אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני מניקת חבירו › תשובה ו

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני מניקת חבירו · תשובה ו

תשובה ה

לאיש תבונות מפענח צפוני נודע בכל פני' ה"ה כבוד אהו' שארי ידידי הרב המאוה"ג המופלג הגאון נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה אלכסנדר נ"י אב"ד דק"ק סטנאב יצ"ו:

הגיעני מכתבו הנחמד בימי מועד והם עריבי' עלי כעולת מחים אלקים ואנשים משמחים וע"ד אשר עט כמעיל קנאה בקנאותו לה' על הוראות מורה אל להקיל באיסור מינקת חבירו גם בעיני רע המעשה כי אין הוראה זו ישרה בעיני. כי המורה זה סמוך עצמו על תשוב' שבות יעקב שיש מקום להקל בתקנה זו היכא שיש תקנות יתומי' בנשואי אשה זו ומזה למד המורה להקל כאן שיש תועלת ליתומי' בני האיש הנושא אותה שהאשה זאת היא אחות אמם. ותמהני טובא על המורה זה איך שגה וטעה בדמיונו דלמה אזל בתר תועלת יתומי' ולא חש לסכנות הולד היונק להם הוא תועלת ולו יש סכנה. ומעלתו הרגיש בזה אולם מעלתו סבר שזה קשה גם על השב יעקב אבל לא כן אנכי עמדי בעובדא דש"י הי' התקנ' לבני האשה זו שטוב להם כשתשא האשה זה האיש ואז גם לילד זה יוצמח התקנה כשתשא האלמן הזה. אבל כאן שאין תקנה להולד זה רק לבני האיש למה נזיק ליתום זה משו' תועלת יתומים האחרים אמת לפי מה שביארתי במקום אחר בתשו' בס"ד [כדומה שהצעתי' לפני מעלתו בבראד] דקשיא לי במס' כתובות דבעי למעבד עובדא אחר ט"ו חודש משום דר"מ ור"י הלכה כר"י וב"ש וב"ה הלכה כב"ה. קשה ר"מ דעבד כב"ש ואי ס"ל לר"מ לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר הזה. א"כ היינו דקאמר ר"מ ור"י כנ"ל מאי' מוסף ב"ש וב"ה כיון דלר"מ לא נחלקו לכן הי' נראה לר"מ אין זה ענין לפלוגתא ב"ש וב"ה דאינהו פליגי בזמן הנקה ור"מ מצי סבר כותי' דב"ה בזה. רק איהו ס"ל דגזרינן הא אטו הא. רק תוס' כתבו בנתנה בנה לא גזרינן אטו לא נתנה אלא שמא תחזור בה דלא דמי להבחנה דגזר ר"מ דזה שייך בכל הנשים אבל אשה בעלמא שאין לה בן לא גזרינן אטו אשה שיש לה בן הה"ד דלא גזרינן נתנה אטו לא נתנה דשאינה מניקה אטו מניקה לא גזר. ובזה ישבתי מאי דקשה על הרא"ש שהשיב על מהר"ש דהתיר בגרושה דהא בגרושה מעוברת לטעמא דדחסא אסורה ואיך לשתרי לטעמא דלמניקה קיימא וקשה עליה לדידי' בצמקה דדי' לשתרי במעוברת גרושה לטעמא דלמניקה קיימא ולטעמא דדחסא הא אסורה עי' ב"ש ולמ"ש ניחא במעוברת גזר צמקה אטו לא צמקה דתרווייהו מעוברת נינהו וגזרינן הא אטו הא אף לטעמא דלמניקה קיימא אבל אינה מניקה אטו מניקה לא גזר רק להר"ש דלא גזר בגרושה מניקה אטו אלמנה מניקה א"כ מעוברת גרושה אטו אלמנה גרושה נמי לא נגזור ושפיר הקשה וק"ל א"כ י"ל אף דר"מ ס"ל אחר י"ח חודש ליכא סכנה רק כיון שרגילה להניק עד כ"ד חודש דלכ"ע אף לב"ה אינה כיונק שקץ ואף פירש מותר לחזור ולהכי ס"ל לר"מ בפ' מי שאחזו דהתנה שתהא מניקה תניק ב' שנים דכן דרך להניק א"כ אף אי ליכא סכנה גזר מניקה אחר י"ח חודש אטו מניקה תוך י"ח חודש דמניקה אטו מניקה גזר ר"מ ולהכי פסק רב ושמואל כר"מ ולא כב"ה ור"ט דהלכה כר"מ בגזירותיו וגם די"ל ב"ש וב"ה פליגי בגרושה מכירה עד כמה כופים אותה להניק דבלא"ה לב"ש לא משעבדא להניק עי' תשוב' נודע ביהודה א"כ י"ל לענין סכנה פסקינן כב"ה מ"מ צריכה להמתין כ"ד חודש משום גזירה. א"כ לפי זה לכאורה בנתנה בנה להניק דלא גזרינן אטו לא נתנה רק שמא תחזור וכאן דליכא סכנה לית לן למיחש שמא תחזור. אך י"ל דגזרינן נתנה אחר י"ח חודש אטו נתנה תוך י"ח חודש ומש"ה כתבתי היכי דאין תקנה לולד י"ל דלא גזרינן לשיטת הר"ש ושם הארכתי וכאן בנ"ד לפי הנחה זו י"ל השתא דאין לולד תועלת וליכא רק גזירה אטו נתנה תוך י"ח שפיר מצינן למדחי גזירה זו משום תועלת יתומים אחרי' כיון שליתום זה התינוק לא נ"ב בזה. ואין להשיב על מ"ש דרש"י פי' במי שאחזו ר"י לטעמיה ולמ"ש אף לר"י דהתם י"ל דבעי הכא כ"ד חודש דכן רגילות די"ל רש"י ס"ל לר"י כיון שאינה נכללה בתקנות מניקה של גזירות חכמים אף הוא לא כיון לזה ומ"מ מ"ש לר"מ נראה נכון בס"ד אך מכל מקום בדבר חדש אין רשאין לעשות מעשה כי אם ביש הרבה צדדין להקל כי קשה לדחות גזירת חכמים מסברתינו לחלק חלוקים שונים:

אולם מה שהקשה על ש"י מאי ראי' מאפוטרופסים דמשחרר שם נותן העבד דמי עצמו והוי מכירה ושרי לכ"ע וליכא עשה ואינו משום תועלת יתומים לדעתי זה לא קשה דמבואר בש"ע ברשות ב"ד הכל שרי משמע דקאי על רישא דמלתא אף בלא דמים שרי ע"ש וגם יש להקשות אי תוס' מודים במכירה ליכא איסור מה הקשו בחצי עבד דאיכא עשה הא נותן שטר על דמי עצמו והוי מכירה. ואף שאין השטר שוה עכשיו שאין לו כלום מ"מ הרי חייב לשלם וכלול חלקנו בין נותן הרבה דמים או מעט הכל דרך מכירה שרי ואם נאמר תוס' ס"ל הטעם משום לא תחנם כדברי הרמב"ן ס"ל כיון שאינו נותן דמי' ששוה אסור רק לרמב"ן בלא"ה לא קשה קושי' תוס' דשם אינו עושה לתועלת העבד מה שמשחררו א"כ ע"כ לא ס"ל כרמב"ן נהי התוס' שתירצו בהך דכופין יורשים לשחרר כיון שאינו עובד ליכא איסור לרמב"ן ניחא טפי דלכאורה מאי לא תחנם איכא הא עבדא בהפקירא ניחא ליה כמבואר גיטין דף י"ב רק תוס' כתבו מ"מ ניחא ליה בשחרור שלא יהא רשות אחרים עליו וכיון שאינו עובד תו לא ניחא ליה בשחרור דניחא ליה בהפקירא וליכא לא תחנם. עי' ריש ב"ב דמקשה על דין גוד או אגוד מחצי עבד לכאורה קשה הא איכא איסור בשחרור ולתוס' ניחא כיון שאינו חייב לעבוד משום דין גוד ליכא איסור ולשיטת הרמב"ן נמי י"ל כיון דלא עביד לי' מלתא יתירא בשחרור ליכא לא תחנם (רק שם קשה בהמתנת דמי' לא קי"ל גוד כנ"ל). אך באמת צ"ע דברי רמב"ן דא"ל לר"מ דאמר חובה הוא לעבד שיוצא לחירות ליכא עשה במשחרר עבדו. וגם קשה מאי ס"ד דאביי פ' השולח בהך דעבדי בה איסורא בשפחה דאמר אי לאו דאמר ר"י המשחרר עובר בעשה כייפינא ליה למרי' כו' מאי עשה איכא הא אינו עושה לטובתה רק שלא תעבוד איסורא אף שבא לה הנאה וכי עובר על לא תחנם אף דקאמר לאביי דאפשר דמסר לה לעבד מ"מ חזינן אי לאו דר"י לא הוי סגי בתקנתא זו דאין אפוטרופוס לעריות מי ישמרה כ"כ א"כ מה בכך דאיכא דר"י הא אינו מכוין , לטובתה ליכא לא תחנם וצל"ע:

אולם נראה ברור אף לדעת תוס' נמי בהא דמשום תועלת יתומים משחררים נמי ליכא עשה כלל דהא כתבו תוס' דף ל"ח ע"ב הא דבעי דרך מכירה ולא דרך שחרור שלא יאמרו שמזלזלים כו' קשה הא איכא עשה אי הוא דרך שחרור ע"כ כל שיש תועלת להמוכר בהדמי' שקיבל לא צוותה עליו התורה לעולם יעבוד אותו דלא ניחא ליה בזה וכיון שניחא ליה בהמעות אין האיסור בשחרור ולהכי ניחא בנותן שטר על חצי דמי' לא ניחא ליה להרב במכירה זו רק שכופין אותו מצד המצוה ומה לו למצוה של זה שפיר איכא עשה והקשו תוס' שפיר א"כ ביש תועלת ליתומים שפיר משחררים אף בלא דמים לשיטת תוס' דליכא עשה וליכא ראיה להשיב לדחות תקנות חכמים במניקה מהא דמשחררים לתועלת יתומים ודוחי' העשה ול"ד לעובדא דמהר"י מינץ דיליף שדוחי' תקנות מניקה עבור דעבדה איסורא כמו דדוחה מצות שחרור דלשיטת הרמב"ן גם למהר"י מינץ אין ראיה ואנן פסקינן כמהר"י מינץ הי' לפסוק גם כדברי הש"י רק למ"ש אין לו ראיה לש"י דהא דמשחררי' משום דעבדא איסורא אף שאין תועלת לרבה ואיכא עשה ודחינן מקמי מצוה זו עשה דשחרור שפיר יליף מהר"י מינץ שנדחה נמי גזירת חכמים במניקה אבל הא דמשחררי' משום תועלת יתומים שאני דליכא איסורא כלל דתורה לא חייבתו שיעבוד עמו במקום שיש לי' פסידא מזה וזה מודי' התוס' רק דהקשו מאומר עשו קורת רוח כנ"ל מה תועלת יש לו על מה כתב הרשב"א אף כה"ג ליכא איסורא אם קבל טובה עבורו ותוס' לא ס"ל זה דמ"מ מי יכופו לשחררו אף אם קיבל טובה ממנו ואין להאדון תועלת בשחרור אבל אם יש לאדון תועלת לכ"ע שרי אף לשיטת תוס' וזה ברור. לכן אין לצדד היתר בזה כ"ש מה שנתלה המורה במה שדוחי' משום תקנות בנים קטנים אבילות דיום ראשון הם דברים בדוים כאשר השיג עליו מעכ"ת דודאי קי"ל דלא ישא תוך ז' ואף גם אבילות דיום ראשון דלא דחינן למ"ד דאו'. ובלא"ה נמי ניחא שם אף אם נאמר שיוסף הכהן לאלתר כנסה כמ"ש תוס' במ"ק דף כ"ג הרי כתבו דהיינו אי פסקה גזירת שבעה קודם לילה ואין ראיה לתוך שבעה. וגם ממקומו מוכח דאין לדמות נ"ד לאבילות דהא תוס' כתבו פ' החולץ דף מ"ג ע"ב הא דתני במתני' אסור ליארוס תוך שלשים ולא מפליג אי רוצה להנשא למי שיש לו בנים קטנים כו' לפי שצריכה להמתין לינשא משום הבחנה אי כדברי המורה ישא אותה ולא יבעלנה עד אחר ג' חדשים כמו שממתין ל' יום ולא יבעלנה ואי משום איסור נשואין בלא ביאה תוך ג' חדשים נדחה איסור זה משום תועלת בנים קטנים ע"כ לא דחינן איסור הבחנה משום תקנות יתומים קטנים. ואין לדחות ראיה זו ולומר דאי אפשר להמתין ג' חדשים דלא מוקי אינש נפשיה יותר מל' יום דז"א כיון דאיסורא עליו למה נחוש שיעבור האיסור ואף דבלא בעל חיישינן טפי נעשה תקנה שישן בין האנשים כו'. ותו הא אף ביאה תוך ג' מדאורייתא שרי וליכא רק גזירה כמ"ש תוס' דף ל"ד דאם תמתין חודש אחד מדינא נסמוך על הרוב שלא יבא לידי ספק רק תוס' תירצו דחכמים חשו בכ"מ שיכול לבוא לידי ספק ע"ש א"כ נדחה זה משום תקנות יתומים קטנים ע"כ לא דחו גזירת הבחנה משום יתומים קטנים למה נדחה גזירת מניקה ואף להסוברים הבחנה חמור טפי מ"מ הא מוכח דלא כסברו' הש"ס דלדידי' אף דאורייתא דחינן מקמי תועלת יתומים למה לא דחו הבחנה ואפשר קצת ליישב דברי הש"ס דשם תועלת הולד היונק עדיף טפי ממה שיש לו נזק בהנקה ואף זה לא נהירא רק באופן שכתבנו אי אין לו סכנה אז י"ל כיון שהתקנה לטובתו ואם יש לו יותר טובה בנשואי אמו אפשר כולי האי ואולי להקל ביש עוד צדדים אחרים אבל לכייל בכילא רבה כמו שכייל זה המורה לדחות איסורים משום תועלת יתומים ישתקע ולא יאמר ויפה כוון מר להלכה ולמעשה:

אך אחרי שכבר נעשה מעשה ואני מבחוץ מי הוא המורה אם היו לו מקום להשואל לטעות שסבור בר סמכא הוא אף שמר אסר לו מקלו יגוד לו שסבור שיש לו על מי להשען אפשר לדונו כשוגג אף שח"מ כתב לדברי תה"ד הטועה בהוראה לא מקרי שוגג הה"ד העושה ע"פ הוראת חכם שטעה:

זה תמוה דדוקא אם החכם טועה בעצמו לאו שוגג הוא דהי' לו לישאל אבל התולה עצמו בהוראות חכם אנוס הוא ועדיף משוגג:

שוב מצאתי את שאהבה נפשי זה בדברי מ"ל פ"ו מה' גירושין:

רק הוא הקשה על דין שוגג מדברי מהר"י אורליינש דמוכיח דאין מצריכי' גט מדלא אצטריך אביי לארוס' שיוציא בגטי מאי קושיא שם עשה עפ"י הוראת אביי ע"כ לא ס"ל כא"ז אפשר קצת לומר דשם הי' שואל שלא כהוגן דאסור הי' לאביי להורו' במקום רב יוסף למה לא שאל לרב יוסף נהי דאביי הורה שסבר הי' שפשוט הוא כמו דין נט"ל וששים אבל השואל שלא מדעת שלא ידע מזה לא הי' לשאול לאביי ואף אם נאמר דמהר"י מאורליינש חולק על זה הרמ"א פסק כא"ז בשוגג די בהפרשה ותו נלענ"ד בהא כיון דהיציאה בגט אינו רק משום קנס שפיר י"ל משום תועלת יתומי' לא נקנסי' דאם יגרשנה שמא לא יחזור וישאנה ויתבטל תועלת יתומי' בזה נוכל לומר שמוותרי' להקנס לתועלת היתומים. וגם אפשר קצת לומר אחר ט"ו חודש באשת כהן אולי יהי' מקום להקל כמו במת תוך למ"ד כיון דאיכא מאן דשרי תוך ט"ו חודש דהא מהר"מ בתשובה ותה"ד כתבו להוציא במניקה דליכא מאן דשרי מש"ה אף אשת כהן אסורה א"כ אחר ט"ו חודש י"ל דשרי אם הי' אחר ט"ו חודש. רק לדידן לא שייך זה דכבר נפסקה ההלכה דבעי כ"ד חודש ואם הזיד ועבר על זה לא איכפת לן אי איכא מאן דשרי דאף מת תוך למ"ד כתב תה"ד אם הי' מזיד אסורה או שטועה בדין ואם טעה המורה כיון שטועה בדבר המבואר בהדיא אינו בגדר מורה שהי' אפשר לטעות לסמוך עליו דע"כ לא יצא לו שם מורה אי טועה בזיל קרי בי רב אבל בנ"ד שהשוגג הי' בזה והוא אחר ט"ו י"ל דסמכינן אמאן דמיקל כמו באשת כהן כיון שאין תקנה לישא אותה דכיון שחשו לטובת האשה כ"ש שיש לחוש לטובת יתומים קטנים שלא יתבטל תקנתם אם לא ישאנה אח"כ לכן אפשר להקל בהפרשה ולא יצטרך לגרשנה. ובמ"ש מיושב קושי' מהר"י מאורליינש שזכרנו דאפשר ארוסי' דאביי כהן הי' וסמך אמאן דמיקל להכי לא אצרכיני' גיטא וק"ל. קצרו של דבר אם המורה זה אף שהוראתו אינה נכונה ולא אסתייע ליה מלתא לאסוקי שמעת' אליבי' בהא אם הוא איש שהי' מקום להשואל לטעות בו דבר סמכא הוא אפשר לצדד דדי בהפרשה עד כ"ד חודש שלא יהי' בעיר א' באופן שעכ"פ שישלשו דמי המניקה או שכר מסמוס אם תחזור המניקה ולרווחא דמלתא תשבע המניקה שלא תחזור כן דעתי הנמוכה נוטה וה' יראני נפלאים מתורתו הכ"ד:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה