תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
דיני מניקת חבירו · תשובה י
רב שלום לאוצר בלום נופך ספיר ויהלום. ה"ה כבוד אהו' חתני חביבי וידידי הרב הגאון המאוה"ג המפורסים נ"י פ"ה ע"ה כקש"ת מו"ה אליעזר ליפמן הלוי נ"י אב"ד ור"מ בק"ק צילץ יע"א:
הגיעני מכתבו הנעים והיקר לתבונתו אין חקר פלפל בחכמה למצוא בדאו' טעם כעיקר בעסק שאלה שבא לידו אם יש מקום להקל במזנה מניקה שלא התחילה להניק הולד והאריך בזה אשר מצאה ידו בתשו' המלאות וגדושו' מדברי' מענין נדון זה ואמת ההיתר שכתב מעכ"ת שאבי האשה נותן בטחונו' שלא יהי' בידו לחזור למסמוס הולד ומדמה מעכ"ת לבי ר"ג וכתב גם זה לא שכיחא הי' בימים הראשונים ע"ז לדעתי אין לסמוך דהרי הפוסקים השמיטו דין דר"ג וכתבו או משום דלא ס"ל דין זה וגזרינן אטו אנשי דעלמא או דלא שכיחי בימיינו כהני דר"ג ואי מהני בטחונות חזקות למה לא יהי' נמי שכיח גם בזמנינו ובזמן הפוסקים לעשות חזוקי'. אך נראה דל"ד לחזרת מניקה שם אי אפשר לעשות חזוקי' כ"כ לכופו לינק דוקא על דבר שבממון נוכל לעשות חיובי' אולם אם נרצה שתניק הולד מה מועילי' כל החיובי' שתתחייב בממון כל הון לא יועיל להתינוק אבל בטחון על ממון למסמוס לתינוק וודאי נוכל ליתן:
אך השאלה אינו עבור שנירא שלא תמסמס לו דלא מצינו גזירה זו שנחמיר עלי' שלא תנשא משום שלא תמסמס לו דא"כ אף גמלתו בחיי בעלה נאסרה להנשא שלא תמסמס לו כי בעלה לא יהב לה למסמס כדקאמר בש"ס יבמות רק ע"ז לא גזרו עלי' וכי חיוב עלי' למסמס את בנה לא גזרו חכמים ע"ז. רק גזרו על מניקה שתניקהו. והשאלה הוא בנ"ד שמא אף שלא הניקתו מ"מ היא בכלל גזרת חכמים ולא מהני גמלתו דחכמי' גזרו שאשה שאינה מניקתו לא תנשא גזירה אטו נשים דעלמא. שבמכווין לא תניקהו כדי להנשא. ומה מועיל שתתן מעות בטוחי' למסמס לו לא נחה דעת חכמים בזה לסמוך שתנשא אמו ויחי' ע"י מסמוס ובאמת לא מצאנו מי שסמך על היתר זה. ובאמת אמרו חכמים שלש נשים משמשות במוך מניקה שמא תתעבר ולא יהי' לה להניק וחכמים אומרים מן השמים ירחמו אבל לכתחלה י"ל דלא סמכו חכמים ע"ז אך במס' יבמות פריך הש"ס א"ה דידי' נמי ומשני דימסמס ודידה לא יהב לה בעל משמע אי הוי סגי במסמוס לא הוי אסרינן לה להנשא כמו דלא אסרינן, בעודה תחת בעלה לשמש כך אין בידינו לאוסרה להנשא כשיש בידיה למסמוס מ"מ אין אנו רשאי' לסמוך ע"ז דנימא דחכמים לא חלקו בדבר כיון שרובם אין בידם למסמוס או שלא ירצו לתת בטחונו למסמוס ולכן יניקו וזה ניחא טפי לחכמים שתניק ולא תמסמס:
ואף אם אחת תרצה לתת בטחון למסמוס גזרו אטו אותה שלא יהי' בידה למסמוס ול"ד לדר"ג דלא שכיחי אנשי' כי הני ומלתא דלא שכיח לא גזרו רבנן אבל זה יהי' שכיח ליתן בטחונו' ושפיר יש לגזור נתנה בטחון אטו לא נתנה וא"ל דל"ד לנתנה למינקת דגזרינן אטו לא נתנה דהר"ן כתב דגזרינן גזירה זו דווקא כשיש תקנה לולד דמשו"ה כ' בפסק חלבה בחיי בעלה לא גזרינן אטו לא פסק דהא אין בזה תקנה לולד דהא לית לה חלב הובא בב"י וריב"ש. א"כ נאמר הכא נמי לא נגזור נתנה בטחונו' אטו לא נתנה דהא אין תקנה לולד דאין לה להניקו וע"כ יחי' ע"י מסמוס אף אי לא תנשא דז"א דא"כ פסק חלבה אחרי מיתת הבעל נמי אין תועלת לולד למה נגזור ע"כ אף דלולד זה אין תקנה עבדינן תקנה לולדות דעלמא שאם נתירה להנשא ע"י שפסק חלבה תראה שיופסק חלבה ע"י סמים כמ"ש הריב"ש ויש תקנה לולדות דעלמא שנגזור שלא תנשא ולא יתעסקו להפסיק חלבן כדי להנשא ויהי' טובה לולדות דעלמא אבל פסק חלבה בחיי בעלה אין תקנה לולדות דוודאי בחיי בעלה לא תתעסק לפסוק חלבה דייקא אלמנה יש לחוש שתעשה כך כדי שתנשא. א"כ בנ"ד י"ל דאי נתיר כשלא הניקה ותחזיקו במסמוס גזרינן אטו לא נתנה בטחונו' למסמוס ותנשא ויש תקנה לולד שלא נתירה להנשא ואז יניקו ולדותיהן ולא נסמוך על המסמוס. ואף אם נאמר דאין תיקון לולד בהנקה כיון דיש בטחונו' דמסמוס לו גזרינן אטו נשים דעלמא שאין להם בטחונו' וקשה לולד שלא יהי' לו הנקה ומסמוס וגם וודאי ידענו שיש טובה יותר לולד ביניקה מן מסמוס ושפיר נאמר דנגזור נתנה בטחונו' אטו לא נתנה ואף אם נניח שלא היה שכיח בדורות ראשונים בטחונו' כאלו שנותנים בערכאות. [ובאמת אין זה ישר ונכון לומר כך] מ"מ כיון דבזמנינו שכיח נגזור אטו לא נתנה בטחונו' דהא קי"ל כר"מ דגזר אטו לא נתנה למניקה ור"ג שאני דהיו מפורסמי' ולא הי' גוזרים אטו אנשי דעלמא אבל בהיתר בטחונו' וודאי נגזור לכן מצד זה אין למצוא קולא כלל:
אך כבר כתבתי בס"ד תשו' רבות בדין גרושה שלא התחילה להניק להתיר כדעת הב"ש וב"ח והארכתי הרבה בזה. ותורף דברי הם דהר"ש הזקן דעתו להתיר גרושה משום דלא משתעבדא להניק ותוס' הקשו עליו חדא הא במעוברת לא מחלקינן בין גרושה לאלמנה והיא נמי אסורה משו' דקיימא למניק' מוכח אף גרושה מניקה אסורה ותו הא אלמנה נמי בידי' לומר איני ניזוני' ותו הרי רוצה להפקיע השיעבוד דרוצה להנשא ואי כוונת הר"ש דאלמנה אי לא תנשא מסתמא תשאר בשיעבוד ותניק אבל גרושה מה מועיל האיסור מ"מ לא תרצה להניק דהא אינה משועבדת ע"ז השיב הרא"ש מסתמא תניק לאהבת בנה אף שאינה מחויבת ואם כוונת הר"ש עבור שלא משתעבדא אין יכולת לב"ד לגזור עלי' אף שיש תיקון ולד א"כ אם אלמנה תאמר איני ניזונית במה כוחנו יפה לכופה אף שיש מקום לגזור עלי' אטו שלא תאמר אינו ניזוני' כיון דלא משתעבדנא אין בידינו לגזור אטו אחרינא כן נראה לפרש קושית תוס' ורא"ש על ר"ש הזקן:
אולם קשה מאוד אי טעמא דאוסרי' עלי' משום שיעבוד קשה למאי דבעי למימר ר"פ אלמנה ניזוני' לאנשי יהודה אלמנה אין מעשה ידי' ליורשי' א"כ אף על הנקה אין עלי' שיעבוד איך מיישב גזירת מניקה לאנשי יהודה וכי יהי' כל הפלוגתו' בהנקה לאנשי גליל (כמדומה ששמעתי זה), ותו הא רב אמר הלכה כאנשי יהודה ואיהו קאמר פ' אע"פ מניקה צריכה להמתין כ"ד חודש וכמו כן ראיתי שהקשה בנודע ביהודה לב"ש דאינה מניקה בנה ואפ"ה אית לי' גזירת מניקה דפליג עם ב"ה פ' אע"פ אם הוא ח"י חודש או כ"ד חודש. לכן העליתי בס"ד בתשובה דאף דלא משתעבדא גזרו עלי' משום שחיישינן שתניקהו אחר שתנשא לאהבת בנה ולא תניחהו מלהניקו או משום צערא דידה תניקהו (כדקי"ל היא אמרה להניק שומעי' לה משום צערא דידה) ואח"כ אעכר חלבה וקטלה לברה מבואר שתולה הדבר שהיא תמיתהו. ואי הוי נתנה לבנה לבעלה קודם שתנשא לא הוי גזרינן עלי' כיון דלא משתעבדא למה נגזור עלי' רק עיקר הגזירה שהיא תניקהו עד שתתעבר ואז ע"י גרמתה ימות הולד כ"ש דניחא טפי להרמב"ם שכ' דתניקהו אף אחר העיבור והחלב קשה לו א"כ אם היא תמיתהו דאם לא יהי' לה מה להניק בהכרח תתבע ליורשי' ולא תניחהו למות ברעב רק שהחשש מחמת בושה תניק לו חלב רע ותמיתהו. א"כ אם לא הניקתו מעולם ומסרתו לבעלה לא תחוש שתנשא ולא תניקהו ולא תמסרנו לבעלה זה לא תעשה ואף לפי' רש"י לא נתירה אלא כשתוציאו מרשותו קודם נשואי' אבל כשהיא תחת ידה החשש שתניקהו תחלה ואח"כ ימות ברעב ותהי' בושה אף שלא יהי' לה להניק כלל ולא תוציאו מרשותו אח"כ ומ"מ לא נאסור עלי' נישואי' כשתוציאו מרשותו קודם הנישואי' דאין עלי' חיוב להניק כשלא משתעבדא אבל במשתעבדא גזרו עלי' שלא תוציאו מרשותו ולא תנשא כדי שתפיק שיעבודה:
והשתא לא קשה ממעוברת גרושה דחיישינן שתלד אחר נישואי' ותרצה להניקתו עד שתתעבר ולא תוציא הולד מרשותה משום צערא דידה אי משום חיבת בנה ואח"כ תתעבר ותהי' בושה וימות הולד. אבל כשכבר ילדה והוציאה הולד מרשותה לא גזרו עלי'. ואף אלמנה שאמרה איני ניזונית גזרו עלי' שלא תנשא דאז מן הסתם לא תאמר כך אבל אם נתירה להנשא ע"י זה כולן יאמרו כך. א"כ מיושבי' קו' תוס' על הר"ש רק שהם הקשו דמתיר אף מניקה גרושה ולא הצריכה להוציא מרשותה הקשו ממעוברת וגם שהקשו מאלמנה נראה דדעתם לגזור גרושה מניקה אטו אלמנה מניקה כמו שגוזרי' אומרת איני עושה אטו לא אמרה אולם למ"ש דהיתר הר"ש כשאינה מניקה ומוציאה הולד ולא נחמיר באלמנה רק משום שיעבודא לא נניחה להפקיע שיעבודה אבל על גרושה אין מקום לגזור רק כשהיא הגורמת המיתה וזה כבר כתבתי בהיותי בבראד לק"ק דובנא לש"ב הגאון המפורסם מוה"ר הירץ ז"ל שהי' אבד"ק הנ"ל והסכי' הוא ובנו הגאון מו"ה וואלף ז"ל שהי' ג"כ אב"ד בק"ק הנ"ל אחרי מות אביו הגאון ז"ל להלכה ולמעשה:
והנה בנ"ד שהיא זונה נטה בצ"צ להחמיר יותר מגרושה שאין אב שימסמסנו ולענ"ד משום הא אין להחמיר דש"ס קאמר סתם מעוברת למניקה כו' ולזה אף אי לא קיימא למניקה פשיטא נאסרה להנשא שלא יהיה לה למסמסנו דבעלה לא יהב לה ומהיכן יחי' הולד. ע"כ משום זה לא נוכל לגזור על אשה הא בידה ליתנו תיכף לבעלה וליורשי' ולא תניקהו כלל רק שנגזור שהיא תניקהו ותגלגל עמו ואח"כ ימות ברעב אבל אי לא קיימא למניקה אין עלי' אשמה ותוכל למסרו תיכף ליורשים או לב"ד א"כ בזונה מה בכך שאין לה אב אין לנו לכופה שתטפל עמו ונאסרה להנשא כדי שתניקהו או שתמסמסנו אין גזירה זו גזירת חכמי' לדעת הרא"ש ואף מצד שלא נתנתו למניקה רק למסמוס אין עלי' חיוב להמציא לו מזונו' וכיון דבגרושה שלא התחילה להניק מתירי' יש להקל אף בזה:
וגם יפה כתב מהרי"ו מזנה לא שכיח ואף שהשיב בצ"צ בעדי' והתראה דוקא ל"ש יפה כ' בס' נודע ביהודה שתתעבר לא שכיח דמהפכת כו' והבאתי ראי' לדבריו דתתעבר לא שכיח דתוס' הקשו בגיטין דף י"ח לדידן למה תיקנו זמן בגיטין ותרצו משום תקנו' ממזרי' וקשה למה לא קאמר ר"ל טעמא משום ממזרי' ואי דזנו' לא שכיח הא בלא עדי' שכיחי א"כ חשש ממזרי' שכיח. ע"כ שתתעבר לא שכיח אבל אנן קי"ל כר"י דתיקנו זמן אף משום מידי דלא שכיחי חיישינן אף לחשש ממזרות וגם י"ל לפי מה שכתבנו לעיל דמסמוס מועיל וכיון שיש ע"ז בטחון שלא יחזור האב הי' ראוי להתיר דל"ד לחזרה מנקת שאין מועיל בטחון שתניק בגופה אבל על הוצאת המסמוס יש תקנה שלא יחזור רק דכתבנו דראוי לגזור אטו לא יתן בטחון כמ"ש הפוסקי' גבי דבי ר"ג שראוי לגזור וקצתן כתבו שלא ילמדו מהם לא גזרינן אבל בהא ראוי לגזור אך כיון דזנות שתתעבר ל"ש ומשו"ה לא חשו בהבחנה במזנה א"כ י"ל דלא גזרו על מניקה נתנה אטו לא נתנה דל"ש. ועם כל זה לא מלאני לבי להקל. אך יען כי כתב לי מעכ"ת כי בעו"ה במקום ההוא שיש השאלה שכיחי פריצי טובא. ודומה לנדון של זקיני הגאון מהר"י מינץ ז"ל שהביא הרמ"א. ודעתי עכ"פ שלא יקילו כ"כ באיסור זה שהחמירו הרבה בתשו' יסמכו על דברי הפ"י שעכ"פ ימתינו ט"ו חודש ואני בתשובה כתבתי סמוכי' לדבריו דלכאורה דבריו תמוהי' וכתבתי דלענין זמן הנקה ראוי לפסוק כב"ה שהוא ח"י חודש רק כיון שדרך להניק כ"ד חודש כמבואר פ' מי שאחזו גזר ר"מ מניקה אחר ח"י חודש אטו מניקה תוך ח"י חודש ולהכי פסקינן כר"מ נגד ב"ה דהלכה כר"מ בגזירותיו אף מעיקר הדין שרי אחר ח"י חודש איכא גזירה מניקה זו אטו אחרת אבל באינה מניקה לא נגזור אחר ח"י חודש אטו תוך ח"י חודש באינה מניקה דהיא גופה גזירה אטו מניקה ובזמן מועט כזה ינוחו דעת הכונס ונותנין לפסולה שנים עשר חודש כן דעתי נוטה: