תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
דיני אשה נחשדת · תשובה נו
בין גילה לגאולה יתברך משוכן מעולה עוטה כמעיל תהלה. ה"ה אוה"נ ידידי הרב המאוה"ג המופלא ומופלג חכם השלם נ"י פ"ה כ"ש מוה' נחמן נ"י אב"ד דק"ק פייזער ואגפי':
הגיעני מכתבו הנחמד וראשו וסופו ד"ת ובאלה חפצתי ואף כי כעת עמוס אני מכל צד פניתי להשיב על שאלתו יען כי כתב לי כי השעה נחוצה להשיב על שאלה הראשונה:
בדין אם נסמוך על הפוסקים כרבה תוספאה למתלי דאשתהי כפסק הרמב"ם והש"ע אף דח"מ וב"ש שדו נרגא מדברי תוס' נדה ומעלתו כתב דתוס' י"ל דפסקו כר' אבו' ביבמות ד' פ' דאין עושין מעשה בבן ח' עד שיהא בן כ' ואנן פסקינן באבילות דלא כר' אבו' א"כ לא חיישי' לד"ת הנה ודאי פשוט משו' כך כתב תוס' דלא קי"ל כרבה. אבל מה הועיל בזה הא הב"ש סי' קנ"ז וכתב בהדיא שכך דעת תוס' לפסוק כר' אבו' ואפ"ה חש לדעתם ומשוי לספק אמת לחד תי' תוס' ביבמות שם הדבר מוכרח דקי"ל כר"א דאל"כ מאי פריך בפר"א דמילה מכלל דפליגי כו' דילמא קאי אסתם ולדו' ע"כ קי"ל דשמואל ס"ל כר' אבו'. אבל לשאר תי' אינו מוכרח הדבר ואפשר הי' עוד לומר מהכא מוכח דשמואל לא ס"ל כרשב"ג וכרבה תוספאה דהא בהא תליא דהא שמואל בנדה ס"ל כחסידים הראשונים שהיו נזהרים לשמש בד' משום חלול שבת קשה מה הועילו שמא לא תלד בצמצום לט' ואשתהי יותר ע"כ לא חשו שישתהה יותר וא"ל מסתמא לא נחוש שישתהה אבל היכא שיש לחוש לזנות טפי תולה רבה באשתהי דא"כ למה כתבו תוס' דלא קי"ל כרבה כו' אף אי קי"ל כרבה למה נתלה באשתהי היכא שאין סברא שזנתה ע"כ לדידהו ס"ל אי קי"ל כרבה אף בלא הכרח חשש זנות אומרים דאשתהי א"כ מה הועילו חסידים הראשונים ע"כ ס"ל דלא כרבה תוספאה ומעלתו כתב משמואל אין ראי' דמיירי בסתם ולדות שאינה יולדת למקוטעין לא ידענא כוונתו וודאי שמואל קאמר שאינן יולדת בפחות מנ"ל שאינו יותר והשתא י"ל דמהכא מוכיחים תוס' דאי הוי קי"ל כרבה תוספאה הוי מספקינן כך בכל ולדות אף במקום שאין חשש זנות דאל"כ מאי פריך בפ' ר"א דמילה על שמואל דלמא פסק כרשב"ג בבן ח' ע"כ ידע הש"ס דלא פסק כך משום דס"ל כחסידים הראשונים ולא חייש לאשתהי ע"כ אין חשש אשתהי ואם נאמר דרבה לא קאמר כך רק משום דטפי תולין באשתהי כדי שלא נתלה בזנות אבל בעלמא לא חיישינן לאשתהי א"כ אין ראי' מחסידים דלא ס"ל שמואל כרשב"ג דשמא כיון דשהה ל' יו' מוכח דאינו נפל ע"כ אשתהי דודאי כך צ"ל הפשט שם ביבמות דפריך על רבה כמאן כרבנן דלכאורה מאי פריך שאני הך דרבה דטפי תולין באשתהי מלתלות זנות אבל בעלמא אין חשש אשתהי ע"כ הש"ס מדמה גמרו לבן ז' דנמי לא שכיחי ואפ"ה אין תולין באשתהי הה"ד אין לתלות באשתהי היכא דיש חשש זנות א"כ מנ"ל דשמואל לא ס"ל כרבה דמחסידים הראשונים אין ראי' דשם למה נחוש לאשתהי כל שאין הכרח ע"כ ס"ל להש"ס לרבה בלא הכרח חשו לאשתהי ושפיר מוכח דשמואל לא ס"ל כוותי' להכי כתבו לא קי"ל כרבה:
ואין להקשות מאי ראי' מחסידים הראשונים דלא חששו לאשתהי דא"כ יאסרו לעולם לשמש ומאי דמצי לתקוני תקינו דא"כ מאי מוכיח דאינן יולדת למקוטעין דלמא יולדת ומ"מ סמכו על הסתם דאל"כ יאסרו תמיד לשמש ע"כ הראי' כיון שיתכן שזה יזדמן לר"י דמשו"ה תולה בה הזיבה לא הי' להם לעשות תקנה כלל דע"כ מצוי הוא דאף שמסתמא יולדות בשלימות כיון שמצוי הוא לא הי' להם לתקן כלל כך הקו' על אשתהי אי מצוי הוא מה הועילו בתקנתן ע"כ שאינו מצוי ומש"ה ס"ל לתוס' דאין הלכה כרבה ומ"מ כיון שכל הפוסקים פסקו כרבה י"ל שהם מחלקים בלא אומדנא אין לחוש לאשתהי אבל נגד חשש זנות או לחשש שנפל שהה ל' יום תולין טפי באשתהי ויש עוד לומר דתוס' נדה ד' כ"ב כתבו רוב אמוראים לא ס"ל כרבה דאל"כ משכחת ולד ששהה אחר חבירו ואפשר לומר למ"ד יולדות לט' אינן יולדת למקוטעין מוכח דלא ס"ל דאשתהי דאל"כ למאי הלכתא קאמר אינו יולדת למקוטעין הא מ"מ יולדת משום שהוא בן ז' ששהה א"כ י"ל השתא דפסקינן שיולדות למקוטעין וכתבו שנשתנה הטבע י"ל דבהא משתנה שהם שוהים מבן ז'. אך י"ל למ"ד אין יולדת למקוטעין אף אי שהה נ"מ אם לא שהתה ג' חדשים וילדה לבן ח' ויום א' ע"כ משני הוא וילדה לז' דנתעברה אח"כ דלמה נתלה בראשון ושהה והי' ג"כ בן ז' טפי נתלה שהוא בן ז' משני אבל אי הוי אמרינן דיולדת למקוטעין לט' היינו תולין שהוא בן ט' לראשון דרוב לט' ילדן ודו"ק. ויש ראי' מסוגיא דפ' החולץ ד' ל"ב דפריך הש"ס תמתין ב' ומחצה קשה מאי פריך הש"ס נימא אי תלד לז' שמא בן ט' הוא ואשתהי. ונראה ליישב דהתם תולין בבן ז' דאיכא רוב שאינו ניכר לשליש ימים ואי דאיכא רוב לט' ילדן זה לא הוי רוב דאשתהי א"כ אינו רוב נגד בן ז' ואיכא רוב דאינו ניכר לחוד להכי תולין בבן ז' אבל על מאי דפריך תמתין חודש קשה למה לא משני דאי תמתין חודש י"ל הוא בן ז' לראשון ואשתהי ע"כ מן הסתם אין לחוש לאשתהי רק בזנות וע"כ מחלקינן בין הך דרבה לחסידים בלא חשש זנות לא חיישינן להא דאשתהי וכדמשמע מהריב"ש שכתב להוכיח דאין תולין בזנות מדלא קאמר טעמא דרשב"ג דתולה בזנות ע"כ טפי תולין באשתהי מלתלות בזנות ממילא מוכח דתליית אשתהי הוא משום דמצוי טפי מזנות:
וראיתי מעלתו הקשה על הריב"ש אטו מי לא משכחת לה שהיתה בתולה כשנשאה בעלה ע"כ לא זנתה מקודם:
לא ידענא מאי קשיא לי' נתלה בזנות אחר נשואים דודאי מיירי שבעל ופירש להכי אין תולין שהוא בן ז' אך נחוש שזנתה אח"כ והוא בן ז'. אך גוף דברי הריב"ש צריכין עיון גדול לדבריו מאי קאמר רבה עבד כרשב"ג מנ"ל דרשב"ג ס"ל אשתהי הא עכשיו נרצה לומר אף בעובדא דרבה לרבנן דלא ס"ל אשתהי תולין בזנות א"כ מאי ראי' מייתי מרשב"ג דתולה באשתהי דלמא טעמי' דתולה בזנות ולא שתולה באשתהי כמו דאמרינן לרבנן בעובדא דרבה. ונראה ליישב דברי הריב"ש וודאי לרבנן אין הכרח לומר סברות אשתהי אף נגד סברות זנות ותולין טפי בזנות מלומר אשתהי דאשתהי לדידהו לא שכיח דהרי לדידהו לא מהני שחי עד בן כ' אף שאינו מצוי שנפל חי כ"כ ומ"מ לא רצו לתלות באשתהי או בזנות דאלו דברים לא שכיחי לדידהו א"כ לא נתיר הך דרבה. אבל לרשב"ג כיון דדי שיהי' בן שלשים יו' ואינו תולה בנפל אף דאינו אומדנא כ"כ (ע"ש בתוס' דע"כ הפשט כך) א"כ מסתברא דסברות אשתהי מצוי אצלו טפי מזנתה דאי הוי זנתה שכיח טפי הי' נראה יותר לתלות שהוא נפל ושהה ל' יום מלתלות ששהתה דלגבי סברא שזנתה ס"ל לרבה דתולין טפי שנפל שהה ל' יום מלומר שזנתה ואי סברות שהה גרוע מסברות זנתה למה תולה רשב"ג באשתהי טפי יש לתלות שנפל שהה ל' יום ע"כ סברות אשתהי עדיף מסברות זנתה ולהכי אכשר רבה. ותו הא לרבנן קשה למה מחזיקין אותו לנפל יתלו שזנתה ע"כ חשש זנתה חשוב לאינו מצוי נגד סברות שנפל ישהה ל' יום ובהא לא מסתבר דרשב"ג יחלוק בזה על רבנן וסברות זנות נמי אינו מצוי לו טפי מסברות שישהה ל' יום אף שהוא נפל ע"כ לא פליגי רק בסברות אשתהי אף שמודה לרבנן בסברות זנות דלא שכיחי כ"כ כמו שנפל יחיה ל' יום ובאשתהי תולה ע"כ אשתהי שכיח טפי מזנות להכי אכשר רבה וזה ברור. אך בגוף קו' הריב"ש י"ל דמוכיח דאין טעם דרשב"ג משום זנות דסתם דהוי בן קיימא משמע דפוטר מחליצה ויבום ע"כ דלא נתלה בזנות רק הטעם משום אשתהי. אך לפ"ז מוכח ממ"נ דהלכה כרבה תוספאה דלפי' תוס' מש"ה פסקו דלא כרבה משום דר' אבו' דס"ל ר' אבו' קאי על בן קיימא דלא כפי' הנ"י ע' ב"ש קנ"ז וקס"ח. וקשה לר' אבו' למה סתם דהוי בן קיימא מיבום הא ע"כ זנתה ע"כ הם תולין באשתהי דמוכחא כיון דשהה וחי כ"כ ע"כ אשתהי א"כ מוכח דתולין טפי באשתהי מלומר שזנתה א"כ נפסוק נמי כרבה לדידהו ע"כ כפי' הנ"י א"כ ממילא הלכה כרבה אך י"ל מר' אבו' אין ראי' דאם זנתה אמו היא סוטה ופטורה מחליצה ואף אשה אחרת פטורה די"ל דס"ל כרב אך אכתי נ"מ אם גירשה לזו ונשא אחרת נמי פטורה מחליצ' ואין תולין בזנות כתבתי כ"ז לחבת הקודש ולדינא נכון לסמוך על גדולי המורים ולא להוציא אשה מחזקתה ומבעלה אם יחקור היטיב ולא ימצא עלי' עידי כיעור ואף גם הח"מ וב"ש כתבו דיכול להתעכב בחדש יו"ד דהוא רגילות ומעלתו התמרמר עליהם דרשב"א בתשובה כתב כיון שילדה ב' או ג' בחדש עשירי דאז יתכן שלא נקלט הזרע עדיין והמעיין בתשו' יראה כוונות התשו' דאין ראי' מדהמתינה יו"ד ימי' שלא ילדה כמו שאמר העד שרגילה כו' מוכח אף יו"ד ימים תולה ותו א"כ מוכח שאינו כשאמר העד דהא שהתה יותר ע"כ שרגילה אף ליו"ד ימים א"כ נסתר ראי' שזכרנו מחסידים הראשונים דבעצמם פסקו ח"מ וב״ש שלא כתוס' דלדידהו אין מתעכבת כלל אחר ט' חדשים ומה שהקשה על הרא"ש פ' עשרה יוחסים דכתב בעל ואשה אומרים לא בא ע"י שם מאי מהני אמירתה הא הבעל נאמן לא קשה לענ"ד דאו או נקט אשה כשאין בעלה כאן וגם מה שכתב על תוס' שם בקידושין ד' ע"ח דכתבו כשאומרת שבא שהוא ט"ס וצ"ל שאומר בחנם שבש הספרים דאוקמו' שאין הבעל שם ואז מהני נאמנות אשה וכן סיימו דהכא אינה אומרת כך אלמא דמהימנא וק"ל: