תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
דיני מניקת חבירו · ד על ענין הנזכר
דורש טוב לעמו יהי ה' אלקיו עמו ויפרוס עליו סוכת שלומו ויברך לחמו ומימו לה"ה ש"ב ידידי הרב המאוה"ג בענקים חכו ממתקים גבר בגוברין זקוקין דנורין החריף והבקי משנת רב ונקי נ"י ע"ה פ"ה כ"ש מו"ה אלכסנדר סענדר נ"י:
מכתבו הנחמד הגיעני ולרוב עבודת הקו דש המוטל עלי כי בהיותי עסוק להשיב לשואלי דבר בעסק עגונה ע"א במלחמה ויבמה ולדעתי כבר נשאל על מעכ"ת ותשובתי לא אדע מה עלה במזלג עיונו ויען כי כבדה עלי ההעתקה לא אוכל לשלוח לידו כל אשר העליתי במזלג עיונו בס"ד:
אולם עודני מדבר והנה בא המכתב קדוש מסלעיו משבר הוא ניהו מעכ"ת בענין ע"א במים ובהורמנתי' אציגה לפניו אשר ראיתי בנדון דידי' ובענין מינקת אשר נדברנו זה פעמיים לא ראיתי להאריך אולם לרוב חבת הקו דש אחזתיו ולא ארפנו אולם בקצרה:
הנה תורף דברי הראשונים הלא היו להקשות על הר"ש אי תליא בשיעבודא מאי פריך דידי' נמי ע"כ משום סכנה אין קפידא אי משתעבדא או לו ועתה השיב מעכ"ת בגרוש ליכא סכנה דהאב קיים ובעצמו ממסמס לה. ע"ז אשיב הא תוס' ע"כ לא ס"ל הכי דא"כ מאי הקשו מאלמנה שתאמר איני נזונית כנ"ל. ומ"ש עוד סברת הר"ש מה נועיל אי נאסור אותה לבעלה מ"מ לא תניקהו הא דברים אלו מבוארים במכתבי הראשון וכתבתי דא"כ מאן דס"ל דעת הר"ש הלא אף במכירה שריא להנשא מאי איכא למימר ותו אטו לא ס"ל נשים חסים על בניהם. וקרא כתב התשכח אשה עולה כנ"ל. רק ס"ל מ"מ אין בידינו לאוסרה להנשא כיון שאין שיעבוד עלי' וקושיתי למה לא הא איכא סכנה דהא חזינן דקפיד אף בדידי' אם הי' סכנה להכי נ"ל לחלק בין אם היא הסיבה לזה גזרו עלי' נהי דלא משתעבדא לא תמיתהו ועבור שאשה בושה לתבוע לב"ד קטלתה משא"כ נתנה להניק והמינקת תחזור מה עלי' לעשות ומשום סכנת הולד לא נאסור עלי' הנשואין דא"כ נכופה להניק משום סכנת הולד ע"כ לא ראו לגזור עלי' טפי מעל אחרי' משא"כ שתנשא ולא תתן בנה למניקת גזרו שאח"כ בושה לתבוע לבעל ותמית בנה ולדעתי אלו הדברים ברורים ולא ידענא מ"ט מרקהו בה אקהיותא טובא ומעתה מ"ש מעכ"ת שיודיעו לב"ד לא ידענא כוונתו אנא אמינא אשה בושה כנ"ל ואם לא תניקהו ותודיע לב"ד קודם נשואין אינו אסור ומ"ש דאנא נמי מודינא דאינה בכלל מניקה לא ידעתי למה אודה בזה הרי היא כמעוברת וגרע מינה דג"כ אינה משועבדת ואפ"ה אסורה להנשא דאשה בושה וכ"ש שתנשא בעודה מניקה בנה ומ"ש מ"ש דידה מדידי' וכתב דבאמת אינו מחלק רק כלפי קושייתי הוא משיב ואני אומר ע"ז נמי לא השיב דאף לה"א אי חיישינן לסכנה שניהם שוין רק הפשט הוא שגזרו שהיא לא תמיתהו בגרמתה וכן הוא אבל משום סכנה אי לא תניקהו לא גזרו עלי' דא"כ נכופה שתניקהו תמיד מ"ש נשואין דגזרו עני'. ומ"ש שדחוק אצלו לתלות הסיבה בה כאילו קטלתי':
מה אעשה לשון הש"ס מורה על זה דקאמר קטלתי' והורגת את בנה הרי שתלה הקולר בצווארה כאלו היא ההורגת בידים ואף הדבר מוכרח מדלא כפו אותה להניקה
או כרך לדרך זו וודאי אם האשה לא תרצה להניק בן לא חשו חכמים לעשות תקנה משום דאשה חסה על בנה ואם לא תראה שתוכל להספיק פרנסתו או מדידה או שתמסרנו לבעל ואיהי ממסמס לי' כנ"ל וודאי לא היתה פורקת מעלי' עול ההנקה כיון שבידה לפרנס אותו אבל להנשא לבעלה חשו כיון שעתה תניקהו תאמר לא אכפת לי' לבן אם אנשא ואח"כ תיעכר חלבה ואז לא יהי' בידה להושיעו אבל לחוש שלא תניקהו בידים כשיש בידה להניק לא גזרו חכמים דוודאי לא תעשה כך א"כ אז קודם נשואין לא תרצה להניקה לא נגזור עלי' הנשואי' כמו דלא גזרו עלי' ההנקה אף די"ל שמא בשביל שתרצה לישא לא תרצה להניק אין לנו לגזור עלי' זאת כשאינה משועבדת:
ומ"ש עוד שתמי' עלי למה ניחא לי במכירה דשרי להר"ש. אף דמכירה כופין וכתבתי הטעם דסמכינן על מן השמי' ירוחמו והקשה עלי אי דעתי שהאב ממסמס מתחילה לא קשה משו"ה שרי במכירה נפלאתי א"כ למה כופה אותה ימסמס הבעל ע"כ לא סמכינן על המסמוס וניחא לי דכמו שלא אסרו תשמיש דידי' דמן שמים ירוחמו מהני לסברת מסמוס דלא רצו לגזור איסור תשמיש כך נמי אף דאחרינא לא גזרו עליה שלא תנשא. רק דמעלתו מקשה אי תנשא אף מסמס לא יהי' דאשה בושה. זו הקושיא קשה על אינה מכירה נמי כיון דלא יהיה לה ליתן לו כלום מ"ש מכירה או אינה מכירה להכי באמת אין היתר לדעתי רק נתנה בנה להניק או למסמס קודם נשואין וזה י"ל דשרי אף במכירה דלא אסרו הנשואי' כיון דיש מסמוס כמו דלא אסרו תשמיש דידיה משא"כ שלא תניק בלא נשואין כופה ומניקתו והאמת דיש מקום לומר דל"ד לדידי' דשם שמא לא תתעבר ואי תתעבר יהיה מסמוס אבל להתיר בהדיא שלא תניקהו ותשא לאחר שמא לא סמכו על מן השמים ירוחמו במסמוס מ"מ נחה שקטה דעתי למצוא טעם לדברי המתירין די"ל במקום נשואין לא גזרו כלל אף לכתחלה סמכו על מסמוס והרבה דברים התירו משום נשואין ובטול פו"ר דידי' באבילות ע' תוס' כתובות וט"ז ה' אבילות. ועתה לא אדע למה העביר עלי הדרך לומר דמבואר ברא"ש הטעם דאביו קיים להכי שרי במכירה דא"כ למה כופה ומניקתו הא הוא קיים ע"כ יודה למה שכתבתי. ואף גם מה שהקשה מאלמנה מעוברת כבר שניתי ושלשתי דהתם לא סמכינן שתשכור מניקת פן אח"כ תניקהו משום צערה דידה. ותו כבר חלקתי וודאי אינה מניחה בנה שימות ברעב ולא חיישינן שלא תתן בנה למינקת אבל כיון שנשאת והיא מעוברת או מניקה לא תשגיח קודם נשואין על תקנות בנה ותסמוך על עצמה שתניקהו ואח"כ אי עכר חלבה כנ"ל. ומ"ש אי מסמוס לא מהני מה יעשה האב והשבתי מה לה לצרה הזאת אינה רק כאחרת ולא ידעתי למה לא נתפייס מעכ"ת בזה וחזר וכתב הא איכא סכנה מ"מ הב"ד לא גזרו עלי' ואף גם זאת לדברי מעכ"ת אבל אני איני מודה לו בזה לומר דמסמוס לחוד לא מהני רק היכא דמשתעבדא לא סמכו על זה אבל אי לא משתעבדא אין לו תקנה יותר ומ"ש עמ"ש על דברי מעלתו דמאי פסיקא שיש לה וא"כ מאי פריך הש"ס שהיא תמסמס וכתב מעלתו אין זו הקושיא נזכר בגמ' תמסמס לי' מדידה נפלאתי מבואר בש"ס דידה לא יהב לה בעל משמע בלא בעל תמסמסנו מדידה רק כיון שיש לה בעל אין לה כלום ובענין דשב"ל שכתבתי היכא דלא משתעבדא מאי א"ל דקשה קו' ח"צ חדא היכי דמשתעבדא כוונתי דהנהו דרג"ל עשירים היו ולא משתעבדא כמ"ש אמונת שמואל ובענין פלפול בתירוצי אניח ידי מזה כי עת לדבר בדברים המגיעים לדינא: