תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש
בראשית · פרשת ויצא
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. כי ידוע שהצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים וזה ויצא יעקב מבאר שבע. פי' כשהלך כבר מתחת ממשלת היצר הרמוז בבאר שבע, ע"ד מאמרם ז"ל כי שבע שמות יש ליצה"ר ואז וילך חרנה אף שהלך במדת הדין חרון אף הנרמז לחרנה, כמ"ש במדרש מ"מ ויפגע במקום ההוא רחמים כי מקום הוא הוי"ה בהבאה כמ"ש האר"י ז"ל:
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו', הוא האדם, וראשו מגיע השמימה, ראשו הוא השכל ע"ד החכם עיניו בראשו ומלאכי הוא שלוחי אלהים כוחות עליונים עולים ויורדים בו כי מלאכי קדושה יש להם עלי' בתורה ומע"ט וכוחות חיצונים יש להם ירידה ע"י מצות, ונרמז מאמרם ז"ל על עולים מלאכי ארץ ישראל הרמוז לקדושה, ויורדים על מלאכי חוץ לארץ הרמוז לכוחות חיצונים:
ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, דקדקו המפורשים דהא אדרבא הסברא דמי שאוהב דבר כל יום הוא גדול אצלו ואפשר דבאמת הפי' הוא כך והיינו דכל הימים היו גדולים אצלו ובסוף שבע שנים היו הימים גדולים כ"כ אצלו כמו בתחילת שבע שנים וזה ימים אחדים דהיינו שהיו הימים הכל בשוה וגדולים אצלו מחמת באהבתו אותה:
הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, כי לאדם צריך חמימות רב בתורת ה' וביראתו ותשוקה וחשק גדול, ולהיפוך בעבירות כי היצה"ר בוער באדם באהבה ע"כ צריך להתגבר על יצרו ולצנן עצמו מחמת יראה ובושה ממנו ית', ועד"ז שמעתי במאמרם ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים דזה הוא דבר אחד כי ביראה איכא צינים ופחים חמימות בעבודתו ית' וקרירות מעבירות כמדובר. ולכן רומז עליו ית' שמלבין עונותיהם לישראל כמ"ש במדרש. וידוע כי יום רמז לקדושה. ולילה רמז על דברים השפלים שהוא לילה וחושך, וזה ביום בעבודתו יתברך הייתי לחורב לעבוד בחמימות ולקרח בלילה לצנן א"ע מחמימות היצר כדאיתא נורא בי עמרם:
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, שיעקב התדבק א"ע בקונו בעבודתו הרמה וזה הלך לדרכו ויפגעו. פגיעה היא תפלה. פי' שמלאכי אלהים התפללו בזכות יעקב וזה ויפגעו בו והבן. ולפום פשטא הבא לטהר מסייעין לו וזה כשהלך לדרכו לעבודת ה' ויפגעו בו מלאכי אלהים כוחות השכינה הסיוע מלמעלה: