תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
דיני אשה נחשדת · תשובה נד
אבנינוס בן אבגינוס חוגר חרבו על ירכו ומתניו ישנס' בימיו יבנה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס ה"ה כבוד אהו' מחו' ידידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראת ה' המפורסים גן הדסים נ"י פ"ה ע"ה כש"ת מוה' מענדיל נ"י אב"ד ור"מ בק"ק ליסקא וגליל סאניק יצ"ו.
הגיעני אמרותיו הנעימים וטרם בא דבריו ידעתי כי הועלה על במתי א"ב למלאות מקום אביו הגאון זצ"ל ברוך ה' אשר לא עזב חסדו ואמתו מאתו וע"ד שאלתו אף כי קשה להשיב בעסק זה כי צריך שיוגבה עדים בפני האשה בב"ד צדק ולולי פניו אני נושא לא הייתי משיב דבר אבל כי ידעתי כי ירא אלקי' הוא וחפצו לצאת ידי שמים קראתי עליו המקרא הזה תשועה ברב יועץ לכן בקש לשמוע דעתי לכן אשיב אשר נלענ"ד בדבר זה וה' יצילני משגיאה:
תורף העדות מבעלת המרחץ ושארי דברים וכדומה אין מועילין כלל לנ"ד ואף דברי בנו שראה קלו' אחר ממנה בנדתה אינו מועיל כלל דאינה חשודה למפרע וגם חשוד על הקל אינה חשודה על החמור ועוברת דת משה אינה אלא בהכשילתו ואין צורך בזה להאריך. אולם יש לדון אחרי שראו אנשים בפסח שהוכר עוברה וירידתה לטבילה הי' י"ד שבט וליכא רק ב' חדשים ויום או איזה ימים (כי לא אדע באיזה ימים מימי פסח הי' המעשה) וקי"ל העובר ניכר לשליש ימים ומוכח בש"ס בפחות אין העובר ניכר מדפריך מס' יבמות ד' מ"ב ותמתין משהו כי מלו ג' ירחי לבדקינהו פי' רש"י דאם הוא של בתרא לא היה להיות ניכר דאכתי לא מלו ג' ירחי א"כ מוכח דאי אפשר להיות ניכר פחות מג' ירחים א"כ בנ"ד ע"כ נתעברה בזנות ואף דרש"י פי' שם נבדקה בדדי' משמע בגמרא דההכרה נמי הוא בגופה מדקאמר ד' ל"ז נמי הואיל ולא הוכר עוברה כו' אף דלא הוזכר שם שבדקו' בדדי' ע"כ יש היכר אחר כהא דמייתי ויהי כמשלש חדשים דהי' עובר ניכר בלא היכר דדי' רק רש"י פי' אף אי אין היכר בגופה יש היכר בדדי' דמוכח שם דקאי על בדיקה זו דקאמר אין בודקין נשואות כו' אבל אם הכירו בגופה פשיטא יש הכרה:
אך מצד זה אין לאסור האשה די"ל בר ז' הוא ושליש ימים הוא ב' חדשים ויום א' והא דפריך נבדקה ולא נימא אף דהוא ניכר דלמא דבתרא הוא לז' די"ל דפריך שפיר אי יהי' היכר נזיל בתר רובא דלט' ילדן והוא של ראשון דהא לעיל ד' ל"ז פריך ונזיל בתר רוב ומשני הואיל ולא הוכר אתרע רובא וכאן שהוכר וודאי לא נספק בבן ז' אבל להוציא אשה מבעלה אין לנו ותולין שהוא בר ז' כמ"ש הרשב"א בתשובה ויתבאר לקמן בס"ד והטעם פשוט דיש רוב נגדו רוב אינן מזנין וחזקת היתר וכשרות ואף שבא בשאלה שנשים הכירו קודם פסח שהיא מעוברת והיא פחות משליש ימי' אי אפשר לסמוך על עדות נשים והאנשים ראו בפסח ואז היא שליש ימי' אי בר ז' הוא ואף שאמרו שניכר להם אז שהיא מעוברת ששה חדשים שהי' היכר גדול לא מצינו בש"ס היכר זה היכר גדול או קטן ומי יכול למעבד עובדא על כזה וכיוצא בזה להחזיק אשה לזונה להוציאה מבעלה אך לכאורה עלה בלבי מצד אחר להחמיר שהועד שהיה ולד גדול ונגמר בשערו ובצפרניו. ואם נחשוב ימי עבורה אם הי' מבעלה ולא תהי' יותר מו' חדשים אף אם נאמר שפורא גרם אך מצינו לרשב"א בתשובה הובאה בב"י סוף אה"ע ורמ"א פסקה בש"ע סי' ד' דאפשר לולד לבכות לבן ה' ומדמה לבן ח' אף שהוא נפל יכול לבכות כך בבן ז' נמי יכול לבכות חודש לפניו ע' ח"מ וב"ש ובחד שפורא לכ"ע דומה לבן ח' א"כ י"ל נמי הרי מצינו לרבנן דר' פ' הערל דבן ח' הוא נפל אף שגמרו סמנים ואף שחי ל' יום א"כ יתכן שנפל בסימנים יכול להיות כשהוא בן ח' אף שאינו בר קיימא כך י"ל לבן ז' כשהוא בן ו' נמי יכול להיות נגמר בסימניו דשש ולחיות איזה ימים:
אך לכאורה הי' נראה ראי' דבן ו' אינו יכול להיות נגמר בסימני' דהא דעת הרמב"ם ה' נחלות וה"ה פ"א מה' יבום ביאר דבריו דבן ח' שנגמרו הסימני' יורש להנחיל מן האם לאב א"כ קשה בכתובות דף ל"ט דבעי אי יש בגר בקבר ודבנה הווי והא אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים וקטנה לא מיעברא א"כ לשיתא ירחא מי ילדה מאי קשיא שמא ילדה לו' ונגמרו סימנים אף שמת אח"כ מ"מ פטור הבועל מקנס די"ל כיון שהוא אבי הבן הזה יורש בנו ופטור מקנס או דמיירי שילדה מבעל שנשאת לבעל אחר ויורש בעלה נהי דלא בעי אי יורש בעלה דאינו נוטל בראוי אבל על הולד בעי אי דבנה הוי ומוריש לאביו. ע"כ אי אפשר שיולד בסימנים לבן ו' ואם לא נגמרו סמני' אף דנולד חי אינו יורש ומה דקשה מסוגיא זו על זקיני הגאון מהר"י מינץ שהקשה בח"מ דס"ל דיכול להיות בן קיימא ע"י שפורא מז' ירחי א"כ יתכן שהוא בן קיימא זה נלענ"ד ליישב וכתבתי במקום אחר דבלא"ה למסקנא דיבמות דף י"ג בנים כסימנים ואפשר לקטנה שתתעבר וכ"פ הרמב"ם א"כ בלא"ה לא קשה קו' הגמ' מי ילדה הא אפשר שנתעברה בקטנות דהא קי"ל קטנה יש לה קנס אך הש"ס מוכיח לה"א זו דאי אפשר שיהי' לה ולד בן קיימא דהא דרש לאבי הנערה ולא לאבי מתה ופטור לגמרי ואי בגרה לכ"ע דרשינן לאבי נערה ולא לאבי בוגרת ואינו פטור רק קנסה לעצמה כמ"ש תוס' ד"ה מה בוגרת וכדפריך דף ל"ח אלא מעתה נערה כו' א"כ למה נשתנה דרשת לאבי מתה מלאבי בוגרת דבמתה פטור לגמרי ובבוגרת משלם קנס רק ממעטינן שאינו לאבי' באמת למסקנא ניחא דבעי אי פקע אב דאין אדם מוריש קנס להכי פטור לגמרי אבל לה"א דס"ד דבנה הוי ע"כ מוריש א"כ מאין לנו למעט שיפטר לגמרי באבי מתה וצ"ל דמוכח דקרא פטרו לגמרי דאל"כ למאי הלכתא פטר אבי מתה כיון דקנסה לעצמה הרי חוזר האב ויורש והרי הוא שלו ותורה אמרה ולא לאבי מתה דא"ל נ"מ אם היא חייבת לאחרים כמ"ש תוס' דגובין אחרים החוב דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא אין גובין מיורשים ואי יכולה לילד בן קיימא אכתי קשה מנ"ל דפטור לגמרי קרא קמ"ל דאינו שלו רק שלה ומורשת לבנה ע"כ אי אפשר שתלד בן קיימא ופריך שפיר ולמסקנא דאינו מוריש קנס אצ"ל דאינה יכולה לילד בן קיימא ושפיר פסק מהר"י מינץ ודו"ק אבל הוכחתינו נשארה אף לה"א קשה אף שאינו בך קיימא יכול להיות שנגמרו הסימנים ויורש ואכתי נשאר הקו' על הגמ' ועל אביי גופא מנ"ל לפטור דלמא דבנה הוי ומוריש לאביו אם אינו הבועל ואמאי פטרו לגמרי (ואפשר לאביי פטור דליכא הבחנה ואפשר הוא בנו ויורש הבעל אך י"ל אין אשה מתעברת בביאה ראשונה כמבואר סוף פ"ב דיבמות ע"ש וליכא הבחנה) ע"כ דאי אפשר להיות נולד בסימנים נפל בן ו' דא"ל לה"א אינה יכולה להוליד בסימנים לבן ו' ולמסקנא יכולה כמו שתרצתי לקו' הח"מ דזו מנין לו אי דומה לבן ח' למה לה"א אינו דומה. אך האמת יורה דרכו דאין מזה ראי' כלל דהרמב"ם ס"ל נפל אינו יורש וכן מוכח בנדה דף נ"ז דכותי' דרשו כל שאין לו נחלה אין לו גבול והא דבעי למימר פ' מי שמת דהחזיקו בנכסי גר דנפל אית לי' זכות היינו אי עובר אית לי' זכות והרמב"ם פי' עובר לית לי' זכות אף בירושה הבאה מאלי' אף נפל ל"ל זכות. רק בבן ח' שגמרו סימנים י"ל דיורש דפסק כר' שאמר אישתהי אשתהי. והוא בן ז' וזה לא שייך בבן ו' שגמרו סימנים והוא נפל ואינו נוחל ולהכי אתי שפיר בכתובות וזה ברור אולם נחזי אנן גוף הדבר אם נאמר שהוא נפל ונגמרו סימנים באמת קי"ל כרבה תוספאה דתולין לומר אשתהי אשתהי וע' ב"ש שהביא בשם תוס' נדה דף ל"ח דלא קיי"ל כרבה ודברי תוס' שם צ"ע דאף אי קי"ל כרבה למה נחוש שם לאשתהי ללא צורך טפי נאמר נתעברה קודם אבל לומר שזנתה אין אומרים ותולין באשתהי ויתבאר עוד בסמוך בס"ד וכל הפוסקים פסקו דאמרינן אשתהי ובפ' הערל ד"פ בעי למימר הא דעבד רבה עובדא כמאן כר' ולר' חזינן דתולה בבן ח' שנגמרו סימנים לומר אשתהי ולא שהוא נפל שנגמרו סימנים אלמא טפי מסתבר לתלות באשתהי מלתלות שנפל נולד בסימנים גמורים א"כ אנן מצינו דרבה עבד עובדא והתיר האשה משום אשתהי אבל משום הך סברא דנפל נולד בסימנים מאין לנו להתיר הא זה לא שכיח כמו אשתהי ואי אפשר ללמוד מהיתר אשתהי היתר שנולד נפל בסימנים. אך נראה ראיה מוכרחת שם דאף מצד זה יש להתיר אשה לבעלה. דהא תוס' הקשו שם על רש"י מנ"ל ללמוד אשתהי מר' הכא שאני דחי עשרים שנה ע"ש וקשה על פי' תוס' נמי מנ"ל מר' אף דמיירי גם באינו חי כ"כ מ"מ הכא שאני דגמרו סימנים וזה אינו מצוי שנפל יגמרו סימנים להכי תולה באשתהי ובעלמא מנ"ל דתולין באשתהי וצ"ל דמוכח הכי דאי אין תולין להתיר אשה על סברות אשתהי וזה פסיקא להש"ס דעל סברא זו דנפל נולד בסימנים אין מוציאין אשה מבעלה א"כ הי' מוכח דזה שכיח טפי מאשתהי דבזה מוציאין מבעלה ובזה אין מוציאין א"כ למה תולה ר' הכא באשתהי ואינו תולה שהוא נפל ונגמרו סימנים הא זה מצוי טפי מלומר אשתהי ע"כ גם באשתהי אין מוציאין מבעלה אז י"ל אשתהי שכיח טפי ומוכח דאין מוציאין אבל אם נאמר משום זה מוציאין אי ילדה נפל שנגמרו סימני' ע"כ זה לא שכיח כלל א"כ מנ"ל דמשום אשתהי אין מוציאין דלמא משום אשתהי נמי מוציאין רק הכא תולה באשתהי דשכיח טפי מלומר שנפל נגמר בסימנים דהרי אי נאמר מוציאין בסימנים ובאשתהי לרבה אין מוציאין ע"כ יסבור אשתהי שכיח טפי ק' דלמא בתרווייהו מוציאין ומ"מ אשתהי שכיח טפי ע"כ זה פסיקא לי' משום נפל בסימנים אין מוציאין ומ"מ תלה ר' באשתהי טפי מלומר שהוא נפל שגמרו סימנים ע"כ אשתהי שכיח טפי וכיון דשם אין מוציאין אשה מבעלה כר' ע"י סברות אשתהי דשכיח טפי דאין מוציאין אשה מבעלה ודו"ק ואי קשיא א"כ איך קאמר רבה כר' אף לרבנן ניחא דהכא משו"ה אין תולין דאשתהי דס"ל דזה שכיח טפי שולד נפל נולד שגמרו סימנים ולמה יתלו באשתהי אבל בשהתה יב"ח ע"כ תולין באשתהי דשמא ס"ל דאשתהי נמי מצוי כ"כ עכ"פ שיש לתלות לטהר אשה ומ"מ מצוי טפי שיולדת נפל בסימנים דע"י זה נמי מתירים אשה לבעלה לכן תולין שהוא נפל. א"כ מוכיח אפכא דאין מתירים ע"י זה וכ"ש ע"י אשתהי די"ל לרבנן פריך שפיר דזה אינו מצוי שיחי' ל' יום ולרש"י ך' שנה ומ"מ אף כה"ג מחזיקים אותו בנפל אף שגמרו סימנים וחי כ"כ ולא רצו לתלות דאשתהי ע"כ אשתהי לא שכיח כלל ולא נתיר האשה אבל גמרו לחוד י"ל דתולין שהוא נפל ואין לאסור אשה לבעלה מחמת שילדה נפל שגמרו סימני' ותו הא להפוסקים דס"ל להלכה כרבנן דר' ואפ"ה פסקו כרשב"ג וכרבה תוספאה דאשתהי רק לגבי בן ח' וגמרו לא מסתבר להו לפסוק כר' ואין תולין באשתהי אף דאם חי ל' יום ס"ל דאמרינן אשתהי ע"כ לומר זה מצוי יותר דהוא נפל וגמרו מלומר אשתהי אף דאשתהי נמי מצוי א"כ כיון דאנו סומכין לומר אשתהי להתיר האשה כ"ש די"ל דנולד עם סימנים ולהתיר האשה דזה שכיח טפי מאשתהי להנך פוסקים ואף להפוסקים כר' למה נאמר לדידהו לאסור האשה משו' שנולד בסימני' אף דלדידהו אשתהי שכיח טפי מ"מ למה נתעבד פלוגתא בדין זה אם להתיר האשה משום שאומרין שמזדמן נפל בסימנים א"כ כיון דיכול להיות בן ח' בסימנים ולא אשתהי כך י"ל בבן ו' נמי אם הוא בן ז' כדבריו רשב"א הנ"ל אי בוכה הנער כמ"ש לעיל ודוק:
אולם הרמ"א פסק אם יש עידי כיעור אין תולין לומר אשתהי א"כ להפוסקים כר' דאשתהי שכיח טפי כ"ש כה"ג אין תולין שנגמרו סימני' לנפל אך לא ראיתי שהועד על האשה איזה כיעור רק שכ' שע"א אמר לו לאיש אפרתי טרם שנשמע הריון שאשה היא זונה גדולה לכן עצתי אמונה שבדבר כזה לא יחוש הבעל להחמיר יותר מד"ת לא בשמים היא לא נתנה תורה למלאכי השרת יבחרו לעצמם הצדדים דיינים כשרים לא בזה בורר כי ראה ראיתי הבוררים דיינים להיפך בזכותם מהפכים דברי אלקים חיים בעקשות להצדיק בעל דינו רק יבחרו ב"ד צדק מרוצה לשניהם והם יחקרו היטב מה שמץ דבר נשמע על אשה קודם המעשה ומתוך זה יחתכו הדין והבעל יקבל דין תורה ולא יסמכו על אומדנות יפות מסברות עצמו כנודע בזה"ז א"י לומר לדידי חזי לי איסורא ובלי ספק אם ישבו ב"ד כשרים אלהים נצב בעדתם ומאיר עיניהם בהלכה ברורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ואם זה לא יאבה אבי האשה והאשה יש אלקים שופטים בארץ להושיעו משופטי נפשו ולא יעזבו הבעל בידו להושיבו במאסר כי לא אלמן יהודה וישראל ת"ל אבל אקוה אף הוא קרבת אלקים יחפץ ויגש אל דיינים מומחים עד אלקים יבא דבר שניהם ואני איני יודע לאיזה קהלה סמוכה עיר הבע"ד ומי אב"ד דשם ואם יתודע לי היטב ויהי' רצון מעכ"ת שאכתוב דבר להב"ד שיזדקקו לזה אמלא רצונו אי"ה בכדי לברר הדין לאמתו וה' יאיר עינינו במאור תורתו ישים בלבנו אהבתו ויראתו: