אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני עריות ושניות ופסול כהונה וקהל › ד על ענין הנזכר

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני עריות ושניות ופסול כהונה וקהל · ד על ענין הנזכר

ג געל ענין הנזכר

רב שלום מעתה ועד עולם לה"ה הרבני המופלא ומופלג מו' מרדכי נ"י מק"ק זלאזיץ:

מכתבו הגיעני ע"ד עובדא דקהלתכם וכבר כתבתי פעמים ת"ל ] דבר דבור על אופניו מה שיש לישא וליתן לדינא ומעלתו כתב מה שראה להסתפק ושואל בדברינו אף כי רוב דבריו מאליהם סתורי' ראיתי להשיב לו מפני כבוד התורה וכל מי שאומר דבר הלכה כו' אולם אבא בקצרה:

ראשית דבריו כתב על מ"ש דמהר"מ פדואה לא ס"ל כמהר"ם דהא שם הי' כיעור ואפ"ה כתב שהרינון הי' אחר הנשואין והתיר משום דאשתהי והקשה ע"ז הא הכיעור הי' קודם נשואין:

נפלאתי איך לא דקדק כלל במה שכתבתי והדבר פשוט אטו אנן רוצים שם לומר שזנתה פעם אחר אחר הנשואי' רק עיקר הסברא של מהר"ם כיון שיש כיעור אין לתלות דאשתהי ותולין שאז נתעברה כשראו הכיעור א"כ הה"ד בעובדא דמהרמ"פ הי' לו לתלות הרינון בקודם נשואין כשהי' הכיעור ולא יתלה דאשתהי וזה פשוט אין מהצורך כלל לכפול הדברים המבוארי' בלי נפתל ועקש:

ומה שהאריך דתוס' חולקים על השאלתות והרמב"ם ומחבר פסק כתוס' ומזה הוליד דלדידהו ע"כ שוה לקול לא דקדק כלל בהשמועה מה ענין זה לזה אף דתוס' ס"ל ע"כ שוה לקול מ"מ הפוסקי' כתוס' אין הכרע דאף זה הפוסקים דע"כ שוה לקול רק לקולא דאין מוצאין בע"כ ולשאלתות ע"כ חמור:

אבל מאי דמשמע מתוס' בקול לחוד מוציאי' מנטען הא פסקינן בהדיא דלא כוותייהו וצריך ע"כ וקול ובקול לחוד אף ר' מודה דאין מוציאין דלתוס' הפסק הוא בקול לחוד מוציאי' כדכתבו בסוטה:

ולית הלכה כוותייהו. ולפי מה שפירש הרא"ש השאלתות נמי בעי ע"כ וקול או כיעור בראיית הבעל וקול ולר' בכיעור לחוד די ובקול לחוד אין שום הוראה לאסור א"כ מבואר דע"כ עדיף מקול ואין מהצורך להאריך במה שמבואר וכ"כ הח"מ סי' י"א דהרמב"ם לא ס"ל כהתוס':

ועכ"פ אין ללמוד מדברי מהר"ם דמחמיר בע"כ שנחמור אף בקול דע"כ חמור לי' טובא וזה פשוט. ומה שדחה ראייתי מתוס' נדה דמש"ה כתבו דלא קי"ל כרבה דאי לא"ה הוי אמרינן אשתהי אף דליכא חזקת היתר דמ"מ הוי ספיקא אין בדחי' זו ממש דמנ"ל לתוס' כך דלמא אי ליכא חזקה אין חוששין כלל לאשתהי דהא עיקר סברות מהר"ם דדבר רחוק לומר אשתהי. רק עבור שיש לאשה חזקת היתר תולין אף במציאות רחוק אבל כל שהי' כיעור לא נתלה בדבר רחוק דאטו משום שהי' כיעור ל"ל חזקת היתר ונחמיר מספק רק הפשוט כיון שאין לנו דבר המכריח אותנו לא נתלה בדבר רחוק וטפי נאמר דלא אשתהי א"כ שם בקשתה למה נאמר כלל שיצאה מדרך הנשים ואשתהי ע"כ תוס' ס"ל דזה מזדמן דאשתהי לרבה תוספאה ואף אם הי' ע"כ מ"מ אין בנו כח לאוסרה כיון שזה רגיל וזה פשוט וע' ברא"ש פ' י' יוחסין מבואר דרבה תוספאה מספק מכשיר ולא משום וודאי ע"ש ומ"ש עוד לומר השתא נתעברה שחזקה אין בדבריו כלום הוא היפך הכלל רוב נשים מתעברות ויולדת והוא אמר עדיין לא נתעברה ומ"ש עוד על מה שכתבתי דהכא יש לדמות לפרוצה ביותר אי ליכא רוב בעילות דבעל. ומ"מ הב"ש היקל בפרוצה לענין ממזרת והשיב הוא כיון דליכא רוב בעילות דבעל יש פסול ממזרת תמהני כי אחז טפל והניח עיקר הלא שפתי שם ברור מללו משום דליכא רוב אין חשש דיעבד דהא לגבה אין נ"מ ברוב בעילות דנתחללה בפ"א ואפ"ה אין חשש דיעבד א"כ ליכא פסול ממזרות רק אם נאמר פרוצה ביותר עדיף ע"ז הבאתי אף שם מקילין כ"ש בהא לפי דליכא רק הכל מרנני' ולא פרוצה ביותר ואף בלא רוב בעילות אין פסול ממזרות בפרוצה ביותר כיון דהש"ס לא מיירי כלל מפסול ממזרות מנין לנו להחמיר בדיעבד לענין ממזרות במקום ספיקא דרבנן כמ"ש באריכות בתשובתי הראשונה:

ומה שכתב בענין ס"ס המה מילי דכדי שאינו רוצה זה לעשות ספק שמא מבעלה נתעברה כיון שהנטעני' ממנה המה רוב ותולין בהו זה תימא נהי דחיישינן לאחזוקי בוודאי מי קאמר ובענין היתר האשה הלא מבוא' הכל בספרתי איזה האופן הרינון אם מחמת כיעור לאו כלום הוא ובאם לאו הדין חרוץ הוא ומשפט כתוב הוא:

תשובה שאי' לו שעשה סנגורים לדבריו ואינם נכונים א' השיב למהר"ם אף אם הי' הכיעור זמן רב יותר משיולדה מחמיר בשביל שהורע חזקתה ולא בשביל שתולה אז שזינתה אף דלא משמע כך מדברי מהר"ם מ"מ אף לפי הבנתו אשיב לו אם תולין בשביל שראו בה פעם א' כיעור שזנתה אחר כך למה לא נתלה שזנתה בעת שנעשה הכיעור קודם הנשואין ע"כ לא ס"ל כמהר"ם וזה פשוט ומ"ש עוד דמהר"ם ס"ל מטעם זה דהוי ספק ממזר. זה שקר שמבואר כל הטעמי' שווי' בעיניו להתיר. ותו במה סילק הטעם זה והתירו הא נשאר ריעותא זו דילד' לח' והי' כיעור. ומ"ש לר' בכיעור תצא ולא בקול ולרבנן פליגי עלי' לא ידעתי מאי קאמר אטו רבנן מחמירין טפי מר' בקול. ומ"ש בענין רוב נשים מתעברות דהא ר"מ כתב חזקה הוא דהשתא נתעברה אינו יודע מה הוא שח וכי דומה נשואי' לזונה בנשואין מתעבר' ואשה מזנה מתהפכת ומה זה פלפול וספיקי' שחידש דיש חילוק בין יושבות תחת בעלה אין מהצורך לאבד זמן בזה להשיב. ומ"ש לשמואל דלא ס"ל רוב בעילות תולין בבעל חייש לממזרות דבריו אינם כלום הא ראייתו הי' לסייע להסוברים דקאי על פסול כהונה ולא על פסול ממזרות דעל ממזרות הוי דיעבד א"כ אף שמואל מיירי רק מפסול כהונה ותו שם מיירי לכתחלה איזה אשה ישא אם יש לו אחרת ע"ש ברש"י ומ"ש עוד לחזק דעתו דרינון הוי ודאי מה צורך להשיב על מילי דכדי לשווי' רינה לוודאי וראייתו דאל"כ ל"ל רוב בעילות כו' ונ"ל דס"ס הוא שמא לא זנתה ושמא הוא מבעלה זה אינו כלום דמ"מ לא יכניס א"ע לכתחלה לישא אשה זו עי' מרדכי דלאו בכל ס"ס מקילין להכניס א"ע ובלא"ה לא הוי ס"ס גמור דהכל שם אחד הוא וחוץ רוב בעילות מועיל אף אם עדי' מעידי' שזנתה עב"ש:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה