תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
דיני חרם רגמה · תשובה מג
הני תרי צנתירי הזהב אחד הוא אברהם גדול בענקים חכו ממתקים צולל במים אדירים ויורד בעמקים. ה"נ כבוד אוה"נ הרב המאור הגדול שגדלו בשם טוב חריף ושנון זית רענן נ"י פ"ה ע"י כש"ת מו' אברהם נ"י אב"ד ור"מ דק"ק שווערזעניץ יצ"ו ומשנהו שונה הלכות גבורתא איכא למשמע מיני' הרב המופלא ומופלג מו' חיים נ"י דיין מצויין בק"ק הנ"ל. יצו ה' ברכתו עליהם וידעו כי שלום אהליהם:
מכתבם הנחמד הגיעני ושאלתם שאלת חכמים כשאלת הראשוני' איך לנהוג הלכה למעשה באשה שנשתטית אודות השלשת הגט והראו פנים לכל צד. והנה לוטה פה העתק ממה שכתבתי לכבוד הרב הגאון אב"ד משאטלאנד בדבר זה ותראו בזה דעתי ויראו עיניהם וישמח לבם כי כוונו בזה להלכה לדעתי בעתי' חלומה להשליש הגט. וכעת אשתעשע בדבריהם הנעימים כי דבריהם אילת אהבים ויעלת חן. לכן לא אשיב פניהם ריקם לפלפל בדבריהם:
מ"ש לצדד בנ"ד ששהה מתחלה עמה עשר שנים ולא ילדה קודם שנשתטית אין לחוש להשלשת הגט משו' כדי שאחר שתשתפה לא יעבור חרם של נשואי ב' נשים דהכא בלא"ה יש להתיר לו לישא ב' נשי' כדעת תשו'נודע ביהודא עכ"ד ואין חילוק זה מתישב בעיני דממ"נ אם אח"כ תרצה להתגרש והוא יעכב אף בשהה יו"ד שנים אין מתירים לו חרם לישא ב' נשים דיש תקנה בגירושין. ואם לא תרצה לקבל גט אף בלא שהה יו"ד שנים לא תועיל השלשת הגט דאטו כבר נתגרשה ע"י שלישות זה אנו צריכים שתתגרש אח"כ ואם לא תרצה לקבל הגט נתיר טפי שיהי' לו ב' נשים מלגרשה ע"כ כדעת תשו' הנ"ל ותו זה האיסור דב' נשים כבר התרנו ולמה נתיר עוד איסור לגרש ע"כ ואם הטעם של שלישות הגט הי' משום עיכוב הכתיבה ונתינה אף שאינו עובר כיון שברשו' עבד מ"מ רצו שלא יהי' שום עיכוב כיון שאפשר לתקן ע"י שנשליש עכשיו הגט זה ראוי לחוש אף בשהה עשר שנים לתקן שלא יהי' כיון שאפשר לתקוני ע"י השלשת הגט. ולדעתי אפשר טעם להשלשת הגט שחשו שמא אח"כ ירצה לדור עם הראשונה וידור עמה ויעבור ע"י חר"ג ובהא אפשר לומר קצת בשהה יו"ד שני' ולא ילדה אז אח"כ אינו עובר חר"ג רק גם זה לא נהירא דוודאי אסור אח"כ לדור עם הראשונה ואם נאמר כדברי הרדב"ז כשהותר תחלה מותר לדור עם הראשונה אף בנשתטית ולא שהה כן הדין לכן אין חילוק זה מתיישב בעיני:
ובגוף הדין הרי עיניכם רואות אשר קיימתי דברי הגאון מקראטשין שהביא בס' מרכבת המשנה ובטלתי השגות בעל הספר וראיתי מעלתם ג"כ רוצי' לדחות השגות בעל הספר הנ"ל ועיקר ראייתם מדתורם האפוטרופוס עבור היתומים ע"כ דמה שיש זכות עושים אף שהוא לזכות ממנו ולא לזכות לו לאפוקי מדברי המחבר שרוצ' לומר לומר דוקא לזכות לו מהני זכות ולא לזכו' הימנו אומר אני ולטעמם למה מן התורה מותר אפטרופוס לעשר להניח כמ"ש הרשב"א הובא בנקה"כ סי' ש"ה זה דומה לצדקה שכתב המחבר ולא שייך דחי' שלכם שאי אפשר כאן לעשות כי אם ע"י השליח או האפטרופוס משא"כ צדקה יכול לחלק בעצמו דהא במעשר להניח יתכן להמתין עד שיגדלו היתומים ע"כ אפטרופוס עדיף טפי משליח ותדע דהא תרומה אינו זכות גמור כמ"ש תוס' ד' י"א בכתובות ומשו"ה שאר בני אדם אינם תורמין ואפטרופוס תורם ע"כ אפטרופוס עדיף וכן הוא בריש האיש מקדש אף במאי דאיכא חוב ב"ד מעמידין אפטרופוס באמת מהר"ן פ' האיש מקדש נראה דאין חילוק בין אפטרופוס לשליח דעלמא דכתב טעמא דרב גידל דהוי גילוי מלתא אבל לשיטת תוס' ע"כ הפשט כך הוא דהא ס"ל דאחר אינו תורם ואפטרופוס תורם א"כ מאפטרופוס אינה ראי'. רק בזה הבאתם ראי' נכונה מדהצריכו תוס' לומר הטעם דאיש אחר אינו תורם משום דהוי חוב ולא כתבו לזכות ממנו לא מהני זכי' וכה"ג מייתי נקה"כ שם ראי' לדחות דברי הט"ז דחשוב חובה מה שאינו מניח לקטן לעשות המצוה דא"כ למה להו לתוס' לכתוב דתרומה הוי חובה משום דאולי הי' נותן שיעור אחר ולא כתבו משום עשיית המצוה בעצמו הוי החוב:
ולענ"ד יש להשיב על נקה"כ דאף אם יש אפטרופוס שיתרום מ"מ כתבו תוס' דאחר שתרם לא מהני אף דליכא טעמא דניחא להו לעשות המצוה דהם וודאי לא יעשו המצוה דאם זה לא יתרום יתרום אפטרופוס וז"ב בדחי' זו אין להשיב על דבריכם דעכ"פ מוכח דאף שזכין לאחרים מהני הזכות אבל יש להשיב על דבריכם דזה לא חשוב שזכין ממנו דתרומה בלא"ה מחויבים הקטני' ליתן ואין חשוב כנוטל משלהם וע' סוף האיש מקדש בגונב טבלו של חבירו לר"י בר"י אינו משלם דמי תרומה מה"ט דאינו של בעה"ב ור' דפליג היינו משום שחטה אחת פוטרת ויכול הי' ליתן פחות א"כ לא קשה קושייתם דמה"ט כתבו תוס' באמת שאינו זכות דיכול ליתן פחות ולא הזכירו חטה אחת דאף אם ירצו לקיים דברי חכמים יכולים ליתן פחות לכן אין ראי' מתוס' ז"ל אך אין צורך לכל זה כי כבר ביארנו דאין חילוק בזכיות:
והנה לכאורה יש להקשות על דברי תוס' דס"ל בקטן בעינן זכות גמור דאל"כ אי אפשר להיות שליח עבורו משא"כ בגדול אף שיש קצת חוב יכולים לזכות עבורו א"כ מאי פריך הש"ס שם בכתובות מאי קמ"ל תנינא דזכות הוא לעבד דלמא מהתם ה"א דוקא עבד גדול דחשוב זכות אבל גר קטן לא שמעינן דאף שהוא זכות מנין לנו שהוא זכות גמור דלמא מ"מ משום דניחא לי' בהפקירא לא חשבינן לזכות גמור וקמ"ל רב הונא דהוי זכות גמור דמהני אף בקטן (וע' תוס' שם לחד שינויא ודאי מיירי בעבד גדול ולאידך שינוי' נמי לא קשה מאי קמ"ל דה"א דמיירי בגדול) ואפשר לומר כיון שהגדילו יכולים למחות הכא נמי אינו חוב גמור דכ"ז שהוא קטן לא אמרינן דניחא לי' בהפקירא וכשיגדל יכול למחות להכי לא הוי חוב גמור אולם הרי"ף לא הביא הך דיכולים למחות ולפי מ"ש מוכרח הדבר דאל"כ מאי פריך הש"ס ואפשר לומר דהרי״ף לטעמיה דאיהו כתב בקידושין דף כ"ג בכסף נמי טעמי' דע"י אחרים לרבנן דזכות הוא ולא משום קבלת רבו גרם (ונראה דהרי"ף הכריח זה דהוא כתב בגיטין דף י"ג בעבד גיטא לא הוי עד דמטי לידי' והקשה רמב"ן במלחמות מפ' השולח דקאמר ועשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשני חיישינן שמא זיכה ע"י אחר ולהרי"ף אכתי לא הוי גיטא עד דמטי לידי' ונראה דלרי"ף כסף ע"ו אחרים נמי מטעם זכות הוא א"כ י"ל דחיישינן שזכה ע"י אחר השחרור ע"י כסף ובזה ודאי משוחרר תיכף בקבלות המעות לרי"ף דהא ליכא גיטא דלימטי לידי' וא"ש מזה מוכח דכסף מטעם זכות הוא דאל"כ איך יתיישב מאי דקאמר זכה ע"י אחר ע"י כסף ע"כ קאי בשטר ושם בעינן דמטי לידי' ותקשי קו' רמב"ן ודוק. והשתא י"ל דפריך שפיר מאי קמ"ל דמוכח מדתנן שפחה שנשתחררה פחותה משלשה שנים ע"כ זכות הוא דאל"כ במאי נשתחררה וא"ל ע"י כסף דהא לרי"ף כסף נמי מטעם זכות הוא שמשתחררת א"כ מוכח דקטן נשתחרר ג"כ וע"כ זכות גמור הוא דבשחרור ודאי לא שייך שנשתחררה עם אבי' דלאו ביד אבי' תלוי הדבר. ותו אם קבל אביו השחרור בהיותו עבד א"י להיות שליח לקבל מרבו ע"כ נשתחרר הוא קודם א"כ מאז אינו כבר אביו דהוא כקטן שנולד ול"ד לנתגייר בב"א עם בנו דבשעת גיירות הוא אביו גם י"ל דבנו עבד אין לו חייס ואינו חשוב אביו כלל ומשני לי' עבד ודאי זכות הוא שיוצא לחירות אף דאיכא סברות דבהפקירא ניחא להו משא"כ עכו"ם כמ"ש תוס' שם:
והשתא מיושב קו' הר"ן פ' האיש מקדש שהקשה מאי בעי בקידושין דף כ"ג עבד מהו שיעשה שליח הא מוכח דעושה שליח דאל"כ איך זוכין ע"י ומיישב הוא לחלק בין ישראל קטן לעבד וקשה על תירוצו משפחה שנשתחררה פחותה מבת ג' שנים ואף אם נדחוק בשחרור נמי עבדא אדעתא דאבוהון מ"מ ז"א רק משום זכות ואי לית לי' שליחות למה יהי' לו זכות רק לר"ן צ"ל דמשכחת ע"י כסף דס"ל בכסף א"צ זכות אבל לרי"ף ע"כ צ"ל משו"ה בעבד זכין לו שהוא לו זכות גמור ומהני אף בקטן ודוק וגם אף דניחא לי' בהפקירא חשוב זכות גמור שיוצא מהשיעבוד ומהני אף בקטן וא"ל למה משני ה"א גדול הא מגדול לא קשה דהכא קמ"ל לקטן די"ל דניחא לי' לשנוי' דה"א אף בגדול ליכא זכות כלל בעכו"ם משא"כ בעבד כתבתי לחבת הקודש איזה פלפול ולדינא אף שלדעתי הגט כשר ליתנו כשהשלישו באופן כמה שכתבתי בתשובה מ"מ מזקנים נתבונן כאשר עשה הגאון המפורסים בתשו' נודע ביהודה שיהי' ע"י השלשת הגט ויקשור עצמו בחומרות קנסים ואיסורים שיגרשה בגט כשר כשתשתפה וגם נכון שיאסור על עצמו כל הנאתי' כשתשתפה עד שיגרשנה באופן שיהי' אסור לדור עמה והנדרים יהיו עד"ר וכדומה באופן שודאי לא ידור עמה כשתשתפה ויגרשה אח"כ בגט ובהשלשת הגט יצא י"ח המחמירים להתיר ע"י אופן זה ומועיל נמי ע"י שיזכה נמי השליח עבור האשה אם יש לספק שמא יודעת לשמור גיטה הרי זה נכון לעשות כדרך גט מומר אבל לא ראינו להעמיס כ"כ טרחא עכ"פ לעשות כדברי הגאון אב"ד מפראג ז"ל והי' בזה שלום וברכה שמורה וערוכה: