תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
דיני עריות ושניות ופסול כהונה וקהל · ב
נשאלתי מאיש א' מק"ק זאלאזיץ היות כי אירע שם אשה אחת נשאת לבעל ובעלה הלך מאתה וילדה בי"א חדשים מעת נשואין ובעלה מודה שבעת נשואין בא עלי' וכשחזר ובא לביתו ראה שהיא מעוברת וסבר הי' שתלד בזמנו אבל אחר שילדה לזמן תוך י"א חדשים רוצה לאסור האשה לבעלה ואף הולד רוצים להחזיק לממזר ועיקר יסודם עבור שיצא עלי' קול שהרה לזנונים היתה וילדה קודם נשואין כשהיתה אלמנה ורוצים לדמות זה לדבר מכוער שכתב הרמ"א דלא תלינן אשתהי אם ראו דבר מכוער והה"ד בקול ובאמת אם הקול הי' רק על קודם נשואין אין כאן התחלת שאלה כמבואר בתשו' מהר"ם פדואה הובא ברמ"א סי' ד' סעי' ט"ו:
וגדולה מזו מבואר שם בתשו' הנ"ל אף שראה פ"א נופלת במטה עם הנואף ומאותו עת חשבו שהוא ט' חדשים וילדה ואם תתלה בבעלה היתה לשמנה מתיר משום אשתהי אשתהי והרי היתר אף בפרוצה קודם נשואין ואף אם הי' בה דבר כיעור אחר נשואין תלה דאשתהי אשתהי והרי נפשטה השאלה ולכאורה משמע דפליג על מהר"מ דהתיר אף בכיעור לומר אשתהי אשתהי ולענ"ד הי' נראה דמהר"מ פדואה ומהר"מ לא פליגי דאיהו בא לאוסרה על בעלה ומהרמ"פ מיירי מולד ומהרמ"פ מחלק שם בין הולד לאשה ע"ש. אך הרמ"א לא ס"ל כך ובטלה דעתי אבל אף להמהר"ם וודאי קול שהיתה עליו כשהיתה פנוי' אין חשש ואף אם על עכשיו הוא הקול:
לא מבעיא אם הקול רק על כיעור לאו כלום הוא דפריצותא בעלמא חזו בה וכן מבואר בתשו' רש"ל הובא בב"ש סי' י"א ס"ק י"א. רק אף שהי' קול זנות אין לדמות קול לדבר מכוער דבקלא כ"ע ל"פ דקלא בתר נשואין לא חיישינן ובע"כ יש פלוגתא ואף מהנטען אין מוציאין רק משום ע"כ ולא משום קול כמבואר בח"מ סי' י"א ס"ק ו' והרי מבואר מדברי מהרמ״פ דאף משום כיעור אינו אוסר ותונה באשתהי ולמה נאמר שיחלוק עליו מהר"ם אף בקול וגם עיקר טעם מהר"ם דאין תולה דאשתהי רק אם הי' לה חזקת כשרות כמבואר בב"ש סי' ז' ס"ק י"ח ולענ"ד מדברי תוס' נדה ד' ל"ח מוכח דלא כוותי' דאל"כ למה כתבו התוס' שם דלא קי"ל כרבה תוספאה הא אף לרבה תוספאה אין הוכחה דאשתהי ולמה נתלה התם באשתהי ע"כ ס"ל להתוס' דאף בלא חזקת כשרות לרבה תוספאה אמרינן אשתהי א"כ נהי דתוס' לא ס"ל כרבה להלכה אבל אנן דקי"ל כוותי' שרי בכל גווני. ואף דבן ח' אין מתירין רק בהוכחה גמרו סמני' ושהה ל' יום. (ונהי דמהאי דבעי גמרו אין ראי' דאי לאו גמרו הרי רואים שהוא נפל) רק הוא בעי שיחי' עכ"פ ל' יום אלמא בעי הוכחה ואין לדחות דהיינו לרשב"ג דס"ל כל הנולדים בעי ל' יום ולרבנן נהי דס"ל בן ח' לא אשתהי עכ"פ כיון דס"ל סתם ולדו' לא בעי ל' יום איך נאמר בהא כרשב"ג דאשתהי אפשר אין צורך שיחי' ל' יום אי נפסק בסתם ולדות כרבנן זה אינו דהא תוס' הקשו שם ביבמות ד' פ' דלמא לשמואל רק בבן ח' פסק כרשב"ג מאי קושיא אי כרבנן ס"ל בסתם ולדות אף בבן ח' לא בעי ל' יום אי ס"ל דאשתהי ע"כ אף אי אשתהי צריך הוכחה שיחי' ל' יום והכי קי"ל לענין יבם דשרי ליבם אי הי' בן ח' ולא שהה ל' יום ע"כ בעי הוכחה א"כ נאמר אף הא דרבה תוספאה בעי הוכחה קצת. וזה קושיא על תוס' נדה שזכרנו. רק זה אינו די"ל אי אינו חי ל' יום מוכח אפכא דהי' נפל ותולין טפי שהי' נפל מדמת תוך ל' אבל כל שאין הוכחה לכא ולכאן ס"ל לתוס' דאשתהי אשתהי והיינו נמי כדברי מהרמ״פ דתולה דאשתהי אף שיש לומר שזנתה עם הראשון. אבל עכ"פ משום קלא אין שום גמגום לאסור הולד. אך יען כי הח"מ כתב על זה והכל לפי הנראה ואני מבחוץ איני יודע אופן של הדבר ואולי שם יש קול שהכל מרננים שמבואר בסי' י"ד סעי' ט"ו וזה עדיף מקול והוא וודאי עדיף מכיעור דבכיעור שרי לכהן כמבואר סוף סי' ו' ובזה הכהן חושש א"כ יש לומר דדומה לדברי מהר"מ (רק כתבתי למעלה שהקול ורנון צריך שיהי' זנות אחר נשואין ולא מכיעור) ואם הי' כך יש מקום לומר אף בלא דברי מהר"ם שם לא שייך רוב בעילו' בבעל כיון שלא הי' אצלה ודומה לפרוצה ביותר דיש חשש ממזרות אבל כבר הסכים הב"ש אף בפרוצה ביותר לדעת רוב הפוסקים אין חשש ממזרות ע"ש ולענ"ד הדבר מוכרע דהא זה אינו רק ספק אף בפרוצה יותר דליכא רובא דבעל לגבי בועל למה נפסוק להחמיר הא הוי ספיקא דרבנן ולמה נפסוק הא בעיא דלא אפשיטא להחמיר הא ספק ממזר מדאור' יבא ואף אי חיישינן אינו רק ספק ואנן מבעי' לן שמא לא חיישינן כלל הי' לפסוק להקל דהוי ספיקא דרבנן. ע"כ לענין כהונה בעי ופסק להחמיר כדברי רוב הפוסקים. ותו אי אינה פרוצה ביותר וליכא רק הרנון שהכל מרננים וקול. אף אם נאמר נ"ד לא הוי רוב בעילות של בעל ויש חשש על הולד כמו בדידה שם היכא דליכא רוב ע"ש מ"מ שם אין חשש רק לכתחלה ולא דיעבד ולגבי חשש ממזרות הוי כדיעבד כמבואר בש"ס כתובות ד' י"א בארוס וארוסה וכן הוא בר"ן וכו' ע"ש. והשתא מה שמסופק הב"ש ס"ק כ"ו אם יש להוציאה מבעלה בפרוצה ביותר לדברי הפוסקים דיש חשש ממזרות בפרוצה ביותר אין כאן ספק כלל דהא ממזרות הוי דיעבד ועכ"פ דעת רוב הפוסקים כמ"ש הב"ש דאין כאן פסול ממזרות ואין להוציאה ג"כ רק למ"ש י"ל דשאני פסול בני' דהוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא משא"כ לגבי בעלה. עכ"פ נתברר דעל הולד אין חשש כלל. ותו אומר אני לרווחא דמלתא שאין כאן שום חשש על הולד אף אם נאמר דחישינן בקול לומר דלא אשתהי כדכתב מהר"מ דחיישינן מ"מ הוי רק ספיקא והא איכא ס"ל שמא מעכו"ם נתעברה והבן כשר כמ"ש מהרי"ל הובא בב"ש ס"ק מ"ג ומה שהקשה הב"ש מהפוסקים דס"ל בפרוצה ביותר יש חשש ממזרות הא איכא נמי ס"ס לענ"ד לא קשה מידי דבאמת שם מיירי ברוב ישראל רק הספק שמא מעכו"ם נתעברה היינו דאזלה איהי לגבי' והוי' קביעי ובפרוצה ביותר הרי נבעלה להרבה בני אדם ותולין ברוב בעילות של ישראל לגבי העכו"ם להכי לא הוי ס"ס אבל באינה פרוצה ביותר דיש רק חשש זנות א' יש ספק דאזלה איהי לגבי' ומה שתולה הב"ש הפלוגתא בדברי הרמב"ם והטור אי תולין בעכו"ם נראה ודאי במחצה על מחצה או ברוב עכו"ם לא פליגי והרי מהרי"ל מתיר בס"ס דספק עכו"ם והולד מותר לכ"ע ואין שום גמגום וחלילה חלילה להוציא לעז על ישראל כשר רק בעסק האשה עם בעלה אחרי שמכחשת אותו ואמרה שבא עלי' תוך הזמן שהיתה אצלו בלבוב אינו נאמן נגדה להפקיע כתובתה וזה פשוט ומה שרוצים לומר דהוי מקח טעות שיצא עלי' קול שילדה באלמנותה הא ליתא דמוכח בתוס' כה"ג לאו מקח טעות הוא דהא תוס' במס' כתובות ד' ט' ע"ב ד"ה אי למיתב דפירשו הא דאית לה מנה למ"ד כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה דהוי ס"ס שמא קודם אירוסין ואת"ל אח"כ שמא באונס וקשה נימא דאף אי קודם שמא ברצון והוי מקח טעות שאין רוצה זונה כעין שכתבו תוס' בתירוצם על פ"פ ע"ש. ע"כ אי ברצון קודם אירוסין זנתה לאו מקח טעות הוא רק המקח טעות שרוצה בתולה ולמ"ד כנסה בחזקת בתולה מנה יש לה אית לה מנה א"כ בבעולה אין כאן מקח טעות לכ"ע ואין זה צריך לפני'. ורק לענין אם תהי' מותרת לבעלה ביארתי לעיל כל צדדי האופנים אם הקול רק על הקודם נשואין ואף אם הקול אחר נשואין רק שאינו רק קול בכיעור אין כאן מיחוש כלל והכל מבואר למעלה בס"ד באריכות והבן בן כשר ומותר בלי שום גמגום וצור ישראל יצילנו משגיאות ויאר עינינו בתורתו תורת אמת ולעבדו ביראה ולבב שלם ובתשו' מהריב"ל ח"ד סי' ט' פקפק רק בקלא דל"פ וע"א בכיעור אבל בקול לחוד אין גמגום. נהי דאין ראי' ממהר"ם דמיירי אף בקלא דל"פ ול"ל כיעור די"ל חדא נקיט וראי' ברורי' שזכרנו למעלה יתנו עדיהן ויצדקו: