אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני חרם רגמה › תשובה מו

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני חרם רגמה · תשובה מו

תשובה מה

נדרשתי לאשר שאלוני משפטי צדק מוכ"ז שקרה לו מקרה בלתי טהור בגדה בו אשת נעוריו היתה כמים אכזב לא נאמנו אהבה זרים ואמרה אחריהם אלך וכבר אזרו חיל ב"ד צדק דק"ק הראדני ואסרוה לבעלה כאשר נמצא פה ההעתק מקוים בח"י גיסי הרב החריף המפורסים הגאון אב"ד דק"ק קראשניק מו' עזריאל הלוי נ"י ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ואשר נגזר עליו והנו כצפור בודד על גג למצא לו פתח תקוה להתיר אגודות מוטה להסר כבלי עיגון מעליו גלל כן אמרתי יען כי מצוה רבה היא להזדקק לזה אומר הנה הדבר פשוט ומבואר באה"ע סי' קמ"ו בעוברת ע"ד וכ"ש זינתה שמתירים לו לגרשה על כרחה אולם הוא אמר כי זה יהי' קשה להשיג לכן ברור אם אי אפשר לגרש ע"כ יש לו היתר לישא אשה אחרת ע"פ מאה רבנים כמבואר בסי' קי"ט וסי' ע"ז וסי' א' אולם האמת כי זנתה הפסידה כתובתה אך פשוט נדוניא לא הפסידה וכ"כ הב"ש בהדיא סי' קט"ו ואף דנ"מ וצ"ב שכלו פטור היינו אי כלו בפשיעתו אבל מה שהוציא ואכל הרי הוא כחוב וכ"כ הח"מ אך מאחר שאין ידו משגת לשלם הנדוניא פשוט שאין לעכב הגירושין וההתרה משום החוב דהרי מדינא פסק הש"ע סי' קי"ט דאין לעכב הגט משום הכתוב' ועכשיו תיקן רגמ"ה שאין לגרשה בע"כ אבל במקו' שמתירי' החרם הרי הוא כמו מדינא ואין לעכב משום הכתובה הגט ואף דבנשתטית דעת הב"ש וכן נוהגין להשליש הכתובה. וכתב הצ"צ סי' ס"ז לחלק אף דבעלמא לא אכפת לן אם החוב נשאר עליו הכא שאני דכיון שצריכים להתיר החרם אולי כך היתה דעת הגאון שלא להתיר החרם רק כה"ג ע"ש. הדבר פשוט אין זה דומה לנ"ד דהתם היא אנוסה ולא פשעה מידי משא"כ נ"ד אין אנו אחראים לרמאים ואין לעגנו עבור חוב ותו התם אגידה בי' שאי אפשר לגרשה וכ"כ שם הצ"צ משום דאינה בת גירושין א"כ אינו מן הדין שנפסידה אבל הכא הרי הוא בידה לקבל גיטה וזה וודאי אינה יכולה לעכב עליו מלקבל הגט עד שיתן הכתובה רק אם היא הולכת שובב בדרך לבה ואינה רוצה לקבל הגט משום זה לא נפסידו:

ובעיקר הדין וודאי טעמייהו שמצריכים להשליש הכתובה בנשתטית כדי שתיכף שתהי' חלומה לא יהי' עליו חרם ומשו"ה היו מצריכים אף גט להשליש וכבר דברו בזה האחרונים חברו ע"ז תשו' חבילות ובאמת עיקר הטעם נראה דהא הרשב"א ז"ל בתשו' אלף רנ"ד כתב בשם הרי"ף דאין יכול לגרש אשה אם לא יתן לה כתובה מדתנן לקתה חייב לרפאותה ואם אמר הרי זה גיטך וכתובתך ורפאי עצמך רשאי משמע בלא כתובה אינו יכול אם כי לכאורה י"ל דהא בלא"ה צ"ל מאי קמ"ל מתני' אם נותן גט וכתובה רשאי ע"כ דס"ד כיון שכבר לקתה אינו יכול להפקיע עצמו מרפואתה קמ"ל רשאי א"כ י"ל כה"ג שלא לרפא אותה בלא כתובה אינו רשאי ומנ"ל בעלמא וצ"ל דשוה בעיניו כמו שאינו יכול להפקיע עצמו מרפואתה כך אינו יכול להפקיע עצמו מכל תנאי כתובה בלא נתינת הכתובה ועם כל זה חולקים עליו ומחלקי' הפוסקי' בין היכא שמצוה לגרש או לא ופר"ח החזיק בדעת הרי"ף ומשום זה בנשתטית וודאי צריך להשליש הכתובה כפשט לשון המשנה הרי גיטך וכתובתך אבל בלא"ה אינו יכול להפרד ממנה ואף אי נותן הכתובה אינו נפטר מחיוב מזונות לדעת כמה פוסקי' כיון שאינה יכולה לקבל גיטה וכל זה אין ענין לנ"ד שהפסידה כל תנאי כתובה רק יש עליו חוב הנדוניא למה תעכב הגט אף להרי"ף אין העיכוב רק שלא יפסיד לה מזונות ותנאי כתובה אבל האי אתתא שאין לה תנאי כתוב' למה תעכב עליו עד שיתן הנדוניא מהא וודאי ליתא. ואף שהפר"ח כתב דמשמע מש"ס שאינו יכול לגרשה עד שיתן הכתובה מהא דקאמר נתנני בידי לא אוכל קום וכו' אשה רעה וכתובתה מרובה כו' מזה הכריח שאינו יכול לגרשה מדינא ואם נניח כדבריו מוכח אף משום תוס' תעכב עליו מדדייק כתובתה מרובה דעיקר יש לכולן שוות רק מ"מ ל"ד לנדוניא דווקא תוס' ככתובה דמי כמבואר ריש פ' אע"פ. אבל נדוניא הרי היא כחוב דעלמא כיון שהפסידה תנאי כתובה פשוט שרשות לגרשה ע"כ או לישא אחרת עלי' אם יסכימו ע"ז ק' רבנים ואף דעתי יהי' סניף אליהם והנדוניא הוא חוב עליו וזה פשוט וברור בס"ד ובעיקרא דמלתא הסכימו אחרוני' דאין לעכב מדינא הגירושין בלא הכתובה ואף שפר"ח פקפק ע"ז ממאי דמשמע באגדת הניזקין שאמר עבד לרבו גרשה אמר לו כתובתה מרובה אמר לו בא ואלוך אלמא שלא הי' מגרשה בלא הכתובה. לבד די"ל שלא הי' רוצה לעשות זה שאינו נכון כמ"ש הרמב"ם דאף אם נותן לה כתובה ואמר לה לכי רפאי עצמך אין ראוי לעשות כן כ"ש שאינו ראוי לעשות כן בלא כתובה ותו בלא"ה אין ראי' משם כמו שדחה פר"ח עצמו שלא הי' רוצה שתשאר עליו חוב ממנה שלא תנגוש אותו וחזי מה עלתה לו שמכר עצמו לעבד עבור חוב זה וגם הי' אפשר לומר כדעת הירושלמי אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובה חייב ליתן לה מזונות משו"ה הי' רוצה להלות לו מזה ולא רצה שישאר חוב עליו:

והאמת הרי"ף פלפל בזה אי ש"ס דידן ס"ל כירושלמי בזה:

והנה זה ימים רבים הקשיתי דמוכח מש"ס דידן דלא כירושלמי דבכתובות ד' פ"ט קאמר מגו דלא גרשתיך יכול לומר גרשתיך ונתתי לך הכתובה הקשו תוס' משו"ה לא טען לא גרשתיך שיתחייב בשאר כסות ועונה ותירצו דהוי טענה חיטים והודה בשעורים דלפי דבריו פטור הוא מזה ואי כדעת הירושלמי קשה הא יתחייב לה במזונו' וא"ל דהוי טענה חטים והודה בשעורי' הא היא תובעת אף מזונות דלפי דברי' שלא נתן לה הכתובה חייב מזונות ג"כ א"כ הוי טענה חיטין ושעורי' והודה לו בא' מהם. ע"כ דלא כירושלמי ודו"ק:

עכ"פ תבנא לדינא שהדבר ברור להתיר לזה לישא אשה אחרת והנה מדברי הב"ש סי' א' מבואר דא"צ אף התרת מאה רבנים כה"ג דכתב משו"ה מדמה הרב נשתטית להיכא שמצוה לגרשה דלדברי הרב בתרווייהו א"צ מאה רבנים נשמע לדידן דחולקין על הרב בזה ע"כ כה"ג א"צ מאה רבנים. אבל הח"מ וב"ש סי' קי"ט כתבו אף כה"ג צריך מאה רבנים ואף דהב"ח בסי' ע"ח ובתשו' שלו סי' קכ"א כתב דא"צ מאה רבנים בשבוי'. ואף א"צ להשליש הכתובה אם אינו רוצה לילך משם א"כ לכאורה הה"ד בזנתה ברצון אך אפשר לחלק שאני התם שנטמא' בין העכו"ם משא"כ הכא משום זה ראיתי להחמיר שיהי' ע"פ מאה רבנים ואז שרי לישא אשה על אשתו ותהי' נדוניא חוב עליו וזה ברור ופשוט הנה מה שהקשיתי לעיל על הירושלמי מסוגיא דכתובות דף פ"ט הי' נ"ל לכאורה לישב דמתני' אתיא כמ"ד מקצת כסף ככל כסף ולדעת הרמב"ם אם אמר לא גרשתיך מחויב ליתן העיקר רק שם פטור ליתן העיקר דאין עמה גט א"כ פטור הוא ממזונות להך מ"ד אך הא ליתא דהא היא אומרת אבד גיטי א"כ תובעת כל הכתובה אף העיקר דאם אינה תובעת העיקר למה לה לומר אבד גיטי א"כ מגיע לה מזונות לפי דבריה אך זה אפשר אף לירושלמי אם תבעה כתוב' אבדה מזונו' דלא עדיפא מאלמנה ודו"ק

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה