אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני אשה נחשדת › תשובה נב

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני אשה נחשדת · תשובה נב

תשובה נא

נשאלתי לחוות דעי להורות לו כדת מה לעשות צועק אוי לו על אשתו כי קמו נגד אשתו והוציאו עלי' ש"ר ולפי דברי העדים שהעידו שמהם יצא הקול לא היו עדים כראוי לאסור אשתו עליו והי' בדעת ב"ד דשם להתיר לו עבור עדים אלו אולם נתעורר שיש ע"א המעיד שראה דבר ערוה ממש ומחמת זה שלחו הדיינים אחרי האשה וחקרו ודרשו האשה ואמרו אלי' אחרי חקירות הרבה כי העד יעיד בפני' ותהי' ללעז ולבוז ואם תודה לא יזיק לה אם לא היה כי אם פ"א או שנים כך אמר לה החוקר אותה ונשבע ע"ז בלבנה וכוכבים ואז הודית האשה ואח"כ העיד העד בפני' ובפני בעלה שהי' בתוך הקאמיר נחבא בין הכלים וראה שאשה באה בתוך השמוב ואיש א' אחז בבגדה וגרר אותה אל הקאמיר והניחה על המטה וראה שעמד אצל המטה רחוק חצי אמה מהמטה והיא היתה על המטה או מוטת או יושבת והיה כך ערך חצי מנוט כך אמר העד ולא אמר שראה קירוב בשר והאשה הכחישה העד ואף על מה שהודית אמרה שאמרה כך שאיימו עלי' שתבא לבוז וסברה שיניחו אותה כיון שאמר לה החוקר שהיא מותרת לבעלה לכן אמרה שתאמר לו כך ולא יבוזו אותה יותר אבל באמת לא פעלה און כלל ואמר לי השואל כי אכפל הני פרסה ובא לכאן כי הבטיחו לי שישלחו לכאן הג"ע לכן שאל ממני אם יש הג"ע ת"י להורות לו תשובה והאמת לא בא לי כעת שום ג"ע אבל השואל נתחבט לפני ושאל אותי להשיב לו תשובה לפי שאלתו לא אוכל מלט משא מהשיב פניו ריקם אולם חלילה לסמוך על דעתי עדכי יראה דבריו לפני שאירי הרב המאה"ג דק"ק תעלמא וב"ד הצדק ואם נתכונו דבריו ואין שינוי בנוסח השאלה יכול למצוא היתר ובאם יש שינוי ימחלו להודיע לי ואדע מה אשיב וכפי נוסח השאלה הבא לידי לא אדע איזה רגלים לדבר יש כאן דאף אם הי' עידי כיעור לפי דברי השואל הי' על זמן מאוחר לזמן ממה שהודית ולחשודה למפרע לא מחזקיני' לה א"כ על אותו זמן שהודית ליכא רגלים לדבר ומאמת הודאה לחוד אין איסור למשנה אחרונה ואי משום עדות העד אין כאן רגלים לדבר בשום אופן דאפשר לא קרב זא"ז שלא הי' שום קירוב בשר וברגלים לדבר היכא דיש סברא להתיר מקיל הח"מ ואף דב"ש חולק יתבאר לקמן בס"ד הנכון כח"מ ובתשו' נודע ביהודה סי' ע' הסכים ג"כ כח"מ ומה שהודית ע"י דרישה וחקירה ולא בקשה להודות מתחלה אינו מזיק כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב רק בכאן יש גימגום דלא שייך עיני' נתנה באחר שלא הודית עד שהבטיח לה החוקר שמשום פ"א לא תאסור לבעלה אף ע"ז יש תשובה די"ל דלאו מהאי טעמא הודית רק משום שאמר לה שתהי' לבוז וסברה בלא"ה תתבייש מוטב שתודה ועיני' נתנה באחר ומתחלה לא רצתה לבזות עצמה אף שעיני' נתנה באחר וכ"כ סברא זו מהרא"י ע"ש אולם לא באתי למדה זו לכתוב בדבר אשר לא ידעתי אולי יש שם רגלים לדבר דודאי אם לא הי' רגלים לדבר לא הי' שום ספק אך אף אם נניח כן עכשיו שאמרה אמתלא יש לחקור אי מהני אמתלא במקום רגלים לדבר:

והנה תחלה נרד לעומק הפשט של מהרא"י במ"ש בדאיכא רגלים לדבר אסורה באומרת טמאה אני לך לכאורה דבריו מוכרחים דהא תוס' כתובות דף ס"ג ופרק כיצד כתבו דהנך עובדא דנדרים מיירי באומרת טמאה אני לך ובעי הך סברא דארכסי מירכס הא אי לאו הכי היתה אסורה וקשה והא טמאה אני לך לא מהימנא ע"כ ברגלים לדבר שאני דנהי שם כתבו תוס' לשיטת ר"ח דמהימנא בטמאה אני לך ברצון במגו דמאוס עלי אך מוכח מדברי התוס' בקושייתם שהקשו בעובדא דנדרים אי מיירי באמרה טמאה אני לך אשיטת ר"ת אבל בלא שיטת ר"ת ניחא דמיירי באומרת טמאה אני לך וקשה אמאי אסורה ע"כ רגלים לדבר שאני וכן מוכח מתוס' כיצד ע"ש אולם מהרא"י לא דייק מזה רק ממה שהקשו תוס' אי אמרה טמאה לך אף אי ארכס תאסור דשוי' נפשי' חתיכה דאיסור' ופי' מהרא"י דהינו משום דאיכא רגלי' לדבר אף דאיכא סברת ארכסא כו' חשוב רגלים לדבר ומש"ה לא הקשו תוס' כך אמתני' דליכא רגלים לדבר י"ל לא האמינו חכמים וצריכין אנו לפרש דבריו כיון דתלוי בשוי' נפש' חד"א מה מועיל לה רגלים לדבר וכן הקשה בנודע ביהודה ונראה כוונתו דהר"ן כתב בסוף נדרים דלא שייך שוי' חד"א דהא משתעבדא לבעל ולא כל כמינה והיינו דאלמו' רבנן לשעבודי' דבעל דאף קונם לא מהני ועיין בפ' אעפ"י והה"ד דלא מצי לשוי' נפשי' חד"א רק כתב הר"ן דמהמנא למשנה ראשונה דמוכח דקושטא קאמרה מדמבזה עצמה ולמשנה אחרונה תולין עיני' נתנה באחר א"כ י"ל היכא דאיכא רגלים לדבר נשאר סברת משנה ראשונה דקושטא קאמרה לא רצו לאלם שיעבודי' דבעל ונשאר סברת שוי' נפש חד"א כן נ"ל ליישב ברי מהרא"י ודוק (או כמ"ש מהרא"י בעצמו ברגלים לד בר ליכא רוב משקרות שכתב הרא"ש ונשאר סברת שויא נפשה כו'). נחזור לדברי מהרא"י דרגלים לדבר אסורה אף דתוס' תירצו דלא מתסרי משום שוי' נפש' חד"א כתב דתוס' חולקין בזה דמאן דפי' שם דקאי אבועל לא ניחא לפרש שם דקאי אבעל מטעם סברא זו דשויתה נפשה כו' כמ"ש תוס' כתובות דף ס"ג וכן נראה כו' וצריכין אנו לפרש דברי מהרא"י הא מוכח בלא"ה דרגלים לדבר אסורה אף להך תירוצא דבבעל מיירי מדאצטריך אם איתא וצ"ל מהרא"י ס"ל אף היכא דאיכא סברת אם איתא מ"מ חשיב כרגלים לדבר דלא כדברי הח"מ וזה רצה מהרא"י להוכיח ובלא אם איתא פשיטא דאסורה ותו בלא אם איתא אף בשתקה אסורה וא"צ רגלים לדבר כי אם לא אמרה בהדיא טהורה אני אסורה וכ"כ תוס' בהדיא לתי' שני פ' אעפ"י דמיירי ששתקה כששאלה אותה כו' מבואר בשתקה אסורה ואין הפשט שתיקה כהודאה דהא תוס' כתבו כששאלה ושתקה אין כאן הודאה דהא אין אנו יודעין רק שואלין אותה ע"כ סבירא להו לתוס' דהא דאין אוסרין על היחוד היינו אם טוענת ברי ולא בשותקת ועיין בכתובות ד' י"ג דפריך הא אין אוסרין על היחוד כו' וי"ל דר"י ור"ג לא פליגא רק בטוענת ברי אבל בשותקת לכ"ע אסורה א"כ אי לאו דאם איתא כו' אסורה בבירור לא מטעם דאמרה טמאה אני לך אסורה ברגלים לדבר רק דשותקת נמי אסורה כה"ג בסתירה ולהכי לא מצי מהרא"י להוכיח ברגלים לדבר לא מהני אמתלא ולהכי דייק מכח דברי תוס' דכתבו תוס' אף על אם איתא דאסורה משום טמאה אני לך דהוי רגלים לדבריו ולמ"ש נראה ליישב דקשה למהרא"י דפי' כך אף בדברי הרא"ש והא הרא"ש הקשה אף מהא דאוכלת בתרומה ושם לא מיירי דאיכא רגלים לדבר א"כ מאי מקשה מתרומה ולא הקשה ממתני' אבל לפי מ"ש ניחא דוקא לענין היתר לבעלה הוצרך הרא"ש סברת רגלים לדבר דאל"ה לא משגחינן במאי דשוי' נפשה חד"א דלאו כל כמינ' לאסור עצמה לבעלה אבל ברגלים לדבר לא אלמוהו לשעבודי אבל ולענין תרומה קשה בפשיטות הא שוי' נפשה חד"א וא"צ רגלים לדבר ודו"ק ובאמת קשיא לי טובא לשיטת תוס' בנדרים שהקשו באמת על המתני' הא שוי' נפשה ותירצו דרובן משקרין וכן להר"ן דכתב לחד פירושא דאפקינהו רבנן לקידושין מני' דודאי כ"ז אינה רק למשנה אחרונה אבל למשנה ראשונה לא אפקעינהו הו קידושין וכן אז לא תלינן דמשקרת אבל ראוי' להיות אסורה משום דשוי' נפשה חד"א א"כ מאי בעי למפשט ממשנה ראשונה כרב המנונא הא ל"ד דהכא שוי' נפשה כו' משא"כ בגרשתני ע"כ לומר כתירוץ אחרון שכתב הר"ן דליכא סברת שוי' נפשה והא דאמרינן קושטא קאמרה דמבזי לנפשה אינה משום חד"א דלא כמ"ש לעיל ומ"מ לענין רגלים לדבר י"ל הוא משום שוי' נפשה כו' כמ"ש מהרא"י כיון דרגלים לדבר לא אלמוהו לשעבודי' כו' ועוד נ"ל בדברי מהרא"י אי ליכא רגלים לדבר לא שוי' חד"א דאמרינן לא רצתה לאסור עצמה רק עיני' נתנה רק באיכא רגלים לדבר תולין שלא עשתה עבור שעיני' נתנה באחר ודעתה הי' לאסור עצמה ושויתה נפשה כו' והשתא צריכין אנו ליישב מה שהקשה הרא"ש מתרומה אף דליכא רגל"ד היינו משום דאי לא חזרה נאמר שוויתה נפשה כו' דהתם ליכא למימר דעיני' נתנה באחר כיון דשריא לבעלה הי' לה לחזור אח"כ ומדלא חזרה נימא שוי' נפשה כו' וע"ז תירץ הרא"ש דחזרה באמת באמתלא זו שמתחלה אמרה כך שעיני' נתנה באחר כמ"ש הראב״ד הלכות אסורי ביאה דאמתלא זו מועיל ועיין בה"ה ופלפלתי בזה במקום אחר וע' בב"ש סי' ו' אולם לדינא היכא דאיכא סברא אם איתא יש להקל כשיטת הח"מ אף דמהרא"י מחמיר כיון דלכל הפוסקים מפר שים עובדא דנדרים לבעל ע"כ שריא אף באומרת טמאה אני לך משום סברת אם איתא רק תוס' פ' אע"פ מפרשים דוקא לבועל והרא"ש כתב בהדיא דקאי על בעל ויש לפסוק כוותי' ובלא"ה נ"ל דאין דברי מהרא"י מוכרחים די"ל דלא הקשו תוס' אמתני' כיון דעיני' נתנה באחר לא שוי' אנפשה חד"א אמרינן זה הי' כוונתה ואמתלא זו מועיל להראב"ד רק הב"ש כתב וז"ל גבי אשת ישראל דמפסידה כתובה לא מהני אמתלא זו ע"ש ולהכי הקשו תוס' על רצון קושיא זו הא שוי' נפשה ואמתלא אינה מועיל כה"ג ובהכי נדחה נמי מה שיש להוכיח מתו' ברגלים לדבר לא מהני אמתלא דתירצו ששתקה ונתנה טעם לשתיקה ולא פירשו שאמרה טמאה ונותנה אמתלא ע"כ אמתלא לא מהני די"ל כיון שמפסידה כתובה לא מהני אמתלא כמ"ש הב"ש וי"ל עוד דלהכי מהני לענין שתיקה דדוקא לענין איסור אסורה בשתיקה אבל ממון י"ל דלא הפסידה בזה דהוי א"י אם פרעתיך אף דטועני' שניהם ספק חייב בבא לי"ש כ"ש הכא שלא אומרת כלל ותו נ"ל מדברי תוס' אלו לא מוכח מידי דהנה תוס' כתבו במס' יבמות דף קי"ח לא מת לא מהני אמתלא באומרת לא מת דשוי' נפשה כו' ול"ד לאומרת אשת איש אני וחזרה ואמרה גרושה אני ולא בארו למה ל"ד רק הדבר פשוט דהתם יש לה חזקת פנוי' ורצתה לאסור עצמה מהני אמתלא אבל הכא איכא חזקת א"א ורצתה להתיר עצמה במה שחזרה מדברי' לא מהני אמתלא דשם הוי כאלו לא אמרה והכא אי לא אמרה כלל אסורה היא וצריכין אנו לאמירתה לא מהני אמתלא להעיד מחדש ולפ"ז הכא לא כתבו תוס' אי אמרה טמאה מהני אמתלא דהכא ס"ל לתוס' דשתקה אסורה א"כ ע"כ צריכה לאמר טהורה היא ולא מהני אמתלא כמו בלא מת ודו"ק ותו י"ל לפ"ד התוס' דהוי מגו לא מהני אמתלא כמו שם בחזקת א"א א"כ אין ראי' מתוס' לנ"ד לאסור באמתלא ולדברי הרא"ש דכתב פ' כיצד ליישב בהך דתרומות ודחה הך דתרומות דחזרה ואמרה אמתלא ולא מיישב הך דנדרים כה"ג וא"ל דס"ל אמתלא לא מהני אף היכא דאיכא אם איתא דהא הרא"ש דעתו אף בלא אמתלא מהני אם איתא ומסייע מתרומות ודחי הך דתרומות הוי לי' למדחי אף הך דנדרים ולימא בלא אמתלא לא מהני אם איתא ע"כ אדרבה מש"ה לא מוקי באמתלא דא"כ א"צ לאם איתא הא אמתלא מועיל בכל גוונא:

שוב פקחתי עיני ומצאתי בתשו' פ"י א"ה סי' א' כתוב ראי' זו מהרא"ש והדחי' על תוס' משום מיגו ואף הקשה על מהרא"י מהרא"ש בתרומה שבח לה' שכוונתי לדבריו הנעימים אך הרואה יראה מה שעלתה במצודת רעיוני בס"ד לפרק בזה ולטעון וצ"ע על רא"ש מה מיישב הך דתרומה מהני באמתלא ל"ל טעמא דמוציא לעז ת"ל דאמתלא מהני אף בדאיכא רגלים לדבר כ"ש אי ליכא רגלים לדבר כמו בתרומה וצ"ל שם לא היינו מקילים דאפשר דאכלה חולין ע"ש. מ"מ הא נתבאר מתוך דברינו דמתוך דברי הרא"ש מוכח ברגלים לדבר מהני אמתלא ומתוס' אין הכרע כמו שכתבתי לעיל ואף גם היכא דאיכא צד להתיר לא הוי לי' רגלים לדבר כדברי הח"מ דאף ראיית מהרא"י דחיתי לעיל ודברי הב"ש דאמתלא אינו מועיל במקום שמפסידה כתובתה וכאן דאמר לה שהיא מותרת לבעלה אין כאן פסידא דכתובה לפי דעתה ודאי מהני אמתלא שאמרה כך דלא אכפת לה שלא אסרה עצמה ונמלטה מבזיון סברה בדעתה מוטב שאומר נטמאתי שלא יבזוני עוד כיון שלא הפסידה כלל בדיבורה ולא עשתה שום דיבור לאסור ונראה כה"ג לכ"ע מהני אמתלא דדוקא אי כוונה לאסור עצמה ס"ל דלא מהני אמתלא כיון דאסרה עצמה או הפסידה כתובתה אז י"ל ברגלים לדבר לא מהני אמתלא דלא היתה אוסרת עצמה ותסמוך על אמתלא שתחוש כיון דאיכא רגלים לדבר לא יאמינו אמתלא דידה ולא הי' לאסור עצמה אף בדיבור בלא מעשה (ועיין מהרי"ט ח' א"ה סי' א' כתוב סברא זו לענין ע"א וה"ה י"ל לענין רגלים לדבר דאמתלא לא מהני מטעם זה דא"ל משום שרגלים לדבר האמת כך הוא להכי לא מהני אמתלא דהא מהרא"י כתב ברגלים לדבר אין הטעם דאמת כך הוא רק שוי' נפשה כו' א"כ למה לא מהני אמתלא ע"כ מטעם זה ודוק) אבל נ"ד אף שאמרה נטמאתי סברה לא תפסיד כלל להכי אמרה כך ומהני אמתלא תו י"ל דאף שוי' נפשה חד"א ליכא דהא לפי טענתה שמותרת לא שוי' עצמה איסור כלליתו י"ל עד כאן אמרי' דלא מהימנא באמתלא אלא אי לא ידעינן אם אמת הדבר שאמרה בשביל כך אבל נ"ד ודאי לולי שגיזם לה שתבא בבזיון ותהי' מותרת לבעלה לא היתה מודית והרי נודע טעמה שהודית אף אם אמת שנטמאת לא היתה מודית לולי טעמים אלו א"כ יכולה לומר שקר אמרתי והודיתי מטעם כי יראתי מבזיון והרי היכא שגיזם לו וידעינן מזה א"צ למסירת מודעה אף מעשה דמתנה בטל כ"ש דיבור שי"ל עבור זה הודית ותו ברגלים לדבר דלא מהימנא היינו דאין תולין דעיני' נתנה ואוקמה הדין משנה ראשונה דמסתמא אינה מבזה עצמה וכאן יראה מבזיון בחרה בבזיון זה ואף למשנה ראשונה שריא לכן אי ליכא שינוי במעשה ששאל הנ"ל מאתי שריא האשה לבעלה הנלע"ד בלי פקפוק:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה