תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש
שמות · פרשת משפטים
אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע. הכוונה בי מבואר בספר הזוהר שכל הענין מרמז על הנשמה ע"ש. וזה ידוע ג"כ שצריך האדם לעמוד על עצמו ולמעט תאותו בכל תאות עוה"ז ובאם לאו אז היצה"ר מתחזק אצלו עד כי עברו על ראשו המים הזידוני' וזה שמרמז על הנשמה ואם אחרת יקח לו ר"ל הרמז כמד"א תחת שפחה כי תירש גברתה שמגביר על עצמו כח הגשמי ומפריד מעליו כח הרוחני ומאין יבא שנתגשם כ"כ קאמר הפסוק שארה כסותה ועונתה לא יגרע ר"ל כי שארה הוא, מזונות כפי' רש"י שאין מעציר א"ע מתאות מזונות ומלביש א"ע בכסות נאה וכל מגמותיו הוא לזה ועונתה ר"ל שאין ממעט מתאוות המשגל ומזה בא לו שנתעבה כ"כ עד שהגביר השפחה הרשעה על הגבירה כמדובר:
ורפא ירפא. מלמד שנתן רשות לרופא לרפאות כי לכאורה הוא תמוה אשר עינינו רואות שע"פ דרך הטבע מתו כמה בני אדה אשר לא הי' להם רופא להתרפאות. וידוע דרכי הרפואה למשל אם גבר החמימות באדם נותן לו הרופא איזה עשב שטבעו לקרר וכדומה והוא ית' ברא הכל אם יש כח בעשב לקרר מהיכי תיתי לא יהא כח בו ית' לקרר בלי עשב ורופא אך האמת הוא מי שהוא מושגח מאתו ית' בודאי ירפאהו בלי עשב ורופא אך יש כמה בני אדם אשר סר השגחתו ית' מאתם ומסרו לטבע ואם יש רופא ועשב נתרפאים ואם לאו ימיתו כי הוא ית' אין משגיח עליהם. וע"ז נאמר שניתן רשות לרופא לרפאות. ורישא דקרא הוא אם יקום והתהלך בחוץ פירושו שאינו מושגח ומדובק בפנים בו ית' אלא בחוץ בדרך הטבע כנ"ל ורפא ירפא ניתן רשות לרופא אות:
חיים שנים ישלם. פי' שצריך לחיות שני פעמים שיתגלגל אם לא ישוב בפעם הראשון עד שישלם:
את כספך לא תתן לו בנשך. כי יש כמה בני אדם שתאותם וחפצם להרע לחבירו ולנשוך אותו נשך כסף נשך אוכל לחסר פרנסת חבירו וזה מדה רעה מגונה מאוד ואדרבא זרע כשר היי ראוים בטבעם להטיב לכולם וזה את כספך כו' פי' תאותך לשון נכסוף נכספת לא תתן בנשך. פי' לא יהי' לך תאוה להרע לחבירך:
כל הדין דין אמת לאמתו וגו'. ודקדקו למה נקט לאמתו נראה כי לפעמים אדם דן דין אמת אבל אינו מחמת אמיתו אלא שנהנה שאוהבו יזכה בדין ואדם כזה לא פעל כלום במעשיו אלא כשנהנה מאמתו שנהנה מהאמת שהוא אמת זה נעשה שותף במעשה בראשית שהוא ית' ברא הכל בלי שום הנאה כ"א צדקת וגו' אלא מחמת האמת שהוא שלם והכל יכול יראוי מן האמת שישלים פעולתו כן צריך האדם לעשות הכל מפאת האמת:
לא תטה משפט וגו'. פי' שלא תצטרך שהוא ית' יטה המשפט לפי החסד אלא תהא צדיק וישפוט הוא ית' משפט צדק ואעפ"כ תצא זכאי וזה עצמו לא תכיר פנים שלא תצטרך שהוא ית' ישא פנים כמד"א ישא ה' פניו אלא תהא זכאי באמת ולא תקח שוחד דכתיב שוחד בחיק פירש"י בצינעה שהמקבל שוחד מקבל בסתר. וכן כשהאדם אינו ראוי אז השפע הבאה מאתו ית' צריך להיות בצינעה מפני הפמליא שלמעלה משא"כ אם יהא זכאי אז הוא ית' משפיע בגלוי וזה לא תקח שוחד בצנעה השפעתך אלא תהא זכאי ותקבל בגלוי:
משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. שאמרו חז"ל הרי שהי' הציבור חייב בר"ה ויוה"כ ופסקו גשמים מועטים ואח"כ עשו תשובה נותן הגשמים בזמנם וכן להיפוך נמצאו יש שני משפטים אחד ליוקר ואחד לזול ופסק המטר לא נשתנה וזה משפטי ה' אמת שני משפטי' צדקו יחדיו:
או יאמר משפטי ה' אמת צדקו. ע"ד דכתיב ישב עולם לפני אלהים ואמר הוא ית' חסד ואמת מן ינצרוהו. ומוכרח להיות עניים אלא שהעניים צועקים למה אנו עניים דוקא נהי' אנו עשירים ונקיים ג"כ מצות צדקה לעשירי' שיהיו עניים אך האמת כן הוא שבגלגול הראשון אפשר היו העניים עשירים והעשירים עניים ובגלגול זה הוא להיפוך כי גלגול הוא חוזר בעולם. וזה משפטי ה' אמת וצדקו יחדיו פי' בכל הגילגולים שכבר מסובב הדבר הזה הנ"ל:
או יאמר בהמשך הפסוקים שלאחריו משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הנחמדים מזהב וגו' גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. כי ידוע שיש רשע וטוב לו וצדיק ורע לו ועל כ"א בפני עצמו אין להקשות כי ברשע וטוב לו י"ל שהוא ית' בעל חסד ועל הצדיק ורע לו י"ל כי מן הראוי כך כי מה"ת ישפיע לו הוא ית' כי די אשר חי במעשיו כי אם יצדק מה יתן לו רק על שניהם קשה. רק יש שני תירוצים ע"ז א' כי הצדיק יש לו עוה"ז התענוג של לימוד התורה וקיום מצותיו באהבה והטעם שטועם בה משא"כ הרשע שהוא מרוחק מזה ואפשר כי כן הכוונה במאמרם ז"ל ביקש יעקב אע"ה לישב בשלוה וכו' לא דיין לצדיקים מה שמתוקן לעוה"ב פי' בתענוג שיש להם בעוה"ז מאור העליון בעשות רצון קונם ומבקשים שלוה בעוה"ז בגשמיות ממש. וזה משפטי ה' אמת צדקו יחדיו גם שניהם ביחד לרשע טוב ולצדיק רע למה כן ומסיים הנחמדים מזהב וגו' וכבר יש לצדיק עוה"ז במתיקות המצות והתורה. עוד יש לומר כי יש שני מיני ילדים א' שהאב מבטיח לו לשלם לו הרבה בסוף כשיעשה רצונו והוא מאמין כ"כ באביו שישלם לו ועושה רצונו ויש ילד שהאב צריך ליתן לו תיכף איזה איזה פרוטות שיעשה רצונו כך הצדיק מחזיק עצמו בהבטחה של עוה"ב ושומר המצות אף שאין לו בעוה"ז משא"כ הרשע הלואי שיעזור הפרוטה שהוא ית' נותן תיכף שישמור מצותיו וזה יש עושר וגו' לרעתו שעונשו גדול שנתן לו תיכף תשלומין ואף על פי כן לא אבה לילך בדרכיו וזה גם עבדך נזהר בהם. פי' הצדיק נזהר במצות בשמרם עקב רב כי רב רמז לשכר. ע"ד מה רב טובך וגו' גם כשאתה שומר השכר ליתן בעקב דהיינו בבא ולכך צדקו יחדיו כמדובר למעלה:
או יאמר משפטי ד' אמת צדקו יחדיו. ע"ד מאמרם ז"ל כחיגר ע"ג סומא וזה צדקו יחדיו פי' הגוף והנשמה. או שהשי"ת רוצה לחבר א"ע באדם ולכך מתי' לגופי' כמ"ש בזוהר וזה יחדיו השי"ת והאדם. יראת ה' פי' מדרגה גבוה שהאב מפתה שלא יגיע לו נזק לבנו וזה יראת ה' שהקב"ה מתירא מהאדם שלא יגיע לו נזק וזה טהורה עומדת לעד שהיא מדריגה חשובה:
ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. פי' זה המארה מלבנונית הוא מתחת רגליו. אבל א"י עיני ה' אלהיך בה בלי ממוצע וזה פשטתי את כתנתי וגו' רחצתי את רגלי. וזה בכל מקום אשר וגו' אבוא אליך ע"ד שהוא לשון שקיעה כי יהי' התלבשות השרים שלמעלה משא"כ בא"י שהוא ונגלה כבוד ה' בעצמו בלי לבושים הם המלאכים שנקראים רגלים אלא בכבודו ובעצמו ובכל הדביקות שיש לאדם פושט לבוש ומקרב את בוראו וזה נפתלי נפתולי בדביקות שיש לו אילה כנוי למלאך כמ"ש האר"י ז"ל שלוחה פי' הפשטה והבן:
או יאמר אילה. כנוי לשכינה כמ"ש בזוהר ומכח הדביקות מקרב הגאולה וזה נפתלי על הדביקות אילה שלוחה ששולח השכינה מן הגלות או שבורא מלאך בעשיית המצוה היכל לבנת הספיר ספיר ימין לבנת שמאל כמ"ש בזוהר והאר"י. הרמז כי ימין למיימינים הוא ספיר אור ולמשמאילים צריך תשובה וכשלג ילבינו וזה לבנת והבן: