אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני מניקת חבירו › ג על ענין הנזכר

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני מניקת חבירו · ג על ענין הנזכר

ב

תשובה לדברי מחו' וש"ב הרב הגאון ה"ה המפורסים מוה' סענדר נ"י אב"ד מזבאריז שכתב לפלפל על תשובתי בדין גרושה שלא התחילה להניק בנה שכתבתי דיש מקום לצדד להתיר והוא בא על סדר קונטרס

ראשית דבריו כתב על הקושיא שהקשיתי לשיטת הר"ש היכי דלא משתעבדא אין מניקה אסורה א"כ מאי פריך דידי' נמי הא מוחל לה השיעבוד:

וניחא לי דלא מהני מחילה דתסכן הולד שאשה בושה לתבוע בב"ד א"כ גרושה נמי אי הניקה בנה אסורה שאח"כ לא יהי' לה להניק ובושה לתבוע והולד יסתכן אבל אי נתנה בנה להניק מקודם בהא דבר הר"ש דשרי וע"ז השיב הר"ב וז"ל הדבר פשוט שהוא משום סכנה ולא מהני מחילה אומר אני מה אעשה שהוא פשוט והרי קשה על הר"ש מאי קאמר הוא דמהני מחילה. ומ"ש לחלק בין גרושה לדידי' דשם עלי' מוטל האיסור והשיעבוד וגם עלה רמיא שיעבוד משא"כ גרושה היא סכנה לא ידענא מאי קאמר מה ענין זה לשיעבוד הא מחל השיעבוד רק שיש איסור שהולד יסתכן על ידה ואף נכרית אי מסכנת הולד אסור ואנן אמרינן שעיבורה יהי' הסכנה כי לא תתבענו ותתגלגל עמו ומאי דקאמר יכופו הב"ד למסמס ביעי תמהני אנן אמרינן הב"ד לא ידעו מזה כי לא תתבענו לכן עלה האיסור לא תנשא וגם מתחילה היא מניקתו ואינה צריכה למסמס לי' רק אם מתחילה באה ואמרה איני מניקתו ורוצת ליתנו לבעל הוא הדבר אשר דברתי דשרי להר"ש רק אי מניקה ולא יהבת לבעל אסורה משום סכנה וגם מ"ש על האב יאסור משום סכנת בנו לשמש. וודאי גם עלי' איסור דהיכא שתגלגל סכנה. מ"ש בין בעל לדידה ומה שהשיג על מה שכתבתי המקשן ידע מינקת אסורה משום שיעבודא דהא אי משום שיעבודא למה עשו חזוק דלא יחזור לא ידענא פירושו דודאי להר"ש הזקן הרי הטעם משום שיעבודא רק השיעבוד מועיל דמשום השיעבוד חשו לתקנת הבן אבל בלא השיעבוד אין לה לחוש על בנה ומש"ה לא תוכל להפקיע השיעבוד אבל אי נשאת קודם החיוב ס"ל אין עלי' שיעבוד היא כנכרית ופריך שפיר ומשני לי' מ"מ הסכנה בא בסיבתה היא תגרום הרעה להכי אסורה להנשא ומ"ש הרב לסייע לסברתי דלא יהי' רק מעט חלב ולא יהיה לה למסמס לולד המותר דאי הפשט שלא יהי' לה חלב כלל ואפ"ה יהי' תקנה במסמוס א"כ מכירה אמאי כופה ימסמס לולד ואי דבמכירה רע לולד המסמס א"כ דידי' נמי יהי' אסור במכירה עכ"ד:

אני אומר כפי הנראה מדברי הר"ב אין שום נ"מ לולד השתא דימסמס הבעל וזה אי אפשר דמבואר ביבמות ד' י"ג לר"מ מניקה משמשת במוך שמא תתעבר כו' וחכמים אומרים מן השמים ירחמו אלמא יש חשש על הולד. רק הפשט בש"ס ע"כ אי ממסמס מ"מ רע לולד רק מ"מ אין מעכבין התשמיש דמ"מ אין סכנה ברורה דמן השמים ירחמו וכמה דלא ידע ממסמס והסכנה ברורה לא נסמוך אהא מן השמים ירחמו. א"נ מש"ה מכירה אסורה דבלא טעמא שתהי' נשארת עם בעלה לא סמכינן אהא מן השמים ירחמו. ובהא י"ל מש"ה מכירה להר"ש תנשא דנשואין לא מעכבין דמשמים ירוחמו כמו דקאמר על חשש דנשואה לא תשמש במוך ומ"ש מעכ"ת דלפי מ"ש קשה מ"ש אלמנה מגרושה אי אלמנה תאמר איני ניזונת כבר כתבתי לעיל אי משועבדת אלמוה רבנן לשיעבודי' שלא תוכל להפקיע עצמה וכן צ"ל לכל הפירושים בלא"ה להר"ש. ומ"ש להשיב על מ"ש סברת ממסמוס לא מהני רק באינה משועבדת דהא בש"ס פריך א"ה דידה נמי כו' לא ידענא למה לא שת לבו למ"ש דשם נמי לא משתעבדא כיון שנולד הבן לאחר שנשאת לבעלה השני:

ומ"ש בדברי תוס' ניחא לי' פירוש הפ"י דמקשה ר"ת ממניקה גופא דהוי דומיא דמעוברת דמיירי אף בגרושה. לפענ"ד אין דברי הפ"י נכונים להמעיין בתו' כתובות דכתבו והיינו טעמא דמעוברת היינו טעמא דמניקה ולדברי הפ"י למה להו לכתוב זה דכתבו רק כיון דלה"א מעוברת לעולם אסורה הה"ד למסקנא ולא הוי דומיא ע ע"כ הקושיא על מעוברת כיון דהיא רק משום מניקה אסורה ע״כ תרווייהו לעולם אסורה ואף מ"ש כיון דמסמוס לחוד לא מהני לא מהני שנתנה לבעל מה יעשה הבעל אין זה השגה דעיקר דברינו אין עלי' אשמה אם לא יהי' להבעל להניק רק אם ע"י גרמא דידה הולד יסתכן אזי גזרו עלי' זה בארתי היטיב שם במכתבי דעיקר אם ע"י התרשלות דידה שלא תתבענו ימות הולד חשו על זה אבל כל שאין עלי' אשם מה לה לזה היא אינה מחויבת למצא לו תקנה טפי מאחריני. רק אם המסמוס עלי' והיא לא תניקנו ותתרשל לתובעה עלי' האשמה להכי גזרו עלי'. ומש"ה כתבתי בצמקה ס"ד דב"ש להתיר שאין עלי' סמיכה כלל והבעל גופי' חס על ברי' ויראה תקנתו אבל הכא סומך עלי' ואם אח"כ תתעבר לא יהי' לה להניק ואף הב"ד ידעו זה דקלא אית לה כשיולד הבן ולא יהי' לה לינק כלל אבל אם תניקהו ואח"כ תתעבר תתגלגל עמו על כרחה ויסתכן הולד. ומ"ש גרושה מעוברת נמי ישגיחו הב"ד לא ידענא מאי קאמר הב"ד יסברו שהיא תניקהו ואפשר באמת תניקהו משום צערי' דברי' ואח"כ יתעכר חלבה משא"כ צמקה וגם על מ"ש תמסמס לי' מדידה מאי פסיקא דלמא לית לה לא ידענא כוונתו הא הש"ס קאמר איהי נמי ממסמסא לי' כנ"ל ואין לעשות תקנה משום זה. ותו א"כ מה מועיל שלא תנשא. ומ"ש להשיג על מ"ש דיכולה לחזור אי מחייבה עצמה להניק עובר דהוי לדשלב"ל וכתב דנתחייבה לה לסלק שיעבודה א"כ בהנך דלא משתעבדא מה איכא למימר. ותו מ"ש קני ע"י להקנות קני מאי קני איכא הכא רק הא איכא למימר בוודאי דדומה לשוכר פועל לקצור תבואה שתגדל ומהני ואין זה ענין לדשלב"ל אך קודם שהתחיל במלאכה יכול לחזור ומ"ש דהקושיא על נתנה בנה לא קשיא דלא הוזכר בברייתא נתנה בנה כיון דקאי על מניקה הקו' שיא של תוס' ואני אומר אף אם נניח הקו שיא ממניקה אכתי הא נמי קשיא הא מעוברת תמיד אסורה א"כ נתנה בנה למניקה נמי אסורה:

ומ"ש על תרוצי שכונתי לדעת שבט יעקב נהניתי ואין הספר זה ת"י אך מה שדחה מעכ"ת מי יושיב שומרים בעת הלידה אין זה כדאי לדחות דברים אלו הנאמרים ביושר דבלא"ה לכשתלד אסורה עליו ולאחר הלידה וטהרה יפרשו אותו ממנה ומה שתירץ איהו ל"ק על הרמב"ם ותורף דבריו דמש"ה דחי דחסא דקשיא לר"מ למה יחמור עלי' להוציאה ולא יחזור עולמית הא בלא"ה אחר לא יקיל דתאסור עלי' אח"כ משום מניקה ע"כ ס"ל דחסא ויכוין להמית הולד שלא תהי' מניקה וזה דחה הש"ס אבל שלא במתכוין חיישינן במעוברת עכ"ד

ואני אומר שלש תשובות בדבר חדא הא אי נימא וחזור ע״כ לא יחזור רק לאחר כ"ד חודש א"כ גם משום הנקה קיל ואי כיון דנשאה קודם מניקה מ"מ יהי' קיל לכל לישא כשהיא מעוברת דאיסור מעוברת קיל ומה שתהי' אח"כ מניקה נמי קיל כיון שנשאה קודם קיל. רק לזה יש להשיב כיון שמגרשה קודם לידה לא עבר על איסור מינקת ומש"ה מחזיר ולא יהי' קיל איסור מינקת אבל הא קשיא דממ"נ אי ס"ד דמקשה דאחר עיבור יש איסור שתהי' מניקת א"כ מ"ה מעוברת אסורה לכל ומאי מקשה ע"כ ס"ד דמשום הנקה אח"כ אין איסור כמ"ש במכתבי הראשון או שיהי' איך שיהי' כיון דמש"ה מעוברת אינה אסורה למה לא נחוש שאח"כ יקחה אדם אחר כיון דלס"ד אין איסור אח"כ משום מניקה ואם להמקשה הקושיא יקחנה ויגרשה אח"כ מאי משני סתם מעוברת כו' ע"כ ס״ד דאין איסור מניקה אי נשא מעוברת דאין עלי' חיוב או ס"ד שלא תניק ומשני לי' וודאי תניק דאין יכול למחות שלא תניק בן חבירו עי' סי' פ"ב. שנית קשיא על תירוצו למסקנא איך מיושב דקאמר סתם מעוברת כו' אכתי למה לחמור שום אדם לא יקל ע"כ כוונתי כיון דקאי למניקה הוי חדא גזירה ותרווייהו טעמא חדא אין להקל בזה יותר מזה א"כ למה כתב הרמב"ם טעם חדש די בטעם זה דקאי למניקה:

ועוד שלישית הא ע"כ הא דפריך על מניקה דידי' נמי לא קאי לר"מ דס"ל משמשת במוך במניקה שמא תתעבר כנ"ל ולאחריני לא התירו שישא וישמש במוך ומ"ש לדחו' תירוץ השני על הרמב"ם דאיהי לא תחפה על עצמה לירש ויהי' בדיקה. ז"א דתחפה שלא יוציאנה בעלה:

והנה הא איכא לאקשוי לר' מאיר דס"ל משמשת במוך א"כ למה ס"ל דלא ישא מניקת חבירו תשמש במוך. וא"ל דלא ניחא לי' לכתחילה להתיר על סמך לשמש במוך דהא לעיל על שמא תעשה עוברה סנדל פריך ותשמש במוך למ"ד במוך במוך:

א"כ לר"מ קשיא בשלמא לרבנן דאמרי משמים ירוחמו לא קשיא דמ"מ בדידי' ליכא כ"כ סכנה דממסמס לה כנ"ל אבל דאחריני קשה טפי ואין סומכי' על הנס ולהכי להר"ש הזקן מכירה אסורה דיש סכנה טפי אי תנשא לאחר וכמה דלא נשאת פשיטא כופה ומניקתו דלא התירו רק לבעל התשמיש אבל בחנם לבטל מלומר משמים ירוחמו לא התירו אבל לר"מ קשיא טובא לכאורה. ואפשר דמ"מ חיישינן שתתעבר אף שמשמשת במוך ויש להכריח זה מכתובות בהך דמזנה צריכך להמתין גם לר' יוסי ולר"מ אינה צריכה להמתין וקאמר טעמא דמזנה משמש במוך ולבתר הכי קאמר מתהפכת ופריך מ"ט דר"י ומשני אימר לא נהפכה יפה יפה וקשה לה"א מ"ט דר' יוסי ותו בהני דלאו ממילא יכולה להכין להמוך נימא דהכינה לה מוך ולא סמכה על ההיפוך דשמא לא תתהפך כנ"ל א"כ כיון שהכינה לעצמה מוך ודאי לא תתעבר ומ"ט דר' יוסי. ע"כ חשו שמא תתעבר להכי ניחא בדידי' אף אם תתעבר יש תקנה במסמוס להכי לא גזרו אבל לישא אסרו כיון שאין תקנה או יותר י"ל דחשו שמא לא ישמש במוך שירצה להוליד משא"כ במעוברת דחייש שתעשה עובר סנדל ישמש במוך דלא ירצה שתלד שתעשה סנדל ואינו בר קיימא להכי התירו ] לשמש במוך:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה