תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף נג.
בגמרא בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה נמי מברך וכו' הנה טעמא בעי למה מחצה על מחצה מברך הא קי"ל ספק ברכות להקל ונראה הטעם דעל כרחך לא מיירי בסמוך לחשיכה ממש דבסמוך לשקיעת החמה מוכחא מילתא דכותי הוא ואפילו בתינוק ישראל אמרינן אימא איקרי ונקיט. וא"כ הוי מילתא דלא שכיחא ע"י ישראל וקי"ל בכ"מ תולין במצוי כמ"ש הפוסקים ביו"ד סי' נ"ז ובאו"ח סי' תס"ז ולפי"ז אפילו ברוב ישראל לא יברך וע"כ צ"ל דלא מיירי בסמוך לחשיכה ממש וא"כ לא הוי עמוד ראשון ואפילו אדלקי' כותי בשבת שרי מדינא לברך אתוספת דהתירא רק דאסור משום גזירה אטו עמוד ראשון לכן במחצה ישראל דהוי ספיקא עכ"פ ויש לתלות ג"כ בישראל בכה"ג לא גזרינן ושרי ובזה אתי שפיר דבש"ע סי' רצ"ח כתב בזה דבמחצה ישראל מברכין ובסי' רי"ז לענין בשמים לא כתב כן משום דשם איכא למיחש לבשמים דע"ז ולכן גם במחצה על מחצה הוי ספיקא דאיסורא וספק ברכות להקל ואין מברכין:
בתוספת ד"ה וכי תימא הא דאיסורא וכו' דהוי מצי לשנויי כדמשני בסמוך ע"כ ונראה דהש"ס עצמו רמז בכאן התירץ במ"ש והא אחרינא הוא ובידא דישראל קמתילדא:
בפירש"י ד"ה אין מברכין עליו בורא עצי בשמים אלא בורא שמן ערב וכו' הוכרח לפרש כן לפי דאיתא לעיל דף מ"ג הביאו לפניו שמן והדס ב"ש אומרים מברך על השמן וכו' ושם מיירי ג"כ בבא בתוך הסעודה לכן הוצרך לחלק בדין הברכה:
אודה לד' על העבר ואנעים אמרים שזכיתי להשלים פרק אלו דברים ואבקשהו על הבאה שיעזרני להתחיל ולסיים פרק הרואה דף נ"ד ע"א בגמרא אניסא דרבים כ"ע וכו' אניסא דיחיד איהו מחויב לברוכי וכו' ולכאורה קשה מנ"ל דמברכין אניסא דיחיד דהא דבריך יתרו הוי ניסא דרבים וי"ל לפי שיש בפסוק הנ"ל כפל לשון באומרו ברוך ד' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מת"י מצרים ועל כן פי' הרמב"ן בחומש שם שהיה שני מיני ניסים ע"ש והראב"ע כ' שבראשונה אמר אשר הציל אתכם נתכוין על משה ואהרן ואח"כ כ על ישרחל שהצילם מת"י מצרים ע"כ וכוונתו עפ"י מר דאיתא במדרש שפרעה הי' אומר כשיבואו משה ואהרן אצלי אני הורגן וכשנכנסו אצלו נהפך לבו בקרבו ונפל פחדם עליו וא"כ היה למשה ואהרן נס בפני עצמו וע"ז בירך יתרו ברוך ד' אשר הציל אתכם והיינו עפ"י מ"ש הרשב"א בחי' דמברך על נס רבו מהא דאמרי ליה רבנן ורב חנא לרב יהודא בריך רחמנא וכו' לקמן ע"ב ואפשר נמי אנם חבירו החביב עליו כדאיתא לקמן דף נ"ח ע"ב הרואה חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו וכתבו התוס' שם דמיירי בחביב עליו. ולכן שפיר בירך יתרו אניסא דמשה ואהרן אע"ג דהוי ניסא דיחיד ומינה ילפינן דכ"ש דהיחיד עצמו מברך על ניסו אלא דאניסא דרבים או חברי' החביב עליו אינו מברך רק פעם הראשון שרואהו וא"צ להיות דוקא במקום שנעשה בו הנס אבל בעל הנס עצמו ובריה ובר בריה מברך שכל פעם שרואה המקום וגם בזה כ' הרשב"א דרק פעם ראשון חובה ואח"כ רשות ועכ"פ שפיר איכא למילף מפסוק הנ"ל דמברכין ג"כ אניסא דיחיד:
והנה מ"ש דהמברך אניסא דרבים או אוהבו החביב עליו מברך בפעם הראשון שרואהו אפילו שלא במקום שנעשה בו הנס בודאי הכי מסתבר וכן בעל הנס עצמו מברך בפעם הראשון אפילו שלא במקום הנס כמו ד' שצריכין להודות ואחד מהם הולכי מדברות שמברכין בעשרה בביהכ"נ ולא במדבר ומכ"ש בניסא דרבים דמברך בפעם הראשון שרואה אותם אפילו שלא במקום הנס. ועעי"ז מיושב מה שהקשה המהרש"א בחי' אגדות אהא דבירך יתרו במדבר שלא במקום הנס כן נ"ל: