אור ברסלב
תפארת עוזיאל חלק א בראשית › פרשת תולדות

תפארת עוזיאל חלק א· רבי עוזיאל מייזלש

בראשית · פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. עי' ברש"י. ונראה כי כתיב ויעתר לו ה' פרש"י לו ולא לה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' הרי מה שענה ית' ליצחק הוא ע"י היותו בן אברהם שהוא צדיק וזה ואלה תולדות יצחק ומפרש הקרא מהיכן בא התולדות ליצחק משום שאברהם הוליד את יצחק ולולי זה לא הי' יצחק מוליד ומספר הקרא ויהי יצחק בן וגו' ויעתר יצחק וגו' ויעתר לו ה' וזה כי ביצחק יקרא לך זרע פי' הזרע של יצחק שלך שבלעדי זכותך לא היה מוליד:

ותאמר אם כן למה זה אנכי. כיון שכך גדול צער העיבור למה התפללתי על בנים. בודאי כל העקרה רוצה בנים אף גם אם יהיה לה צער אלא שידוע אם עושים נס לאדם מצד עצמו שמח בו ואין לו שום צער משא"כ כשעושין לו נס עבור זכות אחר כמו שמצינו בלוט ורבקה חשבה שהיא נענתה בתפלת' על בנים וכיון שראתה שיש לה צער נודע לה שויעתר לו ה' לו ולא לה כי אלמלי הי' ע"י תפלתה לא הי' לה צער אלא תענוג ולכך אמרה א"כ למה התפללתי בחנם על בנים כיון שלא ענו לי רק ליצחק. הי' לו להתפלל ולא אנכי:

ברש"י ויהי עשו איש יודע ציד, שרימה את אביו היאך מעשרין את התבן. הכוונה שאמר על עצמו האיך יעשה למנות ע"א להוציא ניצוץ הקדושה המחיה אותו כי הוא ית' מחיה את כולם. וזה האיך מעשרין את התבן כי בית עשו לקש דהיינו תבן שקליפות התבואה הוא ולא פירי. וזה סביב רשעים יתהלכון פי' הקליפות שהם מבחוץ ולא מבפנים. אבל הניצוץ המחיה אותם הוא קדוש וזה האיך מעשרין את התבן כי העשירי יהי' קודש ולכך אהב אותו אביו מחמת שרצונו להדביק בקדושה באותו חלק שהוא באפשר לו:

ויעקב איש תם יושב אוהלים. כי ידוע דבית הוא קבע ואוהל הוא עראי והצדיקים עושים מעולם הזה דירת ארעי כאוהל:

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב. הכוונה ע"ד משל למלך גדול שהי' עת חדוה ושעשועים לפניו מעבדיו הסרים למשמעתו וכראות צד המלשין תמיד על עבדיו ירע הדבר מאוד בעיניו פן יבואו לריבוי תשלום גמול על תענוג הגדול מה עשה האויב הלך אצל העבדים ומשתדל בהסתת פיתוי לעשות איזה דבר שהוא נגד ציווי המלך אבל כשהעבדים חכמים ומתחזקים עצמם בעבדות אדוניהם אז השמחה נתגדל עוד יותר אצל המלך מאז ומקדם והדמיון להיפוך שאז מבטלין השמחה אצל המלך. והנמשל מובן מאליו כי יצחק מרומז על שמחה וחדוה כמד"א צחוק עשה לי אלהים וזה שאמר ויאהב יצחק את עשו שהשמחה אוהבת הקליפות המסיתים את האדם לעבור על ציווי המלך כי מחמת זה מגיע יותר חדוה ושעשועים לפני המלך ית', ורבקה היא מכונה על מדת הדין אוהבת ליעקב פי' להצדיקים שלא הי' מניחים עצמינו להתעורר בפיתוי היצר שאל"כ לא היה השמחה נתגדל אצל המלך יתברך:

ורבקה שומעת וגו'. ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר, הנה תיבת לאמר הראשון והשני אינו מדויק כלל ולכאורה שלא לצורך כלל אבל נראה שכוונת רבקה אמו היתה ע"ז דהנה ידוע כי דיבור הוא לשון קשה ואמירה הוא לשון רכה וזה בודאי שיעקב היה חושב וחושש ע"ז שכוונת אביו היה בהברכה רק על עשו כמד"א ויאהב יצחק את עשו. ע"כ היה חושש פן יבא יעקב במראות וישנה דיבורו לומר ג"כ בלשון קשה כמו שעשו היה מדבר יקום אבי ועי"ז יטעה עצמו לברך את יעקב שיסבור שזה הוא עשו ע"כ היה יצחק מתחכם על הדבר וציוה לעשו כשיביא לו המטעמים ישנה דוקא מדתו ויאמר דוקא בלשון רכה ויעקב לא ידע מזה הערמה והוא יחחכם לפי דעתו לומר בלשון קשות כמו עשו ומזה יכיר ויתבונן אם הוא עשו או יעקב שמי שיאמר בלשון רכה הוא בודאי עשו כהערמה שביניהם ומי שיאמר בלשון קשות כמו שעשו היה מדבר יבין שהוא יעקב אבל רבקה נתחכמה עוד יותר על הדבר כי הי' הסיבה מעם ה' לברך את יעקב דוקא וציותה רבקה ג"כ ליעקב שיאמר ג"כ בלשון רכה ואז בודאי שוב לא יבין כלל וזה הוא ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר ר"ל שציותה עליו שיאמר דוקא כפשוטו לפי דרכו של יעקב בלשון רכה ומסיק הטעם שציותה לו כן כי הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר ר"ל מאחר שהוא נתחכם על הדבר וציוה לעשו שיאמר בלשון רכה כדי שיבין. צריך אתה דוקא לומר ג"כ בלשון רכה ואז בודאי לא יבין ותרויח הברכות. ודו"ק והבן:

ויאמר הכי קרא שמו יעקב וגו' את בכורתי לקח וגו'. יש לדקדק הלא לא מצינו עד עתה שעשו קרא תגר על מכירת הבכורה, וי"ל למ"ש המפרשים דלכך מכר עשו הבכורה ליעקב משום ששמע נבואה שהוגד לרבקה ורב יעבוד צעיר, ולפ"ז א"ש כששמע עשו שיעקב לקח הברכה קרא תגר למפרע על מכירת הבכורה בחנם כיון שלא פעל כלום במכירתו, וע"ד הלצה נראה שלכוונה זו אמר עשו בעת מכירת הבכורה הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה דאיכא שני מיני מיתות מיתה ממש וגם העני חשוב כמת וזה העני הולך עדיין ברגליו מ"מ חשוב מת וידוע מה שקנה עבד קנה רבו והעבד למי והנכסים למי וזה כוונת עשו הרשע הנה אנכי הולך למות פי' כיון שרב יעבוד צעיר אז אין לי שום נכסים שהכל שייך ליעקב אדוני וזה הולך למות אע"פ שאלך ברגלי מ"מ אהי' כמת שאין לו שום נכסים ולמה זה לי בכורה ואדרבה עבור זה מכר הבכורה ליעקב כדי שהוא ישתעבד לעשו:

בענין הברכות שרצה יצחק לברך את עשו ורבקה עשתה שיברך את יעקב, נראה שיצחק צפה עתידות שלעשו יהי' כל טובות העה"ז וליעקב לא, כי כך גזרה חכמתו ית'. ולכך לא רצה לברך את יעקב אלא לעשות רצון קונו באמת אף שמסתמא היה לו גיעגועין על יעקב, וגם רבקה ידעה מזה אלא שכוונת' הי' שעכ"פ לא יהיה לעשו שום שפע אלא ע"י יעקב ומחמת זה לא יקטרגו השרים שיהא חלילה כליה על יעקב דכשם שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא צדיקים שכולם מקבלים השפע על ידם, וע"ד שכתבתי בפסוק בקרוב עלי מרעים וגו' המה כשלו ונפלו שע"י נפילות הצדיקים המה נופלים שאין להם צינור לקבל השפע, ע"כ גזרה חכמתו שיהיו מפוזרים בכל המקומות וזולת קדושיו לא יקבלו שפע ואז מתירא השר לקטרג על ישראל שיהיה כליה חלילה כי יהיה באמת מלכות קטיעא שתקטע מלכותו כי לא יהיה לו צינור להריק השפע עליו, וזה היה כוונת רבקה שיתברך יעקב לאדון ועשו לא יקבל שים שפע רק ע"י יעקב, וזה הוי גביר לאחיך ועי' מה שפירשתי דברי רבה בר בר חנה בענין שמיא וארעא דנשקי להדדי:

משמני הארץ יהיה מושבך, ג' במסורה א' כאן ואידך איתן מושבך, כי יפקד מושבך, הכוונה בזה שאדם הצדיק שזוכה לשתי שולחנות ויש לו כל טוב בעוה"ז, אעפ"כ לא יצער א"ע דמ"מ איתן מושבך כי יש לו ג"כ יסורין כי יפקד מושבך, שאין הישיבה שלו בשלימות כמו יעקב אבינו, או יפקד מושבך פי' שאתה בעצמך פוקד ומחסר מעצמך טוב העולם כמו רבינו הקדוש:

או יאמר על מחזיקים לומדי תורה משמני ארץ מושבך, שהקב"ה נותן לך כל טוב, ואעפ"כ איתן מושבך כי טובת העוה"ז אינו כלום אלא כי יפקד מושבך שאתה תחסיר מזוניך ותחזיק לומדי תורה:

או כי יפקד מלשון יזכר ויפקד וע"ד זכר צדיק לברכה שיהיו נזכרים מעשיך הטובים בפי הבריות ובפי הפמליא של מעלה:

או יאמר שיצחק בירך את עשיו משמני ארץ יהיה מושבך ואמר אעפ"כ אין איתן מושבך אלא כי יפקד מושבך לעתיד שיעבור רוח הטומאה מן הארץ ויעלה הטוב שבך:

או יאמר דהכוונה היא על השכינה כביכול שבגלות היא ראש לשועלים וירדה מאצילות לבריאה וזה משמני הארץ ואעפ"כ אין לה נחת על התרחקות ממקומה, אלא כי ההרחק מביא יותר תענוג ע"ד הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח:

תוכן העניינים

תפארת עוזיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה