תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
חולין · דף יא.
בתוס' ד"ה מנא הא מילתא ולמאי דמפרש רבינו חיים דהא דרובא עדיף מחזקה ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה דאוקי גברא בחזקת טמא ע"כ:
והקשה המהרש"א אמאי לא נימא סמוך מיעוט לחזקה ותי' דמיעוט טריפות אינו שכיח ובכה"ג לא אמרינן סמוך כמו שכתב הרא"ש בשמעתין לענין רוב מצויין וראיתי בשעה"מ הל' יבום וחליצה שהקשה עליו לפי"ד היכי אמרינן בשמעתין דרבנן דפליגי על ר"מ בקטן וקטנה וס"ל דאזלינן בתר רובא ילפי לה מכל הנך לימודים דאזלינן בתר רוב כשרות הא במיעוט דלא שכיח דהיינו מיעוטא דמיעוטא גם ר' מאיר מודה דהלך אחר הרוב כדאיתא ביבמות דף קי"ט ע"ב ובע"ז דף ל"ד וכן הרגיש בזה הפמ"ג ביו"ד סי' ל"ט אמנם לא על המהרש"א תלונתינו דהא גם אי נימא דטריפות הוי מיעוט דשכיח היינו דוקא כל השבעים מיני טריפות שמנה הרמב"ם בפ"ז מהל' שחיטה אבל טריפות אחד כגון ניקב קרום של מוח או נפסק החוט או ניקב הושט ומכ"ש חששא דבמקום נקב קשחיט ודאי דלא הוי רק מיעוטא דמיעוטא וכן חששא דילמא לאו אביו הוא כשחבשו אותן בבית האסורין וקשה קושי' הנ"ל ודוחק לומר דלבתר דילפינן מהנך לימודים דגם ברובא דליתא קמן אזלינן בתריה שוב ילפינן רובא דליתא קמן מרובא דאיתא קמן דמהני אפילו במיעוט המצוי כמו רובא דדיינים דהא הש"ס פסיק להו בסכינא חריפא אכן לפמ"ש המרדכי בסוף פ' הזרוע לק"מ שכ' שם דהא דאמרינן ביבמות דף קי"ט דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר היינו דוקא בגוונא דהתם שיש שני צדדי היתר נגד המיעוט רובא וחזקה וכן במס' ע"א גבי גבינות דבית אונייקי דרוב עגלים אינן נשחטים לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות דלגמרי אין נשחטים לע"ז אבל היכי דלא הוי רק רובא לחודא אע"ג דהמיעוט היא אחד מני אלף חייש ר' מאיר וכ' עוד שם דגם קטן וקטנה הוא מיעוטא דמיעוטא ואפ"ה חייש ר' מאיר ע"כ אך ראיתי בריטב"א בחידושיו ליבמות דף ס"ז מבואר בדבריו להדיא להיפך דכ' שם דבקטן וקטנה לא הוי מיעוטא דמיעוטא דאל"כ לא הוי חייש ר' מאיר עי"ש וכן משמע מדברי הרא"ש בשמעתין ולפי זה הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא ועוד דאף לפי דברי המרדכי עדיין תקשי מנא לן דאזלינן בתר רובא נגד מיעוט המצוי ובאמת קימ"ל דמהני אף בכה"ג כל זמן שאין חזקה נגדו ודבר זה א"צ ראיה על כן נלענ"ד לתרץ ע"פ מ"ש בפליתי סי' ק"י בבית הספק דכל הנך רובא הם נגד חזקה [וכ"כ לתרץ קושי' הראשונים מסוגי' זו על הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא לקולא ולפי"ז מ"ש התוס' בשם רבינו חיים דמפרה ילפינן דרובא עדיף מחזקה ה"ה דמצינן למילף מכל הנך רובא דשמעתין] וידוע דחזקה לא הוי כרובא רק עם המיעוט הוי כפלגא ופלגא והיינו דוקא עם מיעוט המצוי כמ"ש התוס' במס' בכורות דף כ' והרא"ש בשמעתין א"כ מיעוט שאינו מצוי עם חזקה נהי דלא הוי כפלגא נגד הרוב מ"מ לא גרע ממיעוט המצוי ושפיר ילפינן דרוב מהני אפי' נגד מיעוט המצוי ודוק:
ב בדברי המהרש"א הנ"ל במ"ש דמיעוט דטריפות אינו מצוי רבים מקשים עליו הא טריפות הריאה הוא מיעוט המצוי כמ"ש רש"י בשמעתין דלכן צריך בדיקה וכ"כ הפוסקים. וראיתי להגאון בעל קצוה"ח בס' שב שמעתתא ש"ה פ"ט שכ' לתרץ כיון דבעגלים הרכים לא שכיח סירכות ע"כ לא אמרינן סמוך מיעוט דסירכות לחזקת טמא דהא איכא כנגדה חזקת היתר שהי' לה בשעה שנולדה עכ"ד. אמנם לפי מ"ש בנודע ביהודא חאה"ע סי' מ"ג לסתור דעת הריב"ש סי' שע"ט דרובא לא מהני נגד ב' חזקות וכ' הגאון הנ"ל דמפרה אדומה מוכח דרובא עדיף מב' חזקות דהא אית בה נמי ספק בשחיטה שמא במקום נקב קשחיט ובהמה בחייה בחזקת שאינה זבוחה עומדת עד שיוודע במה נשחטה וא"כ הרי כאן חזקת שאינן זבוחה וחזקת טמא ואפ"ה אזלינן בתר רוב כשרות עכ"ד ולפי"ז אין מקום לתירוץ הנ"ל דנהי דלגבי סירכא יש לה חזקת היתר הוי חדא במקום תרתי ואכתי תיקשי נסמוך מיעוט דסירכות לחדא מינייהו [ואף שראיתי בנו"ב שם בהג"ה שכ' די"ל דנגד חזקת שאינה זבוחה יש חזקת טהרה דבחייה בחזקת טהורה היתה עומדת ואם אתה אומר שלא נשחטה א"כ היא עכשיו טמאה משום נבילה אכן בחזקה זו יש לפקפק הרבה ויתבאר לקמן] ועוד יש להקשות לפי דברי הקצוה"ח הנ"ל מהא דמצרכינן בדיקה בריאה לכתחלה עכ"פ לכ"ע יותר מן שאר י"ח טריפות משום דהוי מיעוטא דשכיח כנ"ל והא כל היכי דאיכא חזקה בהדי רובא אפילו ר' מאיר לא חייש דהוי מיעוטא דמיעוטא כנ"ל וזה עדיף יותר מן מיעוט שאינו שכיח רק אחד מני אלף כיון שיש שני צדדים להיתר כמבואר מדברי המרדכי שהבאתי לעיל וא"כ לא הי' לנו לחוש בריאה עכ"פ יותר מן שאר טריפות שאין להם חזקת היתר ואין לומר דמיעוט דשכיח אינו נקרא מיעוטא דמיעוטא אפילו נגד רובא וחזקה דהא שם ביבמות מיירי במיעוט זכרים ואין לך מיעוט דשכיח יותר מן זה וכ"כ שם בפירש"י דף קי"ט ע"א בד"ה אימא סיפא עי"ש ואין לומר ג"כ דהא דמצרכינן בדיקה משום דמחזיקין מאיסור אבמ"ה לאיסור נבילה וא"כ הוי חזקה לאיסורא נגד חזקת היתר הנ"ל לפי"ז הביא קושי' הנ"ל דנסמוך מיעוט סירכות לחזקת טמא דחזקת היתר הנ"ל אזדא לה נגד חזקת אבמ"ה והן הדברים שכתבתי לעיל בשם תשו' נודע ביהודה הנ"ל: ג גם בעצם החזתה שחידש הגאון הנ"ל יש לעיין הרבה דהא דבענלי' הרכים לא שייך סרכות כתבו הפוסקים הטעם משום דהמאכלים גורמים הסרכות לכן כ"ז דייקי ולא אכלי לא שכיח בהם סרכות אם כן איך נעמיד אותה עתה כשגדלה ואוכלת המאכלים הגורמים סרכות על חזקתה הראשונה משעת יניקה ונלע"ד דאפילו הפוסקים דס"ל דחזקה העשויה להשתנות הוי חזקה מעליותא היינו דמוקמונן לה אחזקה דמעיקרא דעדיין לא נשתנית אע"ג שסופה להשתנות כמו בחזקת קטן בתוס' יבמות דף ס"א או אפילו לאחר שנשתנית י"ל דתלינן השינוי בזמן המאוחר יותר אבל בנדון זה איך נעמיד אותה אחר שנשתנית ונתחדש לה דבר הגורם סרכות אחזקתה שהיה לה בשעת יניקה ונהי דגם הגורם שנולד לה עתה אינו ודאי רק דהוי מיעוט המצוי מ"מ חזקה דמעיקרא לא מהני לה מידי דכבר יצאה מחזקתה ואישתנית וכן במ"ש בנו"ב אה"ע סי' מ"ג דנגד חזקת שאינה זבוחה יש חזקת טהרה כנ"ל יש לפקפק מהאי טעמא דהא דבחיי' בחזקת טהרה עומדת הוא משום דבחיי' לא שייך בה טומאה וטהרה ואיך נעמיד אותה עתה בחזקתה בשעה שיש להסתפק בה בטומאה ועל כרחך צ"ל כן דהא קי"ל להילכתא דכל ספק בשחיטה פסולה משום חזקת שאינה זבוחה ולא משגחינין בחזקת טהרה וראיתי למחבר אחד שהעיר עליו בזה ואם כי הדברים נכונים מצד הסברא א"י בע"א גמרא יש ללמוד דבר זה מהא דאיתא בקידושין דף ע"ט קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר ה"ה בוגרת לפנינו וכו' ושם ע"ב איתא אמר לך רב אנא דאמרי כר' יעקב וכו' אבל הכא מי נימא העמד הגוף על חזקתו וכ' התוס' ד"ה העמד הגוף וכו' ור"י פירש דרגילות הן לבא בבקר ואין שייך חזקה דנערות ע"כ וכתב הפנ"י דהא דרגילות הן לבא בבקר אינו רק מיעוט המצוי והכריח כן מדבור התוס' שאח"ז עי"ש הרי כיון דהגיעה לזמן שגורם לה השתנות לא מהני חזקה דמעיקרא אע"ג דלא הוי רק מיעוט המצוי וא"ל דשאני התם דהרי בוגרת לפניך דמבואר למעיין בסוגיא שם דהא דאמר רב ה"ה בוגרת לפניך היינו דנוקמה לה אחזקה דהשתא ולא ניחוש כלל לקידושי אביה אבל גם לולא חזקה דהשתא לא מוקמינן לה אחזקת נערות וחוששין לקידושי שניהם עיין בהה"מ פ"ג מהלכות אישות ובשעה"מ שם [ונ"מ גם בקדשה ביומא דמישלם שית אם בדקה זמן רב אחר הקידושין עיין בהפלאה שם ודוק]:
ד ועפי"ז יש ליישב קושית המהרש"א ביבמות פ' אלמנה לכה"ג דף ס"ט ע"ב דאיתא בגמרא שם כיון דעיברה לא תאכל ניחוש שמא עיברה והקשה המהרש"א דילמא מש"ה לא חיישינן דמעמידין אותה על החזקה שלא היתה מעורבת עי"ש אמנם לפי מה שנתבאר אתי שפיר דאיך נעמיד אותה עתה אחר שבא עליה ישראל על חזקת שאינה מעוברת שהיה לה קודם הבעילה הבעילה גורם לה השתנות וכבר יצאה מחזקתה והנה בשום לב בקושיות הש"ס שם וניחוש שמא עיברה דמשמע חששא בעלמא יותר הו"ל למיפרך מהא דקי"ל רוב נשים מתעברות ויולדות וגם מה דמשני שם ביוחסין חששו בתרומה לא חששו ואי הוי קאתי עלה משום רוב ודאי דגם בתרומה חוששין ע"כ צל כיון דמיירי התם בחדא ביאה כמו שפירש"י שם ובחדא ביאה לא הוי רק מיעוט המצוי דאי הוי כפלגא ג"כ לא הוה משני בתרומה לא חששו ומזה ראיה לדברי הנ"ל דאע"ג דהבעילה הגורמת השתנות לא הוי רק מיעוט המצוי מ"מ לא מוקמינן לה אחזקה דמעיקרא ביון דכבר יצאה מחזקתה ואישתני כן נלענ"ד נכון אך עדיין צ"ע באיזה מקומות שמראים לכאורה סתירה לזה ואין הזמן מסכים כעת לעיין אך מה דנראה לכאורה מדברי התוס' לקמן בשמעתין ד"ה ר' מאיר דחייש וכו' דאמרינן חזקה בכה"ג יתבאר לקמן באות ט"ו:
ה ובעיקר הקושיא שמקשים על המהרש"א דמיעוטא דסרכות הוא שכיח י"ל דדעתו כמ"ש בחידושי רשב"א בשם רבו לעיל דךף ט' דאע"ג דסרכות מצויות מ"מ יש סרכות שהם ריר בעלמא וסרכות שע"י נקבים הם מיעוט שאינו מצוי אלא דמ"מ צריך בדיקה משום דקרוב לבא לידי מכשול דפעמים שימצא האחד סירכה ויחזור על על כל לוקחי בשר לשבור כליהם ולהריק מאכלו לפני כלבו וחפשר שיחוס עין מי שאינו הגון על ממונו והתקצף וימלא בטנו מן האיסור לאחר שנודע וכו' ועוד טעם אחר בדבר מפני שהיא א קרוב ומזונון לראותו שאם יש בו סירכה מיד תראה לעינים בפתיחת הבהמה וחינו בודק נראה כמעלים עין מן האיסור עכ"ל ולזה נוטין דברי רש"י בשמעתין שכי ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן אע"ג דדעת רש"י לקמן דף מ"ו דסירכה באה מחמת נקב מ"מ ודאי מודה דיש סרכות שהם ריר בעלמא ואותן שמחמת נקבים הם מיעוט שאינו מצוי אלא דאעפ"כ צריך בדיקה משום דשכיח ריעותא ומטעם שכ' הרשב"א כנ"ל:
ו והנה בזה דמפרש רבינו חיים דמפרה ילפינן דרובא עדיף מחזקה יש לעיין לפי מ"ש הגאון בקצוה"ח בקונטרס התפיסות כלל ו' ובש"ש ש"ד פ"ח להקשות אהא דאזלינן בדיני נפשות בתר רובא אפי ברובא דליתא קמן כדאיתא בסנהדרין דף ס"ט וכמ"ש שם התוס' דף ג' וכן בסוגיין במכה אביו וברוצח ועדים זוממין מאי שנא מממון דלא אזלינן בתר רובא משום חזקת ממון וה"נ בד"נ הוא מוחזק בגופי' ובחייו ואם גופי' נידון ליהרג ע"י רוב ממונו לא כ"ש ותירץ דהיכי דהוקבע הרוב והוחזק קודם מעשה כגון במכה אביו ורוצח אזלינן בתרי' אע"ג שיש אח"כ נפקותא לד"נ או לד"מ אבל רובא דלרדיא דריש פ' המוכר פירות לא הוחזק מקודם ואינו בא אלא בשעת מעשה ותמך יתידותיו במ"ש הרמב"ם פט"ז מהלכות סנהדרין לענין מנקות וז"ל דא"צ שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א הוחזק כיצד אמר לו ע"א חלב כליות הוא זה גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בע"א ע"כ וה"נ יש לחלק בין בא הרוב והוחזק קודם מעשה ובין בא בשעת מעשה עכת"ד ולפי"ז איך ילפינן מפרה אדומה דרובא עדיף מחזקה מכל מקום הא גבי פרה כבר הוחזק הרוב שתי שנים מקודם שהחזקנו אותה בכלל רוב בהמות כשרות לכן מהני אח"כ אפילו נגד חזקה אבל ברוב שאינו בא אלא בשעת מעשה כגון גבי תינוק הנמצא בצד העיסה בנדה דף י"ח דאזלינן בתר רוב תינוקות מטפחין באשפה אע"ג דאיכא חזקת טהרה לעיסה מנין לנו דבכה"ג רובא עדיף. ע"כ נלענ"ד הקלושה דאין לדמות רוב שהוחזק להא דכ' הרמב"ם בהל' סנהדרין הנ"ל דשם מיירי שלא הכחישו אותו שום אדם אפילו הבע"ד כמבואר מדבריו בפ"ג מהל' שגגות ע"ש ע"כ שפיר אמרינן כיון שכבר האמינו אותו לענין איסור והוחזק מהני אח"כ גם לענין מלקות אבל אם בא אח"כ ע"א והכחישו שוב לא יהיה נאמן דע"ח בהכחשה לאו כלום הוא וכמ"ש הנימוק"י בריש פרק האשה רבה בשם הריטב"א דלא אמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים רק בדבר שבערוה דבעינן שנים והאמינו לזה שאומר מת או לעד סוטה כשנים אבל באיסור דעלמא דסגי בחד לא האמינוהו אלא כחד וכי אתי אחרינא ומכחיש ליה הוי הכחשה חד לגבי חד וכ"פ הרש"ל ביש"ש פ"ק דחולין והב"ח ביו"ד ס"י וזה דלא כדעת מוהרי"ק סי' ל"ג עיין בש"ע יו"ד סי' א' ולענ"ד דדעת הרמב"ם כדעת הריטב"א דהא בפ"א מהל' סוטה חילק בין בב"א לבאו בזא"ז דבזא"ז נאמן הראשון כשנים ובפ"ח מהל' שגגות כ' ע"א אמר אכל וע"א אמר לא אכל מביא אשם תלוי ולא כתב דבבאו בזאח"ז חייב חטאת כמ"ש התוס' בריש ס' אמרו לו וכן י"ל נמי אם נולד אח"כ ענין אחד שיש חזקה היפך מדברי העד ג"כ אינו נאמן אעפ"י שהוחזק מקודם אלא דהרמב"ם שם לא מיירי מזה דלענין מלקות לא שייך חזקה ועוד דהרמב"ם ס"ל דע"א נאמן נגד חזקה כמו שנראה מדבריו בפ"ט מהל' נזירות וכ"כ הש"ך סי' קכ"ז לדעתו. וא"כ נחזי אנן ברוב אע"ג שהוחזק מכבר כיון שנולד אח"כ חזקה המנגדת ומיעוט עם חזקה הוי כפלגא ופלגא נגד הרוב אין לך הכחשה גדולה מזה לא מהני מה שהוחזק מקודם: ז ועוד נלענ"ד לחלק העניינים מטעם אחר דהנה הפני יהושיע בקידושין דף ס"ג הקשה על הרמב"ם בהל' סנהד' הנ"ל מהא דאיתא שם דאב שאמר בתי מקודשת אינו נחמן לסקול על ידו וכן פסק הרמב"ם בפ"א הל' א"ב והרי דאע"ג דהאב נאמן לאיסור וכבר הוחזק האיסור ע"י האב קודם שבא עליה אחר בזנות דאל"כ פשיטא דאין סוקלין דהא אין כאן התראה דבחזקת פנויה היתה עומדת ואפ"ה אינו נאמן לסקול ע"י עכ"ד והנה יותר היה לו להקשות ממה שכתב הרמב"ם שם בפ"א הל' א"ב הלכה כ"ב וז"ל המקנא לאשתו ונסתרה ובא ע"א שנטמאת אם בעלה כהן ובא עליה אח"כ לוקה משום זונה אעפ"י שעיקר העדות בע"א כבר הוחזקה זונה ע"כ [והן הן הדברים שכתב בפט"ז מהל' סנהדרין הנ"ל ובפ"ט מהל' נזירות ובפ"ג מהל' שגגות] ותיכף אח"ז הלכה כ"ג כ' האב שאמר קדשתי את בתי ועפ"י שהוא נאמן אם זינתה חינה נסקלת ע"פ ע"כ לכן עלה בדעתי לתרץ דהנה הרמב"ם מסיים שם וכן אשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם שני עדים או שתוחזק ע"כ וביאור דבריו ע"פ מ"ש לעיל הלכה כ' וכ"א מי שהוחזק בשאר בשר דנין בו ע"פ החזקה וכו' איש ואשה שבאו ממה"י הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזקה בעיר שלשים יום שהיא אשתו הורגין עלי' אבל תוך שלשים יום אין הורגין ע"כ א"כ כ"ש גבי אב שאמר קדשתי את בתי אם הוחזק שלשים יום דהורגין ע"פ [דהא שם בסוגיא ס"ל לר' אסי דאב נאמן לסקול ואמר מודינא באומרת נתקדשתי דאין סוקלין עי"ש] ולפי"ז מ"ש אייה נסקלת על פיו מיירי בלא הוחזק שלשים יום א"כ י"ל דהא דכתב בע"א שכבר הוחזקה זונה מיירי בהוחזקה שלשים יום דלזה קרי כאן הרמב"ם בפרק זה הוחזק וכן מ"ש בפט"ז מהל' סנהדרין וז"ל אבל האיסור עצמו בע"א הוחזק ויותר מזה מבואר בפ"ט מהל' נזירות וז"ל נהג נזירות ע"פ ע"א ושתה יין וכו' והתרו בו ב' עדים לוקה היינו שנהג נזירות שלשים יום [ומיירי שהעד אמר שקיבל נזירות טפי מן ל' יום או משום דתגלחת מעכבת כמ"ש הרמב"ם בפ"ד שם הלכה י"ב] נמצא לפי"ז דאב וע"א דין אחד להם וסרה תמיהת הפנ"י. שוב פקחתי עיני וראיתי להגאון בעל קצוה"ח בש"ש ש"ו פי"א וי"ב שהעלה כן לתרץ דברי הרמב"ם ותיתי לי דקיימתי מסברא דנפשאי וע"ש שהביא ראיה לזה מהמשנה למלך פ' כ' מהל' א"ב וכיון דהרמב"ם בפט"ז מהל' סנהדרין הנ"ל לאו מטעם נאמנותו של עד קאתי עלה רק כיון שהוחזק ל' יום וסוקלין ושורפין על החזקות עפ"י הדברים האלה אנכי כורת בין העדאת ע"א לרוב דהיינו דברוב לא מהני אע"ג שהוחזק מקודם והוא בשים לב האי חזקה דשלשים יום מה טיבה והנה הה"מ שם בפ"א מהל' א"ב הראה מקום לב"ב דף קס"ז לענין החזקת שם אם הוחזק ל' יום בעיר אמנם הגאון בנודע ביהודא חלק אה"ע סי' נ"ד העלה מקורו מן ירושלמי קידושין ובודאי דלא מסתבר לומר דתלוי בזמן לחוד דלא מצינו בהעדאת עד לגבי אחרים דהשתא לא מהימן ואחר זמן יהיה נאמן אלא נראה דטעמא הוא כמ"ש האחרונים דהא דסוקלין על החזקות משום דיש ראיה מן מעשיה המוכיחים על אמיתת הדבר וחזקה זו אתיא מכח רוב דרוב אין עושין כן אלא א"כ הוא אמת [עיין בשושנת העמקים כלל י"ב וכן מורין דברי הרשב"א בתשובה סי' כ"ז] אלא דבמעשה רבה כמו הוחזקה נדה בשכינות שלבשה בגדי נדתה לא בעינן ל' יום. אמנם עכ"פ גם בשלשים יום בעינן קצת מעשים המוכיחים ומבררים אמיתת הדבר וראיתי במהרי"ק סי' פ"ז שכתב דלמלקות לא בעינן מעשה וראיה ולמיתה בעי' ובבית שמואל סי' י"ט הביאו וכ' דמהרמב"ם לא משמע כן ובס' בית מאיר שם הוסיף עוד דמבואר בהדיא ברמב"ם להיפך מדסיים או שתוחזק וכוונתם דהרמב"ם ס"ל דגם למיתה לא בעינן ראיה אך לא זכיתי להבין דבריהם דהא מהרי"ק כתב דהא דנוהגין כאיש ואשתו מיקרי ראיה המורה אמיתת הדבר וכן הוא כוונת הרמב"ם במ"ש או שתוחזק כמ"ש שם בהלכה כ"א אם הוחזקה בעיר שלשים יום שהיא אשתו ר"ל שהוחזק כן מצד מנהגם [ובזה י"ל סמך לשלשים ע"פ הא דאיתא ביבמות דף קי"א טפי מל' יום לא מוקי אינש אנפשיה וכיון דמתייחדים אמרינן כן וחזקה דאין אדם עושה בב"ז] ואדרבה איפכא אני תמה במ"ש מוהרי"ק דלמלקות לח בעינן ראיה ודייק מלשון הש"ס דפלגינהו למלקות ומיתה בתרי בבא והא אמרינן מלקין כו' כגון הא דאמרי' הוחזקה נדה בשכינותי' בעל' לוקה עלי' משום נדה ופירש"י שלבש בגדי נדתה והרי אין לך מעשה גדול מזה לכן נלענ"ד דמוהרי"ק לא קאמר רק דלגבי עצמו מהני חזקה בלא ראיה כמו גבי החזקת שם בעיר בב"ב דף קס"ז ובח"מ סי' מ"ט אבל לגבי אחרים לא מהני חזקה בלא ראיה [ובזה יש לתרץ מה שהקשה הרמ"א בתשוב' סי' ב' דהא דהוחזקה נדה בעלה לוקה ואמאי לא קאמר דגם היא לוקה ולפי מ"ש י"ל דאדרבה היא לוקה אפילו בלא לבשה בהדי נדתה דלגבי עצמה לא בענן ראיה ומעשה לכך קאמר אם הוחזקה נדה בעלה לוקה ר"ל דביש ראיה ומעשה אפילו בעלה לוקה. שוב ראיתי בתב"ש בקידושין דף פ' שתי' כן אלא שהוא כתב דלגבי עצמה סגי באמירה בעלמא ובאמת כן הוא דעת הב"ח באה"ע סי' י"ט אכן כבר השיגו עליו שם הב"ש והט"ז דגם לעצמו בעינן שלשים יום ומה שהביא התב"ש ראיה מהרמב"ם פ"כ מהל' א"ב כבר כתב המל"מ שם דהרמב"ם מיירי שם בהוחזק ל' יום עי"ש אבל לפי מ"ש י"ל דלגבי עצמה בעינן ג"כ ל' יום עכ"פ אלא דלא בעינן מעשה] וכיון שנתברר דבע"א ג"כ אין לוקין על פיו אא"כ הוחזק ל' יום בחזקה וראיה לאמת הדבר א"כ ברוב הא דאזלינן בתריה אינו רק מטעם אומד הדעת ואדם אין בארץ אשר יודע הדבר על אמיתתו שהוא כן וכל המעשים אשר נעשו להחזיק אינם רק מטעם שאנו סומכין על הרוב וגם אם אלף שנים יוחזק לא יצוייר איזה מעשה שיהיה הוראה על אמיתת הדבר שהיא כן בבירור ולעולם חין כאן אלא רוב ולכן כשיולד אח"כ דבר שהרוב לא מהני נגדו לא יועיל אע"פ שהוחזק שמעה בינה זאת [איברא שצ"ע בע"א אומר שהוא חלב וכן בע"א אומר שנטמאת איזה מעשים יורו על אמיתת הדבר וצ"ע כעת] ודע דאע"ג דברירנא לפי ענ"ד הקלושה דברוב לא מהני מה שהוחזק מקודם אמנם מודינא אם בשעה שאנו דנין נגד חזקה או באיזה ענין שלא מהני רוב אך אנו צריכין לילך אחר הרוב באותה שעה לענין אחר באותו דבר עצמו שוב הולכין אחריו לכל דבר כמו שהוכיח הגאון בהפלאה סוף פ"ק דכתובות [ועיין בישועות יעקב אה"ע סי' ק"ע] אך בפרה אדומה עתה אין שום נ"מ ברוב רק נגד חזקת טומאה וטהרה:
ח ולענין קושית הקצוה"ח הנ"ל אמאי הולכין בד"נ אחר הרוב הא מסייע ליה חזקת גופי' הנה זה באמת עצם קושית התוס' בריש המניח ובסנהדרין דף ג' ע"ב ותירצו שם בסנהדרין וז"ל דרובא לרדיא לא חשיב כהנך רובא הילכך לא סמכינן אהאי רובא בד"מ ע"כ. ובש"ש ש"ד פ"ו פי' כוונתם ע"פ מ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ב דקידושין גבי סבלונות אע"ג דרובא מסבלי והדר מקדשי מ"מ חיישינן למיעוטא דמקדשי משום דאינו רוב מצד הסברא והטבע כ"א מצד המנהג ופעמים הרבה שאדם נוהג כמנהג המיעוט וכן נמי רובא דלרדיא תליא בדעת וברצון בני אדם ופעמים שאדם רוצה לקנות לשחיטה לכן לא מהני בממון אבל שאר רובא דהם בחיוב ובטבע גם בממון מהני וה"ה בד"נ עכת"ד והנה שם בהמוכר פירות קאמר שמואל כי אזלינן בתר רובא ה"מ באיסורא אבל בד"מ לא ולפי פירוש דרובא דזבני לרדיא הוא גרוע מצד עצמו משום דתלוי במנהג גם באיסורא לא מהני רוב כזה כמו שלא מהני רובא דמסבלי וכו' לענין קידושין לסברת הרמב"ן ובש"ש הרגיש בזה ונלחץ אל קיר חומר א"א אכן ברשב"א ור"ן וריטב"א כתבו ג"כ סברת הרמב"ן הנ"ל ולא הזכירו חומר א"א לכן נלענ"ד דברובא דלרדיא לא שייך סברא זו דהראשונים הנ"ל לא כתבו כן רק ברובא דמסבלי וכו' דתליא ברצון איש ואיש בלי שום מכריח אבל בקניית שורים מי שצריך לרדיא הוא מוכרח לקנות לרדיא לחרוש חרישו וכיון דרובא זבני לרדיא הוא מפאת צורכם לכך הוי כמו רוב המחויב בטבע ועוד בס' ש"ש שם פ"ז סתר בעצמו פירושו הנ"ל. ע"כ נ"ל לפרש דבריהם בפשיטות עפ"י מ"ש הפוסקים דהא דלא אזלינן בד"מ אחר הרוב הוא משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון והנה התוס' בבכורות דף כ' כתבו דהיכי דהרוב הוא רוב גמור דהיינו שהמיעוט אינו מצוי לא אמרינן כמוך וכו' וע"כ התוס' בתירוצם הנ"ל דרובא דלרדיא לא חשיב ר"ל שאינו רוב גמור שהמיעוט דזבני לשחיטה הוא מצוי ע"כ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון ולא מהני הרוב וזה החילוק שבין איסורא לממונא דבסתם איסור לית חזקה אבל ברוב גמור דהיינו שהמיעוט אינו מצוי הולכין אחריו בממון וכן בד"נ וכל הני רובא דחשיב התם התוס' הם רוב גמור [ולפי"ז רובא דאיילונית הוא רוב גמור דהתוס' מייתי התם מסנהדרין דף ס"ט עי"ש ומזה ראיה לדברי המרדכי שהבאתי לעיל באות א' ודוק] אלא דבריש המניח הקשו מהא דהולכין אחר רוב דיינים בי ב מזכין וי"א מחייבין דלא הוי רוב גמור ע"כ הוצרכו לתרץ שם מטעם אחר ואתי שפיר. והנה הב"ח בח"מ סי' רל"ב כ' לפרש דברי התוס' דרובא דלרדיא לא לא חשיב משום דנגד אדם אחד שקונה מאה שורים לרדיא יש מאה בני אדם שקונים עשיה שורים לשחיטה ובקצוה"ח בקונטרס התפיסות השיגו ולפי מ"ש א"צ לכ"ז כן נ"ל נכון:
ט בתוס' ד"ה אתיא מפרה אדומה וכו' וא"ת כיון דפרה הוא בת שתי שנים א"כ דילמא משום דמוקמונין אחזקה דטריפה אינה חיה ע"כ הנה ראיתי בפמ"ג סי' ל"ג שנסתפק בקרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום ולחד פירושא אמרינן דסתימה מעליותא הוא רק דאין טריפה חוזר לכשירה לפי"ז י"ל דיכולה לחיות י"ב חודש ויותר ואפ"ה הוא טריפה משום דאינה יכולה לחזור להכשירה דטריפות אינו תלוי בחיות כמ"ש הרשב"א בודאי טריפה עכת"ד. ויש להקשות לפי"ז מה מקשה התוס' כאן ומה ראיה הוא שנולדה בכשרות מדחי' שתי שנים דילמא נולדה טריפה ועלה בה קרום שיכולה לחיות ע"כ צ"ל דגם בכה"ג אינה יכולה לחיות ונפשט מזה הספק הנ"ל אמנם גם בלא"ה נ"ל ברור דהא דאמרו אין טריפה חוזר לכשירה לאו גזיה"כ הוא כיון שנקראת פעם אחד בשם טריפות רק משום דאינה חיה עוד וכן מבואר מדברי הר"ן ריש פ' בהמה המקשה וז"ל כתב הרא"ה ז"ל שמכאן יש ללמוד לכל טריפות שאם נחתכה הבהמה שהיא מתה ואלו היתה חתוכה למעלה מאותו מקום היתה חיה שכל שנחתכה במקום שהיא מתה בו שוב אין לה תקנה לחתכה למעלה ממנו ואעפ"י שאלו היתה נחתכת שם מתחלה היתה חיה וכו' ומוכיחי' מהאי קרא דכיון שנטרפה שוב אין לה היתר ע"כ והטעם נראה לי דמשום אותו הכאב שהרגישה באותה שעה שנטרפה עי"ז אינה יכולה לחיות וכן מדוייק מלשון הר"ן בפרק הנ"ל וז"ל וא"ת א"כ נחתכו רגליה במקום צוה"ג יחתוך מלמעלה מצוה"ג ותכשר לאו קושיא הוא דנהי אם נחתכו מתחלה מלמעלה כשירה כל שנחתכו במקום צוה"ג מחמת שהח"תך מכ"איב לה באותו מקום היא נטרפת בכך ושוב אין לה היתר ודכוותי' בטחול וכליות שאעפ"י וכו' שהנקב בטחול והלקות בכוליא מכאיב הבהמה יותר מנטילתן עד שהיא נטרפת בהן ושוב אין לה תקנה עכ"ל הרי דמשום הרגשת הכאב דאותה שעה שנטרפה אין לה תקנה דאינה חיה עוד וכן מבואר מפירש"י דף מ"ג דמתחלה כתב בקרום שעלה מחמת מכה וכו' דאינה מתקיימת ואח"כ כתב כיון דפסול אינו חוזר להכשירו וכתבו האחרונים דלשון שאינה מתקיימת שכתב מתחלה קאי על הבהמה דאינה מתקיימת עוד [עיין בפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ה] ולפי"ז צ"ל דאע"ג דטריפות אינו תלוי בחיות כמ"ש הרשב"א בודאי טריפה היינו דוקא כשהטריפות עדיין בה אבל בכגון זה בקרום שעלה מחמת מכה למ"ד דסתימה מעליותא היא או בבהמה שנחתכה בצוה"ג ואח"כ חתכה למעלה או בניקב ולקתה הכוליא ואח"כ ניטלה אלו היתה יכולה לחיות היתה חוזרת להכשירה כיון שהטריפות הלך לו רק משום דאינה יכולה לחיות עוד לכך אין לה תקנה כמו שנתבאר מכל הלין ראיות:
והנה לכאורה היה נראה לומר דגם זה הוא דוקא למ"ד טריפה אינה חיה וקימ"ל כן אבל למ"ד טריפה חיה י"ל דטריפה חוזר להכשירה כיון שגוף הטריפות הלך לו והרגשת הכאב של אותה שעה שנטרפה לא שייך למ"ד טריפה חיה ובזה י"ל מה שיש להקשות לפי מ"ש הרשב"א בחי' פ' אלו טריפות דנ"מ במה דגילתה התורה דטריפה אינה חיה לספק טריפות אם תחיה י"ב חודש וקשה לפי מ"ש הרש"ל ביש"ש בדעת הרשב"א דרוב טריפות אינם חיות אבל מיעוט חיות א"כ אמאי לא ילפינן בסוגיין מזה דאזלינן בתר רובא דאל"כ למאי נ"מ גילתה לנו התורה דטריפה אינה חיה דאי לספיקא כנ"ל הא מיעוט חיות וע"כ דנסמוך ארובא ולפי מ"ש י"ל דנ"מ לענין אין טריפה חוזר לכשירה ודוק. לכן לפי מ"ש התוס' בע"ז דף ו' דגם למ"ד טריפה חיה מ"מ מתנוונית והולכת וסוף שמתה מחולי זה א"כ האי דינא דאין טריפה חוזר לכשירה הוא אליבא דכ"ע וקושיא הנ"ל י"ל עפ"י מ"ש בפליתי סי' נ"ז דהא דכ' הרש"ל דמיעוט טריפות חיות הוא אליבא דאמת דקי"ל אזלינן בתר רובא עי"ש: