אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות גיטין › תשובה צד

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות גיטין · תשובה צד

תשובה צג

נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעתי ע"ד הגט שסדרו בק"ק פלוני לאיש א' ששמו משעת עריסה ארי' אליקום בשם הקודש ובכינוי ליב געציל ואח"כ נשתקע הכינוי געציל ונקרא רק ליב ולס"ת נקרא כעת ארי' אליקו' וחותם א"ע לרוב פעמים ארי' אליקי' רק איזה חתימות מצאו שחתם א"ע ארי' לחוד וכמה שנים התפלל בקלויז דשם והי' נקרא לס"ת בשם ארי' לחוד רק אח"כ התפלל בבהמ"ד אחר ונקרא בשני השמות לס"ת זמן ועידן ועתה כבוא לגרש את אשתו כתבו המסדרי' תוך הגט ארי' המכונה ליב דמתקרי' אליקי' והי' אז שם ה"ה שארי הרב המאוה"ג מוה' יוסף גונצבורג נ"י אב"ד דק"ק סנעטין וצווח קודם מעשה ולאחר מעשה שהגט פסול כשנכתב על אופן זה ולא אשגיחו בי' לכן קרא הרב ערעור ושלח דבריו אלי ותורף ערעורו דכיון דעיקר שמו הוא ארי' אליקי' ביחד כמו שנתנו לו בשעת עריסה למה הניחו זה וכתבו ארי' לחוד הרי הגט פשוט והב"ש כתבו דאם כותב על מי שיש לו שני שמות ביחד השם א' בפני עצמו ודמתקרי' על השני הווי שינוי דמשמע דנקרא על שם א' בפ"ע ואמת כי הם מחוברי' ולא נפרדי' ואף שהי' נקרא ארי' לחוד בקלויז וליב בפי אנשי' נראה לו השם הנקרא בס"ת עיקר ובנ"ד הרי נקרא לס"ת עכשיו בשני שמות וגם בשעת העריסה הי' לו ב' השמות ובא זה ולמד על זה והשם הזה הוא העיקר ושבקו העיקר ואחזו הטפל:

והנה הערעור הוא בתרי אנפי על שם ארי' דאינו נקרא בפ"ע בשם זה לחוד והם הניחו לעיקר השם הזה לחוד. וכמו כן יש על שם אליקי' הערעור דכתבו דמתקרי' אליקי' ואינו נקרא אליקי' בלא ארי'. והנה הרבני' מופלגי' וחכמי הקלויז כתבו אלי דעתם להתיר משום דנראה להם כיון שנקרא בקלויז בשם ארי' חשבוהו לעיקר השם והרב הגאון המפורסי' מוה' מאיר אב"ד בק"ק קריסניפאליע כתב מגילת ספר לברר דבריו בארוכה. וכמו כן כבוד אחי הרב החריף המאוה"ג המופלא ומופלג מוה' משה זלמן נ"י כתב כמו כן כמה התירי' ויתבארו לקמן בעז"ה בדברינו. ואני השבתי להם אז בקצרה ודמיתי כי שקוט ישקוט הים מזעפו אולם ראיתי כי כהמון ים יהמיון כי נפוצו על פני הארץ ונכתב להרבה גדולים מופלגי' גאוני הדור ונמצאו הרבה אוסרי' ומתירי' אולם חרה לי כי אחרי שלא נכתב מצירוף החכמים ואשר ימלא ידיו לכתוב יקרא בשם אשר יחפוץ ושינוי הלשון השאלה בכמה אנפי מהם כתבו שהי' נקרא געציל ומהם כתבו שהי' חותם א"ע ארי' אליקי' ליב. אי לזאת תורה חוגרת שק על כבוד המדומה אשר מתנשאי' לעומתם יכניסו א"ע באיסור חמור כזה בדברים בדוים מלב מה נאמר ונדבר עולבנא דדיינא הוא וכמו כן נמצאו שואלי' ומשיבי' בדברי קנטורי' להחשיב לאל דברי זולתו החפץ ימלא רוח בטנו קדי' בסברו' הכרס סברו' חצוני' וישים תהלה במלאכי ה' לומר אין דבריהם נכונה ובמסתרי' תבכה נפשי על גודל חלול השם כי אם תרבה ח"ו קטיגוריא בין רבנן ותלמידיהם מה יאמרו הבריות ראו יבתקו איש את רעהו בחרבות שבשפתותיהם. והלא תורה חוגרת שק אם עשאוה ככנור הלא תתיפח ותפרוס כפי' אם יעשוה לברק חרב וחצי' לירות במסתרים באו ונחזיק טובה להגאון מעוזינו פאר הדור ש"ב הגאון הישיש המפורסי' מוה' יחזקאל סג"ל לאנדא אב"ד דק"ק פראג ראו דבריו כי נעמו להשיב לאיש כדרכיו בדברי ריצוי ופיוס ודברי טעם ולא כן דברי חכמים הציקם רוח בטנם ומגדלים ומנשאי' עצמם ומתיהרים לומר קבלו דעתי ומילט לייטי בגזירה קשה לשמוע בקולם ואמת כי חרה לי עד מאוד הנעשה במקהלות פלוני כי גרמו רעה על עצמם להכריז קול פסול על הגט ולא נודע מי ומי הם. אם יש בהם טוב טעם למה לא השמיעו דבריהם במה כחם יפה ואם רבנן ומלכי' מדייני' זה עם זה מי הכניסם בתגר זה ולא יראו כי נלכדו בשחיתו' חר"ת הקשה ומר מאוד ארי' שאג מי לא ירא ולא נשאו פני זקן והדרו פני גדול הדור גאון ישראל פאר הדור אב"ד דק"ק פראג נ"י ה' יאריך ימיו ושנותיו הוא הנושא מגן וצנה והוא לראש פנה איך לא יראו פן תלהטם האש הגדולה. האמת כי חר"ת לא שייך אם הרבני' מווכחי' זה עם זה וכל אחד שואל ומשיב בדברי טעם ואף התלמידים אם לא יחליטו בדעתם פסול נגד הגט לאמר מי כמוני מורה ויסמוך על דעתו הרשות נתונה לשאול בדבר הלכה ומאן דלייט על זה לא חש לקמחי' ומי ישמע בקולו כבר מבוארי' דברי' אלו בתשובת מהרי"ק ורמ"א די השיב בארוכה אולם הדרך הישרה אם נמצא ערעור לפי דעתו יקריב משפטו לפני גדולי הדור והמה ידונו ויבינו ודנין אלו נגד אלו ואף בסנהדרין אם תלמיד רואה טעם יציע דבריו ויראו אם יש ממש בדבריו ואחרי רבים להטות אם לא נמצא להכריע עפ"י ראיות מופתיות אבל כי יתנשא לאמר מי כמוני יקרא ויגיד כבר נסתם הדלת הוא סגר מי יפתח זה גורם קלקול וקטיגוריא בין ת"ח וחלול שם גדול לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה וחלילה להרים יד כי יאמרו מצאנו און לאסור איסור ולשום בפי העם משל ושנינה ולחוש על נפשו כי מי שלח ידו במשיח ה' וניקה אולם רבני' גדולי הדור אשר להם יד ושם למשקל ומטרי בשמעתתא הדלת פתוחה לשבי' לשאול ולחקור בדברי טעם כעיקר בדאו' ולדין בטוב טעם וחבה יתירה לחבב דברי זולתו עד כי יאיר ה' עיניהם וימצאו הלכה ברורה. לכן אמרתי אל לבי להביע ברוחי ולהציע דברי לפני גדולי הדור רבנן ותלמידיהן הלומדים לש"ש לא לאהבת נצוח ח"ו ואם ימצאו טעם בדברינו המה ידונו משפט צדק ואם דברי לא יעלו לרצון אני מבטל דעתי הקלושה ואמת ארח שקר שנאתי ודרך עקש רחוק ממני אם אין סברות מופתיות או הכרחי' ימצאו בדברינו אחדיל לדבר דבר ואמרתי לכתוב כל אשר עלתה במצודתי אף כי רוב דברי' כתבתי כבר למקו' פלוני כמה פעמי' שונים אחברם להיות אחד יען כי נסתעף אח"כ וויכוח שנתווכחתי עם כמה גדולי ישראל בזה דברים חדשי' אחבר האהל להיות אחד:

ואולי מתוך גמר משא ומתן של הלכה איש על מקומו יבא וסרה קנאת אפרים ויהודה והי' האהל אחד:

א ראשית אמרי הם בגוף הפלפול אשר עליהם שמו פניהם רוב המדברי' הגדולי' בשם ארי' לפסול יען כי לא נקרא ארי' לבדו והי' שורש הפלפול אם לחשוב שם ארי' לעיקר. וכתב הרב המאוה"ג אב"ד מק"פ דלדעתו שם הנקרא בפי כל עדיף משם הנקרא לס"ת ומפרש דברי הש"ע סי' קכ"ט סעיף י"ח דמחשיב שם הנקרא לס"ת עיקר נגד שם הנקרא בפי הבריות היינו כשקצתן קוראים גם בשם השני אבל שם הנקרא בפי כל עדיף טפי השבתי ע"ז הא מב"י שממנו לוקח הדין מבואר דהקשה על מהר"פ דהי' לו לילך בתר קריאה לס"ת והוא מפרש שם דברי מהרמ"פ דכולם קוראי' אותו בשם הראשון ואפ"ה אזיל בתר קריאה לס"ת אלמא דאין חילוק וחזר וכתב לי הרב הנ"ל לפרש דבריו דהי' קאי על שם הנשתנה ע"י חולי אז אזיל בתר קריאה לס"ת דאיכא תרתי למעליותא שמו הוא מחמת חולי וגם שנקרא לס"ת. וב"ש דכתב שם זה עיקר וקאי נמי על שם ראשון נדחק דמיירי שאינו נקרא בשם חולי לכולן רק רובן וקצתם קוראי' בשם ראשון וגם עולה לס"ת בשם ראשון דהוי נמי תרתי למעליותא. ראו כמה נדחק הרב זה להעמיד דבריו. ואי אפשר להעמידם דש"ע כייל כחדא שם ס"ת עיקר ואינו מחלק בין ראשון לשני דלדבריו חילוקי' הם בדינן לשם שני די ברובן ולשם ראשון בכולן וגם דבריו לקוחי' מהב"י ויתפרשו כפשטן אולם האמת כי כמה אחרונים מפקפקי' בזה אם לילך בתר קריאה לתורה נגד שם שהכל קוראי' אותו אבל דברי הש"ע הם כפשטן:

ב אך אי הווי יהיבנא לי' דשם נקרא בפי כל חשיב עיקר לא הועיל ואמת לא ידעתי למה לו הפלפול זה אם הי' נקרא בפי כל אף שהשמיט שם הנקרא לס"ת לא גרע מחניכה שהכל קורי' אותו דכשר ומותר לדעת הרא"ש ולב"ש אף לדעת הרמב"ם. א"כ אם היינו חושבי' שם ארי' לשם שהכל קורי' מה צורך לפלפול זה אי עדיף משם המובהק או לאו דבאמת מלשון הרא"ש משמע דשם שעולה לתורה אף כה"ג עדיף עכ"פ לא גרע מחניכה והוא כשר אך עיקר הצווחה דשם ארי' לא חשיב נקרא בפי כל משום שנקרא לס"ת בקלויז כך. א"כ הפלפול הוא אם לחשוב שם שקראוהו בקלויז לס"ת שנקרא בפי כל אבל מה ענין זה לפלפל אם הנקרא בפי כל עדיף מהנקרא לס"ת בנ"ד והרי בפי כל נקרא ליב ולא ארי' אך הרב הנ"ל בהרגישו בזה חזר וכתב לי כיון דשם ליב נקרא בפי כל והוא פי' לשם ארי' חשוב דנקרא גם ארי' בפי כל ואמת לא נכנסו דברי' אלו באזני אף כי מצאתי אח"כ המגי' במ"ל כתב זה לסעד אבל אי אפשר לסמוך ע"ז כי סברא כזו בדוי' מלב אין לה על מה שתנוח בשמות אין לנו כי אם הנקרא בפי אנשים. ולפי המורגל בפי לשון אנשים אם קורי' אותו ארי' אינו נקרא לבדו רק עם אליקי' לס"ת ואם יכתבו ארי' אינו נכון. ותו כיון שכתבו ארי' המכונה ליב הרי כתבו שארי' נקרא לבדו בפ"ע וגם ליב הרי לא כוונו משום דנקרא ליב הוי כשם ארי' רק ארי' ג"כ נקרא בפ"ע וכ"ע ידעו שאינו נקרא ארי' בפ"ע כי אם ליב ותו מהכינוי ליב לא נודע שהוא ארי' דהא יש לליב שם יהודה ומצוי לרוב למה נחשיב שם כאלו מפרשי' אותו בשם ארי' וגם ראי' מפורשת לזה מדברי הג"פ ס"ק פ"ז ד"ה כתב דהאריך בשם ביבנאו' אף שהוא פי' לשם חיים דאינה מגורשת אף דהוא פי' כמו אצלינו ארי' לליבי מ"מ אי כתב חיים הגט פסול ולא חשיב זה לנקרא חיים ואף דמה דהעלה הוא במקום עגון להקל היינו דשם באמת הי' לו שם הקודש חיים להכי לא חשיב נשתקע אף שקורי' לו הכל ביבנאו' דידעי שיש לו שם הקודש והאמת כן הוא אבל בנ"ד באמת שם הקודש אינו ארי' לחוד רק בצירוף אליקי' מה מהני שקורי' אותו ליב הא אין קורי' אותו בשם הקודש וכ"ע מודו דאין להכשיר הגט מטעם זה כ"ש בנ"ד די"ל לליב שם קודש אחר פשיטא דגרע טפי מביבנאו' וזה ברור:

ג עוד כתב הרב המאוה"ג הנ"ל ראי' לזה מדברי הב"ש דכתב דאם יש לו שם משה יהודה כותבי' משה יהודה כמו שעולה לתורה ולא יכתבו דמתקרי דהוי שינוי מדלא כתב הב"ש יותר רבותא אם נקרא רק ליב כותבי' משה יהודה מזה בא להוכיח כיון שנקרא ליב בפ"ע יש להקדי' יהודה למשה כיון שנקרא בפי כל ליב הוי כנקרא יהודה בפי כל. ואני לא חשתי להשיב קושייתו כי הי' נ"ל פשוט דלא קשה מידי כמו שיתבאר בסמוך בס"ד רק השבתי על הדין המסתעף מדבריו להקדי' יהודה למשה וכתבתי אלו נכתב גט כזה פסול בבירור שהקדימו שם מאוחר למוקד' ובאופן זה אינו נקרא מעולם מה בכך דשם יהודה חשיב לפי דבריו משום שנקרא בכינוי בפי כל אכתי מי קורא אותו יהודה משה ואני לא הבאתי ראי' דהגט פסול דהא מבואר זה בדברי הג"פ בכמה דוכתי והרב הנ"ל חזר והשיב לי דבש"ע מבואר דאין קפידא איזה שם הוא קודם וחזר והביא דברי הג"פ ומחלק בין נקראי' השמות מופרדי' ובין נקראי' בחבור ביחד ותמי' ני כי הוצרך לבאר זה הרי זה הכל מבואר. ויותר תימא שבא להסתייע מדברי מהרי"ו שצוה להקדי' שם החולי ולכתוב על שם הראשון דמתקרי אף שלס"ת הי' נקרא תחלה בשם הראשון ואח"כ בשם החולה. ואמת שהג"פ גמגם ע"ז עכ"ז רוצה להסתייע ולעשות סניגורי' על דבריו דאחשיב מהרי"ו שם החולי והה"ד להחשיב שם יהודה הואיל ונקרא רק בכינוי ליב ולא בשם משה. והדבר מבואר שרחוק זה מדברי מהרי"ו דשם לא נקרא מחובר בשני השמות והוא הפריד השמות ולא כתבן מחוברים ולא חש מה שהם מחוברים בקריאה לס"ת דמקריאה לס"ת וחתימה אין ראי' שהם מחוברים א"כ בקדימ' ואיחור שמות מופרדים לא קפיד איך נקרא לס"ת ואזל בתר מעלה דאין קפידא איזה הקדים בדיעבד לכן הקדים שם החולי דחשיב בעיניו אבל כשכותבין מחוברי' יהודה משה ובשם הלע"ז אינו נקרא רק ליב ע"כ מה שמחברים הוא כדי שיכתבם כמו שנתנו לו שמות עריסה מחוברי' ונקרא כך לס"ת א"כ איך יכתבו בשינוי להחליף השם שאינו נקרא כך בשעת עריסה וודאי אינו נכון:

עוד כתב הרב הנ"ל דמ"מ ראייתו חזקה כיון שראה שלא דחיתיו לכן הוליד אף אם לא רצה הב"ש שיוחלפו השמות עכ״פ לא רצה להקדים שם משה ליהודה כה"ג שכינוי רק ליב והי' כותבי' רק ליב לחוד ואני אומר אם לזה כיון הב"ש וודאי הי' משמיענו זה יותר. וגם בוודאי אינו דמה בכך שבלע"ז מחשיבי' לשם ליב השם המובהק שעולה לס"ת הוא עיקר כיון דלס"ת שם משה קודם אזלינן בתרי' ואף דשם יהודה נמי נקרא לס"ת מ"מ למה נקח מעלתו ולא נכתוב כלל שם הקודש לא יתכן וגוף קושיתו לא קשה מידי דוודאי אם הי' נקרא רק ליב ולא נפרד מעולם שם משה מיהודה פשיטא דכותבי' משה יהודה ביחד. אך בהא ס"ד כיון שנקרא משה ליב ונפרד שם משה מיהודה ס"ד דלא נוכל לכתוב אנא משה יהודה דהם מחוברים כא' הא נקרא משה לחוד בלא יהודה קמ"ל דשפיר דמי לכתוב כך הואיל ונקרא כך לס"ת ביחד ומה שנקרא עם ליב ביחד חזר אח"כ וכתב דשם ליב קאי רק ליהודה ומ"מ נקרא לס"ת בצירוף משה זו כוונת הב"ש והוא פשוט להמעיין שם לכך ההיתר זה משום שנקרא ליב בפי הבריות אין לו מציאות כלל בעיני להחשיב עבור זה שם ארי' לכתוב עליו שהוא נקרא עמו בפ"ע. (ד) והנה הרבנים והמתירים והאוסרי' הווי קשי' להו אדברי הב"ש דפוסל הכותב על שמות המצורפים השם הא' בפ"ע ועל שם השני דמתקרי' דמשמע שהם שני שמות הנקרא כ"א בפ"ע. א"כ למה בשם הנשתנה מחמת חולי נוהגי' דכותבי' תחלה שם החולה ואח"כ שם העריסה בלשון דמתקרי' כמ"ש בתה"ד סי' ר' ואע"ג שאינו נקרא בשם החולה בפ"ע רק בהדי צירוף שם עריסה ואפ"ה כותבי' זה השם בפ"ע והרב המתיר רוצה לומר כיון דנקרא בשם עריסה דהוא שם השני בפי כל לא אכפת לן אי הפרידם והאריך בזה טובא. ולענ"ד אין דבריו נכונים דמה בכך דהשם השני נקרא בפ"ע שם החולי אינו נקרא בפ"ע למה יכתבו זה השם בפ"ע מאי סברא הוא זה בשביל ששם א' נפרד יכתוב גם השני בפני עצמו. והרב האוסר להסיר ספק זה נדחק קצת דכיון דשם עריסה הי' קוראי' לו שניהם בא זה וגילה ע"ז והאריך בזה ויען כי נדחקו דבריו בעיני המתירי' להכי לא חשו לערעורו והאמת והנכון בזה עם הרב המערער דוודאי לא דמי לנשתנה מחמת חולי דבשעה שנתנו לו שם השני הי' דעתם לקרות בשם זה לבד ולא בצירוף כדיליף שינוי השם משרי ונקראת רק שרה ואף שלא סרו העולם מהרגילם וקורין אותו בשם ראשון לא חשיב נשתקע שם החולי דהא חותם בשני השמות ונקרא לתורה בשני השמות והכוונה בחתימה וקריאה לס"ת לא שהם מצורפים דהא שם עריסה נקרא לבדו רק קורי' לתורה מי שיש לו שמות אלו אבל לא לומר שהם מצורפי' ואף מי שיש לו כל שם בפ"ע קורי' לתורה בלא מתקרי' וכן חותמי' כך כמ"ש התה"ד ואין ראי' מקריאה לס"ת דהשמות מצורפי' א"כ למה לא נכתוב שם הניתן לו דבהא לא חשיב נשתקע לומר אף שניתן השם לבדו נשתקע מלקרות לבדו רק בצירוף כמו שקורי' בס"ת דבקריאה לס"ת נמי מזכירי' זה השם לומר אדם זה יש לו שני שמות ויתכן שכ"א יש לו לבדו או בצירוף אבל לא ביררו בזה דעתם א"כ הרי לא נשתקע שם הראשון ולהכי דעת התה"ד אף כשקורי' לס"ת בשני השמות לכתוב דמתקרי' דלדעתו אין ראיה מקריאה לס"ת כמו דאין ראי' מחתימה. רק דמשום שקוראים לס"ת לא פסל אי כתב תרווייהו כיון שקורי' כך לס"ת. אבל בשם שניתן לו בשעת המילה ביחד שני שמות ועכשיו נמי נקרא כך לס"ת בשניהם יחד ראוי לכתוב שם עריסה דוודאי אפכא נמי לא נשתקע השם לומר דמה שקורי' לס"ת הכוונה שנקרא כל א' בפ"ע דמאי ראי' איכא שנקרא בכ"א בפ"ע הא נוכל לפרש שנקרא ביחד בשניהם והרי לא נשתקע השם שניתן לו. ר"ל שניהם ביחד ואי שינה פסול. כללו של דבר דאנו ניזיל תמיד בתר השם הניתן לו אי מצירוף או מנפרדי ובהא שנקרא לס"ת ביחד אין ראי' לכאן ולא לכאן ולא חשיב נשתקע שמו הראשון ע"י קריאה זו דנוכל לפרש בתרי גווני ולא נשתקע שם הראשון. א"כ דברי הרב המערער שרוים:

ומ"ש בתשו' רמ"א דעדיף יותר למכתב דמתקרי קאי בשם שנשתנה דבהא למהרא"י עדיף לכתוב דמתקרי אבל בשם הניתן לו בצירוף שני שמות אין להפריד והווי שינוי אם מפריד כמ"ש הב"ש ולא נשאר בזה ספק לענ"ד:

ה אולם אני כתבתי אז להרבנים הגדולים הנ"ל שי' דלענ"ד אין צורך לפלפולם בנ"ד איזה שם עיקר אי ארי' שנקרא בפי עם או הנקרא לס"ת בשני השמות דמאי דעתם בפי' דמתקרי אליקי' אי דעתם שנקרא רק אליקים הרי זה שינוי אף אי נקרא בשם ליב בפ"ע הא עכ"פ אליקים מעולם לא נקרא בפ"ע והרי זה מזויף מתוכו. ואם דעתם לפרש דמתקרי ר"ל בהדי ארי' ולא אליקים לחוד א"כ הרי נכתב בגט גם השם שקורי' לתורה דהיינו שני השמות ביחד ומאי קפידא יש שהקדי' שם ארי' לחוד דעכ"פ שם טפל הווי לכ"ע דהא נקרא כך כמה שנים לס"ת ועד היום לא נשתקע אצל אנשים שהתפללו בקלויז שם ארי' לחוד ולא גרע מפורתא שרה דהווי שם טפל ואף שהקדימו כיון שאח"כ כתבו נמי דמתקרי אליקים והכוונה לדעתם שנקרא נמי בשני השמו' ביחד תו אין קפידא בקדימה ואיחור השמות העיקר והטפל כיון ששניהם כתובים בגט כמבואר בש"ע והב"ש הסכים עכ"פ להתיר אם ניתן הגט ואחי הרב המופלא החריף מוה' משה זלמן נ"י הטיב לראות בזה רק השיא כוונת הב"ש לד"א אבל הדין דין אמת ואין מצד זה שום פסול לדעתם אם נאמר דמתקרי משמע ב' השמות ואי משמע רק שם א' לא העלו ארוכה אף אי ארי' שם עיקר מ"מ אליקים נכתב בפסול:

ו) אולם האמת אהוב מהכל דאף אי דמתקרי משמע רק אליקים אין שום חשש וערעור מחמת שם ארי' אף אם הוא טפל ולא נזכר כלל בגט שם שקורי' לס"ת דהיינו שניהם ביחד דכיון דעכ"פ אמת הוא שיש לו שם טפל ארי' לחוד אין קפידא בשינוי רק מה שהניחו ולא כתבו שם עיקר רצוני שניהם ביחד ואין משום זה קפידא דהא כתבו בשם ליב דהיינו חניכה שהכל קורי' וכשר לכתחלה להרא"ש ולב"ש אף להרמב"ם א"כ נכתב נמי שם העיקר אחד. א"כ מה בכך שלא הזכיר שם העיקר ארי' ואליקים ביחד הא כשר בחניכה זו ושינוי לא הווי דהא באמת יש לו שם טפל זה ועד כאן לא נחלק הב"ש אלא בכתב שם טפל לחוד די"ל דפסול להרא"ש אבל אם נכתב עמו איזה שם עיקר והניח שמות העיקרי' אחרים הגט כשר. ועי' ב"י שרוצה לומר להרא"ש בכתב שם טפל וכל שום על עיקר פסול כרמב"ם מוכח לענ"ד דהרא"ש לא ס"ל כך דהא הראי' דהרא"ש מכשיר בשם טפל לחוד דכתב בשם ר"ת במומר כותבים שם יהודית דלא גרע מחניכה אף שאינו כותב שם המובהק רק בסוף דבריו כותב דהוא כשם עיקר לענין לכתחל' אבל בראשי' דבריו דמיירי להכשיר לא הוצרך לומר דהווי שם עיקר רק אף דהווי שם טפל כשר אי כתב שם טפל לבדו. מכאן ראיה אף דכתב וכל שום דכשר דהרי תחלה כתב הרא"ש דנוהגין לכתוב וכל שום והביא הרא"ש אח"כ דדין מומר לכתוב שם ישראל דהווי חניכה ומסתמא כותבי' נמי וכלישום כמו שכתב תחלה שכך המנהג ולא הוציא זה מכלל המנהג א"כ למה יוכשר בחניכה כיון שכתב וכל שום דל"ד למתני' דכשר בחניכה דאז לא הי' כותבי' וכל שום ע"כ הרא"ש אינו מחלק בהכי ובכל גוונא כשר אף דכתב וכל שום על העיקר ועכ"פ בנ"ד אף להרמב"ם ז"ל אין כאן חשש כיון שנכתב שם העיקר דהיינו ליב חניכה שהכל קורים וגם י"ל שם ליב שהוא ניתן לו ג"כ תיכף בשעת עריסה עדיף מחניכה שאח"כ ניתן לו דהוא שמו העצמי שניתן לו ביום המילה ולכ"ע כשר אף לכתחל' בשם כזה א"כ אין קפידא כלל מחמת שם ארי' כיון דאין כאן שינוי דהא שמו הטפל עכ"פ הווי ודו"ק:

ז אך הערעור מחמת שם האליקים דנלע"ד פי' דמתקרי הוא רק אליקים ולא נתחבר עם ארי' זה ערעור גדול הוא דהווי שינוי דשם אליקום לחוד אף טפל לא הווי ואינו נקרא מעולם בשם זה לחוד כלל. וראיה לדברינו דשם מתקרי' משמע רק בזה השם ולא בצירוף דלעיל בשם המכונה דכתב הב"ש בשם משה יהודה המכונה ליב דאי לאו דליב אדסמוך לי' קאי דהיינו לשם יהודה רק דהווי קאי גם על שם משה מפרשינן לי' המכונה ליב ולא משה כך הוא השם דמתקרי ואדרבה הוא עיקר טפי משם המכונה דקובע לעצמו שנקרא בשם זה לחוד ולא בצירוף עם שם הקודש וא"ל ה"נ נפרש אדסמוך לי' קאי נגד שם ליב דנקרא אליקי' בלא ליב אבל מצורף הוא עם יהודה כמ"ש הב"ש בשם משה יהודה דוודאי ל"ד כלל דהתם כיון דמשה יהודה נקרא ביחד אי קאי עליו מכונה לשם אחד ר"ל לשם יהודה למה יאבד משה מעלתו אומר שם יהודה יש לו כינוי זו אבל שם משה אינו נתכנה ונשאר בשמו ומעלתו לקרותו בהדי הכינוי כמו שקראוהו בהדי שם המובהק אבל הכא שכבר נעתק משם ארי' ונתן לו כינוי שנקרא בלא ארי' מאן הרגלים לפרש דשם אליקים בהדי הכינוי לא נקרא ובהדי שם עיקר נקרא מי הזכיר זה מעולם דשם ארי' נקרא בצירוף שם אחר והרי עזב שם הארי' למה נחזור ונצרפו לשם ארי' בהדי אליקי' לא תנוח זה בלב שום משכיל וראי' מפורשת מדברי הש"ש שהביא בא' שכתבו שמו משה המכונה לעבען דמתקרי יצחק המכונה לעבלינג. דלולי שכתב והמכונה בוי"ו דמשמע שקאי על משה שמכונה נמי לעבלינג הי' פסול משום דמשמע יצחק המכונה לעבלינג ולא משה. ולא נימא כשכתב משה תחלה והפסיק בין משה ללעבלונג חוזר שם לעבלונג למשה והכונה הוא דאינו נקרא בהדי יצחק ביחד. אבל כשנקרא משה מכונה הוא נמי לעבלונג ואף על שם יצחק נאמר כך שחוזר לשם משה ונקרא עמו ביחד ונאמר דמתקרי דלפעמים אינו נקרא יצחק בהדי משה רק לעבלונג בהדי משה כמו שמפרשי' במשה יהודה המכונה ליב ע"כ משום דהא הפסיק כבר במכונה לעבען. ע"כ כיון שכבר נעתק לדבר משם משה. וכתב כינוי בלא שם משה למה נחזור ונצרפו בשמות אחרים הנכתבים ול"ד כלל לדברי הב"ש דשם מעולם לא הפסיק משם משה ותמיד נקרא בצירוף בשם יהודה וכינויו וזה ברור ופשוט בעיני. רק שראיתי דברי פאר הדור הגאון ש"ב אב"ד פראג נ"י בפסקו הראשון דנסתייע מדברי הב"ש לפרש דמתקרי אליקים רק על ליב ולא על ארי' דקאי אדסמוך לי'. ובקראי דבריו הנעימי' הייתי מתפלא עליהם כי אני הבאתי ראי' אפכא מהב"ש מיהודה המכונה ליב דשם המכונה עוקר השם יהודה שאינו נקרא עמו בצירוף. והי' פשוט בעיני דלא שייך כאן לומר דהאי אדסמוך לי'. ושאלתי את פיו מה ראה על ככה. והוא השיב כי דברי הי' מגומגם לסבת דילוג המעתיק. ומ"מ עמד על דברי ולא ניחא ליה לדמות שם אליקום לשם ליב שאינו בצירוף עם שם ארי' דלא דרש סמוכי'. ואמת תמהני מה ענין זה לסמוכי'. אני אומר למה יחזור על שם ארי' כיון שפסק הדבור ממנו על שם ליב מה דמיון יש לזה עם דברי הב"ש שם לא נגרע שם משה מערכו ומצורף ליהודה וראשון לו ואף דאפיק שם יהודה וכתב כינוי תחתיו למה נאמר גם שם משה החליף אבל כאן דהחליף שם ארי' בשם ליב ועכשיו שחוזר והחליף שם ליב למה נאמר דזה השם החדשיש לו ענין אחר ומצורף לשם ארי' ואיך יתפרש זה תוך דברי הגט וכבוד הגאון נ"י במילי בעלמא אוקי לן דזה הוא דרשת סמוכי' אם כי ר"מ דרש לשון הדיוט והגאון נ"י לשון הדיוט כמוני לא דרש ואסמכי' לדרשה ולמילי דכדי בוודאי לשון הגט ושטר צריך שיתפרש לפי נוסח ולשון הנכתב כיון שהגאון מודה דשם מתקרי לא משמע בצירוף שם הראשון דסמוך לי' ולא נקרא ליב אליקום מי ידחק ויפרש דקאי לצרפו לשם ארי' שכבר נעתק לדבר ממנו:

אולם כעת ראיתי תוך דברי הגאון שהשיא כוונתו לדרך זה דלא בא בנוסח הגט לאפוקי שם ארי' שאינו מצורף עם אליקום רק בא לומר דאליקום אין לו כינוי ליב וכינוי אחרת שהיה לו ג"כ שם געציל נשתקע וארי' יש לו כינוי להכי לא סמיך ארי' לאליקו' שבא להפריד ביניהם ארי' יש לו כינוי ואליקו' אין לו כינוי ובא לומר ליב אינו כינוי לאליקו' אבל לא מיעט שאינו צירוף לארי' וכתב עוד באות כ"ד שאף דנוכל לפרש דנקרא רק אליקו' מפרשינן כמו שהוא האמת שלא לפסול הגט כיון שאין אחר בשמות אלו והם לסימן מפרשי' שיהיה סובל שזה האישי המגרש עכ"ד בשינוי לשון להקל על המעיין. ותמיהני הרי זה יודה הגאון נ"י דאי אפשר לומר שמפרש הכוונה בשם דמתקרי שנקרא בצירוף ארי' דוודאי זה לא נזכר ומבואר בלשון דמתקרי ותו אף אם היה באפשרות לומר דמתקרי משמע הכי והכי כמו שיתבאר באות ט' בס"ד הכא אי אפשר לומר כך דהא מפרשינן כאן דמתקרי' נגד ליב שנקרא בלא ליב איך נגד ארי' נפרש שנקרא בצירופו ונחלק תיבה אחת לפרש בשני עניני'. ע"כ כוונת הגאון נ"י דעכ"פ לא נתמעט צירוף ארי' וכן מדוקדק בלשונו לשון הזהב שבא רק לפרש דשם ליב אינו נקרא עם אליקו' אבל איך נקרא אליקו' בהדי שם ארי' לא ביאר כלל בלשון הגט וכך כוונת לשון הגט. ובער אני ולא אדע מי הוא שיפרש כך לשון הגט שבא להודיע לנו שם האיש המגרש בסימניו שיפרש איזה שם שיש לו כינוי ואיזה שאין לו וגוף הקריאה איך נקרא אם ביחד השמות או בדרך הנפרד לא יבאר לנו. והרי הגאון מודה דאפשר לפרש נמי דמתקרי רק אליקי' למה הקורא יפרש שהניח הלשון סתם ולא ביאר במקום שיש לפניו דרך לומר שמבואר השם שנקרא רק אליקי' ובשמים סהדי כי מאוד מאוד יקרו אלי דברי הגאון תפארת ישראל ורגיל אני לחבבם ביתר שאת ונצטערתי ע"ז כי לא אוכל לכוון דעתי לישר לבי להסכי' לזה הפירוש והלא השאלה זו נשאלה לגאוני' רבי' הגאון אב"ד ש"ב אב"ד דק"ק ברלין ושארי הגאוני' במדינות פולין הרב מסטנוב והרב מפרשעוועסק. יראו הם ברוחב בינתם אולי יעמידו הם דברי הגאון נ"י על מתכונתם אך לבי אומר לי כי שמעתי הגאון נ"י כתב מגילה ארוכה ופסק ארוך מאוד בלי ספק מצא התירי' רבים רק זה שלח לידי ידידי ש"ב הרבני הנגיד מוה' יעקובקי נ"י בן הגאון הנ"ל מה שהשיב הגאון על דברי והגאון ברוחב לבבו רוצה להשיב לכל שואל אבל לדינא וודאי רוח אחרת עמו טעמי' אחרים אקוה בקרוב אי"ה יגיעו לידי ואשימה עיני עליהם בעז"ה:

ח והנה רציתי ללמוד זכות על הגט מדברי סדר הגט דכתב אם נקרא בפי כל בשם אחד ועולה לתורה בשני השמות יש למכתב דמתקרי. אך דברי ס"ג נעלמים ממני מה כוונתו ורצונו דהא הוא כתב זה על נשתנה מחמת חולה ואם כוונתו לכתוב תחלה שם הנקרא בפי כל ודמתקרי על שם השני שעולה לתורה בהדי שם ראשון הא לא נהיגי' כך ומקדימים שם החולה אף שנקרא בפי כל בשם הראשון שהיה לו מעריסה. ואם היה הכוונה לכתוב תחלה שם הנקרא לס"ת ודמתקרי על שם שנקרא בפי כל הוא יותר תימה. והוא נגד דברי הב"ש דלמה יכתוב תחלה שם הראשון לחוד ואינו נקרא בשם זה לחוד רק בצירוף. ואף אין זה ראי' לנ"ד דשפיר כתב מתקרי על שם הנקרא בפ"ע. לכן עלה בלבי ללמוד זכות על ס"ג דדעתו לכתוב תחלה שני השמות ודמתקרי על שם הנקרא בפי כל וכך למד הפשט בדברי רמ"א שכתב עליו הב"ש סי' קכ"ד דאינו מדוקדק דצריך לכתוב בלא דמתקרי דאי לא"ה הוי שינוי דאיהו מפרש לכתחלה יכתוב תחלה שני השמות ודמתקרי בשם הנקרא בפי כל בפ"ע. ואיך שנפרש דברי ס"ג הרי כתב תחלה בשמות שיש לו משעת הלידה ומי שחותם תמיד בשני שמות ועולה כך לתורה יש לכתוב לשניהם כמו שקורי' בתורה אפי' נקרא בפי כל בשם עברי הרי לא ס"ל בשם הלידה לכתוב דמתקרי אף שנקרא בפי כל בשם א' ואין לפרש כוונתו דשם בא רק לומר שיקדים שם הנקרא ראשון ולעולם דס"ל אי נקרא בשם אחד בפי כל יכתוב דמתקרי דא"כ למה כתב בשם השני הנקרא בפי כל כמ"ש שם בשם העברי דהוא שם שני ונקרא בפי כל אפ"ה יקדים הראשון השם לעז א"כ איך יכתוב תחלה זה השם בפ"ע אנא פלוני דמתקרי כך הרי שם הראשון שלא נקרא בפ"ע וודאי אינו נכון לכתוב בפ"ע עד כאן לא נתחבטו אלא אי דמתקרי משמע נמי לצרפו לראשון אבל הראשון וודאי משמע שנקרא בפ"ע והאמת אינו כך לכן נראה דע"כ מחלק בין שם הלידה לשם החולה ובשם הלידה אין דעתו שיכתוב דמתקרי אפי' נקרא בפי כל בשם א' דמ"מ יכתוב שם שקורא בתורה שניהם יחד רק לקמן בשם שנשתנה כתב ג"כ לכתוב כשם שקורי' בתורה אפי' נקרא בפי כל בשם א' ושם כוונתו באמת שיכתוב דמתקרי על שם הראשון הנקרא בפי כל כמו שאנו נוהגין ושם אין קפידא מה שכותב שם החולי בפ"ע דבשם החולי אף שאינו נקרא עמו לחוד אין קפידא כמ"ש באות דכיון שניתן לו השם בפ"ע אין קפידא אבל לעיל בשם הלידה שמקדי' הראשון ואח"כ השני ואם השני נקרא בפי כל מה מועיל זה שיכתוב על הראשון שהוא שם בפ"ע ומעולם לא היה שם בפ"ע לכן שם וודאי לא יכתוב דמתקרי ובספר בית מאיר לא נחית לחלק בזה ופי' באופן אחר דברי ס"ג והנכון כמ"ש:

אולם אף אם יחלוק אדם ע"ז ויפרש דסדר הגט מכשיר לכתוב דמתקרי כה"ג מ"מ בנ"ד שכתבו תחלה המכונה ליב ולא ארי' למה נשבש הלשון דשם אליקי' חוזר לשם ארי' אחרי שפסק כבר לדבר ממנו כמ"ש אות ח' והגאון אב"ד דק"ק פראג נ"י כתב ע"ז אלי שאני דורש סמוכי' וכבר מבואר כוונתי דאני אומר נהי דרצו לומר דחוזר על לפניו ולפני פניו בכינוי השמות בכי האי גוונא שביאר בגט שאינו נקרא ארי' שיכונה ליב איך נאמר שחזר על לפניו ונקרא עם ארי' זה לא יתכן. והגאון אב"ד נ"י ממשיל משלים דאם כותב כינוי לאב וכותבי' נמי כהן נימא כמו שהכינוי קאי רק לאב כך הכהן קאי נמי רק לאב והבן חלל תמיהני וכי הכהן שאצל האב הכוונה ששניהם כהנים הא כהן לשון יחיד קאמר אך אין צורך לכתוב עליו כהן כיון שמיחסי' לאביו בכהונתו גם הוא כהן וודאי אינו חלל. עוד כתב הגאון נ"י משל אלו נשתנה מחמת חולי ויש כינוי דכותבי' כינוי על שם הנשתנה ודמתקרי על השם ראשון אף שאינו נקרא בשם הראשון לחוד ומצורף עם השני. על זה אומר אני כה"ג לא יתפרש כלל דמתקרי בצירוף דשם ראשון היה לו בתחלה בפ"ע ושפיר דמי לכתוב דמתקרי שאינו מצטרף עם שם שכתב תחלה וזה יתבאר באות הסמוך בס"ד. ותו מה לנו לדרו' הדבר משם הסמוך הלא שם דמתקרי בעצמו נגד ליב מפרשינן לי' בלשון דמתקרי בלא צירוף ליב ונגד שם ארי' נפרש בצירוף. איך אפשר לומר כך. ודעת הגאון נ"י כבר ביארנו לעיל לומר שלא פי' איך נקרא בהדי ארי' ולא נחית להכי ואצלינו תימה לפרש כך ומה שרצה הגאון נ"י להוכיח פירושו מדלא כתבו ודמתקרי דהווי קאי נמי על שם ארי' שיש לו הכינוי וגם דמתקרי כבר השבתי ע"ז ל"ל לחזור על שם ארי' כיון שכבר פסק ממנו הדבור רק מזה השם שמזכיר עתה עלי' כתב דמתקרי. וגם גוף הראי' דחיתי דהא נהיגי דכותבין דמתקרי בנשתנה כמה פעמים מחמת חולי הכל בלא וי"ו. והגאון כתב דקשה אפכא היה לכתוב ארי' דמתקרי' אליקי' המכונה ליב ע"ז לא רציתי להשיב אף שכתבו הגאון נ"י במכתבו הראשון דהא פשוט דכותבי' כל שם וכינויו קודם שם השני. רק אמרתי הגאון נ"י סומך עצמו על מ"ש לכתוב ודמתקרי ואין זה ראי' כלל ובלא ראי' הגאון בעצמו מודה דאין לדחוק לפרש לשון דמתקרי רק כפשוטו הוא מתפרש דמתקרי רק אליקי' ולא ארי' ולא ליב ולא מצאתי עפ"י זה היתר כלל:

ט אולם כתב אלי הרב המאור הגדול אב"ד מקרייסנא פאליע ראי' דמתקרי משמע אף שם זה נקרא בצירוף הראשון מדברי מהרי"ו דכתב בגט שנשתנה שמו ונקרא בשם שני לכתוב על שם הראשון דמתקרי דהיינו שם עריסה אף שאינו נקרא בפי כל רק בשם השני ולס"ת נקרא בשניהם יחד וכן בחתימה א"כ למה כתב עלי' דמתקרי אמת קדמו בזה ש"ב הגאון אב"ד מליסא ולכן היה נדמה בעיניו דמתקרי משמע בצירוף עד שהי' קשה לו על שם ליב הא משמע דנקרא בהדי אליקי' וניחא לי' דמתקרי נפרש בשני אופני'. ותימהני א"כ מאי מייתי מדברי מהרי"ו אף אם יוכל להתפרש דמתקרי בצירוף הכא איך יתפרש התיבה האחת בשני אופני' נגד שם ליב הכוונה שנקרא אליקי' לחוד ונגד שם ארי' נפרש שנקרא בצירוף א"כ אין עזר מדברי מהרי"ו אם לא שנאמר כדברי הגאון הנ"ל דלא ביאר האיך נקרא בהדי ארי' רק שם ביארתי דאינו נכון לפרש כך לשון הגט שיכתוב השמות ולא יבארם האיך נקראו אך כל זה כתבתי לפי דרכם אבל אני אומר דמתקרי לא יתפרש כלל בצירוף רק שם זה לבדו ואין מדברי מהרי"ו ראי' כלל דהא עכ"פ נפרש מה שכתב דמתקרי אין הכוונה הנקרא בפי הבריות דאף אם נאמר דמתקרי משמע שנקרא בצירוף הא בפי הבריות אף בצירוף אינו נקרא ע"כ דמתקרי כוונו לס"ת ולחתימה. ומעתה אין כאן ראי' כלל כמו שפרשנו בס"ד אות ד' בארוכה דלא תקשי על הב"ש וג"פ משם החולי דכותבי' שמו תחלה ודמתקרי על שם הראשון הא שם החולי אין לו בפ"ע שאינו נקרא בשם זה בפ"ע וניחא לי דהרי ניתן לו הש' חולי שיקרא בפ"ע וראוי שכתוב השם זה כפי שנתנו לו רק בנשתקע עוזבים שמו שנתנו לו אבל הכא משום שאינו נקרא בפי הבריות בפ"ע לא נשתקע השם שנתנו לו שיקרא בו בפ"ע לומר ששוב לא יקרא כי אם בצירוף לא כמו שנתנו לו השם לחוד דהא מחמת קריאה לס"ת וחתימה אין ראי' דכוונו לשני השמות בצירוף דאף מי שיש לו כל שם בפ"ע קורי' כך לס"ת בשניהם וחותם בלא מתקרי א"כ לא חשיב נשתקע שם הראשון זו הטעם נמי יש לו על שם העריסה שנתנו לו בפ"ע וכל זמן שלא נשתקע השם יש לכתוב כמו שנתנו לו ומקריאה לס"ת וחתימה אין ראי' דנקרא בשניהם יחד ואדרבא מדקראו לשניהם והשם החולי נקרא בפי כל וודאי בלא צירוף א"כ אין הכוונה בקריאה לס"ת וחתימה שנקרא בשניהם יחד להכי כותבין עליו דמתקרי וזה ברור וצלול בס"ד:

י עוד זאת אדרש אף שכבר יצא בהיתר מאתנו אות ה' עבור ערעור על שם ארי' שהפרידו לא אמנע מלהציע אשר ראתה עיני בפסק הגאון המפורסי' מוהרר"י נ"י אב"ד דק"ק פראג יצ"ו ולפלפל בהם כי הנה הוכחתי במשור באם נקרא בשם א' בפי הבריות אף שנקרא בשני השמות לתורה אזלינן בתר קריאת בני אדם ושפיר דמי להפרידן מדמייתי תה"ד ראי' דאין להקפיד בחתימה שחותמי' בלא דמתקרי ממה שראה גאוני' חותמי' בשני שמות בלא דמתקרי וקשה מאי ראי' שמא היה להם שם משעת לידה כך והיכי ששני שמות שווין למה יפרידום ע"כ ידע מאותן הגאוני' ששגור שמותן בפי בריות בשם א' ובהא הי' להם להפריד ע"כ מוכח שהנקרא בשם הרגיל בפירוד מפרידן נמי במכתב ומוכח דלא אזל בתר קריאת התורה כה"ג דאל"כ אכתי קשה דלמא נקראו לתורה בשני שמות דמאין ידע האיך היה בימי הגאוני' שקדמו הרבה לפניו ע"כ אזלינן בתר שם העיקר. (וכיון שאנו רגילין לקרותו בשם א' ס"ל דמסתמא הי' בימיה' קורין אותן כך או שראה שכתבו להם בימיה' כתבי' ותשובות בשם עיקר כן צריכין לפרש דעתו) והנה דברי הגאון נ"י עריבי' לאוזן שומעת ודילדה אמא דכוותי' תלד אף דאית לי' פירכא דבאמת י"ל מהא לא מוכח דאזיל בתר המורגל נגד שם שקורי' בתורה. דלפי דרכו בלא"ה מאי ראי' מייתי התה"ד מחתימת הגאוני' שאני התם כיון שקראו' לס"ת בשני השמות משו"ה חתמו כך דמשו"ה לא פסל וסתר מנהג אוסטרייך כיון שנקרא כך לתורה כותבי' כך בגט א"כ י"ל אף כך נהגו הגאוני' אף שדעת תה"ד מ"מ לכתחלה לא ליזיל בתר קריאת תורה אף למנהג אוסטרייך אבל מאי ראי' איכא להיכי שאינו נקרא אף לס"ת בשני שמות לחתום ביחד דהוא כותב דאין להקפיד על העדי' בכל גווני ותו להה"א דהשתא אי יש ראי' מחתימה אם הם מחוברי' הי' ראי' נמי מקריאת התורה ושפיר חתמו כפי שקוראי' אות' לתורה אך לענ"ד האמת דס"ל למהרא"י רק באוסטרייך הי' נוהגי' לקרות בשני שמות לס"ת ובכל המקומות נוהגי' לקרות לס"ת כמו שקוראי' האנשי' לאיש הזה א"כ מסתמא אם היה נקרא כך בפי אנשי' הי' נקרא לס"ת נמי בשם זה ואפ"ה חתמו ב' שמות יחד ע"כ בכל גווני לא קפדינן:

יא והנה אחי הרב המופלא מוה' משה זלמן נ"י כתב לי כי ש"ב הגאון המופלג מוה' סענדר נ"י אב"ד מק"ק סטנאב השיב על דברי הגאון הגדול נ"י די"ל הראי' הי' מחתימת הגאוני' מהקדימו שם שאינו רגיל דבשמות הלידה אם אח"כ הורגל בשם א' מקדימי' בשם הרגיל כדכתב ס"ג להקדי' שם העיקר אף שהי' לו השמות בהיפך בשעת לידה ע"כ דהוא שם החולי ואז מקדימי' שם החולי שאינו נקרא בפי כל לשם הנקרא יפה השיב ע"ז כבוד אחי הרב נ"י דדלמא מיירי שקראוהו בתור' בשני השמו' ואם יש לפקפק בזה דלמא קראוהו לס"ת בשם השני ויש לילך בתר קריאה לתורה עכ"ל אחי הרב ואני אומר לא הי' לאחי הרב נ"י להשיב בלשון דלמא ויש לפקפק דהרי ע"ז אנו דנין עיקר הוכחת הגאון מפראג הוא להוכיח דלא אזלינן כה"ג בתר קריאת תורה דאל"כ מאי ראי' מחתימת הגאוני' אף שנודע לבעל תה"ד ששם עיקר א' הי' מ"מ כיון שקוראי' לתורה בשני השמות אזלו בתר קריאת התורה. ע"כ ס"ל לתה"ד דלא ניזל בתר קריאת התורה. א"כ מה יענה הגאון מסטנאב ע"כ יענה דנקרא לתורה בשני שמות רק שם א' עיקר והוכיח התה"ד אי יש קפידא בחתימה לא הי' להם לחתום בחיבור השמות רק להפריד כמו שנקרא הלא זה רצה הגאון מפראג ליזיל בתר שם הנקרא ולא בתר עלי' לס"ת והוא דחה ראייתו ורצה ג"כ שלא לילך בתר קריאת התורה לכן לא ירדתי לסוף דעתו של הגאון נ"י מסטנאב וביותר מ"ש על הגאון הזה דאם שם א' עיקר מהחיבור יש להפוך השמות הטפל קודם א"כ רצה יותר ממה שרצה הגאון מפראג לכתוב היפוך מה שנקרא לעלות בתורה בשביל שהוא נקרא בשם א' בפי הבריות. וגם ע"ז יפה כתב אחי הרב נ"י להשיב איך אפשר להפוך השמות במה יצאנו י"ח אם לאותן שקוראין בשם העיקר מה טיבו של שם השני ואם להקוראים בשני השמות הא הם קורי' בהיפוך ממה שנכתב כאן. וגם בזה יותר יפה הי' יכול אחי נ"י להקשות דהא אנן מקשינן השתא מנ"ל לתה"ד דאין קפידא בחתימה שמא יש קפידא והגאוני' חתמו בשני השמות שנקרא כך משעת לידה א"כ מה השיב הגאון מסטנאב דמיירי דשם אחד הי' רגיל וכתבו לסוף ואי נימא שכך הי' נקרא משעת לידה בשניהם יחד הי' לו להפוך הא אם הי' מהפך וכותבי' יחד הי' שינוי לכ"ע דהרי בחתימה קיימינן השתא מי ששמותיו הם נפרדי' לא יחברם א"כ האנשי' שקוראים בשם נפרד האיך יוכשר כשמחברם בחתימתן ונגד אלו שמחברי' השמות הוי שינוי דאינן כמו שכתובי' בהיפוך לכן וודאי דעת הגאון נ"י מסטנאב בקושיתו להפוך להשמות רצונו לכותבם בפירוד תחלה העיקר ועל השני דמתקרי אך גם זה פסול לפי הנחתינו דאם יכתוב דמתקרי על השני שלא נקרא לבדו בשום פעם אינו כשר כמו בנ"ד בשם אליקי' שכתבנו עד כה. לכן דברי הגאון מפראג כארי' מוצקי' עם שעלה בלבי לומר על תה"ד שראה כמה פעמי' חתימת שלהם בשם א' מה שחתמו כמה שני' קודם ע"כ נשתנה שמם מחמת חולי או שמצא בספרים או בספורי' מחלים. אבל דחוק לשון תה"ד לפרש כך מדלא פי' ראייתו אך מ"ש אני דאין ראי' ליזיל נגד קריאת התורה יש פקפוק אבל לנ"ד אין זה ענין דמ"מ אף שהי' רשות להפריד שם ארי' אלו הי' נקרא בפ"ע בפי אנשי' ועל זה לא הי' צריך ראי' דלא גרע מחניכה שהכל קורי' דמ"ש הגדול אב"ד מסנעטץ דקריאה לס"ת מכריז שאין קריאת אנשי' נכונה והם מחוברים אינם ישרים בעיני מה לנו לזה כיון שאנשי' קוראים אותו כך שפיר דמי לכתוב כך בהפרדה אבל באמת שם ארי' לא נחשב אצלינו שנקרא בפי כל משום שנקרא שם לייב כמ"ש לעיל אך מ"מ יצא הדבר בהכשר מטעם אחר כמ"ש וכל זה הפלפול על שם ארי' אבל להפריד שם אליקי' אינו נכון שאינו נקרא בפי כל ואף הגאון לא התיר מטעם זה שם אליקי' להפריד רק כתבנו שלא יבלבל המעיין שיש בזה היתר לשם אליקי':

יב עוד ראיתי כי הגאון הגדול אב"ד מפראג אחרי שהניח דיש לילך בכה"ג בתר קריאה בפי אנשים נגד קריאה לס"ת נתקשו בעיניו דברי הב"ש שכתב בשם משה יהודה ונקרא משה ליב דאי כתב משה דמתקרי יהודה י"ל דהוי שינוי. אע"ג דשם משה נפרד משם יהודה בלשון בני אדם. לכן פי' הגאון כוונו' הב"ש דאזל בתר חשיבות מעלות שיש לשם א' על חבירו בענין קדימה ולא הבנתי פי' הגאון זה לא הי' קורא הב"ש שינוי דכשר ליתן במקום עגון אבל בער אני ולא אדע מאי קשיא לי' בדברי הב"ש הא התם אף שנקרא משה בפירוד מיהודה מ"מ אינו נקרא משה לבד נקרא תמיד או בצירוף שם יהודה לס"ת או בצירוף שם ליב בפי אנשים וכשיכתוב אנא משה משמע שנקרא משה לחוד:

ואף שכתב הב"ש כשכותב אח"כ המכונה ליב קאי על שם יהודה אבל משה נקרא בהדי ליב היינו אי כותב משה יהודה המכונה ליב הרי לא גרע מעלות שם משה להזכירו ביחד עם יהודה א"כ אף בהדי ליב מזכירו דלא קאי לעקור שם משה ממקומו ונשאר כמו שהי' מתחלה מצורף עם שם השני אבל אם הי' כותב משה דמתקרי יהודה המכונה ליב הי' משמע כל שם הי' לו בפ"ע ואף אם הגאון נ"י בשיטתי' אזל דאף אם הי' כותב כך היינו מפרשי' דמכונה קאי רק על שם יהודה ומ"מ נקרא בהדי משה כמו שדעתו בנ"ד בפי' מתקרי אליקים כך מפרש שם תמורת יהודה מכנין ליב ומ"מ נשאר עם שם משה בצירוף. מ"מ פסול כה"ג דמ"מ שם משה משמע דנקרא בלא ליב רק ליב יכונה בהדי משה כמו שהוא בנ"ד דדעת הגאון נ"י דארי' נקרא כמו שנקרא בפי כל בפ"ע ושם אליקים לא נקרא בלא צירוף ליב. ואם ירצה הגאון לומר דבנ"ד נמי הכוונה שארי' ג"כ אינו נקרא בלא אליקים רק שיפריד שם ליב שנקרא בפ"ע א"כ לא הי' צריך הגאון לפלפל כלל בשם ארי' אי שרי להפרידו כיון שלא נתפרד.ץ ותו וודאי אין שום ה"א דתחלה שכתב השם יהי' הפי' שמחובר עם השני כשכותב דמתקרי ומכונה ותו אם נאמר כך לא הי' הסימן כלל שנדע באיזה שם נקרא אי ארי' לבדו אי בהדי אליקים דווקא ואי אליקים לבדו ובוודאי אי אפשר לפרש כך כוונות הגט ותו אף אם היינו אומרים דשם משה מוסב על שם ליב ונקרא בשניהם הוי שינוי עבור שם יהודה דכתב דמתקרי יהודה לבד וזה אינו נקרא לעולם בשם יהודה לחוד להכי הוא פסול:

ודברי הב"ש במאי דכתב דהא קורי' לס"ת ר"ל דלא תיסוק אדעתין שאינו נכון לחבר משה ויהודה כיון שנפרד עכ"פ בשם אנשים ולתה"ד לא ניזיל בתר קריאת התורה כה"ג והוי ס"ד דגם זה אינו נכון קמ"ל הא ליכא קפידא דעכ"פ מצורף הוא לקריאת התורה ואין קפידא אבל אפכא הוי קפידא ר"ל לכתוב דמתקרי היי שינוי מטעמים שכתבנו:

יג אחרי הבירור הדברים אלו הי' לבי מהסס טובא ובאתי בנבכי ים לא ידעתי לשים עצות בנפשי אחרי כי ההיתר גט זה לא הונח לי ולא נתישבה בקרבי מצד ערעור זה מה שכתבו דמתקרי אליקים ומעולם לא נקרא בשם זה לחוד וראיתי שהגאון הגדול אב"ד מפראג נ"י מתירה אמינא לא יאונה לצדיק כל און וכי ס"ד שהי' בזה ח"ו תקלה ואף שטרחתי לישב סברתו בפי' דמתקרי יגעתי ולא הונח לי אמרתי אולי אמצא מקום מצד אחר שיהי' דן דין אמת דהגט כשר. וראיתי הנה כבוד אחי הרב המאוה"ג והמופל' ומופלג החריף מו' משה זלמן נ"י אבד"ק קארעץ כתב מתוך תשובתו להראות פני' להתיר מצד זה דקי"ל שינה מקום הלידה כשר משום דדבר שא"צ לכתוב אף אי כתבו בשינוי כשר:

ודחיתי דבריו דוודאי חזינן דקפדי בכותב כינוי אי יש לחוש דקאי על האב והכינוי באמת הוא לבן דוודאי ס"ל דל"ד כלל לשינה מקו' לידה רק לשינה מקום דירה כיון דנקרא על שם זה הווי שינה. וכעת ראיתי אחר העיון דיש לקיים דבריו ונקדים דלכאורה קשה הא תוס' הוכיחו בגיטין ד' פ' דשינה מקום לידה כשר דאל"כ איך כותבין מקום לידה עפ"י נשים וכדומה הא יש לחוש לשינה אף דכותבין השם על פיהם היינו משום דעבידא לגלויי אבל זה אינו מתגלה כ"כ ע"כ דכשר אי שינה והעדים לא נפסלו דלא מסהדי רק על מנה שבשטר כמבואר בכתובות וקשה להראבי' דפוסל איך מישב קו' תוס' דלמה כותבי' עפ"י עדים פסולים שמות הלידה. דבודאי לא פליג ראבי' על סברא זו דאינו מתברר כ"כ וליכא עבידא לגלויי נהי דבמקום דירה דאף תוס' מודים דפסול כמ"ש הרא"ש שפיר כותבין עפ"י עדים פסולי' משום דשם מקום דירה ידוע והוי עבידא לגלויי אבל על מקום לידה לראבי' קשה טובא. ונ"ל דהיינו טעמא דראבי' מפרש הך בכתובות דעל מנה שבשטר הם מעידים דהעדים אינם מעידים שהאמת כך רק ששמעו שהוא כהן כמ"ש הר"ן שם והש"ך ח"מ סי' מ"ט א"כ ה"נ שפיר יכולים העדים לכתוב אי שמעו מפי פסולים ששמו כך דהא אינם מעידים על אמתו' הדברים ועדים אינם פסולין אם כתבו עפ"י אותן עדים וגיטא כשר אבל אי העדים חתמו על השינוי ולא העיד אדם בפניהם ששמו כך הגט פסול. ויש להוסיף עוד ביאור דוודאי לכאורה קשיא טובא על הרא"ש דמחלק בין שינה מקום לידה לשינה מקום דירה דדירה ידוע לכל כיון שנקרא על שם דירה אבל בלידה אינו ידוע לכל דאינו נקורא ליכא לעז לכאורה קשה מה בכך שאינו ידוע לכל אכתי יש כמה אנשי' שיודעים מקו' לידה שלו ויערערו לומר לא זה הוא המגרש. ונראה דה"פ וודאי לא חיישינן שיאמרו שהי' אחר ויחושו שהי' יב"ש אחר מה"ת יחושו ואי משום שרואים ששינה מקו' לידה טפי תולין בטעותא משיתלו שהי' יב"ש אחר רק במקו' דירה שהי' ידוע לכל יאמרו מסתמא העדים לא טעו. ואף דעדי' לא מסהדי לכולא מלתא לתוס' ורא"ש היינו שאף שאינם יודעי' שהוא כהן חותמי' אבל כשיודעים שאינו כהן וכתב כהן הא לא יחתמו א"כ יתלו שהעדים וודאי לא הי' טועין בזה שמקום דירה ידוע והיו יודעים מקום דירתו של זה ע"כ אחר הוא ואף אם העדי' עצמם לא ידעו מ"מ אינם כותבין שמות כי אם עפ"י פסולי' עכ"פ שכך נוהגי' ובהא הנך פסולי' לא הוי משקרי דזה חשיב עבידא לגלויי כמ"ש לעיל ע"כ אחר הוא ואינו המגרש אבל במה שאין הכל יודעי' יאמרו העדי' לא עשו עול שהעיד א' בפניה' כך ובהא משקרי דלא הוי עבידא לגלויי או אף שלא העידו בפניהם כלל אמרי דהעדי' לא ידעו וחתמו ותולין בטעותא אבל במה שידוע לכל וודאי לא הוי חתמי העדי' אי דמסתמא הם נמי ידעו מקום דירה ולא הוי חתמו בשקרא או דס"ל דהעדי' רגילין לשאול ומסתמא לא שקרו לפניהם המגידי' במקום דהכל יודעי' והוי עבידא לגלויי א"כ ע"כ אחר הוא אבל במקו' לידה תולין שהעדי' פסולי' כחשו להם וזה ברור. א"כ השת"י"ל הראבי' ס"ל אף במקו' פוסל שינוי דס"ל העדי' לא חתמי אלא אם שמעו שכך הוא ולהכי בשמעו מפי פסולי' אף שאמת אינו כך הגט כשר דמשום שינוי אין קפידא דהא א"צ לכתוב ולא יאמר אחר הוא דהעדים טעו אבל אי לא שמעו העדים ושינו הגט פסול דהעדים חתמו בשקר ולתוס' אף שלא ידעו ולא הגיד לפניהם שום אדם רק כל שלא ידעו ההפוך הוא כשר דמסהדי רק אמנה או י"ל נמי לראבי' פסול משום הלעז דיאמרו אחר הוא וא"ל דיתלו שהעדים שמעו מפי פסולים דעד כאן לא אמרינן דיתלו בכך אלא אם האמת כן הוא אבל אם אין האמת כך הוא לא אמרינן דלא יהי' לעז שיתלו בכך וראי' לזה ממס' עכו"ם ספ"ק והכי קי"ל א"ח סי' מ"ד דחששו שמא יאמרו במקום שהאמת הוא שאינו אריס ע"ש אף שאפשר לחלק שם יתברר בשעת הקציר משא"כ זה לא יוכל להתברר שמא שמעו העדים כך י"ל דמ"מ חש הראבי' ללעז או דבאמת טעמי' דעדים חתמו בשקר וכמ"ש לעיל. והשתא לפ"ז יצא היתר מרווח בנ"ד לכ"ע דכיון דמצד החתימה וקריאת התורה אין ראי' אם נקרא בשניהם ביחד או כ"א בפ"ע כמ"ש לעיל בארוכה. רק אם נקרא בשעת לידה בשני השמות אז לא נשתקע השם קרינן בי' וצריך ב' שמות מחוברים. אבל זה לא ידעו כ"ע שנקרא אז בשני שמות וכיון שאין מקום הלידה חשבינן כידוע מה"ת נחשוב הקריאה באותו מקום בשעת לידה לידוע לכל א"כ לפי דברי תוס' כשר דתולין דהעדים לא ידעו מזה ואף לדעת ראב"י ניחא דעדים לא מיפסלי דהא כתבו עפ"י ב"ד שצוה להם וטעו העדים בפירוש דמתקרי מאי פסול יש בזה א"כ כשר לכ"ע וזה נכון דבהגט שכותבי' עפ"י אחרי' לראבי' נמי לא מיפסל הגט כיון ששמעו ששמו כך מאחרים כמ"ש לעיל. ותו נלענ"ד לומר דהכא כיון דידוע דאין העדים כותבין מלבם סדר השמות בגיטין וכותבי' עפ"י ב"ד א"כ אין אשמה על עדים וא"ל פשיטא איכא לעז דלב"ד טועין לא חיישינן יאמרו ע"כ אחר הוא י"ל דודאי אין חשש שמצאה האשה הגט וכדומה דהא נוהגין לקרוע הגט אחר נתינה ע"כ יאמרו דאחר נתן לה הגט דיב"ש אחר המטי לה הגט והכא אם הי' אחר נקרא בשמות האלו הכתובי' בגט לא הי' מגרש כי אם בפני בעלה דווקא בחניכה אחרת ששינה י"ל שזה הי' סימן החניכה ולא הי' בעלה שם אבל זה ודאי אינו סימן דמתקרי דאף שבעלה נקרא משעת לידה ב' השמות ואח"כ נשתנה מי יודע זה ומה סימן הוא זה א"כ לא הי' מגרשי' ליב"ש אחר כמותו כי אם בפני בעלה של זה וליכא חששא כלל ע"כ שבעלה נתן לה גט זה והי' טעותא שהב"ד לא הי' יודעי' שיש לו שמות אלו משעת לידה או שהעדים פסולים הגידו שקר בפניהם או שיאמרו באמת אף שנקרא כך בשעת לידה מ"מ נקרא בכל שם בפ"ע כמו שבאמת הי' נקרא ארי' בפ"ע כך יאמרו שהי' נקרא אליקי' בפ"ע מי יוכל לידע זה שלא חתם א"ע לפעמי' אליקי' אף שכתבתי במקום שאין האמת כך לא יתלו היינו במקו' שיבורר להם כמו בקבלנות אבל זה לא יתברר להם לעולם אם לא הי' חותם א"ע לפרקים אליקי' לבד. ותו דכי היכי דלא נתלה טעותא בב"ד ע"כ יאמרו כך הי' המעשה אבל לאיש אחר שנתן לה גט זה ליכא למיחש. ותו כיון שהקול יוצא שגירשה בעלה בב"ד דלהכי מגרשי' בעשרה דליהוי קלא מאי חששא איכא שיאמרו לא גירשה בעלה בשביל שרואי' שינוי זה משום זה יכולים לומר שגירשה בגט אחר ע"כ הלעז הוא שגירשה בעלה בגט זה שהוא שינה אבל אין חשש שהוא אחר רק שגירש' בגט פסול בהא טפי יתלו שהי' טעות ולא ידעו ממה שיאמרו שידעו מפסול והי' הגט פסול וכשלא ידעו האיך נקרא כתבו עפ"י המגידי' להם וליכא שינוי הפוסל ותו למנהגינו שקורעי' הגט א"כ אחר לא יראה במקום זה ומי שראה אז ידע הענין האיך הי' בב"ד וליכא לעז כלל. א"כ אף הראבי' מודה דכשר אף דברמ"א כתב להקל בשעת דחק משמע דקאי על מקום עמידה אבל מקום לידה לא נחלק רמ"א דכשר אף שלא בשעת הדחק. וכ"ש דנראה דבהא אף לראבי' כשר. דהא בזה נמי קשה קו' תוס' האיך כותבין שם כזה עפ"י פסולי' ולא יוכל להתברר בקלות אם נקרא בשעת לידה שניהם ביחד או ע"י שינוי ע"כ דשפיר דמי לסמוך על המגידים להם כמ"ש במקום לידה א"כ כאן שהעדים סמכו על הב"ד לכתוב כך אף לראבי' ליכא פסול כמו שם אי סמכו על המעידים לפניהם כמו שהוכחנו ודוק היטב:

אך דעת הרשב"א לכאורה נגד זה דאיהו פוסל בשינה מקום לידה ולדידי' אי אפשר לומר כמ"ש לראבי' דהערעור הוא עבור העדי' דהאיך חתמו מה שלא שמעו דהא רשב"א ס"ל כשיטת תוס' דעדי' מסהדי על מנה שבשטר אף דלא שמעו כלום כמבואר ח"מ סי' מ"ט ע"כ טעמי' דידי' משום דהוי מזויף מתוכו א"כ אף כה"ג דנ"ד דליכא פסול עדי' מ"מ לפסול הגט רק נ"ל דהרשב"א לא חש אלא שיאמרו אחר הוא לא משום דמיפסל אם שינה שם זה שא"צ לכותבו רק שיאמרו אחר הוא זה כמ"ש דר"ג תיקן נמי על עירות וטעמא דר"ג משום ערעור שיאמרו אחר הוא וכ"כ ר"ת בכל שום וחניכה שיאמרו אחר הוא שיש לו שום וחניכה א"כ זו דוקא בשינה מקום לידה דאז אף שיש לבעל אשה זו שם הכתוב בגט חששו שמא יש אחר שיש לו שם זה ואמטי גיטא לאשה זו שא"צ עדים שידעו שזו אשתו רק שיש להם שמות הכתובי' בגט ע' בג"פ באריכות והב"ד לא חשו לגרש זה בפני זה דהא כתבו סי' שם הלידה ולא חשו שיגרש אשת חבירו כיון שאין זה שם בעלה שנולד במקום אחר והאמת שהיא לא היתה אשתו של זה המגרש זה הוא הלעז אבל בנ"ד לא יחושו שאחר נתן לה הגט נהי שסברו הב"ד זו אשתו כיון שבאמת בעלה של אשה זו נמי יש לו אלו השמות לא הי' מגרשי' בלעדו וא"ל דסמכו על סימן דמתקרי דזה אינו סימן שמא תאמר אח"כ בעלה נקרא לפעמים בשם אליקי' ולא הי' מגרשי' אותה עד שהי' שני יב"ש לפניהם שידעו שזה המגרש אשתו אבל כשיש סימן מקום לידה לא חשו חכמי' שיגרש בפני בעלה לחוש שזו אינה אשתו דא"כ שם בעלה אינו כתב בגט לא ישבקו לה להנשא כשיתברר שבעלה הי' מקום לידתה משונה ויהב שלא בפני בעלה והיינו הלעז להכי פוסל הרשב"א משא"כ הכא ויש להביא ראי' לזה ממ"ש בתשו' זקיני הגאון מהר"ם פדואה במי ששמו חזקי' וכתבו בלא וי"ו דהכשיר במרדכי הארוך חדא דנמצא חזקי' בלא וי"ו. ותו דהא כשר אי כתב בר פלוני אין שינוי פוסל. ולכאורה תימא אי הי' מכשיר בשינה שם המגרש נהי דמתני' שינה שמו מפרש שהי' כתוב רק שמו ולא שם אביו. הא קשיא בפ' התקבל ד' ס"ג ע"ב האי דקרא לה נפתא וכתבו תפתא דחשיב חספא בעלמא. ואף דגם בימי הש"ס הי' רגילי' לכתוב שם אב כמבואר ד' ל"ה פלוני' בת פלוני קיבלת גיטא כו'. א"כ למה חשיב כחרס יוכשר כיון שנכתב בת פלוני וא"ל דשם הי' אתרמי שלא הי' נכתב שם אבי' הא הוי לי' לפרושי לכן הי' נ"ל דודאי בשינוי גמור חיישינן דהגט הי' של אשה אחרת. אבל בכתב שם חזקי' ליכא למיחש לאחר דאין מגרשי' אלא בפני זה. ואי דזה הי' הסי' חזקי' בוי"ו זה אינו סימן כ"כ דמצינו מי שיש לו וי"ו כותב בלא וי"ו ונסתייע סברתינו ודוק:

עוד אני אומר דרשב"א לא מיירי אלא שאין כתוב רק שם לידה כדמפרש דבריו הריב"ש דרוצה לפסול אי לא כתב שם לידה דמיירי שאין שם עד אחר כתוב בגט. כך י"ל בכה"ג פוסל שינוי דשינה שם עירה תנן ולא נעשה כתיקון חכמים בהא מודי' חכמי' לר"מ דמתני' מתפרש אף ביש לו שם אחר ביהודה דהיינו תקנות ר"ג ומודים חכמים אי שינה תקנה זו פסול אף דהוא רק דרבנן:

אבל בנכתב שם א' בלא שינה ושם אחר שינה מה שא"צ לכתוב ולעז ליכא דאינו ידוע לכל. אף הרשב"א מודה דאינו בכלל שינה שם כלל ובזה נתישבו ד"ת דף ך' ד"ה הא בעינא שמו ושמה. דהקשו הא מוכח דהך שינה שמו כר"מ ולרבנן מדרבנן פסול א"כ מוכח בלא כתבו כשר כו'. ותמהו ע"ז הא לקמן מוקי כרבנן ולא כר"מ ע' ג"פ סי' קכ"ח ונדחק בזה. ולענ"ד דברי תוס' ברורי' דהא לקמן קאמר מודים חכמים לר"מ בשינה שמו משמע דהיינו נמי מטעמא דר"מ כל המשנה כו'. דאי לא"ה מאי ענין זה לר"מ א"כ מוכח דאינו רק פסול דרבנן (ומה שרצו תוס' להוכיח דכשר אף מדרבנן ואף אלו הי' פסול דרבנן נמי קשה מאי קאמר למאי נחוש לה כיון דמדאו' הווי גט למה לא נחוש ע' בג"פ מ"ש ולענ"ד נראה עוד כיון דבאמת אינו חששא דאו' שאנו רואים שנתן לה ס"ת דנחוש דנתן לספרא פשיטא דיכתב לשמה רק בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן דבידו לגרשה א"כ שפיר חיישינן להכי והכא כיון דאכתי לא תנשא י"ל שאומר כדי לצערה דידע דאסורה להנשא ע"י גט זה דפסול מדרבנן. אם כן תו לא חיישינן דאמר לספרא לכתוב לשמה). ועכ"פ הא דמודים חכמים בשינה זה משום דלא עשה כתיקון חכמים פסול והולד ממזר ולהכי ס"ל לתוס' במקום שא"צ כתיבה דלא יפסול שינוי דלא עשו בזה נגד תיקון חכמי' דדוקא מה שעשו נגד תיקון חכמים מודו רבנן דפסול כה"ג משום לעז. וכל זה אי טעמייהו דרבנן משום דלא נעשה כתיקון חכמים אבל אי הטעם לאו משום תיקון חכמים אינו כן והביאו ראי' דאל"ה מאי ענין זה לר"מ ויש ראי' מוכרחת לתוס':

והשתא אמינא ברווחא דוודאי תקשי זה על הרשב"א ז"ל דמשמע דהוא מטעמא דר"מ שינוי פסול למה יפסול השינוי במקום שא"צ לכתבו ע"כ הרשב"א מיירי שלא כתב רק שם הלידה בשינוי ולא שם עיר אחר א"כ ממ"נ פסול אי ס"ל דצריך לכתוב שם עיר א"כ היינו שינוי עיר דתני במתני' דהיינו בשינה תיקון חכמים ומש"ה מביא רשב"א הך דר"ג ואי נימא דא"צ לכתוב שם עיר כלל. א"כ איך נפרש מתני' שם עירו פסול הא א"צ שם עיר. ע"כ צ"ל אף דלא נכתב כשר שינוי פסול א"כ מיפסל הכא ממ"נ אבל אי כתב שם העיר ושבק שם לידה זה י"ל דרשב"א מודה דכשר דבזה לא עשה נגד תיקון חכמים ואף דכתב דר"ג תיקן שיכתוב כל שמות שדרו בקביעות מ"מ שם לידה א"צ לכתוב וכשר אי לא כתב כלום. ואז אף שינה כשר דאין בזה נגד תקנות חכמים כלל כ"ש בנ"ד דחניכה שהכל קורים כשר דע"ז לא הי' כלל תקנה שיפרש כל השמות שיש לו כשהוא במקום א' א"כ השינוי אינו פוסל בו כלל דאינו בכלל שינה שמו דשם א' העיקר נכתב בלא שינוי ולכ"ע כשר דאי אפשר אף כה"ג לפסול דא"כ איך שייך מודי' לר"מ מה ענין זה לדברי ר"מ ודו"ק:

ואף אם נאמר דלכתחלה לא די בחניכה זו מ"מ אף מה שכותבי' לכתחלה לא מיפסל אי שינה דאין זה עכ"פ בכלל תקנות ר"ג כ"ש ששם ליב הוא נמי ניתן לו בשעת עריסה והוא נמי שם עיקר אף שהוא שם לעז חניכה כזו כשר אף לרמב"ם כ"ש דב"ש כתב גווני דמיקל הרמב"ם בחניכה ידיעה ולא מיפסל בשביל שהוסיף שהוא נמי מתקרי אליקום דליכא בהא פסול ובתשו' פ"מ ראיתי דהקשה בשם הגאון מהר"א ברודא ז"ל מאי מוכיחי' תוס' מדלא תני לא כתבו כלל פסול ע"כ דכשר א"כ בהי' במזרח קשה לתני לא כתב כלל ואי דבאמת כשר קשה למה שינוי יפסול ומזה ר"ל מה שצריך לכתוב לכתחלה מיפסל בשינה ולענ"ד לא קשה כלל מבהי' במזרח דלר"מ וודאי ל"ד לא כתב לשינה דהא לא כתב זמן הולד כשר ואי כתב למלכות שאינה הוגנת הולד ממזר ע"כ משנה ממטבע גרע טפי ואי קשיא א"כ מאי קאמר ריש גיטין משום דלא אמר בפני נכתב הולד ממזר אין ר"מ לטעמי' כו' אלמא אי לא עשה כלל נמי הולד ממזר י"ל באמת כיון שמצינו דחכמים שווי' בהא ממזר אין לדמות גזירות חכמים זה לזה במאי דעשו ממזר אף בלא שינה רק שלא עשה כתיקון ובמה שהקפידו על השינוי. ומשו"ה לר"מ לטעמי' דלרבנן משום תקנתא לעולם הולד אינו ממזר. ומ"מ אין זה הכרח שיהי' שוה תמיד לא כתב לשינה אבל תוס' כתבו לרבנן לא מיפסל במקום דאי לא כתב כשר אף שינוי כשר. אף לפי מ"ש דלרבנן נמי טעמא דשינה תיקון חכמים רק דלא מיפסל רק במקום לעז ומ"מ צריך שיהי' תקנות חכמים לזה ובמקו' שא"צ לכתוב מתיקון חכמים לא מפסל וודאי ניחא מ"ש בפ"מ דבהי' במזרח הי' תיקון חכמים אבל הכא ליכא תיקון כלל וכשר בשינה ודו"ק היטב:

יד ומעתה לא נשאר נגד הגט זה לערעור רק מ"ש הגאון בעל מגיני שלמה בתשו' גאונים בתראי בגט שכתבו על שם אבי המגרש יצחק המכונה אייזק דמתקרי ליבא דחש כיון דרגילים לכתוב מכונה על שם לעז א"כ יאמרו ליבא הוא שם הקודש ונשתנה שמו מחמת חולי ושם ליבא הי' לו מתחלת עריסה ויצחק אייזק נשתנה ואמת אינו כן יצחק אייזק הי'לו מקודם וכינוהו ליבא בלשון חול על שם אהבה וכתב אף דמכשירי' בשינה מה שא"צ לכתוב הכא כיון שידוע השינוי לכל הווי לעז. א"כ זה מנגד לסברתינו דהכא נמי מי ידע איך נקרא קודם ואפ"ה חשיב ידוע לכל. רק א"כ מנגד סברו' הגאונים לסברות הפוסקים בשינוי לידה ששינה כשר. וצ"ל דזה ידוע שפיר שהי' נקרא זמן רב יצחק קודם שכינוהו ליבא משא"כ הכא מי ידע זה האיך נותנים לו השם בשעת לידה אם בהדי אליקום או אח"כ נשתנה שם אליקום זה אין רגילי' העדי' לידע כלל. ותו דיש לחלק כמו שחילקתי בדברי רשב"א ז"ל דשם יתלו שאחר נתן לה הגט והא דלא גרשה בפני בעלה דהי' סימן דבעלה ידוע שניתן לו אח"כ שם חול ליבא והי' כותבי' עלי' שם מכונה א"כ יש סימן. אבל נ"ד ליכא למיחש ליב"ש אחר כשם בעלה דהי' מגרשי' בפני בעלה וליכא סימן דמתקרי דהא תוכל לומר שנקרא אליקום לחוד ג"כ לפעמים מאין נודע זה לכל שיהי' זה סימן נהי דמה"ט לחוד לא שרינן דליכא לעז שיתלו שהוא נקרא לפעמים אליקום לחוד כיון שאין האמת כך איכא לעז כמ"ש אבל עכ"פ סימן לא הווי ע"כ ליכא למיחש דלאחר יהב לה גט זה רק בעלה ולא מיפסל בשינוי זה אף להמג"ש ז"ל:

אך לכאורה הא איכא למיחש שיאמרו שלא הי' לו משעת עריסה שם ארי' רק שם אליקום ושם ארי' נשתנה מחמת חולי כדרש הגאון שם ואמת דזה לכאורה קשה על הגאון שם מאי ענין זה לחניכה הא יהי' טעות בעיקר השם שיאמרו יצחק נקרא לו אח"כ רק צ"ל דהגאון לא חש לזה אם יאמרו שתחלה הי' שמו כך כיון דעכ"פ הוא תמיד שם עיקר רק בליבא חש דהוא טפל ועשאוהו לעיקר א"כ בנ"ד אין לחוש דבאמת ארי' נשאר עיקר ואליקום באמת הי' נמי בשעת עריסה נקרא ואינו טפל א"כ אין חשש מצד זה. ותו נראה דהכא מצד שכתב דמתקרי לאו יצטרכו לומר דנשתנה שמו לארי"דאף אם הי' שם עריסה בשניהם מ"מ אי מפרידי' השמות בלשון בני אדם פעם זה השם פעם זה אין קפידא אי הפרידם דאף דבקריאה לס"ת הם מחוברים עכ"פ שם טפל הווי מה שנקרא כל א' בפ"ע ושם עיקר א' דהיינו ליב שהכל קורים תו אין קפידא אם הניח לכתוב השם שקורי' לס"ת בשני השמות דהי' כך שם עריסה והוא נמי עיקר וכתב שמות הטפלים מה שנקרא בפ"ע כיון דעכ"פ נקרא כך דעד כאן לא מערערו על שם דמתקרי אליקו' אלא בשביל שלא נקרא לעולם אליקום לחוד אבל בנקרא כך לפעמי' כשר א"כ למה יאמרו שהי' תחלה שמו אליקום דא"כ ע"כ יאמרו שהי' נקרא אליקום בפ"ע כיון שהוא יתכן שנקרא פעם בשם אליקו' לחוד תו אין הכרח שלא הי' לו מעריסה שני השמות דאף שהי' לו שני שמות אי קורי' בפירוד לפעמים יכול לכתוב דמתקרי אם כן למה יתלו שלא הי' לו שני שמות מעריסה אבל בנדון דהגאון מגיני שלמה לא יתלו שנשתנה אחר כך דבשביל שהוא שם קודש יאמרו תחלה הי' נקרא שמו כך. ואף דאין הכרח שהוא שם ראשון והשני ארי' רק די"ל שהי' נקרא בשניה' מעריסה ומתקרי בשמות אלו נפרדי' מ"מ פוסל הגאון דבאמת לא הי' נקרא מעריסה בשני שמות אלו ואין טעמא דידי' דווקא שיאמרו יצחק נשתנה ולהכי לא פסול משום שם יצחק דאין זה הכרח לומר שלא הי' נקרא יצחק מעריסה רק אף אם הי' נקרא משניה' מעריסה נמי פסול דשם ליבא לא הי' מעריסה רק הגאון נקט שינוי השם ביצחק דנקט הפשוט יותר אבל לא דזה הוא החשש שלו דא"כ הי' שינוי בשם עיקר ומאי הביא מחניכה ע"כ עיקר פסולו על שם ליבא שיאמרו שהיה מעריסה א"כ נ"ד אליקי' היה מעריסה ועל ארי' אין הכרח שלא היה מעריסה וליכא משום זה לעז כלל ודו"ק:

טו ומצד מה שכתבו אליקי' בוי"ו אמת נמצא כך בכמה ספרי' אף שאפשר שבא בטעות כיון שרגילי' בספרי' לטעות אין חשש וביותר כתבתי בתשובתי הראשונה לישב מ"ש הט"ז בשם אלעזר דלא אשגח בחתימת המגרש ובשם יהודה חש דהוי שינוי אי לא כתב באל"ף ואף די"ל שם דהמגרש יש לו טעם שחתם כך מפני כבוד השם. מ"מ הרי שבש שמו ומי יודע מה טעם יש לו בשם אלעזר. וביותר קשה בשם מרקול שלא רצה הב"ח לסמוך על חתימתו ותמה באמת בצ"צ בזה. ולענ"ד היינו טעמא כיון שבפי הבריות נקרא בשינוי מחתימתו למה ניזיל בתר חתימתו די"ל דהיא משובש' טפי נלך בתר שם שהכל קורי' אותו דאף חניכה שהכל קורי' כשר כ"ש שם שהכל קורי' אותו אף דהוא חותם עצמו בשינוי אף שיהיה שם טפל כיון שהכל קורי' אותו בשינוי עדיף טפי לכתוב כפי שהכל קורי' ואין חשש אבל ביהודה דאין ראי' מקריאת עולם שהוא בשינוי דאין שינוי ניכר במבטא וליכא נגד שמו שם שהכל קורי' לא נניח שמו שהחזיק בעצמו לכתוב בחתימתו ואף דב"ש כתב להכריע אפכא בשם הניכר לחוש טפי לדברי ט"ז היינו אי אין ידוע איך העול' קורי' אותו אבל בידוע שקורי' אותו בענין אחר אין כאן ספק דיש לכתוב חניכה שהכל קורי' א"כ כיון שנתבאר השם שהוא חותם הוי עכ"פ שם טפל א"כ בנ"ד אף אם הי' חשוב שינוי במבטא שלא כתבו שם אליקי' ביו"ד מ"מ אף אם נאמר שם זה עיקר טפי ביו"ד מבוי"ו מ"מ הא בתר הכי כתבו שם עיקר אחד דהיינו ליב מה בכך שהשמיטו שם עיקר אחר והיינו נמי ההיתר שכתבנו לעיל אות ד' בס"ד על שם ארי' ודו"ק. כל זה כתבתי ויגעתי ומצאתי ת"ל דתו אין כאן לתא דאיסורא דא"א לכל הדיעות אף אי דמתקרי אליקי' הווי שינוי כשר לרוב הפוסקי' בשעת הדחק. ולפי מה שהתבאר כ"ע מודי' דכשר אף לכתחלה לכן נהניתי כי בעז"ה דברי הגאון נתקיימו ויש לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק. אך יען כי ידעתי רבני' גדולי' הם האוסרי' לא רציתי להמנות להתיר עד שיתברר הדבר מתוך משא ומתן של הלכה כי יעיינו במלתא רבני' האוסרי' ה"ה הגאון ש"ב אב"ד מסטנאב וש"ב הגאון אב"ד דק"ק פרשעווארסק או הגאון אב"ד מזאלקויא בכדי שגם הם יעיינו אם באולי נתישב ערעור ופקפוק שלהם שלא יהיה תורה כשתי תורו' ואם ירצו להשיב על דברי הנני הנני להודו' על האמת ויתברר הדבר לאמיתו של תורה בעז"ה כאשר תשיג ידי ושלו' על ישראל (שוב באו לידי דברי הגאון אב"ד מפראג מ"ש אח"כ ג"כ לקיי' דברי אחי הרב המאור הגדול החריף מהו' משה זלמן נ"י אב"ד מקאריץ וכתב ג"כ טעמא דמלתא כמ"ש דהוי כעי' שאין הכל רגילי' לידע ונהניתי מאוד):

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה