תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
דיני אשה נחשדת · תשובה נ
שוכן מעונה יכתבהו לחיים טובים בראשית השנה לחכמתו בחוץ תרונה ה"ה כבוד אהו' מחו' ידידי הרב המאוה"ג החריף ושנון זית רענן מסיק שמעתתא להלכתא גבורתא נ"י פ"ה ע"ה כש"ת מו' עקיבא נ"י אב"ד דק"ק פ"ל יצ"ו:
אמרותיו הנעימים הגיעוני וערבים עלי דברי דודי' ככפרים עם נרדים וערבו כפרי מגדים ואף כי קשה עלי לחזור ולהשיב על דבריו כי טרידנא בעיונים שונים הכרחי' אשר אלצוני להשיב להם להלכה ולמעשה ונוסף טרדו' התלמידי' הי' וחובת היום שפורא גרם להיות נכון ליום הדין והקדוש אולם אמרתי אם יעבור המועד יומשך כמה זמנים לכן פניתי להשיב בקצרה וסמכתי על חכם כי"ב ידעתי ברוחב לבו שערי תירוצי ודחיות לא ננעלו אבל מטיבותי' אמינא ימצא דברינו מתוקני' בס"ד:
ראשית דבריו כ' מעלתו לדחות ראייתי כיון דמקבלין עדות שלא בפניו בממון בעדים חולי' אף דלא פשע הנתבע ע"כ דין קבלות עדות עכ"פ בממון הוא מדרבנן ורוצה מעלתו לומר דמשום נעילת דלת הקילו אף דהוא דאו' אף בממון:
תמיהני עליו איך הרשה לעצמו לבור דרך נגד כל הראשונים הרי הרשב"א מוכיח מקושיא זו דהוא דרבנן והרא"ש מיישב דבעי נמי פשע הנתבע להכי מקבלין שלא בפניו והראב"ן באמת מוכיח דמהני דיעבד בכל דוכתי ואין זכרון לראשונים שתקנו משום נעילת דלת ודאי לא ניחא להו לומר שיחושו חכמים שימניע מלהלות שיחוש שיהי' אונס בדבר שלא יהי' פנאי לקבל עדות דאי להכי יחוש יחוש שלא יהי' פנאי אף לקבל שלא בפניו וע' תוס' פ' הניזקין דאינו חושש שימות הלוה אף דמיתה שכיחא והרא"ש קאמר משום דפשע הפקירו הב"ד ולא כתב דחשו לנעילת דלת דמצוי טפי שלא ירצה לבוא לקבלת עדות לכן העיקר כמ"ש דמוכח אם נפרש באונס לחוד מקבלין וליכא תי' רא"ש נאמר כסברת רשב"א בפרטו' שהוא להחמיר בעדות אשה בקבלה שלא בפני' לחוש לעדות ולאוסרה:
ומה שנתקשה מעלתו להרשב"א בחי' לב"ק פ' הגוזל דהקשו יקבלו עדות על הקטן דלא חשוב כאנוס דס"ל בד"מ מדאו' לא בעי בפניו וקשיא לי' א"כ בהזמת עדות אי מתו למה לא יקבלו עליהם עדות להוי כאונס דמדאורייתא מקבלין כל שאינו נפשו' ממש אף לפסול גופם ולחייבם לא דמי לד"נ לא ידעתי מאי נתקשה נהי דהוא דרבנן מ"מ לא הקילו לקבל באונס כי אם כשיש טעם לדבר דחשו לפסידא דמלוה כיון דמדאורייתא חייב לו זה ממון מאי קו' יש בזה אם לא תקנו לפסול עדים ולחייבם ממון דליכא פסידא בזה ואף שיומשך עי"ז פסידא שלא נבטל עדותן מ"מ לא חשו לזה דשמא באמת העידו אף שהם פסולי' ואדרבה בעד זומם חשו לפסידא דלקוחות ולא רצו לפסול עדותן למפרע דשמא העידו באמת ובלא"ה אין זה מדה נכונה להשו' תקנות חכמים להדדי ולהקשות קושיות:
ומ"ש דקשיא לי' עלי למה לא הבאתי ראי' דלא כרשב"א דיש חילוק בין ד"נ לד"מ בקבלת עדות שלא בפניו ממה שהעירותי בפרק שור שנגח דפריך הביאהו לב"ד ושלם לך נוקי שהעידו שלא בפניו לגבי מיתת שור בעי הועד בבעליו אבל כופר משלם אמת אגיד כי נטתה דעתי להקשות כך דודאי ידעתי דיש מקום להקשות דמשכחת עדות מיוחדת דכשר בד"מ ופסול בד"נ רק די"ל כיון דכופרא כפרה כתיב בעליו יומת א"כ במה דפסול לד"נ א"צ כפרה דאינו חייב עונש בידי שמים ע"ז דבעי עדות כמו לדיני אדם. וגם אפשר לומר דקושייתי שהקשיתי נוקי שבעליו הי' אצל עדות ולא השור אפשר קשה נמי לר"ע דס"ל כל זמן שאין השור בסקילה אין משלם כופר דנראה קרא קאי אם עשה מעשה שאין עליו חיוב סקילה או שאין עדים אבל כשהעידו עדות והרי נודע אמיתות הדברים רק שגז"ה דבעי בפניו והעדות אולי יעידו עוד כשיהי' כאן י"ל דלא אמעט דאין בעלים משלמין כופר אולם אין דרכי לדחוק השמועו' ועכ"פ על ר"א הקשיתי שפיר:
ומה שרצה לחלוק השוי' לחלק בין שלח ואחוי בבעל מום לרוצ' להעיד בפני' דשם יהי' גלוי לכל לא הוטב בעיני דלדבריו הי' לומר אפכא בידו לאחוי שאומרי' שקר ע"כ האמת אתם ולא לתלו' דאומרי' שלח ואחוי וגם מי דחקו לחלק חילוק זה וגם הבאתי ראי' מעדים בצד אסתן דלא חשו אבל כשקרובים להעיד ודאי נחוש:
ומ"ש לפקפק על דברי שכתבתי בענין כיעור שזכר רמב"ם שיצאו ממקום אופל תמיהני עליו וכי אני באתי להכריע זה אי מקום זה מקום יחוד הוא הרי זה דעת רמ"א בתשו' היא והגאון שכתב דלא הוי כיעור תולה עבור בקראקא תמיד מצוים בני אדם אף בלילה אבל אי לא"ה הוי מדמה למקום אופל שכתב הרמב"ם רק כל דברינו סובבי' דלא נימא כיון שאינו מוגף ואפשר שיבא אדם מירתת ולא היו עוברי' עבירה הבאתי ראי' מרמב"ם אם מפאת המקום מוכח דכוונו לעבירה חיישינן דחזינן דלא מרתתי דלמה נתוועדו שאין דרך להתוודע לדבר זה עם זה וכל זה מבואר בתשובתי וכן הוא באמת ברמב"ם שא"צ שיהיה הבור מקום אופל שאי אפשר שיציץ שם אדם אף שדוחה מעלתו ראייתי דנקט יוצאי' לרבותא מ"מ הענין נכון:
ומ"ש על ראייתי דלא אמרינן אשתהי היכא דליכא חזקת כשרות מיבמות דף מ"ב דפריך ותמתין והביא דרשב"א הקשה כך ודחה דפריך לחולקי' על רבה אמת כי לא ראיתי אז דברי רשב"א אבל ודאי י"ל הרשב"א פוסק באמת דלא כרבה תוספאה וכמ"ש תוס' נדה ופי' הסוגיא דהוא דלא כרבה אבל הפוסקים כרבה ודאי כיון דסתם סוגיא ביבמות דלא כרבה איך פסקו כרבה והי' לש"ס להקשות למ"ד דלא אשתהי תקשי מסתבר לי יותר דאינהו לא פסקו כרבה כי אם ביש חזקת כשרות ובהא לא הוי סתירה מסוגי' דיבמות אבל בליכא חזקת כשרות אין לפסוק דאשתהי נגד סתם סוגי' דיבמות:
ומ"ש לענין מ"ש על הח"מ וב"ש דשכיחי דיולדת בחודש עשירי איזה ימים דנראה למעלתו דמשום דפסקו כרבה תוספאה מחלקי' כך דבשביל איזה ימים לא אסורה משום כיעור דשכיחי לילד כך אבל אם אין הלכה כרבה לא היינו מתירי' אם תתעכב אף מעט יותר אף דשכיחי שיולדת כך תלינן שהי' בזנות אבל לרבה לא תלינן בזנות ע"כ שכיחי שיולדות כך וא"צ חזקת כשרו' ושרינן אף באיכא עדי כיעור והביא ראי' לזה דאל"כ מאי פריך בנדה ד' כ"ז איך משכחת ששהה ולד אחר חיבורו לג' ימים נימא ראשון ילדה למקוטעין לששה חדשים ויום א' והשני ילדה איזה ימים בחודש השמיני ע"כ אינו מתעכב אי הוא דלא כרבה תוספאה עכ"ד וראייתו אינו מוכרחת דודאי לפי דבריו א"כ לדידן דקי"ל כרבה אף בן ז' שיכול להולד איזה ימים בחודש ח' ותולין אשתהי אף בלא חזקת כשרות א"כ הא דבן ח' הרי הוא כאבן יהי' דוקא הרבה בחודש השמיני וזה לא נהירא ע"כ יש חילוק בבן ט' ואינו שרגילו' להיות יולדת איזה ימים יותר מזה אין ראי' שרגילות להוליד כך לבן ז'. אבל לכאורה דבריו ראוים לומר ליישב קושייתי מתוס' נדה שמבואר אי ס"ל דלא כרבה תוספאה אין מתעכב הלידה כלל. אך מ"מ לא מסתבר דלהסוברי' דלא כרבה היו תולין תמיד בזנות דשכיחי שיולדת בחודש עשירי ויותר נראה דודאי לא שכיחי שבעלו ופרשו מיד א"כ מנין לח"מ דשכיחי דיולדת תוך חודש עשירי שמא נתעברה אח"כ מבעליהן וצ"ל דס"ל דולד ניכר אחר ג' חדשים מצומצמים ולא קודם כלל כמ"ש רש"י ד' מ"א ונבדקה כו' א"כ נדע אם לאחר הכרת עובר מולידי' יותר מששה ע"כ ילדו תוך עשירי דלא מהני תלי' בזנות:
ומ"ש מעלתו בענין הראי' שכתבתי דבעי חזקת היתר או כשרו' דאל"כ למ"ד יולדת לט' אין יולדת למקוטעין מאי נ"מ הא תולין דאשתהי שהי' בן ז' ע"כ הנ"מ ששהתה חודש ומחצה ונשאת וילדה לז' אחר נשואי' אז תולין שהוא בן ז' לשני ולא בן ז' לראשון ואשתהי דלמה נאמר אשתהי דליכא חזקת כשרו' והיתר אבל אי יולדת למקוטעין י"ל דהוא בן ט' לראשון וכתב מעלתו די"ל אף אי תולין באשתהי בלא חזקה לא יתלו שהוא בן ז' לראשון דיכול להיות נ"מ שלא הי' ניכר עוברה לשליש ימים וליכא רובא דלט' ילדן נגדה עכ"ד ע"ז אומר בהא לא מהני אף אי יולדת למקוטעין כיון דרובן אינן יולדת למקוטעין לא מהני רוב לט' ילדן נגד רוב עוברה ניכר א"כ אכתי מאי נ"מ דאין יולדת כלל למקוטעין אך נ"מ דידי שפיר נ"מ אי לא הי' עוברה ניכר אף משלש ימים דשני דיתכן שלא יהיה עוברה ניכר אף לד' חדשים וע' תוס' ד' ל"ו כתבו כולי האי לא שהה עובר שלש ימי' השני ושלש ימים דראשון אבל כאן המתינה רק חודש ויתכן שלא יהי' ניכר עובר דראשון אף לאחר שלש ימי' השני א"כ ליכא רובא דעוברה ניכר ואי ילדה למקוטעין שפיר יש ספק אם הוא בן ט' או בן ז' אבל אי אינה יולדת למקוטעין אינו רק בן ז' ותולין בשני שלא אשתהי וגם יתכן שניכר עוברה לשני חדשים אחר נשואי שני והיינו לשליש ימי השני דילדה לז' למקוטעין שבחדשי' הווי שלש ימי השני ולראשון הווי שלש ימי' דהמתינה כבר חודש וילדה לט' ניכר לשלש חדשים:
ומ"ש ליישב תירוצו שמיישב דברי מהר"ם דמחלק בין שהה הולד לדברי שאלתות דמש"ה מהני עד אי מהימן כבי תרי דלשאלתות בראית בעל לא מיתסר ובשהה מתסר בראית הבעל באמת לא הוזכר זה במהר"ם דבראית בעל מתסר בהא ואף שנאמר כך קשה אכתי למה נחלק בין דברי השאלתות בכיעור לחוד דלא מהני ראית בעל ואי שהה ליהני ראית הבעל ע"כ כמ"ש הרמ"א דיש סברא טפי בשהה שזנתה ומ"ש במה שכתבתי לצרף הנטען אם יודע להעיד שנתעברה מאחר שקשה בעיניו למה לא חששתי לדברי רשב"א סי' אלף רל"ז דכתב חשוד פסול בין לעיולי בין לאפוקי ופסול לאסור אשה לבעלה אומר חדא דכבר נודע מחלוקת הראשונים אי מפסל משום קול בעלמא ולא ניקיל בזה ותו דנראה הפסול בקול שחוששין שמא זינה אבל אי הווי ידעינן דלא זינה אין לנו לפוסלו א"כ כאן שלא נשמע שרגיל להתיחד רק עם זו ממ"נ יוכשר עלי' אי זינה עמה אסורה בלא"ה ואי לא זינה עמה אינו פסול כלל:
ובענין אם יש לכוף לבעל לגרש הנכון כדברי ידידנו הגאון אב"ד מש"ל שלא נזקק עצמינו בגט מעושה בפרט בספק פלוגתא דמהרמ"פ נחלק בזה כמ"ש וגם אולי הכיעור לא יתברר כ"כ רק שכתבתי משום דחזינן דשהה אפשר הווי ספיקא דאורייתא בספק אי הוי כיעור גמור עכ"פ אין לכוף אותו לגרש אולם בנ"ד כתבו לי הב"ד ושלחו לי העתק אגרת מבעל שמבקש מהב"ד שיגרשנה:
ובענין נאמנות העד אם צריך שיאמין לו בכל דבריו בנ"ד כבר כתבתי אם העיד בחרם נראה שיאמין עכ"פ שלא יעבור על חרם בכל דבריו ומ"ש מעלתו דנ"ל להחמיר דלא בעי שיהי' עד מהימן לי' בכל עניני' דהרשב"א לא כתב רק לסניף ועיקר התירו על מ"ש דאין חייב במהימן כבי תרי לגרש רק לצי"ש לדעתי בהך שכתב מהרי"ק דאם אינו מאמינו רק משום שחשודה בלא"ה בעיניו אין להחמיר דמה מועילי' אומדנו' הא משום אומדנות אין מוציאי' למה נפסוק שהוא יסמוך על אומדנו' וגם זה אינו נכלל בדברי הגמ' אי מהימן לך כבי תרי דהא הוא אינו מאמין לו רק מה שהקשה הגאון מש"ל מלשון הרמב"ם דמהני בסומך על נכרי ועלי' עצמה נראה כוונת הרמב"ם אם לפי דעתו לא ישקר בזה אף באולי ישקר בשאר מילי סומך לבו בזה לא ישקר שיודע שהוא לא הי' מעליל על אשתו ולא היה גרם לה הרעה זאת שאינה שונא לה וכדומה אומדנות שלא הי' משקר בזה אבל בשביל אומדנו' שהיא חשודה שפיר כתב רמ"א בשם מהרי"ק דאין להחמיר וביותר לדידן דיש חרגמ"ה אם ידענו שאינו מאמין לו בשאר מילי לא נאמין לו שיש לו אומדנו' ותולין טפי שעשה מחמת קטט ואין ראי' מדברי רמב"ם דבליכא חרגמ"ה נאמן לומר שמאמין בזה להעד ותו עכ"פ לחייבו לגרש אין לנו אם אינו מאמין בכל דבריו כי נוכל לסמוך על הרשב"א שצירף ג' התירי' שלא לחייב מדינא עכ"פ:
ובענין מ"ש מעכ"ת בהכשר הולד הנה ההיתר ראשון שלו דיש לסמוך על ברי דידה אף דלית לה חזקת כשרות מ"מ להתיר ולד א"צ חזקת כשרו' דמוכח מדנאמנת לומר על בנה שאינו ממזר דנתעברה מנכרי אף דלית לה חזקת כשרו' דהיא עכ"פ פסולה לכהונה ע"כ ברי מהני וה"ה כתב משום ספק ממזר מהתורה שרי. והנה הגאון מש"ל השיב לו דחשבינן כיעור ושהה הולד לברי נגד ברי דידה דמש"ה אסרינן לה ומעכ"ת כתב דנראה לו דאינו ברי רק דמסלקינן חזקת כשרו' דידה ולגבי ולד א"צ חזקה אני תמה על מעכ"ת אף אי ליכא חזקת כשרות הא אית לה חזקת היתר לבעלה ואפ"ה אסרינן אותה ע"כ לא נחשוב זה לספק זנתה בכיעור ושהה הולד דאין לתלות שנעשה מלתא דלא שכיחא דוקא ביש לה חזקת צדקו' תלינן במאי דלא שכיחא אבל אשה שאין לה חזקת צדקות לא נתלה במאי דלא שכיחא ולהכי לא מהני חזקת היתר לבעלה דאין אנו חושבי' זה לספק שקול כי לא שכיח דשהה הולד ושפיר שכיח הזנות כיון שיש כיעור א"כ מאי היתר יש לולד כיון שלא נחשוב זה לספק שקול ואף אי ספק ממזר מהתורה שרי אנו לא נחשוב זה לספק שקול ולא מהני ברי דידה ואיך יעלה זה על לב להקל בולד דל"ל חזקת היתר טפי מעל האם דאית לה חזקת היתר (ובדברי הרמב"ם הי' אפשר לומר דמשו"ה מאמין להאשה דהא לרמב"ם אומרת מ"ע אני תחתיך לא מהימנא ומ"מ נאמנת לומר משארסתני נאנסתי במגו דמ"ע אני תחתיך דהוי טענה מעולה דפסלה נפשה מכהונה להכי י"ל דמהימנא לומר שהוא מנכרי במגו דאומרת הולד מבעלה דלגבי נפשה עכ"פ מהימנא דלא פסלה נפשה מכהונה דבעלה אינו נאמן עלי' לפוסלה וההיתר השני שכתב מעכ"ת לומר דהווי ס"ס שמא מנכרי נתעברה ושמא מבעלה דבר זה כתבתי בתשו' זה כמה שני' בהיותי בבראד נשאלתי בעסק כזה מק"ק זלאזיץ וכתבתי היתר ס"ס זה ואף דב"ש כתב דלא תלינן בנכרי וודאי במקום שאין רובן ישראלי' למה לא נתלה בנכרי דשוי' לספיקא:
והראיה שהביא הב"ש מפרוצה ביותר דהווי ממזר אף דיש ס"ס שמא מבעלה או מנכרים אף דנאמר דס"ל במיעוטן נכרים הווי נמי פלגא דדלמא אזלא לגבייהו י"ל שם דלא תלינן רוב בעילות בבעל דרוב בועלי' המזני' עמה כמ"ש הפוסקים א"כ שם תולין שזנתה עם הרבה אנשים ומה בכך די"ל דאזלי לנכרי אנו חוששים שזנתה עם הרבה בני אדם ישראלי' ונכרים ורוב בועלי' ישראל שדינן הולד בתרייהו ולא מועיל הקביעו' דאזלא לגבייהו דנכרי' דבתר רוב בעילות תולין הולד כמו באינה פרוצה דתולין בתר רוב בעילות דבעל אף דזנתה עם אחר ואזלא גבי' כך בפרוצה תולין הולד בתר רוב הבעילות והם ישראלים ולהכי אינו מועיל ספק נכרים וכן מיושב דלא תקשי מארוסה שעברה דלרב הולד ממזר ולא תולין להתיר משום ס"ס שמא מבעלה ושמא זנתה עם נכרי דשם נמי חוששים מדאפקרה נפשה כו' תולין שזנתה עם הרבה בני אדם שהם עושים הולד ממזר ודוקא לר"ג דמהני ברי דידה ברוב פסולים משום דלא הוי רובא דדלמא אזלא לגבי' דכשר אתי שפיר דאומרת ברי שלא נבעלה רק לאחד ואין רוב נגד ברי שלה לא חיישינן שנבעלה להרבה בני אדם אבל לרב דברי לא מהני וכן בפרוצה ביותר שאנו חוששים להרבה מזני' שזנו עמה לא מהני ספק נכרי כיון דרוב ישראלי' הם והספק שנבעלה להם ג"כ תולין הולד בהם ובהך דפ"ק דכתובות דפריך כי לא מודה מי מכשר הא איכא רוב פסולים לא תקשי לפי' תוס' ישנים דקאי על הולד דהווי ס"ס שמא מארוס שמא מנכרי יש ליישב אף אם לא נחוש להרבה ביאור דהא בהא ליכא רוב נגדה שהיה בעילות הרבה כמ"ש לעיל מ"מ י"ל דלא הוי ס"ס דנגד ספק שמא מארוס נמי איכא רוב פסולים ואף אם נאמר בספק אם נבעלה כלל וספק נבעלה לכשר שרי ברוב פסולים היינו כיון ד לגבי חד צד דלא נבעלה ליכא רובא ולגבי צד דנבעלה הוי רוב י"ל סמוך פלגא למיעוטא כמ"ש הריב"ש בתשו' לפלפל על ד"ת בסוגיא דפ"פ אבל אי נגד שני הצדדים הרוב לא הוי ס"ס ובהא רוב פסולים הווי נגד תרי הספיקות בין ספק מארוס בין ספק מנכרי רק להסוברים דספק אזלא איהי לגבייהו משוי לפלגא דרוב פסולי' לא יתישב תי' זה אבל י"ל תוס' ישינים לא ס"ל כך. וגם אפשר לומר תירוץ ראשון שכתבנו די"ל שבאו עלי' כמה בני אדם והולד ממזר ונהי דזה לא הוי רוב עכ"פ רוב ליכא לסייע לה דלר"ג ברי לא מהני כי אם ברוב כשרי' אולם בנ"ד יש לפקפק כיון דנראה דכיעור דמהר"ם היינו כיעור כמ"ש בסי' י"א דהוי כיעור גמור ולא שאבדה רק חזקת כשרות לחוד אלמא עיקר האיסור כיון שבכיעור זה נראה שהי' עבירה ונוסף לזה ששהה שאינו מצוי וודאי הי' שם עבירה במעשה הכיעור אם כן מה יועיל הס"ס לומר שהי' מנכרי הרי הכיעור שהי' עמו מורה שהוא זינה עמה ולמה נתלה באחר אך מ"מ י"ל דכיעור לחוד אינו מורה שהי' זנות רק מה ששהה הולד וכיון שיש לנו לומר שלא שהה רק שזנתה מאחר ואין ראי' מהשהי' נשאר רק הכיעור ומשום זה שוב אין הכרח שהי' זנות ממש ומהני ס"ס אך לכאורה יש לדון לפמ"ש לא חשבינן זה לספק אם הוא מבעלה דאם הוא ספק למה נאסור האשה הא יש לה חזקת היתר ע"כ אין נחשב זה לספק שהוא מבעלה א"כ לא נצרף נמי לס"ס זה הספק ואפשר לומר הא דאין תולין דשהה היינו דרוב אינן שוהין מ"מ עכ"פ מוכח דלא הוי רוב גמור דאי הוי רוב גמור מאי מהני חזקת כשרות דידה רובא וחזקה רובא עדיף א"כ אפשר לומר ס"ס אם בחד צד הוא רוב שאינו גמור כמ"ש תוס' בסוגי' דפ"פ גבי רצון אך שם כתבו תוס' דלא הוי רובא דאו' אבל לגבי ספק שהה הוי רובא דאו' דהא מאן דפליג על רבה ס"ל לא ישהה כלל וודאי אף לרבה הוי רוב גמור עכ"פ אכ"ק לומר הס"ס בזה אך אף דמוכח דלא הווי רוב גמור מ"מ אינו מדרבנן לדעת הריב"ש שזכרנו שכתב בסי' שזכרנו דסמוך פלגא למיעוטא א"כ בספק שמא הוא מנכרי בעיר שאין רובן ישראלי' נסמוך למיעוט דשהה שהרי מזדמן עכ"פ לרבה תוספאה ונוכל לתפוס למיעוט לצרף לפלגא נכרים והוי רובא לגבי ישראלים וגם מהרמ"פ התיר בהדיא הולד ולא הביא תשו' מהר"ם אפשר דס"ל מהר"ם מודה דולד כשר ולא החמיר רק עלי' ואף דרמ"א הביא קצת תשו' מהרמ"פ שהיקל אף שהי' קול קמי נשואין ולא הזכיר אף לתלות ששהה הולד נראה דפסק כמהר"ם אף לענין הולד מ"מ בספק שמא הוא מנכרי וגם אם הכיעור בעיני ב"ד לא יהי' כ"כ בירור רק ספק אם הוא דומה לכיעור דבסי' י"א אז דעתי מסכמת לדברי הגאון מש"ל ולדברי מעלתו להכשיר הולד לקהל כיון מדאו' שתוקי כשר. וצור ישראל יצילני משגיאות. ויהי לבי תמים בחוקיך:
ומ"ש מעלתו לפלפל על מה שצוותי להעתיק מ"ש בריש כתובות וכתב מעלתו על מה שכתבתי לישב פי' רש"י דאין צריך זמן במהיום אם לא באתי כו' שיכול לכתוב אם לא באתי עד חודש פלוני דלא תוכל לומר שגירשה אחר שבא ומאז לא בא ובאמת גירשה קודם ובא אח"כ דלא תהא נאמנת בזה והקשה מעלתו א"כ יש לומר דכתב זמן שתהא מגורשת שנדע מאיזה זמן שלא בא שלא הי' נאמן למפרע י"ל חדא דהש"ס דחה למ"ד נאמן למפרע ותו הא יכולה להביא עידי מסירה מתי מסר הגט לידה וגם כתבתי שמיירי באומר נאמנת כו' ומעלתו כתב לדחות דירא שתכחישנו אבל כשיהי' עדי' שבא לא תעיז נגד עדות אין זה דחי' דהא יכול לסמוך נמי דאין אשה מעידה וא"ל שמא תעיז שלא בפניו י"ל דדחי כמ"ד אף שלא בפניו אינה מעידה. ותו לפי מה דפי' הפוסקים באומר נאמנת לומר שלא באתי ומגרש על דעת כן אף שאמת שבא כשהיא תאמר שלא בא יהי' גט כמ"ש הריב"ש סי' שכ"ח א"כ אין זה העזה שלא יש הכחשה דאף שאמת שבא התנאי הי' אם היא תאמר שלא בא אף נגד האמת יהי' גט שהיא צריכה שתאמר הן:
ומ"ש על מ"ש לישב קו' פ"י נוקי הך דמכאן אם לא באתי שהי' התנאי בע"פ ואין זמן בשטר דהא באין בו זמן הגט פסול והאריך מעלתו דנ"מ אי שריא להנשא ליבם כונתי דוודאי לא מסתבר לאוקמי מתני' דוקא באין בו זמן דמתני' סתמא מני ומסתמא כותבין זמן דהגט פסול באין בו זמן מה"ת נוקי מסתמא דלא כתב בגט זמן אבל לפי מה שביארתי מרישא דהקו' ל"ל מעכשיו בלא"ה זמנו מוכיח י"ל שפיר דתני מעכשיו דנ"מ אף באין בו זמן הגט כשר וזה פשוט: