אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני מניקת חבירו › א

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני מניקת חבירו · א

דיני מניקת חבירו

ע"ד עובדא בישא שאירע בק"ק דובנא שפרץ נער א' גדרן של חכמים ונשא מניקת חבירו תוך כ"ד חודש ואף גם שהיה חשוד עלי' בעודה תחת בעלה וש"ב הגאון הגדול המפורסם מו"ה נפתלי הירץ אב"ד דק"ק הנ"ל ובית דינו מחו בו ועשה במחשך מעשיו וודאי יאכל כפרי מעלליו להלבישו קללה כמדו בלטותא דרבנן ובלי ספק יעטה כמעיל קנאה הגאון מרא דאתרא להשיב לו גמולו בראשו דהאי גברא בר נידוי הוא דלהוי ליה כפרה כדעת הרמב"ם ז"ל הובא באריכות בדברי הפוסקים. אולם לדינא אם להוציא אשה זאת מתחת בעלה צידד הגאון והראה פנים מסבירות בכחא דהתירא עדיפא בחריפתו מיא דרדיפא ולגודל ענוותנותו יהב עיני' בי בשפילי גלימא דידיה נקיטנא ומהחונן לאדם דעת אבקש חנינה הוא יוריני ויבינני דעת ובינה:

בדבר דדיימא עלמא מינה צידד הגאון להתיר ולתלות הקול באויבים. אף שאין ידוע שיש לה אויבים תולין בהו כדברי רי"ו ותשובת הב"ח לזאת אומר אף אם באולי זה לחוד אינו כ"כ כדאי ויש מקום לפקפק לתלות באויבים ולתלות הקול בהו תרי קולי לא מקלינן אבל בנ"ד כפי אשר בא נוסח השאלה הי' הקול שרגיל לכנס לבית האשה. ולענ"ד נראה ברור דבעינן דוקא שיהיה הקול שזינה עם פלוני' כן לשון הש"ג. וכן בדין דאף אם עדים העידו שנכנס עמה לסתר אין אוסרי' על היחוד כי אם במקום אופל דהוי כיעור כ"ש קלא כה"ג לאו מילתא ואף על זה לא הי' קול שנתיחדו שניהם והרי אף בקול שבא מחמת עידי כיעור הסכים הגאון מהרש"ל דלא מהני כ"ש בזה וגדולה מזו קי"ל סי' מ"ו אף בקול קדושין אם יצא הקול שהיא ספק מקודשת שרי דתולין אמתלא בו דרבנן חזו טעמא במלתא כו' אף דהוא קלא מקמי נשואין והוי איסור א"א החמור כ"ש בנ"ד שהקול אינו על ודאי זנות ואף לא על הספק והדבר פשוט דרבנן מצי להתיר על קול זה ואין אמתלא גדולה מזו ואין להחמיר מחמת קול זה. ואף שהביא ח"מ בשם תשובת הרא"ש דקול שיצא שנתיחדה עם פלוני כיון דהוי אחר נשואין אין להחמיר משמע לכאורה מאן דס"ל דהוי לגבי נטען קלא דמקמי נשואין כפסק הרמ"א אסור אף בקול שנתיחדה. אבל לדעתי זה שכתב נתיחדה הוי נבעלה ולישנא מעלי' נקט נסתרה דהא אין אוסרי' על היחוד וכ"ש בנ"ד דאף קול יחוד לא הוי בשגם יפה כתב הגאון דיש לצרף דעת רש"י דמיקל ביש לה בנים מראשון דהרא"ש בתשובה אף שכתב באלו הארצות פוסקים כדברי הרי"ף כתב דמסתבר פי' רש"י וכן בדין לפרש דיש לה בנים דקאמרו בש"ס היינו מראשון דמאי לעז יש על בנים מהשני אבל בני הראשון אין מחזיקין בהו הלעז אף דרוב בעילות תולין בבעל מ"מ פגומי' הוי בת דומה. ועכ"פ לשיטת הרי"ף דמקילין ביש לה בנים מבעלה השני אף דאינם פגומין ע"כ לתקנה בעלמא חשו חכמים חזינן דקל זה האיסור דדחו משום תקנה בעלמא עכ"פ הדבר ברור דאין כאן קול האוסר. שוב בינותי בספרים ראיתי בשב יעקב שאלה ז' כתב כדברי בפשיטות. ואין לפקפק דמ"מ לכתחלה היה לאסור משום קול רינון בעלמא כדמייתי ב"ש בשם הרשב"א א"כ אי התרו לא מקרי דיעבד. באמת אף זה אינו מוכרח ברשב"א דאיהו קאי שם בקלא ממש על זנות דהא החמיר אף בדיעבד. ותו כיון דמדינא שרי רק אולי לזות שפתים איכא. י"ל דהוי כנטען על השפחה ואין להחמיר בהתרו בו כיון שהקול אינו קול ברור אף שהוא אמת שיחד עמה אינה אסורה עליו ודוק. א"כ מצד זה אין לקנוס וזה ברור:

אבל באיסור מניקת בזה צידד הגאון להתיר דיעבד משום די"ל אי נתנה בנה למניקת שרי דיעבד והוכיח זה מדלא תנא יוציא בברייתא דפ' אע"פ ע"כ משום דשם מדלא תנא סתמא מניקת בא לכלול אף גמלתו כמ"ש פ"י וכה"ג ל"ת כן הוכיח בשם בנו רב חביבא הרב המאוה"ג אב"ד מראדווי"ל:

אבל דברי הרב סתורים מתוס' פרק החולץ דהקשו למה תני אסורה ליארס ולינשא הא קידש מוציא ולפמ"ש שם אינו מוציא והגאון אביו הרגיש בזה ותיקן זה דתוס' ס"ל משו"ה תנא מניקה שמת לאפוקי גרושה ואין הכרח דמיירי בגמלתו:

ומש"ה התם תצא ולדעתי לא העלה ארוכה בזה דעכ"פ לשיטות תוס' מוכרח דאין דיוקו של בנו הר"ב מכריח דל"ת מדלא קתני תצא ע"כ לומר מש"ה לא תני דעבד דהוא רבותא דר"י דדי בי"ח חודש אף לכתחלה ועוד הש"ס משמיענו שיעורא דשהי' אבל גוף הדין סמך עצמו על הברייתא אחריתי וגם ההכרח שכתב הגאון דהא חששא שמא תהדר חששה רחוקה מדלא אסר לר"מ דמצריך לשמש במוך כל מניקה שלא תתן לאחר להניק בנה ע"כ הוא חששא רחוקה עכ"ד פ"ח ואני מוסיף להקשות א"כ כל אלמנה שלא תנשא לא תתן בנה להניק אף לדידן שמא תחזור אבל באמת כבר הרגיש בזה הרא"ש בתשובה כלל ס"ג שאלה ב' וכתב בשם מהר"מ היינו טעמא דנתנה בנה למניקת אסורה משום דדלמא הדרא בהו ואם תנשא לבעל והדרא מי ישכור לה אחרת כו'. א"כ מבואר באלמנה גרידא לא חיישינן דהדרא דתשכור לה אחרת וכן נמי ביושבת תחת בעלה לר"מ בעלה ישכור מינקת אי הדרא והא דצריך לשמש במוך היינו משום דטפי ניחא שתניק אשה בנה או שלא יזיק החלב לולד כדברי הרמב"ם אבל משום שמא תחזור המניקת אין לחוש כ"ז כתבתי לחבת הקודש למשקל ומטרי בדברי הגאון אב ובנו רב חביבי אבל בלאו הכי הרי הריב"ש כתב בהדיא בתשו' שס"ה דנתנה בנה למניקת אף דיעבד יוציא וכן מורה לשון הרמב"ם הל' כ"ג כתב נתנה בנה למניקת אסורה ובהלכה כ"ד כתב דיעבד אסור לקיימה מורה דקאי אכולה מילתא וכן מוכרח דהא הש"ס מדמה לרדופה והתם נמי דיעבד יוציא וכן מוכרח במקומו דהא בגרושה שאינה מכירה דעת ר"ת לאסור והרשב"א מחלק בין מכירה לאינו מכירה ומבואר דר"ת אוסר אף דיעבד דהוא לא מחלק בין לכתחלה לדיעבד והרשב"א דחולק עליו ע"כ מיירי בנתנה בנה למניקה דאל"כ מה בכך שאינו מכירה עכשיו אם תניק יותר הרי יהיה מכירה מכאן ואילך ויבוא לידי סכנה ואפ"ה נחלק עליו ר"ת מבואר מאן דאוסר אוסר כה"ג וא"ל דרשב"א מיירי דממסמס לה בצים וחלב ולא נתנה למניקה דהוא וודאי אסר כה"ג אם תנשא דבעלה לא ימסמס וק"ל ותו דדחיק הוא לומר כך דרשב"א התיר אף בלא נתנה למניקה:

אך הרי כבר הורה הט"ז דיש לסמוך על דברי רשב"א להתיר בדיעבד גרושה ואינו מכירה ובנ"ד בא בשאלה שהיא גרושה ואינו מכירה ושרי דיעבד עכ"פ ובלא"ה לענ"ד יש להכריח כדברי הרשב"א דקשה מאי פריך הש"ס ממעוברת כיון דידע מניקה אסורה א"כ וודאי מעוברת אסורה דמאי תעשה בולדה אם תניקהו הוי מניקת וגם המתרץ דמשני סתם מעוברת למניקה קיימי ל"ל זה אלא קיימי למניקה פשיטא אסורה דמי ימסמס לה וא"ל דצריך טעמא שלא תקשה מה נועיל שלא תנשא מ"מ לא תניק וקאמר סתם למניקה קיימי ותניק דפשט הלשון משמע דקאמר הטעם לאיסור משום דקיימא למניקה ואם לא תניקהו מי ימסמס לו בצים וחלב ואם תתנו למניקת דלמא הדרא ע"כ לומר דהש"ס פריך למה גרושה אסורה הא בידה שלא להניק ומשני סתם מעוברת למניקה קיימי וחיישינן שהיא תניקהו עד שיהיה מכירה ואח"כ תתעבר ותיעכר חלבה ואז יהיה סכנה לולד:

וא"ל שהיא תאמר לא אניקהו הא ליתא חדא איך אפשר לעשות תקנה שהיא לא תניק הולד אף אם תרצה להניק ונגרע כח הולד ותו אף שתאמר עכשיו אינו מניקתו שמא אח"כ תניקהו משום צערא דידה כדק"ל היא אמרה להניק והוא אומר שלא להניק שומעין לה כו' ודוקא מעוברת אבל מניקה שאינו מניקתו ונותנתו מיד למניקה שרי ובזה ניחא דקשיא על הרשב"א נמי כמו שהקשה ר"ת על הר"ש דהא מעוברת אף גרושה אסורה כמו לטעמא דדחסא ולמה עדיף מעוברת מאינו מכירה במניקה הא מעוברת הוי כאינו מכירה ולפי מ"ש ניחא דמעוברת גרע דשמא תניקהו עד שיכירה הולד דדוקא בגרושה אי תאמר אינו מניקתו שרי אבל מעוברת מסתמא אח"כ לא תאמר כך ותניקהו ואח"כ תעכר חלבה ואף אם תאמר כך עכשיו עכ"פ חיישינן במעוברת שאח"כ תניקהו ותו כיון דסתם נשים לא תאמרנה כך אסר כל מעוברת משום לא פלוג דיש נשים שאח"כ לא יאמרו כך וחייסי על בנייהו והרי גזרו אף ביש לה צמוק דדי' במעוברת ומניקה שרי הה"ד באמרה אינו מניקתו ויש לחלק בין מעוברת למניקה ובזה נדחה מ"ש זקיני הגאון מהר"מ פדואה בתשובותיו להוכיח דאי אינו מניקה כלל אחר מות בעלה אסורה מק"ו ממעוברת דהא לרשב"א בגרושה הדין כך ע"כ שאני בין מעוברת למניקה דחיישינן שתניק אח"כ כדרך רוב נשים משא"כ באמרה אינו מניקה קודם נשואין שכבר ילדה ודוק ותו יש ראיה דהא למ"ד נתנה בנה למניקה שרי א"כ למה מעוברת אסורה הא אח"כ בידה להשכיר לו מניקת ע"כ חיישינן שמא לא תהי' ספק בידה לשכור משא"כ שכרה א"כ הה"ד בגרושה אף אי אסור מעוברת אין ראי' במניקה אי שכרה מניקת או אמרה אינה רוצה להניק דיש לחלק. ומה שכתבו הפוסקים דקתני מעוברת דומי' דמניקה אין ראי' דהא אשה שיש לה צימוק דדי' שאני בין מעוברת למניקה ע"כ זו אינה נכנסת בגדר מניקה הה"ד כל שאינו כופה להניק אינה מניקת חבירו או שנתנה בנה להניק אינה מניקה ותדע דהא איכא מאן דשרי בש"ס אף באלמנה נתנה בנה להניק א"כ אף מאן דאסור בגרושה היינו במכירה אבל באינה מכירה לא עשו תקנה ואינו שוה בגדר עם מעוברת דשייך אף בגרושה מטעם שכתבתי ואפשר מש"ה זכר הרמב"ם טעמא דדחסא דקשה לי' למאן דשרי שכרה מניקת א"כ שרי אף במעוברת אי תשכור מניקת היום על אחר לידה ולא ס"ל טעמי' שכתבתי שמא אח"כ תניק בעצמה. ותו מאן דשרי בנתנה בנה למניקת וודאי אם תאמר איני מניקתו ישכרו יורשיו מניקת ולא נכוף אותה דעד כאן לא אסר הריב"ש באמרה איני מניקתה אלא מראי' זו דהרי נתנה בנה למניקת אסורה להנשא אף שאינה מכירה הה"ד אי לא הניקה מעולם. אבל מאן דשרי י"ל דשרי אף אי לא תשכור היא ולא תרצה להניק כיון שאינו מוטל עלי' למה נכופה בשלמא מאן דאסר חייש שלא תניק אצל אחרים דתחזור המניקת על כרחה להכי אין בידה לומר שיניק אצל אחרים ואנשא לבעל אבל למאן דשרי למה יהי' עלי' חיוב לשכור מניקת תאמר לבעל או ליורשים שכרו אתם א"כ מעוברת למה אסורה. (ולעיל חלקתי דשמא לא תמצא מניקת אחר נשיאין דלא תהדר אחר מניקת אבל אם שכרה לשמא תיהדר לא חיישינן. נדחה זה עכ"פ איך תני סתם מעוברת הא אי מעוברת שכרה למאי ניחוש) להכי ס"ל דסמך ע"כ אטעמא דדחסא ונהי דפסקינן נתנה למניקה אסורה עכ"פ לא מהאי טעמא אדחי דמ"ט מעוברת בכל גוונא אסור ע"כ סמך אטעמא דדחסא:

ובדרך חדוד אמרתי ראי' דטעמא דדחסא עיקר דהש"ס פריך ביבמות ותמתין ב' ומחצה ותנשא אי לשבעה ילדה בר בתרא הוא ואי לשית ופלגא בר קמא כו' ודחה דיולדת למקוטעין וקשה לשני אנן חיישינן שמא מעוברת היא ולא ישא מעוברת חבירו (שוב ראיתי הרשב"א בחדושיו הקשה כך) ע"כ טעמא דדחסא עיקר ואז הרי הבעל לא ידע וסבור בנו הוא וליכא דחסא דחייס עליו אבל לטעמא דסתם מעוברת למניקה קיימי קשה אחר לידה ידע שאינו בנו ולא חס עליו ולא ממסמס לי' ולשני משום חשש מעוברת אסורה ע"כ טעמא דדחסא עיקר ודו"ק:

תו יש ראי' דהא לר"מ כל מניקת משמשת במוך א"כ למה אסרו מניקת חבירו לר"מ הא אין חשש שתתעבר. נהי דעל מעוברת י"ל טעמא דדחסא שייך אף במשמשת במוך אבל על מניקה קשי' וודאי לפי' רש"י דמשמשת במוך היינו דמותרת לשמש במוך ניחא דשמא לא תשמש במוך אבל לפי' ר"ת דצריכה לשמש במוך קשי' מאי נחוש ע"כ משום דלאו ברי' הוא ימחה הבעל שתשמש במוך דאינו מקפיד על בן חבירו והיינו נמי טעמא דדחסא וק"ל:

עכ"פ תבנא לדינא דלדברי הרשב"א באינה מכירה שרי וכבר בארנו דלדידי' לא קשה ממעוברת וכל קו' ר"ת לא קשה ואף גם אליבי' מיושב מאי דנקיט ביבמות מניקה סתם ובכתובות קאמר מניקה שמת כו' דהכא מיירי אף באינה מכירה נקט מת לאפוקי גרושה דבעי למימר צריכה להמתין מעכשיו כד"ח שלימים אף שמת מיד ואינו מכירה שנולד ביום המיתה אבל שם מיירי במכירה דתני שם מעוברת ומניקה וסתם דומי' דמעוברת דאסור אף בגרושה. והרי יש לנו יתד לתלות להתיר כ"ש שהט"ז המחמיר דלא כרשב"א מודה באינה מכירה יש לסמוך על רשב"א להתיר דיעבד לכן דברי ש"ב הגאון קיימים להתיר באופן שיסכי' עוד אחד מרבנן דסמיכא אבל האיש והאשה עונם ישאו שפרצו גדרן של חכמים ובענין התראה וודאי יש מקום לדין לאסור משום שעברו על התראה דעכ"פ עברו על איסור דרבנן בבירור ול"ד לנטען על השפחה דידע בנפשו דחף מפשע וליכא לזות שפתים אבל איסור ברור של חכמים מנין שיש להתיר אבל כיון דלחד דעה אף לכתחילה שרי א"כ יש לסמוך אמאן דשרי ולא לקנוס שעבר על התראה דל"ד להתם דהאיסור ברור לכן יש להתיר ולרווחא דמלתא תדור המניקה על דעת רבים דמהני דיעבד וגם זה יהי' עפ"י היתר כל בני העיר:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה