תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף נה.
בגמרא הא דמעיין בה וכו' וקשה מה הי' דעת המקשה הא בפירוש איתמר בהך ברייתא ומעיין בה ונראה דהי' גירסתו כל המאריך בתפלתו מעיין בה וכן איתא כאן בפירש"י מעיין בה בלא וא"ו וכן איתא ברש"י בעין יעקב והיה סבר המקשה דאינו תנאי אם מעיין בה רק הוא מונח קיים דהמאריך בתפלתו ודאי מעיין בה ואומר בלבו שכדאי שתעשה בקשתו לפי שהתפלל בכוונה והתרצן השיב לו הא דמעיין דהוא תנאי ולכן חזר המקשה ושאל היכי עביד דהיינו שהוא חוזר לסברתו דאריכות התפלה ודאי מביאה לידי עיון ומשני דמפיש ברחמי ר"ל דלא מחזיק טיבותא לנפשי' ותולה הכל ברחמיו יתברך וכל שמאריך יותר מתבונן שאין לאדם לבקש מצד מעשיו כלום:
בגמרא אר"י אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה וצ"ל דהתחלת החכמה בעצם וראשונה תלויה בגזירה דקודם יצירת ולד שגוזרין על הטפה חכם או טיפש והוא מצד קדושת הזיווג להמשיך נפש טהורה וע"ד אומרם ז"ל דהאב זוכה לבן בחכמה ואח"כ הקב"ה נותן בו חכמה יתירה ומוסיף מדיליה כי יתן ד' חכמה מפיו דעת ותבונה: