תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
חולין · דף סג:
בתוס' ד"ה כגון שהיו אביו ואמו חבושים וכו' ועוד הוי מצי למידק ודילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדיקת ע"כ הנה הגאון בפני יהושיע במסכת גיטין דף י"ז כתב דחזקת צדיקת אתיא מכח רובא דרוב בנות ישראל אינן מזנות עי"ש ולענ"ד נראה דאפילו אי נימא דכוונת התוס' בחזקת צדיקת הוא משום דהוחזקה לנו בצדיקת היא ג"כ מכח רוב כמו שהבאתי לעיל בשם האחרונים דהא דסוקלין על החזקות כגון בבנה כרוך אחרי' הוא מכח רוב ולפי"ז צ"ל דכוונת התוס' דעכ"פ יש כאן תרי רובא ואפילו ר' מאיר מודה בכה"ג דלא חיישי' למיעוטא דמיעוטא כמו בגבינות דבית אונייקי בע"ז דף ל"ד ואין ללמוד מזה דאזלינן בתר רוב אחד אמנם לפי מ"ש לעיל באות א' דהכא בלא"ה מיעוטא דמיעוטא הוא כיון שהיו חבושין בבית אסורין וכל הנך רובא דשמעתין הכי הוא חלא משום שיש חזקה בהדי המיעוט הוי כמו מיעוט המצוי כמ"ש לעיל וה"נ גבי מכה אביו יש חזקה חזקת גופיה וחיותי' כמ"ש לעיל בשם הקצוה"ח ע"כ הוי כמו מיעוט המצוי ומתורץ קושיות התוס' ודע דאפילו אי נימא דכוונת התוס' הוא דחזקת צדיקת הוא חזקה גמורה וקושייתם הוא דילמא לאו משום רוב הוא אלא משום חזקה ג"כ יש לתרץ עם מ"ש בעל קצוה"ח דבד"נ יש חזקה דגופי' כנ"ל וסלק חזקה להדי חזקה ומוכח שפיר דאזלינן בתר רובא וקושיות התוס' וקושיית בעל קצוה"ח הנ"ל [שהקשה דלא ניזול בד"נ בתר רובא כמו בד"מ כנ"ל] מתורצת חדא בירך חברתה ובזה י"ל מה שהקשו על הרמב"ם פ"א מהל' איסורי ביאה שכ' שם דממכה אביו ואמו ילפינן דאזלינן בתר חזקה והוא ע"פ הירושלמי והא בש"ס דילן בשמעתין איתא דהוא מטעם רובא ולפי מ"ש א"ש דמוכח ג"כ דאזלינן בתר חזקה דאל"כ לא הוי אזלינן בתר רובא משום חזקת גופי' כמו בממון אלא משום דמסלקינן האי חזקה נגד חזקת צדיקת שהוחזקה לנו בכך ומוכח דהורגין על החזקות וא"ל דילמא לעולם לא אזלינן בתר חזקה וא"כ לא משגחינן נמי אחזקת גופי' וסמכינן ארובא הא ליתא דחזקת גופי' הוא כמו חזקת ממון דודאי אזני' בתרי' וא"צ לזה לימוד כלל דאין מוציאין ממנו בלא ראיה כיון שהוא מוחזק בחיותי' כדאית' בב"ק דף מ"ו לגבי ממון מנין להמוציא מחבירו עליו הראי' וכו' מתקיף לה רב אשי הא ל"ל קרא סברא הוא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא וא"כ הא דסמכינן ארובא ע"כ משום דמוקמינין לה נגד חזקת צדיקת ותרתי שמעית מינה ודוק:
יא ועפי"ז יש ליישב מה שמקשים בשם הגאון מו"ה צבי ז"ל מהלברשטאט לפי מ"ש התוס' לקמן בשם ר"ת דהיכי דממ"נ הוא נהרג לענין איזה מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא א"כ תיקשי משריפת בת כהן דילמא לאו אביה הוא א"כ אינה בת כהן ומיתתה בחנק וא"ל רוב בעילות הא לענין איזה מיתה לא אזלינן בתר רובא ולפי מ"ש י"ל דר"ת לא קאמר כ"א ברובא לחודא כמו נסקלין בנשרפין דמיירי מיני' אבל בבת כהן אדרבה כיון דממ"נ נהרגת יש חזקת צדיקת בהדי הרוב וחזקת גופה אין עומד כנגדה כיון דממ"נ נהרגת וחזקה בהדי רובא י"ל דהוי כמו ודאי דהא אפי' ר' מאיר לא חייש למיעוט כה"ג ומהני אפילו לענין איזה מיתה ודוק:
ובזה י"ל ג"כ מה ששמעתי להקשות אהא דאיתא בת"כ פ' אמור ומובא בפוסקים לה יטמא על הודאי ולא על הספק ובשיטה מקובצת ב"מ בשם הרא"ש גבי קפץ אחד מן המנויין וכו' דעשירי ודאי אמר רחמנא לא אזלינן בתר רובא דאע"ג דהתורה אמרה דהיכי דמסופק לנו ניזול בתר רובא מ"מ אינו ודאי אלא דהאי ספיקא רחמנא שריא ע"ש ולפי"ז היכי משכחת לה דכהן יטמא לבתו או לאחותו דילמא לאו אביה הוא ואינה אחותו ורוב בעילות לא מהני כיון דהתורה הקפידה דוקא על הודאי ולפי מ"ש א"ש דרובא עם חזקת צדיקת הוי כמו ודאי ובלא"ה כ' הגאון בפני יהושיע בפ' הכותב דאע"ג דהיכי דהרוב מכחיש החזקה הרוב עדיף מ"מ חזקה שאין רוב כנגדה הוא עדיפא מרוב והוי ודאי ועיין בנו"ב אה"ע סי' ס"ט:
ועוד י"ל קושיא זו האחרונה עם מ"ש הגאון בהפלאה בפ"ק דכתובות דהיכי דמחזקינין להרוב בנידון זה לענין שאר דברים מחזיקינין ליה אפילו למילתא דלא מהני רוב ומכ"ש בנידון זה דהא דמחזקינין ליה בכהן הוא משום רוב נמצא הא דאתה אוסר לו לטמא לאחותו הוא משום דסמכית ארוב זה דרוב בעילות וכו' וחיישית נמי דלאו אחותו היא משום דלא סמכית ארוב זה שני הפכים בנושא אחד ובדבור אחד כזה לא מצינו ולק"מ:
יב ודברי הרא"ש הנ"ל דאתי לידן נימא בה מילתא והנה עם שראיתי לגדולי המחברים תפסו זה לכלל מונח וליסוד מוסד דרובא לא הוי אלא ספיקא דשריא רחמנא ומשתמשים בסברא זו בכמה דוכתא מ"מ לא אמנע לכתוב מה שחנני ד' להבין דברי הרא"ש ז"ל ולפי מה שאבאר לאו כללא הוא והענין הוא כך דהאי עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק מוקמונין בש"ס שם אקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר דכולן פטורין אפילו הן אלף והנה לכאורה לפי לישנא דקרא עשירי יהיה קודש יותר מסתבר למוקמי ליה דאם בהמה אחת שכבר נקבעה בשם ממשר נתערבה עם אחרת דמותרי' כ"א מהם משום דעשירי ודאי וכו' ולא עשירי ספק ואנן איפכא תנינן בפ"ט ממסכת בכורות דף נ"ח מן המעושרין לתוכן כלן ירעו עד שיסתאבו ועכצ"ל דיותר מסתבר ליה להש"ס למוקמי המיעוט אתחלת חיוב אבל לאחר שנקבע עליו שם מעשר דינו כמו בכל התורה דספיקו אסור ומקשינן בש"ס דליעשר ממ"נ אי בר חיובא הוא שפיר מעשר ואי לאו בר חיובא הוא ליפטר במנין הראוי ומשני עשירי ודאי וכו' ובאמת לא מצינו בשום מקום להתיר ספק כזה שיכול לצאת מן הספק דהרי אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא לקולא כתבו המוהרי"ט והפרי חדש דהיכי דיכול לברב הוי כמו ודאי ואסור [ותירצו בזה הא דהקשו על הרמב"ם ז"ל משמעתין דילפינן דאזלינן בתר רובא מספק טריפות] והרי כאן בודאי נתחייבו במעשר ויכול לעשר ממ"נ אינו נכנס כלל בגדר הספק ואע"ג דכל עשרה הם בספק מ"מ כשהן הרבה הבהמות האלו שקפץ אחד מן המנוין הם חייבין בודאי כמו בתחלה דבמה נפטרו דהרי יכול לעשר ממ"נ וגם אינו מפסיד בזה כלל דהא גם אותו שקפץ לא נתעשר עדיין וגם כי יכול לאכול בעצמו בקדושת מעשר ואפ"ה פטרו הכתוב [עיין בנודע ביהודא מהדורא תנינא שהרגיש בזה בחיו"ד סי' קצ"ז] הרי חזינן דדין זה דמעשר תליא בידיעה דהיינו שאינו נקרא ודאי רק ודאי הידוע בידיעה ברורה והכרה גמורה ולא מה שהוא ודאי מצד הסברא ולכן אף שהוא ודאי חייב מצד הסברא כיון שאינו יכול לקבוע שם מעשר בודאי הידוע לכן פטור ע"כ לא אזלינן בתר רובא דרוב הוא אינו ודאי הידוע רק ודאי מצד הסברא וכ"ז במעשר דגלי רחמנא אבל בעלמא אפילו יש מקרא מפורש דבעינן ודאי דוקא גם רוב שהוא ודאי מצד הסברא הוא ודאי וכ"ז מדוייק בדברי הרא"ש ז"ל וזה לשונו ועוד י"ל כיון דחזינן דאפילו היכי דיכול לעשורי ממ"נ פטור משום דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק [ר"ל דבעינן ודאי הידוע] ואפילו אי אמרינן כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק מיקרי [ר"ל שאינו ודאי הידוע] אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין כדכתיב אחרי רבים וכו' [ר"ל משום דהוי ודאי מן הסברא אע"ג דלגבי ידיעה הוי ספק] אבל הכא לעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי [ר"ל דאינו ודאי הידוע] וכל מעיין בצדק ישפוט מישרים כי ת"ל דעת קדושים מצאתי וכנים הדברים ודרך כלל אני אומר כי הרא"ש ז"ל לא חידש לנו בזה שום כלל חדש דהא דרוב הוא אינו ודאי הידוע הוא פשיטא דפשיטא ומה שהוא ודאי מצד הסברא דבר זה לא הכחיש לנו כלל רק שתירץ קושיות התוס' דניכבשינהו דניידי וכו' בטיב טעם וראוין הדברים למי שאמרן: ומעתה דעת לנבון נקל מ"ש הגאון בפליתי סי' ק"י לענין הך עובדא המובא בס' בית הילל בתערובות בהמות וצלע אחד נלקחה קודם שנודע הטריפו' וחציה השני נלקחה אחר שנודע הטריפות והרכיע להיתרא מכח סברת הרא"ש, הנ"ל עי"ש הנה דברי הרא"ש אינם מעלים ארוכה כלל לענין זה. אמנם אם יש מקום לומר כיון שהצלע הראשונה אין אנו מתירין אותה מחמת ודאי הידוע רק מן הסברא לא הוי כמו שבא אלי' והעיד עלי' ועי"ז אפשר לאסור השנית בזה לא אצא לאלוק על דברי הגאון ז"ל אך מדברי הרא"ש אין סיוע לזה וכ"ש אשר יסורו בזה מעל הרא"ש ז"ל תלונות כמה קושיות המרבים הבל את כולם ישא רוח כאבק פורח וכעלה נבל ומ"ש הגאון בש"ש ש"ב פט"ו לתרץ מה שהקשו על הרמב"ם דס"ל ספיקא דאוריתא לקולא מקידושין דף ע"ד ממזר ודאי אמר רחמנא ולא ממזר ספק ול"ל קרא וכו' ותירץ דבממזר אפילו איכא רוב פסולין ופירש אחד מ"מ מיקרי ספק כמ"ש הרא"ש הנ"ל והנה עם שביררתי דאין זה ענין לדברי הרא"ש מ"מ י"ל כן כיון דא"א לאוקמי המיעוט על הספק אמרינן דהתורה הקפידה על ודאי הידוע וא"ת א"כ הא דאיתא בת"כ לה יטמא לודאי ו לספק למאי דקימ"ל ספיקא מדאוריתא לחומרא ל"ל קרא [ועי'תוקמי המיעוט אף היכי דהוי רובא לקולא] הנה זה באמת קושית הנימוקי יוסף בהלכות קטנות וז"ל בד"ה על הודאי וכו' וצ"ע לר איצטריך אי למיעוטי ספק בן קיימא פשיטא ספיקא לחומרא ואימיעוטי בני תערובות כגון כהנת וישראלית וכו' ה"נ פשיטא דק איסורא לחומרא ע"כ: וראיתי בגליון שם בחידוש אנשי שם לתרץ וז"ל משום דאיכא מצוה לטמא לקרום וה"א דספיקא לחומרא ויטמא ע"כ ודבריהם תמוהים היאך היה ה"א חייבו משום ספק מצוה כיון דאיכא ספיקא דאיסורא ושמא לאו אחוו הוא ועובר על האיסור ואינו מקיים המצוה אמנם כד דייקינ אפשר לאשכוחי ספיקא דמצוה בלא ספיקא דאיסורא עפ"י מה דאית ביבמות דף ק' מתניתין מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשי וכו' ונשאת וילדה וא"י אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון וכו' היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננין עליו הוא אינו מטמא לה והם אינם מטמאין לו ע"כ ובש"ס שם מקשינן אלא הם אוננים טו הא לא משכחת לה אלא בגרושה אימא סיפא היא אינו מטמא להם וכו' אמאי בשלמא לשני לא ליטמי אלא לראשון ליטמא ממ"נ אי רי' הוא שפיר קמטמא לי' ואי בר בתרא הוא שפיר קמטמא ליי דהא חלל הוא ומשני משכחת לה בקידושי טעות ואליבא דר' ישמעאל ע"כ והקשה הט"ז באה"ע סימן ג' ס"ק ט' אמאי לא משני האי אינו מטמא להם פירושו דאינו מחויב לטמא להם דאעפ"י שצוה להתעסק בז' מתי מצוה כדאמרינן לה יטמא מצוה לטמא מ"מ ספק אינו מחויב כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' כ"ז במה שהשיב להר"י צרפתי בהא דאיתא בת"כ דכהן מטמא לאביו משום חזקה והקשה ר"י הנ"ל דלמה ליה חזקה הא ממ"נ מותר דאי לאו אביו הוא א' אינו כהן והשיב הרשב"א דלענין מצוה קאמר דאי לאו חזקה הוי ספיקא והי' פטור ומשום חזקה הוא דחייב ותירץ הט"ז דבאמת הוי מ לשנויי הכי אלא דניחא ליה לשנויי דלא יטמא מצד איסורא עכ"ד. ובזה ניחא מה שמקשים על הרמב"ם והפוסקים שהעתיקו הא אינו מטמא להם והא בש"ס מוקמינן לה דאיירי בקידושי טעות ואליבא דר' ישמעאל עי"ש ואנן לא קי"ל כן כמ"ש הרמב"ם פ"ז מהל' אישות ובטוש"ע סי' ל"ח דבקידש על תנאי וכו' צריכה גט א"כ לא נשכחת להאי דינא מכח קושיות הש"ס דליטמא ממ"נ אך לפי דברי הט"ז י"ל דנ"מ דאינו מחויב מספק והגאון בישועת יעקב שה פלילות עם הט"ז בל ידעתי מה כי דברי הט"ז נכונים וברורים] לפוס מיהא דמצינו ספיקא דמצוה בלא ספיק' דאיסורא בגוונא הנ"ל דמותר לטמא ממ"נ וע"ז קאמר הת"כ לה יטמא [היינו הא דאמרינן לה טמא מצוה לטמא] על הודאי ולא על הספק והיינו בכה"ג דש"ס הנ'. מן הראשון דאיסורא ממ"נ דבספק פטור ממצוה הנ"ל וע"ז קאמר נמי בת"כ דלאביו חייב משום חזקה [דאתי' מכח רובא כמ"ש לעיל באות ז'] או משום רוב בעילות וכו' עכ"פ ממוצא הדברים אנו למדין דמ"ש הרא"ש דרוב אינו ודאי לא קאמר רק היכי דהתורה מיעטה בפירוש אף מה שהוא ודאי מצד הסברא כגון בעשירי ודאי כמו שנתבאר לעיל ובעינן דוקא ודאי הידוע בבירור גמור לכן גם רוב לא מהני אבל בשאר מקומות חשבינן רוב כודאי:
ואפילו את"ל דגם בשאר מקומות היכי דהקפידה תורה על ודאי ממעטינן רוב היינו דוקא אם אי אפשר לאוקמי המיעוט על ספק השקול כגון בממזר לדעת הרמב"ם כמ"ש בעל קצוה"ח כנ"ל אבל כל מקום שיש לאוקמי המיעוט על ספק אפילו אם יהיה מפורש בתורה לישנא דודאי מ"מ לא ממעטינן רוב וק"ו ב"ב של ק"ו היכי דהתורה גילתה בפירוש דרוב מהני ומיעטה הספק כמו בטומאת קרובים דכ' בת"כ דלאביי הוא מיותר דנלמד בק"ו מן לאמו אך דהיה ה"א דהיא ספק קמ"ל דניזול בתר רוב לענין חיוב המצוה כמו דאזלינן בכל מקום אחר הרוב והמיעוט קאי על הספק וגם יש טעם למאי איצטריך למיעוטי ספיקא כמו שנתבאר. א"כ אותו המקשה קושי' הנ"ל לא ידעתי למה הקשה כאן יותר מבכל התורה דאזלינן בתר רובא ויותר אין להאריך וזה מה שרציתי לבאר להגות סיגים מכסף ויצא לצירוף דברי הרא"ש ז"ל. יג וקושית הנימוקי יוסף הנ"ל דלמאי איצטריך למיעוטי ספיקא פשיטא דספיקא לחומרא יש לתרץ באופן אחר על פי דעת הפוסקים דאבילות דאורייתא ולפי מ"ש הרמב"ם בס' המצות מצוה ל"ז בהלכות אבילות פ"ב הטעם דהתירה התורה טומאת קרובים ר שיתעסק עמהן ויתאבל עליהן ע"כ א"כ לפי"ז כיון דלענין אבילות הוי ספיקא דאורייתא לחומרא וחיי להתאבל עליהם כדאיתא הוא אונן עליהם והם אוננין עליו [והתו והרא"ש דס"ל אבילות יום ראשון מדרבנן נדחקו בזה עיין עליהם מ"ק ושאר דוכתי' א"כ היה ה"א דמותר לטמא ג"כ דטומאה תלי באבילות כנ"ל קמ"ל והבן גם הלום ראיתי בס' חתם סוער מהגג מוהרמ"ס ז"ל מפ"ב שנדפס מחד שמתרץ קושי' הנ"ל דנ"מ בזה דירה תורה הספק דהוי דינו כודאי ואם יהיה עוד ספק כגון ספק פ שגירש אשתו ספק גירושין דהוי ספק ספיקא אכן אחר שאסרה רה ספיקא דקרובים הוי כודאי גרושה עי"ש וזה נכון מאד ועוד לפלפל בזה בכמה דרכים ואכ"מ רק להראות כי שערי התירוצים לו ננעלו לתרץ קושית הנימוקי יוסף הנ"ל ושפיר קאי המיט על הספק השקול:
יד והנה בתחלת עיוני עלה ועתי דמ"ש הרא"ש דרוב אינו כודאי היינו דוקא בגוונא דמוי שם דנימא כל דפריש מרובא פריש והיינו ע"ד מ"ש בנו"ב מ"ת ישועת יעקב יו"ד לתרץ קושית התוס' אהא דבעינן בבהמה שמונה ים דוקא ולא אזלינן בתר רובא דרוב בהמות ולדות בני קיימא ילדן משום דלא אזלינן בתר רובא רק כשאנו דנין על דבר פרטי אמרינן דה מילתא הוא הוא מן הרוב אבל כשאנו דנין לעשות תקנה הכוללת צרין אנו לתקן גם עבור המיעוט דהא גם המיעוט הוא בעולם וא"כ מיעוט יבא לכלל איסור לכן לא אזלינן בתר הרוב עכת"ד ולפי"ז א דאמרינן כל דפריש מרובא פריש נהי דעל כל חד היא דבר פרט מ"מ הא גם המיעוט יכנס בכלל זה לכן אע"ג דמכל מקום סמכי למימר דכל חד פריש מרובא היינו משום דכל חדא בשעתיה הוא בר פרטי מ"מ כיון שסופינו להכניס גם המיעוט בזה איך נאמר דרו זה הוא כודאי כיון דתברא בצידו וע"כ צ"ל דאינו אלא ספיקא דרחנא שרי' אבל בעלמא כשאנו דנין על דבר פרטי שהוא מרובא דעלמו הוי כודאי מצד הסברא ובזה מתורץ מה שהקשה הגאון בש"ש אא דאמרינן בקידושין פרק עשרה יוחסין גבי ממזר בקהל הוא ודל הוא דלא יבא אבל בקהל ספק יבא איך משכחת קהל ודאי דילמא לאו אביו וכו' ועל כרחך משום רוב בעילות וכו' ורוב אינו כודאי לפי סברת הרא"ש ולפי מ"ש ניחא דבכה"ג גם הרא"ש מודה וזה נכון מאד אמנם לפי מה שביארתי לעיל א"צ לכל זה [והא דאיצטריך למיעוטי ספק קהל לדעת הרמב"ם דספיקא לקולא כבר נתבאר בדברי המחברים]: טו בתוס' ד"ה לר' מאיר דחייש למיעוטי וכו' דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהי' חולין במעי אמו ע"כ ראיתי בשער המלך פ"ט מהלכות טומאת מת שהקשה לפי דברי התוס' דחזקת מעי אמו חשיבה חזקה א"כ האיך בעי למיפשט בסוגיין מרישי' של עולה דאזלינן בתר רוב דלמא התם היינו טעמא דאזלינן בתר חזקת מעי אמו שאין טריפות פוסל בו כדקי"ל ביו"ד סי' י"ג ע"כ ונלענ"ד דבלא"ה דברי התוס' תמוהין מאד דאיך נעמיד על חזקת מעי אמו הא גם במעי אמו מספקינן ליה בבכור אלא שלא היה שייך בו דין בכור מגזרת הכתוב דבפטר רחם תלי' רחמנא וכל בכור ודאי נמי הכי הוא דיניה דאינו קדוש עד שיולד אבל עכשיו שנולד ואישתני דיניה שפיר יש להסתפק ביה בדין בכור על כן נראה לענ"ד ברור דהתוס' לא כתבו כאן חזקה זו אלא נגד חזקת בהמה שלא ילדה דחזקת בהמה שלא ילדה ג"כ מעומעמת הוא מטעם הנ"ל וחדא טכסיסא הוא דהא כל חילי' דחזקה זו הוא משום דידעינן דמשעה שנולדה עד שעה שראויה לילד לא ילדה וא"כ איך נעמיד אותה עתה בשעה שהיא ראוי' לילד ורוב בהמות מתעברות ויולדות אחזקה שהיה לה בשעה שאינה ראוי' וזה מבואר להדיא בתוס' בכורות דף כ' ד"ה ר' יהושיע וכו' וז"ל ועוד וכו' דהיכי דאיכא רובא וחזקה וכו' והכא איכא רובא דאין מטיפות וחזקה שהיא בחזקת שלא ילדה ונראה לתרץ דלהכי חיישינן למיעוט מטיפות משום דרוב בהמות מתעברות כשמגיעות לזמן שראויות להתעבר בו מתעברות עכ"ל והן הן הדברים שכתבתי וכל זה מדויק בדברי התוספת בסוגיין דכתבו וז"ל דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד ולד בחזקת מעי אמו ע"כ ר"ל אם תחשוב חזקת שלא ילדה לחזקה א"כ גם לעומת זה יש חזקה דמעי אמו. ואם תדחה חזקה דמעי אמו מטעם שנתבאר א"כ גם חזקה שלא ילדה אינה חזקה מטעם זה וכנ"ל הנה כי כן לפי האמת דעת התוס' דב' חזקות אלו אינם חזקות כלל וממילא לק"מ מה שהקשה בשעה"מ מחזקת מעי אמו לענין טריפות דהא גם במעי' מספקינן בטריפות רק שאין שייך במעי אמו דין טריפות מגזה"כ כל בבהמה תאכלו אבל עכשיו כשנולדה ואישתני דיניה יש להסתפק בטריפות ואין כאן חזקה כלל ואתי שפיר:
סליק מסכת חולין:
סוף הספר