תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
הלכות גיטין · תשובה צח
מה דשאילנא קדמוהי באם ביטל הבעל הגט קודם הנתינה בפני הסופר והעדי' ואחר כך גרש אשתו בגט זה אם יש להתירה ולסמוך על דעת ר"ב בספר התרומה הובא בב"י סי' קל"ד והביאו הב"ש שם בלי חולק:
לענ"ד יש לעיין בזה הרבה אחרי שנעמוד על אופי' של הדבר:
דהנה הסמ"ג כתב דכן משמע בגיטין דלר' ביטל מבוטל ואפ"ה ס"ל באומר לעשרה כתבו דיכול לבטל זה שלא בפני זה ואחרים יכולים ליתן גט ע"כ דאינו יכול לבטל כי אם בפניהם. אף שביטל כולם וזה תמו' מאוד מה ענין זה לזה הרי לקמן פליגי נמי בשליח להולכה אם יכול לבטל זה שלא בפני זה ומבואר נמי דלמי שלא ביטל יכול ליתן הגט אף דשם וודאי ס"ל לר' דמבטל השליח שלא בפניו ע"כ דהתם הכוונה שאינו מבטל כולם רק לזה שמדבר עמו אבל אי ביטל הכל מהני שלא בפניו עי' חי' אנשי שם ואפשר לומר לקמן באמת כולם אינם נותנים אבל הכא מדייק לשון ויהבי אך להפוסקים קודם כתיבה אינו יכול לבטל הגט אין ראי'. ותו י"ל כיון דמבטל בפני א' אין לחוש לביטל הגט דהווי ממזרות כמ"ש תוס' ובעי שנים וביטלו אינו מבוטל בפני א' ע"כ ביטל רק זה שמדבר עמו ולא בעי שנים שהוא בפניו ודו"ק. ואדרבה לכאורה מוכח אפכא דקאמר התם כי הווינן ביה ר' יאשי' הווי מטמרי וכי מטמרי מאי הווי דלמא מבטל לאחריני כו' מאי מוכיח לסמ"ג הא אינו מועיל הביטול שלא בפניו רק ז"א דחיישינן שיבטל שליחותם שלא יתנו הגט אבל גוף הגט לא יבטל. ויש ראי' לסמ"ג מעובדא דרב יהודא לקמן דאמר לסהדי אותיבו קרא באודנייכו כו' וקשה דלמא מבטל בפני אחריני ע"כ שם לא חושש לביטול הנתינה דהי' מבטל מודעו'. רק הי' חושש לביטול הגט ובז"לא מהני ביטול מודעו' כקושי' הסמ"ג והמרדכי להכי קאמ' דאותבי' קרא באודנייכו ושם אינו יכול לבטל הגט כי אם בפניהם:
ובזה מיושב קו' המרדכי פ'. רק א"כ קשה מאי מוכיח הש"ס מדר' יאשי' דלמא משו"ה אמר להו אטמורי שלא יבטל הגט דאם יבטל השליחות מהני שיאמר אחר כך ליתן ויכופו לצוות לשליח ליתן אבל אם יבטל הגט לא יועיל שוב מה שיצוה ליתן. וסבור הייתי לומר דאף למאן דאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו לענין אי ביטל השליחות אבל אי ביטל הגט דלדעת רבינו ברוך לא מהני שלא בפניו משום דהווי ביטול מעשה א"כ י"ל שצריך שיבטל המעשה בפני כל מי שצוה לעשות המעשה ולפי זה ניחא דמוכח דדיעבד אינו בטל כרשב"ג דאל"כ קשה ממ"נ אי ירא היה שלא יבטל השליחות מאי מהני דמטמרי שמא יבטל השליחות ואי לא קפיד רק שלא יבטל הגט למה לאטמורי לבדרי אבדורי ואי משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הא לענין ביטול הגט צריך שיבטל בפני כולם דאי לא"ה ניהו שבטל קצתן יכול אח"כ לצוות לכתוב הגט כמו בביטל השליחות דהא גוף הגט לא נתבטל כי אם באמר לכולם כן היה נראה לי. אבל באמת ז"א דהא בעל התרומות מפרש דפלוגת' דר' ורשב"ג לענין ביטול הגט דמזה מוכיח דלאותן שלא ביטל בפניהם לא בטל משום שביטל הגט דא"כ רשב"ג דס"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף לביטל הגט קאמר ונסתר מ"ש אך כבר כתבתי דדברי הסמ"ג תמוהי' מאוד דאין ראי' כלל מדברי ר' ומרשב"ג דשם מיירי שביטל רק לא' שליחותו ולא ביטל הגט אך בתשובה אחרת כתבתי לשיטת רמב"ם מיירי דביטל כולם ונראה לענ"ד דהוכחת הסמ"ג דהא ר"נ ורב ששת פליגי אי חוזר ומגרש בו דר"נ קאמר משו"ה חוזר ומגרש דגיטא לא בטל ר"ל דאין דעתו לבטל רק שליחות ולא הגט א"כ לרב ששת בסתם מבטל אף הגט:
ומזה מוכיח דאי נימא א"צ לבטל הגט דווקא בפניו מה בכך דלר' עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה הא ביטל גוף הגט ע"כ דגוף הגט אין יכול לבטל שלא בפני עדות רק השליחות ועדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה דדוחק בעיניו לפרש שאמר בהדיא שאינו מבטל הגט ובהא תו י"ל אף לרשב"ג דס"ל בטלה כולה אינו יכול לבטל רק השליחות ולא גוף הגט דצריך שיאמר לכל אחד דמעשה יהי' בטל וניחא מ"ש אבל מ"מ אין זה כדאי כ"כ לסמוך על סברא זו ולומר דאף אי בטלה כולה היינו השליחות ולא המעשה א"כ הדרא קושיא אדוכתי' דלמא הוי מטמרי כדי שלא יבטל הגט אבל משום שליחות לא קפדי כמו לרב יהודה ע"כ שם בעובדא דר"י לא הי' חושש לביטול שלא בפניו דס"ל בטלו אינו מבוטל או שלא היה מניחי' אותו לצאת לחוץ כמנהגנו ובהך דר' יאשי' מוכיח דלא הצריכו אח"כ למנות שלוחי' מחדש וגם הי' יוצא לחוץ דאל"כ לבדורי העדים דהוא לא ימצאם שהוא לא ילך לחוץ:
והנה לדינא נראה הסמ"ג גופא לא ס"ל כך דהא בריש דבריו כתב דמוכח כגי' זו דגיטא בטל דהא לעיל קאמר דלא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל לא מכאן ועד עשרה ימים דחיישינן שמא פייס ופייס היינו ביטל אלמא דגיטא בטל וקשה איס"ד דבעי שיהי' בפני העדים הביטול מאי חיישינן שמא פייס הא עדי' אינם יודעים מפיוס זה דאי יודעי' מהביטול וודאי לא יחתמו. ע"כ מהני הביטול אף שלא בפניהם. רק לזה י"ל החשש הוא שמא ביטל לסופר אך זה דוחק דא"כ אם הסופר בפנינו יהיה כשר וגם הך דפ' מי שאחזו דמפרשי' תוס' דפריך וליחוש שמא פייס ומבטל לגיטא ומשני דאומרת נאמנו' כו' ולא מוקי שהעדי' לפנינו ואומרי' שלא ביטל ושם לא מצינן לפרש שביטל השליחות דכבר מסר הגט לידה ואמר כ"ז שלא אעבור כו' ע"כ אי ביטל היינו שביטל הגט רק י"ל דלכאורה קשה הא בקידושי' פריך הא גט הוי מעשה ולא אתי דבור ומבטל המעשה ומשני כיון דלא מטי ליד אשה לאו מעשה הוא א"כ כאן דמטי לידה לכאורה הא כבר נעשה המעשה והאיך יכול לבטל וצ"ל כיון דאמר שלא תתגרש אלא לאחר י' ימים וצריך שיהיה אח"כ בחצירה ולא מהני אגם לתוס' כתובות ד' פ"ו ואף להרמב"ם מהני אגם הובא א"ה סי' קמ"ו מ"מ עדיין לע"ע אין כאן נתינה וחשוב כאלו לא הגיע לידה הגט ומ"מ לדעת הרמב"ם צ"ע קצת דהוא שוב אין חסר מעשה אבל תוס' לטעמייהו דבעו אח"כ נתינה חדשה ניחא שפיר) א"כ יתכן דפריך שמא ביטל הנתינה ולא הגט אבל גם ע"ז קשה ל"ל לשנוי' באומר נאמנת כו' לישני שעכשיו מצוה שתטול הגט ומה בכך דביטל הנתינה רק י"ל דאז הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דהא דמהני באומר שתהיה מגורשת אחר ל' יום היינו הנתינה ראשונה מועיל. אבל אי ביטל זה הוי טלי גיטך כו'. תו י"ל אי יאמר תתגרשי מחדש חיישינן שבא עלי' עתה כשבא לביתו אף דלא בא תוך למ"ד יום כיון שאותו גירושי' אינם מועיל חיישינן אי בא לגרש מחדש שמא בא עלי' עכשיו ובזה מיושבי' דברי רש"י ד"ה שמא בא עלי' הא לעיל קאמר לגט ישן אין חוששין שלא נתיחד כו' מאי פריך וכן הקשו תוס' ולמ"ש ניחא דשם לא היה תוך למ"ד יום פה. אבל כאן אנן חיישינן על שעה זו ודוק תו נ"ל לישב שיטת רש"י דה"ק שמא פייס ר"ל ביטל רק ביטול לא מועיל דכיון דגט ביד אשה חשוב מעשה וצריך מעשה לבטלו לזה חיישינן שמא בא עלי' ודומה לקיבל' קידושי' מאחר דמעשה מבטל מעשה ואף דלגט ישן אין חוששי' היינו כיון דרבנן הוא אין חוששי' לגט ישן היכא שאינו ידוע שנתיחד אבל אם יתכן לומר שביטל הגט ע"י ביאה זו מדאו' חיישינן וא"ל דל"ד לקיבלה קידושי' דהמעשה הזה היינו חזרה אבל מה שבא עלי' אין ענין חזרה דיתכן שרוצה לגרשה ואפ"ה בא עלי' די"ל כיון דמ"מ אסור לגרשה שוב משום גט ישן חזינן דדעתו היה במעשה זה לבטל הגט ומועיל ביטול כזה ודו"ק:
והנה לכאורה הי' נראה לי ראי' ברורה לדברי התרומה דהא קי"ל בגט ישן אינו אלא דרבנן ואמאי לא חיישינן שמא ביטל הגט דהא בכל הנך חיישינן שמא פייס כ"ש דאית לנו לחוש הכא ומזה מוכח דאינו יכול לבטל הגט שלא בפני הסופר והעדי' רק השליחות בטל וכשיתן אח"כ מועיל אבל כשכבר נתן ליד אשה אי מבטל נתינה ראשונה אף שאח"כ רוצה לגרש הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע. והך דד' י"ז דחש שמא פייס היינו שביטל הנתינה והרי אינו לפנינו או שביטל שליחות עידי חתימה וזה מהני שלא בפניו כמ"ש לעיל דמוכח מעובדא דר' יאשי' ודו"ק. תו היה נראה לי ראי' לכאורה מסוגיא דשיירו' מצויו' דאף דחיישינן לנמלך אי אמר תנו נותנין אמאי שמא ביטל הגט ע"כ ביטל הגט אינו מועיל שלא בפניו אבל בתר דדייקינן אין ראי' מזה כלום דהא לא חשדינן לי' דמקלקל אותה א"כ אי הי' מבטל גוף הגט לא הי' מגרשה א"כ אף מגט ישן אין ראי' כיון שאח"כ מגרשה אין לנו לחוש לזה והא דפריך הכא שמא פייס היינו שביטל הנתינה והוי טלי גיטך מע"ג קרקע ואף שרוצה לגרשה אינו מועיל דהוא טועה בדין זה. אך א"כ ניחוש דטועה אף לענין ביטול הגט. או הכא חיישינן שאמר לה שהגט בטל הוא ויודעת. אבל כל שנותן לה אח"כ אין לחוש דרוצה לקלקלה. תו נ"ל והוא עיקר בעיני דוודאי יש לחוש שביטל הגט אף שמוסר לידה דשמא עכשיו רוצה לגרשה ולא ידע דאינה חוזרת ומתגרשת כו' אבל העיקר דקי"ל בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן דבידו לגרשה. ונאמן מכאן ולהבא. אף דקי"ל כמ"ד חוש לה הטעם משום דאם איתא דגרשה קלא אית לה. א"כ כשאומר שלא ביטל את הגט ליכא סברת אם איתא נאמן במגו א"כ שם פריך הש"ס שפיר ולחוש שמא פייס דהא עכשיו אין כאן נתינה ורוצה שנתינה ראשונה תועיל והא לענין למפרע אינו נאמן ואף להבא אינו נאמן אם הנאמנות ע"י למפרע כמבואר בש"ס פ' י"נ ובתוס' גיטין בסוגיא דשיירות מצויות ע"ש ודו"ק.
שוב ראיתי הב"ש בסי' הרגיש בקושיא זו והניחה בצ"ע ולמ"ש ניחא החילוק ברור בין למפרע ובין להבא דכאן צריך לנתינה ראשונה תו נ"מ אם נקרע הגט אחר ל' יום דאז ע"כ צריכ' שתהי' מגורשת למפרע קודם שאומר שלא ביטל ולא מהני אלא באומר תהי' נאמנת כו' אבל בדין אם שלח ע"י שליח וודאי קשה שמא ביטל השליח ע"י שבא עלי' רק עי' משנה למלך פ"ג מה' גירושין דין ה' כתב באמת דלרמב"ם ע"י שליח אינו גט ולמד ממ"ש פ"ט והש"ע דכתב ע"י שליח לא תנשא ולא קשה אף דחיישינן פייס אינו רק חששא ול"ת ודו"ק.
והנה הי' נ"ל עוד להביא ראי' לסמ"ג דהא לדעת תוס' סי' קמ"ד אין חשש פייס רק ברצונה שמחלה התנאי וביטל הגט הא שלא ברצונה אינו יכול לבטל הגט ע' ב"ש שם. וקשה אמאי לא יועיל ביטול הא לדידהו יכול לבטל הגט ע"כ דבעי בפני הסופר ועדי' ואף בפני אשה לא מועיל דאף דלמ"ד ביטלו אינו מבוטל מועיל אי בטל בפני אשה כדתנן שאמר לה גט בטל הוא כו'. וכן כתב הרמב"ם להדיא אבל לענין ביטול מעשה דבעי הסמ"ג בפניו אף בפני אשה אינו מועיל ולהכי צריך שתתפייס ותמחול התנאי ובטל התנאי ולא הגט והוי כאלו אמרה אף שיבא יהיה כאלו לא בא דכה"ג מועיל אף במעכשיו לרמב"ן הה"ד לתוס' בתנאי ואין זה דוחק דאי אינו יכול לבטל שלא בפני עדי"אף שמוחלת התנאי י"ל דאינו מועיל כמו בע"מ. דהא ע"כ ס"ל לתוס' כאן דבעי רצונה ובע"מ לא מהני רק די"ל הטעם דס"ל דבעי רצונה דהוי מעשה לאחר שבא כבר לידה ולא אתי ומבטל מעשה אלא ברצונה ומשו"ה ניחא בד' י"ח דלא בעי שיהי' ברצונה רק שביטל הגט והחילוק נכון א"כ אין לסמ"ג ראי' דאדרבה הפוסקי' דס"ל חשש שמא פייס אף הכא יכול לבטל דלא כסמ"ג או י"ל דסמ"ג מודה בפני אשה יכול לבטל כמ"ש לעיל ותו אני נבוך מאוד האיך יתכן לאחר שנגמר הגט נחלק בין בפני עדי' לשלא בפני עדי' זה אין לו שחר מה לו ולעדי' שעשו שליחותן ואפשר ס"ל לרבינו ברוך דלאחר דנכתב הגט חשוב מעשה גמור ואינו יכול לבטל כלל הגט רק קודם שנכתב ס"ל דמבטל הגט אבל דווקא בפניו. וכן הי' נ"ל לדקדק מלשון המרדכי והיינו דלא כמ"ש בספר גדולת מרדכי דמשמע מדכתב קודם שנגמר הגט אינו מועיל אלא בפניהם דס"ל אח"כ אף בפניהם אינו מועיל. והלשון שכתב מתחלה לאחר שנגמר א"י לבטל בפ"ע שלא בפניהם. כבר הגי' רמ"א וכתב דגרסי' לאחר שנגמר א"י לבטל הגט כי אם הנתינה אפי' שלא בפניהם ר"ל הנתינה מבטל אף שלא בפניו אבל לענין ביטול הגט אף בפניו לא שמענו. אפי' לגי' דגט גופא מבטל ומפרש דגט יכול לבטל קודם שנגמר אבל לא אח"כ ואף דהש"ס קאמר זה בשליח מיירי נמי אי ביטל לאותן שצוה לכתוב ועלייהו קאמר דגיטא לא בטל והא דקאמר דהגט בטל הוא היינו אי לא נגמר אבל אי נגמר אינו מועיל הביטול. דאין טעם לחלק בין בפניהם לשלא בפניהם אי כבר נגמר הגט. א"כ להפוסקי' דס"ל אף לאחר שנגמר מועיל הביטול אין שום טעם לחלק בין בפניו לשלא בפניו והרמ"א שסמך עצמו סי' קל"ד על דברי התרומה כמ"ש בד"מ לענין אם יצא הבעל היינו קודם שנגמר ואז יש לחלק בין בפניהם אבל לאחר שנגמר ממ"נ או דמהני ביטול לגמרי או דלא מהני כלל רק ז"א דאם נאמר להחולקי' על התרומה אחר שנגמר מבטל שלא בפניו למה קודם שיגמור לא יועיל הביטול אדרבה אחר שנגמר עדיף נהי דהתרומה גופי' ס"ל אחר שנגמר אינו מועיל הביטול אף בפניו ולהכי מחלק לענין קודם הביטול בין בפניו לשלא בפניו. עכ"פ לדידן אי אפשר לנו לפסוק קודם שנגמר לא יועיל שלא בפניו ולאחר שנגמר מועיל הא לא מסתבר אי סומכי' שם על דבריו יש לנו לומר בנגמר אפשר אף בפניו לא מהני עכ"פ שלא בפניו י"ל דמהני. רק זה שסמך עצמו הרמ"א שם היינו אי יצא דלא חיישינן כ"כ שמא ביטל. אבל אי ידעינן דביטל יראה דאין לסמוך על דברי התרומה דקי"ל ספק מגורשת היא דלדברי התרומה אף בפניו לא בטל. וכבר כתבתי לעיל דמוכח משאר פוסקים בהך דשמא פייס דחיישינן לביטל שלא בפניו וזה ברור לענ"ד ודו"ק היטב ובעיקר ראיית הסמ"ג נראה דהוקשה לו למה יהבי אחריני ניחוש שביטל הגט ואז ממילא כולן בטלים רק לתי' תוס' ניחא דמשמע דיכול לבטל זה שלא בפני זה ויש חשש ממזרות אי ביטל כולן א"כ אין לחוש לביטול הגט דאז כולן בטלים ויש ממזרות ובטלו אינו מבוטל רק הרמ"א פסק דגט יכול לבטל זה שלא בפני זה ע"כ לא ס"ל כהך תירוץ רק י"ל תירוץ הראשון דמבטל בפני אחד רק מ"מ ראית הסמ"ג נכונה דקאמר יהבי משמע דמיירי בכל גווני אף שביטל בפני שני' אין לחוש שביטל הגט והיינו כסמ"ג אך אי קודם שנכתב אין יכול לבטל הגט אין ראי' אך מ"מ י"ל דמבטל שליחות שלא בפניהם ודו"ק ולאחר שנכתב יראה כיון דרוב הפוסקים ס"ל דאין ביטול הגט מועיל יש לסמוך על הסמ"ג דבעי בפניו אבל באומר קודם שנכתב מסתפינא להקל: