אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני מניקת חבירו › ב

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני מניקת חבירו · ב

א

תשובה להרב המאוה"ג מוהר"ר אייזק בעל מחבר מנחה חדשה בדבר גרושה שלא התחילה להניק בנה כבר דברו מזה כל האחרונים והרבה תשוב' אך אצא לדין בדבר חדש לכאורה קשה לי טובא על דברי הר"ש הזקן שדעתו במקום דהוא לא משתעבדא שריא להנשא א"כ מאי פריך הש"ס א"ה דידי' נמי דלמא מעברא כו' מאי קושי' כיון דבשיעבודא תלי' בידו לומר אם תתעבר אני מוחל השיעבוד הזה:

ע"כ דחשו לסכנת הולד ולא בשיעבוד תליא הה"ד בגרושה ולכאורה צ"ע ואפשר לי לישב דעת הר"ש הזקן דה"ק בשלמא בדידיה אף שמוחל השיעבוד הי' לחכמים לעשות תקנה שתהיה אסורה לשמש והיה לולד טובה שהיתה ודאי מניקתו דהוא ודאי לא היה מוחל השיעבוד אי אסרינן לה עליו אבל בגרושה אף אם אסרינן לה להנשא אין טובה לולד דמכל מקום שמא לא תניק דברצונה תלוי הדבר:

אך א"כ לפי הפוסקים דס"ל אף במכירה היקל הר"ש ודאי קשה הא אז ודאי היתה מניקה ונאסרה להנשא אולם הסוברים אי לא הניקה כלל שרי ודאי יש מקום לומר תוס' מודים בזה ומאי דקשי' הא לטעמיה דדחסא אסור י"ל ודאי אף לדידן למסקנא כל מעוברת אסורה דכיון דעליה שם מעוברת לא פליג כמ"ש הב"ש לענין צמקו דדי' אבל במניקה מי שאינה מניקה איך נגזור אטו מניקה רק על הר"ש הקשו דמיקל במניקה גרושה הה"ד דמיקל במעוברת אבל מודים תוס' מי שאינה מניקה אין לגזור אטו מניקה וא"ל נגזור עליה שלא תנשא ואז תניק תמיד דאין לנו כח לגזור עלי' כיון שאין לנו לכופה להניק משא"כ אלמנה גזרינן עלי' כדי שתניק אבל מניקה גרושה דומה לאלמנה וגזרו הא אטו הא ונדחה מ"ש הריב"ש סי' ת"ס אי אינה מכירה שוה ללא התחילה ולמ"ש חילוק נכון ומבואר הוא:

ובזה מיושב קצת ק' ח"צ דהאיכא הנהו דבי' ריש גלותא דיש חילוק גבי מעוברת בין הה"א למסקנא ומה שתירץ הוא הנהו דר"ג אין בכלל מניקת דבריו תמוהים למה בסתם נשים הן בכלל טפי מדבי ר"ג הא החשש דתהדר ואז כולן אינן מניקות רק לכתחילה כשהיא מניקה גזרו עליה ואז ר"ג שוה לשאר רק למ"ש ניחא למסקנת התוס' כל שהוא מעוברת גזרו בשוה רק לר"ש דמחלק במניקה הקשו א"כ נחלק אף במעוברת אך בלא"ה ק' ח"צ לא ק"מ דאף דר"ג חיישינן שהיא בעצמה תניק ולא תתן למניקת דהא אף אם הבעל אומר שלא להניק והיא אומרת להניק שומעין לה משום צערא דידה א"כ י"ל שתניק מרצונה משום צערה דידה ואח"כ איעכר חלבה כנ"ל א"כ ודאי יש מקום מרווח לומר בלא התחלה להניק דאינה מניקה אין לגזור עליה כדי שתניק ואין לגזור אטו אלמנה דאין לגזור בשאינה מניקה זו אטו זו. ותו תמי' לי טובא על דברי ח"צ מאי ענין דבי ר"ג לכאן ודאי אי תתן בנה למניקת לא תוכל לחזור בה. אבל לא מנסבינן לה כשהיא מעוברת דלא יהיה לה כלום ליתן למניקת שכרה דבעל לא יהב לה כמו דקאמר על מסמוס בצים וחלב. ולכן אני תמה על הב"ש שהאריך למה צמקה במעוברת אסורה וכדומה הנך שאינן מניקות לדעתי הנהו מגרע גרע דהא אשה שבידה להניק בנה חיישינן אפשר תפסק מחיתו ע"י עיבורה וימות ברעב כ"ש אשה שאין בידה להניק בנה חיישינן שלא ימות בנה מחוסר כל שלא יהי' לה ממה לפרנס ובושה לתבוע בב"ד. וא"ל מה בצע שלא תנשא הא לא תניקהו דמ"מ לא תניח בנה למות ברעב ותפרנסו משלה משא"כ כשתנשא לבעל לא יהי' לה. ואפשר לומר אם אין לה להניק כלל וודאי לא תגלגל כלל עם הולד ועל כרחה תתבע ליורשיו אבל כשתניק בימי עבורה מחמת בושה תתגלגל עמו בהנקה מועטת וימות ברעב ובוודאי יש סברו' כאלו לומר אבל מ"מ נכון להחמיר בכל זה. ויתבאר לי עפ"י מ"ש מאי דקשי' לכאורה דפריך על מעוברת דקיימא להנקה מאי חששא איכא במניקה. ולמה לא פריך על מניקה גופא דתני בברייתא ויראה דעל מניקה לחוד לא קשה די"ל כיון דמשועבדת להניק אמרינן אין בידה להפקיע שיעבודה שתנשא לאחר ותעכר חלבה ותמסמס לי' בבצי' דשיעבודה להניק אכל במעוברת ס"ד כיון דנשאת לבעל קודם שיגיע חיוב הנקה שרי לאפקועי עצמה ומשני דאיכא סכנות הולד דכיון דהולד תחת ידה חיישינן שיסתכן על ידה שהיא אינה תובעת היורשים ויבא על ידה לידי סכנה. ולפי זה הי' אפשר לישב ק' התוס' על הר"ש הזקן מש"ה בגרושה מעוברת אסורה דאף דאינה חייבת להניק חיישינן שתניקהו שבושה לתבוע בב"ד ואח"כ ימות הולד מחסרון החלב כשתתעבר ואפשר ק' תוס' הוא דס"ל להר"ש הזקן מניקה דשרי אף שלא נתנה בנה למניקה וקשה שפיר גם אז יהי' הבן תחת ידה ויבא לידי סכנה אבל עכ"פ אי נתנה בנה להניק לאחרת אין חשש מה בכך שתחזור לא עלה דידה רמיא אם היא מוסרת בנה אליו והוא יתן למניקה מה חשש יש בדבר כ"ש אי לא הניקה מעולם ובלא"ה לדעת הסוברים דאינה מכירה שרי בגרושה לא קשה קושית תוס' מאי חשש יש במעוברת גרושה דחיישינן שתניקהו עד שמכירה ואח"כ יתעכר חלבה ויהיה סכנה אבל הר"ש מתיר אף במכירה והקשו תוס' שפיר ולכאורה קשה האיך ס"ד דר"ש להתיר הא מבואר בש"ס כופין אותה במכירה די"ל ס"ד מ"מ לא גזרו עליה שלא תנשא דיכולה לומר אינו חייבת ומשועבדת רק משום סכנת ולד אמסמס ליה כו' והוא חששא רחוקה דלא יהב לה בעל ולא תתבע כו'. והנה הרמב"ם ז"ל כתב טעמא משום דחסא והוא תמוה שנדחה בש"ס ויראה לי דה"ק דקשה ליה אף דמעוברת למניקה קיימא ומספיק הטעם לאסרה בזמן הנקתה בימי עיבורה למה אסורה יהיה מותר לישאנה ויפרש ממנה אח"כ דהרי ס"ד לאסור דידיה בימי הנקתה א"כ דאחרינא נאסרה בימי הנקתה ותו דיעבד ק"ל יוציא מיד למה נחמיר בימי עיבורה ע"כ משום דחסא ואף דקאמר דחייס היינו אי לא נ"מ ליה בהא אבל אם נאסרה בימי הנקתה עליה יש לחוש משום דחסא כדי שימות הולד ולא תאסור עליו בימי הנקה דהא ס"ד בפ' אע"פ דהיא תקטול הולד כדי שתנשא ונהי דלא חיישינן היינו וולד גמור ובנה אבל עובר דלא אסור מדאוריית' ואחר חיישינן טפי א"כ המקשה דלא ס"ד דקיימא להנקה שפיר דחי אבל למסקנא ניחא וזה נכון א"כ לכאורה משמע בגרושה אסור אף אי לא הניקה דאל"כ יש תקנה שלא תניק כלל ואז ליכא דחסא אבל כבר כתבתי לעיל דיש לחלק אי נתנה בנה קודם שנשאת ומסרה אותו לבעל אין חשש סכנה מה לה לזה אבל אם תנשא לבעל בעודה מעוברת והבן יהיה תחת ידה בושה לתבוע ואיכא סכנה אבל בלא הניקה נהי באלמנה אסרינן שמא תחזור האיך תפקע שיעבודה אבל בגרושה כה"ג דאין שיעבוד רק סכנת הולד שריא כה"ג כיון דאין עליה לתבוע והבעל יחוס על וולדו למסמס ליה בביעי כן נ"ל נכון אבל מעוברת לעולם אסירא כמ"ש לעיל ואף דבי ר"ג אי תשכור עכשיו מינקת אינו מועיל דמדינא יכולה לחזור דשעבדה עצמה לדבר שלא בא לעולם ואף דלא הדרי בהו מכל מקום כל שמדינא חוזרת הוי כלא נתנה למינקת ודו"ק בזה:

ודרך חדוד אמרתי דהרמב"ם מכריח טעמיה דדחסא דהרשב"א הקשה לימא גבי הבחנה הטעם משום אי מיעברא אסורה משום מעוברת חבירו. רק י"ל הא כיון שזה לא ידע אי בנו הוא אי לאו ממסמס לי' מספק אך הא קשיא מאי פריך ותמתין ב' חדשים כנ"ל הא אח"כ יתודע אחר הלידה שהוא אינו בנו ואז לא ימסמס לי' ע"כ טעמא דדחסא עיקר ודחסא ליכא שהוא עד שעת לידה אינו יודע שאינו בנו וחייס עלי' ודוק היטב:

הנה מתבאר מתוך דברינו לדינא בס"ד יש מקום מרווח להתיר לא הניקה בגרושה ומסרה הולד לבעלה דליכא סכנה אי תחזור ועלי' אין שום שיעבוד רק מ"מ אין דעתי להקל לכתחלה אלא אם אמצא עוד צד להקל כיון שבעלי הש"ע סגרו עלינו הדרך לענין לכתחלה:

ע"פ מ"ש נמרצו לחכי דברי הרמב"ם ז"ל שכתב הטעם במניקה משום דחלב שלה רע וממית הולד דלא ניחא כפי' רש"י שאין לה להניק דזה אינה מצווה ומשועבדת כיון דמינסבא ליה לבעל להכי קאמר הטעם משום דהיא ממיתה הולד בחלבה וזה אסור אף אם היא אינה משועבדת להניק מ"מ אסורה להנשא שממיתה אותו ולרש"י צריך לדחוק דמ"מ כיון שסומך עלי' וימות ברעב חשוב גרמא דידה והשתא אמינא דיש מקום להקל בנתנה בנה למינקת דנהי דמחמירין במניקה דהיא בכלל מניקה ופסק מתני' ל"ש אלמנה ול"ש גרושה אבל אי נתנה בנה אינה בכלל גזירה דהא בר"ג מתירין רק הטעם דאנו חוששין שמא תחזור וזה לא שייך כלל בגרושה דהא אינה משועבדת ומה לה אם תחזור הא הבעל ימסמס ואי מסרה לבעל אין עלי' אשם ואין חשש שמא הבעל לא ימסמס דהא אי לאו דאשה בושה כנ"ל היינו סומכי' על הבעל א"נ אי מסרה להבעל קודם נשואין אין חשש ואין לגזור אטו לא נתנה רק שמא תחזור כמ"ש תוס' וזה לא שייך בגרושה אבל אלמנה היא משועבדת להניק ואסורה למסור למינקת קודם נשואין שמא תחזור ולא יהי' לבן לינק ולא סמכינן על מסמוס כיון שכבר משועבדת להניק ואם ילדה לאחר נשואין לא מהני שתתן בנה להניק דשמא לא יהי' לה שכר הנקה ליתן ולא תתבע הבעל ולהכי אף גרושה מעוברת אסורה אבל קודם נשואין יש בידה ליתן למניקה ולא גזרינן אטו לא נתנה רק שמא תחזור והכא לא איכפת לה בחזרה שהיא לא תצטרך לתבע לבעל כי המניקה תחזור הבן לבעל ותו דאין לחוש שלא תתבע לבעלה אף קודם נשואין ולא תתן בנה דא"כ לא נשבוק לה להנשא דלא שרינן רק אי נתנה בנה למניקה ועל כרחה או תשכיר משלה והמניקה לא תאמין לה עד שתתן לה כל שכרה או שתראה שבעלה יהי' הבע"ד אבל אחר נשואין חיישינן שלא יהי' לה ממה לשכור מינקת ובעלה לא תתבע ותסכן הולד אבל קודם נשואין אין לחוש כיון שכבר ראתה שלא יהי' הטיפול עלי' א״כ יש היתר מרווח בס"ד ודוק בכל זה היטב:

רק להפוסקים דסברו הטעם מדאסור בנתנה בנה משום גזירה אטו לא נתנה ודבי ר"ג שאני שהוא מפורסמי' אזי יש פנים לאסור אף בגרושה שמא לא תתן בנה למינקת וכשתנשא כך יש חשש אף בגרושה שתקטול בנה שאח"ז יהי' לה בושה לכן בשעת הדחק אני מתיר ולסמוך על הרא"ש שמפרש הטעם משום שמא תחזור וזה לא שייך בגרושה אי כבר מסרה אותו לבעל ולא יהי' ברשותה אף אם תחזור הבעל ימסמס לי' בצים וחלב ואין לחוש שתחזור המינקת לאחר שיכירה חדא הב"ד לא יניחו' ועוד אין עלי' החיוב בזה לחוש לזה יעשה הבעל מה שרוצה אף דמשמע מרשב"א הטעם משום שמא לא תתן הרי רשב"א מיקל בלא הנקה לכן לכ"ע שרי בשעת הדחק על אופני' אלו ודוק:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה