אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני אשה נחשדת › תשובה נג

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני אשה נחשדת · תשובה נג

תשובה נב

לזרלאזיץ

אלקים את שלומו יענה בכל עת ועונה. לה"ה הרבני המופל' ומופלג מו' מרדכי נ"י:

תורף המעשה ששלחו לי הי' שא' משם כתב וז"ל הייתי בכפר פלוני ואמר לי המחזיק אוראנדי יש לי לדבר עמך אך כעת אין פנאי ונסעתי לטרנפאל שמעתי איש א' ספר לפני כמה אנשים שאיש הנ"ל אמר לו שאשתו אמרה לו ששותפו באוראנדא הלך למרתף לשאוב יין שרף ואמר לאשה שתלך עמו לסייע לו בהטיית חביות ובבואה למרתף סגר הדלת ודבר על לבה ולא יכולה היתה להשמט ממנו ובא עלי' באונס והחרשתי עד כי בא האיש לעירי אמרתי לו שיאמר לי מה שרצה לומר לי בהיותי אצלו ואמר שרצונו לומר רק שלא יודע הדבר כי ירא משותפו אמרתי לו שידעתי הענין ספר לי וספר לי הדברים שראה שאשתו תחלה הי' לה קטט עם השותף אח"כ ראה שהיא אינה בקטט עמו ומקורבת עמו ושאל אותה מדוע נשתנה הענין ולא השיבה ואמר לה שירבה חקירות ויתודע לו ואמרה לו הענין כמבואר למעלה ואמר ששאל המלמד ואמר לו כיון שנאנסה מותרת לו ואח"כ בא הרב לשם ושאל הרב את האשה ואמרה שתאמר למלמד והוא ישיב והיתה אמירתה ע"י המלמד שלא הי' מעשה ממש וקרוב הדבר שלמדה המלמד לומר כך והי' השאלה אי מותרת לבעלה כי בעלה מאמין לדברי' שהי' באונס וגם שלא הי' מעשה ממש:

תשובה הגיעני שאלתו מגילה עפה ע"ד אשה הנ"ל שהיא אשת ישראל והאריך בזה וחפש צדדים לאסור האשה ותמיהני לא כך המדה למיעבד עובדא וטצדקי להוציא אשה מבעלה על מגן ויתן בת ישראל לגידופין ופרץ בזה גדר המוסר ויראה ומה זו השאלה הפה שאסר הוא פה שהתיר נאמנת לומר באונס היתה במגו דלא נטמאה ואף שכתב הרמב"ם ה' נערה בתולה בעיר מסתמא מפותה ע"ש במ"ל דהיינו להוציא ממנו ע"ש אבל לאו חזקה אלימתא היא וביותר תוך מרתף בקרקע ובכפר דלא שכיחי רבים כ"כ כמו שבא בשאלה שלא היו בתים סמוכי' איך נשפוט בדעתינו דשם הוי חזקה לגרוע כח המגו אין זה אלא דברי תימה ואין להוכיח מתוס' פ' אע"פ ד' ס"ב דכתבו דא"ל דעובדא דהאי נואף מסתמא הי' ברצון דהי' בביתה וגם לא צוחה משמע דאינה נאמנת לומר שהי' באונס אף שיש לה מגו דלא נטמאה ז"א חדא אם נפרש כך דברי תוס' שם אינה נאמנת דלית לה מגו דאמרינן שהי' ברצון והא דאמרה שהי' באונס ולא אמרה לא נטמאתי דעיני' נתנה באחר ואי אמרה לא נטמאתי לא יגרשנה בעלה ואם תאמר שהי' ברצון תפסיד הכתובה להכי אמרה נטמאה באונס ולא נאמין לה בעיר ובביתה שהי' באונס כיון דליכא מגו א"כ נ"ד שהיתה אשת ישראל דשריא באונס א"כ במה שאמרה אנוסה ליכא למיחש דעיני' נתנה כו' דהא שריא לבעלה ואית לה מגו דלא אמרה נטמאה ונאמנת אף בעיר. ותו הפשט שם בתוס' לא דלא מהימנא לומר שהיה אונס רק מדסתם הש"ס השאלה משמע שהי' ברצון דהא הי' בביתה ולא צוחה משמע שכך טענה שהי' ברצון וכן מורה לשון תוס' דלא כתבו דלא מהימנא רק סתמא הי' כך ותדע דאי טענה שהי' באונס מאי כתבו תוס' דאית לה מגו דהיתה אומרת מאוס עלי היא טענה שהי' באונס וסברה שנאמין לה ולא רצתה להפסיד כתובתה דהרי נימא מש"ה אמרה שהי' באונס שלא רצתה להפסיד כתובה ע"כ כוונת תוס' דמשמע שטענה שהי' ברצון ממש וזה ברור א"כ אין לנו לאסור בעיר במקום מגו אי טענה שהי' באונס. וכ"ש בהפה שאסר י"ל אף במקום חזקה ע' ש"ך סי' ק"ה ובמקום דלא הוי חזקה אלימתא אמרינן אף מגו במקום חזקה ע' כללי מגו בש"ך וכה"ג ואורים ותומים ואין בזה שום ספק כ"ש דהבעל אינו מאמין לאשה יותר ממה שאומרת או שהי' באונס או שלא הי' זנות ממש כמו שאמרה תחלה ואינו חושש על רצון וזה ברור. ואין מהצורך להאריך בשאלה זו אך לאהבת חבת הקודש אשיב על פלפולו מ"ש לדחות דברי רבן של ישראל מהרא"י ז"ל דפי' בד"ת פ' אעפ"י דדעתם לאסור היכא דאמרה טמאה אני ויש רגלים לדבר משום דשוי' נפשה חתיכה דאיסורא והוא ר"ל לפי פי' המפרשים דלא פי' בתו' כדברי מהרא"י דס"ל ברגל"ד אסורה לא משום דשוי' נפשה חד"א ורמ"א שפסק כמהרא"י לאו משום שוי' נפשה חד"א פסק כוותי' אמינא הא בורכא הוא דא"כ לדבריו אף בע"א האומר נטמאה ויש רגל"ד נמי אסורה דאי לאו טעמא דשוי' נפשה חד"א מה לי היא מה לי עד דעלמא וזה אי אפשר דהא פסק רמ"א בסי' קט"ו דנחשד מצטרף עם עד שהודית לפניו ופי' הח"מ וב״ש דהיינו באיכא רגלים לדבר מבואר אי לאו הודאתו ע"א לא מהימן כו' אף ברגלים לדבר דהא נחשד הוי כע"א א"כ מבואר דרמ"א וח"מ וב"ש ס"ל כמהרא"י. ותו אי אנן מפרשים דלא כמהרא"י בתוס' אין לנו שום ראיה לאסור ברגל"ד ונשאר הכלל אין אשה נאסרת אלא בקינוי וסתירה ע' ריש סוטה דבעי קרא דעד טומאה נאמן אחר קינוי וסתירה משום דרגלים לדבר מוכח משם דווקא רגלים לדבר דקינוי וסתירה דחמיר טפי משאר רגלים לדבר דהא אף בלא עד טומאה אסורה בקינוי וסתירה לבעלה בלא שתיית מי מרים אבל שאר רגלים לדבר בלא ע"א וודאי הא דאינה אסורה כמ"ש תוס' דאינה אסורה בדבר כיעור א"כ ע"כ קינוי וסתירה הווי רגל"ד טפי מעלמא ושם גלי קרא דעד טומאה נאמן אבל לא בעלמא ואין לזוז מפסק זה כלל דעיקר האיסור משום דשוי' נפשה חד"א וכל שהיא אומרת שיודעת האמת שהי' באופן אחר או שמכחשת העד שריא כמ"ש מהרא"י שם ועיקר יסוד הקושיא שרצה לסתור דברי מהרא"י הקשיתי זו מימים ימימה ומצאתי את שאהבה נפשי קושיא זו בתשובת פ"י השייך לא"ה סי' א' אך הגאון הנ"ל מחמת קושיא זו ר"ל דברגל"ד אינה אסורה אף באומרת טמאה אני לך ולא כמו שעלה על דעתך דאסורה ברגל"ד לחוד ומ"מ מסיק הגאון כדברי מהרא"י ומיישב קושיתו ואני בעניי כתבתי בתשובה אחרת ליישב קושיא זו בס"ד בטוב טעם:

ובעיקר קו' מהרא"י הי' נ"ל לישב דהב"ש כתב סי' ו' אי מפסדת כתובתה אינו מועיל האמתלא לומר שרציתי שיגרשנה בעלה ע"ש לפ"ז י"ל על אנוסה לא הקשו הא שוויתה נפשה חד"א י"ל שלא רצתה לאסור עצמה רק עיני' נתנה באחר אבל ברצון שמפסיד' הכתובה אין לתלות שאמרה עבור שנתנה עיני' באחר א"כ הי' לנו לומר דשויתה נפשה חד"א והקשו שפיר אך ע"ז קשה לכאורה א"כ מאי מקשה הרא"ש מתרומה באונס הא שם י"ל שאמרה כך כדי שיגרשנה בעלה. רק י"ל דהכי מקשה הרא"ש אי מהאי טעמא שריא באונס שתולין שעיני' נתנה כו' השתא דקי"ל דאינה נאמנת א"כ למה שריא בתרומה הא אין לתלות שאמרה כך להפקיע עצמה מבעלה להכי תי' הרא"ש דרובן משקרות ולא שתולין שאומרת כך עבור שנתנה עיני' רק רובן משקרות ועשו תקנה ודו"ק רק אכתי יש להשיב אם כך כוונת הרא"ש אכתי למה קשיא לי' מתרומה ולא מהא דשריא לבעלה נימא דהוי חד"א וא"ל דאמרה כך דעיני' נתנה באחר הא לא מהימנא א"כ תהי' אסורה לבעלה משום חד"א וא"ל אם תהי' אסורה א"כ שוב אין ראיה מאמירתה דהא רצתה להנשא לאחר דז"א אף שתהי' אסורה משום דשוי' נפשה חד"א לענין כתובה לא יאמין לה הבעל שנטמאה רק יאמר שרוצי' להפקיע עצמה ולא יתן לה כתובה ובמקום שאין לה כתובה אין תולין שעשתה כדי שתהי' אסורה לבעל כמ"ש לעיל א"כ נשאר סברות דשוי' נפשה חד"א דאין לתלות שעשתה להפקיע עצמה מבעלה כיון שתפסיד הכתובה א"כ הי' לרא"ש להקשות מזה ולמה הקשה מתרומה ואפשר לומר דאף שאינה נאמנת לא שוויתה נפשה חד"א דסברה שהבעל יאמין לה ואי מאמינה שהי' באונס חייב ליתן לה כתובה כמ"ש הרמב"ם פ' כ"ד מה' אישות ולעולם לא אסרה עצמה רק סברה שיאמין לה ונדחה קו' ה"ה על הראב"ד ע' ב"ש סי' ו' א"כ ניחא דלא הקשה הרא"ש ממאי דאינה אסורה לבעלה אבל מתרומה שפיר הקשה דאם עשתה שיאמין לה ממילא תהי' אסורה בתרומ' דאם יגרשה תיכף ולא יהיה לה בנים ליכא לעז בנים תהי' אסורה בתרומה א"כ ממ"נ רצתה נפשה לאסור בתרומה והקשה הרא"ש שפיר ודו"ק אך כבר ביארנו אף אם נפרש פי' אחר בתוס' אין לאסור ברגל"ד לכ"ע בלא אמרה טמאה אני אדרבה אף באומרת טמאה אני אין ראי' לאסור ומ"ש הוא בפשט התוס' דכוונתם אי נאנסה לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולות לכהונה אבל מרצון שפיר הקשו אין זה נכון דתוס' בנדרים דחו זה התי' של מהר"א ולא יתכן שתוס' פ' אע"פ יסברו כך ומה שר"ל דאפשר ס"ל לתוס' פ' אע"פ דלא קש' קו' תוס' בנדרים דהיא מוזהרת עליו דהיינו אם הוא מוזהר אבל הכא שאינו מאמין לאשה ואינו מוזהר אף היא אינה מוזהרת אין זה כדאי להעלות על ספר דא"כ הוא שוגג והיא מזידה פטורה ישתקע הדבר ותו הא פריך שם השוה הכתוב לכל עונשים שבתורה הא ל"ד לשאר עונשין דכאן בהוא פטור היא פטורה לכך דברי מהרא"י שרירי' וקיימי' ובלא"ה בנ"ד עשה לעצמו רגל"ד שאין לו שחר בשביל שהי' קטט לאשה עם זה האיש ועכשיו אין לה קטט נימא רגל"ד שזינתה וכי בלא"ה אינה יכולה להתפייס הימנו לכן פשוט דאשה זו שריא לבעלה באין פקפוק:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה