תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש
בראשית · פרשת וישלח
קטנתי מכל החסדים. המכוון בזה דלכאורה אין לנו שום יחוס בו יתברך נגד גדולתו כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ואנחנו בשפל המעלות. ומהראוי שאף שאנו מסוגלים במצות לפניו ית' מ"מ לא להתייחס לנו לקרב אליו. רק הענין שהוא ית' מקטין עצמו אצל צדיק כדי שיוכל להתקרב אליו. וזה הוא קטנתי ר"ל שעל ידי הקטין א"ע ית' כביכול מכל החסדים ע"י החסדים שאני עושה כדי שאוכל להתקרב אליו:
מסורה על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. על כן קרא למקום ההיא מחנה דן. על כן חרה אף ה' בכם. על כן אבכה בבכי. על כן מרפה ידו. על כן מלא לבם לעשות הרע. על כן קראו לימים האלה פורים. ע"כ קרא למקום ההוא עמק הברכה. על כן לא ידרכו כהני דגון. הכוונה בזה כי כתיב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. והכוונה כי יעקב הוא סוף שלא ישלוט אלא בסוף. ובישר אותו שלעתיד לבא יקרא ישראל לשון שר כי לו הממשלה אבל בגלות יש שליטה לעשו (על הר שעיר וסביביו) כי הוא הבכור וזה ויגע בכף ירכו בדברים הגשמיים שאינו אלא ירכים המעמידים לאדם שעי"ז יכול לעסוק בתורה ובמצות. ובזוהר מפרש לתומכין דאורייתא מחזיקי לומדי תורה. והרשב"א בעין יעקב כתב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה שנתן לנו מצוה בזה האבר וכו' דלולי זכות מצוה זו לא הי' לנו חלילה טובה בשום פעם. וזה ע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. ע"כ קרא שם המקום ההוא מחנה דן. כי הי' נוסע בסוף כל המחנות. הרמז שנשלוט בסוף עכ"פ. ודן היה מאסף לכל המחנות מלקטין כל הניצוצות הקדושות שבעובדי כוכבים וידוע כי הוד נהפך למשחית שכל השליטה בפרטי בשמאל וזה מחנה דן כמ"ש האר"י ז"ל ששרשו בארכובה שמאלית על כן חרה אף ה' בכם כי כשאין שפע אין יכולין לעסוק בתורה ובמצות כראוי. על כן אבכה בבכי. על כן מלאו לבם לעשות הרע. כי רואין שהסטרא אחרא מתגבר. על כן קראו לימים האלה פורים. כי על לבושי יפילו גורל וזה פורים. או להיפוך כי גם זה לטובה שבסיבת הגלות מזדככים ביותר כי השכל נותן ביותר להרע ואעפ"כ מחזקים בתורתו וזה על כן מרפה ידו שהקליפות אומרות כן שידיהם נחלשין כי ע"כ מלא לבם לעשות הרע ואעפ"כ אין עושין, ע"כ קראו לימים האלה פורים. כי ביום אשר שיבר המן להרע לישראל נהפך עליו. וכן הדבר בגלות כמדומה שטובה להם והוא רע להם. והטובה לנו יהיה וישראל מקבלין באהבה וקראו לימים האלה פורים כמ"ש זקיני במחיר יין כי הוא הלשון מזלות כי היום מזלות שולטין ע"כ קראו למקום ההוא עמק הברכה. הברכה הוא בעמק אע"פ שהגלוי לא כן הוא. וכן התורה למעלה סמא דמיתא כמ"ש הזוהר שהחזיר על כל אומה ולשון והראה להם סמא דמותא ולא קיבלו אותה. או עמק הברכה ע"ד מממטקים או ע"ד כי שחה לעפר נפשנו קומה עזרתה לנו. ובמדרש ועלה מן הארץ כשהן שחין עד עפר עד לארץ יעלו. וכן היה בהמן אם מזרע היהודים וגו' נפול תפול וגו' וידוע כשהן עולין עולין עד לרקיע כו' וזה קראו לימים האלה פורים ועמק ברכה. על כן לא ידרכו כהני דגון כי לעתיד לבא יעביר הקליפה מן הארץ: