תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
דיני מניקת חבירו · תשובה ח
ידיד נאמן נטע נעמן שמו יעלה כטוב שמן ה"ה כבוד אוה"נ ידידי וחביבי נצמד במורשי לבבי הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ושנון זית רענן נ"י פ"ה כש"ת מוה' דוד טעבלי נ"י דיין ומו"צ בק"ק ליסא יע"א:
מכתבו הנחמד הגיעני ביום ד' פ' ויחי העבר וקריתי בדבריו הנעימים והיו לי למשיב נפש אולם לטרדות אפריון בתי המהוללה הרבני' חי' ביום ה' העבר למזל לא יכולתי להשיבו וזה היום תחילת מעשי פניתי להשיבו בעז"ה ואשר שם אלקים בפי אותו אדבר אהו' ידידי תמיהני שידמה עלי מחשבות חוץ כאלו ח"ו נפסקה אהבה בינינו מחמת מניעת מכתבי איזה ירחי' אהבתי כמו אש תוקד לא תכבה. רק כי לא נזדמן איזה פלפול לכן במלי דכדי לא מטרחינא כי אם בתורת ד' חפצי ועתה באתי בדבר הלכה אצא לקראתו כפעם בפעם. בדבר מעשה הבאה לידו א' כנס אשה ואח"כ נמצאת מעוברת שהרתה לזנונים קודם נישואי' וילדה ונתנה בנה למניקה אם צריך לגרשה ומעכ"ת רמי וזקיף דקלא למצא מקום להתיר ואף אני אענה חלקי בס"ד מה שהי' שוגג אין מועיל לנו שלא להפרישו עד אחר כ"ד חודש אף אי לא בעי גיטא ומה שכתב מעכ"ת לצדד להתיר בשביל שנתנה בנה למניקה שיהי' דומה להפילה דעכשיו כבר ליכא איסורא דבריו סתומי' דאכתי לא שמענו להתיר בנתנה בנה למניקה אי מזנה נמי דומה לנשואה. אולם למה שכתב בסוף דברינו נקיים דבריו בזה להלכה. אולם תחלה נאמר בדין הפילה:
באמת מבואר גמ' ביבמות ד' ל"ו מתני' הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת אין הולד של קיימא יקיים משום ר"א אמרו יוציא בגט אמר ר' אלעזר ר"מ ור"א אמרו ד"א דתניא אם נשא מעוברת ומניקת חברו יוציא ולא יחזור עולמי' דברי ר"מ וחכ"א יוציא וכשיגיע זמנו יכנוס כו' אמר רבא יוציא בגט דיקא נמי דקתני יוציא ולא יפריש. ובוודאי צריכי' אנו לפרש מתני' אף אי כרבנן אתי' אמאי יקיים ולא יוציא בגט רק זה אינו קושיא דהא כיון שהפילה הרי הוא כלאחר זמן דלרבנן יכנוס אבל לר"מ אסורה עולמית א"כ אף שהפילה אסורה אך הראב"ד כתב פ' א' מהל' גירושין דאם לא הוציא בגט תוך הזמן ינהוג איסור כזמן שנהג היתר א"כ תקשי מתני' אמאי יקיים ותי' הראב"ד דאם יוציא תהי' אסורה עולמית לא קנסו'. והמ"ל כתב משום הא לא אריא דהא באשת כהן יוציא בגט לרבנן אף דתהי' אסורה עולמית:
ולענ"ד אין זה קושיא על הראב"ד דלרבנן אין הגט משום קנס רק משום שלא יבוא עלי' להכי דעת תוס' באסורה בלא"ה אין מוציא בגט א"כ באשת כהן נמי יש חשש זה שיבוא עלי' ע"כ לדברי חכמים יוצא בגט ושלא נעשה מעצמינו היתר נגד גזירת חכמי' בשביל שאסורה עולמית קאמר הש"ס כיון דליכא מאן דמיקל אין כח בידינו לעקור גזירת חכמים אבל לאחר שהפילה ליכא אסורא בביאה מן הדין רק שאנו נקנוס אותו לנהוג איסור כימי' שנהגו היתר י"ל כולי האי לא קנסו' לאסור עולמית וי"ל עוד דאנו החמרנו עליו שישאר באיסורו כמו מתחלה בשביל שזלזל באיסור אבל לא נחמיר עליו יותר מבתחילה דאז הי' לו היתר אי לא הי' כונסה ועכשיו ע"י זלזלו יוציא ותאסור עליו עולמית זו לא שמענו להחמיר בסוף יותר מתחילה אבל תוך הזמן דיש איסור לבוא עלי' גזרו רבנן שלא יהי' די בהפרשה משום חששא דיבוא עלי' ואף שע"י גזירה זו תאסור עולמית אין בידינו להתיר גזירת חכמים וק"ל והנ"י השיב לקושיא זו ממתני' כיון שלא הכיר שהיא מעוברת והוא רוצה לעשות מצוה להכי יקיים ולכאורה קשה עליו הא מ"מ הי' מזיד משום שנשא תוך ג' חדשים בימי הבחנה והיכא שהוא מזיד באיסור כתב הנ"י אף דחשיב לעשות מצוה קנסו' משו"ה בהוכר עוברה ס"ל דקנסוה וצ"ל דנ"י מפרש מתני' מיירי שלא ידע שהיא מעוברת אבל באמת הי' אחר ג' חדשים רק שלא הוכר עוברה תו י"ל דמיירי שכנסה תוך ג' חדשים והי' מזיד משום הבחנה שפיר לרבנן יקיים עפ"י דעת הרמב"ם דתוך צ' אי כנס יפרוש ולא יוציא בגט אבל לר"מ דס"ל לא יחזור עולמות אין חילוק בין קידש תוך צ' לקידש מעוברת דהא הטעם דמחלק הרמב"ם כיון שהוא לזמן מועט א"צ לגרש אבל לר"מ דקנס הוא שלא יחזור עולמות בקידש תוך צ' נמי יוציא ולהכי שפיר קאמר ר"מ ור"א אמרו ד"א דלר"מ יוציא כמו בכנס מעוברת רק הנ"י מקשה אף דמשום איסור הבחנה אין מגרש לרבנן ולהכי אי הפילה יקיים (והא לא קשיא עכ"פ יפרש כימי' שנהג איסור דזה קשיא נמי לתי' הראב"ד ע"כ דהמפרש אינו קנס ולא קשה יקנסו רק הגט ס"ל הוא מטעם קנס ולהכי ס"ל לקנוס אי לא הוציא) מ"מ הא באמת היתה מעוברת ואיכא נמי איסור דמעוברת ואף שלא גירשה תוך ימי עבורה יגרשנה אחר לידה. ע"ז תי' כיון בשעת כניסה לא ידע שהיא מעוברת לא קנסו לגרש ומשום איסור הבחנה בלא"ה לא קשה די"ל דא"צ לגרש כדעת הרמב"ם:
והשתא מיושב קושי' הגאון בנודע ביהודה על הנ"י מאי קאמר ר"מ ור"א אמרו ד"א הא י"ל ר"מ מודה הכא דלא נקנוס משום שעשה מצוה דלפי מ"ש ניחא דהוכחה היא משום איסור הבחנה דע"ז לא הי' שוגג דלר"מ משום איסור הבחנה יוציא ומיושב נמי דקשיא דרמ"א כתב סי' י"ג בשם מהר"מ אם לא כפו הב"ד עד שעבר הזמן א"צ להפריש ממנה א"כ וודאי בהפילה נמי לא יפריש דהא עבר זמן איסור כאשר כתב מעכ"ת ויפה כתב. אך א"כ מזכה הרמ"א שטרא לבי תרי בסי' י"ג פסק כמהר"ם ובסי' קס"ד פסק בהוכר עוברה יוציא בגט אף שהפילה ולמ"ש ניחא בתוך ג' חדשים סמך א"ע על דברי הרמב"ם דס"ל בתוך ג' לא יגרש עכ"פ בענין זה אם עבר הזמן. אבל במעוברת דלכ"ע מגרש אף שעבר הזמן לא סמך א"ע על מ"ש מהר"מ בזה. ולפי מ"ש נתוסף תבלין וראי' לדבר דמשום שקידשה תוך ג' חדשים מוכח בגמ' דלא יוציא דמתני' קתני יקיים. ולפי מ"ש מיירי שנשא תוך ג' הרי הי' מזיד בהבחנה ע"כ יקיים ובאמת מהר"ם למד מזה למעוברת ג"כ דמ"ש אולם אנן לא נקל במעוברת דנוכל לומר בהבחנה מקילין וכדעת הרמב"ם דמשום שקידשה תוך ג' חדשים א"צ לגרש ולא נשמע במעוברת אף אחר שעבר הזמן דשמא אין זה מועיל רק מאי דתני יקיים היא משום דאף תוך ג' א"צ לגרש משום הבחנה ומשום מעוברת לא קשה ממתני' כמ"ש הנ"י ולהחולקים על הרמב"ם וס"ל בתוך ג' ולא עבר הזמן צריך לגרשה ע"כ לדידהו אף במעוברת שעבר הזמן א"צ לגרש דמ"ש רק רמ"א כתב שם להחמיר דדלמא אין ללמוד מקדשה תוך ג' דשמא הטעם דיקיים כרמב"ם תוך ג' א"צ לגרש אבל תוך ג' ועבר זמן ממ"נ א"צ לגרש כדתנן במתני' יקיים וזה ברור ודוק:
עוד נלענ"ד לישב קו' הגאון בנודע ביהודה דנראה הנ"י למד סברתו במתכוין לשם מצוה דלא קנסו מגיטין ד' נ"ד דפריך על ר"מ דס"ל קנסו שוגג אטו מזיד מדם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה ומשני גברא לכפרה קא מכווין ונקנסי' וכן משני שם גברא לתקוני כו' מזה למד הנ"י הה"ד הכא גברא למצוה קא מכווין לא קנסי' אולם יראה דל"ד להתם דהתם אחרי שזרק שוב לא יעבור ומשעה שנודע לו שהי' טמא אינו עובר ועל איסור שעבר קודם לא נקנסי' דכוון למצוה אבל הכא דר"מ ס"ל דלא יחזור עולמית אף שאז כוון למצוה לא נתיר לו לעבור על דברי חכמים שאסרו אף עכשיו להחזיר ואזדא סברת הנ"י אבל לרבנן דאין איסור עכשיו רק שנא' עבור שזלזל אז ינהיג איסור עכשיו שפיר י"ל כיון דאז כוון למצוה לא נקנסי' ומאי דעבד בהיתר עבד להכי לרבנן שפיר מחלק הנ"י ולא לר"מ:
תו י"ל דיש לחלק בין הך דגיטין לה הכא דשם לא נקנסי' משום שכוון לעשות המצוה לכן לא קנסו ויהי' נשאר המצוה והתיקון אבל הכא דביאת מעוברת לא שמי' ביאה ואין כאן מצוה לא מהני שרצה לעשות מצוה דוקא שם לא קנסו שיתבטל המצוה אבל הכא שלא הי' מצוה קנסי' שלא יקיימה אולם לר"י דס"ל דביאת מעוברת שמי' ביאה י"ל כיון שעשה מצוה אז לא קנסי' כלל עבור ביאה זו והשתא י"ל הנ"י נמי ס"ל תי' הראב"ד רק תי' הראב"ד אינו מספיק לר' יוחנן דס"ל ביאת מעוברת שמי' ביאה ותי' תרוצו דלר"י לא קנסו והשתא לא קשה קו' הגאון דר"א קאמר ר"מ ור"א אמרו ד"א ור"א לטעמי' דס"ל לעיל כר"ל דלא שמי' ביאה אזדא סברת נ"י אף שרצה לעשות מצוה מ"מ נקנסי' כיון שלא נעשה המצוה לא דמי להך דגיטין וק"ל:
תו י"ל ליישב קו' הגאון לעיל דהנה במס' סוטה מבואר במעוברת ומניקת חבירו אינה שותה דברי ר"מ כו' וקשה לדעת הרמב"ם דמי שבעל ביאה אסורה אף מדרבנן אינו מנוקה מעון א"כ בלא"ה אינו שותה דאינו מנוקה מעון שוב ראיתי המ"ל הקשה כך. וא"ל דנ"מ לענין כתובה דמשום מנוקה מעון יש לה כתובה אבל כשאין ראוי' לשתי' אין לה כתובה דהא לר"מ בלא"ה ל"ל כתובה דדינה כשנייה דאין לה כתובה כיון דאסורה עליו לעולם (ואפשר נ"מ לענין תוספו') אך בלא"ה ס"ל למ"ל דאי בתחילת נשואין אינו מנוקה ל״ל כתובה ומה שהקשה המ"ל למה למעוטי אלמנה לכ"ג משום שאינה ראוי' לאישות ת"ל מאינה מנוקה מעון ואי משום כתובה הא כתובה לאו דאו' י"ל נ"מ אי נעשה פצוע דכא אחר נשואין דאינה ראוי' אליו והוא מנוקה מעון ומה דנקט אלמנה לכ"ג דלדידן נ"מ לכתובה אולם הנראה בעיני דנ"מ אם הוא שוגג דאף לדעת תוס' יבמות ד' נ"ח כשיודע בשעת השקאה שעבר בשוגג חשוב אינו מנוקה מעון י"ל דנ"מ אם אף עכשיו א"י בעת השקאה שעבר רק היא יודעת א"כ משום מנוקה מעון היתה שותה אבל כיון דאינה ראוי' לאישות אינה שותה ואסור לה לשתות למחוק השם דאינה בת שתי' וי"ל עוד נ"מ אף אי שתתה אסורה לכהונה כיון שאינה ראוי' לשתי' אינו מועיל השתי' אף שהוא לא ידע בשעת השקאה והוא מנוקה מעון מ"מ משום שאינה ראוי' לשתות אינה שותה ובזה מיושב קו' תוס' דהכא קאמר יוציא בגט מדלא תני יפרוש ובמס' סוטה קאמרי רבנן יכול להפרישה כו' דלמ"ש דמיירי ע"כ בשוגג דאי לא"ה הוא אינו מנוקה מעון ובשוגג די בהפרשה א"כ מוכח לר"מ אף שהוא שוגג וכוון למצוה לישא אשה (דזה נמי חשוב טעה בדבר מצוה ביבמות ד' ל"ד) קנסו להכי קאמר ר"א ור"מ אמרו ד"א אבל לרבנן מיקל הנ״י בלא ידע שהוא מעוברת ודוק:
ועתה נאמר הנוגע לדינא דנ"ד הנה במזנה דעת כמה פוסקים להקל ומהרי"ו רצה לומר דאין להחמיר במזנה דזנות לא שכיחא ודחה זה משום דזנות בעדים והתראה לא שכיחא אבל בלאו הכי שכיחא והגאון בנודע ביהודה השיב הא אשה מזנה מתהפכת א״כ עיבור בזנות לא שכיחא דהא משו"ה א"צ הבחנה דסומכי' שלא נתעברה ויש לי להביא ראי' להגאון הנ"ל דתוס' הקשו בגיטין דף ל"ד לדידן דל"ל ד"נ ל"ל זמן בג גיטין ותירצו שמא יחפה על בני' ממזרי' וקשה ה א"כ ר"ל למה לא קאמר שמא יחפה על בנים ממזרים וא"ל זנות לא שכיחא הא בעדי' והתראה לא שכיחא אבל לחפות על בנים ממזרים א"כ עדים והתראה ע"כ זנות שתתעבר לא שכיחא אך משום הא לא אריא דאף דלא שכיחא מנין לנו להקל מדעתינו ביש סכנות ולד אף דלא שכיחא אך כבר בארנו בתשובתי בס"ד בארוכה דשיטת רשב"א מחוורת דאין איסור בגרושה רק במכירה אבל באינה מכירה היכא דלא משתעבדא ליכא איסור מניקה וב"ש כתב בשם הב"ח לפסוק כרשב"א ואף הט"ז דמחמיר מודה אם נשאת. לא תצא אך לכאורה קשה על רשב"א נמי קושי' התוס' על הר"ש הא דתני לא ישא מעוברת ומינקת ומעוברת גרושה לטעמא דדחסא ודאי אסורה א"כ אף לטעמא דקיימי להנקה נמי אסורה מוכח דמניקה נמי אסורה זה קשה נמי על רשב"א דהקיל באינה מכירה א"כ מעוברת למה אסורה משום דקיימי להנקה הא לא גרוע ממניקה שלא התחילה להניק ע"כ לא התחיל' להניק אסורה. אך ישבנו זה בס"ד בתשובתינו ואדרבה מוכח כרשב"א דוודאי קשיא טובא דקאמר סתם מעוברת למניקה קיימא ודלמא איעכר חלבה כו' מה צורך לזה הא האתנן מניקה אסורה ולמה לא נתן טעם למה מניקה אסורה וגם דפריך א"ה דידי' נמי הי' לו להקשות קשיא זו אמניקה אך נראה דשם לא קשה דאין הטעם רק משום שיעבודא ודידי' כיון שהוא מחל השיעבוד לא אכפת לן אבל הכא קאמר מעוברת אסורה דשמא היא תרצה להניק אותו ולא תתן אותו למניקה דסתם מעוברת למניקה קיימא ותניק בעצמה אף שאינה מחויבת ואח"כ מיעברה ומיעכרה חלבה ולהכי פריך אפי' דידי' נמי מאי מהני שהבעל ימחול השיעבוד היא קטלתו שלא יהי' לה מה להניק א"כ להכי אף אי באינה מכירה שרי אל נן חיישינן שהיא תניקו הו אף שאינה מחויבת ואח"כ איעכר חלבה וקטלתה לברה אבל בנתנה בנה להניק קודם נשואין ולא הניקתו אין איסור ולהכי לא קשיא על רשב"א רק ר"ש התיר אף בלא נתנה בנה להניק ומניקתו בעצמה ולא חש לאיעכר חלבה דכל דלא משתעבדא לא גזרו קשה שפיר ממעוברת משא"כ לרשב"א ולפי מ"ש ניחא נמי למה הנהו דבי ר"ג אסורין במעוברת דזה נמי מוכח דמעוברת אסורה דהא לטעמא דדחסא אסירן וכן הקשה בח"צ. ולמ"ש מיושב דאנו חוששין אף דהם ר"ג שמא תרצה להניק דאיכא צערה דידה כדקי"ל היא אומרת להניק שומעין לה א"כ אף שאינה מחויבת ושכרה מניקה שמא אח"כ תרצה להניק ומיעברה וקטלה לברה שאח"כ יהא הולד מכיר' או שלא תמצא מניק' והארכתי בכל זה בתשו' בס"ד דבר דבר על אופניו והעלינו בס"ד במעוברת ומניקה להחמיר אף היכי דלא משתעבדא אבל אי לא התחילה להניק כלל יש מקום להקל כרשב"א שתנשא כשנתנה בנה למינקת. והשתא בנ"ד עפ"י שיטתינו נתקיימו דברי מעכ"ת דלפי דברינו במזנה מצד שהיא מעוברת אסורה להנשא רק כשילדה ולא הניקתו כלל אי לא היתה נשאת מקודם היינו מקילין לה להנשא א"כ אין איסור רק משום שנשאה מעוברת ואיסור זה כבר עבר זמנו ולא הכיר בה שהיא מעוברת יש לצדד להקל כמ"ש מעכ"ת דהא רמ"א מיקל בלא הכיר שהיא מעוברת אף דשם ביבמה סבור לעשות מצוה כבר כתבנו בכל נשואין סבר לעשות מצוה ומה גם כאן דבלא"ה רבי' המקילין במזנה והרמ"א מיקל במופקרת. ומעכ"ת כתב לי גם בנדון דידי' יש חשש תקלה ואנכי לא ידעתי. עכ"פ הלא רואה מעכ"ת להקת רבנים המקילין ויש למעכ"ת מקום לסמוך ולהקל. ובתשו' נודע ביהודה ג"כ מיקל הגאון בנדון דידי':
אך על הזונה הפרוצה ראוי להעמיס שתקבל תשובה על עונה שזנתה כשהיא נדה ושפרצה גדר חכמים ואף שכבר כתבו דאף שהיא מזידה י"ל שלא ידעה מאיסור שתנשא ואף שאיסור זה ידוע לכל אפשר סברה במזנה לא גזרו לכן אף שראוי' לנדו' על עבירות איסור לישא תוך כ"ד חודש וימי הבחנה אפשר בזה היתה שוגגת אבל על עונה הקודם ונוסף זה האיסור ראוי' להעמיס עלי' תשובה וחומרו' כי אם לא תקבל תשובה כראוי למה אנו אחראין למצוא לפרוצה זו קולות והוא מבפני' ואני מבחוץ ובלי ספק צדיק יבחן לעשות כתורה ודעתי הנמוכה מסכי' עמו וה' יאיר עינינו במאור תורה ומ"ש מעכ"ת דב"ש נסתפק בהפילה:
אין ספיקו רק בהוכר עוברה לדעת תוס' אבל בלא הוכר לכ"ע שריא ויש להוסיף עוד תבלין דבמזנה ע"כ לא גזרו דאל"כ אף במת הולד תאסור דאף דקאמר לא עביד נשי דחנקין בניהון באסופי רגילי' להשליכו למיתה והי' לגזור ואנן קי"ל מת ולד שרי. ע"כ במזנה לא גזרו אף שאין דעתי מכרעת חוץ במקום גדולי' מ"מ כתבתי שהוא מלאכת שמים: