ אי לא נודע הכינוי ברור שיש לכתוב כדברי הב"ש אבל כל שנודע כך בכינוי לא גרע מחניכתו. ובדין רחל שהיתה בשם עריסה שיינדל רחל ורצו הדיינין לכתוב רחל דמתקרי' שיינדל וודאי הוא טעות גמור והגט פסול אי נכתוב כך דהא היתה נקראת בשני שמות כמ"ש מעלתו אך כיון שנשתקע שם א' מי דחקו לזה וודאי יש לכתוב רק הכינוי כמו דמסיק מעלתו בסוף דבריו ולא ידעתי כלל מקום הספק כשנשתקע שם הראשון לכ"ע אין צריך לכותבו ואף לדברי הב"ש סי' קכ"ז ס"ק ל"ה מבואר לתי' ראשון שבב"י יש לכתוב שני גיטין אף בנשתקע חדא הוא הסכי' לתי' הב' ותו אף לתי' הא' מבואר בב"י דווקא לשם שני חש כיון שאם קצת קוראי' אותו הוי עיקר להכי חש אף בלא נקרא אבל בשם הראשון אינו צריך שני גיטין אי נשתקע ואף דב"ש כתב ואין חילוק בין הנקרא בשם ראשון לנקרא רק בשם שני בב"י מבואר החילוק ויהי' איך שיהי' עכ"פ הסכי' הב"ש לתי' ב' דב"י א"כ אין ספק לכתוב רק שם רחל וזה פשוט:

שוב עיינתי בספר שמות מבואר בשם גדלי' בן אחיק' נקרא לפעמי' גדלי' אך כתב מסתמא לא על שמי' אסקהו כיון שנהרג רק אחר נמצא בד"ה גדליהו א"כ אין ראי' דהש"ס מייתי גדלי' בן אחיק' בלא ו' דהוא הי' נקרא לפעמי' כך במקרא ואנן חיישינן לאחר לכן נשאר הדין כמ"ש הב"ש וזה ברור בס"ד ואף דב"ש כתב אות ח' בשם גדלי' בן אחיק' נקרא בוי"ו מ"מ בב"ש לא כתב כך:

תשובה צג

בירך לקחתי ובירך אשיבנה איש תבונו' ידלנה ה"ה כבוד אהו' ש"ב ידידי הרב המאוה"ג המופלא ומופלג כ"ש מוה' יהושיע העשיל נ"י אב"ד דק"ק אוסטילה:

מכתבו הגיעני ותוכו רצוף אהבה מיהב יהיב דעתו ומשקל שקל וטרי בשמעתתא בעסק שם ערכי האיך שיש לכתוב בגיטי נשי' וכבר השיב למעכ"ת בארוכה ש"ב הרב הגאון אב"ד דק"ק לבוב והרב המפורסי' בעל פורת יוסף ענה אמן אבתרי' וביקש מאתי לחות דעי אף אני אמינא אנא ענ"ד בקצרה כי אפפוני חבלי טרדין הקיפוני ואשיבה על דבריו ודברי הרב הגאון הנ"ל אחת לאחת ראשית דבריו הי' אם ללמוד מספר הכתובה השם בגט דבתשובת השער אפרים ס"ל דיש ללמוד מספר הכתובה והרב הגאון דק"ק לבוב העיד מנהג עירו מנהג קדמוני' לכתוב בכתובה שם לבוב ובגיטין שם לעמבורג הרי דלא חשו לדברי שער אפרים ולפענ"ד נראה בקריאת שם העיר אף בעל שער אפרים מודה ואין זה ענין לשם אשה דהוי כשינוי בשם אשה שיאמרו אין זו האשה שנתקדשה נתגרשת דהא יש לה שם אחר אבל בשם העיר שאנו כותבי' רק מקום העמידה ולא שם הדירה ולידה א"כ מאי ענין זה לכתובה שיאמרו כיון שהוא עיר האחרת אין זו האשה שנכתב שמה בכתובה למה יאמרו כך ממ"נ אם הוא עיר אחרת יאמרו שעומדת עכשיו באותו העיר. ובשער אפרי' דהביא תשובות ת"י בעיר שירנן ע"ש אין ראי' חדא שם י"ל כתב למנהג שכותבין מקום לידה ודירה יש ראי' מכתובה אבל לדידן שכותבין מקום העמידה אינו תלוי' כלל בכתובה. ותו שם כתב אפכא דלא חש לכתוב שם שירנן כיון שאף בכתובה לא נכתב לא יאמרו שיש שינוי ע"ש כיון שלא כתוב כך בכתובה. אך גם זה אינו מספיק במקו' העמידה דיאמרו הוא לא עמד בעיר שירנן בשעת הגט אף שנכתב כך בכתובה אז הי' באותו העיר לכן פשוט דשם מיירי במקום שכותבין מקום דירה ולידה ומעתה כל הפלפולי' שפלפל הרב הגאון אב"ד דק"ק לבוב בדברי שע"א אין מהצורך לענ"ד:

אולם לחבת הקודש אשיב מה שיפרש הגאון אב"ד מלבוב בדברי הגמ' א"ד אמנה שבשטר מעידין וליוחסין הוי מפי כתב ולא מהני לענין יוחסין והרגיש בעצמו דאין לשון הגמ' סובל זה וכתב ולטעמיך הא הר"ן פירש דלהרמב"ם אף דכתב לשון סהדי אינו מועיל דשמא שמעו שהוא כהן ואין כך באמת וכתב הא לשון הגמ' אינו סובל כך. ולפענ"ד פשוט דלא קשה על הר"ן דאי הוי אמרינן אכולי מלתא קמסהדי וודאי דקדקו היטב כיון שמעידין לא הי' מעידין על פי השמוע' אבל אי אמנה שבשטר הם מעידין י"ל ששמעו מאחר אף דהם כתבו שאין זה רצונם להעיד על זה אבל דברי הרב לומר שלא מהני עדותן דהוי מפי כתבם אין לשון הגמ' הולמתו ועיקר דברי הרב דהוי מפי כתבם ולענין יוחסי' לא מהני לדעתי אין זה נכון דהא סמכינן אף לענין חזקה דנ"כ וכדומה ובהא הוי חזקה מעליותא דהעדי' לא היו חותמי' בשקר:

ובעיקר קו' הח"מ שלא הזכיר הרמ"א דמהני לענין יוחסי' הכתב מב' יוסף בן שמעון כמ"ש בח"מ לענ"ד איכא לשנוי' ברווחא דס"ל לרמ"א בוודאי אם העדים כותבי' ע"כ ישמעו שהוא כהן כמ"ש הר"ן וכיון שכתבו זה לסימן ע"כ אותו שרוצה להחזיק עצמו לכהן שמעו שזה כהן ויהי' להם סימן דודאי אין לחוש ששמעו אפכא זה שהחזיק עצמו לכהן שמעו שאינו כהן ועל שאינו מחזיק עצמו לכהן כתבו בשטר ששמעו שהוא כהן דמה"ת נימא ששמעו אפכא ואין לחוש שמא לא שמעו על המחזיק עצמו כהן שהוא אינו כהן רק על שאינו מחזיק עצמו שמעו שהוא אינו כהן דלא הי' כותבי' לסימן אם לא הי' ידוע להם עכ"פ עפ"י שמועה שזה המחזיק עצמו הוא כהן וזה לא נחוש ששמעו להיפך ע"כ על המחזיק עצמו שהוא כהן שמעו שהוא כהן והוי סי' ומ"מ ליוחסי' י"ל שמא אינו כהן רק ששמעו שזה כהן וכתבו לסימן והאחר ודאי אינו כהן ולא יגבו ממנו ובאמת תרווייהו לאו כהני נינהו וזה נראה ברור לענ"ד אולם כ"ז אינו נוגע לנ"ד ולדינא כבוד הגאון המפורסי' אב"ד דק"ק לבוב הסכים שלא לכתוב רק שם דיהדות ולא קפיד אשם נכרים וראי' ממומר ובאמת החילוק מבואר דל"ד למומר שהי' לו שם ישראל לכן הוא עיקר אבל נהרות ומים הם ושמותיהן של נכרים יש לנו לכתוב שמותם והרי אף בגר מחלק הב"ש סי' ב' סעיף קטן י"א דכשר אם מזכיר שם נכרי ול"ד למומר כיון שמעיקרא הי' לו שם ישראל כ"ש בנהר ועירות שלא נשתנה שם נכרי עדיף מגר וליכא כאן איסור להזכיר שם כותי' עיין בב"ש סי' קכ"ט ס"ק וזה ברור ותדע דהא שם מומר אין מזכירין שם נכרי כלל ובשם העיר מבואר סי' קכ"ד דמזכירי' שם נכרים דמזכירי' שניהם ובמומר לא הזכירו שם נכרי וחשיבי' דיעבד אבל לקבוע שם העיר בשם ישראל לחודא הוי לכתחלה אך לפענ"ד נראה נכון לכתוב שם של ישראל אסטילוה ולא הוי שינוי שם דאם הוא קיצור השם כותבין שם של ישראל לכ"ע אף דכותבי' בקראקא קאזמיר קאזמירי ופוזנן פוזניני דקאזמיר פשוט דחש שלא יתחלף בשם קאזמורי שיש עיר הנקרא כך ואפשר גם בפוזנן יש טעם זה ועי' בספר גט פשוט כתוב ג"כ שמן הדין א"צ לכתוב ובפנים מאירות פקפק שלא יכתוב דמתקרי פרורטיץ ופרוסטניץ דמי שקורא זה אינו קורא זה א"כ עדיף לכתוב שם יהודי' דהוא קיצור השם ובדבר שיש שם חדש לעיר לכאורה הי' נרא' לכתוב שם השינוי תחל' ודמתקרי' על שמה איסטילוה אף שאינו שינוי ע"י חולי דעת רמ"א בתשובה מ"מ להקדים שם החדש עי' סי' קכ"ט סעיף י"ח. אולם הב"ש הוסיף בס"ק ל"ב שם באם אינו ע"ש חולי יש לילך בתר רוב אם אינו שם קודש ע"ש. לכן נכון לכתוב אסטילוה דמתקרי' רוזי פאלי' וכן נכון לכתוב בכתובות:

תו נ"ל ליישב קושי' ח"מ דאין לסמוך על העדי' שידעו שזה הוא כהן דאין זה עדות ברורה ואף שאינו סימן מ"מ כתבו שסברו שהוא סי' ושזה כהן ולא מהני ליוחסי' אבל לענין ממון מיירי שבאמת א' כהן וכתבו כהן הכהן ישלם דא"ל שהם על שאינו כהן כתבו כהן דסברו שהוא כהן האיך יכתבו זה שיפסידו לזה שהוא כהן באמת וזה ודאי לא חשדינן שיכתבו כהן אם לא שידעו שהשני אינו כהן שאל"כ יפסידו להכהן וכיון שבאמת א' כהן ע"כ כוונו לזה שהוא כהן וזה מדקדקי' בבירור שלא יכתבו על זה שבא לפניהם כהן אם לא ידעו בבירור ששני אינו כהן אבל לא יצטרכו לידע שזה שבא לפניהם הוא כהן בבירור דע"י זה אין מפסידים ממון ונשאר בלא סימן והרי המלוה רואה שכתבו סימן זה ומסכי' על זה אבל להפסיד לאחר צריכי' לדקדק ע"כ שהשני אינו כהן וכיון שא' כהן ע"כ עליו כוונו ודוק היטב וכך הוא נמי בשמות צריכים לדקדק שלא יהי' לאחר שם זה אבל אותו שמחזיק שמו כך לא אכפת להו כך הוא בכהן משו"ה אין מעלין ליוחסי' שהוא אמר להם שהוא כהן וכתבו כך אבל צריכי' לדקדק שהאחר לא יהי' כהן או שאביו חי שלא יפסידו לאחר א"כ ע"כ כתבו על זה שבאמת הוא כהן או שאביו חי אבל לענין יוחסי' י"ל שניהם אינם כהנים וזה ברור ואף תוס' ס"ל כך ואין שום מחלוקת בין הפוסקי' ודוק:

תשובה צד

נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעתי ע"ד הגט שסדרו בק"ק פלוני לאיש א' ששמו משעת עריסה ארי' אליקום בשם הקודש ובכינוי ליב געציל ואח"כ נשתקע הכינוי געציל ונקרא רק ליב ולס"ת נקרא כעת ארי' אליקו' וחותם א"ע לרוב פעמים ארי' אליקי' רק איזה חתימות מצאו שחתם א"ע ארי' לחוד וכמה שנים התפלל בקלויז דשם והי' נקרא לס"ת בשם ארי' לחוד רק אח"כ התפלל בבהמ"ד אחר ונקרא בשני השמות לס"ת זמן ועידן ועתה כבוא לגרש את אשתו כתבו המסדרי' תוך הגט ארי' המכונה ליב דמתקרי' אליקי' והי' אז שם ה"ה שארי הרב המאוה"ג מוה' יוסף גונצבורג נ"י אב"ד דק"ק סנעטין וצווח קודם מעשה ולאחר מעשה שהגט פסול כשנכתב על אופן זה ולא אשגיחו בי' לכן קרא הרב ערעור ושלח דבריו אלי ותורף ערעורו דכיון דעיקר שמו הוא ארי' אליקי' ביחד כמו שנתנו לו בשעת עריסה למה הניחו זה וכתבו ארי' לחוד הרי הגט פשוט והב"ש כתבו דאם כותב על מי שיש לו שני שמות ביחד השם א' בפני עצמו ודמתקרי' על השני הווי שינוי דמשמע דנקרא על שם א' בפ"ע ואמת כי הם מחוברי' ולא נפרדי' ואף שהי' נקרא ארי' לחוד בקלויז וליב בפי אנשי' נראה לו השם הנקרא בס"ת עיקר ובנ"ד הרי נקרא לס"ת עכשיו בשני שמות וגם בשעת העריסה הי' לו ב' השמות ובא זה ולמד על זה והשם הזה הוא העיקר ושבקו העיקר ואחזו הטפל:

והנה הערעור הוא בתרי אנפי על שם ארי' דאינו נקרא בפ"ע בשם זה לחוד והם הניחו לעיקר השם הזה לחוד. וכמו כן יש על שם אליקי' הערעור דכתבו דמתקרי' אליקי' ואינו נקרא אליקי' בלא ארי'. והנה הרבני' מופלגי' וחכמי הקלויז כתבו אלי דעתם להתיר משום דנראה להם כיון שנקרא בקלויז בשם ארי' חשבוהו לעיקר השם והרב הגאון המפורסי' מוה' מאיר אב"ד בק"ק קריסניפאליע כתב מגילת ספר לברר דבריו בארוכה. וכמו כן כבוד אחי הרב החריף המאוה"ג המופלא ומופלג מוה' משה זלמן נ"י כתב כמו כן כמה התירי' ויתבארו לקמן בעז"ה בדברינו. ואני השבתי להם אז בקצרה ודמיתי כי שקוט ישקוט הים מזעפו אולם ראיתי כי כהמון ים יהמיון כי נפוצו על פני הארץ ונכתב להרבה גדולים מופלגי' גאוני הדור ונמצאו הרבה אוסרי' ומתירי' אולם חרה לי כי אחרי שלא נכתב מצירוף החכמים ואשר ימלא ידיו לכתוב יקרא בשם אשר יחפוץ ושינוי הלשון השאלה בכמה אנפי מהם כתבו שהי' נקרא געציל ומהם כתבו שהי' חותם א"ע ארי' אליקי' ליב. אי לזאת תורה חוגרת שק על כבוד המדומה אשר מתנשאי' לעומתם יכניסו א"ע באיסור חמור כזה בדברים בדוים מלב מה נאמר ונדבר עולבנא דדיינא הוא וכמו כן נמצאו שואלי' ומשיבי' בדברי קנטורי' להחשיב לאל דברי זולתו החפץ ימלא רוח בטנו קדי' בסברו' הכרס סברו' חצוני' וישים תהלה במלאכי ה' לומר אין דבריהם נכונה ובמסתרי' תבכה נפשי על גודל חלול השם כי אם תרבה ח"ו קטיגוריא בין רבנן ותלמידיהם מה יאמרו הבריות ראו יבתקו איש את רעהו בחרבות שבשפתותיהם. והלא תורה חוגרת שק אם עשאוה ככנור הלא תתיפח ותפרוס כפי' אם יעשוה לברק חרב וחצי' לירות במסתרים באו ונחזיק טובה להגאון מעוזינו פאר הדור ש"ב הגאון הישיש המפורסי' מוה' יחזקאל סג"ל לאנדא אב"ד דק"ק פראג ראו דבריו כי נעמו להשיב לאיש כדרכיו בדברי ריצוי ופיוס ודברי טעם ולא כן דברי חכמים הציקם רוח בטנם ומגדלים ומנשאי' עצמם ומתיהרים לומר קבלו דעתי ומילט לייטי בגזירה קשה לשמוע בקולם ואמת כי חרה לי עד מאוד הנעשה במקהלות פלוני כי גרמו רעה על עצמם להכריז קול פסול על הגט ולא נודע מי ומי הם. אם יש בהם טוב טעם למה לא השמיעו דבריהם במה כחם יפה ואם רבנן ומלכי' מדייני' זה עם זה מי הכניסם בתגר זה ולא יראו כי נלכדו בשחיתו' חר"ת הקשה ומר מאוד ארי' שאג מי לא ירא ולא נשאו פני זקן והדרו פני גדול הדור גאון ישראל פאר הדור אב"ד דק"ק פראג נ"י ה' יאריך ימיו ושנותיו הוא הנושא מגן וצנה והוא לראש פנה איך לא יראו פן תלהטם האש הגדולה. האמת כי חר"ת לא שייך אם הרבני' מווכחי' זה עם זה וכל אחד שואל ומשיב בדברי טעם ואף התלמידים אם לא יחליטו בדעתם פסול נגד הגט לאמר מי כמוני מורה ויסמוך על דעתו הרשות נתונה לשאול בדבר הלכה ומאן דלייט על זה לא חש לקמחי' ומי ישמע בקולו כבר מבוארי' דברי' אלו בתשובת מהרי"ק ורמ"א די השיב בארוכה אולם הדרך הישרה אם נמצא ערעור לפי דעתו יקריב משפטו לפני גדולי הדור והמה ידונו ויבינו ודנין אלו נגד אלו ואף בסנהדרין אם תלמיד רואה טעם יציע דבריו ויראו אם יש ממש בדבריו ואחרי רבים להטות אם לא נמצא להכריע עפ"י ראיות מופתיות אבל כי יתנשא לאמר מי כמוני יקרא ויגיד כבר נסתם הדלת הוא סגר מי יפתח זה גורם קלקול וקטיגוריא בין ת"ח וחלול שם גדול לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה וחלילה להרים יד כי יאמרו מצאנו און לאסור איסור ולשום בפי העם משל ושנינה ולחוש על נפשו כי מי שלח ידו במשיח ה' וניקה אולם רבני' גדולי הדור אשר להם יד ושם למשקל ומטרי בשמעתתא הדלת פתוחה לשבי' לשאול ולחקור בדברי טעם כעיקר בדאו' ולדין בטוב טעם וחבה יתירה לחבב דברי זולתו עד כי יאיר ה' עיניהם וימצאו הלכה ברורה. לכן אמרתי אל לבי להביע ברוחי ולהציע דברי לפני גדולי הדור רבנן ותלמידיהן הלומדים לש"ש לא לאהבת נצוח ח"ו ואם ימצאו טעם בדברינו המה ידונו משפט צדק ואם דברי לא יעלו לרצון אני מבטל דעתי הקלושה ואמת ארח שקר שנאתי ודרך עקש רחוק ממני אם אין סברות מופתיות או הכרחי' ימצאו בדברינו אחדיל לדבר דבר ואמרתי לכתוב כל אשר עלתה במצודתי אף כי רוב דברי' כתבתי כבר למקו' פלוני כמה פעמי' שונים אחברם להיות אחד יען כי נסתעף אח"כ וויכוח שנתווכחתי עם כמה גדולי ישראל בזה דברים חדשי' אחבר האהל להיות אחד:

ואולי מתוך גמר משא ומתן של הלכה איש על מקומו יבא וסרה קנאת אפרים ויהודה והי' האהל אחד:

א ראשית אמרי הם בגוף הפלפול אשר עליהם שמו פניהם רוב המדברי' הגדולי' בשם ארי' לפסול יען כי לא נקרא ארי' לבדו והי' שורש הפלפול אם לחשוב שם ארי' לעיקר. וכתב הרב המאוה"ג אב"ד מק"פ דלדעתו שם הנקרא בפי כל עדיף משם הנקרא לס"ת ומפרש דברי הש"ע סי' קכ"ט סעיף י"ח דמחשיב שם הנקרא לס"ת עיקר נגד שם הנקרא בפי הבריות היינו כשקצתן קוראים גם בשם השני אבל שם הנקרא בפי כל עדיף טפי השבתי ע"ז הא מב"י שממנו לוקח הדין מבואר דהקשה על מהר"פ דהי' לו לילך בתר קריאה לס"ת והוא מפרש שם דברי מהרמ"פ דכולם קוראי' אותו בשם הראשון ואפ"ה אזיל בתר קריאה לס"ת אלמא דאין חילוק וחזר וכתב לי הרב הנ"ל לפרש דבריו דהי' קאי על שם הנשתנה ע"י חולי אז אזיל בתר קריאה לס"ת דאיכא תרתי למעליותא שמו הוא מחמת חולי וגם שנקרא לס"ת. וב"ש דכתב שם זה עיקר וקאי נמי על שם ראשון נדחק דמיירי שאינו נקרא בשם חולי לכולן רק רובן וקצתם קוראי' בשם ראשון וגם עולה לס"ת בשם ראשון דהוי נמי תרתי למעליותא. ראו כמה נדחק הרב זה להעמיד דבריו. ואי אפשר להעמידם דש"ע כייל כחדא שם ס"ת עיקר ואינו מחלק בין ראשון לשני דלדבריו חילוקי' הם בדינן לשם שני די ברובן ולשם ראשון בכולן וגם דבריו לקוחי' מהב"י ויתפרשו כפשטן אולם האמת כי כמה אחרונים מפקפקי' בזה אם לילך בתר קריאה לתורה נגד שם שהכל קוראי' אותו אבל דברי הש"ע הם כפשטן:

ב אך אי הווי יהיבנא לי' דשם נקרא בפי כל חשיב עיקר לא הועיל ואמת לא ידעתי למה לו הפלפול זה אם הי' נקרא בפי כל אף שהשמיט שם הנקרא לס"ת לא גרע מחניכה שהכל קורי' אותו דכשר ומותר לדעת הרא"ש ולב"ש אף לדעת הרמב"ם. א"כ אם היינו חושבי' שם ארי' לשם שהכל קורי' מה צורך לפלפול זה אי עדיף משם המובהק או לאו דבאמת מלשון הרא"ש משמע דשם שעולה לתורה אף כה"ג עדיף עכ"פ לא גרע מחניכה והוא כשר אך עיקר הצווחה דשם ארי' לא חשיב נקרא בפי כל משום שנקרא לס"ת בקלויז כך. א"כ הפלפול הוא אם לחשוב שם שקראוהו בקלויז לס"ת שנקרא בפי כל אבל מה ענין זה לפלפל אם הנקרא בפי כל עדיף מהנקרא לס"ת בנ"ד והרי בפי כל נקרא ליב ולא ארי' אך הרב הנ"ל בהרגישו בזה חזר וכתב לי כיון דשם ליב נקרא בפי כל והוא פי' לשם ארי' חשוב דנקרא גם ארי' בפי כל ואמת לא נכנסו דברי' אלו באזני אף כי מצאתי אח"כ המגי' במ"ל כתב זה לסעד אבל אי אפשר לסמוך ע"ז כי סברא כזו בדוי' מלב אין לה על מה שתנוח בשמות אין לנו כי אם הנקרא בפי אנשים. ולפי המורגל בפי לשון אנשים אם קורי' אותו ארי' אינו נקרא לבדו רק עם אליקי' לס"ת ואם יכתבו ארי' אינו נכון. ותו כיון שכתבו ארי' המכונה ליב הרי כתבו שארי' נקרא לבדו בפ"ע וגם ליב הרי לא כוונו משום דנקרא ליב הוי כשם ארי' רק ארי' ג"כ נקרא בפ"ע וכ"ע ידעו שאינו נקרא ארי' בפ"ע כי אם ליב ותו מהכינוי ליב לא נודע שהוא ארי' דהא יש לליב שם יהודה ומצוי לרוב למה נחשיב שם כאלו מפרשי' אותו בשם ארי' וגם ראי' מפורשת לזה מדברי הג"פ ס"ק פ"ז ד"ה כתב דהאריך בשם ביבנאו' אף שהוא פי' לשם חיים דאינה מגורשת אף דהוא פי' כמו אצלינו ארי' לליבי מ"מ אי כתב חיים הגט פסול ולא חשיב זה לנקרא חיים ואף דמה דהעלה הוא במקום עגון להקל היינו דשם באמת הי' לו שם הקודש חיים להכי לא חשיב נשתקע אף שקורי' לו הכל ביבנאו' דידעי שיש לו שם הקודש והאמת כן הוא אבל בנ"ד באמת שם הקודש אינו ארי' לחוד רק בצירוף אליקי' מה מהני שקורי' אותו ליב הא אין קורי' אותו בשם הקודש וכ"ע מודו דאין להכשיר הגט מטעם זה כ"ש בנ"ד די"ל לליב שם קודש אחר פשיטא דגרע טפי מביבנאו' וזה ברור:

ג עוד כתב הרב המאוה"ג הנ"ל ראי' לזה מדברי הב"ש דכתב דאם יש לו שם משה יהודה כותבי' משה יהודה כמו שעולה לתורה ולא יכתבו דמתקרי דהוי שינוי מדלא כתב הב"ש יותר רבותא אם נקרא רק ליב כותבי' משה יהודה מזה בא להוכיח כיון שנקרא ליב בפ"ע יש להקדי' יהודה למשה כיון שנקרא בפי כל ליב הוי כנקרא יהודה בפי כל. ואני לא חשתי להשיב קושייתו כי הי' נ"ל פשוט דלא קשה מידי כמו שיתבאר בסמוך בס"ד רק השבתי על הדין המסתעף מדבריו להקדי' יהודה למשה וכתבתי אלו נכתב גט כזה פסול בבירור שהקדימו שם מאוחר למוקד' ובאופן זה אינו נקרא מעולם מה בכך דשם יהודה חשיב לפי דבריו משום שנקרא בכינוי בפי כל אכתי מי קורא אותו יהודה משה ואני לא הבאתי ראי' דהגט פסול דהא מבואר זה בדברי הג"פ בכמה דוכתי והרב הנ"ל חזר והשיב לי דבש"ע מבואר דאין קפידא איזה שם הוא קודם וחזר והביא דברי הג"פ ומחלק בין נקראי' השמות מופרדי' ובין נקראי' בחבור ביחד ותמי' ני כי הוצרך לבאר זה הרי זה הכל מבואר. ויותר תימא שבא להסתייע מדברי מהרי"ו שצוה להקדי' שם החולי ולכתוב על שם הראשון דמתקרי אף שלס"ת הי' נקרא תחלה בשם הראשון ואח"כ בשם החולה. ואמת שהג"פ גמגם ע"ז עכ"ז רוצה להסתייע ולעשות סניגורי' על דבריו דאחשיב מהרי"ו שם החולי והה"ד להחשיב שם יהודה הואיל ונקרא רק בכינוי ליב ולא בשם משה. והדבר מבואר שרחוק זה מדברי מהרי"ו דשם לא נקרא מחובר בשני השמות והוא הפריד השמות ולא כתבן מחוברים ולא חש מה שהם מחוברים בקריאה לס"ת דמקריאה לס"ת וחתימה אין ראי' שהם מחוברים א"כ בקדימ' ואיחור שמות מופרדים לא קפיד איך נקרא לס"ת ואזל בתר מעלה דאין קפידא איזה הקדים בדיעבד לכן הקדים שם החולי דחשיב בעיניו אבל כשכותבין מחוברי' יהודה משה ובשם הלע"ז אינו נקרא רק ליב ע"כ מה שמחברים הוא כדי שיכתבם כמו שנתנו לו שמות עריסה מחוברי' ונקרא כך לס"ת א"כ איך יכתבו בשינוי להחליף השם שאינו נקרא כך בשעת עריסה וודאי אינו נכון:

עוד כתב הרב הנ"ל דמ"מ ראייתו חזקה כיון שראה שלא דחיתיו לכן הוליד אף אם לא רצה הב"ש שיוחלפו השמות עכ״פ לא רצה להקדים שם משה ליהודה כה"ג שכינוי רק ליב והי' כותבי' רק ליב לחוד ואני אומר אם לזה כיון הב"ש וודאי הי' משמיענו זה יותר. וגם בוודאי אינו דמה בכך שבלע"ז מחשיבי' לשם ליב השם המובהק שעולה לס"ת הוא עיקר כיון דלס"ת שם משה קודם אזלינן בתרי' ואף דשם יהודה נמי נקרא לס"ת מ"מ למה נקח מעלתו ולא נכתוב כלל שם הקודש לא יתכן וגוף קושיתו לא קשה מידי דוודאי אם הי' נקרא רק ליב ולא נפרד מעולם שם משה מיהודה פשיטא דכותבי' משה יהודה ביחד. אך בהא ס"ד כיון שנקרא משה ליב ונפרד שם משה מיהודה ס"ד דלא נוכל לכתוב אנא משה יהודה דהם מחוברים כא' הא נקרא משה לחוד בלא יהודה קמ"ל דשפיר דמי לכתוב כך הואיל ונקרא כך לס"ת ביחד ומה שנקרא עם ליב ביחד חזר אח"כ וכתב דשם ליב קאי רק ליהודה ומ"מ נקרא לס"ת בצירוף משה זו כוונת הב"ש והוא פשוט להמעיין שם לכך ההיתר זה משום שנקרא ליב בפי הבריות אין לו מציאות כלל בעיני להחשיב עבור זה שם ארי' לכתוב עליו שהוא נקרא עמו בפ"ע. (ד) והנה הרבנים והמתירים והאוסרי' הווי קשי' להו אדברי הב"ש דפוסל הכותב על שמות המצורפים השם הא' בפ"ע ועל שם השני דמתקרי' דמשמע שהם שני שמות הנקרא כ"א בפ"ע. א"כ למה בשם הנשתנה מחמת חולי נוהגי' דכותבי' תחלה שם החולה ואח"כ שם העריסה בלשון דמתקרי' כמ"ש בתה"ד סי' ר' ואע"ג שאינו נקרא בשם החולה בפ"ע רק בהדי צירוף שם עריסה ואפ"ה כותבי' זה השם בפ"ע והרב המתיר רוצה לומר כיון דנקרא בשם עריסה דהוא שם השני בפי כל לא אכפת לן אי הפרידם והאריך בזה טובא. ולענ"ד אין דבריו נכונים דמה בכך דהשם השני נקרא בפ"ע שם החולי אינו נקרא בפ"ע למה יכתבו זה השם בפ"ע מאי סברא הוא זה בשביל ששם א' נפרד יכתוב גם השני בפני עצמו. והרב האוסר להסיר ספק זה נדחק קצת דכיון דשם עריסה הי' קוראי' לו שניהם בא זה וגילה ע"ז והאריך בזה ויען כי נדחקו דבריו בעיני המתירי' להכי לא חשו לערעורו והאמת והנכון בזה עם הרב המערער דוודאי לא דמי לנשתנה מחמת חולי דבשעה שנתנו לו שם השני הי' דעתם לקרות בשם זה לבד ולא בצירוף כדיליף שינוי השם משרי ונקראת רק שרה ואף שלא סרו העולם מהרגילם וקורין אותו בשם ראשון לא חשיב נשתקע שם החולי דהא חותם בשני השמות ונקרא לתורה בשני השמות והכוונה בחתימה וקריאה לס"ת לא שהם מצורפים דהא שם עריסה נקרא לבדו רק קורי' לתורה מי שיש לו שמות אלו אבל לא לומר שהם מצורפי' ואף מי שיש לו כל שם בפ"ע קורי' לתורה בלא מתקרי' וכן חותמי' כך כמ"ש התה"ד ואין ראי' מקריאה לס"ת דהשמות מצורפי' א"כ למה לא נכתוב שם הניתן לו דבהא לא חשיב נשתקע לומר אף שניתן השם לבדו נשתקע מלקרות לבדו רק בצירוף כמו שקורי' בס"ת דבקריאה לס"ת נמי מזכירי' זה השם לומר אדם זה יש לו שני שמות ויתכן שכ"א יש לו לבדו או בצירוף אבל לא ביררו בזה דעתם א"כ הרי לא נשתקע שם הראשון ולהכי דעת התה"ד אף כשקורי' לס"ת בשני השמות לכתוב דמתקרי' דלדעתו אין ראיה מקריאה לס"ת כמו דאין ראי' מחתימה. רק דמשום שקוראים לס"ת לא פסל אי כתב תרווייהו כיון שקורי' כך לס"ת. אבל בשם שניתן לו בשעת המילה ביחד שני שמות ועכשיו נמי נקרא כך לס"ת בשניהם יחד ראוי לכתוב שם עריסה דוודאי אפכא נמי לא נשתקע השם לומר דמה שקורי' לס"ת הכוונה שנקרא כל א' בפ"ע דמאי ראי' איכא שנקרא בכ"א בפ"ע הא נוכל לפרש שנקרא ביחד בשניהם והרי לא נשתקע השם שניתן לו. ר"ל שניהם ביחד ואי שינה פסול. כללו של דבר דאנו ניזיל תמיד בתר השם הניתן לו אי מצירוף או מנפרדי ובהא שנקרא לס"ת ביחד אין ראי' לכאן ולא לכאן ולא חשיב נשתקע שמו הראשון ע"י קריאה זו דנוכל לפרש בתרי גווני ולא נשתקע שם הראשון. א"כ דברי הרב המערער שרוים:

ומ"ש בתשו' רמ"א דעדיף יותר למכתב דמתקרי קאי בשם שנשתנה דבהא למהרא"י עדיף לכתוב דמתקרי אבל בשם הניתן לו בצירוף שני שמות אין להפריד והווי שינוי אם מפריד כמ"ש הב"ש ולא נשאר בזה ספק לענ"ד:

ה אולם אני כתבתי אז להרבנים הגדולים הנ"ל שי' דלענ"ד אין צורך לפלפולם בנ"ד איזה שם עיקר אי ארי' שנקרא בפי עם או הנקרא לס"ת בשני השמות דמאי דעתם בפי' דמתקרי אליקי' אי דעתם שנקרא רק אליקים הרי זה שינוי אף אי נקרא בשם ליב בפ"ע הא עכ"פ אליקים מעולם לא נקרא בפ"ע והרי זה מזויף מתוכו. ואם דעתם לפרש דמתקרי ר"ל בהדי ארי' ולא אליקים לחוד א"כ הרי נכתב בגט גם השם שקורי' לתורה דהיינו שני השמות ביחד ומאי קפידא יש שהקדי' שם ארי' לחוד דעכ"פ שם טפל הווי לכ"ע דהא נקרא כך כמה שנים לס"ת ועד היום לא נשתקע אצל אנשים שהתפללו בקלויז שם ארי' לחוד ולא גרע מפורתא שרה דהווי שם טפל ואף שהקדימו כיון שאח"כ כתבו נמי דמתקרי אליקים והכוונה לדעתם שנקרא נמי בשני השמו' ביחד תו אין קפידא בקדימה ואיחור השמות העיקר והטפל כיון ששניהם כתובים בגט כמבואר בש"ע והב"ש הסכים עכ"פ להתיר אם ניתן הגט ואחי הרב המופלא החריף מוה' משה זלמן נ"י הטיב לראות בזה רק השיא כוונת הב"ש לד"א אבל הדין דין אמת ואין מצד זה שום פסול לדעתם אם נאמר דמתקרי משמע ב' השמות ואי משמע רק שם א' לא העלו ארוכה אף אי ארי' שם עיקר מ"מ אליקים נכתב בפסול:

ו) אולם האמת אהוב מהכל דאף אי דמתקרי משמע רק אליקים אין שום חשש וערעור מחמת שם ארי' אף אם הוא טפל ולא נזכר כלל בגט שם שקורי' לס"ת דהיינו שניהם ביחד דכיון דעכ"פ אמת הוא שיש לו שם טפל ארי' לחוד אין קפידא בשינוי רק מה שהניחו ולא כתבו שם עיקר רצוני שניהם ביחד ואין משום זה קפידא דהא כתבו בשם ליב דהיינו חניכה שהכל קורי' וכשר לכתחלה להרא"ש ולב"ש אף להרמב"ם א"כ נכתב נמי שם העיקר אחד. א"כ מה בכך שלא הזכיר שם העיקר ארי' ואליקים ביחד הא כשר בחניכה זו ושינוי לא הווי דהא באמת יש לו שם טפל זה ועד כאן לא נחלק הב"ש אלא בכתב שם טפל לחוד די"ל דפסול להרא"ש אבל אם נכתב עמו איזה שם עיקר והניח שמות העיקרי' אחרים הגט כשר. ועי' ב"י שרוצה לומר להרא"ש בכתב שם טפל וכל שום על עיקר פסול כרמב"ם מוכח לענ"ד דהרא"ש לא ס"ל כך דהא הראי' דהרא"ש מכשיר בשם טפל לחוד דכתב בשם ר"ת במומר כותבים שם יהודית דלא גרע מחניכה אף שאינו כותב שם המובהק רק בסוף דבריו כותב דהוא כשם עיקר לענין לכתחל' אבל בראשי' דבריו דמיירי להכשיר לא הוצרך לומר דהווי שם עיקר רק אף דהווי שם טפל כשר אי כתב שם טפל לבדו. מכאן ראיה אף דכתב וכל שום דכשר דהרי תחלה כתב הרא"ש דנוהגין לכתוב וכל שום והביא הרא"ש אח"כ דדין מומר לכתוב שם ישראל דהווי חניכה ומסתמא כותבי' נמי וכלישום כמו שכתב תחלה שכך המנהג ולא הוציא זה מכלל המנהג א"כ למה יוכשר בחניכה כיון שכתב וכל שום דל"ד למתני' דכשר בחניכה דאז לא הי' כותבי' וכל שום ע"כ הרא"ש אינו מחלק בהכי ובכל גוונא כשר אף דכתב וכל שום על העיקר ועכ"פ בנ"ד אף להרמב"ם ז"ל אין כאן חשש כיון שנכתב שם העיקר דהיינו ליב חניכה שהכל קורים וגם י"ל שם ליב שהוא ניתן לו ג"כ תיכף בשעת עריסה עדיף מחניכה שאח"כ ניתן לו דהוא שמו העצמי שניתן לו ביום המילה ולכ"ע כשר אף לכתחל' בשם כזה א"כ אין קפידא כלל מחמת שם ארי' כיון דאין כאן שינוי דהא שמו הטפל עכ"פ הווי ודו"ק:

ז אך הערעור מחמת שם האליקים דנלע"ד פי' דמתקרי הוא רק אליקים ולא נתחבר עם ארי' זה ערעור גדול הוא דהווי שינוי דשם אליקום לחוד אף טפל לא הווי ואינו נקרא מעולם בשם זה לחוד כלל. וראיה לדברינו דשם מתקרי' משמע רק בזה השם ולא בצירוף דלעיל בשם המכונה דכתב הב"ש בשם משה יהודה המכונה ליב דאי לאו דליב אדסמוך לי' קאי דהיינו לשם יהודה רק דהווי קאי גם על שם משה מפרשינן לי' המכונה ליב ולא משה כך הוא השם דמתקרי ואדרבה הוא עיקר טפי משם המכונה דקובע לעצמו שנקרא בשם זה לחוד ולא בצירוף עם שם הקודש וא"ל ה"נ נפרש אדסמוך לי' קאי נגד שם ליב דנקרא אליקי' בלא ליב אבל מצורף הוא עם יהודה כמ"ש הב"ש בשם משה יהודה דוודאי ל"ד כלל דהתם כיון דמשה יהודה נקרא ביחד אי קאי עליו מכונה לשם אחד ר"ל לשם יהודה למה יאבד משה מעלתו אומר שם יהודה יש לו כינוי זו אבל שם משה אינו נתכנה ונשאר בשמו ומעלתו לקרותו בהדי הכינוי כמו שקראוהו בהדי שם המובהק אבל הכא שכבר נעתק משם ארי' ונתן לו כינוי שנקרא בלא ארי' מאן הרגלים לפרש דשם אליקים בהדי הכינוי לא נקרא ובהדי שם עיקר נקרא מי הזכיר זה מעולם דשם ארי' נקרא בצירוף שם אחר והרי עזב שם הארי' למה נחזור ונצרפו לשם ארי' בהדי אליקי' לא תנוח זה בלב שום משכיל וראי' מפורשת מדברי הש"ש שהביא בא' שכתבו שמו משה המכונה לעבען דמתקרי יצחק המכונה לעבלינג. דלולי שכתב והמכונה בוי"ו דמשמע שקאי על משה שמכונה נמי לעבלינג הי' פסול משום דמשמע יצחק המכונה לעבלינג ולא משה. ולא נימא כשכתב משה תחלה והפסיק בין משה ללעבלונג חוזר שם לעבלונג למשה והכונה הוא דאינו נקרא בהדי יצחק ביחד. אבל כשנקרא משה מכונה הוא נמי לעבלונג ואף על שם יצחק נאמר כך שחוזר לשם משה ונקרא עמו ביחד ונאמר דמתקרי דלפעמים אינו נקרא יצחק בהדי משה רק לעבלונג בהדי משה כמו שמפרשי' במשה יהודה המכונה ליב ע"כ משום דהא הפסיק כבר במכונה לעבען. ע"כ כיון שכבר נעתק לדבר משם משה. וכתב כינוי בלא שם משה למה נחזור ונצרפו בשמות אחרים הנכתבים ול"ד כלל לדברי הב"ש דשם מעולם לא הפסיק משם משה ותמיד נקרא בצירוף בשם יהודה וכינויו וזה ברור ופשוט בעיני. רק שראיתי דברי פאר הדור הגאון ש"ב אב"ד פראג נ"י בפסקו הראשון דנסתייע מדברי הב"ש לפרש דמתקרי אליקים רק על ליב ולא על ארי' דקאי אדסמוך לי'. ובקראי דבריו הנעימי' הייתי מתפלא עליהם כי אני הבאתי ראי' אפכא מהב"ש מיהודה המכונה ליב דשם המכונה עוקר השם יהודה שאינו נקרא עמו בצירוף. והי' פשוט בעיני דלא שייך כאן לומר דהאי אדסמוך לי'. ושאלתי את פיו מה ראה על ככה. והוא השיב כי דברי הי' מגומגם לסבת דילוג המעתיק. ומ"מ עמד על דברי ולא ניחא ליה לדמות שם אליקום לשם ליב שאינו בצירוף עם שם ארי' דלא דרש סמוכי'. ואמת תמהני מה ענין זה לסמוכי'. אני אומר למה יחזור על שם ארי' כיון שפסק הדבור ממנו על שם ליב מה דמיון יש לזה עם דברי הב"ש שם לא נגרע שם משה מערכו ומצורף ליהודה וראשון לו ואף דאפיק שם יהודה וכתב כינוי תחתיו למה נאמר גם שם משה החליף אבל כאן דהחליף שם ארי' בשם ליב ועכשיו שחוזר והחליף שם ליב למה נאמר דזה השם החדשיש לו ענין אחר ומצורף לשם ארי' ואיך יתפרש זה תוך דברי הגט וכבוד הגאון נ"י במילי בעלמא אוקי לן דזה הוא דרשת סמוכי' אם כי ר"מ דרש לשון הדיוט והגאון נ"י לשון הדיוט כמוני לא דרש ואסמכי' לדרשה ולמילי דכדי בוודאי לשון הגט ושטר צריך שיתפרש לפי נוסח ולשון הנכתב כיון שהגאון מודה דשם מתקרי לא משמע בצירוף שם הראשון דסמוך לי' ולא נקרא ליב אליקום מי ידחק ויפרש דקאי לצרפו לשם ארי' שכבר נעתק לדבר ממנו:

אולם כעת ראיתי תוך דברי הגאון שהשיא כוונתו לדרך זה דלא בא בנוסח הגט לאפוקי שם ארי' שאינו מצורף עם אליקום רק בא לומר דאליקום אין לו כינוי ליב וכינוי אחרת שהיה לו ג"כ שם געציל נשתקע וארי' יש לו כינוי להכי לא סמיך ארי' לאליקו' שבא להפריד ביניהם ארי' יש לו כינוי ואליקו' אין לו כינוי ובא לומר ליב אינו כינוי לאליקו' אבל לא מיעט שאינו צירוף לארי' וכתב עוד באות כ"ד שאף דנוכל לפרש דנקרא רק אליקו' מפרשינן כמו שהוא האמת שלא לפסול הגט כיון שאין אחר בשמות אלו והם לסימן מפרשי' שיהיה סובל שזה האישי המגרש עכ"ד בשינוי לשון להקל על המעיין. ותמיהני הרי זה יודה הגאון נ"י דאי אפשר לומר שמפרש הכוונה בשם דמתקרי שנקרא בצירוף ארי' דוודאי זה לא נזכר ומבואר בלשון דמתקרי ותו אף אם היה באפשרות לומר דמתקרי משמע הכי והכי כמו שיתבאר באות ט' בס"ד הכא אי אפשר לומר כך דהא מפרשינן כאן דמתקרי' נגד ליב שנקרא בלא ליב איך נגד ארי' נפרש שנקרא בצירופו ונחלק תיבה אחת לפרש בשני עניני'. ע"כ כוונת הגאון נ"י דעכ"פ לא נתמעט צירוף ארי' וכן מדוקדק בלשונו לשון הזהב שבא רק לפרש דשם ליב אינו נקרא עם אליקו' אבל איך נקרא אליקו' בהדי שם ארי' לא ביאר כלל בלשון הגט וכך כוונת לשון הגט. ובער אני ולא אדע מי הוא שיפרש כך לשון הגט שבא להודיע לנו שם האיש המגרש בסימניו שיפרש איזה שם שיש לו כינוי ואיזה שאין לו וגוף הקריאה איך נקרא אם ביחד השמות או בדרך הנפרד לא יבאר לנו. והרי הגאון מודה דאפשר לפרש נמי דמתקרי רק אליקי' למה הקורא יפרש שהניח הלשון סתם ולא ביאר במקום שיש לפניו דרך לומר שמבואר השם שנקרא רק אליקי' ובשמים סהדי כי מאוד מאוד יקרו אלי דברי הגאון תפארת ישראל ורגיל אני לחבבם ביתר שאת ונצטערתי ע"ז כי לא אוכל לכוון דעתי לישר לבי להסכי' לזה הפירוש והלא השאלה זו נשאלה לגאוני' רבי' הגאון אב"ד ש"ב אב"ד דק"ק ברלין ושארי הגאוני' במדינות פולין הרב מסטנוב והרב מפרשעוועסק. יראו הם ברוחב בינתם אולי יעמידו הם דברי הגאון נ"י על מתכונתם אך לבי אומר לי כי שמעתי הגאון נ"י כתב מגילה ארוכה ופסק ארוך מאוד בלי ספק מצא התירי' רבים רק זה שלח לידי ידידי ש"ב הרבני הנגיד מוה' יעקובקי נ"י בן הגאון הנ"ל מה שהשיב הגאון על דברי והגאון ברוחב לבבו רוצה להשיב לכל שואל אבל לדינא וודאי רוח אחרת עמו טעמי' אחרים אקוה בקרוב אי"ה יגיעו לידי ואשימה עיני עליהם בעז"ה:

ח והנה רציתי ללמוד זכות על הגט מדברי סדר הגט דכתב אם נקרא בפי כל בשם אחד ועולה לתורה בשני השמות יש למכתב דמתקרי. אך דברי ס"ג נעלמים ממני מה כוונתו ורצונו דהא הוא כתב זה על נשתנה מחמת חולה ואם כוונתו לכתוב תחלה שם הנקרא בפי כל ודמתקרי על שם השני שעולה לתורה בהדי שם ראשון הא לא נהיגי' כך ומקדימים שם החולה אף שנקרא בפי כל בשם הראשון שהיה לו מעריסה. ואם היה הכוונה לכתוב תחלה שם הנקרא לס"ת ודמתקרי על שם שנקרא בפי כל הוא יותר תימה. והוא נגד דברי הב"ש דלמה יכתוב תחלה שם הראשון לחוד ואינו נקרא בשם זה לחוד רק בצירוף. ואף אין זה ראי' לנ"ד דשפיר כתב מתקרי על שם הנקרא בפ"ע. לכן עלה בלבי ללמוד זכות על ס"ג דדעתו לכתוב תחלה שני השמות ודמתקרי על שם הנקרא בפי כל וכך למד הפשט בדברי רמ"א שכתב עליו הב"ש סי' קכ"ד דאינו מדוקדק דצריך לכתוב בלא דמתקרי דאי לא"ה הוי שינוי דאיהו מפרש לכתחלה יכתוב תחלה שני השמות ודמתקרי בשם הנקרא בפי כל בפ"ע. ואיך שנפרש דברי ס"ג הרי כתב תחלה בשמות שיש לו משעת הלידה ומי שחותם תמיד בשני שמות ועולה כך לתורה יש לכתוב לשניהם כמו שקורי' בתורה אפי' נקרא בפי כל בשם עברי הרי לא ס"ל בשם הלידה לכתוב דמתקרי אף שנקרא בפי כל בשם א' ואין לפרש כוונתו דשם בא רק לומר שיקדים שם הנקרא ראשון ולעולם דס"ל אי נקרא בשם אחד בפי כל יכתוב דמתקרי דא"כ למה כתב בשם השני הנקרא בפי כל כמ"ש שם בשם העברי דהוא שם שני ונקרא בפי כל אפ"ה יקדים הראשון השם לעז א"כ איך יכתוב תחלה זה השם בפ"ע אנא פלוני דמתקרי כך הרי שם הראשון שלא נקרא בפ"ע וודאי אינו נכון לכתוב בפ"ע עד כאן לא נתחבטו אלא אי דמתקרי משמע נמי לצרפו לראשון אבל הראשון וודאי משמע שנקרא בפ"ע והאמת אינו כך לכן נראה דע"כ מחלק בין שם הלידה לשם החולה ובשם הלידה אין דעתו שיכתוב דמתקרי אפי' נקרא בפי כל בשם א' דמ"מ יכתוב שם שקורא בתורה שניהם יחד רק לקמן בשם שנשתנה כתב ג"כ לכתוב כשם שקורי' בתורה אפי' נקרא בפי כל בשם א' ושם כוונתו באמת שיכתוב דמתקרי על שם הראשון הנקרא בפי כל כמו שאנו נוהגין ושם אין קפידא מה שכותב שם החולי בפ"ע דבשם החולי אף שאינו נקרא עמו לחוד אין קפידא כמ"ש באות דכיון שניתן לו השם בפ"ע אין קפידא אבל לעיל בשם הלידה שמקדי' הראשון ואח"כ השני ואם השני נקרא בפי כל מה מועיל זה שיכתוב על הראשון שהוא שם בפ"ע ומעולם לא היה שם בפ"ע לכן שם וודאי לא יכתוב דמתקרי ובספר בית מאיר לא נחית לחלק בזה ופי' באופן אחר דברי ס"ג והנכון כמ"ש:

אולם אף אם יחלוק אדם ע"ז ויפרש דסדר הגט מכשיר לכתוב דמתקרי כה"ג מ"מ בנ"ד שכתבו תחלה המכונה ליב ולא ארי' למה נשבש הלשון דשם אליקי' חוזר לשם ארי' אחרי שפסק כבר לדבר ממנו כמ"ש אות ח' והגאון אב"ד דק"ק פראג נ"י כתב ע"ז אלי שאני דורש סמוכי' וכבר מבואר כוונתי דאני אומר נהי דרצו לומר דחוזר על לפניו ולפני פניו בכינוי השמות בכי האי גוונא שביאר בגט שאינו נקרא ארי' שיכונה ליב איך נאמר שחזר על לפניו ונקרא עם ארי' זה לא יתכן. והגאון אב"ד נ"י ממשיל משלים דאם כותב כינוי לאב וכותבי' נמי כהן נימא כמו שהכינוי קאי רק לאב כך הכהן קאי נמי רק לאב והבן חלל תמיהני וכי הכהן שאצל האב הכוונה ששניהם כהנים הא כהן לשון יחיד קאמר אך אין צורך לכתוב עליו כהן כיון שמיחסי' לאביו בכהונתו גם הוא כהן וודאי אינו חלל. עוד כתב הגאון נ"י משל אלו נשתנה מחמת חולי ויש כינוי דכותבי' כינוי על שם הנשתנה ודמתקרי על השם ראשון אף שאינו נקרא בשם הראשון לחוד ומצורף עם השני. על זה אומר אני כה"ג לא יתפרש כלל דמתקרי בצירוף דשם ראשון היה לו בתחלה בפ"ע ושפיר דמי לכתוב דמתקרי שאינו מצטרף עם שם שכתב תחלה וזה יתבאר באות הסמוך בס"ד. ותו מה לנו לדרו' הדבר משם הסמוך הלא שם דמתקרי בעצמו נגד ליב מפרשינן לי' בלשון דמתקרי בלא צירוף ליב ונגד שם ארי' נפרש בצירוף. איך אפשר לומר כך. ודעת הגאון נ"י כבר ביארנו לעיל לומר שלא פי' איך נקרא בהדי ארי' ולא נחית להכי ואצלינו תימה לפרש כך ומה שרצה הגאון נ"י להוכיח פירושו מדלא כתבו ודמתקרי דהווי קאי נמי על שם ארי' שיש לו הכינוי וגם דמתקרי כבר השבתי ע"ז ל"ל לחזור על שם ארי' כיון שכבר פסק ממנו הדבור רק מזה השם שמזכיר עתה עלי' כתב דמתקרי. וגם גוף הראי' דחיתי דהא נהיגי דכותבין דמתקרי בנשתנה כמה פעמים מחמת חולי הכל בלא וי"ו. והגאון כתב דקשה אפכא היה לכתוב ארי' דמתקרי' אליקי' המכונה ליב ע"ז לא רציתי להשיב אף שכתבו הגאון נ"י במכתבו הראשון דהא פשוט דכותבי' כל שם וכינויו קודם שם השני. רק אמרתי הגאון נ"י סומך עצמו על מ"ש לכתוב ודמתקרי ואין זה ראי' כלל ובלא ראי' הגאון בעצמו מודה דאין לדחוק לפרש לשון דמתקרי רק כפשוטו הוא מתפרש דמתקרי רק אליקי' ולא ארי' ולא ליב ולא מצאתי עפ"י זה היתר כלל:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה