תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
דיני מניקת חבירו · תשובה ז
שוכן מעונה יפרוס עליו סוכת שלומו בכל עת ועונה לה"ה כבוד אהו' הרב הגדול המופלא ומופלג חכם וסופר כ"ש מוה' משה נ"י אב"ד דק"ק רעטמאלט ומדינות ליפפא יצ"ו:
הגיעני מכתבו ואחדפ"ש אשיבו בקצרה על שאלתו אם יש מקום להתיר לישא מניקה תוך כ"ד חודש ע"פ הצדדי' אשר צידד מעלתו והוא ראה וידע כמה סגר הדלת הריב"ש בתשובתו הובא בב"ש דאין משגיחין בחורבן בית וקלקול הבחירה אך מעלתו רוצה לומר במדינתו אי אפשר לחזור אם תקבל המניקה פעניג וכדומה עפ"י דיניהם ועוד כתב כמה צדדים שהבעל מתחייב א"ע להחזיק מניקה והיא תהי' מושלת בנכסיו כמוהו:
וכל אלו הדברים אינם כדאי' לעקור ח"ו תקנות חז"ל דהם גזרו נתנה למניקה אטו לא נתנה והתירו דר"ג שהיו יחידי' בדורם ואין לגזור אטו אחריני אבל להתיר לשאר אנשים בכל טצדיקאו' יש גזירת חז"ל וכ"כ הב"י כ"ש דיש לגזור מדינא זו אטו זו לכן חלילה לסמוך על התירי' אלו. וגם על דברי שבות יעקב שצידד להקל לדחו' תקנות חז"ל משום תקנות יתומים ומדמה לשחרור עבדים שאפוטרופסי' משחרר לתועלת יתומים ובתשו' מהר"י מינץ מדמה איסור שחרור לתקנות חז"ל במניקה דמתיר במזנה כמו דמתירי' שחרור עבור שנהגו בה מנהג הפקר עכ"ל שבות יעקב הנה בתשובתי מאז כתבתי שקשה לסמוך על זה חדא דלמה נחוש לתקנות שאר יתומים ולא נחוש לתקנות היונק והוא ג"כ יתום וחז"ל חשו לסכנה שלו. ואף שצדדתי אי נתנה להניק וליכא רק גזירה אטו לא נתנה וליכא סכנות ולד אז אפשר לצדד כדברי ש"י. אבל קשה לסמוך ע"ז דיש נמי חשש דהדרא וקשה לסמוך על זה שבדיניהם לא תוכל לחזור. ותו דאשה בושה לתבוע בב"ד כ"ש שבושה לה לתבוע בדיניהם את המניקה ויבא הולד לידי סכנה וכה"ג לא משגחינן על תקנות יתומים אחרים לסכן היונק. ותו כתבתי דאין ראי' כלל משחרור דשם כשהשחרור לתועלת יתומים אין כאן איסור כלל דלדעת רשב"א כשקיבל מעות הוי מכירה ואינו עובר על השחרור. וגם אני הבאתי ראי' מדברי תוס' גיטין ד' ל"ח ע"ב דבאו ליתן טעם לחלק בין שחרור למכירה והרי טעם פשוט בשחרור איכא איסור משא"כ במכירה ע"כ כששחרר לתועלת יתומים לא אסרה התורה השחרור דשחרור אסור משום לעולם בהם תעבודו וכשהעבודה לנזקו לא תצרך התורה שיעבוד בו לו לגריעות ולכן אין ראי' לעקור תקנות חכמים משו"ה דיכולים לשחרר לתועלת יתומים ובש"י צדד זה לסניף לדין מצוה לקיים דברי המת אבל בלא"ה אין דעתי נוחה להקל בזה וגס כתבתי עוד ראי' מיבמות דף מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה שאני דאף למי שיש לו בנים קטנים דהוי תועלת יתומים לא התירו משום הבחנה וגזירת הבחנה שוה לגזירת מניקה לר"מ כמבואר פ' אע"פ. וא"ל שאני הבחנה דאיכא משום לזרעך אחריך ואינה גזירה וש"ס מדמה מניקה להבחנה היכי דליכא הבחנה רק גזירה די"ל הא קושי' התוס' הוא למה לא תנשא מפני האיבול למי שיש לו בנים קטנים וע"ז תירצו דאסורה להנשא משום הבחנה וקשה להא דבארוסה לא תנשא מפני איבול נמי קשה תנשא למי שיש לו בנים קטנים ע"כ גם שם אסורה משום הבחנה אף דהוא רק גזירה ארוסה אטו נשואה אפ"ה לא שרי לתועלת יתומים הה"ד תקנות מניקה אין להתיר משום תועלת יתומים וזה ברור: