אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר דיני אשה נחשדת › תשובה מט

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

דיני אשה נחשדת · תשובה מט

דיני אשה נחשדת

נשאלתי מק"ק זלאטאווי בדבר אשה א' שהוגבה עדים שלא בפני' ובפני בעלה ע"ד שבעלה הלך מאתה א"ח של פסח ושמנה ימים אח"כ פירסה נדה ואח"כ קודם שבועו' חזרה ופירסה נדה כוסת הנשי' בשפע רב ובליל י"ד אדר ילדה ואם נחשוב מעת פרידת הבעל הוי עשרה חדשי' ושלשה שבועו' אולם בג"ע האשה נכתב לי בפני' שוני' ה"ה הרבני מהו' חיים דיין דק"ק הנ"ל כתב לי תורף עדו' שגבו עלי' ולא הזכיר שיצא קול זנות ושני דיינים אחרים כתבו לי ה"ה הרבני מוה' ישראל והרבני מוה' אהרן שנזדקקו בענין זה עבור שלא פסק קלא בישא ממנה מקודם הנשואי' הולכת עם הנואף ואף אחר נשואי' יצא עלי' קול מזנה בעיר והכל מרנני' ונשי' העידו שאבי' ואמה הכו אותה כמה פעמים שלא תלך עם הנער והיא השיבה למה לא נתתם אותו לי לאיש אך הנשי' הנ"ל נא ידעו ממי יצא הקול ותמיד אנשי' ונשי' באים לב"ד וצעקו למה אתם מחשי' והב"ד הזהירו אותה כמה פעמי' והיא לא השגיחה והלכה אצלו בצנעא ולאחר חג שבועות שלחו הב"ד לאמה עבור קלא בישא הנ"ל שנשמע על בתה והשיבה בתה כשירה והא ראי' שפירסה נדה ואינה מעוברת ולאחר זמן יצא קול שהיא מעוברת וקודם שבועות היתה קצת חלנית ואם נחשוב משעה שפסקה לראות הי' לידתה ט' חדשים ואינה מעוברת מבעלה ואם נחשוב מעת פרידת הבעל הוא י"א חדשי' פחות שמנה ימים ואשה א' העידה שאמה שלחה האשה למכשפה עם מי רגלי' בחודש אב ואמרה שהיא מעוברת ג' חדשי' ותלד בן זכר והב"ד חקרו ודרשו ויש הרבה עידי יחוד ששהתה עמו כדי טומאה מהם העידו שנתיחדה עמו בביתו ומהם העידו שנתיחדה באופל לילה בחושך ברחוב ודרשו וחקרו הב"ד ולא נמצא כיעור ממש רק עידי יחוד ותמיד היתה משחקת עמו וע"ז יש הרבה עדי' כשרי' ונאמנים ועד א' מעיד על חיבוק ונישוק ואותו עד אמר כל ימי החורף שהוא יודע בוודאי שלא תלד עד פורי' מחמת שראה אגרת שכתבה להנואף אוי לי מה אעשה שאני פוסק מלראות ואני מעוברת אך אבי' של האשה הנ"ל לא רצה שיקבלו זה העדו' שהוא שונא לו וגם העד זה אינו מוחזק בכשרו' שיצא עליו קול ביש. זה תורף השאלה כפי שכתבו שני הדיינים הנ"ל והוסיפו עוד שבעלה שלח להם אגרת ושלחו לי ההעתקה שמבקש מאתם שיתאמצו בדבר ועליו לקבל מה שיצא מפיהם וכבר נתודע לו שהולכת עם הנער הזה ופ"א הכתה חמותו עבור שהיתה עם הנער אחר החתונה אצל אלמנה אחת וקודם החתונה היתה הולכת תמיד עם הנער. וה"ה מוה חיים דיין הנ"ל העתיק כל העדו':

ותורף העדו' א' העיד שבחצות הלילה שלא הי' שום אדם ברחוב ראה פתח האשה מהחדר שלה פתוח ודימה בלבו לראות למה הפתח פתוח ונכנס לביתו וראה אותה יוצאת מהפתח וסגר דלתו רק הביט דרך סדקי' והמתין ערך רביעית שעה ולא שבה אז יצא מביתו וראה ביחד עומדי' הנער עם הנחשדת וכאשר ראתה אותו לבוא נכנסה בחדרה והוא הלך תחלה לאט אבל כאשר בא בקרוב אצלו התחיל לרוץ דרך מעבר אחד:

והם הי' רוצי' שלא יראה אותם אבל לא הי' יכולים להסתר מפניו וביום שאחריו אמר לה למה היא עושה ככה והשיבה אמת שהיתה שם אבל כוונתה היתה לראו' אנה הולך עבור שבכל לילה בא אצלה והעד אמר לה שקר את אומרת אני ראיתי שהיית אצלו והיא התחיל' להכחיש דבריו ופסקה לדבר וזה הי' קודם חג שבועות והשני העיד ביו"ט העבר מוצאי יו"ט הייתי בבית חורף שלי ושמעתי שיש בני אדם בקיך סברתי שהוא גנב ורצתי מבית חורף שלי וראיתי תוך הקיך האשה עם נחשד הנ"ל ורציתי לכנס תוך הקיך והיא החזיקה הדלת אבל הייתי יכול לראות מצד אחר תוך הקיך שהי' בבית החורף כשפתחתי הדלת כי הדלת של הקיך הי' מעט שבור ורציתי לעשו' רעש אבל אחי הכניסני לבית ואמר מה לך לזה ואני אמרתי שלא יאמינו לי והחרשתי אבל עכשיו שהכריזו בבהכ"נ מי שיודע דבר פריצות יבא באתי להעיד עוד כתב הדיין הנ"ל שאחיו של עד שני הוא שאמר שלא תלד עד פורי' מתחלה כל ימות החורף ושאלו הב"ד מהיכן יודע ואמר שדבר עם הנטען בדרך למה פניך זועפים ואמר שאשה כתבה לו שהיא מעוברת וקודם חג שבועות אמרה שיש לה סדר נשים ואמר לו העד אם היא מעוברת הוא וודאי ממך והשיב אם הייתי רוצה לעשות זה הייתי יכול לעשות כשהיתה עדיין בתולה ואותו עד פסול לעדות והנטען הודה שתבעה אותו הנחשדת שיבעול אותה אחר הנשואים ולא הי' רוצה ואמר שהולד ממזר אבל לא ממנו ואפשר שהוא מהנכרי והנה הדיינים דעתם לאסור האשה דמחשבי' זה לדבר מכוער והוי ב' עידי כיעור וגם יש אומדנא שפירסה נדה כשיצא בעלה וודאי נתעברה אח"כ וגם דשהתה קרוב לי"א חדשים אם הי' מבעלה ולא תלינן באשתהי כשאין לה חזקת כשרו' וגם משום האומדנא שעד הפסול אמר תחלה שלא תלד עד פורים וכן הי' ע"כ דבריו אמת הן שראה שכתבה להנטען אלו הם תורף דבריהם. אולם השאלה זו שלחו ג"כ לכבוד מחו' הרב המאוה"ג החריף מתון ומסיק מוהר"ר עקיבא ניי אבדק"ק פיל והוא השיב להם וצוה להם לשלח תשובתו לידי והרב הנ"ל כתב ג"כ בעצמו אלי מה שראה עוד בענין הנ"ל אחרי שכתב תשובתו לזלאטאווי ואני אחרתי תשובתי עד כי באה השאלה מכל הדיינים דק"ק הנ"ל כי תחלה נשאלתי רק ממוה' חיים הנ"ל והמתנתי עד בוא השאלה משאר הדייני' ועתה אשימה עיני על הענין והחונן לאדם דעת ומזימה יפתח לי שערי חכמה אף כי אני אנוש רימה יוריני ויבינני תורתו התמימה:

הנה תחלה כתב כבוד מחו' הרב מפיל שלא תועיל העדו' עבור שלא נתקבלו בפני האשה והבעל אף ששלחו אחר האשה ולא באה מ"מ כיון דלדעת רמ"א בתשו' לגבי גבי' שלא בפניו דומה לדיני נפשות א"כ י"ל אף בשלחו ולא בא אין גובי' שלא בפני בע"ד דדוקא בממון תקנו משום הפקר ב"ד כמ"ש רא"ש בתשובה מובא ב"י ח"מ סי' כ"ח אבל בד"נ וודאי לא מהני אונס וכמ"ש בתה"ד לענין אלם באמת מדברי ראב"ן שהביא ב"י דמוכיח דעבד מהני קבלת עדות מדהתירו באונס לפי דברי הרא"ש אינו ראיה דבאונס הפקיעו משו' הפקר ב"ד משא"כ בלא אונס הניחו על הדין וע' ב"י שדחה דברי ראב"ן דהוא אסמכתא ע"ש ולהרא"ש א"צ טעמא דאסמכתא דאף אם הוא מדאו' יש לחלק באונס עשו תקנה משום הפקר ב"ד מזה מוכח דלא ס"ל טעמא דהרא"ש וגם מאן דס"ל עידי חולי' לחוד מהני ע"כ אין הטעם משום הפקר ב"ד דלמה יפקיעו ממונו של זה כשלא פשע ע"כ באונס מהני עדו' א"כ בשלחו ולא בא נמי הא דמהני לא משום דהפקירו ממונו. ותו דעכ"פ מוכח דדיעבד מהני מדמהני באונס חולי' וצריכי' אנו לומר כמ"ש הב"י דהוא מדרבנן דקרא אסמכתא בעלמא א"כ אף בד"נ אינו אלא דרבנן כיון דקרא הוא אסמכתא כמ"ש הרשב"א בתשובה הובא בב"י סי' שפ"ח דקרא והועד קאי על גמר דין ולא על העדות א"כ אף שהיא דומה לד"נ כיון דהוא מדרבנן מקבלין בשלחו ולאבא או באונס דהם אמרו והם אמרו אולם לפמ"ש הרשב"א בחי' לב"ק פ' הגוזל י"ל בד"נ הוא מדאו' ובדיני ממונות הוא מדרבנן א"כ שפיר י"ל באונס או בלא רצתה לבא אין מקבלין עדי' שלא בפניו אולם כבוד הרב החריף מו' עקיבא נ"י יפה העיר בזה דהשתא י"ל לאסור אשה לבעלה כד"מ דמיא כמו דמהני בעדו' מיוחדת דעיקר חלוקו של רמ"א הוא דבעדו' מיוחדת כתיב לא יומת ולא קאי על ד"מ אבל מה דשוה ד"מ לד"נ מהתורה רק חכמי' הקילו בד"מ י"ל בעדו' נשים לא הקילו כמו בדרישה וחקירה דצריך בד"נ משו' דצריך בד"מ מהתורה דרישה וחקירה והשתא י"ל כיון דלענין קבלת עדו' והועד בבעליו בד"נ כתיב ולא קאי בד"מ שוה לעדות מיוחדת דמדמינן לאסור אשה לד"מ ולא בעי קבלה בפניו מהתור' באמת מ"ש משו' דהועד בבעליו כתיב בד"נ דומה לעדו' מיוחדת ע"ז יש להשיב הא דרישה וחקירה נמי כתיב בד"נ ומשוינן ד"מ לד"נ משו' דכתיב משפט א' יהי' לכם וע"כ עדות מיוחדת שאני דממעט ממון כמ"ש תוס' מכו' ד' ו' סוף ע"ב דשם ע"כ לא קאי על ממון דמהני לשבועה אבל משום דכתיב גבי ד"נ אין למעט ד"מ דהא כתיב משפט אחד:

אולם לפי דברי רשב"א שכתב דכתב דקרא לא קאי לד"מ ואפשר לא ס"ל דקאי להכי משפט א'. ועיין רש"י ותוס' מכו' ד' ו' ע"א מה שנחלקו בזה ושפיר כתב הרב הנ"ל דא"כ יש לומר לאסור אשה דמי לד"מ ולפ"ז ממ"נ שרי במקו' אונס או בשלחו ולא בא דאם נימא ד"נ דמי לד"מ מהתורה א"כ כיון דשרי במקו' אונס בד"מ דכן פסק רמ"א דמקבלין במקו' אונס אף בלא שלחו לו ומפרשינן או שלחו קתני א"כ אין הטעם משום הפקר ב"ד דלמה הפקירו כשיש אונס וזה לא פשע ע"כ דיעבד כשר כמ"ש הראב"ן א"כ בעדות לאסור אשה אי אפשר להתירה בדיעבד כשקבלו שלא בפניו ואם נאמר כמ"ש הב"י דהוא אינו מדאו' רק אסמכתא פשיטא אין להתיר אשה כיון דמדאו' הוי עדו' מעליא ואם נאמר בד"מ הוא מדרבנן להכי שרי במקו' אונס יש לדמו' ד"מ לאישות כיון דמהתורה יש חילוק ביניהם דמי לעדו' מיוחדת וממ"נ מהני העדו' בדיעבד ואף לכתחלה י"ל בשלחו ולא באה מקבלין כיון דמפרשינן או שלחו ולא בא אין הכרח לפרש דהוא משו' הפקר ב"ד דהא באונס מהני אף בלא טעמא דהפקר ב"ד מי לחשך לפרש טעמא דשלחו משו' הפקר ב"ד כיון שלא רצה לבא י"ל מקבלין דלא החמירו חכמי' יותר והרא"ש לטעמי' דמפרש דבעי תרתי אונס ושלחו י"ל דלא התירו רק משו' הפקר ב"ד ומדאו' בעי בפניו ומשום הפקר ב"ד מקבלין בשלחו ולא בא א"כ באישו' לא מקבלין שלא בפני האשה אף דשלחו ולא באה אך כיון דס"ס ס"ל באונס שאי אפשר להמתין מקבלין אי אפשר לומר בד"מ שהוא מדאו' רק ע"כ היא מדרבנן א"כ ממ"נ אי בד"נ הוא דאו' ויש חילוק בין ד"מ לד"נ שוה לאסור אשה לד"מ ואי בתרווייהו הוא מדרבנן אי אפשר להתיר אשה בשביל שקבלו שלא בפני' כיון דמדאו' הוי עדות וזה ברור. ובאמת אם הוא בד"נ מדאו' אין מקבלין שלא בפניו ומפרשינן והועד בבעליו קאי על קבלת עדות אין לחלק בין גמר דין לקבלת עדות ובגמר דין מוכח דאין מקבלין אף בשלחו ולא בא דקאמר בב"ק ד' מ"ד מעריקנא לאגמא ואין גומרין דינו של שור אלא בפניו אף דשלחו ולא בא דהא העריק לי' לאגמא ע"כ אף כה"ג אין גומרין אלא בפניו והה"ד שאין מקבלין עדו' כה"ג אך י"ל ש"ה דשור לא פשע רק בעה"ב העריקו לאגמא אך בדאו' אין מקום לחלק בין פשע או לא וגם יש להביא ראי' דמהני קבלת עדו' דיעבד בד"נ כי בב"ק ד' מ"ג ע"ב פריך הביאהו לב"ד כו' ומשני שהמית ע"פ ע"א וע"ז קאמר משכח זוטרי כמ"ש רש"י דיש להקשות מודה בקנס הוא כו' וקשה נוקי שגבו עדות שלא בפני השור רק בפני בעל השור והוא חייב ממון שהי' בפניו והשור אינו נסקל שלא הי' בפניו. ע"כ דיעבד מהני קבלת עדות או דמדאו' בד"נ נמי מהני עדו' שלא בפניו רק יש לדחות דשמא ס"ל בשור לא בעי בפניו דאטו בר טענתא הוא כרבנן דר' יעקב בד' מ"ה:

ובימי חורפי כתבתי גוף הראי' שמביא רמ"א בד"נ בעי בפניו מהא דינאי בסנהדרין פרק כ"ג דלא גבו שלא בפניו ע"כ כיון דד"נ הוא אין גובי' שלא בפניו אף דלגבי ינאי הוי ד"מ דמפסיד עבדו חשוב ד"נ כיון שהורגין העבד כמ"ש תוס' הא דלא ישבו שניהם דד"נ שאני לענ"ד אין כונת ד"ת דהוי ד"נ לגבי ינאי דמה ד"נ יש לינאי אף שבתה"ד בפסקי' וכתבי' סי' קע"ו כתב כיון דגופו קנוי הוי הוא הבע"ד יתכנו דבריו שאי אפשר להרוג העבד כיון שהבע"ד אינו שם דהיינו ינאי שגופו קנוי אבל שיצטרך לעמוד בשביל שגופו קנוי אין כ"כ טעם לדבר אולם ד"ת בלא"ה נוחי' דאי אפשר להשיב שניהם דהא שכנגדו הי' צריך לעמוד בשביל העבד דהוי לגבי' ד"נ וכיון שכנגדו עמד אף ינאי הוצרך לעמוד דאי אפשר להשיב שניהם א"כ אין הכרח מתוס' דהוי לגבי ינאי ד"נ וגוף קושית רמ"א י"ל דלא הי' אפשר לגבות שלא בפניו משו' עשה דשום תשים דאי אפשר להפסיד ממונו כשאינו רוצה שיפסידו ממונו ורוצה להיות שם ובתה"ד שם כתב דאי אפשר לתקן שיגבו שלא בפניו דהי' כועס טפי ע"ש אך בתה"ד הסכים בד"נ אין לגבו' לכ"ע שלא בפניו אף באלם אך בלא"ה נראה לענ"ד אם גבו שלא בפניו והבעל מאמין להעדי' שלא הי' משקרי' להעיד בחרם ב"ד מהני העדות שאסורה עליו דאף בע"א שאמר לפניו אי מהימן כבי תרי מהני ואסורה עליו אף שהעיד שלא בפני האשה מ"מ כשדעתו סומכת עליו אסורה כ"ש הכא אף דשם בעי שיהי' סומך עליו בכל דבריו היינו כשלא הגיד בחרם בת"ע רק בדבור בעלמא י"ל שאינו סומך עליו אבל כשהעידו בחרם א"צ שיהיו נאמנים בכל דבריהם כשיגידו שלא בחרם דעכ"פ בזה סומך עליהם בכל דבריהם כשיגידו בחרם שאינם משקרים א"כ כה"ג אסורה עליו דוודאי סומך עליהם:

וגם אפשר לומר לענ"ד בדבר איסור כשרצה להעיד בפני' והיא לא רצתה אסורה ודומה לבעל מום דאף שאין ע"א נאמן מהני בבעל מום דאמר שלח ואחוי ואף דזה לא רצה שיחוי מ"מ חוששין לעדותו הה"ד הכא הרי רצו שתבא ויגידו בפני' ויש לנו לחוש לעדותן אך י"ל התם שאני שעדיין אפשר להתברר שיחוי עוד משא"כ בקבלת עדות שעכשיו לא תוכל לברר אך אם עדיין יש לברר בעדו' בפני' והיא אינה רוצת וודאי אסורה וע' בכתובו' ד' כ"ג דאמר עדו' בצד אסתן והיינו ביצא קול שיש עדי' במדה"י אבל הכא וודאי לנו שיש עדי' דהא העידו שלא בפני' ואי אפשר להתירה עד שיעידו בפני' אף בקול מבואר בקידושין ד' י"ב דלא הקילו רק בשבוי' דמנולה נפשה אבל לא במקום אחר ואף שכתבו תוס' בשם י"מ דמקילי' באיסור שבוי' דהוא לאו א"כ י"ל הכא נמי לבעלה רק איסור לאו אך כבר דחו תוס' שם זה הפי' וגם במ"א כתבנו דקשיא טובא ע"ז הפירוש ממס' ב"ב ד' קל"ה דקאמר על יבמה לשוק נמי הך אם הקילו ע"ש. א"כ לענ"ד ברור אם היו עדי' שמועילי' לאסרה אף שלא הי' בפני' העדות אין מקו' להתירה משו' כל הני טעמי' שכתבנו:

הנה עדו' ראשון הי' שראה אחר חצות לילה הי' פתח פתוח מחדר ונכנס לביתו וראה דרך חור שיצאה האשה מביתה והמתין רביעית שעה ויצא וראה שעמדו ביחד האשה והנטען הנה רמ"א בתשובה חשבה לדבר מכוער שעמדו באישון לילה באפילה יחד. וגאון א' בתשו' ההיא כתב דלא הוי כיעור דמרתת שיבא בני אדם אצלם אף בחצי הלילה בעיר גדולה כמו בקראקא נמצאו אנשים שהולכי' אף אחר חצי הלילה. ומהרש"ל בתשו' הסכים נמי דאין לאסור משו' זה דמרתתי. והנה הרמב"ם ז"ל כתב אם ראה שיצאו ממקום אופל או מבור או שנכנסו לחדר והגיפו דלתות הוי כיעור ורשב"א ס"ל דוקא הגיפו במנעול וכ"פ הרמ"א ז"ל בש"ע. ובוודאי יש לעיין הא משו' יחוד אין אוסרי' ע"כ דמחלק הרמב"ם ביחוד אין ראי' דנתיחדו לשם זנות שמא רצו לדבר יחד אבל כשהיו במקום אופל אין דרך ליחד כי אם לעבירה:

וכן בהגיפו דלת אי לדבר התוועדו למה להגיף הדלת ובאמת בנתיחדו לשם זנות נמי נחמיר ביש נמי קלא וכן נראה מדברי ב"ש ס"ק י' דכתב משום נתיחדה לחוד לשם זנות אינו אסור אבל בהדי קלא אסרינן ומשו"ה דעת הרמב"ם דא"צ מנעול דכיון שהגיפו ע"כ כונו לזנות ולא אכפת לן דמרתתי דהא בנתיחדה לשם זנות א"צ שיהי' מוגף במנעול רק שלא יהא פתוח לר"ה דאף דיתכן שיבא אדם מ"מ הרי אמדינן דעתייהו שנכנסו לזנות ולא אכפת להו שמא יבא אדם פתאום ע"כ סמכו דעתייהו דלא שכיח שיבא אדם פתאום שאין מצוים שם ב"א כ"כ ברה"י והרשב"א דכתב דבעי מנעול לא שחולק ע"ז דהא בראה מנשקי' זא"ז וכדומה הווי כיעור אף דשם לא הי' דלת במנעול ומרתת מ"מ כיון שיש לנו הוכחה שהם נתכונו לעבירה ע"כ לא קפדי על מרתתי אף די"ל הא דמנשקי' מיירי נמי שהדלת מוגף והא דצריך מנשקי' מיירי שהם לא הגיפו רק שאדם אחר הגיף הדלת ואין ראי' מהגפת הדלת רק ממנשקי' אך פשט הלשון משמע דהווי כיעור אף שלא הי' דלת מוגף יהי' מקום לומר דמרתתי ואף דבעי שיש לחוש שהי' עבירה כמ"ש ב"ש וע' בתשו':

ואני הבאתי ראי' לזה דהרמב"ם כתב או שיצאו ממקום אופל או שנכנסו לחדר וקשה למה במקום אופל לא הזכיר שנכנסו למקום אופל ע"כ דבעי שנחוש שנעשה העבירה ולהכי אי נכנסו למקום אופל מסתמא הרואה הי' מביט אחריהם ואף בבור הי' מציץ לבור מה שהם עושים ואי ראו שלא עשו עבירה אין איסור אף שרצו לעשות עבירה להכי נקט שראו שיצאו ויש לחוש שהי' עבירה אבל בנכנסו לחדר נקט שראו נכנסי' ולא הי' יכול להתבונן אחריהם שהגיפו הדלת ושם לא נקט שראו שיוצאים דמי יודע אם הם הגיפו הדלת וצריך לראות הכניסה ושהם הגיפו הדלת ולפמ"ש נמי מוכח אף דאפשר לראות תוך מקום אופל ולהציץ לבור הוי דבר מכוער ולא אמרינן דמירתתי כיון דכוונתם הי' לעבירה דאין דרך להתיחד במקום אופל או בבור אם אין כוונתם לעבירה וכיון שנתכוונו לכך הא קמן דלא מרתתי ויש לחוש שנעשה העבירה ונראה דרשב"א לא נחלק ע"ז רק דצריך שיהי' מוגף במנעול דאי לא"ה אין ראי' שכוונו לעבירה דכשאינו מונעל אין ראי' מהגפה דכיון דמרתתי ראוי לומר שלא נתכוונו לעבירה כלל ונכנסו לדבר אבל כשנתיחדו לשם זנות וכן במקום אופל ובור דאין דרך להתוועד יחד כי אם לעבירה אף די"ל שיבא אדם לא סמכינן אסברא דמרתתי אף לרשב"א ומעתה בנ"ד שהי' בחצי לילה שאין רגל בני אדם מצויים וודאי לא נתוועדו כי אם לעבירה דלמה יתוועדו בחצי לילה א"כ אף שיתכן שיבא אדם אין לומר דמרתתי אולם דבר זה תלוי בראות עיני הדיינים אם במקומם אין רגל אדם מצוי בחצי הלילה לא כמו שהי' בקראקא ומשו' שומרי לילה שמחזירי' ברחובות יתכן כשיודע להם שכבר הי' במקום זה יודעים שאין רגילי' לחזור למקום זה עד רביעית שעה או יותר כי הם צריכי' לחזור בכל מקומות העיר או אם יש שומרים מיוחד למקו' שעמדו שם ובוודאי מרתתי ותלוי הדבר בראות עיני הב"ד ובספק אין להחמיר דבלא"ה רבי' החולקים על השאלתות ואין מחמירי' משו' ע"כ וקלא דלא פסק ואף השאלתות שמחמירי' אינו רק דרבנן כמ"ש הרא"ש בתחלת דבריו דמשו"ה לא סגי בראית הבעל דע"י שיש עדי' יהי' לעז יותר והרא"ש הרי ס"ל בהדי קלא נמי בעי עדי' ולא ראיית הבעל ע"כ טעמא משום דליכא לעז כי אם בעדי' ומחו' הרב מו' עקיבא נ"י באמת הקשה על הרא"ש מנ"ל דלא מתסרא בראית הבעל כיון דאיהו מפרש עדי' היינו עדי טומאה א"כ לא הוזכר בהך דרוכל יוצא שהיו עדים שמא סגי נמי בראית הבעל אולם י"ל כיון דבעי נמי קלא הרי עיקר הוא הלעז וס"ל לרא"ש עי"ז ליכא לעז כמ"ש תחלה או די"ל שיתלו שב"ד לא האמינו לבעל ולא יהי' לעז עכ"פ וודאי אינו רק מדרבנן האיסור א"כ כשאנו מסופקי' אם הוא כיעור אין להחמיר בספק דרבנן:

אך מה שיש לעיין בנ"ד עבור שילדה ליותר מעשרה חדשים מעת פרידת בעלה ודעת רמ"א בע"כ לא אמרינן אשתהי וכ"כ מהר"ם בתשו' והב"ש כתב הטעם משום דל"ל חזקת כשרות. ולפי טעמא דב"ש י"ל כל שראו פריצות אף שאינו כיעור כמו רוכל יוצא ואינך לית לה תו חזקת כשרות ואסורה ואף דר"ן כ' בכתובו' ד' י"ב דיש חזקה בנות ישראל אינן מזנו' כשראו פריצות אבדה חזקתה כמ"ש בש"ע סי' קע"ח א"כ י"ל עדות הראשון הווי כיעור אף די"ל כיון דמרתתי לא נעשה אז העבירה וכבר כתבנו הכיעור דאוסר היינו כשיש לחוש שנעשה אז העבירה מ"מ י"ל היינו בכיעור לחוד וקלא אבל אם שהה נמי הולד סגי כשאבדה חזקת כשרות יש לחוש שפע' אחרת זנתה כיון דילדה ביותר מיו"ד חדשי אם הולד מבעלה אולם מחו' הרב הנ"ל כתב דמדברי רמ"א שלא הזכיר מהו הכיעור נראה שכיון למ"ש י"א וצריך דוקא כיעור גדול אבל לא פריצות בעלמא ולדבריו א"כ אף בכיעור דמנשקים זא"ז היכא שבריא שלא הי' עבירה דאין מחמירי' נמי נקיל בשהה וכיון דדומה לסי' י"א ובזה אפשר לומר דבדין אינו שוה רק מה שיקרא כיעור שוה הוא לסי' י"א ומדברי מהר"ם גופי' שכתב מחו' הרב הנ"ל דמשמע שקאי על מ"ש תחלה שהי' כיעור כמו רוכל יוצא אף כתב שם הכיעור שהיו מגפפי' אותה ובירושלמי פ' המדיר אי' מגפפי' זא"ז וכן מנשקי' זא"ז וכן הרמב"ם וש"ע שכתבו מנשק ע"פ חלוקה או מנשקי' זא"ז משמע כשהיא לא נשקה אינו כיעור כי אם בנישוק ע"פ חלוקה א"כ גיפוף שהיא לא גפפה אינו כיעור שכתב הרמב"ם ואפ"ה אוסר מהר"ם בשהה הולד מוכח דא"צ כיעור כמו בלא שהה ואפשר שם שנשארה עמהם אחר גיפוף ולא מחתה בהם חשוב מכוער ביותר:

אולם באמת טעמא בעי למה לא נאסור ביחוד לחוד כיון שאבדה חזקת כשרות למה נאמר אשתהי דוודאי מוכח היכי דליכא חזקת כשרות לא תלינן דאשתהי דכבר כתבתי בתשובה אחרת ראי' לח"מ דכתב דכמה ימים רגילו' לשהו' בחודש עשירי דבפ' החולץ ד' מ"ב פריך תחלה תמתין חודש ובתר הכי פריך ותמתין ב' ומחצה ואח"כ פריך ותמתין משהו כו' וקשה למה לא פריך תחלה ותמתין משהו כמה דלא ידע דיולדת למקוטעין א"כ אם תלד לתשעה פחות יום א' ע"כ הוא מקמא ע"כ כח"מ ואף אם תלד לט' שלמים ומקמא הוא ט' ויום א' או יותר רגילות לשהות ולא יהי' היכר אם הוא לראשון או לאחרון וקשה א"כ מאי פריך ותמתין חודש אכתי ניחוש שהוא של ראשון ואשתהי חודש ע"כ לא נתלה בהא מן הסתם אין תולין באשתהי רק רבה תוספאה תלה באשתהי משום חזקת כשרות דידה והא דפריך ותמתין ב' ומחצה לא קשה אם תלד לשבעה יסברו שילדה מראשון לט' ומחצה דהא פחות מחדש אשתהי כמ"ש ח"מ וב"ש די"ל שם איכא רוב דאין עוברה ניכר ע"כ אינו בן ט' לראשון רק נגד רוב זה יש רוב דלט' ילדן וכיון שילדה לט' ומחצה אף שיכול לשהו' תו אינו בגדר רוב למגרע רובא בעוברה ניכר אבל עכ"פ זה מוכח מספק אין לתלות דשהה יותר מחודש והך דרבה ע"כ שאני דיש חזקת כשרות א"כ אין להקל בפריצות אף שאינו כיעור כמ"ש סי' י"א וע' במסכת מכות ד' כ"ג ע"ב יהודה מנה ירחא ואכוין להכי אמר ממנו ואין תולין שהוא מאחר ואשתהי אך משם אין ראי' דלא ידעני כלל שבא עלי' אחר כדקאמר דלא חזינא לא מחזקינן ואפכא משם נמי לא מוכח דלא קאמר לא נחוש לאשתהי ל"ל לומר דלא חזינא כו' די"ל דהי' לחוש שמא זנתה אותו יום עם אחר והא דקשיא מתוס' מס' נדה ד' ל"ח דכתבו גבי קשתה כו' דאין תולין באשתהי דלא קי"ל כרבה ל"ל זה דהא למ"ש רבה נמי לא ס"ל כך אלא משום דאיכא חזקת כשרות א"כ רבה נמי מודה שם דלא תלינן דאשתהי (ותוס' ס"ל ע"כ דלא כח"מ וב"ש שזכרנו דכתבו דאינו שוהה כלל) ובזה הרגיש הרבני מו' ישראל דיין מזלאטווי אולם בתשו' ישבתי זה דתוס' קושטא דמלתא נקטו דכבר כתבו בנדה ד' כ"ד מהא דקאמר לימא שבא ולד לל"ד יום למ"ד יולדת לט' אינן יולדת למקוטעין והקשו נימא כרבה דאשתהי הולד ותירצו דרוב אמוראים לא ס"ל כרבה משם מוכח אף בדאיכא חזקת כשרות קי"ל דאין תולין באשתהי דאינו במציאו' כלל דאם יתכן שיזדמן כך נוכל לומר מעשה שאירע כך שבא לל"ד יום ולהכי כיון דס"ל דהל' דלא כרבה אף ביש חזקת כשרות נקטי קושטא דמלתא ומשם נמי מוכח דס"ל לתוס' לרבה אין תולין באשתהי כי אם ביש חזקת כשרות דהא תקשי מה הקשו למ"ד אינה יולדת למקוטעין מרבה הא מאן דס"ל אינה יולדת למקוטעין ע"כ ס"ל דלא כרבה דאל"כ למאי נ"מ קאמר אינה יולדת למקוטעין הא יתכן שתלד למקוטעין שהוא בר ז' ואשתהי ומאי נ"מ אם אין תולין שהוא בן ט' ותולין הוא בן ז' למק"ט ע"כ נ"מ בלית לה חזקת כשרות דאף לרבה אין תולין באשתהי כגון שהיא פרוצה וכדומה א"כ אי הווי אמרינן דיולדת למקוטעין היו תולין בבעלה אבל כיון שאינ' יולדת למקוטעין אין תולין בבעלה שהוא בן ז' ואשתהי דהיכא דאית לה חזקת כשרו' אין תולין דאשתהי אולם נראה אף דרבה לא קאמר אשתהי אלא כשיש חזקה המסייע לה י"ל דלא בעי חזקת כשרו' כי אם חזקת היתר והיכא דיש לה חזקת היתר תולין באשתהי א"כ לא מתסרא רק ביש כיעור כהך דרוכל יוצא דקרוב שזנתה אבל אם אינו קרוב שזנתה לא גרעינן חזקת היתר דידה ותולין דאשתהי ובזה היה אפשר לישב דברי תוס' נדה דכתבו דלא קי"ל כרבה דאי הווי קי"ל לא הי' שייך שנים בתשיעי דהיו תולין שכל ט' ימים הי' בתשיעי ואשתהי כדי שלא תהא יולדת בזוב דיש לה חזקת טהרה ולא הי' צריך להשמיענו דאף א' בשמיני לא הווי יולדת בזוב די"ל דאינה יולדת בזוב דהי' הכל בתשיעי משום חזקת טהרה תולין באשתהי כדס"ל לרבה להכי כתבו לא קי"ל כרבהו ומה שהוכחתי מד"ת דהקשו על מ"ד אינה יולדת למקוטעין מרבה י"ל אף אי ס"ל כרבה נ"מ דאינה יולדת למקוטעין אם לא המתינה ט' חדשים וילדה לשמנה ומחצה דאי הוי של ראשון ע"כ ילדה לט' למקוטעין וקמ"ל דאינה יולדת למקוטעין ותולין שהוא בן ז' לבתרא ונתעברה חודש ומחצה אחר נשואים והשתא לא קשה נתלה בקמא משום דרבה ונימא שהוא בן ז' לראשון ואשתהי דכאן ליכא חזקת כשרו' וחזקת היתר לא נתלה באשתהי והשתא י"ל דלעולם ביש לה חזקת היתר אף לא חזקת כשרות תולין באשתהי וצריך דוקא כיעור גדול א"כ נ"ד אם נאמר שאינו כיעור כמו רוכל יוצא אף דאיכא פריצות תולין באשתהי:

ובלא"ה זקיני הגאון מהר"ם פדואה בתשובתו סי' ל"ג כתב אף שהיתה כיעור גדול כשהיתה ארוסה ונשאת וילדה לשמנה אחר נשואים מכשיר הולד ותולין שהוא בן ז' ואשתהי ואין תולין שנתעברה כשהי' כיעור הראשון שהי' מכוין החשבון שאז ילדה לבן ט' הרי דלא ס"ל כתשו' מהר"ם וא"ל התם קאי להכשיר הולד ולא האשה ותולין עבור דרוב בעילות אחר הבעל תולין ממנו בא הולד אף דאשתהי ולא מנואף הראשון דאזלינן בתר רוב בעילות אבל האשה לא נתיר דז"א דהא אין לנו מקו' לאסור האשה רק משום ראיה שילדה ושהתה ואי משום רוב בעילות תולין בו הולד אף ששהה אין ראיה כלל שזנתה למה נאסרה א"כ אף שנפסוק דלא כמהרמ"פ רק כמהר"מ דוודאי לא ראה תשובות מהר"ם מ"מ אין לנו להחמיר כי אם בכיעור ממש כמו רוכל יוצא אולם בספק אינו נראה להקל דדוקא בלא שהה אינו רק מדרבנן להחמיר בכיעור וקול אבל להצטרף לריעותא דשהה אולי מדאורייתא אסורה ומנין לנו להקל אולם כבר כתבנו שיהי' לפי ראות עיני הדיינים אי לא מרתתי שם שבדוחק גדול ימצא אדם שם בחצי הלילה ואינו שכיח כלל דודאי לא מרתת וחשיב כיעור ואינו דומה לתשו' גאון שבתשו' רמ"א דכתב שהיא עיר גדולה לאלקים ומצוים שם בני אדם ובכל אלו הדינים דנין לפי ראות עיני הב"ד כמו שהוא בש"ע אולם זה הוא רק ע"א בכיעור ומהר"ם כתב אי מהימן לי' כבי תרי אסורה ובש"ע פסק דע"א בכיעור לאו כלום הוא אף דמהימן כבי תרי כמבואר בב"ש ובאמת יש מקום לחלק דוקא בלא שהה הולד דאין האיסור רק משום דאיכא נמי קול אז י"ל דלא יהי' לעז דיתלו שהבעל אינו מאמין להעד אבל אי הולד שהה דא"צ קול ומדינא אסור ביש נמי כיעור אז י"ל אף בחד ומהימן כבי תרי אסור אולם תי' זה אינו מספיק ליישב מה שהקשה רמ"א בתשו' תשו' מהר"ם אהדדי דתחלה כתב בע"א לא מהני מהימן לי' ואח"כ כתב דמהני ומהר"ם הא ס"ל בע"כ לא בעי קול א"כ אין ליישב כתירוצי:

אולם כבוד מחו' הרב הנ"ל רוצה ליישב כפשטי' בשביל שהוא שהה ואסור בשני עדים אסור אי מהימן כבי תרי ולא ידענא מה הועיל בתירוצו הרי תחלה כתב כך מהר"ם לשאלתות דבשני עדים כיעור אסור ואפ"ה בע"א אין איסור אף דמאמין לי' ומ"ש עידי כיעור לחוד לשאלתות דאסורה עפ"י שני עדים ומ"מ שרי בע"א כשמאמין לו ומ"ש למ"ש מהר"ם לכ"ע דאסור בשהה וכיעור בב' עדים למה יאסור בע"א כשמאמין לו ע"כ נתרץ דמוכחא מלתא טפי בשהה דזנתה וזה תי' באמת הרמ"א דמוכחא מלתא טפי ועכ"פ לדינא אין לסתור דברי מהר"ם היכא דשהה ההוכחא מועיל דאם ע"א מהימן לי' כבי תרי אסורה והרב הנ"ל חוכך בזה עבור שהרמ"א לא תי' לחלק משום דשהה שאני ולפמ"ש היינו תי' רמ"א דשם דמוכחא מלתא טפי וכוונתו דעיקר הוכחה משום ששהה הולד דבלא סברא דאיכא הוכחה שוה שהה לכ"ע ללא שהה לשאלתות והי' צריך רמ"א לכתוב דיש הוכחא טפי בעובדא דמהר"ם ועיקר ההוכחה שם משום דשהה דבלא"ה חשבה מהר"ם רק ככיעור דרוכל יוצא ע"ש:

ובעדות השני לא ראיתי דבר מכוער אף שהיו שניהם בקיך והדלת הי' מוגף כבר כתבנו דצריך שיראו שהם הגיפו הדלת וגם לא הי' מוגף במנעול ואף שהוא מקום אופל אינו ראי' שנכנסו יחד שמא היא היתה תחלה לצרכה והוא נכנס אחרי' ואין ראי' מכיעור שכ' הרמב"ם וגם שהי' רבים מצוים בבית החורף ודלת הי' שבור לכן לדעתי אין זה כיעור אולם גם זה תלוי בראות עיני הדיינים אך נראה שעדות העד שהי' בימים טובים לא הי' לאחר שבועות ואז לא נתעברה ואינו מצטרף מה ששהה הולד לעדות זה ואף גם דלא נחזיקה למפרע בחשודה שזנת' בשבועו':

עדות השלישי כתבו עליו שהוא פסול לעדות באם יש עדים ברורי' שהוא פסול אין דבריו מעלים ומורידי' אף מה שאמר טרם לידתה כל ימי החורף שלא תלד עד פורי' מראי' שראה אגרת ממנה מ"מ אין זה מספיק אולי שמע מדברי' מכוערי' ותלה שזנתה אז ומשקר במה שאמר שראה אגרת שלה כיון שהוא פסול אבל אנחנו לא נדע אם היו עליו עדים כשירים ופסלוהו הב"ד ומשום רננה בעלמא אין מקום לפוסלו להתיר האשה הזאת ואם אינו פסול מהני עדותו שראה כתב שכתבה לנטען והודי' שאינה מעוברת מבעלה ויכול להצטרף גם עד כיעור הנ"ל ומה שאמר הנטען שמעוברת מנכרי ושיודע הוא שולד ממזר הוא ודאי ראוי לשואלו מהיכן יודע אם יאמר שהודית לפניו והיכא שיש רגלים לדבר מהני הודאתה ואין לפסול הנטען אף שהי' פרוץ עמה ביחוד מ"מ מדאורייתא אינו פסול וגם שהייחוד אינו ברור אולי היו עמה אחרים לכן הב"ד יחקרו עוד הפעם הנטען וגם ישאלו גם פיה מה תשיב על מה שהיתה עמו בחצי הלילה ואם לפי ראות עיניהם שם אין מצוים בני אדם והנטען יאמר דבר מספיק או שעד השלישי אינו נפסל בב"ד ואין עליו עדים שראוי לפסלו מדינא אסורה ואם הב"ד יראו שאינו כיעור ומשום הנטען לחוד או העד חשוד לחוד אין לפסול אף שיאמר שמהימנו לי' דאלו אנשים ודאי לא יאמין בכל דבריהם אבל לעד הכשר אם יאמין וב"ד ידונו שהוא כיעור אף שלא יהי' ממש בעדו' הנטען והעד השלישי יהי' פסול מ"מ אין דעתי להתירה:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה