אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני חרם רגמה › תשובה מב

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני חרם רגמה · תשובה מב

תשובה מא

ע"ד שכתב אלי כבוד אהובי ידידי הרב הגאון הגדול מוהר"ר מאיר פוזנר נ"י אב"ד בק"ק שאטלאנד בעה"מ ספר בית מאיר להמנות עמו להתיר חרגמ"ה לאיש א' שנשתטית אשתו זה כמה שנים וכבר נהגו עפ"י רבותינו הגדולים להתיר זה בק' רבנים מג' ארצות וגוף הדבר נכון ומתוקן ומצד התיקון להשליש הכתובה והמציא בצ"צ הובא בב"ש למכור לבעלה הכתובה בטובת הנאה כתבתי במקום אחר בס"ד. אחרי שחייב הבעל במזונותיה אז ע"כ צריך שיעלו פירו' דמי הכתובה שישליש לסיפוק מזונותי' ובזה לא יועיל מכירת הכתובה בטובת הנאה דמטובת הנאה אין הבעל אוכל פירות א"כ מה יתן לה בעד מזונותי' דהא אינה זנה משלו. אולם בנ"ד שהודיעני הגאון נ"י שעשה פשר שלא יירשנה בעלה ומסר סך מסוים לשליש והיא תזון מפירות ויורשי' התחייבו א"ע להמציא די סיפוקה בזה שפיר יצאנו י"ח בפשר הזה ואין לפקפק בסילוק הירושה דלא מהני לזה תיקון הרב שיחזור להם כשתמות שיתחייב כך אך עוד יש תקנה שהיא יקנה מעכשיו לבני' סך הנ"ל אם לא תשתפה ע"מ שיתנו די סיפוקה לאשה ואם תשתפה יהי' זה לסילוק הכתובה ואם תמות נשאר הסך בידם בכח המתנה שנותן להם עכשיו והמעות יהי' ביד השליש שאם יהי' הסך לפרעון הכתובה יהיה מוכן כתקנות חכמי' לכן מצד זה ההיתר ברור רק במה שנהנו מאז להשליש ג"כ הגט ביד השליש כדברי הב"ח ובדורות שקדמו לנו הי' ערעור בזה מכח דברי המגי' במ"ל פ"ט מהלכות אישות והובא זה בספר מרכבת המשנה ובאמת הי' מהראוי שלא להשליש הגט כדעת חכמי ליסא שהיו בימים ההם כמ"ש הר"ן בתשובת הריב"ש כי ודאי נכון לעשות דבר שיהא שפוי ומנוקה מכל ערעור בפרטות בחשש ערוה דלדברי המערער בטל שליחותו שנעשה עכשיו בשעה שהיא שוטה משום דלא מצי עכשיו לגרשה בעצמה ובמידי דאיהי לא מצי עביד שלוחי' נמי לא מצי למיעבד והגאון שארי פאר הדור בתשו' נודע ביהודה חתר למצוא איזה תחבולות לצאת י"ח הגאונים שתקנו להשליש הגט כי חשש אולי הי' כך התקנה הקדומה רק להתגרש בגט לא רצה הגאון נ"י להכריע והגאב"ד מש"ל כתב לדעתו יותר נכון שלא יתן גט כי ודאי לא היתה קבלה ביד הגאונים שבימי רש"ל גמגמו בדבר ולא אמרו שיש קבלה:

אולם אף לו יהא כדבריו עכ"פ הרי ראה שהגאונים לא רצו להתיר בלתי זה האופן ודעתם הי' שאם תשתפה לא יהי' עליו חר"ג לכן רצו שיהי' הגט מוכן לגרשה בע"כ וע"ז נחלק רש"ל ודעתו שלא להתיר לגרש בע"כ אך התיר לישא ב' נשים לפי דעת הב"ח בדברי רש"ל וכ"כ הצ"צ ולדעתי חשו עוד שמא היא בגדר יכולה לשמור גיטה שנחלקו בזה בתשובת ראב"ן כמ"ש רש"ל והח"מ ולכן י"ל משו"ה השלישו הגט ואז אם ראוי' לקבל גיטה יש היתר שזכה השליח בגיטה דכה"ג זכות הוא לה דליכא טב למיתב טן דו שאם תשתפה יהיה הוא אסור לדור עמה ויגרש אותה וידור עם זו שנשא בהיתר כמ"ש ג"כ הגאון אב"ד מש"ל כה"ג הוי זכות ובתשו' פ"מ השיב על חכם שרצה להתיר על ידי זכות ואין דבריו מוכרחי' לענ"ד ומשום מזונות לות לה חובה דחכמים לא הפסידו המזונות בזה אופן שתקנו להשליש הגט ואם תשתפה ניחא לה בהגט אך זה אינו מועיל אם היא בגדר שאינה יכולה לשמור גיטה אי אפשר לזכות עבורה כמ"ש החכם שהביא הפנים מאירות דכיון דאיהי לא מצי עבדה שלוחה לא עביד דזכות מטעם שליחות רק אז א"צ לזכוי כיון שאינה ראוי לגרשה מתירים חר"ג א"כ ממ"נ יצאו בזה י"ח החרם ע"י השלשת הגט:

תו נראה אם היא עתים חלומה עתים שוטה בודאי נכון להשליש הגט בעת חלימותה ולמסור ליד שליח להולכה וליכא חשש דאיהו לא מצי עביד דאף להסוברים דדיעבד אינה מגורשת הוא רק מדרבנן ורבו הפוסקים דס"ל אם ניסת לא תצא:

וגם הרי עכ"פ יצאה מחזקת אשת איש בקבלת גט זה ושפיר קרינן איהו מצי עביד ומצי למשוי שליח שיגרשה כשתשתפה לגמרי דבזה אינו עוקר תקנות חכמים משום מנהג הפקר וכדומה וכפי הנשמע נ"ד הוא כך ואם הוא כך נכון להשליש הגט ובגוף הדין אם היא שוטה גמורה דהנה לפי דברי המגי' הקפידא הוא משום הכתיבה ומדמה זה לאומר ללבלר כתוב גט לאשה כשאכנסנה דאינו גט ושוטה דמיא לאשה דעלמא ומידי דאיהו לא מצי עביד שלוחי' לא מצי עביד ואם נדמה נ"ד לשוטה אינו ענין להך דנזיר דשם אמר שיעשה השליח בעת שאפשר להעשות ואמרו כיון שבשעת מינוי השליחות לא הי' אפשר להעשות לא מהני השליחות אף שעושה בשעה שאפשר לעשות אבל בנ"ד שכותב הגט בעת שטותה אם כתיבתו לא מהני יה"ת יועיל כששלוחו כותב וכי השליח עדיף מדידי' מה צורך זה להך דנזיר ועובדא דמ"ל הי' שאמר כתוב לכשתשתפה לכן הביא הך דנזיר משא"כ נ"ד וראיתי באורח מישור בנזיר דף י"ב הבין שם מדברי תוס' שהביאו ראי' מהך דאמר ללבלר דאינו יכול לעשות שליח לחלה אף שבידה ללוש כיון דמחוסר מעשה דכוונתם דטעמא דאמר ללבלר נמי משום דשלוחי' לא מצי עבדי אבל הוא בעצמו הי' יכול לכתוב וכן הבין המגיד במשנה למלך ומשוי פלוגתא בין תוס' לרמב"ם ואני אומר ישתקע הדבר חלילה שזה כוונת תוס' דא"כ למה לא ישוי שליח כיון שהוא יכול לכתוב ותו מה יענה להסוברים דלא בעי שליחות בכתיבה וכבר הרגיש בעצמו דזה הפשט תמו' אולם פשוט דשם אין הטעם משום דאיהו לא מצי עביד כו' דשם נכתב בעת שאינה ראויה לגירושין מ"ש הוא או שלוחו רק הטעם כפשטי' כיון שאינה אשתו אינו מועיל הכתיבה רק כוונת תוס' לאכוחי בחלה שלא נאמר שזה חשוב בידו לעשות וממילא ישוו שליח דא"כ אף בהך דלבלר יחשב בידו ויעשה הוא או שלוחו הדבר ע"כ אין זה חשוב בידו לעשות אף שע"י מעשה יהי' ראוי לגירושין כיון שבלא מעשה אינו ראוי' אינו חשוב ראוי לגירושין. וממילא נמי בהך דחלה אינו חשוב בידו ופשיטא שהפרשה שיפרוש הוא או שלוחו קודם שילוש לא מהני. א"כ כיון שעכשיו אינו בידו להפריש אף שבידו ללוש לא מצי משוי שליח על אחר הלשה דמידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח אף על שעתא דמצי עביד תו י"ל דתוס' מפרשים דאומר ללבלר שיכתוב אחר נישואין לא מהני כיון דלא מצי לכתוב עכשיו ועכשיו לא יכול לכתוב דס"ל כרמב"ם דבעי לשמה וזה ברור:

ובזה ניחא לי בפ' אשה שנפלו דאמר היבם לאחוהי פליג השתא דלא מהני ול"ד לאומר קני מעכשיו דשם בידו להקנות עכשיו והכא אינו בידו. אף דבידו לבעול יבמתו (ודוחק כיון שזה רוצה לפסול בגט לא חשוב בידו ותו דהא זה מרוצה שיבעול כשיפלוג לי' בנכסי') ע"כ דזה לא חשוב בידו לענין קנין דמ"מ עכשיו אינו שלו אינו יכול להקנות אף שבידו שיהי' שלו וזה ברור לענ"ד א"כ אם נדמה נ"ד לאשה שאינה נשואה אף בלא הך דנזיר הכתיבה לא מהני אבל לענ"ד לא דמי כלל שם הטעם דאינו בעלה ומאי מהני כתיבת אדם אחר ז"א לשמה כמ"ש הרמב"ם וע"ז לא נחלקו תוס' רק דס"ל אי מקני דבר שלב"ל מהני הכתיבה כמו קידושין לאשה אחר שתשתחרר אבל אם היא שוטה והיא אשתו למה לא מהני הכתיבה וכי צריך דעתה בזה. ומ"ש הפ"י ריש פ' מי שאחזו די"ל דדומה לאם הוא שוטה דלא מהני הכתיבה דמ"ד דבעי שליחות בכתיבה ניחא לי' דאיהו לא מצי עביד אבל למאן דלא בעי שליחות ע"כ הטעם דבעי ראוי לנתינה והה"ד אם היא שוטה לא מהני דאינה ראוי לנתינה לענ"ד לא בעי כלל שיהא בשעת כתיבה ראוי לנתינה רק שם הטעם דעכ"פ צריך ששמע מפיו הסופר ואם עכשיו אינו בר הגדה בטל הציווי הראשון וזה מוכרח מרמב"ם דאל"כ ל"ל הטעם בא באמר ללבלר כו' משום דאינו בת גירושין והוי שלא לשמה נימא משום דאינה ראוי' לנתינה ומתוס' מוכח יותר בפשיטות דכתבו למ"ד אדם מקנה דבשלב"ל מהני אף שאינו ראוי לנתינה עכשיו דאף למ"ד אדם מקנה דבשלב"ל וודאי אינו יכול למסור לה הגט. טרם שנשאה שתתגרש כשישאנה דהא ונתן בידה בעינן והרי לא קבלה מיד בעל וגרע מטלי גיטך מקרקע והא דדרשו וכתב ונתן לענין מחובר שאינו מחוסר אלא נתינה היינו בגוף הגט לא יהי' חסר דקאי על הספר אבל מה שחסר מצד בעל ואשה לא שמענו מדרש זה וראי' מד"ת שזכרנו דהוכיחו מהך דיבמתו מהו אף דבידו לבא עלי' מה בכך משו"ה אינה מגורשת דאינה ראוי לנתינה עכשיו דבזה לא מהני בידו דהא מחובר נמי בידו לתלוש ואפ"ה ממעטינן מוכתב כו' ע"כ לא דרשינן להכי וכתב ונתן א"כ מאין לנו לומר שיהא ראוי לנתינה בשעת כתיבה:

ותו הא לדעת הטור סי' קכ"א אף בסמיא בידן הגט בטל בנתנו לידה ואי לא נתנו רק כתבו כשר מוכח דלא בעינן ראוי לנתינה וא"ל כיון דסמי' בידן חשוב ראוי לנתינה מה בכך מ"מ עכשיו אינה ראוי וצריך שיעשה הרפואה וליתנו לו ומחוסר מעשה הא לתוס' אינו חשוב בידו שיחשוב ראוי לגרש (אף דלמ"ש ל"ד לדברי תוס' דשם קאי דאינו בר גירושין לא מהני בידו מ"מ קשה לחלק בהא) ותו אי למחובר מדמינן לא מהני אף שבידו לתלוש דתורה קפדא שלא יוחסר בינתיים מעשה ע"כ להא לא דרשינן וכתב ונתן ומה"ת נאמר זה מצד הסברא הכא כ"ש דלרמב"ם אינו פסול מדאו' באחזו קורדייקוס ואין ללמוד כלל מאחזו לאחזה קורדייקוס בשעת כתיבה וגם הפ"י בעצמו כשראה דברי רשב"א לא עמד על שמועתו רק הניח בצ"ע אבל לענ"ד אין לחוש כלל לדינא לסתור מנהג רבותינו הקודמים מטעם זה לכן אם הי' נכתב הגט בשעת שטותה יכולה להתגרש אח"כ בגט זה כשתשתפה ואף אם יהי' הפשט בתוס' כדברי המגי' מ"מ נ"ד אף אי בעי שליחות בכתיבה יכול לכתוב דהוא בעצמו יכול לכתוב עכשיו ומצי משוי שליח ול"ד לאומר ללבלר דהוא עכ"פ צריך מעשה אבל כאן א"צ מעשה לכתיבה ומה בכך שאינו ראוי לנתינה אבל באומר ללבלר כתיבתו מהני משום דהוא בידו לכן ס"ל דלא מהני שליח אבל לנ"ד א"צ מטעם בידו. אבל החשש אחר יש אם עכשיו ממנה שליח שימסור לכשתשתפה בהא שפיר יש לדמות להך דנזיר כיון עכשיו לא מצי לגרשה א"י למנות שליח על שעה שיהי' יכול לגרשה:

וראיתי באורח מישור שהניח בצ"ע דברי הגמ' בנזיר מש"ס דקידושין דף כ"ב דקאמר בעבד שיכול למנות שליח אף דאיהו לא מצי עביד משום דאיתי' בתורת גיטין וכ"כ בספר מרכבת המשנה בשם הרב מקראטשין ואיהו נדחק לחלק. ולענ"ד לא קרב זה אל זה שם השליח עכשיו יכול לעשות הדבר והוא אינו יכול לעשות ע"ז הפלפול בקידושין אבל בנזיר בשעה שממנה השליח לא הוא ולא השליח יכולים לעשות וממנה אותו לזמן שיהיו יכולים לעשות זה לא מהני ואין הנושאים שוים ולזה לא מהני דאיתא בתורת גיטין דמ"מ עכשיו אי אפשר שיעשה הדבר ותולין תוס' זה בדשלב"ל ועדיפא דאף בידו לא מהני כמ"ש לעיל ומ"ש עוד שם בשם הרב מקראטשין כיון דדרשינן בהשואל ד' צ"ד בעליו למעוטי שליח הה"ד דדרשינן כך לענין הפרה א"כ מוכח דאי לאו קרא דאישה יפירנו הי' השליח מיפר אף דלא קי"ל כר"א דאיהו מצי עביד אלמא מ"מ ה"א דשלוחי' מצי עביד ע ע"כ לא ס"ל זה הכלל אין זה נכון דלטעמי' למאי דבעי בנזיר לאוקמי הא דמייתי קרא דאישה יפירנו כר"א דאיהו מצי להפר מה יענה ל"ל אישה יקימנו כיון דדרשינן אישה יפירנו הה"ד דנדרוש אישה יקימנו ובהקמה וודאי אין הבעל יכול להקים מה שתדור ול"ל קרא ומאי משני ס"ל כר"א ע"כ אין ראי' מיתורא דקרא דקרא לא מיותר דאיצטרך אם עשה שליח אחר שנדרה להקים ולהפר רק הש"ס פריך ל"ל לאתויי קרא דאישה על נדרי' שעתידה לדור וכ"כ הלח"מ והוא פשוט לכן מצד זהיש מקום לפקפק בהשלשת הגט:

אולם הרב הנ"ל אמר עוד די"ל כיון שזכות הוא לו השליח אח"כ נעשה שלוחו מטעם זכות דמל זה נכון הוא ואף שהרב בעל הספר הנ"ל דחה דבריו דזכות לא מועיל רק לזכות לו ולא לזכות הימנו הגט אין זה נכון דמבואר ברא"ש ס"פ התקבל ונראה כו' אבל לענין שליחות אשה אם רצונה בכך מהני דהא זכות נמי בעי למימר דמהני ונראה דאיש ואשה שוים בדבר זה דא"צ שישמע קולו כנ"ל ולדברי בעל הספר י"ל באשה לא בעי מינוי דיכול לזכות לה אם רצונה בכך אבל באיש לזכות הימנו צריך שליחות גמור ע"כ אין חילוק דכל שידענו שרצונו בכך יכול להיו' שלוחו והוא ש"ס ערוך בקידושין ד' מ"ה והוקבע בש"ע סי' ל"ה אם גילה דעתו שחפץ באשה פלוני' יכול להיות שלוחו ולא קשיא בהא דקאמר אי עשה שליחותו אינן חוזרין ועושי' שליחות ולא מהני ריצוי ראשון דמאן לימא לן שעכשיו הוא מרוצה אבל מה שידענו שזכות הוא לו יכול להיות שלוחו וכן גבי חלה אף שחפץ שיהי' שלוחו כיון דלא זכות הוא בעי שליחות מחדש אבל מאי דזכות הוא לא בעי שממנה השליחות אך מ"מ קשה ליהני הריצוי כמו בקידושין שגילה דעתו לשדכן הה"ד בחלה רק י"ל בקידושין הגילוי דעת הוי כמשוי לי' לשלוחי' עכשיו אבל בחלה לפי ד"ק אינו יכול למנות אותו לשליח עכשיו ואח"כ לא מצי שיתמנה מעצמו כיון דלאו זכות הוא דבתרומה נמי בעינן שישוה אותו לשליח וגילוי דעת הראשונה דהווי כממנה אותו לשליחלא מהני דאז מנוי השליחו' בטל אבל היכא שזכות גמור הוא לו יתמנה מעצמו ויכולים להתקיים דברי הרב מקראטשין בזה אמת לפי לשון רש"י ששליח נעשה מאליו שם בקידושין י"ל כך הה"ד בחלה ומיושב קו' תוס'. אך ללשון הרא"ש י״ל הריצוי הוא המינוי וזה לא מהני שם א"כ י"ל כך הה"ד בנ"ד אך יותר נראה שם בחלה כיון שמינהו לשליח והוא אינו יכול זה נמי אינו יכול להמנות מעצמו דלא ידענו שניחא לי' שיתמנה אח"כ ובנ"ד אם פירש שרצונו שיתמנה אח"כ מהני:

ותו נלענ"ד לומר כך דהא קי"ל באומר משוך פרה זו וקנה לאחר ל' יום אי לא אמר מעכשיו לא קנה (ומסוגיא זו דכתובות ד' פ"ב מוכח דלא כמ"ש המ"ל שכתב במחוסר זמן י"ל דיכול לקנו' אף שאינו עכשיו בר קנין דזמן ממילא אתי דהא מדמה משוך פרה זו להך דאמר מעכשיו פליגנא לך ומשני הכא בידו מוכח אי אינו בידו אף מחוסר זמן הוי דשלב"ל א"כ בממנה שלוחו לאחר ל' יום יהי' צריך שיאמר הוי שלוחי מעכשיו על הזמן הזה דאל"כ בשעה שירצה להיות שלוחו הרי ליכא דיבורא ואנן חזינן בגיטין ד' כ"ט דמצי משוי שליחא על אחר ל' יום ולא הזכיר שיאמר הוי מעכשיו שלוחי לכן נראה ברור באומר לאחר ל' יום תתמנה להיו' שלוחי מהני אף שדבור הראשון פסק הה"ד נמי יכול לומר אחר שתהי' ראוי לגירושין תתמנה להיות' שלוחי וא"צ דבור של עכשיו דאח"כ יכול להתמנות לשלוחו כיון שצוה אותו כך רק בהך דנזיר דאמר לשלוחו קדש לי אשה הרי רצה שיהי' תיכף שלוחו ועכשיו במינוי השליחות הזה א"י למנות אותו שיהי' שלוחו על האשה שיש להבעל רק שיכול למנות אותו שיהי' שלוחו שאח"כ יתחיל מינוי השליחות וזה לא מסיק אדעתי' דהא רצונו שיהא תיכף שלוחו אולי ימצא תיכף אשה ורוצה למנות אותו עכשיו לשלוחו:

ובזה נתקיימו דברי המהרי"ט שפירש דאין דעתו לכך שיקדש אשה שיש לה בעל ר"ל ע"ד מה שכתבתי דהא רצונו שיהא תיכף שלוחו אולי ימצא תיכף אשה אבל בנ"ד שאמר שיהי' אח"כ שלוחו כשתשתפה מהני והא דקשה מהאומר לאפטרופוס שם נמי ע"כ מיירי שממנה אותו עכשיו לשליח לא שאמר אח"כ תתמנה להיות שלוחי כשתדור דאל"כ למה תני האומר כו' כשתדור ליתני האומר הפר מה שנדרה דנמי לא מהני לת"ק ע"כ כמ"ש הרא"ש בפסקי' ובנדרי'. דע"כ דתני להודיעך כוחו דר' יונתן (דתי' הראשון דחוק דאורחא דמילתא נקט דהי' למתני סתמא) ואי עושהו שליח על אחר כך ואינו ממנה אותו עכשיו ליכא רבותא דהיינו ממנה אחר שנדרה ומתחלה נמי הקשו תוס' שנוהגים שממנה עכשיו שליח ולא שאומר אח"כ תהי' שליח וכיון שהשליחות של עכשיו בטל אינו יכול להתמנות שלוחו בלא רצונו אבל כשנותן לו רשות שמתמנה כשיהי' בעולם ויהי' בידו לעשות השליחות לכ"ע מהני לענ"ד ובזה עלה המנהג הראשונים כהוגן אולם באיסור ערוה החמורה מ"מ לא מלאני לבי להקל בדבר זה שתנשא בגט כזה בלא דעת גדולי מורים גדולי הדור אבל לענין השלשת הגט אם היא עתים חלומה פשיטא אי אפשר להתיר בלתי השלשת הגט:

(אז תהי' יכולה לגרש לענ"ד אם נשלש הגט ביד שליח כשהיתה חלומה ואם מסופקים אי הגיעה לכלל יודעת לשמור גיטה נכון להשליש הגט ולרווחא דמלתא יזכה השליח תחלה בגט ואח"כ ישוי' שליח ומ"מ לא תנשא כשתשתפה עד שיסכימו גדולי המורי' ויתקשר הבעל ליתן גט אחר כשר ובאם היא שוטה גמורה יותר טוב שלא להשליש הגט רק יתקשר ליתן לה גט כשר כשתשתפה:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה