אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר הלכות גיטין › תשובה צא

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

הלכות גיטין · תשובה צא

תשובה צ

יהודא יעלה. לו נאוה תהלה בכתם פז לא יסולה ה"ה אוה"נ ידידי הרב הגדול המופלא ומופלג חכם וסופר אשכול הכופר כשק"ת מוה' יהודא לייב נ"י אב"ד ור"מ בק"ק פאדהייץ יצ"ו (בעה"מ ס' לב ארי' על מס' חולין):

אמרותיו הגיעוני ימים מספר והנאני בביאות מכתבו הנעים ויקר ואף חכמתו עמדה לו נהניתי מאמרותיו הבנוים על קו הישר והשכל דובר משרים אך לחומר הנושא מאוד חפצי להשתמט מענין זה כי כבר דשו בה רבים בתשובותיהם האוסרים והמתירים ולא מסקינן אלא כדמסיק תעלא כו' כי יסוד הדבר בנוי על שקול הדעת אם דומה שם האב לשם דירה או לשם לידה ואי אפשר להכריע זה בסברא מופתיו'. אך אחר שובי נחמתי להשיב מפני הכבוד ולפלפל בדבריו הנעימים ואשר יורני מן השמים אותו אדבר:

הנה ראשית דבריו להכריח דשינה וכתב כהן על שאינו כהן לא גרע מכתב סתם על כהן וראיתי מדכתב הש"ע בכתב חכם על שאינו חכם כשר ולא הקשה הב"ש על זה ועל לא כתב חכם על חכם הקשה דהוי שינוי אלמא זה גרע טפי לכתוב סתם על הנקרא בשם חכם הה"ד בכהן יש יותר לחוש בכתב סתם על כהן מכהן על אינו כהן וכיון דרמ"א מכשיר בדיעבד בסתם הה"ד בשינה וכתב כהן ואני אומר משם אין ראי' דודאי אם כתב חכם על אינו חכם אינו קפידא דיאמר דפלגי לי' יקרא כמו שכתב הטור. אבל השמיט חכם איכא קפידא דיאמרו למה יזלזלו אותו ע"כ אחר הוא משא"כ אי כתב כהן ליכא יקרא טפי יתלו בשינוי אי כתב כהן מדלא כתב כהן דהשמיט כינויו דאטו צריך לכתוב לו כל הכינוים כיון שאין זה זלותא אי לא כתב כהן. וגם הרגילות לקרא אותו בפי כל בשמו ולא בשם כהן נהי שבכתב רגילין לכתוב כהן לא הוי שנוי דהוי חניכה שהכל קורין אותו וכשר. משא"כ חכם רגילות תמיד לקרותו לכן ס"ד דב"ש דהוי שינוי (ובאמת קו' הב"ש לא קשה על המגרש אף שהוא חכם כיון שהוא לשון עצמו אין קפידא דאף בחתימתו אינו מכנה לעצמו חכם רק קושייתו על שם אבי המגרש ובאביו אין כ"כ קפידא בכינוי וגם עכשיו רגילות כך לכתוב בגט בלא כינוי חכם והכל יודעי' לכן לא הוי שינוי) אבל בכהן הסברא אפכא למה יכתבו כהן אם אינו כהן מה יקר נעשה לו בזה. ואם לא כתבו כהן על כהן י"ל דאינו שינוי כיון שאינו נקרא בפי כל בכינוי כהן אף שנקרא לס"ת וחותם עצמו כך הוי כמו חניכה שהכל קורי' וכשר אולם התה"ד דכתב דכותבי' סי' על שאינו כהן בסתם מוכח קצת דפסול דאל"כ הדרא קושיא לדוכתי' מה מועיל הסימן הא הסימן אינו מועיל רק שמחמתו אין צריכי' לגרש זה בפני זה דאין לחוש דממטי לי' לאתתא דחברי' ואי כשר בדיעבד אכתי דלמא יתן לאשת הכהן ותנשא. והב"י רוצה להוכיח מדברי תה"ד אלו דכשר בלא כתב כהן והם תמוהי' דאדרבא מוכח אפכא וכבר הקשה מהר"א ששון בלא"ה דאין ראי' להכשיר ובגט פשוט נדחק לישב זה ובתשו' עה"ג מישב זה מלשון התה"ד מוכיח מדכתב אף שאין הפרש. ואי דיעבד פסול הרי יש הפרש גדול ע"ש אך קושיתי לכאורה היא חזקה הא יכול לאמטי לאתתא דחברי' כיון דדיעבד כשר. וכן קשה על רמ"א דכתב להכשיר אם כתב על כהן בסתם א"כ איך כתב סי' קל"ו שהווי סי' אם אחד כהן וא' אינו כהן מאי סימן הוא זה אכתי לימטי לאתתא דהאיך ודוחק לומר דהסי' הוא דהיינו שיכתבו כהן דמשמע דקאי אתרווייהו ותו דא"כ למה הביא זה בשם מהר"א הא ש"ס ערוך הוא יכתבו כהן ע"כ כיון נמי אפכא דסתמא הוא סימן וקשה מה שהקשיתי.

ויראה דלא קשה דוודאי אין לחוש שאותו שאינו כהן ימטי לאשת כהן אף דבעלמא מגורשת דיעבד אי לא כתב כהן מ"מ בשני יב"ש איך תתגרש אשת כהן אי אין כתב כהן הא ליכא סימן ותצטרך עדים שנתגרשה בפני האחר והב"ד יחקרו ע"ז כמ"ש תוס' במס' ב"ב בפשט הגמ' דף קנ"ז ואם נקשה אפכא שאיך נכשיר ביוצא מתחת אשת שאינו כהן גט כזה דלמא כתב הגט הכהן ושינה שמו שכתב על עצמו סתם ואמטי להך אתתא זה אין לחוש נהי דדיעבד כשר מ"מ היכא דיש שני יב"ש דייקו העדי' ולא יכתבו בלא סימן כהן לאותו שהוא כהן דכן צ"ל למהרא"י דאף בהא דייק' העדי' כתי' תוס' על כהן דדייקי העדים אף דבעלמא על מנה שבשטר הם מעידים הכי דייקי נמי אפכא שלא יכתבו סתם על כהן ומה שהקשה באו"ת על רמ"א מאי מהני סי' כהן הא הוא ס"ל בח"מ סי' מ"ט דמה שכותב בעצמו לא מעידי' רק על מנה א"כ גט שהוא כתוב בלשון עצמו מאי מהני הסימן ומעלתו יפה השיב כיון דפסול בשינה כהן וודאי דייקו העדי' בגט אך מה שבא להוכיח דדיעבד נמי פסול. ובמ"כ לא דקדק דהא מבואר דאפכא נמי הווי סימן אם כתב סתמא ושם בדיעבד כשר לרמ"א אמאי הווי סימן. אך אמת יורה דרכו אף במה שאינו פסול דיעבד נמי אמרינן דעדי' מדקדקים כיון שעכ"פ צריך לכתוב כך לא יניחו העדים מלדקדק וכ"כ בתשו' פנים מאירות סי'. אך לכאורה לא הי' צריך לכל זה דבגט צריך לכתוב שיהא מוכח מתוכו כמ"ש הב"ש סי' קל"ו שם משו"ה מצריך הרמ"א סימן ולא יגרש בפני חבירו א"כ וודאי העדי' דקדקו שזה אינו כהן וזה כהן שיהא מוכח מתוכו. וגם בזה צ"ל לרמ"א כיון דלכתחלה צריך לבאר כהן הווי סתם נמי מוכח מתוכו. וזה מוכרח דאל"כ למה כשר באם כתב סתם דלמא העדים לא דקדקו אם הוא כהן דהא לא אכולהו מלתא מסהדי וא"ל דהעדי' כיון שכותבין לסימן מדקדקים דמנ"ל שרצו לכתוב סתם לסימן ע"כ דמוכח דאל"ה לא הי' כותבים סתם שאינו מוכח מתוכו או בגט תמיד מדקדקים כיון דלכתחלה פסול בשינה כהן:

אך לכאורה יש לתמו' על דברי תוס' שתרצו דהיכי דיש שני יב"ש וודאי מדקדקים העדים הא תוס' ביארו שם ב"ב דף קמ"א דעיקר הקושיא דלמא ממטי דהעדים לא ידעו שיש שני יב"ש ויאמרו פלוני גירש ולא ידקדקו ותי' כיון דהב"ד יודעים שיש שני יב"ש הם יחקרו אם הי' השני בפניו א"כ מאי מהני כהן להוציא ממון אכתי יאמר הכהן העדי' לא ידעו שיש שני יב"ש וזה שאינו כהן אמר שהוא כהן ולא דקדקו העדי' דבליכא שני יב"ש לא מדקדקי' וכמו כן קשה זה על הגט למה הווי כהן סימן וא"צ לגרש בפני חבירו שמא לא ידעו העדים שיש שני יב"ש ולא דקדקו העדי' דהיכא דליכא ב' יב"ש לא מדקדקים ואיך סומכי' ב"ד על הסימן כיון שלא הי' בפני חבירו ואפשר לומר כיון שכתב כהן ואין רגילים בימי התנאים לכתוב כהן אז יחושו העדים שמא כוונתו להערים ויחקרו אחר זה אם יש יב"ש אחר ואז ידקדקו בזה מי הוא הכהן ואם נאמר כך נפשט ספיקו של ש"ג דאפכא לא מהני אם לא יכתבו כהן אין ראי' דשמא העדים אינן יודעים שיש שם שני יב"ש דאז אין חוקרין כיון שאינו כתוב כהן. אך א"כ אזדא כל מ"ש בדעת מהרא"י דמהני סתמא דמדקדקי' העדים על זה. ונראה דס"ל כמ"ש מהרש"א ב"ב שם דעידי חתימה ידקדקו דהווי כמעשה ב"ד אף שקצת דחוקים דברי מהרש"א בשטרות לומר דעדי חתימה ידקדקו דהווי כב"ד אך בגיטין נתקיימו דבריו כדאמרינן סתם ספרי דדיינא מיגמר גמירי וכן העדי' דאנן צריכין לחוש ג"כ לר"מ שצריך שיהי' הגט כשר לכ"ע א"כ בגיטין אין לחוש לזה ואתי שפיר כל מה שכתבנו ודו"ק:

ובזה מיושב נמי קושי' או"ת משו"ה מהני סימן כהן בגיטין אף שהוא לשון הבעל דשם ע"כ צ"ל דעדי חתימה מדקדקי' אם יש יב"ש אחר ואז מדקדקים שמא זה הוא כהן דבשני יב"ש דהווי סימן מדקדקים שלא ימסור לאתתא דהאיך כמ"ש מהרש"א א"כ בהא נמי מדקדקים כיון שבלא כהן לא יגרש בפני השני וסמכינן בהא אדיוקא דעדי' בגט לכ"ע אף שבשטר שכתב הוא עצמו אין מעידין על זה וזה ברור. והב"ש סי' ק"ב ס"ק ד' כתב לתוס' אין צריכי' עדי' לחוש בלא הוחזקו ולמ"ש העידי חתימה צריכי' לחקור אחר זה כמו שהוכחתי לעיל וס"ל להב"ש דעכ"פ מדקדקים אף באין יודעים שיש עוד יב"ש שלא יהי' שינוי משום כהן:

ומה שהקשה מעלתו למה לא תני דמעלי' מגיטין ליוחסי' דשם מדקדקי' העדי' לרמ"א כיון דשינה בזה פסול לדעתי לא קשה דוודאי כשהעדים חוקרים אם הוא כהן די אם אומרי' קרוב או פסול כך כמו שדי על גוף השם ששמו כך כך די לכהונה ולא יחושו לשינוי שם ומ"מ אין מעלין ליוחסי' ע"פ אותן שהעידו לפניהם ובאמת הא דכתבו תוס' דמעלין משטרות ליוחסי' בשני יב"ש נמי קצת צ"ע וצ"ל שם בעי שידעו עדים עדות ברור שהוא כך לסימן אבל בלא שני יב"ש אף בגט דבעינן שידעו עדי' שהוא כהן מהני עפ"י קרוב ולא מהני ליוחסי' ואמת כי צ"ע א"כ בגיטין ליבעי שיעידו שני עדים בשני יב"ש לסימן אם הוא כהן ואל"ה לא יכתבו. וכיון דלא נהיגי כן לכן אין מעלין ליוחסי' אף בשני יב"ש דיתכן דכתבו כך ע"פ קרובים דסמכו שלא ישקרו שיש לו סי' זה ולא קשה קו' הב"ח וש"ך ח"מ מ"ט ע"ש ובלא"ה י"ל משו"ה אין מעלי ליוחסי' אף בשני יב"ש דוודאי אין העדים צריכין דווקא להכיר שזה כהן דהא העיקר מה שהעדים חוששין דאין כותבין אלא א"כ מכירי' שם הלוה הוא שלא יחייב לאדם אחר ששמו כך וצ"ל אם יודעים ששמו כך אין חוששים שאחר נמי שמו כך כמה דלא הוחזקו רק אם אין יודעים ששם הלוה כך חוששים שאחר יש לו שם זה (ומזה ראי' למה שכתבתי לעיל בשטרות אין עדי חתימה חוקרים ליב"ש אחר וע"כ נקטינן דברי מהרש"א ב"ב הנ"ל לענין גט כמ"ש לעיל דא"צ לחוש בלא הוחזקו לענין ממון דהא קי"ל דלא חיישינן לתרי יצחק בממון ובאיסור חיישינן להרי"ף ודו"ק) וגם י"ל דאם יודעים שמו אף שי"ל גם אחר שמו כך לא קפדי דהא לא יפסיד האחר דהא אין מוציאי' שט"ח על שני יב"ש אבל הא לא צריכים העדי' לחוש שמא גם הוא גם אחר אינו בשם זה ויפסיד המלוה דמה לנו לזה אם המלוה מאמינו ונוטל ממנו השטר מה לנו לזה רק עיקר שאנו חוששין שלא יחייב לאחרים א"כ בשני יב"ש וא' כותב על עצמו כהן אין העדים צריכים לחוש רק שמא האחר כהן וזה אינו כהן ונפסיד להאחר אבל אם העדים יודעים שהאחר אינו כהן א"צ לחוש שמא זה ג"כ אינו כהן דא"כ לא יגבה משניהם וזה לא אכפת להעדי' כיון שלא יפסיד האחר והמלוה יחקור עליו אם הוא כהן מה להעדי' בזה. א"כ אין ראי' שהעדים ידעו שזה כהן להכי כתבו סי' זה דיתכן נמי שידעו שאחר אינו כהן להכי לא אכפת להו אם הוא ג"כ אינו כהן כיון שלא יהי' הפסד לאחר ולהכי אין מעלי' ליוחסי' ולהערמה אין לחוש דאינן כותבין אלא שידעו בבירור או שזה הוא בבירור כהן או שהאחר בבירור אינו כהן אבל אין מעלין ליוחסי' דשמא נתברר להעדים שאחר אינו כהן וליכא פסידא לאחר מה להם לחוש שיפסיד המלוה ולא יגבה משום אחד מהם כיון שהמלוה מרוצה בשטר זה וזה ברור ודו"ק:

ובאמת צ"ע על תוס' דכתבו דמעלי' ליוחסי' בכה"ג. ואפשר דס"ל להתוס' דסמכינן על המלוה דכיון שאחר אינו כהן ע"כ ידע שזה כהן דאל"כ למה נטל שטר כזה. וסמכינן בהא דמלוה מידק דייק כמו דסמכינן על פסולים על חזקה זו לר"מ כתובות דף י"ח ע"ב וצ"ע וא"ל הא ליוחסים בעינן תרי דעכ"פ מעלי' לצרפו עם ע"א או נ"מ דהמלוי' שנים וכל זה לא הונח לי וצ"ע בעיני כעת:

ובגוף הדין מה דמסיק מעלתו סוף דבריו ראי' להתיר מדלא הווי שינוי אי כתב חכם על אינו חכם דנראה חכם הווי טפי שם שרגיל בו מדהקשה הב"ש על שלא הזכיר חכם ולא הקשה על ימי המשנה כשלא הזכיר כהן וכן על רמ"א דמכשיר דיעבד ע"כ זה חשוב לב"ש שם שרגיל טפי וכיון בחכם כשר דיעבד אי שינה הה"ד כהן עכ"ד כבר דחיתי זה בפתח דברינו דוודאי שינוי חכם הווי תלינן דפלגי לי' יקרא ולא חשיב שינוי משא"כ כהן. וכן מה דלא הקשה על ימי המשנה היינו דשם כהן אין רגילות לקרותו תמיד פלוני כהן וכיון שלא הי' רגילי' לכתוב גם כן מאי חשש יש משא"כ חכם בפי כל נקרא חכם וגם לדידן החילוק מבואר בלא כהן הווי שם שרגילי' לקרות כמ"ש הב"י משא"כ בלא חכם אף גם הב"ש לא רצה לפסול דיעבד בלא חכם והרי נהוגי' כך בלא פקפוק כלל (וכבר ביארנו על המגרש עצמו אין חשש שאינו מכנה לעצמו חכם ועל אביו אין חשש כ"כ אם אינו מזכיר כל כינויי אביו) משא"כ בכהן אולם נראה מד"ת מה שיש לדין בדין זה:

גוף ד"ת מבוארי' בשטרות בלא הי' כהן וכתב כהן כשר ומשמע בתוס' הה"ד בגט אף שבספר גט פשוט מדחיק הפשט די"ל בגט פסול משום לעז לא משמע כך דתוס' ז"ל לא הזכירו כלל בדבריהם לעז ואף שבנודע ביהודה כתב גם כן בד"ת כדברי הגט פשוט אף הוא מודה שפשט ד"ת לא משמע כך רק לא רצה שיסמוך השואל בפשיטות על ד"ת אף שע"כ לכאורה התוספות מחלקי' היכי דאיכא לעז פסול בשינה אף במקום שאין צריך לכתוב דאל"כ קשה ממקום דירה למה פוסל בשינה דהא הר"י ס"ל אף במקום דירה שלא נכתב כשר כמ"ש בשמו המרדכי והג"ה אשרי פ' השולח יראה דטעמא דר"י לאו משום לעז רק דהווי מזויף מתוכו מזה נראה טעמי' דר"י דפסול בשינה שם דירה דס"ל זה הי' תקנות חכמי' לכתוב ומשו"ה בשינוי זו פסול כיון דצריך לכתוב מתיקון חכמי' אף שאם לא כתבו כשר מ"מ אם שינה פסול דהעדי' קאי על זה והוא מזויף מתוכו ובזה מיושב מאי דקשה על תוס' דלעיל ד' כ' כתבו בהדיא דאף דשינה פסול אי לא כתבו כשר מדלא תני לא כתבו ולכאורה סתרו דבריהם למ"ש כאן. אך מבואר דאף דלא כתבו כשר אם שינה פסול במה שצריך לכתוב עכ"פ לכתחלה אבל מ"ש א"צ לכתוב אף לכתחלה בזה כשר וזה מבואר בלשון תוס' וכ"כ בגט פשוט אות מ"ג ע"ש בשם גדולי' ראשוני' ובתשובות פני' מאירו' שאל כ"ב ותמהני על הגאון מהר"א ברודא מה נתחבט לישב קו' העולם מהי' במערב ולא שת לבו לישב מני' ובי' שכתבו תוס' ע"כ לא כתב כשר דאל"כ לתני רבותא טפי כו' איך אפשר דלא כתבו כשר למה שינוי פסול ע"כ כמ"ש דבמקום שצריך לכתוב מצד התקנה אם שינה פסול דהוי מזויף מתוכו כמ"ש הג"ה אשרי פ' השולח בשם הר"ז ופשט כוונת תוס' שנדחק בגט פשוט לישב מה דכתבו דאתיא כר"מ הא אף כרבנן אתיא פשוט כוונתם מדקאמר שם מודים חכמי' לר"מ משמע דהוי רק פסול דרבנן כמו דס"ל לר"מ באינך ולמאי דמסקו תוס' לר"מ לא כתבו פסול מהתורה א"כ אי מיירי שינה ממש ולר"מ מהתורה פסול אז עכצ"ל הא דקאמר מודי' לר"מ היינו לענין פסול תורה דלר"מ פסול מהתורה משום כיון דשינה עכ"פ לא מוכח מתוכו ולא גרע מלא כתבו כלל א"כ קשה לתני לא כתבו דמה"ט דשינה פסול מהתור' הה"ד לא כתבו וכי היכי דמודי' לי' דפסול בשינה הה"ד לא כתבו ולימא מודי' חכמי' לר"מ בלא כתבו וא"ל לרבנן שינה פסול מדרבנן ולא כתבו כשר מדרבנן דאיך תני מודים חכמי' לר"מ הא לר"מ פסול מדאו' ולדידהו פסול מדרבנן ע"כ אף לדידהו פסול מהתורה ע"כ טעמא משום דלא מוכח א"כ הה"ד לא כתבו לתני לא כתבו כלל דמודי' אבל לפי מסקנתם מיירי בשינה שם השני אין ראי' בלא כתבו איך הדין וי"ל דפסול לדידהו עכ"פ מדרבנן מכ"ש משינה שם דגליל ואפשר אף דאו' ונקט מלתא אחריתי שאינו שינוי ממש ובזה מסולק כל קו' הגט פשוט וע' פי' המהרש"א ז"ל שפי' ג"כ בענין אחר ופירושינו מרווח טפי בס"ד ודו"ק עכ"פ מבואר דתוס' ז"ל לא נחתו לחלק דמשום לעז מיפסל דאל"כ מאי בעי תוס' להוכיח מר"מ דשינה לא הוי רק פסולא דרבנן כמו לר"מ תפוק לי' כיון דלא נקט לא כתבו ע"כ דכשר בלא כתבו ולמה פסול בשינה ע"כ משום לעז וזה הוי רק מדרבנן אי משוה לעז מיפסיל ע"כ די"ל אף דאי לא כתבו כשר אי כתבו פסול דאו' דהוי מזויף מתוכו כיון שהצריכו חכמי' לכתחילה קאי עלי' העדי' ובזה פלפלו אי יש פסול דאורייתא או דרבנן ולא משום לעז א"כ למה יפסל לשיטת תוס' בכהן בגיטין טפי משטרו' והדבר ברור לדעת התוס' אי אפשר לפסול בשינה כהן ואף לדידן כשר דהא אף בימי אמוראי' כתבו כהן כמ"ש תה"ד ואפ"ה כשר בשטר הה"ד בגיטין לשיטת תוס' כמ"ש אבל לשיטות הרא"ש ז"ל דס"ל היכי דהכל מכירי' בשם זה פסול משום לעז צ"ע בשינה כהן אי זה נמי הוי שינוי שהכל מכירי' אם יש להכשיר. ובמקום אחר ת"ל ביארתי הפשט מה בין הכל מכירי' או מקצת אטו יש לעז להרבה אנשי' ולא למיעוט. וניחא לי אם הכל מכירי' לא יתלו טעותא בעדי' דמסתמא גם הם מכירי' דוודאי לא יתלו שיניחו העדי' לכתוב שקר רק באין הכל מכירי' יתכן שאינן יודעי' העדי' ולאו אכולהו מלתא מסהדי אבל כשהכל יודעי' לא יתלו בטעות עדים טפי יאמרו זה אחר הוא ואף אם העדים אינן יודעים רק עפ"י האחרים תולין שאחרי' לא הי' משקרי' דהוי עבידא לגלויי להכי תולין שזה הוא אחר אבל מה שאין הכל יודעים יתלו בטעות שהעדי' לא ידעו או שהפסולי' שהעידו לפניהם אמרו שקר דלא עבידא לגלויי משא"כ בדבר הגלוי לכל לא יתלו בטעות רק יאמרו שזה אחר הוא א"כ אף בכהן י"ל שהכל מכירי' ופסו'. אולם נחזי אנן הנה בשם אבי המגרש מבואר בטור סי' קכ"ט בשם הרא"ש דפסול שיאמרו אין זה המגרש ובגט פשוט הקשה על הרא"ש בתשו' כיון דס"ל דצריך לכתוב שם אביו בלא"ה פסול דהעדי' הם פסולי' כיון שצריך לכתוב קאי עלי' העדות:

ולכאורה תמי' על הג"פ אמאי לא קשיא לי' בדברי הרא"ש בפירושו גופי' שכתב הטעם לשינה שם דירה שהכל יודעי' ויאמרו לא זה הוא תיפוק לי' דהעדי' פסולי' ואפשר לדחוק דהרא"ש נתן טעם זה אף אם אין עדי' חתומי' דהגט פסול ע"כ מה"ט. אך באמת לענ"ד קו' הג"פ לא קשה דאין העדי' פסולי' כיון שמותרי' לחתום עפ"י המגידי' לפניהם אם אינהו העידו שקר מה להם לעדי' לזה והרא"ש כתב הכא אף אם שינ' הסופ' בלא הגדה לפני העדי' בשקר נמי כשר במקום לידה דעדים לא קאי על זה אבל שם י"ל דבעי ליתן טעם אף כשהגידו לפניהם ששמו כך עפ"י שהי' רגיל לקרו' שמו אחר אבי אביו וסברו שכך שמו וליכא פסול להעדי':

כתב דפסול משום שנוי והגאון מהוררא"י סי' קפ"ד כתב טעמא דהרא"ש דחייש לטעות משום שצריך לכתוב ואי לא"ה לא הוי חש לטעות והב"י כתב אף במקום שא"צ לכתוב היכא דאיכא קלקולא חיישינן (ולשון הב"י אינו מתוקן כ"כ דוודאי תוס' כתבו טעמא דא"צ לכתוב משו"ה שינוי כשר אך הב"י השיב מהרא"ש ולא מתוס' רק כוונתו דעד כאן לא מכשרי אלא בליכא קלקולא ובמקום דאיכא קלקולא חיישי ובאמת לא נעלם זה ממהרא"י דהרי כתב בהדיא טעמא דשינה מקום דירה פסול משום דאיכא לעז וקלקול רק דס"ל למהרא"י גם שם אבי המגרש ומגורשת אינו ניכר לכל והי' מקום לדמות ללידה וכתב דמ"מ פסול כיון שצריך לכתוב יהי' קלקול ובמקום שא"צ לכתוב לא חיישינן לקלקול. אך זה צ"ע דא"כ למה לי' להרא"ש לכתוב טעמא דשינה מקום לידה כשר דאינו ניכר לכל הי' לו לכתוב טעמא דא"צ לכתוב. וא"ל אי הוי צריך לכתוב אף שאינו ניכר היה פסול. דא"כ למה לא כתב הרא"ש בשינה דירה דפסול משום שצריך לכתוב. ואפשר ס"ל למהרא"י בדעת הרא"ש אף שם הדירה לא חשיב לצורך לכתוב להכי צריך הרא"ש טעמא דקלקול ובשינה שם אביו ס"ל למהרא"י דאינו ניכר לכל ופסול להרא"ש משום שצריך לכתוב. א"כ לשיטת מהרא"י ז"ל בשינה שם אביו אין הפסול משום שניכר רק משום שצריך לכתוב ובכהן א"צ לכתוב כמ"ש תוס' בהדיא ואף בימי אמוראי' כשר בשאר שטרות משום שאין צורך. נהי דאם המגרש כהן דפוסל מהרא"י ע"כ לאו מטעם שצריך לכתוב דהא לא תיקנו בשום מקום לכתוב כהן רק מטעמא כיון דרגילי' לכתוב הוי כאלו הכל מכירין ודומה לשם דירה דכתב הרא"ש משום דאתי למטעי כיון שנקראי' על שם הדירה הה"ד כהן לדידן. אבל בשינה שם אבי האשה בענין זה שהשינוי היה בכהן על אבי' כנ"ד למהרא"י שרי דהא גוף שם אבי' לדידי' לא הווי שינוי רק משום שצריך לכתוב שם אביהם ולא משום דהכל מכירי' אלמא דס"ל דאינן נקראי' כ"כ בשם אביהם. א"כ נהי בשם אביהם בשם העיקר פוסל בשינה משום שצריך לכתוב אתי למטעי אבל בשינוי כהן א"צ לכתוב אף למגרש ולא מיפסל רק משום שנקרא על שם כהן ועל שם אביהם הא ס"ל דלא נקרא כו' דנחוש דאתי למטעי א"כ היא שלא נקראת על שם כהונתה וא"צ נמי לכתוב דלא תקנו חכמים אף שנוהגים לכותבו וא"כ למה יפסל וכשר אליבא דמהרא"י בבירור ודו"ק:

אך לדברי הב"י דס"ל טעמא דפסול בשינה שם אביהם משום דנקראי' ע"ש אביהם והוי כידוע לכל אז לכאורה י"ל הה"ד אם אביהם כהן נמי כיון דרגילי' לקרות בשם כהן ורגילי' לקרא אותם על אביהם ואביהם רגילים בשם הכהן אפשר דשינוי פוסל אך האמת יורה דרכו דאף לב"י נהי דאשה נקראת ע"ש אביה אבל הא לא אמרינן דכ"ע יודעי' ומכירי' מי אבי' ומה הוא רק הטעות הוא משום דנקראת ע"ש אבי' לומר שהיא בת ראובן אבל אין הכל מכירים מי הוא זה ראובן. ומשו"ה באמת בתשו' ראנ"ח כתב דקל לחלק בין שם המגרש להמתגרשת הובא בגט פשוט דכוונתו דמתגרשת אינה נקראת לתורה ואינה רגילה לחתום עצמה כ"כ שיהא נודע שם אבי' א"כ אף אם נאמר הכל קורי' אותה בת פלוני אף שאשה נקראת בשם בעלה לרוב כמו שדרשו רז"ל ויקח את בת לוי ותהר האשה עד שלא נשאת קרוי' בת לוי כו'. מ"מ אף אם נאמר כיון דתחלה היתה נקראת בשם אבי' חשוב הכל מכירי' עכ"פ לא נקראת בשם אבי' כהן א"כ וודאי דזה לא חשיב כהכל מכירי' אף להב"י א"כ ברור דיש להקל במקום עגון ודחק דהא לשיטת תוס' לא הוזכר כלל טעמא דלעז רק דתלו אי תיקנו לכתוב ושם כהן לא תיקנו חכמים לכתוב ולתו' כשר בשטרות ואין טעם לחלק בין שטרות לגיטין כיון דהם לא כתבו טעם דלעז רק שם דירה לדידהו פסול משום דצריך לכתוב מתיקון חכמי' להכי שינה פסול ולדעת מהרא"י בשם הרא"ש שם אביהם ליכא לעז רק מיפסל משום שצריך לכתוב שם אביהם אבל לא משום דנקראת ע"ש אביהם א"כ אם אביהם כהן דא"צ לכתוב כהן בשום מקום אף דאם השינוי במגרש גופי' בכהונה פוסל מהרא"י לאו משום שצריך לכתוב הוא רק משום דדומה לשם דירה לרא"ש דנקרא ע"ש כהן א"כ אם השינוי באבי המתגרשת בכהן דא"צ לכתוב שאבי' כהן ואינה נקראת ע"ש אביה ליכא פסול ולב"י דפסול משום דנקראת ע"ש אבי' יראה דמודה נמי שאינה נקראת ע"ש כהונת אבי' ומודה נמי ב"י דאין כאן שינוי ואף אם נאמר לב"י נקראת נמי ע"ש זה מ"מ הא לתוס' ומהרא"י כשר וגם למה נפיש בפלוגתא למהרא"י גוף שם אביהם לא חשוב נקראת על שמם ולב"י אף על שם כהונתם נקראו'. כ"ש דלהראנ"ח דבקל משוי חילוק בין מגרש למתגרשת בשם אבי' וודאי דיש חילוק בריווח בשם כהונה מהמגרש למתגרשת דאינה נקראת לתורה לכהונה וכשר לענ"ד לכ"ע הגט בשעת הדחק כדמיקל הרמ"א בשינה מקום לידה וא"ל כיון דלדידן מחמירין לכתחלה שלא ליתן גט זה הי' לעדי' לדקדק דא"כ האיך מיקל הרמ"א בשינה מקום לידה בשעת הדחק הא נמי מחמירין לכתחלה ע"כ אין חשש משום עדי' דהא העדי' כותבי' עפ"י פסולי' וקרובי' ויתכן שהם שקרו לפניהם והעדי' נקיים וכשרי.

והנה בגוף הדין בשינה שם אבי המגרש ומגורשת כתב בתשו' עה"ג סי' נ"ה להתיר וראיתו מדכותבין שם אביהם עפ"י עצמם ולא חיישינן לשינוי כמו שהוכיח תוס' על שינוי שם לידה. וא"ל דטעמא דהוי עבידא לגלויי דמ"מ הם עצמם למה הם נאמני' אהא לא סמכינן אעבידא לגלויי כמו בחליצה ע"כ דכשר אי שינה עכ"ד ואמת הראי' מחליצה אינה ראי' דשם לא סמכינן עלייהו דשמא אין זה יבמה ורוצה להשתמט מיבמה אהא לא סמכינן עליו לומר מת יבמי כדי שתנשא אף דעבידא לגלויי משום שהוא איסור קל בעיני' כמ"ש הרמב"ם א"כ הכא נמי שמא יחלוץ לה שאינה יבמה אבל קי"ל נאמנת לומר מת בעלי. א"כ הכא בגט אין חשש שתשקר לקלקל עצמה ותקבל גם מאיש אחר בעבידא לגלויי הוא ואין לחוש שרוצה לקלקל אשה אחרת שתמסור לה הגט דליכא יצרה תקפה ולא משקרא בעבידא לגלויי שיתגלה שאין שם אשת המגרש לפנינו ככתוב בגט וגם אף אם הוא רוצה לקלקל אשה אחרת אין לחוש משו' דעבידא לגלויי ולא תעש' זה האשה אחרת ליקח גט ממנו או ממנה דעבידא לגלויי ולא תקלקל עצמה ואין לחוש שעושה כך משום הכתובה כמ"ש רש"י דבהא סמכינן על עבידא לגלויי לענין ממון כיון דליכא יצרה תקפה ול"ד ליבמה שרוצת להנשא ודוק:

אך מ"מ ראיות עה"ג נכונה מגט גופי' דלא סמכו על עצמם בשמותם ובשמות אביהם סמכו עליהם ע"כ דאין לחוש אשינה שם אביהם וראיתי בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ע' כתב בלשון מדברת גדולות על הגאון עה"ג וכתב דהפשט בתוס' שהביאו ראי' מדכותבי' עפ"י עצמם שם הלידה דזה לא הי' לכתוב כלל כיון דא"צ אבל שם אביהם צריך לכתוב אין ראי' מאי דכותבי' עפ"י קרובי' כיון שיש הכרח לכתוב לא סגי בלא"ה והוסיף עוד דתוס' לא כוונו להכשיר אי שינה במקום שא"צ לכתוב רק הקדימו שא"צ כדי שיהי' הוכחה מדכותבי' עפ"י עדי' פסולי' עכ"ד באמת מה שהוסיף גרע דוודאי בתוס' ורא"ש מבואר דמה שא"צ כשר אם שינה רק די"ל אם שינה אביהם פסול דשמא צריך לכתוב או שיש לעז על זה כתב העה"ג להוכיח דלא אמרינן כך מדכותבי' עפ"י עצמם והדחי' שכתב בכנסת יחזקאל דכיון שהוא הכרח לכתוב לא קשה למה כותבים עפ"י פסולי' כיון שאין ברירה. לתי' הא' של תוס' אי אפשר לומר כך דא"כ מה הקשו מאשתמודעינהו הא התם הכרח להכיר ומאי קושיא רק לתי' ב' של תוס' התם משם עגונה הקילו אפשר לקיים דבריו דהכא הקושיא כיון שא"צ למה יכתבו אבל שם הכרח להכיר וסמכו על הפסולי' אף זה אינו נכון דתוס' כתבו בהדיא שם משום עגון הוכרחו להקל ומאי עגון יש בשם אביהם אף שיש לכתוב הא ליכא פסול אם לא יכתבו וליכא עגון ולא הי' לכתוב כיון שיבא לידי פסול אם ישנו וגם אכתי לא השיב על דברי עה"ג דמה ראו לחלק בין שמם לשם אביהם דבשמם לא סמכו עליהם ושם אביהם סמכו עפ"י עצמם מ"ש הכרה זו מזו ע"כ בהא שינה כשר. ובצ"צ כתב חשש אחר דכיון שהוא ע"י שליח יש חשש אחר טפי שלא גירש לאשה זאת. וודאי אם באמת יש לחוש יפה כתב ואין חילוק משום במומר הוי שליח לקבלה דמ"מ שמא מסר המומר לאשה אחרת מה בכך שהוא קבל לזו אבל כל שעדי' מעידים ששלח לגרש אשה זאת בגט זה ועשה אותו שליח ובפניו נכתב ונחתם לאשה זאת שצוה למסור לה אין כאן רק השינוי ושינוי כשר במקום שא"צ לכתוב. ולכ"ע אינו חשש זה דאו' רק דרבנן דהוי לעז דאף שינה מקום דירה נמי אינו פסול דאו' להרא"ש דאינו רק משום לעז וכ"כ בגט פשוט סי' קכ"ח ס"ק יו"ד ד"ה מ"ש מהר"א ירושלמי א"כ אף אם נדמה שינה שם אביהם לשינה דירה להרא"ש אינו פסול רק מדרבנן וכיון דיש הרבה פוסקים המכשירי' בשינה שם אביהם והסכי' בגט פשוט להכשיר דיעבד ובשינה כהן נמי ביארנו דתוס' מכשירי' ואין הכרע מי שחולק ע"ז כ"ש בשינה האב בכהונתו שביארנו למהרא"י כשר ולב"י נמי נראה דכשר דאין אשה נקרא' על שם אביה לכן נלענ"ד ברור דנוכל להתיר במקום עגון בשעת דחק לסמוך על המתירי'. רק לחומר הנושא איני מסכי' להתיר עד שיסכימו עוד תרי רבנן דסמיכי מפורסמי' בחכמה ויראת חטא אז גם אני סניף לדעתם והי' יצילנו משגיאות ויאר עינינו במאור תורתו:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה